סימן: ה' - שאלה: האם יוצא ידי חובת אכילה בסוכה כשאינו יכול לשון בה מטעם חשש ממחבלים וכדומה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ה' - שאלה: האם יוצא ידי חובת אכילה בסוכה כשאינו יכול לשון בה מטעם חשש ממחבלים וכדומה?
תוכן עניינים

--------

איתא בסוכה (דף כו.) תשבו כעין תדורו. ופירש"י כדרך שהוא דר כל השנה בביתו, הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו. וכתבו התוס' שם דנפקא מינה מלישנא דתשבו כעין תדורו שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך, וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער. ובספר יראים (סימן תכא) ביאר יותר: מצטער פטור מן הסוכה פי' שיש לו צער בסוכה ובצאתו ינצל וטעמא דכעין דירה בעינן ואין דרך אדם לעמוד בדירתו בצער, ושיעור לצער כדתנן ירדו גשמים מאמתי מותר לפנות משתסרח המקפה, ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן לבבו ואם מצטער באותו ענין שבצער הזה היה יוצא מביתו רשאי לצאת מסוכתו. ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו צער אחר כן, אבל עשתה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה כגון שיירא בה מגנבים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי, אלא אפילו יש סכנה וצער בשינה, ובאכילה אין צער וסכנה, לא יצא ידי חובתו דהא כעין תדורו בעינן והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימי.

והובא ו דבריו בספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שמג) ובספר תניא רבתי (בהלכות סוכה פ' פג) וכ"כ בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות סוכות) שסוכה שא"א לישון מחמת סכנה אפילו ידי חובת אכילת סוכה לא יצא מאחר דאין יכול ללון שם. וכן הוכיח בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן תעט) מדברי הרמב"ן פרק קמא דסוכה בדין סוכה קטנה דכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה ופסולה אפילו לישן ולשנן. עכ"ל. והנה מפורש כדברי המרדכי הנ"ל. וכ"כ רבנו זלמן שם (סימן תרמ אות ו).

נמצא שהמצטער פטור מן הסוכה, וכן חולה ושלוחי מצוה פטורים, וחתן וכל חבורתו, דמצוה עבדי. ונראה דכי היכי דמצטער פטור מן הסוכה משום דכתיב תשבו כעין תדורו וכיון שאם הי' מצטער כהאי גוונא בבית לא הי' יושב לא חשיב תשבו, מטעם זה אפילו יושב בסוכה אינו עושה מצוה ואסור לברך ואינו אלא הדיוט כמבואר בפוסקים. והובא גם בהגהות אשרי (סוכה פרק ב סימן יב). וכ"כ בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים דיני לולב וסוכה אות קצא), וז"ל: אותן בני אדם הדרים בישובים ואין יכולין לישן בסוכה מפני סכנה, אפילו ידי אכילה לא יצאו, רא"ם, ודוקא אם עשה מתחילה במקום הראוי להסתכן או להצטער, מרדכי (סוכה סי' תש"מ), ומסיק שם אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצינה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה, הגמ"י (הל' סוכה פ"ו אות א'). ע"כ. וכן פי' ר' עובדיה מברטנורא (בסוכה פרק ב משנה ד) כל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן והא לא הוי כעין דירה.

ומדקי"ל תשבו כעין תדורו מה דירה עושה אותה האדם במקום שאינו מצטער לישב בה דאין מחוייב לעשותה אלא במקום שחפץ לקבוע דירתו שם כך גם הסוכה. ומזה העלה בשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן קצז) שבית האסורים וכדומה פשיטא שמקום צער הוא ואינו חפץ להיות שם אפי' שעה אחת וא"כ פשיטא שפטור הוא שלא חייבוהו חז"ל לעשות שם סוכה ולשבת בה במקום שמצטער וכדאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה וכן הוא מפורש בס' הרוקח (סי' רי"ט) יעו"ש. ואין להחמיר לעשות לו סוכה שם דכל הפטור מן הדבר ועשהו נקרא הדיוט כדאי' ברמ"א סי' תרל"ט ב' הגמ"י מהא דר' מישן בירוש' וברכה שעושה פשיטא דברכה לבטלה הויא (כיון) דלא מחייב לעשות סוכה מהדין ואיך יאמר וצונו לישב בסוכה וכמ"ש הט"ז (סי' תרל"ט ס"ק י"ט). עכ"ל. ומה שמצטער פטור כתב הרמ"א (א"ח סי' תר"מ ס"ד) בהגה דאין המצטער פטור אלא אם ינצל עצמו מן הצער, אבל בלאו הכי חייב לישב בסוכה אע"ג דמצטער (מרדכי פרק הישן). ועיי' שדי חמד (מערכת כ"ף כלל ט"ז) חלוקי דינים בזה.

והעולה מהנ"ל: סוכה עצמה שאינה ראויה לשמש לאכילה וגם לשינה אינו יוצא בה ידי חובה וברכותיו לבטלה. וכן סוכה כשרה אלא הנמצאת במקום שאינו ראוי לאכילה או לשינה פסולה ואין לו לברך שם דפטור מסוכה. ולכן כתב הגאון נטרונאי דלא יוצא י"ח בסוכה הנמצאת בבהכ"נ דאינו יושן בה, וכן כתב הרמ"א שם דאם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא"א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי' בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו (מרדכי פרק הישן). וכן כתב בית שואבה (דף עג. אות יב) שמנהג טעות הוא לקדש בסוכה הנמצאת בבהכ"נ ולאכול בביתו ע"ש ובדברינו (סימן יח).

ואפשר לחלק ולומר דבזמן המניע לקיום מצות הסוכה היא כללית (לכל האנשים) ואינו יכול לעשותה במקום אחר המשתמר כגון מפני הים או צינה המצויים באותו מקום או מלחמה כגון שהוא גר במקום הגבול לכו"ע שרי לכתחלה לעשות סוכה ולברך בה ויצא י"ח אכילה אע"פ שאין יכול לישן בה. וכן כשהמניעה לא בשליטתו כגון גשם או חום וכדומה פטור ממה שאינו יכול ויקיים מה שיכול ומצוה קעביד. וכן הרמ"א עצמו כתב בשם המרדכי (סימן תרלט סעיף ב) דאין ישנים במקומות הקרים משום הצינה או מטעם איש וביתו ע"ש וודאי שידי אכילה היו יוצאים י"ח בסוכה. וכן בענין הולכי דרכים הפטורים שאין יכולים לקחת את דירתם עמם, מובא בארחות חיים (הל' סוכה אות לג) שהעלה שהולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה ואם הם בדרך או במקום שאין שם יישוב פטורים אף בלילה דאין לו לעשות שם דירה והובא בב"י שם.

ושוב ראיתי שהרגישו בזה האחרונים המג"א שם (ס"ק ח) והט"ז (ס"ק ט), וכן ראיתי חילוק זה בערוך השולחן (סימן תרמ אות ט) נמצא מפירוש דברי המרדכי שהביאו הרמ"א שמקומות שאינם הגונים לסוכה כגון מקומות קרים או חמים או מחשש מלחמה וגנבים וכד' ואין לו מקום משתמר שיוכל לעשותה כהלכתה אפילו הכי פשיטא שמחויב לעשות סוכה ולקיים את מצותה ככול שיוכל ורק אם יש לו מקום משתמר ועשה במקום לא משתמר אינו יוצא ידי חובה אף באכילה הגם שביום שאין חשש כלל. עיין עוד במג"א (ס"ק ו) ובפמ"ג שם ומשנ"ב (ס"ק יח). וכן ביאר בביאור הלכה שם (ד"ה מפני הרוח) דהסכמת רוב הפוסקים דמצטער פטור אף מאכילה כמש"כ המ"א בשם הב"י וע"כ נראה דיש ליזהר בזמן הקור שיהא לבוש בגדים חמים כשסועד בסוכה כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור ויהיה חשש ברכה לבטלה. וכ"כ בשערי תשובה שם (ס"ק ה). וצ"ל מה שכתב המרדכי והרמ"א ומג"א דיש למחות בעושין סוכות ברחוב שא"א לישן מחמת מורא גנבים צ"ל שכוונם כשאפשר להם לעשות במקום משתמר ולא עשו כדלעיל וק"ל. ומטעם זה אין להכניס את עצמו ולילך למקום שאין שם סוכה או מקום שיכול לקיים שם רק אכילה או רק שינה ומזה יש להימנע מטיולים או ביקור במקום שיש סכנה בטחונית וכד' עיין בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ג סימן צג) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן מז).

איברא שיש להעיר ע"ז לכאורה מהגמ' בסוכה (דף כה.) דמשמע התם שאין קשר בין מצות אכילה לשינה דיוצא ידי חובה באכילה ללא לינה או לינה ללא אכילה, אע"פ שמכניס את עצמו לזה ויכל לעשות במקום משתמר יותר, מדא"ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה, וכ"ש דחדי ליבאי דקא עבידנא תרתי ע"ש שאין השמחה אלא בחופה ועוד משמע שם שרבי זירא בירך על אכילתו בסוכה אע"פ שלן בביתו. [וראה לחיד"א בספר חיים שאל (סימן לה) שבזמננו נתפשט המנהג גם החתן ובני החופה קובעים סעודתן בסוכה] ואפשר לחלק ולומר כשהמניע הוא מחמת הסביבה או הסוכה אזי גם חובת אכילה לא יצא אם עשה את סוכתו במקום שלא משתמר. אבל שהסיבה היא מחמתו כמו מצטער מאכילה בלבד או משינה בלבד שרי דכל מה שיוכל לקיים יקיים. אלא שראיתי לראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרמו) שכתב להדיא משום סכנת גנבים שרי למיגני חוץ לסוכה, אי נמי משום סכנת גוים, ואי ליכא למיחש להכי חייב למיגני בה. נמצא לדעתו דיוצא ידי חובת אכילה אף דאינה ראויה לשינה שאינה במקום משתמר ואין קשר בין זה לזה. וזהו כרבי זירא שאכל בה ולא ישן בה, ואפשר לומר דלא פליג הראבי"ה על כל הפוסקים הנ"ל ומיירי כשאין לו מקום משתמר לעשותה כנ"ל. ושו"ר בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות סוכה עמוד קכ) שגם הוא כתב על מי שאין לו מקום לישן בסכה ואם מצטער משום באקי (כעין יתושים) או משום סירחא וכיוצא בהן פטור כל שכן כל מי שמצטער מפני הדחק אלא שעושין משמורות ביניהם שישנים בסוכה כמה שמחזקת אלו זה הלילה ואלו זה הלילה כדי שיצאו כולם ידי חובתם ואינם חייבים להצטער בדוחק.

אלא שבשו"ת חכם צבי (סימן צד) השיג על דבריהם דתשבו כעין תדורו לאו על אופן הסוכה קאי, באיזה ענין תהיה עשוייה אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהא וע"ז קאמר דתהא כעין דירה. ולכן יוצא ידי חובה אכילה אע"פ שאינה ראויה לשינה ואין שייכות זה לזה אף שעשה במקום לא משתמר והוכיח ממעשה רב דרבי עקיבא שעשה סוכתו בראש הספינה אף שהרוח מצוי' שם ועוקרתה כמו שבאמת עקרה ומסתמא אין דרך לישן שם כיון שהרוח מצויה שם כל שעה ונוחה ליעקר ואין אדם ישן בדירה כזו ואפ"ה עשאה ר"ע כדי לאכול שם ש"מ, דאף שאינה ראויה כלל לישן בה יוצא בה י"ח אכילה. ודחה סברת המרדכי דאף מצות אכילה לא יצא ע"ש.

וגם בשערי תשובה שם (ס"ק א) הוכיח כדברי הח"צ מתשובת רבינו האי גאון, וז"ל: שנשאל על אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם והשיב לענין אכילה יכול כ"א לבדו לאכול זה אחר זה אבל לענין שינה זה ישן לילה אחת וזה לילה אחת, ואם חביבה עליהם המצוה תע"ב אם זה ישן מקצת הליל' וזה מקצת שאם שומרי גנות פטורים מכ"ש מי שאין לו מקום לישן בסוכה עכ"ל. ומזה ראיה למ"ש לקמן סי' תר"ס אות ה' בשם הח"צ וזרע אמת. עיין שם. וכ"כ ברכי יוסף (סימן תרלט ס"ק א) ולמד אם שומרי גנות פטורין כ"ש מי שאין לו מקום לישן בסוכה והביא את תשובת האי גאון על דברי מרן ולא חילק משמע דדעת מרן אינה כדעת הרמ"א בזה והחכם צבי כוון לדעת מרן שאין קשר בין שתי המצות. ועיין לשער הציון (אות כה) שהסכימו לחכם צבי בנו במור וקציעה והרב משובת נפש. ושו"ר שכן הוא במחזיק ברכה (סימן תרמ אות ד) ועיין עוד בשפת אמת שם חילוק בין אכילה לשינה. וכן מוכח כדברי הח"צ ממעשה דרבי זירא הנ"ל. ומה שנשאל רב האיי על שני אחים וכו' הובא גם בהלכות רי"ץ גיאת שם.

ושו"ר כדברי החכם צבי בספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שמז) ששאל את רבו הרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו בלשון הזה. ילמדנו רבינו על מה שנוהגין במקומינו להשתתף הצבור יחד ולעשות סוכה בחצר בית הכנסת אותם בני אדם שלא עשו סוכה בבתיהן ואין אוכלין ושותין באותה סוכה אלא בירידתן מבית הכנסת נכנסין בתוכה ומברכין לישב בסוכה ויושבין שם ישיבה מועטת ויוצאין מיד אם ראוי לגעור באותן שמברכין משום ברכה לבטלה. והשיב לי בכתב גלילי ידיו: סוכת השותפין כשירה דכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת ותשבו כעין תדורו אמר רחמנא אוכל ושותה בסוכה וישן בסוכה ומשנן בסוכה ומטייל בסוכה ואין מעכבין זה את זה הלכך אותה ישיבה מועטת אם תימצי לומר דלא גרעה מטיול אין כאן ברכה לבטלה כ"ש אם ידברו דברי תורה זה עם זה דהוי ליה שינון ואכילת עראי נמי ביום טוב ואפי' שתיה חשיבה כקבע הואיל ואדם קובע סעודתו ביין ומברך זה אינו ראוי לגערה וכו'. מבואר מדבריו שלא היו ישנים בסוכה כלל אלא יושבין ישיבה מועטת ואין זה נחשב ברכה לבטלה כלל ע"ש.

ונראה דלא קשה על המרדכי כלל ממעשה דרבי עקיבא שעשה סוכתו בראש הספינה אף שהרוח מצוי' שם ויצא ידי חובה באכילתו שהרי מודה המרדכי שבאופן שאינו יכול לעשות את סוכתו במקום משמר בהכרח שמחוייב לעשות סוכה איך שיוכל ויקיים מה שיוכל דאין מקום הגון יותר ופשוט. וכן מודה המרדכי לתשובת רבינו האי גאון אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה מהאי טעמא גופיה דאין להם מקום אחר וק"ל. אלא שעדיין מחלוקתם קיימת באופן שעשה ב' סוכות האחת לאכילה והשנייה לשינה אף שאותה של אכילה אינה ראויה לשינה מ"מ נפיק בה ידי חובת אכילה לדעת חכם צבי ולדעת המרדכי לא יצא ע"ש עוד חילוקים. ופשיטא שצריך לטרוח ולהמציא לו מקום לבנות לו סוכה כדרך שכל השנה רגילים לפנות מבית לבית ואז שם ביתו ולא כהמשתבשים שאינם מחוייבים לבנות להם סוכה במקום אחר כשאין להם מקום בביתם והובא בכף החיים (סי' תרמ אות לח) בשם הח"ס וביכורי יעקב.

והמצטער פטור מסוכה צ"ל היכא שמצטער מעצם היותו בסוכה זאת אמרת שהסוכה והסובב לה מצערתו, דאמרינן בגמרא דמצטער פטור מן הסוכה הני מילי צערא דממילא פירוש שהסוכה מצערתו, ובאבל איהו הוא דקא מצער נפשיה איבעי ליה לייתובי דעתיה ומה יועיל אם ידור בביתו. ורק בצער שבא ממנו או מחמת דבר אחר דאם ידור בביתו יועיל לו יותר שרי ופטור מסוכה ואין צריך ללכת לסוכה אחרת. כדאמר רשב"ג פעם אחת חשתי בעיניי בקיסרי והתיר לי ר' יוסי בררבי לישן לי ולמשמשי חוץ לסוכה. רב שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגנא בכילתא לבר ממטללתא משום באקי. רב שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא וצ"ל דזהו דוקא בדיעבד שרי דאם עשה סוכה לכתחלה שם פסולה דיכל לעשותה במקום אחר דאין כאן מניעה כללית אלא מקומית. וכדכתב הרא"ש (סי' יב) משום סירחא דגרגישתא מיירי באכסניא דאי בתוך ביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום מצטער אי נמי גרגושתא היא גופסיס וכשהמטר יורד עליו הוא מסריח וכ"כ הר"ן (יב. ד"ה סרחא) גבי סירחא דגרגושתא (קרקע לבנה שהיו טוחין בה קרקעית הסוכה) ולא שיהא ריחה מאוס לכל דאי הכי מיפסלה סוכה והובאו בב"י. וכ"כ הבן איש חי (ש"א פ' האזינו אות יב) דרק אם יש לו מנוחה חוץ לסוכה שרי ואם אין הפרש חייב.

וראיתי לשו"ת מהרי"ק (סימן קעח) שהשיג על מה שכתב המרדכי בשם הרא"ם, וז"ל: דמצטער פטור מן הסוכה פי' שיש צער בסוכה ובצאתו ינצל דכעין תדורו בעינן ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתן בצער. ותמה עליו מדגרסינן בפ' הישן ואמר רבי אבא בר זבדא אומר רב אבל חייב בסוכה פשיט' מ"ד הואיל ואומר רבא מצטער פטור מן הסוכה הא נמי מצטער הוא קמ"ל כו'. ולפי דברי הרא"ם מאי אריא משום דאבעי ליתובי דעתיה תיפוק ליה דבצאתו מן הסוכה לא יחשך כאבו ולא ינצל מן הצער. דדוחק גדול הוא לומר' שישיבת הסוכה תרבה עליו צער אבלו ואדרבה סברא הוא בהפך. והשיג עליו הברכי יוסף (או"ח סימן תרמ) שנעלם ממנו דברי הרא"ש בסוגיא (פ"ב סי' ז) דשם כתב בפשיטות דגדל צערו בסוכה. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ד סימן כז) פי' אליבא דמהרי"ק שאין טעמו משום תשבו כעין תדורו, אלא מטעם אחר לגמרי, דכיון דגבי סוכה כתיב בתורה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, א"כ גם בסוכה ישנו דין של איסור היסח הדעת, ובשעת ישיבתו בסוכה צריך שלא יסיח דעתו מלמען ידעו הזה, ולכן כל מצטער שאינו יכול לאותיבי דעתיה פטרינן ליה מן הסוכה, ואין הבדל בין אם הצער בא לו מחמת הסוכה או מחמת דבר אחר, מכיון שעיקר הטעם הוא משום שאינו יכול לכוון דעתו, וזה שייך בכל מצטער שהוא ע"ש.

ומה שהמצטער פטור, אינו בכל מקום אלא ממצות סוכה בלבד וחידושו נלמד מתשבו כעין תדורו ואין זה בשאר המצות. וכן השיג ברכי יוסף (או"ח סימן תעב ס"ק י) על ראש יוסף שהקשה דמצטער פטור מן הסוכה ומכל המצוות, ואיך חייב בד' כוסות מי שמזיקו. והשיב דלק"מ דדוקא גבי סוכה אמרו מצטער פטור מן הסוכה, והיה טעמו דתשבו כעין תדורו, וכמ"ש התוס' בסוכה (דף כ"ו), הא בשאר מצות דלית לן פטורא מקרא כי סוכה דכתיב תשבו, חייב המצטער, וה"ה במצוות דרבנן כגון ד' כוסות דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון. והכי משמע מ"ש הרמב"ם (פ"ד דתפילין דין י"ד) מצטער ומי שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן. וכתב מרן בכ"מ משם ה"ר מנוח וז"ל, אע"ג דבשאר מצוות אמרינן מצטער איבעי ליה ליתובי דעתיה, הכא שאני משום הסח הדעת, עכ"ל.

אלמא מצטער בשאר מצות חייב, אלא דתפילין שאני דאסור להסיח דעתו וכמ"ש הרמב"ם. והניף ידו שנית בשו"ת טוב עין (סימן יח) דדין מצטער הוא דוקא בסוכה דדינא הוא תשבו כעין תדורו א"נ כמ"ש הרמב"ן כל האזרח שיהיה כאזרח רענן אבל לא בשאר מילי. ושוב כתב בשו"ת יוסף אומץ (סימן סה) והשיג על שו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תתס"ז) שפסק לענין להשלים פרשיותיו עם הצבור, דחולה פטור לגמרי, ולא יהא אלא מצטער שהוא פטור מן הסוכה שהיא מצות עשה של תורה עיי"ש, ובגליוני הש"ס להגר"י ענגיל בברכות דף ח' ע"א תמה עליו דבסוכה לא הקלה תורה כלל במצוה בשביל הצער רק משום תשבו כעין תדורו והובא בשו"ת דברי יציב (חלק חו"מ סימן עט) והסכים עם ברכ"י. וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן כב) וציין גם לשו"ת בשמים ראש (סי' צ"ד) ושו"ת שערי דעה (ח"ב סי' י"ז) כ' דבסוכה פטור מצטער יותר מבכל מצות שבתורה וילפינן לה מתשבו כעין תדורו. שוב מצאתי בשד"ח (כללים מערכת המ' כלל ר"כ) שמביא עוד דעת קצת מחברים דמצטער פטור מכל המצות אבל לעומתם מביא שם מחברים רבים המכריחים מדברי רבותינו הראשונים, דדוקא בסוכה פטרו מצטער ולא בשאר מצות. גם מביא שם מס' טהרת המים שכ' דבשאר מצות של תורה לא נפטר מצטער ושכן משמע מכל הפוסקים בסי' תר"מ סעי' ד' ע"ש.

לסיכום: בני אדם הדרים בישובים ואין יכולין לישן בסוכה בלילה מפני הסכנה יכולים לאכול ביום ויצאו ידי חובת אכילה אבל כשיש להם אפשרות אחרת לעשותה במקום משתמר כגון במרפסת ביתם וכד' חייבים לעשות את סוכתם שם.

פירות הנושרים:

1. המצטער מסוכה פטור מסוכה אם ינצל עצמו מן הצער, אבל בלאו הכי חייב לישב בסוכה אע"ג דמצטער.

2. העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ויכל לעשותה במקום אחר.

3. יש מאחינו אשכנזים הסוברים כשאינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה פסולה.

4. י"א שמצות אכילה ושינה אינם קשורות אחת לשניה ויכול לקיים אחת ללא השניה. ואף שעושה לכתחילה סוכה במקום שמצטער בשינה יוצא י"ח באכילה.

5. אבל חייב בסוכה דאיהו הוא דקא מצער נפשיה איבעי ליה לייתובי דעתיה.

6. חייב לעשות סוכה לאכילה ושתי'. אף שאינו יכול לעשותה לשינה. כגון בעת הקור בלילה.

7. מי שאין לו מקום לישן בסוכה פטור כשומרי גנות שפטורים.

8. יש ליזהר בזמן הקור שיהא לבוש בגדים חמים כשסועד בסוכה כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור ויהיה פטור וקיים חשש ברכה לבטלה.

9. דוקא גבי סוכה אמרו מצטער פטור מן הסוכה, מתשבו כעין תדורו, ובשאר המצות חייב אע"פ שמצטער.

10. הפטור אין לו להחמיר ולעשות לו סוכה שם דכל הפטור מן הדבר ועשהו נק' הדיוט והברכה לבטלה הויא כיון דלא מחייב לעשות סוכה מהדין ואיך יאמר וצונו לישב בסוכה.

11. אין לילך או לטיול מקום שאין סוכה .

12. הסובלים מבעיות רפואיות ואינם יכולים לישון בסוכה כגון בעיות גב קשות והיושבים בכסא גלגלים וכד' חובה עליהם לאכול בסוכה ולהיות בה משך כל היום כשאר בני אדם אע"פ שפטורים משינה.

13. בזמננו נתפשט המנהג גם החתן ובני החופה קובעים סעודתן בסוכה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן