סימן ז - האם אפשר להתחיל קריאת שנים מקרא ואחד תרגום אחר מנחה של שבת

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו"ת נחלת לוי סימן ז - האם אפשר להתחיל קריאת שנים מקרא ואחד תרגום אחר מנחה של שבת
תוכן עניינים

--------

תוכן התשובה בקצרה

א. לשון מרן (סימן רפה ס"ג) מורה שמיום ראשון אפשר להתחיל קריאת שמו"ת ולא קודם. ברם בב"י נראה שכוונתו דשרי כבר אחר מנחה של שבת, וא"כ מש"כ בשו"ע מיום ראשון, צריך לדחוק שכתב כן מפני שבדר"כ אין זמן אחר מנחה של שבת לקרא שמו"ת, שכן לכתחילה עדיף לאכול אחר מנחה סעודה שלישית. ב. ודין זה שנוי במח' הראשונים. ג. ברם נמצאו כמה פוסקים שלמדו במרן דרק מיום ראשון אפשר להתחיל קריאת שמו"ת, ודחקו את לשון הב"י, ואינו נראה. והעיקר להקל אחר מנחה של שבת, מה גם שיש כאן ס"ס, שמא כסוברים שאין חיוב בקריאת שמו"ת, ואת"ל דיש, שמא כראשונים שממנחה שרי. ד. הזמן המובחר לקריאת שמו"ת, מבואר בב"י דהוא קודם סעודת שחרית של שבת, והיינו טעמא, שלא יגרר אחר האכילה, ושוב לא יקראנה. וכן דעת כמה ראשונים. ה. ומאידך נמצאו סוברים רוב הראשונים שהזמן המובחר הוא לפני כן, קודם תפילת שחרית של שבת, והוא כדי שאם יקראוהו לעלות לתורה יהיה בקי בפרשה. ומעתה נראה דכן הוא למצוה מן המובחר, ואילו מרן היה רואה לכל הני, גם הוא היה כותב כן. ו. ברם ע"פ האר"י מבואר שחסידות לקרותו אחר שחרית של יום שישי, ועל כן אף שבב"י כתב על פי הסוד לקרותו בער"ש ולסיימה בשבת, בדברי קבלה קבלנו את האר"י. ז. קריאת שמו"ת בלילי שישי אם מותר.

(((שאלה:))) מאמתי בימי השבוע יכול להתחיל לקרא שנים מקרא ואחד תרגום.

(((תשובה:))) א. הטור (סימן רפה ס"ג) כתב, וכל השבוע מיום ראשון ואילך חשיב עם הצבור, כיון שמתחילין הפרשה ביום שבת במנחה. ובשו"ע (סעיף ג) נמשך אחריו מרן, והעתיק את חציו הראשון וז"ל, מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור. ע"כ. ומורים אלו הלשונות דדוקא מיום ראשון יוכל להתחיל לקרא שנים מקרא ואחד תרגום של שבת הבאה, ולא אחר קריאת התורה של מנחה של שבת. ברם הב"י על לשון הטור הנ"ל כתב, וכן כתבו שם התוספות (ברכות ח ע"ב ד"ה ישלים), והרא"ש (פ"א סימן ח). ע"כ. ובתוס' שם מפורש דיכול להתחיל מן המנחה דהנה ז"ל, ישלים פרשיותיו עם הצבור, נראה דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הציבור. ע"כ. ובדרכ"מ (אות א) כתב על דברי הטור הנ"ל, ומשמע במרדכי פ"ק דברכות סימן יח, ופ"ק דחולין [ט"ס, וצ"ל בהלכות קטנות סוף הל' מזוזה סימן תתקסח. ע"פ ההגהות והערות.] וכן הוא בהגהות מיימוניות פי"ג מהל' תפילה (אות ש). ע"כ. ועל כן נראה שהב"י מפרש הכי אף ברא"ש ובטור, שהרי השוה את התוס' עם הרא"ש, ועל כן יליף דמש"כ הטור מיום ראשון, כוונתו כבר ממנחה בשבת, וכדמסיים הטור טעמא דמילתא. ושוב ראיתי שכן משמע בתוס' רא"ש (שם ד"ה ישלים) דכתב, נראה דכל השבוע מקרי עם הצבור, הואיל וממנחתא דשבתא מתחילין לקרות הפרשה וכו'. וא"כ מבואר לדעת הרא"ש אבי הטור ומקורו, דס"ל כאמור. וכ"כ הפמ"ג (א"א ס"ק ה) דמשמע בב"י דאפשר לקרא אחר מנחה. ועל כן נראה לדחוק בלשון הטור והשו"ע דמש"כ מיום ראשון, הוא מפני שבדרך כלל אין נ"מ לקרא אחר מנחה בשבת, מפני שהדרך לאכול סעודה שלישית אחר מנחה, [וכמש"כ הטור (סימן רצא) דהכי עדיף טפי, דכיון שהגיע זמן המנחה אסור לאכול עד שיתפלל. ומה שקבע הטור את הלכות סעודה שלישית (סימן רצא) קודם הל' תפילת מנחה של שבת (סימן רצב), הוא מפני שמיקר הדין תפילת מנחה אפשר לקיים משש שעות ומחצה, וכמבואר שם (סימן רצא). וגם הב"י (דף מג רע"א) כתב, וכן עמא דבר לאכול ולשתות בין מנחה למעריב. ע"כ. דהיינו כפוסקים שמתירים, ודלא כפוסקים שאוסרים, מפני שאז גוזל את המתים. ע"ש.] ואח"כ מתפללים ערבית, ומן הלילה הוי יום ראשון. ועל כן כתבו הטוש"ע דמיום ראשון יכול לקרא שנים מקרא, ואה"נ אפשר אף אחר מנחה. וכן כתב המשנה ברורה (ס"ק ז) דניזיל בתר טעמא, ועל כן כבר ממנחה שרי לקרות. וסיים וא"כ מה שכתב המחבר מיום ראשון ואילך, לאו דוקא הוא. ע"כ. וע"ע בפר"ח (סעיף ג) דכתב זאת על דרך אפשר וז"ל, ואפשר נמי ממנחה של שבת ואילך וכדמוכח מסעיף ד. ע"כ.

שיטות הראשונים

ב. (((ובאמת))) כי דין זה שנוי במח' ראשונים, דמלבד שכן מפורש בתוס' (הנ"ל) דיכול מן המנחה, וכן הוא במרדכי הנ"ל, כן משמע ברא"ש הנ"ל בברכות (פ"א סימן ח), וכן משמע באו"ז (הל' ק"ש סימן יב), וכן מפורש בריקאנטי (סימן לד) וז"ל, וזמן עם הצבור נקרא משבת במנחה עד שבת הבאה קודם סעודה לכתחילה. ע"כ. וכן הוא בהגהות מיימוניות (הל' תפילה פרק יג אות ש).

(((ברם))) הכל בו (סימן לז) כתב להדיא דרק מיום ראשון וז"ל, ודוקא מיום אחד ואילך [יכול להתחיל קריאת שמו"ת] , אבל בשבת במנחה אפילו אחרי שקורא הפרשה בצבור לא יצא, כיון שבאותו היום קרא הפרשה שעברה, כך נראה לר"ף ז"ל. עכ"ל. וא"כ כתב הכי בשם הר"ף, דדוקא ביום ראשון, וכן דעתו. והר"ף הוא ההגהות תשב"ץ (סימן קפד) דכתב הכי דדוקא יום ראשון. וכן כתב הארחות חיים (דין שנים מקרא אות ב) להלכה, וגם הוא בשם הר"ף. וכן כתב רבינו ירוחם (נ"ב ח"ג דף כ ע"א).

(((ומ"מ))) הראנו לדעת דלדעת מרן העיקר להתיר מן המנחה וכאמור. הן לא אכחד דחזי הוית בשו"ת ויקרא אברהם אדאדי (בקונ' מקום שנהגו שבסוף הספר אות ב) שבמקומו נהגו ללמוד שמו"ת של שבת הבאה אחר סעודת שחרית של שבת, וכתב כי לדעת מרן (סימן רפה) לא יצא יד"ח קריאת שמו"ת עם הצבור, אלא אם מתחיל מיום ראשון ואילך. ולכן סיים שהירא את דבר ה' אל יסמוך על קריאה זו לצאת יד"ח שמו"ת. ע"כ. והראנו לדעת דלדעתו דעת עליון במרן אפשר להתחיל רק מיום ראשון. ועוד ראה בספר בני ציון (ס"ק ד) דיליף בטור (וממילא בשו"ע) דכתב מיום ראשון ואילך וכו' דהוא בדוקא, ועומד הוא בשיטת הכל בו בשם הר"ף, ואף המרדכי עצמו [שכתב שאפשר ממנחה] (בסוף הלכות מזוזה) כתב, ומה"ט אם חזר הפרשה מיום הראשון יצא, כיון שכבר התחלה הפרשה במנחה, מקרי שפיר עם הציבור. עכ"ל. הנה כתב כאן בהדיא מיום ראשון, ולא משבת במנחה. וצ"ל שגם מה שכתב כאן דכל השבוע וכו', היינו מיום ראשון דווקא. ומה שכתב דהיינו בשבת במנחה ואילך, קאי רק אקריאת הפרשה שהזכיר קודם מכיון שהתחיל לקרות הפרשה, דהיינו בשבת במנחה שמתחילין לקרות הפרשה וכו'. וע' בד"מ וכנראה שנעלם ממנו דברי המרדכי ד"ה מזוזה. עכ"ל הרב בני ציון. ותחילה נפתח במאי דמסיים דנעלם מהדרכ"מ וכו'. ונראה דזה אינו, מאחר והדרכ"מ ציין שכ"כ המרדכי בברכות, ובפ"ק דחולין, וברור שנפלה ט"ס במה שכתב פ"ק דחולין כי אינו שם. וכפי שתיקנו בהגהות והערות שכוונתו לסוף הל' מזוזה, ועל כך כתב הדרכ"מ דמשמע מהמרדכי בשני המקומות דשרי לקרות ממנחה בשבת, ודלא כהבנת הבני ציון, ועדיף לו לדחוק מעט את המרדכי בסוף הל' מזוזה, שראשון היינו ממנחה וכדמסיים התם מילתא בטעמא המרדכי. ובלאו הכי אילו היה לפנינו רק את המרדכי, היה יותר נראה לפרשו כהבנת הדרכ"מ. ודין גרמא לגאון בני ציון להעדיף לדחוק את המרדכי כהבנתו, יותר מהדוחק האמור בהבנת המרדכי. לפי שחשב להשוותו עם הכל בו, ועם הטור להבנתו בו, ולא ראה לשום חד דמן קמאי שמפורש בו להיפך. וזה אינו, וכדלעיל שכן מפורש בכמה וכמה אשלי רברבי, וכן הוא להדיא בתוס', ומסתברא דהמרדכי נמשך אחריהם וכדרכו. ואיך שלא יהיה מ"מ מרן נראה שלמד בטור שלא כהבנת הבני ציון וכדלעיל, דמש"כ יום ראשון הוא לאו דוקא, ועל כן כן דעת מרן. ועוד אעיר דיש רגלים להבנת הבני ציון בטור למי שיראה את דבריו בקיצור פסקי הרא"ש, ברם הרואה את התוס' רא"ש (הנ"ל ברכות דף ח ע"ב ד"ה ישלים) הדברים נוטים לאידך גיסא ודו"ק ומ"מ אנן אתכא דמרן סמכינן.

ג. (((שוב))) ראיתי בספר פתח הדביר (ס"ק ד) דאזיל כל בתר איפכא דלשון הטור והשו"ע הכריחוהו הכרח גמור דדווקא מיום ראשון. וכן יליף בהכרח בל' הרא"ש בברכות (פ"א סימן ח) דכתב נראה דכל השבוע מקרי עם הציבור, הואיל ומנחה דשבתא מתחילין לקרות את הפרשה. ע"כ. ויליף הכי בפשיטות, וכלל לא העלה צד אחר דכל השבוע היינו ביום ראשון. ושוב ראיתי שכן למד גם הגאון מהר"י אבוהב הנדפ"מ בגליון הטור החדש, דמש"כ הרא"ש כל השבוע היינו מיום ראשון, ועל כן הכי כתב הטור. וכן מבואר דיליף הכי שו"ע הרב (סעיף ה) ונקט הכי להלכה ע"ש ודו"ק. וכן משמע בספר נזר ישראל. אך שוב הוקשה להרב פתח הדביר הנזכר על דבריו הנ"ל שהיו פשוטים אצלו מל' הב"י והדרכ"מ, שהרי הב"י כתב על הטור כן כתבו התוס' והרא"ש. ע"כ. והלא בתוס' מפורש דשרי ביום ראשון. ודחק דכוונת מרן לאפוקי שמתחילה מיום ד דוקא. ועוד הוקשה לו מהדרכ"מ דמבואר בו דיליף בהגהות מיימוניות דס"ל כתוס', והלא שם כתב כל' הרא"ש. ושוב עלה על ליבו דיתכן שהדרכ"מ יליף את המילים כל השבוע שבהגמ"י וברא"ש, דהיינו ממנחה [וכהבנתינו בהם] . ודחה דא"כ הטור שכתב להיפך, ורק ביום ראשון התיר, היה לו לכתוב שחולק הוא על אביו, ועל כרחך שילמד ברא"ש כהבנת הפתה"ד, וממילא גם ההגהמ"י עומד בשיטה זו. ונשאר בצ"ע על הדרכ"מ. אלו תורף דבריו. ולענ"ד המילים "כל השבוע" היינו משבת במנחה, וכדמסיימו התם הרא"ש וההגהמ"י מילתא בטעמא, וכדמוכח בתוס' רא"ש, ואין תימה על הדרכ"מ. וכ"כ להדיא בספר בני ציון (ס"ק ד הנ"ל) דבמרדכי מבואר דשרי מן המנחה. וזה גם שלא כיפה ללב (ס"ק ד) דהביא על מרן את הארחות חיים בשם ר"פ, דדוקא ביום ראשון, ולא ראה לכל הראשונים דלעיל. וע"ע בפמ"ג (אשל אברהם ס"ק ה) דנשאר בצ"ע כמאן הילכתא, ומאמתי שרי להתחיל. והעתיקו גם בספר באר יעקב (ס"ק ד). ושוב ראיתי בשו"ת ישכיל עבדי (ח"הסימן לט) דדרך בשיטת הרב פתח הדביר וביתר שאת. ועל שאלת השואל כיצד כלל הב"י את התוס' יחד עם הרא"ש, בו בזמן שבתוס' מפורש שמיום שבת במנחה שרי [וכמו שכל הנ"ל מסכימים] . כתב להשיב, דלפענ"ד כוונת התוס' פשוטים כדברי הטור ממש, דשרי מיום ראשון. דהלא גם הטור כתב וכל השבוע וכו' חשוב עם הצבור, כיון שמתחילין הפרשה ביום השבת במנחה. ובכ"ז כוונתו להתיר רק מיום ראשון, וכדפתח בריש דבריו. והם הם דברי התוס' שכתבו דכל השבוע מכיון שמתחילין לקרא הפרשה, דהיינו במנחת שבת ואילך עד שבת הבאה, נקרא עם הציבור. ע"כ. ר"ל דמיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור, אף שאין קורין בו בצבור, מכיון דמתחילין במנחה בשבת. וזה פשוט וברור בכוונת התוס', ואין בין דברי הטור לדברי התוס' אפי' כמלא נימא, ועל כן כללם הב"י יחדיו. עכת"ד. ודבריו שכתב שהם פשוטים וברורים לכאורה כלל אינם נשמעים, וכן לכל הפוסקים הנ"ל, דכולהו ילפי בתוס' דס"ל דשרי ממנחה בשבת. ולא רק שדחק בתוס', אלא שלכאורה אי אפשר לדחוק כן.

(((ומ"מ))) את"ל דאין הכרח בדעת מרן, על כל פנים בא נבוא לראות את פסק ההלכה היכן הוא. ומה גם דיש לטעון דאף לדרכנו במרן דיליף ברא"ש דשרי ממנחה בשבת, על כל פנים לא ראה מרן את כל הראשונים החולקים הנזכרים לעיל, והם רבים וגם נכבדים, ועל כן נבוא לדון ללא דברי מרן. והנה המ"ב (ס"ק ז) פסק דשרי ממנחה בשבת. ובשעה"צ (ס"ק יב) כתב כי הכל בו יחידאה הוא. ע"כ. ואולם זה אינו, כי רבים ונכבדים עומדים על הכל בו. ומכל מקום אחר שהראנו לדעת שרוב הראשונים עומדים בשיטת תוס', וגם הוי מילתא דרבנן, ועל כן כן עיקר. ברם להבנת הרב פתח הדביר רוב הראשונים המה מאידך גיסא [מה שאינו לענ"ד, ולדעת הדרכ"מ] שהרי ס"ל דהרא"ש וההגהות מיימוניות עומדים בשיטת הכל בו, ולטעמיה כן ילמד גם באו"ז הנזכר, שגם הוא כתב כל השבוע קרי עם הציבור. ע"כ. אך עדיין יש ס"ס להקל, דשמא כראשונים הסוברים דאין חיוב כלל לקרא שנים מקרא, והמה הובאו לעיל (סימן ו אות א) לך קחנו משם, ואת"ל דיש, שמא משבת במנחה אתי שפיר.

מהו זמן קריאת שמו"ת למצוה מן המובחר

ד. (((פסק))) מרן (שם סעיף ד) מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת. ואם לא השלים קודם אכילה, ישלים אחר אכילה עד המנחה. וי"א עד רביעי בשבת. וי"א עד שמיני עצרת. עכ"ל. וקי"ל כסתם, ופשוט. וכ"כ בספר מטה יהודה (ס"ק ד), ובכף החיים (ס"ק כו). וביאר הב"י שהציווי הוא שלא יאחרו אחר האכילה, אבל אם הקדימו וקראוה קודם השבת, בכלל מצוה מן המובחר נמי הוא. והביא שכן כתבו התוס' ברכות (ח ע"ב ד"ה ישלים), והרא"ש (שם סימן ח), ושכן נראה מדברי הרמב"ם (הל' תפילה פי"ג הכ"ה). ואולם מדברי ההגהות מיימוניות (הל' תפילה פי"ג אות ש) נראה קצת דהוי מצוה מן המובחר דוקא קודם אכילה בשבת, ולא קודם. עכת"ד הב"י. וטעם הדבר שיסיים קודם הסעודה כתב באור זרוע (הל' ק"ש סימן יב) דהוא מחשש שאגב רוב הסעודות מישתמיט ולא יגמור. וכן כתב בספר לקט יושר (עמ' 54) שלא יאכל הרבה ויתעצל במצוה. וע"ע בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן מ ד"ה מכל מקום) דכתב מדנפשיה שצריך לגמור קודם אכילה, מדין זריזין מקדימין למצות.

(((וכן))) ס"ל לעוד ראשונים רבים שהזמן הוא קודם הסעודה, דכ"כ הריקאנטי (סימן לד) וזמן עם הצבור נקרא משבת במנחה עד שבת הבאה קודם סעודה לכתחילה. מיהו בדיעבד אם השלימה אחר אכילה, שפיר דמי. ע"כ. וכ"כ האור זרוע (הל' ק"ש סימן יב) בשם ר' יצחק ב"ר שמואל. ובמרדכי (ברכות סימן יח), וכ"כ התשב"ץ (סימן קפד), ורבינו ירוחם (נתיב ב חלק ג דף יט ע"ד), וכ"כ בספר ארחות חיים (דין שנים מקרא ואחד תרגום אות ב), ובשבלי הלקט (סימן עה), וכ"כ הנמוק"י (שם) ובשם המפרשים וז"ל, ומ"מ אם השלימה אחר סעודתו בשבת, שפיר דמי. וכן נמשכו אחר מרן האחרונים, וכגון בספר שו"ע הרב (שם), ובתורת שבת (סעיף ד), ובתוספת שבת (ס"ק ד), ועוד.

ה. (((ברם))) מאידך חזינן ראשונים רבים הסוברים כי הזמן המובחר הוא קודם קריאת התורה בשבת שחרית (ולא קודם הסעודה), כי סוברים שטעם אמירת שנים מקרא כדי שאם יקראוהו לעלות לתורה יהיה בקי. שכן הביא שבלי הלקט (סימן מב, וסימן עה) יש מפרשים. וע"ע ברוקח (סימן נג) דסידר אמירת שנים מקרא ואחד תרגום קודם התפילה. וכן למד תרומת הדשן (ח"א סימן כג) בדעת הר"ח, שטעם תקנת שמו"ת כדי שיהא בקי בקריאה, והובא בב"י (ס"ס קפה). ולפי"ז יסבור שמצוה מן המובחר קודם הקריאה. וכ"כ הריא"ז (ברכות ח) שיקרא קודם קריאת הציבור. וכן משמע בריטב"א ברכות (ח ע"א ד"ה לעולם) ע"ש. וכ"כ בספר תניא רבתי (סימן טו) יש מפרשין שיקרא סדר פרשת היום שקורין בשבת, קודם שילך לביהכ"נ. וע"ע בראבי"ה (ברכות סימן כ, וסימן נו) דהביא שנחלקו בזה הפוסקים. וכן משמע קצת בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן רו) דאל"כ מנא ליה דרב ששת דמהדר פניו כבר קרא שמו"ת, ע"ש. וכן הוא בספר העתים (סימן קעד) שכן ראוי לעשות, ושיקראו הצבור שנים מקרא קודם קריאת התורה. ושכ"כ רב עמרם גאון, ועוד כ"כ גאון ונהגו העם להשלים פרשיותיהם לאחר תפילת שחרית (דהיינו קודם קריאת התורה). וע"ע בראבי"ה (סימן קעה) שכן היה מנהג במקום ראשי הישיבות, ע"ש. ורב עמרם הנזכר הוא בסדר רב עמרם גאון (דף כח ע"א) שאחר שחרית כתב, ויתבין צבורא ומסדרין פרשה דענינא דיומא שמו"ת וכו'. ואח"כ כתב ובמוסף מוציאין ספר תורה וכו'. וכן הובא כזה באוצר הגאונים (ברכות ח ע"א) בשם הנגיד אמר שמואל הלוי וכו' כמנהג הנ"ל, ע"ש. וכ"כ רש"י בספר האורה (ח"א סימן נו), וכ"כ הראב"ן (סימן פח) שכן מנהגם להשכים, וכ"כ הכל בו (סימן לז) שנהגו להשכים, ובמחזור ויטרי (סימן קיז), ובארחות חיים (דין שמו"ת). ואולם מכל הני הנזכרים בסיפא אין הכרח, שהרי כך נהגו, ויש מקום לבעל דין להשיב שנהגו כן ואינו לעיכובא. והלא גם האו"ז דס"ל דקודם הסעודה כתב (שבת סימן מב) בשחרית משכים וקורא שמו"ת וכו'. ע"ש. ושוב ראיתי שעמד על כך באורך בספר בני ציון (ס"ק ה), ע"ש באורך בדבריו היפים.

(((וכל))) הני אשלי רברבי שנתנו העדפה לקריאת שמו"ת קודם קריאת התורה בבית הכנסת, מרן הב"י לא ראם, ויתכן מאוד שאילו היה רואם היה כותב דמצוה מן המובחר שישלים קודם קריאת התורה בביהכ"נ, ולא קודם הסעודה כאשר כתב. שהרי עסקינן בהידור מצוה ולא בעיקר הדין, ועל כן מסתברא שמצוה מן המובחר היא קודם הקריאה, כי כן דעת רבים ושלמים מן הראשונים. אך גם על הני אשלי רברבי קיים ביאורו של מרן הב"י שא"צ דוקא קודם שחרית של שבת, או קריאת התורה, אלא שעד אז כבר ישלים פרשיותיו, דניזיל בתר טעמא. ועוד יש דרגה גבוהה ועדיפה ממנה, וכאשר נבאר בעזר ה'.

הזמן למדקדקים

ו. (((הנה))) בב"י אחר שהביא מח' מהו הזמן המובחר סיים, וראיתי המדקדקים שמתחילים לקרותה בער"ש, וגומרים אותה בשבת. ע"כ. ולא ביאר כלל ולא נתן שום טעם על פי ההלכה לדקדוק זה. ונלע"ד דהוא על פי הסוד, וכן ברור למי שיראה במגיד משרים (משלי סימן כג סוף פסוק ו) דאמר לו למרן, ואיבעי להתחיל בערב שבת ולמגמר בשבת קודם סעודת שחרית. ע"כ. והובא במ"א (ס"ק ו). והשל"ה (מס' שבת פרק נר מצוה ד"ה ומקודם הטבילה) ס"ל שיקרא אותה ביום ואחר חצות דוקא, והוא בשם גורי האר"י. והביאו בשתיקה המ"א (ס"ק ה), וכן היד יוסף (סס"ק א), ובספר הלכה ברורה הקדמון (ס"ק ב), ובספר חוקי חיים לחתן המ"א (אות ק ס"ק יא).

(((ברם))) זה אינו דהנה המחז"ב (קונטרס אחרון אות ב) דחה את השל"ה, דמאי דמטי בשם גורי האר"י אין האמת כן. כי בספר שסידר מהר"ש ויטאל מכתיבת יד מהרח"ו ז"ל והוא שער הכוונות, כתוב שרבינו האר"י זצ"ל יום השישי תיכף ומיד אחר תפילת שחרית היה הולך למקום שיש ס"ת וקורא שמו"ת. ע"כ. וכ"כ בספר גדולות אלישע (ס"ק ב), וע"ש בהגהה שכן כתב נמי בסידור הרש"ש, תיכף אחר תפילת שחרית עודנו מעוטף בטלית ותפילין יוציא ס"ת כשר, ויקרא בו כל פרשת השבוע שמו"ת כל פסוק ב"פ בניגון טעמים. והתרגום יכול לשמוע אותו בלי ניגון ובלי טעמים מפי אחר, והוא אומר אחריו ויוצא וכו'. ואחר שקרא שמו"ת כסדר הנזכ"ל, ילך לטבול לכבוד שבת. עכ"ל. וכן דחה לשל"ה בספר מטה יהודה (ס"ק א ד"ה עוד כתב). וע"ע בשו"ע הרב (סעיף ו). וכן הביא למחז"ב לדחות את השל"ה בספר קמח סלת (הזהרות לער"ש סעיף ל), ולקמן (סעיף לו) כתב עיקר קריאתה ביום השישי. ע"כ. וכ"כ בכף החיים פלאג'י (סימן כז אות ג), ושכ"כ עוד הרב חיד"א בספרו צפורן שמיר (סימן ד אות נח) ועע"ש, ובספר מראית העין (דף פג ע"ד). עד כאן מהגר"ח פלאג'י זצ"ל. וכן כתב בספר חסד לאלפים (סימן רפה ס"ג) וז"ל, מצוה מן המובחר שיקרא אותה ביום שישי בבוקר, ואם לא קרא אותה, יקראנה בשבת קודם האכילה. ע"כ. וע"ע בחיי אדם (כלל ז הל' ט) דהמובחר לקרותה ער"ש, ואם לא יקראנה, עד סעודת שבת, ואם לא יקראנה, עד סעודת שבת. וע"ע בספר ארחות חיים ספינקא (ס"ק ד) דבס' דברי יצחק (אות ה) כתב ששמע בשם הרה"צ מו"ה מאיר מפטאבניץ זצוק"ל בעמ"ח סה"ק אור לשמים עה"ת, שמי שקוצץ הצפורנים בע"ש וגומר הפרשה שמו"ת קודם חצות היום דוקא בע"ש, אזי הוא מובטח לכל השבוע שלא יבא לידו עבירות חמורות ר"ל. ע"כ. וכן כתב בספר דברי מנחם מרדכי (סימן רפה אות א) דיום שישי היינו בבוקר ולא בחצות. וכ"כ בשו"ת יצחק ירנן ברדה (ח"א סימן כט) דהמובחר הוא ביום שישי בבוקר.

(((ברם))) ע' בספר תורת שבת (ס"ק ד) דכתב שאין צריך לשמוע להם, כי פשטות המדרש והגמ' דמיום ראשון עד לפני סעודת שבת שפיר דמי. וסיים וס' הכוונות לא זכיתי לראות, ואין לי עסק בנסתרות אם הוא נגד פשטות הגמרא והמדרש, וכבר נאמר אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ע"כ. ואולם אין כאן סתירה, כי אם עדיפות למצוה מן המובחר.

(((ועל))) כן אף שמרן כתב שהמדקדקים מתחילים בער"ש ומסיימים בשבת, כיון שדבריו באו על פי הסוד, ולדעת האר"י יש למדקדקים לקרות כולה ביום שישי בבוקר, כן עיקר. כי קבלנו עלינו דברי האר"י בלבד בעניני קבלה, וכאשר הדברים מפורסמים, ולך ראה אפס קצהו בספר שם הגדולים (אות יב) ובהקדמת הגר"ח יוסף זצ"ל בספרו דעת תבונות.

לקרות בליל שבת

ז. (((בספר))) כף החיים פלאג'י (ס כז אות ה) אסר קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, וככל דין מקרא בלילה שאסור. ברם בספר פקודת אלעזר (סעיף א) דחאו, ושכן הוא נוהג פעמים אין מספר. שהרי האר"י לא כתב זאת, וכל סודות שלא גילה אותם הרב האר"י ז"ל, אין אחריותם עלינו. ובספר רוח חיים (ס"ק ג) כתב, דאפילו אם לא הותר לקרות שמו"ת בלילי שישי, מ"מ מותר פרש"י. עכת"ד. ומשמע דלא ברירא ליה מילתא לאיסור בקריאת שמו"ת בליל שישי. ובכף החיים פלאג'י (סימן כז סעיף ה) אסר בליל שבת. וע"ע במחז"ב (ס"ק ט) דאין לקרות שמו"ת באשמורת יום השישי קודם שיאיר היום, כי אין לקרות בלילה. והוא בשם גורי האר"י. ופסקו הרב גדולות אלישע (ס"ק י), וכן בכף החיים סופר (ס"ק יד). וכ"כ בספר יפה ללב (ס"ק ה) ע"ש מפי ספרים. וע"ע בבא"ח (ח"ב לך לך סעיף י). ולך ראה למו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן ל אות ה) שעמד בזה מפי ספרים, וזאת העלה דלמי שזמנו דחוק, אפשר לסמוך על המקלים. וע"ע בשו"ת יצחק ירנן ברדה (ח"א כרך ב סימן כט) דעמד בזה באורך, והעלה דשרי לכתחילה לקרות בליל שישי. ובשו"ת בן דוד אמסלם (סימן יב) העלה דשרי לקרא ליל שבת אחר חצות. ואחר מופלג נדפס לגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א שו"ת מבשרת ציון (סימן ל) ועמד בהאי מילתא ע"ש.

(((זאת))) תורת העולה: אחר קריאת התורה במנחה של שבת אפשר להתחיל לקרא שנים מקרא ואחד תרגום של שבת הבאה, ומכאן ואילך נחשב משלים פרשיותיו עם הציבור.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שו"ת נחלת לוי - ח"ב

כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א - שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) - התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן