סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

א כָּל הַיּוֹם כְּשֶׁעוֹשֶׂה צְרָכָיו בֵּין קְטַנִּים בֵּין גְּדוֹלִים מְבָרֵךְ א אֲשֶׁר יָצַר, וְלֹא עַל נְטִילַת יָדַיִם, אַף אִם רוֹצֶה לִלְמֹד אוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד: { הַגָּה: הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת שֶׁשִּׁפְשֵׁף בָּהֶן אֲפִלּוּ הָכֵי אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם } (סמ''ג סי' כ''ז מ''ע): ב הֵטִיל מַיִם וְלֹא שִׁפְשֵׁף אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצַר, אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו אֶלָּא מִשּׁוּם נְקִיּוּת אוֹ מִשּׁוּם הִכּוֹן. ג הֵטִיל מַיִם וְהִסִיחַ דַּעְתּוֹ מִלְּהָטִיל מַיִם וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ וְהֵטִיל מַיִם פַּעַם אַחֶרֶת, צָרִיךְ לְבָרֵךְ ב ב' פְּעָמִים אֲשֶׁר יָצַר. ד אֵין שִׁעוּר לְהַשְׁתִּין מַיִם כִּי אֲפִלּוּ לְטִפָּה אַחַת חַיָּב לְבָרֵךְ, שֶׁאִם יִסָתֵם הַנֶּקֶב מִלְּהוֹצִיא הַטִּפָּה הַהִיא הָיָה קָשֶׁה לוֹ וְחַיָּב לְהוֹדוֹת:

באר היטב - סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

א א אשר יצר. כ' רש''ל בתשובה סי' צ''ז מי שאכל דבר שחייב ברכה אחרונה ושכח והטיל מים ונזכר קודם שבא לברך אשר יצר איזה מהם קודם והשיב דאשר יצר קודם דתדיר ע''ש וכ''כ ע''ת. מי ששותה סם המשלשל דיש בדעתו מתחלה לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם דודאי הרי דעתו על כך ולא הסיח דעתו לפיכך לא יברך כ''א אחר גמר ההוצאה הלק''ט ח''א סי' פ''ו. והמחבר יד אהרן חולק עליו וס''ל דיברך בכל פעם ע''ש. כ' בהיכל הקודש דהיוצא מבית הכסא צריך לערות עליהן ג''פ ומ''א חולק עליו ע''ש: ג ב ב' פעמים. ב''ח ושל''ה ומ''א חלקו ופסקו דאינו מברך כ''א פעם אחת. וט''ז פסק דיברך ב' פעמים כפסק הש''ע. עיין בספר קול בן לוי סי' א' דף למ''ד ובספר פרי הארץ חלק א''ח סי' ז':

מגן אברהם ז׳ - סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

א׳ לברך ב"פ. והב"ח כ' דברכת הודאה היא וסגי בפעם א' כמו שאוכל ב"פ ומברך ב"ה א' על שתיהן וכ"כ בש"ה בשם רבו ע"ש ויש להקל בספק ברכו' ועסי' קע"ח ובהג"ה, וכתוב בס' היכל הקדש היוצא מבית הכסא צריך לערות עליהן ג"פ וכ"ה בז"ב ד' ט' ומיהו דוקא ברוח רע דשחרית אמרי' בת חורין היא ומקפדת על ג"פ א"כ אין ראיה מזוהר:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ז׳

א׳ או להתפלל. דדוקא בשחר תקנו כן קודם התפלה משום דרוב פעמים ידו נגע במקום מטונף ולרשב"א משום דהוי כבריה חדשה: ב׳ צריך לברך ב"פ וכו'. כ"כ ב"י בשם רבי' הגדול מהרי"א בשם א"ח בשם גאון ויליף לה מדמצינו בתפלה טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ולכאורה קשה ע"ז דשאני תפלה שהיא במקום קרבן ושייך בו תשלומין אבל אשר יצר שהי' ברכת הודאה יוצא בהודאה אח' על הרבה פעמים מידי דהוה אאכל והסיח דעתו וחזר ואכל דא"צ רק פעם א' ב"ה כדאי' בסי' קע"ח ומכח קושי' זאת כ' מו"ח ז"ל ששאל מהר"ש ז"ל מלובלין ואמר על זה הפסק לא שמיע לי כלומר לא ס"ל וע"כ פסק דאין לפסוק כסעיף זה ותמהתי מאד היאך ראוי לחלוק על גאון והא כתב הטח"מ סי' כ"ה שאין לחלוק על גאון ובפרט שרבי' הגדול מהרי"א הביאו בשם א"ח והב"י קבעו בש"ע וקושי' הנ"ל נ"ל שאינה קושיא דודאי שאני ב"ה שמברך פעם אחת דממ"נ סגי אי כבר נתעכל המזון במעיו דהיינו שהוא רעב לאכול פעם שנית ודאי כבר חלף הלך לו החיוב של ב"ה של סעודה ראשונ' ואין לזה תשלומין וה"ל כמו תפל' מוסף דאפי' אם טעה ולא התפלל אות' אין מתפלל מנחה שתים כדאי' ר"פ תפלת השחר בתו' משום דאותן פסוקים של תפלת מוסף הם במקום הקרבתו ואין לזה שייכות תשלומין וה"נ דכוותיה דב"ה שייך להודות על מה שאכל. ואם כבר נתעכל על מה יודה ויאמר ואכלת ושבעת והוא כבר נעשה רעב וע"כ לא שייך לומר שיברך ב"פ אלא אם לא נתעכל עדיין ובאמת אף בזה אין לעשות כן דאין קבע לב"ה כ"ז שירצה קודם שיתעכל במעיו ובדידיה תליא מלתא דכ"ז שהוא רוצה לאכול יכול לאכול ואין עליו חיוב ב"ה עדיין אם ירצ' עוד לאכול ע"כ בשעה שמתחיל לאכול שנית ה"ל כאלו אכל הכל בפעם א' כיון דהשביעה של אכילה ראשונה עדיין קיימא ולמה יברך ב"פ ב"ה משא"כ באשר יצר דתכף שגמר מלהטיל מים פעם אחת חל עליו החיוב לומר אשר יצר ולאו בדידיה תליא מילתא לומר אטיל מים עוד א"כ כל הטלת מים (לא) נחשב למעשה בפ"ע ולא שייך לומר דהכל יהיה נחשב לפעם אחת דאין הדבר בבחירה שלו וכ"מ להדיא בדברי הרא"ש מביאו ב"י בי"ד סי' י"ט דדוקא בב"ה שהיא שבח להקב"ה כו' סגי בהודאה א' על ב' אכילות אבל מעשה הכיסוי הוא גמר השחיטה וצריך לגומרה קודם שיתחיל האחרת עכ"ל. וה"נ הוה גמר המעשה אחר הטלה הראשונה ויש עליו אז חיוב ברכה ואח"כ נתחייב שנית דשאפשר לשלם גם הראשונה ע"כ חייב ב"פ לומר אשר יצר ולא אמרי' דחד אשר יצר יעלה לכאן ולכאן כמו דאיתא בתפלה דאין תפלה אחת עולה בשביל עצמה ובשביל התשלומין ה"נ באשר יצר שא"א שפ"א יעלה לכאן ולכאן כיון שיש שני חיובים מיוחדים עליו כנ"ל ברור ונכון כדברי הש"ע:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ז׳

ז׳:ע״ג א׳ (ס"ק א') לברך ב"פ. והב"ח כו' דהא"ח כ' בשם גאון לברך ב"פ ואייתי ראיה מתפל' דקי"ל טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים. הרי דצריך השלמה וה"ה הכא ועז"כ הב"ח דשאני הכא דהוי ברכת הודאה וסגי בפ"א כמו שאוכל כו': ב׳ ועיין בט"ז מ"ש ליישב. ועסי' קע"ח אם שינה מקומו באכילה: ג׳ ומיהו דוקא בר"ר דשחרית ר"ל דמזה מיירי הזוהר: ד׳ ועיין במ"א לקמן ס"ס קס"ה שהביא בשם מהרש"ל שכ' בתשו' סי' צ"ז אי אכל דבר שחייב עליו ברכה אחרונה ישכח והטיל מים קודם שיברך ברכה אחרונה. צריך לברך אשר יצר תחלה שהיא תדירה דהא אפשר לו יום או יומים בלי ברכה אחרונה והיינו שלא יאכל אבל להטיל מים עכ"פ צריך וא"כ צריך לברך אז אשר יצר ועוד דכל ברכה אחרונה צריכה שיעור ואשר יצר א"צ שיעור ואם לא הוציא רק טפה א' צ"ל אשר יצר וכמ"ש בסוף הסי' וברכה שא"צ שיעור היא חשובה יותר וצריך להקדימה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן