סימן: ה' - שאלה: האם צריך לטול את ידיו בין ברית מילה לתקיעת שופר בר''ה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ה' - שאלה: האם צריך לטול את ידיו בין ברית מילה לתקיעת שופר בר''ה?
תוכן עניינים

--------

איתא בשולחן ערוך (או''ח סימן תקפ''ד סעיף ד') דמלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ה) והט''ז התיר למוהל לא לקנח פיו אחר המילה אלא בפה מלוכלך בדם יתקע בכדי לערב מילה בשופר וכן כתב ערוך השולחן וכן הגאון ברוך פרענקיל שם אלא שבב''י (יו''ד סימן רס''ה) בהלכות מילה ציין לדעת הר''ד אבודרהם שהמל מברך קודם שימול על המילה וחותך העורלה וכו' ואח''כ נוטל ידיו ומקנח פיו כדי שיברך בנקיות כי ידיו ופיו מלוכלכים מהמילה והמציצה וכן כתוב בד''מ וכן כתב בספר מילה ר' יעקב הגוזר וז''ל אחר המילה נוטל המוהל ידיו ומקנח ידיו ופיו במפה וכו' וכ''כ בתניא רבתי וז''ל לפי שהמוהל מוצץ וידיו ופיו מלוכלכות בדם ברית היה מנהג שאחד מוהל ואחד (השני) מברך וכ''כ ספר העיטור (שער שלישי - הלכות מילה דף נג.) לפי שהמוהל והמוצץ ידו ופיו מלוכלכות בדם הברית היה מנהג שא' מוהל וא' מברך וכ''כ באר יעקב בשם בעל דברות לפי שהמוהל מוצץ וידיו ופיו מלוכלכות בדם ברית היה מנהג שא' מוהל ואחד מברך וכ''כ בספר משא חיים לרבנו חיים פאלאג'י (מערכת מ סעיף קכג) ולפי זה קשה כיצד הט''ז התיר למוהל לתקוע ולברך עם הדם שעל ידיו ופיו וכן הקשה על הט''ז ספר ברית אברהם ותירץ מ''מ כדי לערב מצות מילה בשופר עדיף טפי שלא לקנח בפיו עכ''ד.

ואולי אפשר לומר שכוונת הט''ז שאדם אחר יברך על השופר והמוהל יתקע לפחות נחשב בדיעבד כי כאן הוא אנוס כדיעבד דמי כפי שכתב הט''ז (באו''ח סימן תקפ''ה סעיף קטן ג') וז''ל דעכ''פ בדיעבד שרי והאחד יוציא בתקיעה השני ע''כ לא הוה כאן ברכה לבטלה וכו' עכ''ל בכדי לעשות לדעת הר''ד אבודרהם ודעימיה שהמברך יברך בנקיות כפי שהביאו הב''י אחר יברך והמוהל עם הדם על פיו וידיו יתקע בשופר ועיין בשו''ת הלכות קטנות (חלק א סימן כ) ששבח הוא למוהל שיהיו ידיו צבועות בדם מילה ואיידי דחביב אינו מקפיד עליו ואינו חוצץ אף שנתיבש . עיין מג''א (סי' קס''א סק''ז) ובאה''ט ומחצית השקל שם וט''ז (סי' תקפ''ד סק''ב) ודג''מ ושע''ת שם אלא שבשו''ת שבות יעקב (חלק א סימן סט) כתב עליו ולא ידעתי איך נעלם ממנו סוגיא דש''ס שם במקומו דגם בבני אהרן הוי חציצה אם הוא יבש ועיין ברמב''ם (פ''ה מה' ביאת מקדש) ובטור וב''י (בי''ד סי' קצ''ח) מבואר דכל דהוי חציצה לענין טבילה הוי ג''כ חציצה גבי כהנים דשווים הם וצ''ע. וכ''כ באשל אברהם (סימן תקפ''ד) אודות תקיעת שופר בהיות דם מציצת המילה על פיו ששמע בילדותו כמדומה שיש בזה חשש חציצה והזהרתי עכשיו שבמקום הנחת פיו על השופר יהיה נקי מלחלוח דם וגם עובי השופר לא ידבק בו מאומה רק דרך הולכה בשופר אל פיו במקום התקיעה אז יגע בדם מציצה שעל שפתיו בחוץ שלא במקום התקיעה ומסיים וכנראה שזה נכון וכתב עוד וי''ל שהדם נידון כרוק שעל הפה בעת התקיעה שהרגילות ברוב התוקעים ללכלך מקום הנחת הפה ברוקם משמע מדבריו שהדם לח דינו כרוק בזה הוא מסתפק אך ביבש בודאי נראה שיאסור. וכן כתב בשערי תשובה (סימן תקפ''ד) בשם דגול מרבבה שיש לחוש שישאר דם לאחר שהתייבש בפי השופר ולא עדיף מצפוהו זהב וכו' ושו''ת יביע אומר (חלק ב-או''ח סימן ב) ישב את ד' הלק''ט הנ''ל שכ', דמוהל שנתייבש דם המילה על ידו וכו' דהא בש''ס מסקינן דדוקא בדם לח שאינו חוצץ אבל היבש חוצץ. ובילקוט יוסף (חלק ה') בדיני הנהגת יום ר''ה כתב בשם הגאון הרב עובדיה יוסף שכיון שהוא לח לא הוי חציצה דהיינו רק אם הוא לח והניף ידו שנית בספר שובע שמחות (פרק י''ד בהלכות מילה) ע''כ נמצא שכל עוד שהדם לח אינו חוצץ ושפיר לתקוע עם הדם על פיו וכ''כ ספר האורה (חלק א לח) אינו חוצץ אם יבש חוצץ וכ''כ ש''ך (יורה דעה סימן קצח ס''ק כ) לח אינו חוצץ ועיין בשו''ת ציץ אליעזר ועוד אחרונים.

אלא שעינינו רואות ולא זר שעד לאחר ברכת הכוס ובקשת רחמים על הילד הדם כבר ייבש והווי חציצה לדעתם ואין סברא לומר דכוונתם לברך ממש אחרי הברית ובקשת רחמים לנימול תהיה לאחר התקיעות כי אז יש הפסק בין התקיעות ועוד לצערנו המציאות בימינו השתנתה שהרי שטעמם לכרוך את המילה עם השופר בכדי לערב את דם הברית (דם המציצה שבפה) יחד עם השופר ובעונותינו בשל המחלות שיש כיום נהוג ע''י רוב המוהלים עפ''י הוראת רבנים דגולים למצוץ בשפופרת כך שאין למוהל שום שארית דם בפה ואם כן בטל הטעם דלעיל לגבי רב המוהלים ועוד קשה הרי לדעת הב''י והרמ''א (בסימן רס''ה) דלעיל צריך ליטול את ידיו ולקנח את פיו בשל צורך הברכה לברך ''בנקיות'' ואם כן גם כאן צריך לברך ''בנקיות'' על השופר לכן נראה שיצטרך גם כאן לנקות את ידיו ולקנח את פיו לפני התקיעות וכ''כ המשנה ברורה בשם מטה אפרים וז''ל שנראה שאעפ''כ יקנח פיו מבחוץ וגם ירחץ ידיו משום כבוד הברכה ע''כ ועוד קשה שהרי טעמו של הב''י לסמוך את הברית לתקיעה משני טעמים אחרים ולא מהטעם הנ''ל וכפי שכתב הוא באו''ח (בסימן תקפ''ד) הטעם הראשון כתב בשם ת''ה (סימן רס''ו) משום דכל הסדר ברית אברהם ועקידת יצחק והטעם השני כתב בשם הרוקח שכתב (בסימן רי''ז) שהטעם לפי שהשכינה אצל התורה וכן הב''י בהלכות יום הכיפורים (סימן תרכ''א) כתב בשם המרדכי ברית המילה שחל ח' שלה ביוה''כ אחר קריאת התורה יוצאים למול וכו' וכן כתב שוב את דעת הרוקח הטעם לפי שהשכינה אצל התורה עכ''ל וכן כתב שם ד''מ בשם המהרי''ל. וכ''כ שו''ת רבינו גרשום מאור הגולה (סימן לב) שהורו כולם למול הנער לאחר קריאת התורה והפטרה קודם שיתקעו בשופר, כדי שתהא ברית מילה תכופה לתקיעת שופר, שיזכור לנו הקב''ה ברית אברהם ועקידת יצחק וכתב עוד שאם אין מילה אין תקיעת שופר בעולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו' ירמיהו לג, פסוק כ''ה. וכן ראה נדרים ל''א, ע''ב. ועוד דמצוות מילה קדמה לתקיעת שופר. וכ''כ בשו''ת בנימין זאב (סימן רלד) שקודם שיתקעו השופר כדי שתהא ברית מילה תכופה לתקיעת שופר שיזכור לנו הקדוש ברוך הוא ברית אברהם ועקידת יצחק והביאו סמך לדבריהם ממטבע שטבעו חז''ל בתפילת היום וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה לפניך עקידת יצחק דהיינו ברית תחילה ואח''כ עקידה וכ''כ שו''ת ויקרא אברהם (חלק א''ח סימן כו) כשיש מילה בר''ה וכו' הסדר ברית אברהם ועקדת יצחק עיין שם .

על כן אנו רואים שהב''י לא הזכיר כלל את טעם תערובת הדם של המציצה עם (השופר) התקיעה כפי שציין הט''ז ולכן נפל תירוצו של ספר ברית אברהם דלעיל כי לא שייך הטעם הנ''ל למרן כלל ולכן צ''ל מה שכתב מרן (בסימן תקפ''ד) מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר וכן (בסימן תרכ''א) שמלין אחר קריאת ספר תורה נראה שכוונתו לאחר קריאת התורה וכמה שאפשר צמוד לתקיעת שופר לאחר שקינח פיו ורחץ ידיו וכ''כ ברכי יוסף בדין תינוק שחלה ונדחה הברית והאב רוצה למולו ולפדותו בשעה אחת כתב שיש לעשות קודם ברית מטעם דאלמלא מילה אין חיוב למצוות פדיון וכ''ו והוכיח מתשובת בנימין זאב (סימן רל''ז) וז''ל למול קודם מצוות תקיעת שופר שאם אין מילה אין תקיעת שופר בעולם שנאמר אם לא בריתי וגו' וכ''ו וציין בסוף דבריו גם את טעם תרומת הדשן משום ברית אברהם ועקדת יצחק הנה גם בטעמיו של הברכי יוסף לא הוזכר כלל עירוב הדם כטעם הט''ז דלעיל וכתב עוד בשו''ת חיים שאל בשם ספר צמח צדק שאף תינוק שנולד בחודש שביעי ונדחה הברית והגיע זמן פדיון כתב שאין לדחות הפדיון ויש לעשותו בזמנו וכשיבריא ימולו אותו עכ''ל ועיין שערי תשובה בשם א''ר ובמט''מ ובמרדכי בשם תשובת הגאונים וכן ברוקח מעוד טעם להקדים את הברית וכן כתב הרב שלמה גאנצפריד בקיצור שלחן ערוך בהלכות ר''ה שהטעם תקיעת שופר הוא זכור ברית אברהם זו מילה ועקידת יצחק זה שופר ולאחר כותבי זאת ראיתי לספר מילה כהלכתה שגם כתב כן וז''ל נראה שאף על פי כן יקנח פיו מבחוץ וגם ירחץ ידיו משום כבוד הברכה עכ''ל ובזוכר הברית כתב דרך מיצוע וז''ל ויש מפקפקין שהדם הוא חוצץ בין השופר לפיו ואם יש דם הרבה כדי חציצה יחוש לזה ע''כ.

איברא שראיתי לר' יעקב הגוזר שכתב המל אומר וכתב שם הבאר יעקב שאין המוהל והמברך אחד משום ידיו מלוכלכות בדם כדאמרינן לעיל אבל מהזוהר משמע שהדם אינו מאוס לפני ד' ואדרבה היא חביב מאוד ולכן בר''ה מותר לתקוע בשופר אחר המילה ולא קנח פיו לערבב מ''מ בשופר ועוד ראיה מכ''ג ביוה''כ ולקח מדם הפר והזה וכו' ואחר שעשה ההזאות היה משלח השעיר ולא מצינו שחייב הכ''ג לרחוץ ולקנח ידיו המלוכלכות בין הזאות לשאר עבודות כי אם בעת שהיה משנה את בגדיו וכו' ע''כ אומנם נכון שזהו הטעם שגם מביאו הט''ז אך לא דן בעניין החציצה ''ונקיות'' דלעיל שנראה לאסור בשל זאת .

לסיכום: כאשר יש ברית מילה בר''ה טוב יותר למול לאחר קריאת התורה ואם המוהל תוקע יקנח את פיו וינקה את ידיו.

פירות הנושרים:

1. בר''ה יש למול בין קריאת התורה לתקיעת השופר.

2. כאשר המוהל מברך על היין צריך ליטול את ידיו ולקנח את פיו מדם מהמילה והמציצה בכדי לברך בנקיות משום כבוד הברכה.

3. הטעמים לסמוך את הברית לתקיעה א. ברית אברהם ועקידת יצחק ב. שהשכינה אצל התורה.

4. ביוה''כ מלים אחר קריאת התורה.

5. כאשר המילה נידחת עד יום הפדיון יש להקדים את המילה לפדיון ברה''ש המילה קודמת לשופר.

6. כאשר המילה נידחת יותר משלושים יום יש לעשות את הפדיון בזמן .

7. גם המוצץ אינו רשאי לברך אלא אם קנח את פיו.

8. דם לח אינו נחשב חוצץ גם לעניין תקיעת שופר .

9. דם יבש חוצץ לתוקע בשופר.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן