סימן: ז' - שאלה: מה דין כשמוהל חתך רק חלק מהערלה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ז' - שאלה: מה דין כשמוהל חתך רק חלק מהערלה?
תוכן עניינים

--------

איתא במשנה במסכת שבת (פרק יט משנה ב) עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעים וכו' ופירש רש''י מוהלין: חותך הערלה ופורעים: את העור המכסה ראש הגיד וכן פירש המאירי וכן כתב הרמב''ם וז''ל כיצד מוהלין חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה ואח''כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה עכ''ד וכ''כ הסמ''ג (מ''ע כח) וכן פסק מרן (ביו''ד סימן רסד) כלשון הרמב''ם וכן כתב ר''ח שהערלה היא כמו ילקוט ובתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה ואם לא חתכו כולו כאילו לא מל עכ''ד .

נמצאנו למדים שצריך לחתוך את כל עור המילה ואם חתך חלק מהעור נראה לכאורה שכאילו לא מל. וכ''כ בשו''ת חתם סופר (חלק ב יו''ד סימן רמח) שהלכה רווחת שהמוהל צריך לגלות העטרה כולה שהוא הבשר הגבוה שבראש הגיד עד החריץ שבין הגיד לעטרה וצריך שלא ישייר מן עור הערלה ומן עור הפריעה אפי' כל שהוא כגרגר חרדל וכתב עוד לדינא כל שאיננו מגולה עד למטה מחריץ וגם כל שלא נפרע העור הרי הוא ערל לדינא וחייב כרת עיין שם ובקובץ תשובות (סימן מח) כתב להדיא שצריך להסיר בדווקא את עור העורלה ולא רק גילויה וז''ל שלא הקפידה תורה אלא על הסרת הערלה וגילוי העטרה, וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א יו''ד סימן רנא) שעיקר המצווה בכך מילה כשמה להסיר הערלה מבשרו לגמרי שלא תישאר תלוי' ודבוקה בגופו כלל כי כוונת התורה הוא לחתוך הערלה ולכורתה לגמרי להסירה שלא תהי' נמצא עוד תלוי ודבק בגוף הנימול אף לאחר גילוי העטרה כפירוש לשון כרת.

אלא שבספר אוצר הברית כתב שניתן להסיר ע''י גרירה וציין לשו''ת חת''ס (חיו''ד סימן רמח) הנ''ל וכן לשו''ת דברי חיים (סימן קיד) שכתבו שמעיקר הדין די בהסרת הערלה ממקומה ע''י גרירה ללא חיתוך כלל ואמנם כתבו שו''ת חלקת יעקב (ח''ג) ושו''ת שבט הלוי (סימן קמח) וספר הברית (סימן רסד) שמספיק לחתוך כל שהוא והשאר לגרור ולדחוף לאחור ע''כ כלומר מספיק שהעטרה תהיה גלויה ואעפ''י שלא חתך את כל עור העורלה ועיין בשו''ת דעת כהן (עניני יו''ד סימן קלט) שכתב מה דאיתא ברמב''ם (פ''ב ה''ב) בציור מצוות מילה חותכין את כל העור המחפה את העטרה, י''ל דהיינו לענין קיום המצווה ודאי הוי הכי לחתוך, אבל לענין לאפטורי אח''כ לא קא מיירי נמצא לפי דבריו שמודה שמצות מילה קיים ע''י כריתת ראש הערלה כולה אך כיון שלפי אומדן דעתו הוא השיעור של חיפוי העטרה עושה הוא המצווה כמאמרה שאף אם יתגלה שטעה, וחתך פחות מעט, מ''מ שוב אינו ערל ואין כאן כרת .

אלא שבספר עיקרי הד''ט כתב בהלכות מילה (סעיף יב) בשם זרע אמת במוהל שלא חתך רק מעט מהערלה וכו' דבר פשוט הוא דאף אם מתגלה בשעת הקישוי כיוון שלא נימול מתחלה כהוגן וכו' עכ''ד וכ''כ חכמת אדם בבינת אדם (כלל קמט) והסכים עמו שו''ת ישועות מלכו (חלק יו''ד סימן מב) ודחה את שו''ת דברי חיים הנ''ל והוכיח מלשון הרמב''ם ז''ל (בפ''ב ה''ב מה' מילה) שמורה כדברי בעל חכ''א שהרי כתב שחותכין כל העור עד שתתגלה כל העטרה ופורעין את הקרום שלמטה מהעור בציפורן ומחזירו לכאן וכאן עד שיראה בשר העטרה, הרי דשינה בלשון דבחותך עור הערלה צריך לחותכו לגמרי ולא בפריעה, וכ''כ מהר''י אסאד (חיו''ד סי' רנא) וכ''כ ב''י בשם חכם ספרדי ועיין ערוך השולחן שם וכן כתוב בספר זכרון הברית בשם באר יעקב שכתב כן בשם שו''ת תרומת הדשן (סימן רסד) ושו''ת מהר''ם שיק (יו''ד סימן רמו) שאם הכיסוי הוא מעור העורלה צריך לחתוך וכן בשו''ת מהר''ם יפה וכן בשו''ת מים רבים ובפ''ת (סימן רס''ד) בשם חמודי דניאל וז''ל יש מוהלין שאין חותכים רק מעט מעור מהעורלה ומתקנין זה ע''י פריעה וצ''ע מניין להם זה דמשמע מש''ע דלא מהני זה רק צריך לחתוך כל העור עכ''ל ובספר זכרון הברית המשיך את דבריו וז''ל דפריעה היא לשון גילוי אבל ימול הוא לשון חתיכה דהתורה הקפידה שתנטל העורלה וכו' ועוד הקשה ואם איתא למה לחלל שבת בציצין המעכבים כאשר פירש (מהמילה) שידחק אותם למטה עכ''ד וכ''כ בשו''ת רביד האברך (חלק א סימן כז) שכל פעולה שאינה גמר מעשה א''א לברך על המילה לכל הדעות כי בפעולת ההסרה וגילוי מעשה המצוה לא נגמר עם הזמן ישוב הכל לאיתנו ולמקומו כאילו לא נעשה דבר ע''ש.

וגם בשו''ת חתם סופר (חלק ב יו''ד סימן רמח) כתב שמוכח מתלמוד' דידן דכל שמעיקרא לא נימול כראוי' לא משערי' במתקשה וקיי''ל כש''ס דידן נגד הירושלמי ובפרט בעשה חמורה כמילה שנכרתו עליו י''ג בריתות ועיין בלשון פי' המשנה להרמב''ם הנ''ל. משמע מדבריהם שאם לא חתך את כל העורלה והיא מכסה את העטרה נקרא ערל מדאורייתא.

ומה שכתב מרן (בסימן רסד סעיף ה) וז''ל ואם לא נשאר ממנו אלא מעט ואינו חופה רוב גובהה של העטרה אינו מעכב המילה ע''כ משמע ממרן שאעפ''י שהעורלה עברה את חוט הסובב ועדיין לא הגיע לרוב ראש הגיד אינו ערל אינו כן משום שמרן דיבר בציץ בלבד (עיין סעייף י' בהמשך כדכתבתי שם) אלא בענין רוב היקף אין צורך ברוב גובה ראש הגיד אלא כל שהוא על החוט הסובב והוא מקיף את רוב העטרה נקרא ערל כפירוש רש''י שם לא תימא רוב העטרה דקתני מתני' רוב היקפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד אסור ע''כ נמצא שאם יש עורלה מסביב לחוט הסובב שמקיפה את רובו והיא לא נחתכה בברית אזי דינו ערל מדאוריתא וכ''כ הב''י (באו''ח סימן שלא) וכ''כ הרא''ש וכ''כ הש''ך ביו''ד והמ''ב (בסימן שלא) אלא שעדיין לא ברירה לן האם בכל מצב כשהעטרה מכוסה בזמן קישוי איסורו מדאוריתא או איסורו מדרבנן ואין ללמוד מלשון המשנה אם הוא בעל בשר מתקנו מפני מראית עין משמע להדיא שאיסורו דרבנן ופירש רש''י שהיה שמן ונראה בשר שלמעלה מעורלתו לאחר שניטלה עורלה כולה כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד הנה מדברי רש''י שרק אם ניטל כל העורלה ורק שלאחר מכן הבשר חוזר וחופה את רוב העטרה מתקן משום מראית עין וכ''כ בטור (סימן רס''ו) אם לאחר שנימול גדל בשר במילתו עד שאינו נראה מהול וצריך לחותכו וכו' אלא מדרבנן עכ''ד וכ''כ הב''י והב''ח.

וכן מוכח ממס' יבמות דף (עב) א''ר הונא משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה ערל ע''כ וכ''כ הגר''א דאף משוך לגמרי אינו רק מדרבנן מדובר על אדם שמל כראוי ומשכו את עורלתו (כמו בזמן בר כוזיבה) שאם תאמר שמדובר בערל וכי צריך למשוך את עורלתו הלא הוא ערל ללא המשיכה וכן פירש רש''י וז''ל משוך מהול שנמשכה עורלתו וכסתה את העטרה ע''כ וכ''כ מרן (בסימן רסו סעיף א) וז''ל אבל אם לאחר שנימול גדל בשר במילתו עד שאינו נראה מהול וצריך לחותכו אם יש בהרת באותו בשר אסור לחותכו כיון שא''צ למולו פעם אחרת אלא מדרבנן הנה מוכח שאיסורו הוא מדרבנן וזאת בתנאי שמל כראוי ואם לא מל כראוי עדין נשאר ערל משום שהמצווה לחתוך את העורלה כולה ולכן אם מל כראוי ונתכסה שוב איסורו מדרבנן.

וכ''כ תרומת הדשן (חלק א שו''ת סימן רסד) לא מל כהלכתו ולא נחתך בשר הערלה שצריך לחותכו. אבל בנ''ד שכבר מהול כהלכתו מן התורה אפילו לא היה נראה מהול כל עיקר אף כשמתקשה לא היה נקרא ערל רק מדרבנן, וכ''כ שו''ת חתם סופר הנ''ל אמנם כל זה בידעי' בודאי שזה הציץ נשאר כך מתחלה ולא נימול כראוי אך אי ידעי' שנימול כראוי וחזר ונמשכה ערלתו לאיזה סיבה שתיהי' אינו צריך תיקון אלא מדרבנן וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רנא) שלכו''ע משוך דרבנן היינו לפי שכבר נימול כהלכתו פ''א תחלה ואח''כ נמשכה ערלתו אבל כה''ג דמעיקרא לא נימול כהלכה שהערלה נשארה תלוי ומחובר בו אף שאין העטרה מכוסה ודאי לכו''ע מדאורייתא צריך לחתכה וכ''כ שו''ת ישועות מלכו (חלק יו''ד סימן מב) שרק אם מתחילת מילתו הי' כך שנחתך קצת מבשר ערלתו וקלפוהו מהגיד מד''ת צריך למול.

ולדידן אם המוהל ראה שמל כראוי ונתכסתה לאחר זמן יש לסמוך עם מוהלים מומחים יאמרו שתוך שנה שנתיים יחזור לקדמותו אך אם אינו בטוח שמל כראוי יש למול שוב שספק דאוריתא לחומרא ולכן טוב לחוש לדברי הט''ז שיהיו עוד מוהלים בזמן המילה שיראו היטב את הפריעה ממילא יראו גם את חיתוך העורלה וכן כתב הכסף משנה על דברי הרמב''ם ד''ה ''מדברי סופרים הוא'' וז''ל מדרבנן מתקנו מפני מראית עין ובאינו נראה מהול בעת שמתקשה עסקינן וקאמר דמפני מראית העין דוקא הוא דמתקנו אבל לא מדין תורה והא דאינו מעכב מן התורה היינו בבעל בשר אבל כשאינו בעל בשר בהדיא קתני אינו אוכל בתרומה דמשמע מדאורייתא עכ''ל הנה כתב הכ''מ להדיא אם אינו נראה מהול בעת שמתקשה ערל מדאורייתא וזאת משום שהעורלה עצמה ולא מחמת בעל בשר דהיינו שלא נימול כראוי ואם מחמת דבר אחר אזי איסורו דרבנן וכן כתב מרן (בסימן רס''ד) ועל זה כתב חכמת שלמה שאם אינו נראה מהול בשעת קישוי שצריך תיקון ואם מבינים מוהלין מובהקים ואומרים שהדבר סופו לחזור כשיגדל קצת הילד שנה או שנתיים יחזור הדבר לבוריו ויהא נראה מהול מותר לסמוך עליהם וכו' וכן הורתי הלכה למעשה כיון בעיקרו למלתא מדרבנן הוא מותר לסמוך על זה בכה''ג עכ''ל .

וכ''כ תרומת הדשן (חלק א שו''ת סימן רסד) שבקטן שנראה מהול אך ורק כשמתקשה אין צריך כלום לחתוך מעורו יותר, וכ''ש בני''ד שידוע הוא מבני משפחתו כשיגדיל תראה מילתו כשאר כל אדם לא מצערינן לתינוק ולקצוץ מעורו דשמא יבא לידי סכנה. וכן כתב זכרון הברית לר' יעקב הגוזר וז''ל מפני שעתיד להגלות כולו לאחר זמן לכשיגדל כך קיבלתי וכן נ''ל עכ''ד צריך לומר שדבריהם על בעל בשר או שבשרו רך ומדולדל שכאשר יתחזק ויראה רגיל תחזור העורלה למקומה אבל בלא האי טעמא שבעל בשר או שבשרו כך ומדולדל איסורו דאורייתא וחייב למול שוב כדאמרינן וכ''כ פ''ת בשם חת''ס שהסכים לחכם ספרדי דכל שמעיקרא לא נימול כראוי לא משערין במתקשה ודלא כהש''ך עכ''ל וכ''כ עיקרי דינים וכ''כ בכור שור וכתב עוד ר' יעקב הגוזר ואף קטן בעל בשר אם העור דבוק לבשר כ''כ עד שאינו יכול להחזירו בשום ענין זה ודאי ערל גמור ולזה לא יועיל שום קישוי ואין לו תקנה אלא שצריך למולו שנית עכ''ל. וכ''כ בשו''ת ישועות מלכו (חלק יו''ד סימן מב) שבאם לא נחתך בשר הערלה שעל העטרה כשחזר ונתכסה ונדבק הרי צריך לימול מד''ת.

ועיין בשו''ת דעת כהן (עניני יו''ד סימן קלט) ובשו''ת יהודה יעלה (חלק א סימן רנז) שמה שפסק תה''ד דווקא במסורבל דסגי בשליש העטרה כשמתקשה משום דהוי דרבנן, אע''ג דהתם רק משום מה''ע וקיל משאר דרבנן זאת אומרת שאם מל כראוי ועלה עור העורלה מעל שליש העטרה יש לחזור ולמול ע''י סכין ואם פחות ניתן ע''י דחיקת העור והחזקתו בסמרטוטים ואולי זאת כוונת הח''ס דלעיל.

ולכן אם בזמן הקישוי ההעטרה מכוסה אזי ממה נפשך צריך לחזור ולמול שוב וזאת משום שאם לא מל כראוי צריך למול מדאוריתא או משום שהוא עב בשר צריך למול מדרבנן ואם רק בזמן הקישוי העטרה מגולה אזי בזה יש חילוק שאם לא מל כראוי יש לחזור ולמול שוב מדאוריתא אך אם לא ידוע או בשל כל סיבה אחרת יש להביא מוהלים מומחים ומובהקים שיחוו את דעתם כדאמרינן לעיל. ולענין הברכה עיין ברמב''ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג) שכל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו, ולמה מברכין על יום טוב שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו. וכ''כ בחכמת שלמה על (סימן רס''ה) וז''ל אבל היכי דאין חיוב למול רק מכוח מראית עין אז פטור מלברך דכל דהוי חיובו רק מכח מראית עין אינו חייב לברך וכמ''ש הר''ן (בפ''ב דבשבת) וקיי''ל כן בש''ע (או''ח סימן תרע''א) בחצר שיש לו שני פתחים דחייב להדליק שניהם מכוח חשדא ומ''מ אינו חייב לברך רק באחד מהם כיון דאינו רק מכוח חשדא ע''ש א''כ ה''ה בזה ובכל מקום שאינו רק מכח חשדא אין לברך עכ''ל.

ויותר מזאת כתב הרמב''ם בתשובתו לחכמי לוניל בענין ברכה לאדריגונוס שאין לברך משום שכל דבר שנסתפק לנו אם עשיית דבר זה מצוה שנצטוינו או לא נצטוינו בין שהיה הצווי על אותה עשייה מדברים בין שיהיה מן התורה עושין אותה בלא ברכה וכו' עכ''ל וכ''כ ברכי יוסף בשם מהר''י מולכו בתשובת כ''י וז''ל אם הוא ספק אם מכוסה רוב העטרה נמי אין מברכין וכן מרן והרמ''א פסקו שאין לברך על אדריגונוס מהטעם הנ''ל ולכן בתיקוני מילה אין לברך אלא אם ידוע בודאות שהמוהל לא מל כראוי ודינו כאילו שלא מל מעולם עיין לעיל מהו לא נימול כראוי ובסימן י שלהלן שדננו בציצים המעכבים ושם הכרענו מה היא העטרה ומתי צריך לברך נמצא כשיש רוב היקף עורלה על חוט הסובב אעפ''י שאינו מגיע לרוב גובה ראש הגיד בשל שאינו נימול כראוי דינו ערל מדאורייתא.

ודע שדווקא בעור העורלה יש חיוב להסרתו מה שאין כן עור הפריעה שדי בחיתוכו והורדתו למטה ועיין בשו''ת אגרות משה (חלק יו''ד ב סימן קכ) ושו''ת מנחת יצחק (חלק ט' סימן ק) שהפריעה הוי רק גילוי ראשו של הגיד מהעור הפריעה, שמה שמודים דעור הפריעה א''צ לחתכו הוא משום דהלכה כגמ' דידן דלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו ולכן אם ישנם ציצים של עור הפריעה שעוברים את חוט העטרה אך אינם דבוקים אלא מדולדלים אין לברך בהסרתם ועיין בשו''ת יביע אומר (חלק ז-יו''ד סימן כב) שכתב בשם שו''ת פרי אדמה ועוד שדי שמחזירו לכאן ולכאן. ובספר מהרי''ל (מנהגים) הלכות מילה כתב שהיה מעשה קדם מהר''י סג''ל בנער בן שנה, שנחזרה העור של הפריעה וכסה את רוב הגיד, והראוהו למהר''י סג''ל ואמר מתירא אני להפריעו שנית. וחפשו כמה צדדין להחזיר הפריעה אחורנית למקומה ולא יכולו, עד שאיקלע שם מהר''ר זמלין ס''ל שהיה מוהל אומן ומובהק והיה ממשמש בגיד ופתאום חזרה הפריעה למקומה. ואמר מהר''י סג''ל לכך יש להזהיר הנשים שמרחיצין הנערים אחר המילה, יהיו מהדקין בכל פעם ופעם הפריעה אחוריה עד שתתרפא המילה כדי שלא תחזור לפניה ותכסה הגיד. וכן בהיותי מוהל חזר אלי תינוק שמלתי לפני שנה וראיתי שעור הפריעה עבר את חוט הסובב וכנראה מהטעם הנ''ל.

לסיכום: אם בזמן הקישוי העורלה לא מגולה חייב לחזור ולמול שוב עד שיהיה מגולה גם לא בעת קישוי ואם נראה מגולה רק בזמן קישוי צריך מוהלים מומחים שיבדקו את הסיבה.

פירות הנושרים:

1. אם התינוק שמן או בשרו רך ומדולדל ונראה בשר מעורלתו בזמן קישוי וזאת לאחר שנימול כראוי נחשב ערל מדרבנן וצריך לתקנו משום מראית העין.

2. אם יש בהרת במצב הנ''ל אסור למול שוב.

3. אם מוהלים מומחים ומובהקים אומרים שתוך שנה או שנתיים יחזור לקדמותו מותר לסמוך עליהם .

4. טוב שבזמן הברית והפריעה יהיו שני מוהלים.

5. כל שלא נימול כהלכה אעפ''י שבזמן קישוי נראה מהול יש לחזור ולמול שנית מדאוריתא עם כל הברכות ואם נימול כהלכה צריך בדיקת מוהל מומחה.

6. אף קטן בעל בשר אם העור דבוק לבשר כ''כ עד שאינו יכול להחזירו בשום עניין נחשב ערל גמור ולא מועיל שום בדיקת קישוי ואין לו תקנה וצריך למולו שנית .

7. כל שחיובו משום מראית העין אין צריך ברכה כלל. בכדי לדעת מתי נחשב ערל עיין בדברינו בסימן י.

8. עור הפריעה שעובר את העטרה אך מדולדל ואינו על העטרה אין לברך על הסרתו .

9. יש להזהיר הנשים שמרחיצין הנערים אחר המילה, יהיו מהדקין בכל פעם ופעם הפריעה אחוריה עד שתתרפא המילה כדי שלא תחזור לפניה ותכסה הגיד.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן