סימן: ד' - שאלה: מתי נפסלת מחיצה הנדה מרוח מצויה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ד' - שאלה: מתי נפסלת מחיצה הנדה מרוח מצויה?
תוכן עניינים

--------

הגמ' בסוכה (דף כג.) העושה סוכתו בראש הספינה, רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר. מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה, עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה. למחר נשבה רוח ועקרתה. אמר לו רבן גמליאל: עקיבא, היכן סוכתך. אמר אביי דכולי עלמא, היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לא כלום היא, יכולה לעמוד בשאינה מצויה דיבשה כולי עלמא לא פליגי דכשרה. כי פליגי בדיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, ואינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה [מסורת הש"ס: צ"ל ברוח מצויה דים]. רבן גמליאל סבר: סוכה דירת קבע בעינן, וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים לא כלום היא. רבי עקיבא סבר: סוכה דירת עראי בעינן, וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה כשרה ע"כ. פי' דלכ"ע בעינן שתעמוד ברוח מצויה דיבשה אלא מחלוקתם האם צריכה לעמוד במקומות קיצוניים כגון רוח שלג וכדומה שרק בית קבע יכול לעמוד בו. ומאחר דקיי"ל דירת עראי בעינן די לנו שהסוכה תעמוד ברוח מצוייה בלבד. וכן ביאר בשו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן שעח) משמע דלכ"ע בעינן סוכה הראויה לשבעה. אלא דלפ"ז קשה דאמאי מכשיר ר"ע הרי אינה ראויה לשבעה. ובע"כ צ"ל דדוקא היכא דהסוכה אינה ראויה לשבעה מחמת עצמה פסולה, אבל אם היא ראויה מחמת עצמה לשבעה, ורק דבר אחר גורם לה כגון שהרוח מפילתה, חשיבא ראויה לשבעה.

ולא רק שהסוכה צריכה לעמוד ברוח מצוייה אלא צריך שלא לנוד ברוח זו כלל אומנם לא בעינן דירת קבע אבל בעינן דירת עראי וגם בדירת עראי אין המחיצות נדות ואם לאו פסולה. כדאמר רב אחא בר יעקב שם (בדף כד:) כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. והא קאזיל ואתי הכא במאי עסקינן בקשין. והאיכא נופו דעביד ליה בהוצא ודפנא. אי הכי מאי למימרא מהו דתימא ניגזר דלמא אתי לאשתמושי באילן, קא משמע לן. ופירש"י שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שהרוח מוליכה ומביאה. בקשין אילנות זקנים ועבים. הא איכא נופו שהולך ובא, ופעמים שאף הנוף מן הדופן. דעביד ליה - אורג הנוף כמין מחיצה, שלא יניענו הרוח. מוכח מלשונו שעל הדופן להיות חזק כעין גזע העץ דייק מלשונו "אילנות זקנים ועבים" או ארוג כמחיצה וזהו כדופן הבית שלא יתנדנד כלל מכוח רוח מצויה אנה ואנה ואם לאו פסולה ומשמע אף בנענוע קל אנה ואנה דע"י הולכת רוח מצויה פסלינן כעין בית שאינו זז כלל. וכן משמע מלשונות המפרשים דלקמן ולא חילקו בין נדנוד קל לחזק, וז"ל הריטב"א בחידושיו שם כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. פי' שהרוח מנענעה פסולה, ומתניתין אוקימנא באילנות קשין ודנקיט נופיהן בהוצא ודפנא. דהיינו אף ע"י נענוע פסלינן.

וכן פסק הרמב"ם (בהלכות סוכה פרק ד הלכה ה) העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד ומלא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה. וגם בספר כלבו (סימן עא) כתב בלשון זהה, וז"ל: דפני הסוכה כשרין מכל דבר ואפילו מבעלי חיים ואפילו מאילנות ובלבד שלא תהיה רוח מצויה מניד אותן. וכן מרן הב"י (או"ח סימן תרל) ציין להרי"ף (יא:), והרא"ש (סי' ה) מדכתבו סתם מימרא זו דרב אחא בר יעקב וממילא משמע דכאשר האילנות דפנות לה צריך שיהיו בענין שלא תהיה רוח מצויה מנידתן.

וגם בספר אור זרוע (ח"ב הלכות סוכה סימן רצח) כתב כלשונם ודייק יותר בעינן עומד במקומו וז"ל: כל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לאו שמה מחיצה שהרוח מוליכה ומביאה, תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשירה ואמאי והא קאזיל ואתי הב"ע בקשין. אילנות זקנים ועבים. והאיכא נופו גדול מאוד וראשי הנוף כפופים סביב בארץ דעביד ליה בהוצא ודפנא שגדל הנוף כמין קליעה בהוצין ועומד במקומו והויא מחיצה גמורה . וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב ח חלק א דף נז טור ב) וז"ל וגם בענין שלא ילך הדופן לכאן ולכאן וכו' שלא יזיזם הרוח אנה ואנה.

ולאור זה כתב הר"ף (רבינו פרץ) מה שנהגו העולם לעשות כל הד' מחיצות בסדינין בלא שום ערבה אין זה נכון אע"פ שקושרין אותן היטב דזמנין דמנתקי ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה דלא שמה מחיצה, והרוצה לעשות מחיצה בסדינין בלא שום ערבה טוב שיערוב במחיצות קנים קנים פחות מג' ע"כ, והובא בספר כלבו (סימן עא). וכ"כ ספר מהרי"ל (מנהגים הלכות סוכות): אין לסמוך על היריעות המצויירין שתולין אצל המחיצות לנוי דאז הוי מצוה הבאה בעבירה דהיריעות מתנתקות וברוח מצויה אין עומדין ולא שמה מחיצה.

והטור ושו"ע שם (סעיף י) סתמו לשונם כלשון הראשונים הנ"ל ולא פירשו מאיזה שיעור נענוע פוסל וכתבו בזה"ל: אם היו חזקים או שקשר אותם שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים, אע"פ שקשרן בטוב, זמנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה; והרוצה לעשות בסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה עכ"ל. ומדכתב כדיוק לשון הרמב"ם שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד משמע מדבריו לא חשיבה מחיצה כשרוח מצויה מנידה אותה תמיד הא בנדנוד במקרה (דאינו תמידי) ע"י רוח מצויה שרי. ופי' המשנ"ב (ס"ק מח) דר"ל דאם מנידה אותם אפילו אין בכח הרוח להפיל אותם לגמרי רק שע"י הרוח הולך המחיצה ובא קי"ל דשוב לא חשיבא מחיצה. ואפילו עומדת בבית שאין שם רוח כלל לא חשיבה מחיצה. וכן כתבו כל האחרונים בשם המג"א (ס"ק טז) אף שעומדת הסוכה במקום שאין הרוח מגיע שם פסולה דאין שם מחיצה עליה כשרוח מצויה יכולה לנדנדה.

ומטעם זה שנדנוד מחיצה פוסל את הסוכה העלה בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן רכא) דאין להחמיר לעשות הדפנות בלי מסמרים כלל דהוי חומרא דאתי לפעמים לידי קולא, שמפאת זה לפעמים לא יהיו הכתלים חזקים כראוי לעמוד ברוח מצויה שזה פסול אף בדיעבד, וכמבואר בסימן תר"ל (סע' י'). וגם בשו"ת שאילת יעבץ (חלק ב סימן ק) ובעיקרי דינים (יו"ד סימן לו אות מו) העלו בוילון דנייד אפילו מגיע לארץ. ואף אם סורח על הקרקע הרבה אינו מחיצה לשום דבר כל שאינו עומד ברוח מצויה אף יריעות מפלסיק וכדומה וכ"ש בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקיב) מחיצה מפלסטיק בכלל דמה שכתבו מחיצות מסדינים כך גם מפלסטיק דכיון ע"י הרוח המחיצות מתנתקות ואין עומדות, אם לא מפלסטיק עבה שאינו מתנועע ועומד כמו מחיצה.

נמצאנו למדים שדופן סוכה הנדה בשיעור קטן פסלינן אף בדיעבד דאינה דופן כלל ואין לומר שע"י הנידנוד יתרחקו המחיצות ג' טפחים ובכך נפסלת הסוכה דלא הוי לבוד, דאם כן מה החידוש בדברי ר"א בר יעקב הנ"ל אלא מוכרח לומר דאף בנדנוד הדפנות בפחות מג' טפחים פסלינן וזהו חידושו. ועוד צריך לומר דאין הכוונה שכל המחיצה נדה אלא די שחלקה ינוד בכדי לפוסלה שהרי אין כל האילן יחד נע ונד אלא נד במקום אחד יותר ומקום אחד פחות שגזע העץ אינו נד ונופו נד וסוף נופו נע יותר. ולכן אמרינן דעביד ליה בהוצא ודפנא כדתנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. והא קאזיל ואתי הכא במאי עסקינן בקשין. והאיכא נופו דעביד ליה בהוצא ודפנא. וכתבו המפרשים והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. ובכל זאת צריך למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ומתני' דעביד לה בהוצא ודפנא, ושמעינן מינה שאף שאין כל הדופן נדה בכל זאת צריך לחזק החלק הנד דאי לאו הכי הסוכה פסולה.

וכן כתבו כהאי דינא גם במחיצות שבת הרי"ף בעירובין (דף לג.) ובחידושי הרשב"א עירובין (דף צט:) ובחידושי הריטב"א שם ורבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק יח דף קא טור ב) דאין מטלטלין בה לעולם ואפילו כשהיא בפחות מבית סאתים אלא בדעביד לה בהוצא ודופנא שאין רוח מצויה מנענע אותה, דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה לא שמה מחיצה וכדאיתא במסכת סוכה בפרק הישן (כ"ד ב'). כלומר אע"ג דכל פחות מג' כלבוד דמי ונמצא מוקף מחיצות, מ"מ דוקא בשעבד להו בהוצא ודפנא כדמוקי לה רב אחא בסוכה פרק הישן [כד ב'] כי היכי דלא לטלטולי ברוח מצויה דמחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה וכן פי' ר' עובדיה מברטנורא מסכת עירובין (פרק י משנה ח) ועוד רבים דאין חילוק כלל וכלל בהלכות מחיצה בין סוכה ובין בהלכות שבת .

וכן מבואר בטור ובב"י (או"ח סימן שסב) שכל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה אלא לצניעות או לשמור מה שיתנו בתוכה או לישב בה כדי לשמור השדות הויא מחיצה להתיר לטלטל בתוכו אבל לא הויא מחיצה לעשות מה שבתוכה מוקף לדירה אם הוא יותר מסאתים הלכך אילן שענפיו יורדין למטה אם אינן גבוהין ג' מן הארץ ועיקרן במקום שמחוברים לאילן הוא גבוה י' חשוב מחיצה ומותר לטלטל בכולו והוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש ויקשור הענפים שלא ינידם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה.

ובגמ' וכל המפרשים הנ"ל כתבו "בתוך כדי דיבור" על שרשיו גבוהין מן הארץ וכו'. מפני שאסור להשתמש באילן בשבת אבל אם אינן גבוהין שלשה טפחים הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן, ואיתמר התם שרשי אילן הבאין מלמעלה משלשה לתוך שלשה רבה אמר מותרין דכל פחות משלשה לארעא ארעא הוא וכו', ע"ש. וממה שלא כתבו כלום בשיעור נדנוד המחיצה מוכרח לומר ששיעור נדנוד המחיצה אינו שיעור הג' טפחים אלא כפשוטו שאינו צריך לנוד כלל. ועוד מדבעינן עכ"פ דירת עראי, ודירה שדפנותיה מתנועעות אינה דירה. עיין בשו"ת מנחת שלמה (תנינא (ב - ג) סימן נח) דבית שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה דאפשר דחשיב כמדליק בחוץ במקום שאין עליו שם בית. וגם בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן קעה) ציין לרשב"א ולריטב"א ולטור ריש סי' שס"ב הנ"ל, דכל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה אלא לצניעות או לשמור מה שיתנו בתוכה או לישב בה כדי לשמור השדות הויא מחיצה להתיר לטלטל בתוכו וכו', ובב"י ובשו"ע שם דעת הרמב"ם דנקיט לה בהדי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דלאו מחיצה היא כלל עיי"ש. ודקדק שנעשה לשמור או לצניעות, דבעי שעכ"פ יהא מחיצה קיימת, דבמתבטלת ע"י רוח מצויה אין כאן צניעות ושמירה ודו"ק. וכ"ש שאין כאן דירה וכי אדם יגור בדירה שדפנותיה נעות ונדות ברוח מצוייה דהו"ל כדירה סרוחה, וכיון שבכל רגע עלול להתנדנד מהרוח אינה דירה כלל. אלא מוכרח לומר כנ"ל שהמחיצות צריכות לעמוד קבוע. וכן מדקדוק דברי מהרי"ל דלעיל מבואר דפסלינן מחיצה אם ברוח מצויה אין עומדין ומשמע דבעינן לא זזים כלל ע"ש. וכן משמע שאף בנידנוד קל פסול מדברי המשנ"ב (סימן שסג ס"ק כ) וה"ה כשעושין צוה"פ דבעינן שיהא עומד ברוח מצויה דלא עדיף ממחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שאינה מחיצה ואפילו אין הרוח מפילו לארץ אלא מנידו כמ"ש בסי' שס"ב ס"א.

והרגיש בזה בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה סימן מ), ואמנם חידש חומרא בסוכה שאינה בשאר מחיצות באופן שקשר את היריעה מלמעלה ולמטה שלא ינוד הרבה ברוח. דאע"ג דבשעה שהרחיקו הרוח הוא עדיין מחיצה גמורה כיון שהוא קשור גם מלמטה, שבאופן זה לענין שבת וכל דבר היא מחיצה גמורה, מאחר שאף כשהוא רחוק במקום שהנידו הרוח לשם נמי הוא מחיצה המגיע עד לארץ, אך שנעשית עגולה, וגם אם ישאר כך היא מחיצה כשרה, ולכן מה לנו בנדנודה. אך מ"מ לענין דפנות הסוכה פסול. שזה חומר בסוכה מבשבת ושאר דברים שאף שלא ינתק ממקומה ע"י הרוח משום שקשורה למעלה ולמטה אבל מ"מ הולכת ע"י הרוח ובאה, נמי פסולה. והסכים עמו ספר משכנות יעקב (סימן קכ"ג) דלעניין סוכה משמע כדבריו, שפסולה מצד הנדנוד ברוח, אף באופן שלא מתבטלת המחיצה פסולה לדופן דסוכה. ובסוף דבריו כתב לדינא ודאי נדנוד קצת מסתבר שאינו כלום. ואם אף כשלא מקושרים אינם מתנדנדים אלא פחות מג"ט, מסתבר נמי שמותרים לכתחילה. ולא ידעתי מנין לו לחלק כן אלא נראה כפשט הגמ' והראשונים מדלא חילקו דאף בפחות מג' טפחים פסלינן ועוד שמהגמ' שם ומהראשונים והאחרונים לא מצינן חילוק בזה בין סוכה לשאר מחיצות כפי שנזכר לעיל דאין נחשב מחיצה לשום דבר כל שאינו עומד ברוח מצויה עיין עוד בשו"ת שאילת יעבץ (חלק ב סימן ק).

וחידש הגאון חזון איש זצ"ל דין אחר שאין תנועה פוסלת בשום מחיצה אלא תנועה ששוברת לשעתה את המחיצה (ג' טפחים) ודלא כאגרות משה שפסל בסוכה גם שלא נשבר המחיצה. ומבואר מדבריו שהפיסול רק בשל שבירת מחיצה ולא בשל נדנודה. וקשה דהא אינו נראה מדברי הראשונים והאחרונים הנ"ל זכר לזה אלא כתבו שלא תנוד, אמנם דבריהם סתומים ולא מפורשים מ"מ משמע יותר לומר דעצם הנדנוד אנה ואנה פסלינן ולא בשל הטעם בשבירת מחיצה. וכן דינא לכל מחיצה כגון לרשויות דשבת ולדופני סוכה, ולחוץ בפני ס"ת לתשמיש המטה ולאונן בפני מתו וכדומה כנ"ל. ושו"ר לספר מועדים וזמנים שהובא בספר חיי הלוי (ח' א סימן יד אות ב) שגם הוא העלה דמלשון הראשונים והשו"ע לא משמע כדברי הגאון חזון איש ע"ש.

ודברי החזון איש הובאו גם בשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן מו) והשיג עליו שמסתמות דברי הפוסקים לא נראה כן, אלא כל שהמחיצה הולכת ובאה ברוח, אף על פי שאינה מתרחקת שלשה טפחים, הנדנוד לבד מוציאה מדין מחיצה. ולכן הקשו בגמרא מהעושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה, אף על פי שהענפים נעים ונדים ברוח, ולא תירצו בענפים קשים שאינם נכפפים ומתרחקים שיעור שלשה טפחים, אלא הוצרכו לתרץ דעביד להו בהוצא ודפנא. והעלה בסוף דבריו שכל מחיצה שהולכת ובאה ברוח אפילו כל שהוא אינה מחיצה וכ"כ בילקוט יוסף (הלכות סוכה). אלא שלא כתב מאיזה שיעור נדנוד (הקטן) פסלינן. והניף ידו שנית בחזון עובדיה סוכות (עמוד ב סעיף א) וכתב דאף בנדנוד אינה חשובה מחיצה עכ"ל. וששתי שכוונתי לדעת גדול מרן פאר הדור הגאון הגדול הרב עובדיה יוסף שליט"א דבעינן מחיצה קבועה שאינה נדה כלל. איברא שקשה לומר דבעינן מחיצה שאינה נדה כל שהוא דהא מותר לעשות מחיצה ע"י בהמה וודאי שגופה נע ונד בהתאם לנשימותיה של הבהמה זאת ועוד דאפי' עשה כל הדפנות מבעלי חיים כשירה כמ"ש בכף החיים (אות עה). אמנם עדיין אפשר לחלק ולומר שתנועה ע"י דבר חיצוני כמו רוח שונה מתנועה של בעל החי שאותו אני יכול לבקר וידוע לי עד כמה הוא יכול לנוע ולא יותר, ועוד שגופו עומד ואינו זע למעט בטנו שעולה ויורדת בהתאם לנשימותיה.

ועיין עוד בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן לא) אפי' דופן אחד אין לעשות מסדינין אם לא שיארוג במחיצות קנים קנים פחו' משלש' משא"כ בדופן רביעי אין קפיד' כל כך וכמ"ש והובא גם בברכי יוסף (או"ח סימן תרל אות ג) והסכים עמו ודלא כהט"ז. וכן בשערי תשובה שם הסכים עם שבות יעקב וכתב ואפשר דגם הט"ז לא קאמר אלא בדופן רביעי אז אין להקפיד כיון דמדינא סגי בג'.

ובענין הסכך בודאי דלא פסלינן מטעם שנד אנה ואנה דהלא הוא עשוי מאילנות ומטבעם שהם נעים ונדים ברוח מצויה ונראה אף להתיר גם אם לעתים ינודו ע"י רוח המצויה ויהיה מרווח של ג' טפחים אויר בסכך שרי, דלא בעינן שלא ינוע מרוח מצויה שדברי רב אחא בר יעקב שלעיל על מחיצה בלבד. דרק במחיצה קפדינן דלא ינועו ברוח מצויה מה שאין כן בסכך שטבעו להתנדנד. אמנם ודאי שצריך להזהר שהסכך לא יעוף מחמת רוח מצויה ובכך יפסיד את סוכתו דאינה סוכה הראויה לשבעה ופסלינן בהכי. דהיכא שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, משום דאפי' דירת עראי לא הויא, והו"ל כדירה סרוחה, כיון שבכל רגע עלולה להעקר. דהא מבואר בש"ס שכל שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לאו כלום ואין חילוק בין מחיצות לסכך. עיין לשו"ת יביע אומר (חלק ד או"ח סימן נב).

איברא שראיתי בשפת אמת שם שנשאר בצ"ע אי קאי על הדפנות כההיא עובדא דרע"ק דלמחר נשבה הרוח ועקרתה או אפי' אם הסכך בלבד אינו יכול לעמוד ע"י הרוח פסול אף שהסוכה חזקה כדמצינו לעיל בירקות דמפרכי ונפלי ע"ש, גם יש לומר מה היא השיעור לעמידה זו אי כל שא"י לעמוד כל ז' ע"י רוח מצוי' מיפסל אף שיום א' תוכל לעמוד ולפ"ז נימא ג"כ דכל שא"י לעמוד ברוח המצוי להיות פעם א' בז' ימים תיפסל או הפי' שא"י לעמוד כלל בפני רו"מ וכשיבא רק רוח מצוי' יעקרנה מיד ונשאר בצ"ע. ועכ"פ נראה ברור שיתיר סוכה שהסכך שלה רק נע ונד וכל חקירתו היא בענין שנעקר.

ואע"פ שיש אוסרים לשים מעמיד לסוכה שהוא פסול לסיכוך מ"מ במונע מקלים יותר. כפי שראיתי בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן קלז) דהתיר מסברת מרן החת"ס דלמנוע אין חשש דהיינו לשים על הסכך דבר המונע ממנו לעוף. ובאבן עכ"פ בלא"ה מותר למש"כ הר"ן וש"פ דבאבנים הכל יודעים דפסול סכך הוא ולא גזרינן גזרה דמעמיד, ובשאר דברים המק"ט יראה להחמיר לכתחלה אם אפשר. והתיר להשתמש בדבק להדביק קצת הסכך בסופו. והמעיין בדבריו יראה דהתר זה דווקא מחשש רוחות חזקות דבלאו הכי הסוכה כשרה בכך. הא בחשש רוח מצויה כגון סכך קל שיכול להתעופף לא יועיל דאינו גרמא בעלמא אלא מעמיד דבלעדיו אין קיום לסכך, ורק מה דכשר עד עכשיו בלי מעמיד הזה יתכן דבכזה ודאי לא גזרו. ועיין עוד בדבריו (חלק י סימן צג) ובדברינו בענין דשרי להעמיד בדבר המקבל טומאה וחילוקים בזה.

לסיכום: מחיצת סוכה שזזה בכוח רוח מצויה אנה ואנה אף מעט אינה מחיצה כשרה.

פירות הנושרים:

1. סוכה כיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה כשרה אע"פ שאינה עומדת ברוח שאינה מצויה.

2. אילנות כשרות לדפנות בענין שלא תהיה רוח מצויה מנידתן.

3. מחיצה שאין בכוח הרוח להפיל אותם לגמרי רק שע"י הרוח הולך המחיצה ובא קי"ל דשוב לא חשיבא מחיצה.

4. סוכה העומדת בבית שאין שם רוח כלל ואינה עומדת ברוח מצויה לא חשיבה מחיצה.

5. הרוצה לעשות סדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה.

6. אין להחמיר לעשות הדפנות בלי מסמרים כלל הוי חומרא דאתי לפעמים לידי קולא, שמפאת זה לפעמים לא יהיו הכתלים חזקים כראוי לעמוד ברוח מצויה שזה פסול אף בדיעבד.

7. וילון דנייד אפילו מגיע לארץ. ואף אם סורח על הקרקע הרבה אינו מחיצה לשום דבר כל שאינו עומד ברוח מצויה.

8. מחיצה מפלסטיק בכלל מחיצה מסדינים כיון דע"י הרוח המחיצות מתנתקות ואין עומדות, אם לא מפלסטיק עבה שאינו מתנועע ועומד כמו מחיצה.

9. לדעת הגאון חזון איש אין נדנוד הרוח פוסלת בשום מחיצה אלא תנועה ששוברת לשעתה את המחיצה דהיינו בג' טפחים.

10. אפי' דופן אחד אין לעשות מסדינין אם לא שיארוג במחיצות קנים קנים פחו' משלש' משא"כ בדופן רביעי אין קפיד' כל כך.

11. הא דפסלינן דוקא כשהרוח מצויה מנידה אותם תמיד.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן