סימן ה - בחיוב להעיר אדם ישן לק"ש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - ב' סימן ה - בחיוב להעיר אדם ישן לק"ש
תוכן עניינים

--------

{בס"ד א' כסלו תשס"ד

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה ויראה, כהן שדעתו יפה, מתעמק בהלכה מו"ה גמליאל בן הרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס "גם אני אודך", ונכד הגאוה"צ רבי לוי רבינוביץ שליט"א בעל מעדני השלחן.}

ע"ד שאלתך אם צריך להעיר אדם ישן לקרא ק"ש בזמן הראשון של המג"א, או די להקיצו כשקרב הזמן השני של הגר"א ובעל התניא.

מצאתי ספק זה בספר אשי ישראל על הל' תפלה (פרק כ, הערה מג) ואחרי שמצדד אם זמן ק"ש הוא מן התורה, או מדרבנן, ולאחר תקחז"ל אם לא יקראנה בזמנה לא יי"ח כלל, מביא מספר ארחות רבנו (ח"א אות קסד) שהחזו"א העיר רק סמוך לסוף זמן ק"ש של הגר"א עכתו"ד.

אכן צריך לדעת גופא דעובדא היכי הוי, ולאו כל אנפין שוין בזה. — כי הנה עצם האיסור להעיר אדם ישן, הוא משום דאסור לצערו, דאם צער בעלי חיים דאורייתא (ב"מ לב:) כש"כ צער אדם, ולהעיר ישן הוי צער, כדחזינן בגמ' (קידושין לא.) בדמא בן נתינה שהיה המפתח מונח תחת מראשותיו של אביו "ולא ציערו", כלומר לא הקיצו. — וא"כ תלוי עד כמה זה צער לו אם לא יקיצנו לק"ש לזמן הא', שאם זה צער לו, אז אפילו את אביו צריך להקיץ, כמש"כ בספר חסידים (סי' שלז): הבן שבא ריוח לידו ואביו ישן, למדנו מדמא בן נתינה (הנ"ל), אבל אם בא ריוח לאביו ונפסד אביו, כשמקיץ, מצטער יותר שלא הקיצו, והבן יודע דעת אביו ששמח כשמקיצו בשביל אותו דבר, מצוה להקיצו, מאחר שאביו שמח על זה, וכן כשמקיצו ללכת לבית הכנסת או לדבר מצוה עכ"ל. — הרי מפורש שתלוי בדעת אביו, וכש"כ בדעת אחרים, שכל מי שיודע בו שרגיל ומקפיד על הזמן הא', מצוה להקיצו לזמן הא'. [והס"ח מובא בבהא"ט (יו"ד סי' רמ סקט"ז) ובח"א (סז, יא) וכתבו מפני שכולם חייבים בכבוד המקום].

ועל כרחך עובדא דהחזו"א היתה במי שאינו מקפיד על הזמן הא', שאותו די להקיץ לזמן הב'.

ונעיין בס"ד בעוד מקורות, ומה דינו של אדם ישן.

לשון השו"ע (סג, ה) הוא: אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש, מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש שאע"פ שמתנמנם יצא עכ"ד, ולכאורה ראיה שמעירים לק"ש, אבל שמא לא איירי בישן גמור, אלא במתנמנם שהוא חצי ער וחצי ישן, ואותו מעירים עד שיהי' ער לגמרי, אבל ישן גמור אולי אין מעירים כלל. – דמקורו בגמ' (ברכות יג:) א"ר נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן, ופירש"י אם ראיתני מתנמנם צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון עכ"ל, ושמא אין ללמוד מכאן לישן גמור.

והחקירה בזה מה דין ישן גמור, אם מפני שאין לו אז דעת מופקע ממצות כשוטה, או עדיף משוטה מב' טעמים, הא' מפני שאפשר לעוררו ולהוציאו ממצב זה של פטור שינה, כדחזינן בגמ' (סנהדרין מז:) באכל חלב והפריש קרבן ונשתטה, וחזר ונשתפה, נדחה קרבנו, דלא דמי לישן שלא נדחה קרבנו כיון שממילא מתעורר. - הב' שאפילו בעודו ישן מקיים מצוות [כמו ציצית (עי' ט"ז או"ח סי' ח סקט"ו) דלהרא"ש לא נגמרה מצותו בלילה, וכמו סוכה שגם בהיותו ישן מקיים מצות שינה (עי' תוס' ברכות יא:) דאין מברכין אשינה שמא לא יוכל לישן אבל המצוה מקיים], משא"כ שוטה אינו בר חיובא.

וא"כ אדם הישן, אמנם אינו יכול לקיים מצוה בפועל, ואם בשינתו קרא ק"ש פשיטא שלא יי"ח, מפני שהיה בלא דעת, ואפילו חלם לו שקורא ק"ש, וכ"כ בשו"ת פרי השדה (ח"ב סי' קז) דמי שחלם שצמא למים ובירך שהכל, ונתעורר, אינו יכול לשתות על סמך ברכתו בחלום, כיון שלא היה עליו חיוב ברכה, ואינו פוטר שתייתו בהיותו ער שאז יש עליו חיוב ברכה עיי"ש. — וגם ישן אינו יכול לעשות קנין (כיבמות נד. שישן לא קנה יבמתו). — בכל זאת בגדר בר חיוב הוא, דעדיף משוטה, כיון שדרכו להתעורר וכנ"ל, ולכן צריך להקיצו לקיים מצוה שעובר זמנה.

ואכתי יש לעיין, בישן גמור, שמא בגדר אנוס הוא, שמחמת אונס שינה אינו יכול לקרא ק"ש, ואם הוא עתה פטור, שמא אין אנו צריכים להביאו לכלל חיוב. — ויש לתלות שאלה זו בחקירה הידועה אם אונס כמאן דעביד, או שרק פטור מלקיים ומעונש. שאם כמאן דעביד, א"כ ה"ז כאילו קרא ק"ש, אבל אם רק פטור מלקיים ומעונש, מצוה להביאו לכלל חיוב (כהספר חסידים הנ"ל, וכדלהלן בסמוך). — ונתבאר אצלנו בס"ד (להלן סי' לה, ו) שחקירה זו תלויה בפלוגתא בירושלמי (גיטין פ"ז ה"ו, וקידושין פ"ג ה"ב) ר' יוחנן אומר אונסא כמאן דלא עבד, ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד, (ועי' בשו"ת חת"ס חו"מ סי' א, ובחידושיו ריש כתובות), ובמל"מ (הל' מכירה יא, א), ובקהלות יעקב (כתובות סי' א). וקיי"ל כר' יוחנן דאונס כמאן דלא עביד. — [ומה בין זה, להא דקיי"ל (ברכות ו.) חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, עי' בשו"ת פרי השדה (ח"ב סי' קו) שמצוה שיש לה תוצאה כגון קרבן לכפר או להכשיר, אינו מועיל עד שיעשנו בפועל, ומצוה שהפעולה עצמה היא המצוה, בנאנס מקבל שכר כאילו עשה עיי"ש, ולפ"ז גם בק"ש שהתוצאה היא קבלת עול מלכות שמים, ה"ז לא מועיל עד שיקבל עליו בק"ש, ואם נאנס ה"ז כלא עבד, ואכמ"ל]. — וא"כ בודאי יש להקיצו, בכדי להביאו לקריאת שמע ולקבלת עול מלכות שמים. — [ומצינו בזוה"ק (פ' בלק קפו.) שהינוקא הכיר על חכמי הזוהר שלא קראו ק"ש, הגם שהיו פטורים מטעם עוסק במצוה (פדיון שבויים) שפטור מהמצוה, ול"א אונס כעביד]. — [והעירני הרה"ג ר' שמעון יצחק שלזינגר שליט"א די"ל שכאשר יש יכולת להוציאו מהאונס לא אמרינן אנוס כמאן דעביד, ויל"ע].

ובכלל לא כל אדם ישן הוא בגדר אנוס, כגון מי ששכב לישון אחרי שהגיע זמן ק"ש, ה"ז פשיעה, או עכ"פ קרוב למזיד, וא"כ בק"ש יש להחמיר להקיצו ולזכותו בקיום המצוה.

וראיתי בשו"ת קרן לדוד (רסי' יח) שמאריך בנדון כזה, ודעתו דמי שישן ועובר זמן ק"ש צריך להקיצו, והה"ד לשאר מצות דאורייתא, כגון זכירת יצי"מ, או מצה בליל פסח, ואפי' לא ניחא ליה בקיום המצוה אלא רוצה לישן, מחוייבים להקיצו מטעם ערבות, שכל ישראל ערבים זל"ז, ולא גרע ממצות תוכחה שהיא עד הכאה (כרמ"א סי' תרח). ומחיוב כפיה על המצות (ככתובות פו.) עשה סוכה וכו' מכין אותו עד שתצא נפשו [וכתבנו בס"ד במשנ"י על הל' ביהכ"נ (סי"ב עמ' יא) שרק ב"ד יכולים להכותו ולא כל א', אבל להקיצו רשאי כל א', אע"ג שמצערו, הרי גם בתוכחה וגערה מצערו, ואפ"ה חייב].

וכתב שם שגם במצוה דרבנן מוזהרים להוכיחו ולסייעו לקיים המצוה, וכהמג"א (נה סק"ט) דבאמירת קדיש אם א' ישן מעירין אותו כדי לזכותו במצוה, הגם דאנוס הוא, וי"ל דכיון דלא עבר בלא תסור, אין חיוב תוכחה, מ"מ אם מדובר באיש יר"ש, שיותר צער לו אם מבטל מצוה דרבנן (כגון תפלה) ודאי מחוייבים להקיצו מחובת גמ"ח וצדקה (וכספר חסידים שלז הנ"ל) עכ"ד הקרן לדוד. — וזה כמו שנתבאר בס"ד עפ"ד ספר חסידים הנ"ל, שמי שמקפיד ומהדר בדרך כלל על זמן ק"ש הא', מצוה להקיצו לזמן הא'.

דושה"ט באה"ר ובברכה,

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן