סימן ו - קריאת שנים מקרא ואחד תרגום למי שאינו מבין היטב את התרגום

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו"ת נחלת לוי סימן ו - קריאת שנים מקרא ואחד תרגום למי שאינו מבין היטב את התרגום
תוכן עניינים

--------

תוכן התשובה בקצרה

א. נחלקו הראשונים אי קריאת שמו"ת הוא חיוב או מצוה. ב. ודעת מרן וכן נמשכו הפוסקים שהוא חיוב. ד. חקירה מי עדיף תרגום או פרש"י. ויר"ש יקרא שניהם. ה. אך כשאין הארמית שגורה על לשונו, לכו"ע עדיף פרש"י, דניזיל בתר טעמא דנתקן התרגום כדי להבין את המקרא, וכמבואר הכי בראשונים. ו. ועל כן מבואר עוד בראשונים דשרי לתרגם בשאר לשונות, בתנאי שיכלול את חידושי התרגום. ז. ואף שיש חולקים, כן עיקר. ח. וכן יצא מבואר ממח' הראשונים האם עדיף לקרא תרגום או פרש"י, דלא מבעי לסוברים דפרש"י עדיף, דק"ו לנידו"ד במי שלא מבין את התרגום שפרש"י עדיף. אלא אף החולקים וסוברים דעדיף תרגום, היינו עדיפות ולא לעיכובא, ובנידו"ד שאינו מבין את התרגום, ממילא יש להעדיף את פרש"י שמבינו. ברם באמת יש הסוברים דתרגום הוי לעיכובא, אך מרן לא ס"ל כוותייהו, מדהתיר לקרא לכתחילה פרש"י ולא תרגום למי שירצה. י-יג. והקורא פרש"י בפסוקים שאין פרש"י, יקרא ג' פעמים מקרא, שכן דעת רוב הראשונים, ע' בפנים. יד. וכן כשרש"י מפרש רק חצי פסוק, יקרא חציו השני ג' פעמים מקרא. וכיון שהקושי התכני בזה מבואר, על כן הקורא פרש"י יקרא ג' פעמים מקרא ופרש"י. טו. והן אמת דעל פי הסוד יש עדיפות לתרגום על פרש"י, ברם נראה שכל זה בכה"ג שמבין שניהם בשוה, אך בנידו"ד שאינו מבין היטב תרגום, וק"ו כשאינו מבינו כלל, נראה דעדיף פרש"י אף להסוד.

(((שאלה:))) הקורא שנים מקרא ואחד תרגום, ואינו מבין את התרגום, או שמבין את לשון התרגום אך לא על בוריו, האם עדיף שיקרא את התרגום, או את פירוש רש"י.
קריאת שמו"ת הוא חיוב או מצוה

(((תשובה))) א. נחלקו הראשונים בדין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, האם הוא חיוב או הידור מצוה. דאיתא בברכות (דף ח סוע"א) אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום. והנה הרמב"ם (הל' תפילה פרק יג הל' כה) כתב, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ע"כ. וא"כ מבואר שהוא חיוב גמור. וכן משמע מדברי רבינו יונה (בסוף ספר היראה) דכתב, וישלים פרשיותיו עם הצבור. ע"כ. ומשמע שהוא חיוב. וכן ראיתי בתשובות הגאונים מוספאיה (סימן ז) וז"ל, וששאלתם ת"ח שאינו רוצה להסדיר פרשיותיו בשבת, ורוצה לשנות תלמודו, יש לו רשות לעשות כן או לא. כך אמרו חכמים ז"ל, אע"פ שהוא חושק בתלמודו, אל יפשע מלהשלים פרשיותיו. ע"כ. וחזינן דהוא חיוב. וכ"כ בספר חסידים (סימן שא) אף עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם, מחוייבים בשנים מקרא ואחד תרגום. ע"כ. [הובא בא"ר (סימן רפה ס"ק ג)] . ובספר העתים (סימן קעד) כתב בשם גאון, ות"ח אף ע"פ שחשקה נפשו לשנות בתלמודו בשבת, ישלים פרשיותיו עם הציבור. ע"כ. וכ"כ בשו"ת בעלי התוספות (סימן טז) ואע"פ ששמע קריאת התורה מפי הקוראים, חייב להשלים פרשיותיו בביתו, כדי שיתן ליבו ודעתו לקריאת התורה.

(((ומאידך))) בספר מנורת המאור (נר שלישי סימן קל) כתב, מצוה להשלים. ע"כ. אלמא דאינו חיוב כי אם מצוה. ובספר שבלי הלקט (סימן מב) כתב, וראוי לכל אחד ואחד מישראל להסדיר וכו'. ושב וכתב כן (בסימן עה). וכ"כ כל' זו בספר תניא רבתי (סימן ו) וראוי וכו'. וכן משמע בטור (סימן רפה) דכתב וצריך ליזהר להשלים הפרשה וכו'. וא"כ כתב על דרך צריך, והלא צריך הוא לכתחילה וכמש"כ הפוסקים, וע' בזה לעיל (סימן ה אות א), ויתר על כן כתב צריך ליזהר, דהיינו לכתחילה הזהר בכך והל' זהירות אינו חיוב, [כלומר לכתחילה הזהר בכך, ולא לכתחילה עשה כן.] וע"ע לענין הלשון צריך בשו"ת חקרי לב (או"ח ח"א עמ' שכט, וח"ב כא), ובשו"ת הלל אומר (סימן יא), ובשו"ת אבא בם (עמ' שפח), ובשו"ת שער הרחמים זיאת (עמ' כט,קיח). ואף שברור שיש יוצא מן הכלל, ופעמים המילה צריך היא לעיכובא, וכדרכם של כללים. וכגון לך ראה למרן באו"ח (סימן לב ס"ח) דצריך שם הוא חיוב גמור ולעיכובא, וכמבואר שם בב"י, וכן מבואר בשו"ע (שם סעיף יא). וע"ע בב"י יו"ד (סימן סט סעיף יט) דכתב על הרמב"ם, וכן כתב הר"ן כי הוא מצריך חליטה. ע"כ. ומצריך שם הוא חיוב. וכן יראה הרואה כאלה וכיוצ"ב בעוד דוכתי. ברם כל שנאמר כי יצא מן הכלל הוא רק כשנכריח בהכרח גמור שיצא הוא מן הכלל, ובלאו הכי אנו נשענים על הכללים.

(((וע"ע))) בארחות חיים (דין שנים מקרא לפני דין תפילות שבת) דכתב דנהגו להשכים ושהיו קוראים מוקדם שנים מקרא ואחד תרגום, ע"ש. אלמא דהוא מנהג, ואינו חיוב מדינא. וכ"כ כל' זו בכל בו (ר"ס לז). ברם בפשיטות י"ל שאינה ראיה, כי הלשון מנהג קאי גבי מנהגם להשכים, ולא לגבי קריאת שנים מקרא, ובו אה"נ י"ל דהוי חיוב. ועוד ראה לראב"ן (סימן פח) הסובר שחיוב שנים מקרא הוא רק למי שנמצא במקום שאין קריאת התורה, [ומ"מ סיים דמנהגנו לקרא כן שמו"ת מנהג גמור ויפה, דזימנין דלא מצי מכוין דעתיה בב"ה לכל הפרשה, ויצא בקריאה שכבר קרא. ע"כ. והביאו הב"י (סימן רפה ודחאו). וע"ע לגבי דעת הראב"ן בשו"ת די השב (סימן ט) לגאון רבי דוד בונאן נדפס ש' תריז.] ועוד ראיתי לריקאנטי (סימן לד) דכתב בדרך אמצעית, היכא דבקי חייב להשלים, וא"כ הבקיאים בלבד חייבים.

לשון לעולם

ב. (((ונראה))) כי יסוד פלוגתא זו שנוי בביאור המילה לעולם, האם כשכתוב לעולם הוא חיוב או מצוה. כגון מאי דשנינן לעולם יהא אדם יר"ש בסתר כבגלוי, כדאיתא בטור (סימן עה) וע"ש בב"י, דהוא מתניא דבי אליהו רבא (כא). וע' בברכות (דף כח ע"ב) במעשה דרבי יוחנן בן זכאי. וכן איתא בשבת (קיט ע"ב) לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת. והנה כתב תשובה נפלאה בזה ידידי וחביבי הרה"ג בן ציון מדאר שליט"א בשו"ת ודברת בם (סימן ב) לגבי חיוב סעודה רביעית בפת והוכיח באותות ובמופתים דדעת רוב רובם של הגאונים והראשונים דאין חיוב בזה אלא מצוה, וע"ש (באות ד) שכ"כ הרשב"א (שבת שם ד"ה לעולם) דפירושו כל היכא דאפשר. וע"ע בב"י ובשו"ע (יו"ד סימן קצו) דכתב לעולם ילמד אדם בתוך ביתו במוך דחוק, וכתבו שם הב"ח ובספר תפארת צבי (ס"ק ט), ובספר ערוך השלחן (ס"ק יג), דאינו חייב. ועוד הביא שכ"כ להדיא בספר פתח הדביר (סימן ש) דלעולם אינו חיוב. עכת"ד. וע"ע בזה בשו"ת יבי"א (חלק י סימן לג) הנדפ"מ. ומ"מ כאן חזינן דלעולם הוא חיוב לדעת הרמב"ם, וכן עביד מרן השולחן ערוך (סימן רפה ס"א) כי צדיק עתק את לשון קודשו של הרמב"ם, וצריך לעיין מתי לעולם הוא חיוב, ומתי מצוה כל מר כדאית ליה. ולך נא ראה בספר מכלול המאמרים והפתגמים בהוצאת מוסד הרב קוק בערך לעולם, שאספו מאמרי חז"ל רבים רבים אשר פותחים במילה לעולם, ורבים מהם אינם חיוב, ויש שמחוייבים כאשר יראה הרואה.

ג. (((ומ"מ))) הראנו פנים למח' הראשונים הנ"ל, ומרן בשולחנו הטהור (ר"ס רפה) העתיק את לשון הרמב"ם דהוא חיוב. וכן נמשכו אחריו אחרונים רבים כגון בספר שו"ע הרב (ר"ס רפה), ובספר תורת שבת (ס"א), ובספר יפה ללב (ס"ק ב), ובמטה יהודה (ס"ק ט) דיבר בטעם החיוב ע"ש. וכ"כ דהוא חיוב הרב מחז"ב (ס"ק א), ובספר חיי אדם (שבת כלל ז הל' ט), ובספר חסד לאלפים (סעיף א וסעיף ג) ע"ש תוכחת מוסר בחיוב שנים מקרא ואחד תרגום ושגם עמי הארץ שאינם קוראים, ולו חכמו ישכילו כמה היו רצים לקנות בזוזי אי הוה מאן דאמר מאן בעי סם חיי, כ"ש שיש לרדוף אחר מצוה זו אשר עליה אמרו חז"ל הקדושים אשר מפיהם אנו חיים, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. ע"כ. והדברים נוקבים ויורדים עד התהום. וראה בס' חסידים (סימן שא) שאדם לא יקרא שמו"ת כדי שיאריך ימים. (ולא קשיא אחסד לאלפים דכאן למי שאינו קורא, כמו שאמרו מתוך שלא לשמה). וע' בזה בא"ר (ס"ק ג), ובפתח הדביר (ס"ק א), וכ"כ בספר נזר ישראל (סימן סו סעיף א), ובספר קצור שו"ע (סימן עז הל' יט), וכ"כ בשו"ת רשב"ן (סימן קמט) לגאון רבי שלמה צבי שיק זצ"ל נדפס בשנת תר"ס, והוא מכתב התעוררות לבנו, כי שמו"ת הוא חיוב, וטוב לקרא גם פרש"י. וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה (ח"א יו"ד סימן שנט אות ג) דהוא חובת היום. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן מו) כתב דהוא חיוב, ולכן שינה הרמב"ם מל' הגמ' שכתוב בה לעולם וכו', ואיהו כתב חייב, שלא תאמר דהוי רק הנהגה טובה. וע"ע בשו"ת שלמת חיים (סימן רסו).

מי עדיף תרגום או פרש"י לדעת מרן

ד. (((והנה))) לך לשון מרן בשולחנו הטהור (סימן רפה ס"א) אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון. (סעיף ב) אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י. עכ"ל. ולפום ריהטא שפתיו ברור מללו כי התרגום ופרש"י בחד דרגא נינהו, ויכול לקרא איזה שיחפוץ, וירא שמים יקרא שניהם. ברם לכאורה י"ל לאידך גיסא, דמאחר וכתב זאת בלשון דיעבד, אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשיב כמו תרגום, להורות בא דהיכא דעביד הכי יצא יד"ח, ברם הוא רק בדיעבד, ולכתחילה עדיף התרגום. ואולם מאידך יש מקום לומר דכתב ל' בדיעבד רק כיון שאין הדרך כן, וכדמוכח מהאי דמסיים, חשוב כמו תרגום, דהיינו ששניהם שוים המה. שוב בינותי כי העיקר כדברינו בתחילה, כי הרואה בטור החדש גרסו ואם לומד הפרשה בפירוש רש"י וכו', ואם כן אינו לשון דיעבד, ובטור הישן כתבו ואם למד, וכן היה לפני הב"י, כי כשציטט (הב"י) את הטור כתב ואם למד (גם בטור החדש הוא כן), ועל כן מרן נמשך בשולחנו אחר הטור וכתב לשון זו וכדרכו. ברם באמת העיקר בטור הוא ואם לומד לשון הוה, וכן היה לפני המהר"י אבוהב הנדפ"מ בגליון הטור שם, ואעיקרא דכן יראה הרואה במקורו של הטור הוא הרא"ש (ברכות פ"א סימן ח) דכתב ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי התרגום, כיון שמפורש בו כל מילה ומילה. עכ"ל. וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש (פ"א אות ח) שכתבו הטור גופיה, וז"ל שם, ולתרגם העברי באחד מלשונות אחרים אינו מועיל כל כך, אבל הקורא בפירוש התורה יוצא ידי תרגום. עכ"ל. וחזינן א"כ כי רש"י והתרגום שוים המה, והרוצה יקרא אשר יחפוץ. ומש"כ מרן לשון בדיעבד, הוא כי צדיק עתק את לשון הטור לגירסתו. וגם אם יש בלשון עיקולי ופשורי, דרכו להעתיק את לשון הראשון שפוסק כמותו ככתבו וכדלקמן (סימן כז אות ה וסימן לא אות יט), ובפרט שאפשר לפרש את הלשון דמש"כ ל' בדיעבד הוא לאו דוקא וכדלעיל, ועל כרחך הכי הוא, וכמבואר במקור הדין הוא הרא"ש ובטור.

(((שוב))) ראיתי בספר לקט יושר (עמ' 54 ד"ה וזכורני) שהביא את ל' הטור הנ"ל בזה"ל, ואם לומד הפרשה בפרש"י חשיב כמו תרגום וכו' [לשון הוה] וכתב על כך משמע תרגום עדיף כיון שאמר כמו תרגום. עכ"ל. וחזינן דיליף בטור שלא כדברינו, אלא שהתרגום עדיף, ואם קרא פרש"י יצא. ואם כך למד הב"י יותר באים יחדיו דברי מרן בשו"ע שכתב ל' דיעבד, וכן גרס בטור, ואף שבב"י אחר שהביא את הרא"ש כתב, וכ"כ סמ"ג וכו', ובלשונו (המובא בב"י) מפורש דס"ל דפרש"י עדיף מתרגום, ואי הוה ס"ל לב"י כלקט יושר, כיצד כתב וכן כתב. ברם לטעמיך אף תקשי דהרא"ש השוה אותם והסמ"ג העדיף פרש"י. ואיך כתב הב"י וכן כתב ועל כרחך דכוונתו וכן כתב, שהם עומדים בשיטה הקרובה זו לזו, ומרן שהעתיק את לשון הטור לפי"ז יצא שעדיף מעט התרגום על פרש"י. וצריך עוד עיון בדעת מרן בזה, וע' למהרש"ל בים של שלמה (קידושין פ"ב סי"ג) כי לדעת הטור פרש"י עדיף מן התרגום. ע"כ. ועוד ראה בשו"ע הרב (ס"ב) דס"ל כי פרש"י עדיף על התרגום, וע"ע בזה לקמן (אות ח).

(((ברם))) סיים מרן דיר"ש יקרא תרגום וגם פרש"י, וביאר שיחתו בב"י כיון דהסמ"ג ורבותיו ס"ל דפרש"י עדיף מהתרגום, ושוב הביא דלר"י ורב עמרם ורק נטרונאי כתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני, ועל כן סיים הב"י בראותינו שבמח' שנוי הדבר מי עדיף וז"ל, וירא שמים יצא את כולם ויקרא התרגום ופירוש רש"י. ע"כ. דהיינו כדי שיזכה לעשות את המובחר ביותר. וכ"כ הרא"ש והטור (שם), ובארחות חיים לרא"ש (יום שני אות טז) ועוד לו (ביום שבת אות טו). ואפי' שנלע"ד לכאורה דלכו"ע אינו לעיכובא אם יקרא את רש"י או תרגום, דלא מבעי לרא"ש והטור דפרש"י עדיף, דבודאי לכתחילה יכול לקרא תרגום, (ולא פרש"י שהוא דינא דגמ'), יתר על כן כתב הטור בקיצור פסקי הרא"ש ולתרגם העברי באחד מלשונות אחרים אינו מועיל כל כך. ע"כ. לאמור כי בודאי אם עשה כן יצא יד"ח, אך אינו טוב כל כך. וק"ו היכא שקרא התרגום שהוא דינא דגמ', ורק שסובר דפרש"י עדיף. וכן מדוייק לשון הסמ"ג בשם הגאונים שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני. ע"כ. דהיינו זכות נפלה בחלקו אך אינו לעיכובא.

כשאין הארמית שגורה היטב על לשונו

ה. (((וכל))) דברינו עד כה אמורים במי שמבין היטב הדק היטב תרגום ופרש"י, והסקנו כי למרן שניהם שוים, או שיש עדיפות מעט לתרגום על פרש"י, ודעביד הכי עביד, ודהכי עביד. אך בכה"ג שאינו מבין את התרגום, מפני שאינו מבין ארמית. ולך נא ראה בשו"ע (סימן קמה ס"ג) שכן הוא, שאין העם בקאין בתרגום, דכתב וז"ל, האידנא לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו. ע"כ. ועוד ראה ברוקח (סימן שצח). ויתר על כן כי אפי' תלמידי חכמים אשר כל ימיהם בתורה בימינו אנו אין הארמית שגורה על לשונם, ואף שאם יתאמצו ויעמדו בעיון על דברי התרגום יבינו כל דבריו, אך כשקוראים אותו במרוצה, וכדרך קריאת התרגום (אף מי שמתבונן בו) אינן מבינים את כל מילותיו וכוונותיו, והוא מחמת שהארמית אינה שגורה בפינו. ולך ראה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ה סימן רטז) עדות לגבי החזו"א שהיה קורא הפרשה מקרא ואח"כ תרגום ושוב מקרא, וביאר שיחתו כי ע"י התרגום הבין שפיר החומש, ועל כן חזר אח"כ הפרשה כי אז מבין יותר החומש על פי התרגום. ע"כ. וזוהי הבנה שצריך בתרגום, וכמעט אין מי שעושה כן, אא"כ יתבונן היטב וכאמור, ועל כן בכל כה"ג נראה ברור דפרש"י עדיף על התרגום.

טעם קריאת התרגום

(((ואבאר))) את שיחתי בעזר צורי וגואלי, כי בראשונים מבואר שתקנת קריאת התרגום היתה כדי שיבינו את המקרא היטב, דהנה כן מבואר בתוס' ברכות (דף ח ע"א ד"ה שנים) דהביאו יש מפרשים דאפשר לקרא תרגום בלע"ז במקום האונקלוס, וז"ל, כי כמו שהתרגום מפרש לע"ה, כך הם מבינים מתוך הלע"ז. ע"כ. וגם מדברי תוס' גופייהו דפליגי וז"ל, שהתרגום מפרש כמה דברים שא"א ללמוד מן המקרא, על כן יש לקרא את התרגום דוקא ולא בלע"ז. ע"כ. מבואר הכי, שמטרת קריאת התרגום היא כדי שיבינו. וכ"כ את אלו הדברים הרא"ש ברכות (סימן ח), וכן הוא בטור (סימן רפה ס"א) ודו"ק, וכן מבואר עוד בטור שם (סעיף ב) שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין. וכן הוא בסוף ספר היראה לרבינו יונה (הנדפס יחד עם ספר שערי תשובה) וז"ל, כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי. ע"כ. וכן הוא בראבי"ה (ברכות סימן כב) שנים מקרא להודיע חשיבותו, ואחד תרגום להודיע הפירוש. וכן מבואר דטעם הוא כדי להבין בנמוק"י (ברכות דף ח ע"א ד"ה ואחד תרגום), וכן הוא באור זרוע (הל' ק"ש סימן יב), וכ"כ רבינו יהונתן מלוניל (ברכות שם) דשנים מקרא שיהיה שגור לשון הקודש בפיו, ואחד תרגום כדי שיבינו אותו, כי כל העם היו מדברים בשפת כנען שהוא לשון סורסי, והוא תרגום. עכ"ל. וכן מבואר בתשב"ץ (סימן קפד), ובארחות חיים (דין שנים מקרא אות ג) דהטעם שיבין ע"ש, וכן הוא באגור (סימן שצח) בשם מורו, וכ"כ הראבי"ה ברכות (סימן כב) ואחד תרגום להורות הפירוש.

תרגום בשאר לשונות

ו. (((אתה))) הראת לדעת כי כל תקנת חז"ל לקרא את התרגום היא כדי שיבין את המקרא, וא"כ בנידו"ד שאינו מבין היטב את התרגום, ופרש"י מבין כראוי, בודאי שעדיף פירוש רש"י. ואם יקחך ליבך להשיב דמאחר ותיקנו חז"ל לקרא התרגום, אף דלטעמייהו בנידו"ד עדיף פרש"י, מ"מ אחר שתקנו אין לנו לשנות, ועלינו לקיים את התקנה כמות שהיא. אף אתה אמור לו כי מבואר בראשונים רבים דשפיר דמי לשנות. דהנה נחלקו הראשונים האם אפשר לקרא תרגום בלע"ז, או שחייב דוקא לקרא תרגום אונקלוס, דהתוספות (ברכות ח ע"א ד"ה שנים) הביאו יש מפרשים דה"ה דשרי בלע"ז, והתוס' גופייהו פליגי, כיון שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא. ע"כ. וא"כ לא מבעי ליש מפרשים שמותר לשנות לכתחילה, וא"צ לקרא דוקא תרגום רק מה שמבין. אלא אף לתוס' שאוסרים, הוא מפני שהתרגום מועיל יותר, וכל שיהיה פירוש בלע"ז שמוסיף ג"כ את תוספות התרגום, שפיר דמי. וכ"כ כתוס', הרא"ש (סימן ח), והטור (סימן רפה סעיף ב), וכן ראיתי שכתב כן להדיא באור זרוע (הל' ק"ש סימן יב) דאחר שהביא ליש מפרשים דאפשר בלע"ז, וכתב שאין זה נראה למורו וכו' כיון שמפרש התרגום יותר. וסיים, מיהו נראה בעיני דאם אמר כל התרגום כ"א בלשונו דשפיר דמי. עכ"ל. והוא כדברינו ב"ה. כי אף לאוסרים בלע"ז ניזיל בתר טעמא ושרי לכתחילה בלע"ז שכולל את תוספות התרגום. וחזינן מכל האמור, דאין צורך לקרא דוקא את התרגום, כי זו התקנה היא גבי מה שעדיף אותו יש לקיים, ולכן יש האומרים שיקרא בלע"ז וי"א שדוקא תרגום אונקלוס כי הוא עדיף, כיון שמפרש גם דברים נוספים, ולפי"ז בנידו"ד שעדיף פירוש רש"י לכו"ע, א"כ כולם יודו שיקרא פרש"י.

ז. (((ואגב))) בואנו הלום אמרתי להעיר הערה קטנה אשר תמהתי על עצמי טובא, כי הלבוש (סימן רפה ס"ב) אחר שהביא מח' האם רש"י עדיף או התרגום סיים, אבל בלשון לע"ז לכולי עלמא לא יצא. ובהגה שם כתוב ביאור, שהרי התרגום וגם פרש"י מפרשים כמה דברים שאין להבין מן המקרא. עכ"ל. והדברים נפלאו ממני, איך כתב לכו"ע לא יצא, בזמן שכמה אשלי רברבי ס"ל דשפיר דמי לכתחילה. ויתר על כן נראה כי אף החולקים פליגי לענין עדיפות, אך לעיכובא לא אמרו, שהרי קיים את התקנה שיבין את המקרא, ורק שיש עדיפות לתרגום ופרש"י מפני שמפרשים כמה דברים יתר על הלע"ז, אך לומר שלא יצא יד"ח, לכאורה הוא תמוה. ונראה דדין גרמא ללבוש, כי לשון התוס' ברכות (ח סוע"א) אחר שהביאו י"מ דה"ה לכל לועזות דשרי, כתבו ולא נהירא, שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי. ע"כ. וכ"כ הרא"ש (סימן ח) לפרש, ויליף הלבוש דהוא לעיכובא. ברם לענ"ד אינו לעיכובא דניזיל בתר טעמא, וכאשר גם יראה הרואה בקיצור פסקי הרא"ש (סימן ח) דכתב ולתרגם העברי באחד מלשונות אחרים אינו מועיל כל כך . עכ"ל. ומשמע דעדיף התרגום אך אינו לעיכובא. וכן משמע בסוף ספר היראה לרבנו יונה דכתב ואם אין לו תרגום יקרא שנים מקרא ואחד לע"ז. ע"כ. וא"כ בשעה"ד מתיר לקוראו, וא"כ נראה דבדיעבד יודה שיצא יד"ח. וע"ע ברוקח (סימן שצח) בשם מורו, שכיון שאין בקאין בארמית, יקרא בלע"ז, והירא דבר ה' יוצא ידי שניהם לקרות תרגום ולע"ז. ברם בריקאנטי (סימן לד) משמע יותר שהוא לעיכובא, דכתב ואפי' עטרות ודיבון יקרא הכתוב ג' פעמים עברי, והלע"ז אינו במקום התרגום. ע"כ. ברם אפשר לפרש דכוונתו לכתחילה. וגם בא"ר (ס"ק ה) משמע דמסכים עם הלבוש דלא יצא יד"ח, ע"ש. וכן כתב מדנפשיה המ"ב (ס"ק ד) אבל אם קראה בשאר לע"ז שהוא רק מפרש את המלות לחוד, לא יצא י"ח במקום תרגום וכו'. ובשעה"צ הראה דמקורו מהטור. ואולם לכאורה זה אינו וכאמור, כי אינו לעיכובא וכדפירש הטור בקיצור פסקי הרא"ש.

(((ברם))) חזיתיה בסדר רב עמרם גאון (עמ' כט ד"ה וכך אמר) דהוא לעיכובא, דכתב, וכך אמר רב נטרונאי גאון, אלו שאין מתרגמין ואומרים אין אנו צריכין לתרגם תרגום רבנן אלא בלשון שלנו בלשון שהצבור מתרגמין, אין יוצאין יד"ח. מ"ט דהדין תרגון על קראי אסמכוהו רבנן דאמר רב וכו'. עכ"ל. וא"כ ס"ל דהוא לעיכובא, ומי שקורא בלע"ז לא יצא יד"ח. ומ"מ דין זה אם הוא לעיכובא במח' הוא שנוי, ולדעת מרן העיקר שאינו מעכב, דלטעם זה של רב נטרונאי גם על ידי קריאת פרש"י לא יצא יד"ח, ומרן בשו"ע ס"ל דשפיר דמי לקוראו לכתחילה, ודלא כרב עמרם גאון, ורב נטרונאי שהביאם שם בב"י. ועל כל פנים איך שלא יהיה עיקר רצוננו להעיר הוא על כך שכתבו הלבוש ודעימיה דלכו"ע לא יצא יד"ח, וזה אינו וכאמור.

מה עדיף אונקלוס או פרש"י
שיטות הראשונים

ח. (((וכן))) יוצא מבואר שאין צורך לקרא דוקא תרגום בטענה שזו התקנה, אלא יש לבחור את העדיף, ממח' הראשונים גבי האם עדיף לקרא אונקלוס או פרש"י, דלא מבעי לסוברים דעדיף פרש"י, וחזינן שאף שהתקנה היתה לקרא תרגום כיון דס"ל שפרש"י יותר טוב כן יש לעשות. והעומדים בשיטה זו המה הרא"ש (שם סימן ח), והטור בקיצור פסקי הרא"ש (שם), וכן פסק בטור (סעיף ב), וכ"כ הסמ"ג (עשין יט דף קג ע"ג) ושהסכימו עמו רבותיו. וכ"כ המרדכי (ברכות סימן יט), והוא בשם ספר או"ז, בשם ספר מ"ג, ושהסכימו עמו רבותיו. וכ"כ הנמוק"י (ברכות ח ע"א ד"ה ואחד תרגום) בשם תוספות (ואינו נמצא לפנינו), שפירוש הפסוק מועיל יותר מהתרגום. ע"כ. וכן הוא באגור (ס"ס שצח).

(((אלא))) אף לחולקים וסוברים דהתרגום עדיף על רש"י, היינו עדיפות ולא לעיכובא, דהנה כתב בלקט יושר (עמ' 54) בשם רבו בעל תרוהד"ש שאמר, תרגום עיקר להעביר (דהיינו לקרא) התרגום יותר מפרש"י. וכן מצא בהקדמת הסמ"ק, ובארחות חיים (סימן רצב) וז"ל, ואם לימד הפרשה בפרש"י חשוב כמו תרגום וכו', משמע תרגום עדיף, כיון שאמר כמו תרגום. עכ"ל. ומבואר דס"ל דתרגום עדיף עדיפות על פרש"י, אך אם יקרא פרש"י, שפיר דמי לצאת יד"ח. והנה ז"ל הסמ"ק בהקדמתו, גם בכל שבוע יסדר הפרשה שקורין בבית הכנסת, כאשר צוו חכמים שנים מקרא ואחד תרגום. ומי שאינו יודע לתרגם, יקרא הפירושים. ואם אינו יודע, ישאל למי שגדול ממנו. עכ"ל. וחזינן הכא תרי, ראשונה דשפיר דמי לצאת בפרש"י. וזאת שנית, דכל שאינו מבין תרגום יקרא דוקא פרש"י, והוא כדברינו וככל האמור ב"ה. וק"ו לפי דעת התשב"ץ (סימן קפד), והארחות חיים (דין שנים מקרא אות ד) דס"ל כי מדינא יצא יד"ח אפי' בג' פעמים מקרא, רק שאינו מועיל כ"כ כמו ב' מקרא וא' תרגום, וא"כ בודאי שהתרגום אינו מעכב.

(((והנה))) הב"י (ס"ב) הביא שכתבו הסמ"ג וההגהות, דאין נראה לרבינו יצחק ורב עמרם ורב נטרונאי שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני. ע"כ. והלשון "זכה" משמע שאינו לעיכובא. ברם המעיין בל' הסמ"ג משמע דהוי לעיכובא. וממילא בנידו"ד שאינו מבין תרגום יש להעדיף את פרש"י שמבינו. וכן בהגהות שכתבו דוקא התרגום וכו', וכן משמע במקורם הוא רב עמרם גאון בסידורו (עמ' כט) והובא לעיל. ושמא שינה בכוונה הב"י לפי שהסמ"ג וההגהות דיברו גבי קריאה בלע"ז, וע"ז כתבו דוקא, ואילו הב"י הבין דלטעמייהו עדיף אונקלוס על פרש"י, אך בכה"ג כבר לא יהיה לעיכובא, ועל כן השמיט את המילה דוקא. ובזה תוסר השגת הביה"ל (סעיף ג ד"ה תרגום) על הב"י, היכן ראה דלרב נטרונאי ודעימיה תרגום עדיף על פרש"י, והמה הלא מיירו גבי תרגום ביחס ללע"ז, (וע"ע לקמן אות ט). ושוב בינותי דגם הביה"ל כתב בסוגרים לבאר כן את הב"י, וע"פ דברינו מתחזק פירוש זה. ברם כמה מן הדוחק יש בכך, דכל כה"ג הו"ל לב"י לפירושי, והלא כתב שהסמ"ג וההגהות כתבו דאין נראה לר"י וכו'. וגם דבראותינו את דברי רב עמרם על כרחך דס"ל לאסור אף פרש"י, דניזל בתר טעמא. ועל כן נראה יותר דמש"כ הב"י בשמם שהתרגום זכה וכו' ודייקנו דזכה ואינו לעיכובא, זה אינו, וכוונתו לעיכובא, וא"כ הדרנא בי. ואולם אליבא דהילכתא פסק מרן בשו"ע (ס"ב) דשרי לקרא לכתחילה פרש"י, ודלא כוותיייהו. ועוד ראה בזה לעיל (אות ד). וא"כ להלכה קי"ל דלאו דוקא בעינן תרגום, אלא כל שעדיף עדיף. וא"כ בימינו יצא דעדיף פרש"י מתרגום, לרוב רובו של העולם.

ישוב הב"י

ט. (((ואעיקרא))) דדינא י"ל, כי כל דברינו עד כה נמשכו אחר הב"י והבנתו, ויצוא יצא לנו כי בימנו כמעט לכל העולם עדיף פרש"י מאונקלוס. והנה הביה"ל (סעיף ג ד"ה תרגום) השיג על הב"י השגה אלימתא, כי הב"י כתב דר' נטרונאי ודעימיה ס"ל שהתרגום עדיף על פירוש רש"י, והרואה יראה בהגהות מיימוניות (הל' תפילה פ' יג אות ש) שהעתיק את הסמ"ג והוסיף בו מעט, ויוצא שדברי ר' נטרונאי ודעימיה קאי גבי עדיפות תרגום או לע"ז, ולא גבי רש"י, וא"כ פרש"י שעדיף מבלע"ז יתכן שיודו דעדיף מן התרגום, ולא מצינו שכתבו כן להדיא להיפך, וא"כ אדרבה יש לנו להשוותם יחד עם הרא"ש ודעימיה דרש"י עדיף, כי בהגהות כתבו ויש מפרשים דה"ה ללע"ז ולא נראה לר"י וכו', וא"כ פליג גבי לע"ז ולא אדלעיל מינה גבי פרש"י. ובסמ"ג כתב הביה"ל כי ניכר להדיא להמעיין שחסר שם איזה תיבות וקאי רק אלשון לע"ז לחוד, ומכאן תמה תמיה גדולה על מרן שהלא הב"י בעצמו הביא את ההגהות מיימוניות, ואמאי כתב הב"י בשם ההגהות דאין נראה לר"י, הלא ר"י לא קאי רק אלשון לע"ז. עכת"ד. וכן משמע גם באגור (סימן תצח) דלרב נטרונאי אסור בלע"ז, אך יודה דפרש"י שפיר דמי, ע"ש.

(((אולם))) שוב אחר ראותינו את גוף דברי רב עמרם גאון, נראה דדבריו קאי גם גבי פרש"י. דאומנם דיבר גבי תרגום אך ניזיל בתר טעמא דס"ל דכיון דאסמכוה אקרא את התרגום, א"כ המתרגם בלע"ז לא יצא יד"ח, וה"ה י"ל גבי פרש"י, וכדברי הב"י. ושוב ראיתי בשו"ת הרמ"א (סימן קכט) להגאון שמואל יהודה קצאילבונין דפירש כן באופן חלקי, כי גם בהגהות מיימוניות מש"כ את דברי הגאונים, אינו רק לענין מאי דמסיים גבי בלע"ז, אלא גם ארישא גבי פרש"י, דלא יאמר אלא תרגום לפי שניתן בסיני, וכדמוכח בסמ"ג שכתבו גבי פרש"י את הני ראשונים, והכל מטעם אחד, לפי שהתרגום ניתן בסיני היינו פירושו מילה במילה, ויש לו עדיפות על כל פירוש או תרגום אחר, וזהו שהב"י (סימן רפה) כתב כי לדעת הגאונים רב עמרם ורב נטרונאי יקרא תרגום ולא פרש"י, ומקורו מהסמ"ג וההגהות מיימוניות. עכת"ד. ברם הרמ"א שם (סימנים קכח,קל) כתב דההגהות הביא את הגאונים לדחות לשון לע"ז ולא את רש"י. ואולם גם איהו לא הכריח כן, וכדכתב בסימן קל ע"ש. וע"ע בספר מטה משה (סימן תסה) דמבואר בו כב"י, דהגאונים ס"ל דיקרא תרגום ולא פרש"י. וכן מפורש בשו"ת מהר"ם מינ"ץ (סימן פז אות ז) דלדעת הגאונים דוקא תרגום שניתן בסיני, ולא פירוש ולא בלע"ז.

(((נהדר))) אנפין לנידו"ד, כי אף דלגאונים תרגום עדיף מפירוש רש"י, מ"מ לענין דינא פסק מרן בשו"ע ששוים המה, וכאשר פתחנו בריש אמיר. ועל כן לענייננו מי שאינו בקי היטב בלשון ארמית, עדיף שיקרא פירוש רש"י. ויתר על כן ס"ל לים של שלמה (קידושין פ"ב סימן יד) דפרש"י עדיף שכן דעת רוב המפרשים ע"ש.

(((וכל))) זה שלא כהוראת הגר"ח קנייבסקי שליט"א והיא לו נדפסה בספר דרך שיחה, והוא מקבץ תשובות הגר"ח על התורה. ובפתיחה שם נשאל בנידו"ד כשאינו מבין כ"כ התרגום, בעוד שמבין יותר פרש"י וא"א לו שניהם, אם לימוד רש"י אצלו עדיף. והשיב על כך וז"ל, תרגום עדיף, כי זו תקנת חכמים שיגיד תרגום. ע"כ. ועל פי האמור יש להשיב על כך.

הקורא פרש"י מה דינו בפסוקים שאין פרש"י

י. (((והנה))) כתב בשו"ת מהר"ם מינץ (סימן פז אות ז) כי לרא"ש ודעימיה דשפיר דמי לקרא פרש"י, מ"מ היכא שאין פירוש המקרא, יוצרך לקרא ג' פעמים את הפסוק. ודחה את הרב השואל שסבר שא"צ מטעם דאם צריך לחזור על המקרא ג"פ, מאי רבותיה שיכול לקרא רש"י. והשיבו המהר"ם מינץ דקמ"ל טובא לאפוקי מר"י ורב עמרם ורב נטרונאי גאון דס"ל דדוקא תרגום ולא בלע"ז ולא פירוש. והוכיח עוד כן מדין תרגום, שכשאין לו תרגום קורא ג"פ מקרא, וכ"ש לפי ר"י דכשאין תרגום יקרא תרגום ירושלמי, א"כ הלומד פירוש, כשאין פרש"י יקרא התרגום. ואולם סיים אך האגודה (ברכות סימן יח) כתב וז"ל, ויש גאונים האומרים דפירוש טוב כמו תרגום, ונכון להחמיר. עכ"ל. והנה הכנה"ג (והגה"ט סימן רפה) כתב בשם הר"מ מינץ, פסוקים שאין להם פירוש, צריכים לקרותם שלשה פעמים מקרא כמו פסוקים שאין להם תרגום. ע"כ. וכ"כ המ"א (ס"ק ד) ומקורו מהמהר"ם מינ"ץ. ובזה הוסרו תמיהות האחרונים מאי קמ"ל המ"א, ע' בלבושי שרד, ובאשל אברהם, ובגנזי חיים (ס"ק ב), שלא היה לפניהם שו"ת מהר"ם מינץ. וכן פסק המ"ב (ס"ק ה), וכן פסק בספר פקודת אלעזר (סוף סעיף ו), וכן פסק בשו"ע הרב (קונ"א סימן רפה ס"ק א), ובספר פתחי עולם (ס"ק ב), ובספר באר יעקב (ס"ק ג), וכ"כ מדנפשיה בשו"ת בית יעקב (סימן קלז הנדפס בשנת תנו) דהקורא פרש"י כשאין פרש"י חייב לקרא המקרא שוב, והוא ק"ו מהיכא שאין תרגום. וחילק בין היכא שפרש"י מפרש את כל הפסוק, דאע"פ שאינו מפרש מילה במילה א"צ לחזור על המקרא. ברם היכא שמפרש חלק מהפסוק, אז פשיטא שצריך. ע"כ. והביאו בספר ארחות חיים ספינקא (סימן רפה ס"ק ב). ועוד הביא שם (באות ג) לספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קח ע"א) דתמה על הטור ומרן שלמדו מהרא"ש שמתיר פרש"י, בזמן שהוא התיר פירוש שמפרש כל מילה ומילה, וכן הוא בפסקי הרא"ה שחיבר הטור. ועל כן כתב דמוכח שהמעתיק החליף מילים פ' התורה בפ' רש"י, ועל כן מסיק לחלוק על מרן דאין יוצאים יד"ח. את"ד. ולהאמור שפיר דמי ליישב שאין כאן טעות סופר, וקשה לומר שכל הפוסקים נמשכו אחר טעות סופר. וע"ע בספר החיים (הובא בילקוט מפרשים כאן) דתמה על מ"ד דיוצא בפרש"י, והלא אינו מפרש כל המילים, וא"כ לא קרא ג' פעמים, ואילו בתרגום לא נחסר דבר ונשאר בצ"ע. ובאמת כאשר הקשה כן הוא, דצריך לקרא במקרא כשאין פרש"י.

(((ועוד))) ראה בספר דברי חנוך (סימן כב נדפס ש' תרמד) דהיה פשוט לו שמש"כ הרא"ש הוא לפרש"י, ברם יליף בו דכוונתו שיקרא פרש"י יחד עם לע"ז, שאז יבינו עמי הארץ, ורש"י הלא תרגם כל דבר. וזה יצא לו מכח קושיא, דכיצד פרש"י יצא יד"ח והלא אינו מפרש כל מילה, וק"ו מתרגום בעטרות ודיבון. והוא משם אביו. עכת"ד. ונעלם ממנו שכבר כתב המהר"ם מינץ ונמשכו אחריו, דכשאין רש"י מפרש יקרא במקרא.

דעות הראשונים

יא. (((ואמרתי))) לברר את שיטות הראשונים בזה כשאין פרש"י או תרגום, והנה רש"י (ברכות ח רע"ב) גבי מימרא דרבי אמי דאמר לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון. פרש"י ואפי' עטרות ודיבון שאין בו תרגום. ע"כ. והוסיפו ביאור בדברי רש"י (או שגרסו בו הכי) תוס' ד"ה ואפילו, שצריך לקרותו שלשה פעמים בעברי. וכ"כ עוד ראשונים ברש"י, וכגון הנמוק"י (דף ד ע"ב ד"ה ואפי'), והרא"ש (סימן ח), ועוד. ויחד עם שיטת רש"י כן עומדים ב' עמודי הוראה, שכן בנוסף לרא"ש הנ"ל גם דעת הרמב"ם (הל' תפילה פי"ג הל' כה) וז"ל, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו ג' פעמים. וכ"כ הנמוק"י (דף י ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה ואפי'), וכ"כ הריקאנטי (סימן לד), וכ"כ בחידושי הריבב"ן (ברכות ח ע"ב ד"ה ואפי'), וכ"כ המט"י (ס"ק א ד"ה ואחרי, שכן דעת מרן). ולכל הני אשלי רברבי יצא שהקורא פרש"י, כשאין פרש"י יקרא ג' פעמים מקרא.

(((והתוס'))) הנ"ל ברכות (ח ע"ב ד"ה ואפילו) פליגי ארש"י, דהקשו דלטעמיה דרש"י אמאי כתבה הגמ' עטרות ודיבון, היה לומר ראובן ושמעון וכיוצ"ב. ועל כן מפרשים תוס' דנקטה הגמרא דוקא עטרות ודיבון, לפי שיש לו תרגום ירושלמי, ובכה"ג יקרא בתרגום. ע"כ. ואת שיטת רש"י מפני השגת התוס' ישבו הפוסקים על פי רבינו בחיי (במדבר לב ג) דפירש דעטרות ודיבון אלו שמות ע"ז, וז"ל, ואפילו עטרות ודיבון, הזכיר הכתוב הזה (ולא ראובן ושמעון), לפי שיש בהן שמות של ע"ז, שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פירוש הכתוב, אין לנו לתרגם הפסוק הזה, כשיש בו זכרון ע"ז. עכ"ל. והביאו בספר מטה משה (סימן תסד), ובכנה"ג (הגה"ט אות ד), ובספר עולת שבת (סס"ק א), וכן בספר אליה זוטא (אות ב), ובא"ר (אות ד), ובפמ"ג (משב"ז ס"ק א), וע"ע בספר ארחות חיים (דין שמו"ת סימן א), וכן כיוון לביאור זה מדנפשיה הגאון יערות דבש (חלק שני דרוש שני) כי מלבשתא ומכללתא אלו שמות עטרות ודיבון הקודם, והם שמות ע"ז, וקמ"ל שיקראם. וסיים וזו אמת לאמיתה. ובזה הסיר את קושית תוס' על רש"י. וע"ע בזה בספר תורת שבת (ס"ק ב) דהקשה על רבינו בחיי ופירש זאת בדרך אחרת. וע"ע בט"ז (ס"ק א) שגם הוא תירץ את רש"י, וע"ע בגנזי חיים (ס"ק ב), ובמחז"ב (בקו"א ס"ק א), ובספר קמח סלת (אזהרות לער"ש סעיף כט) שדיברו בזה.

יב. (((ובלשון))) התוס' מפורש דכשאין תרגום יקרא ג' פעמים מקרא וז"ל, ויש לומר משום הכי נקט עטרות ודיבון, אע"ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי, וצריך לקרות ג' פעמים העברי, מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום. ע"כ. וכ"כ בספר לקט יושר (עמ' 55) שרבו היה מהדר אחר תרגום ירושלמי על עטרות ודיבון. ע"כ. וא"כ בנידו"ד הקורא פרש"י, כשאין פרש"י יוצרך לעולם לקרא ג' פעמים, כי כשיש תרגום יקראו, ואפי' כשאין תרגום יקרא ג' פעמים מקרא. וכן פירש שיטה זו המרדכי (ברכות סימן יז). וכן דעת הראבי"ה (ברכות סימן כב). ואולם הרא"ש (שם סימן ח) ביאר דעה זו בשינוי וז"ל, להך פירושא (פירוש תוס') הא דנקט עטרות ודיבון, אע"פ שאין צורך כל כך בתרגום, אבל ראובן ושמעון וכיוצא בהם אין צריך לקרות שלש. והעתיקו גם השלטי גיבורים (דף ד ע"ב אות ב). וא"כ מחלק בין דבר שיש בתרגום ירושלמי צורך קצת, כגון עטרות ודיבון, משא"כ ראובן ושמעון א"צ לקרות שלש פעמים וסגי בב' פעמים. ואולם גם לפי זה הקורא פרש"י, כשאין פרש"י, יוצרך לקרא את התרגום, שהרי סתם תרגום בודאי שיש בו צורך, וא"כ כשאין פרש"י ויש תרגום שיש בו צורך קצת, מחוייב לקוראו, כשם שהצריכו בעטרות ודיבון לחזר אחר תרגום אחר. וממילא בכה"ג שאין גם אונקלוס עליו לקרא ירושלמי. ובכה"ג שאין צורך בירושלמי, כגון ראובן ושמעון, בזה סגי ב' פעמים מקרא. וע"ע בביאור הרא"ש בספר מעשה רוקח (הובא בילקוט מפרשים). וע"ע ברבינו יונה (דף ד ע"ב ד"ה ואפי') בשם מורו דנקט כפירוש תוס', והסתפק בפסוקים שאין להם תרגום אונקלוס, וגם אין ירושלמי, האם יקרא ב' פעמים מקרא, או ג' מקרא. ובחידושי הריטב"א (שם ד"ה ואפילו) דחה את פרש"י וכתב על דרך אפשר, כשאין תרגום כלל (גם לא ירושלמי), צריך ג' פעמים מקרא. וא"כ מספקא ליה מילתא, דשמא בכה"ג סגי בקריאת ב' פעמים מקרא. ובריבב"ן (שם ד"ה ואפי') הביא פירוש קמא להקל וז"ל, ואפי' עטרות ודיבון שאין בו תרגום שהם שמות ערים, יאמר שנים מקרא. ע"כ. ונמצא דלפירוש זה הקורא פרוש רש"י, במקומות שרש"י לא פירש, סגי בב' מקרא.

(((וא"כ))) נמצא דיש בזה עיקולו ופשורי. אך לענין דינא הראנו לדעת דהעיקר כרש"י ודעימיה שהם רוב הראשונים וב' עמודים פסקו הכי, וא"כ כן עיקר לדינא. ולפי"ז פשוט שהקורא פרש"י במקום שרש"י לא מפרש, יקרא ג' פעמים מקרא. [וצ"ע מדוע השמיט מרן דין זה מן השו"ע.] אלא גם לתוס' ודעימיה בעינן לקרא ג' פעמים, לא מבעי להתוס' אשר לפנינו דבכה"ג שאין פרש"י יוצרך לקרא פעם שלישית תרגום, ובמקרה שאין שני התרגומים יקרא ג' פעמים מקרא. אלא אף לרא"ש כמעט לעולם הדין הוא דכשאין פרש"י יקרא תרגום, למעט מקרה נדיר שאין פרש"י והתרגום אין צורך בו כ"כ בפירוש שם, כגון ראובן ושמעון. בזה סגי בב' מקרא בלבד. וכן הסתפקו בכה"ג שאין תרגום אונקלוס ואין תרגום ירושלמי, רבו של רבינו יונה והריטב"א האם יקרא ב' או ג' מקרא, וזהו מקרה נדיר. למעט את הריבב"ן בפירוש קמא דיצא לפיו כשאין פרש"י סגי בשנים מקרא, ואולם אחריו מביא פירוש אחר, ובדר"כ פירוש שני הוא עיקר שהובא בסיפא. ומה גם דבספר אמרי דוד (על דברי הט"ז ס"ק א) חילק דאף ליש מפרשים ג"כ שאין בו תרגום בבלי וירושלמי א"צ ג' פעמים מקרא, דכל זה בכה"ג שאם יקרא את התרגום כשחסרים המילות ללא התרגום יבין את שקורא, אך כשיגרום חסרון בהבנה חייב בכה"ג לקרא את המקרא ג"פ. ולפי"ז עוד מתווסף לנידו"ד גם לקרא באלו פנים את המקרא ג' פעמים כשאין פרש"י. ונמצא א"כ דהעיקר כי הקורא פרש"י במקומות שרש"י לא פירש יקרא מקרא פעם נוספת, דהיינו ג' פעמים מקרא.

יג. (((ועלה))) בליבי לחזק זאת, כי הנה לשון הרא"ש (ברכות פ"א סימן ח) נראה שהקורא בפרוש התורה יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפרש בו כל מילה ומילה. עכ"ל. וא"כ תלה זאת להדיא בכך שמפרש כל מילה, וממילא פרש"י שלפננו שאינו מפרש כל מילה, לא יהני. ואומנם בטור ביאר שכוונת הרא"ש לפרש"י, וכן מבואר בב"י שם, וכן הוא בשו"ע הנ"ל. אך באמת אם כן צ"ע כי הרא"ש כתב להדיא שמפרש כל מילה, והלא פרש"י אינו כן. ולהאמור אתי שפיר, כי נקטו הטור והב"י פרש"י, וכוונתם בכה"ג שמפרש, אך כשלא מפרש בזה לא פירש כל מילה, ובכה"ג צריך לקרא ג' פעמים המקרא. ודברינו אלה יעלו בקנה אחד עם הנ"ל (אות יא). דהרא"ש מסיק כרש"י, דכל שאין תרגום יקרא ג' פעמים מקרא, וחזינן דמקפיד שיהיה קורא בפעם השלישית את כל הפרשה תרגום, ועל כן כשאין תרגום יוצרך לקרא מקרא ג' פעמים, ועל כן כשאין ג"פ, יקרא פעם ג' מקרא. וכן כתב בספר שו"ע הרב (קו"א סימן רפה ס"ק א) ככל האמור, ושהרא"ש שכתב שיקרא בפירוש התורה שמפרש כל מילה, היינו פירוש אחר ולא פרש"י, כי בו צריך לקרא גם תרגום כשאין פרש"י, אפי' בחלק מהפסוק. ועוד עיין בשו"ת בית יעקב (סימן קלז ד"ה ועפ"ז) דעמד על כך מנין הוציא הטור שכוונת הרא"ש לפרש"י, בו בזמן שהרא"ש כתב להדיא שמפרש כל מילה. וע"ש בפילפולו שהוציא כן מדברי רש"י ולא מהרא"ש, ושהטור למד ברש"י בדרך מחודשת ע"ש. ועוד ראה בזה בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קח ע"א).

(((ואל))) יקחך להשיב כי לעיל הבאנו את לשונו של המהר"ם מינץ, ובסיומו למד מהאגודה להיפך, מדכתב האגודה דפירוש טוב כמו תרגום. ומעתה שהטור ומרן בשו"ע כתבו ל' קרובה לזו של האגודה, יוצא כי אף למהר"ם מינץ לדידן דאזלינן בתר מרן יצא כי הקורא פרש"י א"צ לקרא ג' פעמים מקרא כשאין פירוש רש"י. דזה אינו, כי מה שסיים המהר"ם מינץ אך האגודה כתב וכו', אין כוונתו דלפי האגודה סתירה לדברי, אלא דלפי האגודה יוצא שיטה שלישית מהפוסקים הנזכרים בדבריו לעיל, כי יש את שיטת הגאונים דיקרא רק אונקלוס ולא פרש"י. ויש את ההגהות דפרש"י עדיף. ועתה מביא דלאגודה שניהם שווים. או שהשואל במכתב כתב כי דרכו לקרא פרש"י כהגהות שכתב שהוא עדיף, וסבר שא"צ ג' פעמים מקרא כשאין פרש"י. ועל כן ענהו המהר"ם מינץ, דכן יקרא ג' פעמים מקרא. ועוד סיים, דדע לך כי לאגודה בין כה נכון להחמיר לקרא גם התרגום, וכדמסיים ונכון להחמיר. ומה שהוצרכנו לפרש הכי את המהר"ם, הוא מפני שאין שום דבר בלשונו של האגודה שיוכיח להיפך מהמהר"ם מינץ ושא"צ ג"פ מקרא כשאין פרש"י, שהרי כל ששינה מדברי ההגהות דלהגהות הפרוש עדיף מן התרגום, ולאגודה שווים המה, ואין בכך להשיב על שום טענה מטענותיו וראיותיו של המהר"ם מינץ שצריך לקרא ג' פעמים מקרא.

כשרש"י מפרש רק חלק מהפסוק

יד. (((ומעתה))) זאת תורת העולה, כי הקורא פרש"י בכל מקום שאין פרש"י יקרא המקרא ג' פעמים. וזאת עוד יש להעיר כי ברור שאף כשרש"י מפרש חלק מהפסוק, את חלקו השני של המקרא צריך לקרא ג' פעמים, שהרי כן הדין בתרגום, וכדאיתא בברכות (דף ח) גבי עטרות ודיבון, למר כדאית ליה שצריך אז לקרא ג' פעמים מקרא, ולמר שצריך לקרא בזה ירושלמי, וה"ה בפירוש רש"י שיוצרך להשלים גם חצי פסוק ג' פעמים. וכ"כ בספר מטעמי השלחן (סימן רפה ס"ק ב). ואף שלשון המשנה ברורה (ס"ק ה) מטעה בזה, דכתב ואותן פסוקים שאין עליהם פרש"י, יקרא אותן ג' פעמים. אלמא דכשיש חצי פסוק עם פרש"י, א"צ לקוראו ג' פעמים. מאחר ומקורו בשעה"צ הוא מהמהר"ם מינץ, ברור שלכך כוונתו, ולא דק בלשונו. ושוב בינותי שכן מדוייק גם בביה"ל (סוד"ה תרגום) דאף שהוכיח דאין לנו פוסק מפורש שיסבור דהתרגום חשוב טפי מפרש"י, ולפי"ז לכאורה עדיף פרש"י מתרגום, ויקרא רק פרש"י. סיים, ומ"מ נראה לדינא לנהוג כהב"י, [שיר"ש יקרא שניהם, גם תרגום וגם פרש"י.] דאף שפרש"י מפרש את הענין יותר מהתרגום, אבל מפני שיש כמה תיבות וגם כמה פסוקים שאין עליהם פרושו של רש"י, וא"כ לא נשאר לו שם כ"א מקרא לבד, והתרגום מפרש כל פסוק וכל תיבה. עכ"ל. וא"כ הדגיש כי אפי' כמה תיבות שאין עליהם פרש"י צריך לקרא ג' פעמים את המקרא.

(((וא"כ))) יצא יצא כי מי שהתרגום אינו שגור היטב על לשונו, וכרוב בני התורה היום, עדיף שיקרא שנים מקרא ופרש"י. אך כל מה שאין פרש"י, יוצרך לקרא ג' פעמים מקרא, והקושי בזה מן הצד המעשי הוא מבואר. ועל כן העצה היעוצה שיקרא ג' פעמים מקרא, וזה עדיף מאשר יקרא שנים מקרא ואחד תרגום. וק"ו בן בנו של ק"ו למי שכלל אינו מבין תרגום, שילמד פרוש רש"י. וכן כתב הט"ז (סס"ק ב) כי מי שאינו בר הכי להבין פרש"י [ולא תרגום, ופשוט] ודאי ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמננו, כגון ספר צאינה וראינה וכיוצ"ב, כדי שיבין ענין הפרשה. ע"כ. וא"כ התיר בלע"ז, למרות שבזה יש ראשונים שאוסרים. ונמשכו אחר הט"ז רבים, כגון הרב אליה רבה (ס"ק ה), ובספר שו"ע הרב (סס"ב), ובספר חוקי חיים (אות ק ס"ק יא), ובספר שבילי דוד (ס"ק ב), [והזהיר שיקרא דוקא בצאינה וראינה ולא בתרגום בלע"ז בימיו. כי אלו הספרים עושים להלהיב לשון לע"ז, וד"ת טפלים אצלו.] וכ"כ בספר ליקוטי רימ"א (סימן סה ס"ק ד). ואולם בספר תורת שבת (ס"ק ג) על דברי הט"ז כתב, דמלבד צאינה וראינה צריך לקרא גם תרגום. ויש מקום להבין כן גם בשו"ע הרב (סס"ב) ע"ש. והעיקר להקל כרוב רובם של הפוסקים, וכדברינו לעיל מילתא בטעמא.

על פי הסוד

טו. (((וכל))) זה כתבנו לפי הפשט, ברם על פי הסוד התרגום עדיף טפי. דע' בברכ"י (סימן רפה ס"ק ב) דהביא ליש"ש קידושין (פ"ב סי"ד) דאם אינו יכול ללמוד שניהם ילמד פרש"י. וכתב הגאון חיד"א, אבל לפי חכמי האמת יש קפידא בתרגום, לכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם, ילמוד תרגום. עכ"ל. והביאו השע"ת (ס"ק ג) ופסקו, וכן הוא בספר ליקוטי רימ"א (סימן סו ס"ק ד), ובספר קמח סלת (אזהרות לער"ש סעיף לא). וכ"כ מדנפשיה בספר יפה ללב (ס"ק ג) ע"ש מפי ספרים, וכ"כ הגדולות אלישע (סס"ק א), ובספר כף החיים (ס"ק כב). ואולם נראה כי כל דברי הגאון חיד"א אמורים על דברי היש"ש שכתב לחדש דמי שמבין שניהם פרש"י ותרגום, פרש"י עדיף, לפי שבכל מקום שמחדש התרגום איזה דבר מביאו, ע"ש. ועל כן פליג הרב חיד"א כי עדיף התרגום על פי הסוד, ועסקינן בעדיפות, ועל כן בכה"ג תורת הסוד תטה את הכף שיקרא תרגום. אך בנידו"ד שאינו מבין היטב תרגום, או אף המבין היטב בהתבוננות, אך בפועל קורא הוא את התרגום בלא התבוננות, ובפרש"י כן יתבונן, בזה גם הרב חיד"א יודה שעדיף פרש"י, כי בכה"ג קרוב הוא לדין שיקרא רש"י ולא רק עדיפות בעלמא, שהרי כל עיקר תקנת התרגום היא כדי שיבין את המקרא, והעיקר חסר מן הספר. וכן משמע בלשונו של הרחיד"א שכתב, אם אין לו שהות ללמוד שניהם ילמוד תרגום. עכ"ל. וא"כ דיבר בכה"ג שלומד תרגום ולא קוראו בלא הבנה.

(((שוב))) ראיתי דבכף החיים (סופר אות כ) הביא לט"ז דמי שאינו מבין יקרא צאינה וראינה. וע"ז הביא לעולת שבת (ס"ק ב) דלפי הקבלה יש ענין בתרגום דוקא, ע"ש. ולענ"ד זה אינו, כי העולת שבת כ"כ גבי עדיפות רש"י או תרגום, ולא גבי מי שאינו מבין, וכמו שביארנו עתה חילוק גדול ביניהם. וכדברינו כן משמע גם בספר חסד לאלפים (סימן רפה ס"ב) דהעתיק את ל' הט"ז ושוב הוסיף דע"פ הסוד יקרא תרגום, ועל כן אחוז בזה ובזה. ע"כ. דהיינו שהטוב ביותר שיקרא גם תרגום, אך מי שיקרא רק אחד מהם יקרא פרש"י.

יד. (((זאת))) העולה, מי שאינו מבין היטב תרגום אונקלוס, או אף מי שמבין את התרגום ע"י התבוננות, אך בפועל אינו מתבונן, וק"ו מי שכלל אינו מבין את התרגום. יקראו שלש פעמים מקרא ופרש"י. (ומדינא סגי בב' מקרא ופרש"י, אך כל מילה שרש"י לא פירשה יקראה ג' פעמים מקרא. ועל כן כתבנו שיקרא ג' פעמים מקרא בהכל, לפי שהקושי לקרא כל מה שרש"י לא פירש הוא מבואר. וגם יש בזה עיקולי ופשורי, וכדלעיל אותיות י-יד) אך מי שהתרגום שגור על לשונו היטב, [מה שאינו מצוי כל כך, לא מבעי אצל בעלי הבתים, אלא אף אצל בני התורה,] עדיף שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום.

(((וטעם))) הדבר הוא כי כל תכלית תקנת חז"ל לקרא תרגום היא כדי להבין את המקרא, (ע' לעיל אות ה), וראה באליה רבא (ס"ק ב) שכתב ישים לבו ועיניו להתבונן [בעת קריאת שמו"ת] הן במצות, הן במוסר, הן במצות היוצאות מן הפסוקים. ע"כ. והוא מהשל"ה (דף קלא ד"ה אמנם). והעתיקו גם במט"י (ס"ק א). וע"ע בא"ר (אות ג). ועוד בזה במגיד מישרים (ישעיה דף ג"ן ע"ג) מה שאמר המגיד למרן וז"ל, והשלום בעיניך שאתה קורא הפרשה שמו"ת בריהטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעלך, והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפילתך קבע וכו'. אבל צריך לקרות הפרשה בנחת, ולהרגיש בספקותיה, ולתרץ אותה. ומה שלא תוכל לתרץ, ע' במפרשים. ע"כ. והובא בספרים כגון רוח חיים (ס"ק א) ועוד.

(((וירא))) שמים יקרא שנים מקרא ואחד תרגום ופרש"י. וע' לגאון רבי חיים פלאג'י בספרו כף החיים (סימן כז הל' ז) תוכחה מגולה לתופסי התורה שאינם לומדים פרש"י, וז"ל, והנה בשו"ע (סימן רפה) פסק דירא שמים יקרא תרגום וגם פרוש רש"י, כאשר יעוין שם. ואנכי לא ידעתי מי פטרם לכמה תופסי התורה דהם לא יצאו מכלל יראי שמים, ואמאי אין נזהרין ללמוד גם פרש"י בין ערב שבת וליל שבת ויומו. ואפילו שלא יגמרו, יכולין להשלים באמצע שבוע. וכיון שהוא דינא דשלחן ערוך, ראוי להם לקיים הדבר. ובמקום שילמדו בענין אחר, ילמדו כל הפרשה בפרוש רש"י. ומי שחשקו לחדש חדושי תורה, יראה כמה תועלת נמשך בהגיע לפרק הקורא בפרוש רש"י מדי שבוע בשבוע, וישים אל לבו דרש"י התענה תרי"ג תעניות כדי לפרש פרוש זה, ויש בו רזין עלאין וסודות עמוקים (כמו שכתב בככר לאדן דף רח ע"א יעוי"ש), ובודאי דזכות בעי להיות לומד בפרושיו הקדושים והטהורים. עכ"ל. ובספר ארחות חיים (ס"ק ג) הביא דבס' דברי יצחק (אות יג) כתב ששמע בשם הקדוש מהר"ש מבעלזא זוצק"ל שמי שלומד וגומר כל שבוע ושבוע פ' רש"י על התורה, אזי הוא מובטח שבעלמא דקשוט יהיה על כל פנים ממתיבתא דרש"י. הגם שיש מתיבתות יותר גבוהים ועליונים, אבל עכ"פ לא ידחה ממתיבתא דרש"י. ע"כ. וע"ע בספר שם הגדולים (מע' ש ערך רש"י) דכתב, והיה אומר ר"ת נכדו, מה שפירש אדוני זקני הש"ס, אף אני אעשה זאת. אבל פירוש המקרא לית בחילי, כי לא אוכל עשוהו. ע"כ. והביאו בספר השבת והלכותיה (סימן ד הע' 8) ועע"ש. וכן הוכיח בשער בענין שמו"ת בשו"ת אג"מ (ח"ה או"ח סימן יז) ע"ש מדברות קדשו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שו"ת נחלת לוי - ח"ב

כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א - שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) - התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן