סימן ה - עניית אמן על ברכת העולה לתורה שהוא עם הארץ

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו"ת נחלת לוי סימן ה - עניית אמן על ברכת העולה לתורה שהוא עם הארץ
תוכן עניינים

--------

תוכן התשובה בקצרה

א. צ"ע כיצד נהגו לענות על ברכות העולים לתורה, גם אם הם עמי הארצות, והלא פסק מרן (סימן קמא ס"ב) שהעולה צריך לקרא עם הש"ץ, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה. ב. וי"ל דאחר שנהגו לעלות סומא לס"ת, ומנהג זה הוא נגד מרן הסובר כי על העולה לקרא עם החזן, וממילא סומא אסור. ד. וכמו שהעידו בגודלם האחרונים שכן נהגו, וכן אחרוני זמנינו העידו בגודלם שכן המנהג. והמנהג נשען על החולקים וסוברים שהעולה לתורה יוצא ידי חובת הש"ץ מדין שומע כעונה. וא"כ ה"ה לענין ענית אמן אחר ברכת ע"ה על התורה דשרי, ובפרט דקיל הכא מסומא, כיון דעסקינן לענין ענית אמן. ואף למרן שרי הכא מטעם ס"ס, דשמא כן יקרא עם החזן, ושמא כמקלים לענות על ספק אמן, ושמא כסוברים שרשאי ע"ה לברך אף שאינו קורא עם החזן.

עניית אמן על ברכת עולה לתורה שהוא עם הארץ

א. (((עמדתי))) ואתבונן כיצד נהגו לענות על ברכות העולה לתורה בלא שום פקפוק וחשש, והלא פסק מרן (סימן קמא ס"ב) שהעולה צריך לקרא עם הש"ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, וחזינן שרבים אינם יודעים הלכה זו, [ואפי' בני תורה החובשים כובע וחליפה, יש מעט שאינם יודעים, ק"ו עמי הארץ, וק"ו בשאר קצוות תבל . ונמצא שהשומע ברכה הוי בכלל ספק אמן שספקו לקולא וכנודע, (וכדלקמן בעז"ה), ואה"נ לא מבעי בכה"ג שהוא ת"ח היודע הלכה שאין מקום להסתפק שמא אינו יודע או אינו מקיים הלכה זו, ובכה"ג שוב אין מקום לפקפק. ברם כשאינו בר הכי, כיצד נהגו העולם בפשיטות לענות אמן, ואין פוצה פה ומצפצף.

(((תחילה))) נראה ברור שאף שכתב מרן (סימן קמא ס"ב) לשון צריך הוא לקרות עם הש"ץ, וצריך היינו לכתחילה ואינו לעיכובא. וא"כ לכאורה לפי"ז שפיר יש למנהג סמך, שאחר שהמברך מברך הוי בדיעבד, וכ"ז אינו לעיכובא, וא"כ אינו ספק אמן. מ"מ זה אינו, כי מצאנו פעמים רבות שהמילה צריך היא לעיכובא, וכמש"כ לקמן (סימן ל אות א), וכאן מוכרח הכי מדמסיים השו"ע כדי שלא תהא ברכתו לבטלה. ע"כ. וא"כ ברור שכאן מש"כ מרן צריך היינו לעיכובא, וכן יראה הרואה בב"י הכי משם הראשונים.

ב. (((ואמרתי))) ליישב את המנהג על פי מנהג אחר, והוא גבי מה שנהגו להעלות סומא לס"ת, והוא מנהג נגד מרן שפסק (סימן קלט ס"ג) שסומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב. וכבר הגיה הרמ"א שם בשם מהרי"ף דעכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה. ע"כ. והרי הפוסקים מלאים מזה שכן המנהג להעלות סומא וכדלקמן (אות ד) בעזר ה'. וראה בב"י (סימן קמא ס"ב) שהביא מח' הפוסקים בזה להעלות סומא, ושורשו האם שרי שיקרא החזן ויצא העולה לתורה מדין שומע כעונה, והביא הב"י כי לרוב הפוסקים אסור, וגם אסור שיחזור העולה על דברי החזן, לפי שאסור לקרות שלא מן הכתב אפי' אות אחת ע"ש. וכ"כ בשו"ת שאלו לברוך טולדאנו (סימן מט), וכ"כ במ"ב (ס"ק יג) על דברי הרמ"א הנ"ל דס"ל שאנו נוהגין להקל אפילו אם אינו יכול (העם הארץ) לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב. ולעיל מינה (ס"ק יב) ביאר המ"ב, דטעם הדבר לפי ששומע כעונה. וע"ש בביה"ל (סימן קמא ס"ב ד"ה לבטלה). וכ"כ בשו"ת יחו"ד (ח"ד סימן יא בהערה) לבאר הכי את האשכול מדין שומע כעונה. ושכ"כ לבאר בשו"ת משאת בנימין (סימן סב). ומינה לנידו"ד, דאף עם הארץ שרי להקרותו, שהרי מקרינן לסומא מדין שומע כעונה, וממילא ה"ה לעם הארץ שאינו קורא עם הש"ץ, דמ"מ שפיר דמי מדין שומע כעונה ושרי לכתחילה, ואין בזה משום ברכה לבטלה, וכמו שהרמ"א הנ"ל כתב להדיא הכי, וז"ל, עכשיו קורא סומא כמו שאנו מקרין בתורה לעם הארץ . ע"כ. ועתה נפן בעז"ה ונראה את מח' הפוסקים גבי עלית סומא לס"ת.

דעות הראשונים בסומא

האוסרים

ג. (((כן))) דעת הרא"ש (בתשובה כלל ג סימן יב), וכן כתב הרשב"א (ח"ז סימן שסא), וכן דעת רבנו ירוחם (דף כ ע"א), ובספר שבלי הלקט (סימן לו, וע' בשו"ת משאת בנימין סימן סב), וכן כתב הריב"ש (סימן רד). וכל אלו הביאם הב"י (ר"ס קמא), וכ"כ בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס לבוב סימן קמט), ובספר האשכול (אלבק דיני קריאת ס"ת דף סח ע"ב), ובספר מנהגי טירנא (שבת אות מ) נראה שכן דעתו, שכן פסקו כל הפוסקים הנזכרים שם, וע"ע בשו"ת משאת בנימין (סימן סב) דהעמיד ביחד עם האוסרים גם את האבודרהם ובשם רבינו סעדיה גאון, שמי שאינו יודע לקרות אסור להעלותו לתורה (ודומה לנידו"ד).

המקלים

(((כן))) דעת הנימוק"י (מגילה דף כד ע"א ד"ה ר"י), וכן דעת האשכול (ח"ב עמ' 69), וכ"כ האגודה (ב"ק ר"פ החובל), וכל אלו הובאו בב"י (ר"ס קמא), וכן דעת מהרי"ל (הלכות קה"ת עמ' קכב) והובא בדרכ"מ (שם ס"א, ובספר מנהגי טירנא שבת מ) דכן נוהגין והוא משם מהר"י סגל. ועוד הביא בשו"ת משאת בנימין (סימן סב) שבשלטי גיבורים (פרק הקורא את המגילה) כתב יש מי שסובר שהסומא יכול לעלות ולקרות בתורה. ע"כ. וכן דעת שו"ת בנימין זאב (סימן רמה). וכ"כ בשו"ת פעולת צדיק (ח"ג סימן קצד) ועוד לו (ח"ב סימן רסט). וע' באורך בשו"ת דבר המשפט (סימן א) לגאון רבי חיים בן שלמה מטריפולי בחיוב קריאה עם החזן, ושהבבלי והירושלמי והראשונים חולקים אזוהר, דשפיר דמי לקרא עם החזן, ושגם את הזוהר ניתן ליישב שדיבר כששניהם קוראים בקול, וכמו שביאר הב"י. או י"ל דמיירי גבי זמנו של הזוהר ולא זמננו, ע"ש באורך מפי סופרים ומפי ספרים.

המנהג

דעות האוסרים

ד. (((לגבי))) מנהג ארץ ישראל נמצאו סתירות לגבי המנהג. ותחילה נביא את דעות האוסרים, דהנה כ"כ הרחיד"א בספר לדוד אמת (סימן ה אות ט ס"ק ב) שכן המנהג בכרכים ובעיירות שלא להעלות סומא לס"ת. [וציין לו בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו סימן כב אות ג), ברם ע"ע לקמן בדעת הרחיד"א] . וכ"כ בספר ארץ חיים (סימן קלט) שכן המנהג בצפת, ועוד הוסיף שבספר זרע אברהם (אה"ע סימן יג דף מד ע"ב) מוכח שבזמנו בירושלים היו אוסרים. וכמ"ש גם בשו"ת ויקרא אברהם (או"ח סימן ד) ע"ש, ע"כ. והובא גם בספר כף החיים (סימן קלט ס"ק טו).

דעות המקלים

(((כ"כ))) הרב חקרי לב (מהדו"ב חחו"מ סימן ד) בשם המהר"ם סוזין שהמנהג בכל א"י להעלות סומא, וכן הוא בספר תקנות ירושלים (דיני קריאת ס"ת אות כא), וכן הוא בספר רוב דגן (קונטרס אות לטובה סימן לא), וכל זה הובא בארץ חיים (סימן קלט ס"ב), וכ"כ בספר נהר מצרים (דיני קריאת התורה סימן יג) דכן המנהג בירושלים. וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה או"ח סימן כב אות ז), וכ"כ בשו"ת שמש ומגן (חאו"ח סימן יא סוד"ה האמנם), ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סימן י) הביא מספר יפה שעה להרה"ג רבי מכלוף אביחצירא (סימן ז) בשם ספר רוב דגן הנ"ל שהעיד שכן המנהג בא"י. ושוב ראיתי לשו"ת עטרת פז (ח"א או"ח סימן יד הערה ט ד"ה ומה גם) שכתב שהמנהג נגד מרן, וכן ראה במפורש למו"ר בתשובת כת"י שכן המנהג, ועל כן כן עיקר, ונדפס אפס קצהו בילקו"י הלכות ס"ת (דף כה הע' מ), עכת"ד. והנה שם בילקו"י האריך הרחיב מאוד בהאי, והביא עוד שכ"כ בספר שמח נפש להעיד שמנהג ירושלים להעלות סומא לס"ת, וכן הוא בספר מנהגי א"י (הל' קריאת התורה לט). ועע"ש. וע"ע בספר שפתי שושנים (פרק י הל' ד) דעמד באורך בפתגמא דנא מפי ספרים וסופרים כיד ה' הטובה עליו. ועתה אינה ה' לידי שו"ת עטרת שלמה הנדפ"מ (סימן ז) ועמד בהאי מילתא באורך, וגם הוא העיד שכן המנהג, והביא עוד ספרים שהעידו הכי בגודלם, הלא הם בספרתם, ובתוכם בספר כסא אליהו (סימן קלט) שכן נתפשט המנהג בכל גלילות א"י. וכ"כ בספר לקט קמח משאש (אות ס), ובספר שער המפקד (הל' קריאת ס"ת אות ו), ובספר משה האיש (סימנים יא,יב), ובשו"ת דבר שלום הדאיה (סימן ו). ועוד ע"ש מפי ספרים. ושלח תשובה זו קמיה דהרה"ג משה מלכה זצ"ל מחבר שו"ת מקוה המים, ושם מובאת תשובתו שגם הוא בא בהסכמה עמו ושכן המנהג. ועוד ראה בריש הספר (עטרת שלמה) קונטרס עטרת זקנים (אות יח) דשב ועמד בהאי מילתא. ועוד ראה לו בריש הספר בהסכמה הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל (אות ד) דגם הוא שר המסכים בזה וכמש"כ בספרו (ח"א סימן יא הנ"ל). ושוב ראיתי בשו"ת ברכות חיים אמסלם הנדפ"מ (במערכות חיים שבסוף הספר ערך ס) שעמד בזה מפי ספרים ע"ש. וע"ע בהאי מילתא בשו"ת תעלומות לב (ח"א סימן ג) דס"ל שאין להעלות סומא במקומו של מרן. [וע"ע בשו"ת שאל האיש (סימן ב) דהביא עוד שכ"כ בס' החיים הר' החבי"פ (ד' לט ע"א) דהמנהג שסומא עולה לס"ת, ברם הרהמ"ח ס"ל שאין לנטות אחר שמרן אסר, ע"ש באורך מפי ספרים וסופרים, ובהערות מבן המחבר. וכן מצאתי בשו"ת לך שלמה להגאון רבי שלמה הכהן (סימן ב נדפס בכזבלנקה ש' תרצז) שעמד באורך בהאי מילאתא ויצא לישע המנהג מפי ספרים וסופרים כיד ה' הטובה עליו. וע"ע בזה בשו"ת ויקרא אברהם אדאדי (סימן ד). וע"ע בשו"ת שאלו לברוך (סימן לט) לגאון רבי ברוך אברהם טולדאנו זצ"ל שכתב לחזק המנהג להעלות סומא אף שהוא נגד מרן, ועוד לו באורך בספרו הנזכר (סימן נ), ובהערות מבן המחבר.]

(((ברם))) בספר כף החיים (סימן קלט ס"ק טו) הביא שהוא מח' במנהגים, ועל כן סיים וכיון שיש מנהג מקומות חלוקים בזה, וקיימא לן דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל, הנוהגים להעלות סומא לס"ת יכולים להחזיק במנהגם, ועע"ש. ונמצא דמנהג א"י נתונה בספק. ברם אחר עלות כל זאת נמצא שהסכמת כמעט כולם שהמנהג להקל בא"י, רק הארץ חיים העיד לגבי זמנו בצפת וכאשר נזהר בלשונו שכן המנהג בצפת היום, וכפי שהביא לעיל מינה עדויות הפוסקים דמנהג א"י להקל, ובספר זרע אברהם גם העיד לגבי זמנו, ובספר ויקרא אברהם את"י, והרב חיד"א סותר דבריו בספר לדוד אמת (אות ה) ע"ש. ומאידך עדויות הפוסקים שמעידים שהמנהג להקל רבו גם רבו. והעיקר שכן מעידים שהמנהג היום בימינו אנו, שכן הוא בשו"ת ישכיל עבדי הנ"ל, ובשו"ת שמש ומגן הנ"ל, וכן משמע מתשובת כת"י למו"ר וכאמור, ובשו"ת עטרת שלמה (הנ"ל סימן ז) ושם גם הסכים עמו בעמ"ח שו"ת מקוה המים הרה"ג משה מלכה זצ"ל. ועל כן כן עיקר.

(((ומינה))) לנידו"ד דיש להקל, וכשם שהקלו לסומא לעלות אף שלא קורא עם החזן, ה"ה הכא. ובפרט כי נידו"ד לענין עניית אמת קיל טפי מעניין עלית סומא לתורה, דגם את"ל דקי"ל כאוסרים לעלות סומא וכדעת מרן, מ"מ הכא גבי ענית אמן הוי בכלל ספק אמן ולא ספק ברכה לבטלה, ובזה יש מקום לסמוך על המקלים במילתא דרבנן, כי יראה הרואה בביה"ל (סימן רטו ד"ה ואסור לענות) דכתב שמותר לענות בספק אמן לקולא, רק שאינו חייב. והחרה החזיק אחריו בשו"ת הר צבי (חאו"ח סימן לח ד"ה וראיתי), וכן הביא מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א וא"ח סימן כט אות יד) שכן נמצא גם בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סימן נז) ועע"ש, ולפי"ז שפיר דמי לענות על ברכותיו של עם הארץ. ואף שלהלכה אין לענות על ספק אמן, וכמו שכתב שם מו"ר דשב ואל תעשה עדיף (דהיינו שלא לענות אמן), שכן היו עושים הרשב"ץ והרשב"ש ע"ש. ושב והניף את ידו בח"ב (או"ח סימן יג אות ח) ועוד הוסיף שכ"כ המהר"ש ויטל, והובא בספר פתח הדביר (ח"ב סימן רטו ס"ק ב) שלא היו עונים. ועוד בא בשלישית בשו"ת יחו"ד (ח"ד סימן לא ד"ה ודע), וברביעית בספר חזו"ע הנדפ"מ (פורים עמ' צ). ובחמישית בשו"ת יבי"א (ח"ט או"ח סימן לח). מ"מ גם זה חזי לצירופי לתת סמך למנהג להקל, שסמכו על המקלים לענות.

(((וגם))) יש כאן בנידו"ד ס"ס להקל, שמא העולה לתורה שיש מקום להסתפק בו שמא לא יקרא עם החזן, כן יקרא עם החזן. ושמא כמקלים לענות על ספק אמן, אף שאינו חייב לענות. ושמא כפוסקים דשפיר יכול עם הארץ לעלות לס"ת ולצאת יד"ח מדין שומע כעונה, וכנמוק"י ודעימיה הנזכרים לעיל (אות ג).

להעלות לתורה מי שברור שלא יקרא עם החזן

ה. (((ולכאורה))) אין לבא מכאן ולתת סמך למקלים להעלות לתורה גם עמי הארץ שברור שלא יקראו עם החזן, כי בזה הוי סב"ל והוא נגד מרן, וקבלנו עלינו הוראותיו, ושונה זה מן דברינו דלעיל, לפי שלכאורה אין מנהג להקל בכך, רק יש רבים מעמי הארץ שאינם יודעים הלכה זו, אך כל יודע מעט ספר, והשומעים שיעורי תורה, יודעים וגם נזהרים בכך. ושונה זה מנידו"ד גבי ענית אמן שכתבנו כי בזה המנהג להקל, כי בהא לית מאן דחש להא, וכולם עונים אמן ולא מדקדקים ולא נזהרים כלל מי העולה, וא"כ בזה יש מנהג להקל. ויש לתת גם טעם וחילוק בדבר בין חומר ברכה לבטלה, לבין חומר ענית אמן על ספק ברכה לבטלה, כי בזה האחרון קיל טפי וסמכו על המקלים, וכן פסק בסכינא חריפא באורך וברוחב מפי ספרים וסופרים מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ד סימן יא) שחובה על העולה לתורה להוציא בשפתיו, ע"ש ותרווה צימאונך.

(((שוב))) ראיתי שבשו"ת שמש ומגן (ח"א או"ח סימן יא) העיר לנכון שהמנהג אף עתה כאן בארץ להעלות עם הארץ שאינו קורא עם החזן, ואף שאינו יודע לקרא כלל, (וכפי שמצוי מאוד מאוד בכל קצווי תבל בחו"ל שרבים רבים אינם יודעים כלל לקרא לשון הקודש, וכן הוא מצוי גם בארץ שמעלים לתורה אורחים מחו"ל אף שברור שאינם יודעים כלל לקרא, והן רבים רבים עמי הארץ כאלה שאינם יודעים הלכות, ואף פחות מכך אנשי מסורת רבים שבאים להתפלל בשבת ומעלים אותם לתורה, או חילונים גמורים שבאים בשמחות לבתי הכנסת, ועולים לתורה הם ובניהם וחתניהם וכל אשר להם) כי אומנם צדקו דברינו שרבים נזהרים לקרא עם החזן, ברם מעודי לא שמעתי ולא ראיתי שמונעים או נמנעים מלהעלות לתורה עם הארץ, כי כל העם מקצה עולים, וגם מחללי שבתות בפרהסיא מעלים לתורה (רק שבזה כתבו שיזהרו שלא יהיו מכלל השבעה), וכפי שיראה כל רואה בכל הארץ שכן הוא, ואפי' פה בירושלים כן הוא שמעלים לתורה אפי' אנשים שאינם יודעים לברך רק כשעוזרים להם, וק"ו שמעלים אנשים שאינם קוראים, וכן העיד בגודלו גם הרחיד"א בלדוד אמת (פ"ה סוף אות ט) שכן המנהג וכנזכ"ל. ומעתה אף בזה גופא בנידו"ד גבי לקרא עם החזן בלחש המנהג להקל, ומעתה אף אי הוה נגד מרן, שפיר קי"ל כמנהג נגד מרן, וק"ו לענין עניית אמן אחר העולה דקיל טפי, וגם יש בזה ס"ס דשפיר דמי וכאמור. ושוב ראיתי בשו"ת שאלו לברוך לגאון רבי ברוך אברהם טולדאנו זצ"ל (סימן נ) דעמד על מנהג מכנאס שלא לקרא עם החזן, ויישבו כאמור על פי הפוסקים המקלים להעלות סומא. ע"ש.

(((זאת))) תורה העולה, מותר לענות אמן אחר העולה לתורה שהוא עם הארץ. וגם באופן שודאי אינו קורא עם החזן, מותר לענות אחריו אמן.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שו"ת נחלת לוי - ח"ב

כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א - שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) - התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן