סימן: ו' - שאלה: האם יכול לפרק את סוכתו בחוה''מ מחשש שמא תיגנב וכדומה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ו' - שאלה: האם יכול לפרק את סוכתו בחוה''מ מחשש שמא תיגנב וכדומה?
תוכן עניינים

--------

איתא בסוכה (דף ט.) אמר רב ששת משום רבי עקיבא מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה', מה חג לה' אף סוכה לה'. ופרש"י שלמי חגיגה שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין, דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה, כעבד הנוטל פרס. עכ"ל. נמצא שהסוכה כל שבעת ימים מוקצת שחל שם שמים עליה ואינו יכול לפרקה. כיון דחלה על עצי הסוכה קדושה אתקצו לשבעה. ומשמע דעצי סוכה אסירי מדאורייתא דאקשינהו רחמנא לחג וליכא למימר דאסמכתא בעלמא וראה עוד בסמוך.

וכן מבואר במסכת ביצה דאפילו תנאי אינו מועיל בה כדאיתא התם (דף ל:) : אמר רב מנשיא בריה דרבא סיפא אתאן לסוכה דעלמא. אבל סוכה דמצוה לא מהני בה תנאה. וסוכה דמצוה לא והתניא: סככה כהלכתה, ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים, ופרכילי ענבים, יינות, שמנים, וסלתות, ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו. אביי ורבא דאמרי תרוייהו באומר איני בודל מהם כל בין השמשות, דלא חלה קדושה עלייהו, אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה. ומאי שנא מהא, דאתמר הפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים, אמר רב: כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר, ורב אסי אמר: כל אחת יוצא בה ואוכלה למחר. התם דמפסקו לילות מימים כל חד וחד יומא מצוה באפי נפשיה הוא. הכא, דלא מפסקו לילות מימים כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי. ע"ש. הא קמן דאפילו תנאי לא מועיל בסוכת מצוה כמן שמועיל בסוכת חול דעלמא, ורק בקישוטי הסוכה היקלו שמועיל תנאי אבל לא בעצים.

איברא דבהא דקאמר התם ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ופריך למימרא דמהני בה תנאה כו' ומשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא ובתר הכי פריך וסוכת החג לא מהני בה תנאה והתניא סככה וכו' מצינו להרי"ף ז"ל שפי' דמהני תנאה גם לסוכת החג לומר איני בודל מהם, עיין בר"ן שם ובב"י שנביא בס"ד בסמוך ובחידושי הרשב"א ביצה (דף ל:) הסביר הדברים יותר, וז"ל: דכל הסוכה מהני תנאה ר"ל ולאו דוקא הקישוטים דהא סיככה קתני דמשמע דבין אסיככה בין אעיטרה קאמר דמהני בה תנאה, וסבירא להו לאביי ורבא דאפילו בסוכה דמצוה מהני בה תנאה ודוקא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות, אבל במתנה אם נפלה יהא מותר [לא מהני בסוכה דמצוה] כהא דמהני בה תנאה בכי הא בסוכה דעלמא בין בבריאה בין ברעועה לר"ש מיהא, דשאני סוכה דמצוה דחלה עלי' קדושה כל בין השמשות וכיון דאיתקצאי בין השמשות אתקצאי לכלהו ז' ימי החג ואפי' י"ט האחרון של חג אלא א"כ התנה בפירוש שאינו בודל מהן כל בין השמשות. ולאו דוקא באומר בלשון זה ממש דה"ה והוא הטעם באומר לכשארצה אטול ולא אמרו לשון זה אלא לאפוקי לכשתפול אטול ממנה. וכן נראה לי מן התוספתא דתניא בפרק ביברין של חיה ושל עופות, אין נוטלין עצים מן הסוכה אפילו בי"ט אחרון של חג אם אמר לכשארצה אטול הרי זה מותר ע"כ. ושמעינן מיניה תרתי חדא דאפילו בעצי סוכה דמצוה מהני תנאה דהא לא תני בה נויין ולא מן הסמוך לה ואפ"ה קתני מותר. ושמעינן מיניה נמי דלכשארצה אטול הרי הוא כאלו אומר איני בודל מהן כל בין השמשות. כן נראה לי להלכה אלא שלמעשה צריך אני להתישב אע"פ שנראה לי כן דעת הרי"ף ז"ל שלא כתב בהלכות דברי שמואל דאמר סיפא אתאן לסוכה דעלמא דאלמא הרב ז"ל מפרש ההיא סיפא דקתני ואם התנה עליה הכל לפי תנאו אפילו אסוכה דמצוה עכ"ל.

ובספר עבודת הקודש (בית מועד שער ב סימן ו) של הרשב"א כתב בלשון רכה יותר וחש לאוסרים, וכתב בזה"ל שאפילו בסוכה העשויה לשם חג, אם התנה עליה ואמר איני בודל ממנה כל בין השמשות תנאי כזה מועיל בה. ולא אמרו שאין התנאי מועיל בה אלא באומר לכשתפול אטול ממנה או למחר אטול ממנה, אבל באומר איני בודל ממנה כל בין השמשות תנאו קיים בעצי סוכה כמו בנויין. וכן הדין באומר לכשארצה אטול הרי זה מותר. ומכל מקום ראוי לחוש שלא ליטול ממנה בשום תנאי, אלא מן הנויין או מן הסמוך לה. עכ"ל. [ואגב ראיתי לבאר מה חילוק הלשונות "לכשתפול אטול ממנה" "למחר אטול ממנה" שאוסר הרשב"א לבין "לכשארצה אטול" שמתיר הרשב"א מעיקר הדין. דבאופן שאומר "כשתפול" או "למחר" הרי הוא מצמצם את הזמן שאינו בודל ממנה לזמן מסויים או כשתפול או למחר, משא"כ כשאומר כשארצה הרי הוא כולל בזה גם בין השמשות ולכן הוי כאילו אמר אינו בודל ממנה כל בין השמשות]. וכן התיר הראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרמח) ורק אסר בשבת משום מוקצה, וז"ל: תני בתוספתא אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפילו ביום טוב האחרון ואם אמר כל זמן שארצה אטול הרי זה מותר. ולא נהירא לי שיהא מותר לטלטלן בשבת. ובפרק לולב הגזול בירושלמי לגבי לולב הניחו לארץ אסור לטלטלו אמר רבי בון זאת אומרת שאסור בהנאה, ומה לי לולב ומה לי סוכה ונוייה.

אלא שאין כן דעת הרמב"ם (בסוכה ולולב פרק ו הלכה טו) שכתב עצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך אין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים מפני שיום השביעי כולו הסוכה מקוצה עד בין השמשות והואיל והוקצת לבין השמשות של שמיני הוקצת לכל היום. עכ"ל. ומזה משמע לב"י דנראה מדבריו דלעצי סוכה לא מהני להו שום תנאי כלל. ונראה שביאור מחלוקת אי מהני תנאה בסוכה של מצוה או לאו שבין הרי"ף (שהיה גי' אחרת אצלו) הרשב"א והראבי"ה ובין הרמב"ם והרא"ש בסוכה (פרק א סימן יג) והרמב"ן שנביא להלן בס"ד וספר כלבו (סימן עא) וספר אור זרוע (ח"ב - הלכות ערב שבת סימן ל) והטור וב"י (סימן תרלח) ועוד. דהרמב"ם ודעימיה סוברים דבעצי סוכה שמתחיל לצאת בהם ביהש"מ חל עלה קדושה אף שאמר שאינו בודל דרחמנא רמי קדושה אסוכה שיוצאין בה, ואילו הרי"ף ודעימיה ס"ל דבאומר איני בודל לא חלה הקדושה כלל. אבל היכי שחלה הקדושה לא מצינו שתפקע. עיין עוד בשו"ת עונג יו"ט (סימן ה).

והא דלא מהני תנאה נחלקו רבותינו על מה חל האיסור ולא מהני תנאה האם על הדפנות או על הסכך בלבד עיין לתוס' שם ולב"י (באו"ח סימן תרלח) דדעת הרא"ש (סי' יג) הא דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות מישרי שרו דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות היינו דוקא בסכך כדלקמן (יב.) גבי פסולת גורן ויקב ודלא כדעת הרמב"ם (פ"ו הט"ו) שכתב עצי סוכה אסורין כל שבעה בין עצי דפנות בין עצי סכך וגם רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ח חלק ב דף נז טור ב) כתב שראה לרבותיו נוהגים איסור ליהנות מהדס הדפנות או לאכול מהדפנות כשהן ממאכל כגון שנעשו משומר הנקרא פינ"וגו ונראה חלוקין בגמרא על זה [ר"ל שיש בזה מחלוקת אמוראים] כי מוכח ממקום אחר שעצי סוכה אסורים מדאוריתא ומוכח ממקום אחר שאינם אסורין אלא מדרבנן משום מוקצה וכמ"ש בספר כלבו (סימן עא).

ומובא עוד בב"י בשם הגהות אשירי בפרק המביא כדי יין (סי' ג) היכא דעביד סוכה ולא יתיב בה שריא בהנאה דהזמנה לאו מילתא היא מאור זרוע (הל' יו"ט סי' שס) ופשוט ועוד הביא שם מרן בב"י בשם ארחות חיים (הל' סוכה סי' מא), אפילו עשה סוכה אחרת בחולו של מועד ואינו צריך לראשונה אפילו הכי עציה אסורים בהנאה כל שבעה. וכתב עוד אין מועיל תנאי לעצי סוכה והדפנות והילכך העושים סכך או דפנות משומר הנקרא פינויי"ל לא מהני ביה תנאה אבל על הנויין כגון צורת פתח ומה שמעטרין הדפנות לנוי בעלמא מהני בהו תנאה עכ"ל. והר"ן בפרק המביא כדי יין (יז. ד"ה ומיהו) כתב איכא למידק דהכא אמרינן דסוכה אסורה מן התורה ובפרק במה מדליקין (כב.) יהבינן טעמא להך ברייתא דנויי סוכה דתניא אסור להסתפק מהם עד מוצאי יום טוב האחרון של חג משום ביזוי מצוה ובפרק כירה (מה.) אמרינן דטעמא דסוכה ונוייה משום מוקצה תירץ הרמב"ן (מלחמות שם) דכולהו איתנהו דעצי סוכה כל שבעה אסורים מן התורה כחגיגה ונויי סוכה אסורים כל שבעה משום ביזוי מצוה והיינו ההיא דבמה מדליקין ובשמיני של חג סוכה ונוייה אסורים משום מוקצה והיינו ההיא דפרק כירה. ורבינו תם כתב כי עצים של הכשר סוכה שהן שבעה טפחים על ז' חיילא קדושה עלייהו ואסירי מדאוריתא אבל היתר שרי.

ובספר בנין שלמה לרב שלמה קלוגר (פ' ו ה' א) ישב את קושיות הרא"ש והוכיח כדברי הרמב"ם ע"ש וכ"כ בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך א - או"ח סימן כג) דהרמב"ם ז"ל ומרן (בשו"ע או"ח סי' תרל"ח) סוברים דעצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות ובין עצי סכך וברור מדבריהם שדפנות ועצי סוכה שוין בדינם ושניהם אסורים מדאורייתא ודחה את מ"ש הטו"ז (סי' תרל"ח סק"א) דלרמב"ם אינם אסורים עצי דפנות אלא משום מוקצה. וכבר הקדימו הברכי יוסף (שם ס"ק א) ודחה את דברי הט"ז (ס"ק א) שהאריך לבאר בדעת הרא"ש (פ"א סי' יג) דגם הוא סבר דדפנות הסוכה אסירי מדרבנן, אלא דהקשה על הרמב"ם (פ"ו הט"ו) דמשמע מדבריו דיש בהן איסור מדאוריתא וכו'. והרב יד אהרן כתב על דבריו וז"ל, ודבריו תמוהים וחוששני אם יצאו דברים אלו מפיו, חדא דאיך יתורץ בזה מה שהקשה עליו הרא"ם (בתוספותיו לסמ"ג הל' סוכה ד"ה תלמוד) דאשתמיט מיניה דברי התוס' דנראה דדפנות אסירי מדאוריתא. והאריך בזה. עש"ב. ותקפה עליו משנתו, דהט"ז לא זכר להרא"ם ולא נחית מר לתרץ קושית הרא"ם כלל כמבואר.

ומדחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה הואיל והוקצו למצוה ולא מהני תנאה כלל. נראה לומר דאין היתר לסתור את סוכתו בכדי לבנותה במקום אחר אף בכדי לקיים מצות סוכה כגון לאכילה או שינה בסוכה דעצי סוכה חלה קדושה עלייהו איתקצו לאו דאיסורייהו משום מוקצה אלא ה"ק דכיון שהסוכה מצוה היא וחלה עלייהו מן התורה אף שעה אחת קדושה בעצי הסוכה, חלה עלייהו כל שבעה ואע"פ שהתנה אינו נחשב כלום, שעל כרחו דסוכת מצוה היא ומצותה מייחדה ומקצה אותה כל שבעה לכך, שהרי נתפסה בקדושה וכל שעה קדושתה עליה ושמה עליה סוכה דמצוה היא. וכן הוא בתוספות (בשבת דף כב.) עצי סוכה חיילא קדושה עלייהו על כרחו דבר תורה כל שבעה ולא מהני תנאה. וכ"כ המגיד משנה שם שכן דעת רוב המפרשים עיין עוד בספר בית שואבה (דף פט:) ובמשנ"ב (סימן תרלח ס"ק א) מדאמרינן חג הסוכות שבעת ימים לד' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. ואפילו עשה סוכה אחרת בחוה"מ וא"צ לראשונה אפ"ה עציה אסורים בהנאה כל ז'. וכן המחליף סוכה בסוכה לא פקע קדושתה של הסוכה הראשונה. וחלה קדושה על השניה רק כשישב בה דהזמנה לאו מילתא היא.

נמצא דסוכת החג סוכה של מצוה היא ולפיכך אין נוטלין ממנה אפילו ביום טוב אחרון של חג, ואפילו רעועה ואפילו התנה עליה אין תנאי מועיל בה כלל, שעל כרחו חל עליה קדושת החג וקדושת הגוף היא לכל ימי החג, שהרי הוקשו לחגיגה ואין תנאי מועיל בה, שאין תנאי מועיל להוציא קדושת הגוף מקדושתו, שאין קדושת הגוף נפקעת. וכן מוכח בפני יהושע ביצה (דף ל:) דלפירוש התוספות בנפלה מותרין מדאורייתא היינו משום דבחגיגה גופא אשכחן כה"ג דקדשים שמתו יוצאין מידי מעילה. ומזה נלמד לשיטת התוס' והרא"ש וסיעתם הסותר את סוכתו בחג כהורג קדשים דעצי סוכה דמו לחגיגה דהא מדמה נפלה למתה ועיין עוד לקמן בזה.

ולכאורה מהגמ' בסוכה (דף כו.) נראה לומר ההפך דשרי לסתור את סוכתו על מנת לבנותה במקום אחר דהולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. משמע מהא דמהני תנאה שחויבו לעשות סוכה בכל יום ויום בדרכם וכי ודאי להם שימצאו להם סוכה בדרך אלא צ"ל שהיו סותרים ובונים את סוכתם מחדש בכל מקום שחונים. ואין נראה לומר שהיו משאירים את סוכתם ומחרת היו בונים שוב סוכה חדשה וכן הדרך בכל יום ולפי חשבון זה היו לוקחים לדרכם כמה סוכות בהתאם לחניות וזה לא נראה.

אלא צ"ל שכל סתירה לשם בניה שרי נמצא שהיו בכל חנייה סותרים ובונים את אותה סוכה במקום החדש. והאוסר עליו להביא ראיה ברורה וחזקה, כי התורה חסה על ממונם של ישראל. וכן נראה מדברי הרמב"ם (בהלכות וסוכה ולולב פרק ו הלכה טו) ומרן שם דמוכח דאיסור הנאה מעצי הסוכה אם הוא לדבר אחר הא לשם סוכה אחרת שרי ללא תנאי, וז"ל: עצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך אין ניאותין מהן לדבר אחר . ומהו דבר אחר ? כל דבר אחר, למעט סוכת מצוה דשרי.

וכן כתב בקיצור שולחן ערוך (סימן קלה סעיף יח) בלילה כשהוא במלון שהוא רוצה ללון שם צריך לטרוח את עצמו לישב בסוכה, אפילו הוא במקום שאין שם סוכה אם יכול לעשות סוכה במעט ממון, חייב להשתדל שיהיה לו סוכה לישן בתוכה. עיין חילוקי דעות בזה בשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן מז) בשם המאירי סוכה (כ"ו ע"א) ובביאור הלכה (סימן תרמ ד"ה הולכי דרכים) דהגר"ז ודה"ח העתיקו דברי המ"א דמה שאמרו וחייבין בלילה היינו לעשות שם סוכה אבל בבגדי ישע וח"א מצדדין כדברי הלבוש דאם יצטרך לעשות סוכה א"כ יעמול בה רוב הלילה או עכ"פ איזה שעות וזה לא הוי כעין תדורו וכן הגאון ר"י עמדין כתב דמה שאמרו וחייבין בלילה היינו כשאפשר להם להשיגה בקלות וכן משמע מביאור הגר"א דמה שאמרו וחייבין בלילה היינו כשמוצא סוכה במקומו וכו'.

ופרש"י בביצה (דף ל:) דנוי לא דמו לסוכה לענין תנאה, ואף על גב דבטלי לגבה, דכי מהני תנאה באומר מבעוד יום איני בודל מהם מהיות כוחי וזכותי בהם ליטלן כל שהות אורך של בין השמשות של ערב יום טוב, הלכך בשעת ביאת היום שהיתה קדושה צריכה לחול עליהם לא חלה, לפיכך לא הוקצה, אבל עצי סוכה שאינו יכול להתנות עליהם תנאי זה, שהרי על כרחו יבדל מהם בין השמשות, משום דסתר אהלא, ובין השמשות ספק יום טוב הוא חלה קדושה עליה, ועל ידי קדושה זו הוקצה לשבעה. מוכח מדבריו דדוקא בין השמשות של ערב יו"ט חלה קדושה ואינו יכול בזמן זה לסותרה מחמת יו"ט ולכן הוקצתה לכל שבעת הימים ומוכח מזה בניבנתה בחול המועד לא שייך בזה טעם סתר אהלה ודאי יועיל תנאי ויכול לסותרה וכ"ש על מנת לבנותה במקום אחר. וכן כתב המג"א (ס"ק א) והיש"ש שם אמנם הביא גם את דעת הר"ן דלא המני תנאי בכל ענין דאסור מדאורייתא.

ואפשר לומר שגם דעת הרמב"ן והר"ן שרי לסותרה על מנת לבנותה במקום אחר דהא אין קדושתה נפקעת כשנסתרה. ואף שקדושתה מדאורייתא אמרינן שנותרה בעצי הסוכה כפי שהייתה בנוייה. ולסוברים כשנסתרה נפקעה קדושתה יועיל התנאי שאינה מתקדשת. ואולי בזה נעוץ המחלוקת אי מותר לסתור את סוכתו. איברא שראיתי לבית שואבה (דף פט:) כשנפלה הסוכה אין איסורם מדאורייתא אלא מדרבנן דלאחר שנפלו פקע מינייהו קדושתן ודלא כרבים ונכבדים דסברי דאף לאחר שנפלו אסורים מדאורייתא ע"ש.

ושו"ר דשרי להדיא לפרק ולהרכיב את סוכתו בחול המועד דהכל לפי תנאו בשו"ת הרדב"ז (חלק ו סימן ב אלפים ר), שכתב: וה"פ אם התנה ואמר איני בודל מהם וכו' מועיל תנאי זה להתיר נויי סוכה אבל לא להתיר עצים דאפילו בזמן שנסתלק ממנו האיסור דהיינו בשאר ימי החג חוץ מיום ראשון לא יועיל דחלה קדושה עלייהו בין השמשות ומגו דאתקצי ליום ראשון חל עליה קדושה כל שבעה. אבל אם בא לעשות סוכה או להוסיף עצי סוכה בשאר הימים והתנה עליהם יועיל תנאו דהא לית עליהו איסור דהא מותר לסתור אותם ולא שייך מגו דאתקצו ליום ראשון שהרי לא היו שם ביום ראשון מאי אית לך למימר שמקצה אותם לשם מצוה לזה מועיל תנאו והשתא אתי שפיר הכל לפי תנאו דיש דברים שמועיל בהם תנאי איני בודל מהם דהיינו נויי סוכה ויש זמן שמועיל תנאי אפילו בעצי סוכה כגון בשאר הימים ודו"ק וכן ראיתי שגם כף החיים בשם בית שואבה (אות יג) העלה כן וכ"כ בספר פסקי תשובות שם דמועיל תנאי אם הקים את סוכתו בחוה"מ.

ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן סח) גם העלה כנ"ל שכל שאינו משתמש בהם לדבר אחר אין איסור בעצם הסתירה משום הורדה מקדושה ועוד הסתייע מהרדב"ז הנ"ל והתיר הסתירה לצורך סוכה אחרת, ובפרט ע"מ לחזור במקו"א, ועל אחת כמה כשמקימה בחוה"מ ע"מ כן כדי לסותרה ולחזור ולהקימה לפי הצורך. ולפי זה אפשר לומר בצריך למקומה שרי לסותרה מדאין הורדה בקדושתה שקדושתה נותרה בעצי הסוכה.

ועוד נחלקו בגמ' בסוכה (דף מו:) אמר רבי יוחנן אתרוג, בשביעי אסור, בשמיני מותר. סוכה אפילו בשמיני אסורה. וריש לקיש אמר: אתרוג אפילו בשביעי נמי מותר. במאי קא מיפלגי מר סבר למצותה אתקצאי, ומר סבר לכולי יומא אתקצאי. ועיין בתוספות שם דאיצטריך למיסר בשמיני אפי' נפלה בחול המועד הואיל ואתקצאי לשבעה ואפילו בין השמשות מחמת דהוה אכיל בה אם היתה קיימת וכולה כחד יומא כדפריש' כיון דלא מפסקי לילות מימים. נמצאנו למדים שעצי הסוכה מוקצים לצורך מצוה ואסורים מדאורייתא כל שבעת הימים כיון דחייל איסוריה בבה"ש קמא ממילא חייל בכולהו דכיומא אריכתא דמי. ויו"ט האחרון איסורו מדרבנן היינו משום מוקצה מגו דאתקצאי למצותו בה"ש אתקצאי לכולי יומא ואין עליה שם קדושה אלא מוקצה בלבד. וכן כתוב בחידושי הרמב"ן בשבת (דף מה.) כיון דסוכה דמצוה היא וחלה עלייהו מן התורה שעה אחת קדושה כעצי מצוה, חלה עלייהו כל שבעה אע"פ שהתנה, שעל כרחו סוכה דמצוה היא ומצותה מייחדה ומקצה אותה כל שבעה לכך, שהרי נתפסה בקדושה וכל שעה קדושתה עליה ושמה עליה סוכה דמצוה היא, אלא מדכרי' שמיני דהוא משום מוקצה ומהני בה תנאה ולהכי מקשו עלי' מאתרוג, דמדרבנן נשמע לדאורייתא. עכ"ל.

וכן כתבו הרמב"ם (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה טו) ובשו"ת הרא"ש (כלל כב סימן ח וכלל כד סימן ט) ובספר החינוך (מצוה שכה) ובשו"ע (או"ח סימן תרלח סעיף א). ובשו"ת שרידי אש (חלק א סימן נו עמוד קסה) דתרי מיני מוקצה הם: מוקצה של מצוה ומוקצה של הכנה. מוקצה של מצוה אסור מטעם נדר, דילפינן מעצי סוכה, דכל שהוקצה לצורך מצוה אסור להנות ממנו שלא לצורך מצוה, ובזה אין חילוק בין שבת ויו"ט ובין חול. ומוקצה של הכנה אינו אסור אלא בשבת ויו"ט, דכל מה שהקצה איזה דבר, בין שהקצה מחמת איסור או מחמת מצוה או מחמת דבר אחר, הרי הוא מוקצה לשבת.

ולכן עצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי הסכוך ואין נאותין מהן לדבר אחר כל ח' הימים ומאחר ואסור כל היום ז' כולל בין השמשות והואיל והוקצה לבין השמשות של ח' הוקצה לכל היום כולו, וכן נויה שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור להסתפק מהן כל ח' דנויי סוכה אסורין משום בזויי מצוה. ואם התנה עליהן (על הנוי) ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות הרי זה מסתפק מהן כל עת שירצה שהרי לא הוקצו ולא חלה עליהן קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה. ואין מועיל תנאי לדבר שהוא מגוף הסוכה כגון עצי הסכוך והדפנות כדלעיל. ומה שעצי הסוכה הוקצה למצותו כל שבעה צ"ל דדוקא בעצי סוכה אמרינן דאסירי בחול המועד מטעמא דהוקצה למצותו, לפי שצריך לחזור ולבנות סוכה מן העצים בכדי לישן ולאכול בסוכה.

ושיטת רבנו תם הובא בתוספות בשבת (דף כב.) דבין נויי סוכה ובין עצי סוכה היתרים על הכשר סוכה לא אסירי אלא משום ביזוי או משום הואיל והוקצה למצותו ולא אסירי מקרא אלא דווקא כדי הכשר סוכה בלבד. והמקשה דפריך בביצה (דף ל:) מנויי סוכה אעצי סוכה לא ידע שיש חילוק בין יותר מכדי הכשר סוכה לכדי הכשר סוכה ומשני באומר איני בודל מהם כל בה"ש דלא חיילא קדושה על נויי סוכה וכן על עצים היתרין על הכשר סוכה מהני בה תנאה אבל עצי סוכה כדי הכשר חיילא קדושה עלייהו על כרחו דבר תורה כל שבעה ולא מהני תנאה והביאו גם הרא"ש בסוכה (פרק א סימן יג) דעצים של הכשר סוכה חלה קדושה עלייהו ואסירי מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר סוכה לא מיתסרי אלא מדרבנן ומרן פסק בשו"ע (או"ח סימן תרלח סעיף א) אם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה הוסיף דופן, לא מיתסרא אבל אם עשה ארבעתן סתם, כולן אסורות ומוקצות.

ואפשר לומר דאין לסתור את סוכתו בכדי לשומרה מפני גנבים וכד' אחר יו"ט אע"פ שיש לו סוכה אחרת דיש ביטול מצוה במה שסותרה דהא הוקצתה למצוה מדאורייתא כדעת הרא"ש והתוס' שכתבו דהא דאסירי מדאורייתא היינו בעודה קיימת והא דמשמע התם דלא אסירי אלא מדרבנן היינו אחר שנפלה ובטלה מצותה. נמצא דע"י הסתירה ביטל מצותה. ויראה כיון דעצי סוכה אסורין מכח איסור סתירה ממילא איתקצאי למצותן ומצד המצוה אין להם היתר כלל כיון דלא שייך איני בודל דע"כ בדיל מהם בה"ש. ועיין עוד בשו"ת הרא"ש שם ובשו"ת רדב"ז (חלק ו סימן ב אלפים ר) ובשפת אמת ביצה (דף לא:) ובשו"ת עונג יו"ט (סימן ו) ובשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן לד) שכתבו בעצי סוכה במסתפק בהם איכא ביטול מצוה שסותר כל הסוכה אית בי' משום לא תעשון דומיא דחגיגה דההורגה אית בי' משום לא תעשון. ולפי זה כל תשמישי מצוה המאבדם לגמרי עובר עליהם משום לא תעשון. והוא הדין בית הכנסת. ותשו' הרשב"א שהביא הב"י (סי' תרנ"ג) דבהדס להריח מועיל תנאי. ולא דמי לעצי סוכה דחג הסוכות לד' כתיב, יש לפרש גם כן משום דהדס במה שמריח ליכא ביטול מצוה.

ומוכח עוד מהרא"ש שהביאו הב"י דשרי ביו"ט לטלטל נוי סוכה מפני גנבים או גשמים שלא יפסידו רק אם התנה משום דהוקצו למצוה וכשלא התנה עליהם אסור בחוה"מ משום ביזוי מצוה אף בנפלו וכ"ש בתלויים וביו"ט אסורים גם בטלטול. ולפלא שהבן איש חי (ש"א פ' האזינו אות י') התיר לטלטלם ללא תנאי ע"ש. ומזה נלמד דכ"ש לעצי סוכה שחמורים יותר מנוי דמדאורייתא חל שם שמים עליה היש ביזוי מצוה גדול מזה לסותרם לאחר שהוקצו למצותם וחל עליהם הקדושה ועצם פירוקה נפקעה קדושתה. ועכ"פ נראה כוונת הרב בן איש חי כדברי הט"ז שהביאו הבית שואבה (דף צא:) דאנן סהדי שלא תלאן שם מתחילה להיותן שם תמיד ע"כ לא איתקצו כלל ואפי' לא התנו כלל.

ועוד נראה מדאמרינן בגמ' גמר לאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה משמע שאין לסתור לפני כן את סוכתו ורק לכבוד שמיני עצרת התירו לפחת בה ד' טפחים וגם רק קודם שקיעת החמה דשמא יזדמן לו עוד לאכול וכמ"ש כף החיים (אות ד). ושו"ר בשולחן ערוך של רבינו זלמן (אות ה) שטעם האיסור להסתפק בקיסם שעצם הפרדת הקיסם מהסוכה מפקיע מעליו קדושת הסוכה. וכ"כ כף החיים שם (באות ט) ובסמוך (אות זן) כתב יש ביזוי מצוה ואכחושי מצוה להעביר נוי מסוכה לסוכה אחרת.

אומנם כפי שכתבנו לעיל שהקדושה נשארת על העצים וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן סח) משמע שרי לפרקה שלא תיגנב וכן העלה רק שמא יש איסור כשאין לו מטרת מצוה אחרת בהסתירה יש אולי מקום לומר דמה דיש בזה הוא משום ביזוי מצוה . ושו"ר בשו"ת מנחת שלמה (תנינא ב - ג סימן נד) דרק כילוי כדי ליהנות אסור, אבל כילוי לחוד או הנאה לחוד שרי, ואין שום איסור להוריד נוי סוכה אם אין כוונתו ליהנות, וכן לסתור סוכה כדחזינן דמן המנחה ולמעלה כבר מותר [ברוצה לאכול בה בשמיני], אבל עכ"פ אסור ליהנות.

ובמקום צורך ודאי שאפשר לומר דמהני תנאה לסתור את עצי הסוכה בכדי לשומרם אף שנבנתה מערב יו"ט וכ"ש בחוה"מ בחשש שתיגנב או תתבזה וכד' וכדאי הוא הרי"ף לסמוך עליו והרשב"א והראבי"ה שכתבו כדבריו שהתירו תנאה לעצי הסוכה ועוד דלא מוכח מדברי הרמב"ם שאוסר תנאי אלא שכך נראה מדברי הרמב"ם עיין ב"י שם, וכ"ש לסתור את המחיצות שהרא"ש ס"ל כהרי"ף דבעצי דפנות ליכא איסורא כלל והרא"ש סבר דהקרא קאי רק על הסכך. זאת ועוד שאין כאן שימוש לדבר אחר בעצי הסוכה כנ"ל אלא לשומרם מפני הגנבים וכד' ואף מצילם שלא יתבזו על ידם.

וראיתי עוד לכתוב כאן על קדושת הסוכה לאחר החג בשם המגן אברהם (סימן תרלח ס"ק ט) בית שואבה (דף צב.) והמשנ"ב (סימן תרלח ס"ק כד) וערוך השולחן (אות יב) רבינו זלמן (אות יט) קיצור שולחן ערוך (סימן קלד סעיף יג) כף החיים שם (אות נד) דאף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמישי מצוה הם כמו ציצית ולולב (ועיין סימן כ"א במ"ב סק"ו) וע"כ יש למחות באנשים שזורקין אחר סוכות עצי הסכך לחוץ במקום שרבים רגילין לפסוע עליהן ואפילו איננו מקום אשפה. וכ"כ בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות חג הסוכות) ערבות של ההושענות אסור לזלזל בהן כגון לדרוס עליהם. מה שאין כן מותר שמן החנוכה אינו מותר לשימוש אחר חנוכה אלא עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שו"ע (או"ח סימן תרעז סעיף ד) והחילוק כתב מחצית השקל (או"ח סימן תרעז ס"ק י) בשם הר"ן והתוס' דעצי סכה ונוי מותרים אחר החג, ומותר השמן של נרות חנוכה אסור אחר חג החנוכה והטעם לחילוק דעצי סוכה עשויים להשאר אחר החג לא מקצי להו אלא לימי החג אבל שמן ופתילה שדרכן להתבער לגמרי כי יהיב להו בנר לגמרי מקצה אותן למצוה ואינו מצפה אימתי תכבה נרו. ומה שמותר השמן של נרות שבת מותר אחר השבת דנר שבת להנאתו בא יושב ומצפה שיכבה ולכן מותר מה שאין כן מותר שמן נרות חנוכה דעיקרו לא להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשום חביבות הנס אינו מצפה שיכבה אלא מקצהו לגמרי. עיין עוד בזה בדברינו (בסימן לט).

לסיכום: אסור לפרק את הסוכה בחוה"מ אף בכדי לשומרה במקום מכובד אלא אם יש חשש שתיגנב ותתבזה.

פירות הנושרים:

1. כיון דבגופה קדושה תפסה במידי דחזי לה אפי' טפי משיעורה דסוכה כל עצי סוכה אסורין אפי' ביותר מהכשר סוכה. שלא הותרו אלא לפי תנאו. ושיטת ר"ת להקל ביתר על שיעור הכשר סוכה.

2. מותר למטייל או לעובד לקחת איתו סוכה בחוה"מ לכל מקום שהולך ואע"פ שסותרה.

3. עשה סוכה אחרת בחולו של מועד ואינו צריך לראשונה אפילו הכי עציה אסורים בהנאה כל שבעה.

4. אין מועיל תנאי לעצי ודפנות הסוכה לשימוש דבר אחר.

5. נראה דאם צריך למקומה לדבר מצוה שרי לסותרה.

6. דפנות ועצי סוכה שוין בדינם ושניהם אסורים מדאורייתא.

7. בנה סוכה בחוה"מ יועיל תנאי אפילו לעצי סוכה אף להשתמש בדפנות ובסכך לשימוש אחר.

8. אמר איני בודל מהם וכו' מועיל תנאי זה להתיר נויי סוכה אבל לא להתיר עצי סוכה.

9. כשיש חשש מפני גנבים או גשם וכד' יכול להוריד את הסדינים המצוירים אף כשלא התנה כלל דאנן סהדי שלא תלאן מתחילתן להיות שם תמיד ע"כ לא התקצו כלל.

10. מה שאמרו הולכי דרכים חייבין בלילה או ביום בסוכה היינו לעשות שם סוכה ויש המצדדין דמה שאמרו וחייבין בלילה היינו כשאפשר להם להשיגה בקלות.

11. נראה דאין צריך תנאי בכדי לפרק את סוכתו ולהעבירה למקום אחר אף אם הרכיבה לפני החג והשתמש בה.

12. גם אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמישי מצוה הם כמו ציצית ולולב.

13. יש למחות באנשים שזורקין אחר סוכות עצי הסכך לחוץ במקום שרבים רגילין לפסוע עליהן ואפילו איננו מקום אשפה.

14. עצי סוכה אסורים מלהנות הימנה אפילו נפלה הסוכה דחל שם שמים עליהם.

15. המחליף סוכה בסוכה לא פקע קדושת סוכה הראשונה כל ז'. ובשניה לא חל קדושה אלא אם ישב בה דהזמנה לאו מילתא היא.

16. אסור להעביר נוי מסוכה לסוכה אחרת.

17. מה שנוהגים לשים שתי כפות תמרים בצורת פתח שמעטרין את הכניסה והדפנות לנוי בעלמא מהני בהו תנאה.

18. רוצה לאכול בסוכתו בשמיני עצרת צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה להיכר ויעשה קודם שקיעת החמה דשמא יזדמן לו עוד לאכול שם.

19. מותר השמן של נרות חנוכה אחר חנוכה אינם מותרים בשימוש אלא עושה לו מדורה ושורפו. ומותר השמן של נרות שבת מותר אחר השבת.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן