סימן ו - נט"י להנוגע במגבת של מקוה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - א' סימן ו - נט"י להנוגע במגבת של מקוה
תוכן עניינים

--------

שאלה: הנוגע במגבת רטובה שהשתמש בה במקוה, אם צריך ליטול ידיו.

תשובה: כיון שהמגבת ספוגה במים נקיים, נראה שאינו צריך ליטול ידיו. וגדולה מזו כתב בשו"ת תורה לשמה (סימן יג), דהטעם שהנוגע בבשרו צריך נט"י הוא משום נקיות ומלמולי זיעה, ולכן כשיוצא מהמקוה ונוגע בגופו שאין בו חשש זה, וכדאמרו (שו"ע או"ח סי' עד, ב) "מי שהוא במים ולבו רואה את הערוה ואינו יכול לברך, דמותר לחבק זרועותיו כדי שיהיה הפסק ומברך", נמצא אפילו שנוגע ידו בבשרו, כיון שהוא במים לית לן בה, דהשתא ליכא חשש במלמולי זיעה, ולכן כשיצא מן המים, שעדיין בשרו לח מן המים ולבש חלוקו, דינו כמו שהוא עומד בתוך המקוה. אך ודאי אחר שניגב אם נגע בבשרו צריך נטילת ידים, ואע"פ שקודם ב' רגעים כבר היה במים וגופו נקי, עכ"ז כיון שהצריכו נטילה לנוגע בידיו בבשרו במקומות המכוסים, לא פלוג רבנן בין אם רחץ גופו בין אם לא רחץ, ובכל גונא הצריכו נטילה לנוגע במקומות המכוסים. אבל בנוגע ברגליו, אע"פ שהם במים ורחוצים צריך נטילת ידים, יען כי טומאת הרגלים לא משום מלמולי זיעה לחוד, אלא משום דשורה שם רוח רעה, ואינה מסתלקת אפילו בכמה מימות, כי אין בנו עתה כח לדחותה משם ע"י המים.

ואמנם בלב חיים (או"ח ח"ב סימן ה) הביא ראיה מקידוש ידים ורגלים שהיה הכהן מניח ידו על רגלו וכך מקדש, אלמא שאם רחץ רגליו היטב ונגע בהם אינו צריך נטילת ידים.

ברם יש לדחות, על פי מה שכתב בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סימן ד), דהכהנים היה להם כח לדחות הרוח רעה בקידוש ידים ורגלים שבבית המקדש בזכות העבודה וקדושת בית המקדש [ועיי"ש מה שכתב, לענין שאין נוהגין ליטול בבוקר גם את הרגלים להסיר רוח רעה שעליהם, אע"פ שכתב האר"י ז"ל דהרוח רעה שורה בלילה גם על הרגלים, לפי שברגלים נאחזים החיצונים יותר מן הידים, ולכן לתוקף אחיזתם אין לנו כח לדחותו משם, ורק הכהנים היה להם כח לדחותם בקידוש ידים ורגלים שבבית המקדש בזכות העבודה וקדושת בית המקדש וכו', ושכן כתב הרב הגאון המקובל מהרש"ך בספר יפה שעה. – וע"ע פמ"ג (סי' ד א"א סק"א) שו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת סימן קמ מבן המחבר) ושו"ת משנת יוסף (ח"ז סימן א) מדוע השמיטו הטושו"ע את דברי הרמב"ם (הל' תפלה ד, ג) דלתפילת שחרית צריך אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ומקורו בברייתא (שבת נ:) רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום, שנאמר כל פועל ה' למענהו].

ואם כן לפי זה נדחין דברי הלב חיים, דלעולם שורה רוח רעה על הרגלים גם לאחר הנטילה, ושאני בכהנים שרק אצלם נדחה הרוח רעה, אבל אנן אף לאחר הנטילה, אם נוגע ברגליו, צריך לחזור וליטול.

ובספר בית ברוך (סקמ"א) כתב, שאם נגע בגופו אחר הרחיצה צריך נטילת ידים משום רוח רעה, אבל לא משום נקיות, ואם אין לו מים לא מעכב לתפילה, כיון שאין בזה משום נקיות, ורק רוח רעה יש אע"פ שהוא נקי, כיון שהמקום הוא מקום מזוהם תמיד, וכמו בית הכסא שאפילו ניקוהו יש בו רוח רעה. – ולפי זה, לענין נגיעה במגבת נקיה אין צריך, שאין כאן לא משום נקיות, ולא משום רוח רעה.

ועיין מג"א (סימן צז סק"ז) ושו"ע הרב (שם סעיף ג) דיכול ליטול כינה על ידי בגד ואינו צריך נטילת ידים, וכ"כ חיי אדם (כלל כב אות ח) דמותר ליגע במקומות המכוסים באדם או לחכך ראשו על ידי בגד. – הרי דנגיעה בבגד שנוגעת בגוף אינה מצריכה נטילה. וה"ה כאן דהנגיעה במגבת שנגעה בגוף אינה מצריכה נטילה, וגם המים שספוגים בה נקיים. – אבל אין זו ראיה גמורה, דשאני התם שנוגע בצד השני של הבגד לא באותו צד שנגע בכינה או בגופו, משא"כ במגבת שנוגע גם בהצד שנגע בגוף, וגם משפשף בו גופו בחוזק. ולכן אף שיתכן שגם התם א"צ ליטול ידיו כשנוגע בצד הפנימי של הבגד שנגע בכינה, מ"מ ראיה ברורה אין לנו משם, דאפשר שבאמת כן צריך ליטול ידיו בכה"ג.

ומה שהביא הגרעק"א (סימן ד) מספר חסידים (סימן תתכג) שהובא בא"ר (סימן ד סק"א) דכשלוקח נייר לקנח וראה שאינו צריך לבית הכסא ולא עשה צרכיו, אעפ"כ לא יגע בספרים עד שירחץ ידיו, עיין כף החיים (סקס"ז) דנראה, דהיינו דוקא אם יש בזה הקנוח שום צואה או דבר מגונה, אבל אם הוא נקי אינו צריך. ולפי דבריו יש להקל גם לקנח ידים בנייר המיוחד לבית הכסא אם הם נקיים. – אבל כבר העיר בשו"ת שרגא המאיר (ח"ז סימן ע אות ד), דמלשון הספר חסידים לא משמע שיש עליו צואה דוקא, ועל כן יש מקום להחמיר באם אפשר, להצריך נטילה אחר נגיעה בנייר המיוחד לבית הכסא, וכל שכן שלא לקנח הידים לכתחילה בהם, עיי"ש.

וכל זה מהיוצא להלכה, אבל למעשה ידוע שנהגו הרבה חסידים ואנשי מעשה בזהירות גדולה בעניני קדושה וטהרה, והקפידו ליטול ידיהם אפילו באופנים כאלו, ליתר שאת, וכן נהג כ"ק דודי רשכבה"ג מרן מהר"א מבעלזא זצוקללה"ה זי"ע ועכי"א. – וכן מסיק אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנת יוסף (ח"ז סימן ב) עיי"ש.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן