סימן: ד' - שאלה: האם אפשר ''להקטיר'' בזמן הברית כמעיין מוגמר שמקטרים לע''ז ?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ד' - שאלה: האם אפשר ''להקטיר'' בזמן הברית כמעיין מוגמר שמקטרים לע''ז ?
תוכן עניינים

--------

ידוע מנהג ג'רבא לעשות בכור(כמעין קטורת, עשב עם ריח טוב) בזמן ברית מילה ובליל הושענה רבה וכד' אלא שהב''י (באו''ח סימן קע''ט) בהלכות קוסם ומעונן ומנחש כתב בשם הרשב''א שאסור להקטיר עשב טוב מפני שנראה כמקטרות לשד אבל אם עושים כדי להסיר ריח רע מותר ואין הבדל בסוגי הסממנים עיין בספר האשכול (אלבק הלכות ברכת מיני מזונות ופירות דף מה:) דאיכא מעוט נשים דמקטרן לכשפים, ותו מיעוט דמקטרן לגמר את הכלים, והוה ליה רובא דלא עביד לריחא, וכיון דרובא לא עביד לריחא לא מברכינן עליה.

וכן הוא בסנהדרין (דף סה.) אמר ליה רבא: מקטר לשד - עובד עבודה זרה הוא ופרש''י שמקטר לפני השד הממונה על אותו דבר, דהוי מעשה גמור. ועל ידי הקטרה נעשה המכשפות לחבר השדים לכאן וכ''כ הרמב''ם (הלכות עבודת כוכבים פרק ו הלכה א) כיצד הוא מעשה האוב, זה שהוא עומד ומקטיר קטרת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאלו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד וכאלו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו וכו' כל אלו מעשה אוב הן והעושה אחד מהן נסקל. עיין עוד בזה בשו''ת הרשב''א (חלק א סימן תיג) ובשו''ת הריב''ש (סימן צב) שיש לומר דמעשה שדים לחוד ומעשה כשפים לחוד. כמו שאמרו בלטיהם אלו מעשה מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשי כשפים. ובמרן שו''ע ובש''ך ופ''ת (יו''ד סימן קעט ס''ק כב) נמצא שהקטור לשד אסור ד''ת ומ''ה אסר נמי לקטר הבית משום דמיחזי ואין כלל להתלות בזה משום מנהג ח''ו דכי נהגו במקום אסורא מי שבקי' להו. וראיתי בשו''ת הרדב''ז (חלק ג סימן תה) שכתב שיש ג' מיני הקטרת :

א. לקבץ את השדים ולכופם חייב מיתה.

ב. להבריחם או לקטור את הבית סתם או הנשים המקטרות את ההיכל פטור אבל אסור

ג. להקטיר להעביר ריח רע או להעביר עיפוש האויר בזמן הדבר (ר''ל) ה''ז מותר

וכן פסק מרן בשו''ע (שם סעיף י''ז) ולכן לכאורה נראה שאסור להקטיר כמנהג בזמן הברית או בליל הושענה רבה משום ''שהקטרה'' אינה מטעם להסרת ריח רע שרק מטעם להסיר ריח רע התיר הרשב''א והרדב''ז הנ''ל וכן הקשה בשו''ת מנחת יצחק (חלק ד' סימן פו) דא''כ אמאי הוציאו מהכלל, להסיר ריח רע כנ''ל, ולא הוציאו מהכלל ג''כ היכא דנעשה להריח טוב.

אלא שהב''י (בסימן רס''ה) כתב בב''ה בשם א''ח נהגו להביא מחתה של אש במקום שעושים המילה אפילו בימות הקיץ כדאמרינן בב''ר בשעה שמל א''א את ילידי ביתו העמיד את גבעות העורלה וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחם לפני הקב''ה כקטורת ועולה שכולה כליל לאישים אמר הקב''ה בשעה שהיו בני באים לידי עברות אתמלא עליהם רחמים עכ''ל. וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ה) צריך לומר כשמעשיו מוכחים שאינו מקטיר לשדים ש''ד ומטעם זה המוגמר מותר שזהו ההנאה. עיין בילקוט שמעוני (תורה פרשת פינחס רמז תשעו) אין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה ואין לך דבר שכל האורחין נהנין ממנו אלא הריח וכו' ע''ש וכ''כ ספר החינוך (מצוה קג) ענין הריח הטוב הוא דבר שנפש אדם נהנית בו ומתאוה אליו ומושך הלב הרבה, וריח הקטורת היה הטוב שאפשר ליעשות על ידי אדם ע''ש. ושו''ר בספר גאולי כהונה לגאון רבי שושן הכהן (חלק ב מע' קו''ף אות א) שציין למנהג ורצה לחלק שדווקא החשש בעשבים ולא בעצים ונשאר בצ''ע ע''ש.

אלא שראיתי בשו''ת מנחת יצחק הנ''ל שכתב כשמקטרים לשד צריך בדווקא שלא יהיה שם איש (כך מקטרים לשד) ועוד שמקפידים שלא יוציא ש''ש ושום דבר שבקדושה מפיו ולכן בענין המילה ובליל הושענה רבה שרגילין להביא ''הבכור'' הרי מזכירים ש''ש ונמצאים יותר ממנין וגם הרי מוכח שאין כוונתו להקטיר לשד מעשיו מוכיחים יותר לקיים המנהג. ( עיין עוד בשו''ת חיים ביד סימן לד) שכתב על אותם לחשים או פעולות שנאמרו בדוכתי טובא בש''ס להבריח השדים או הרוחות לא נכנסו כלל בסוג מע' שדים ומ''ה שרו לכ''ע שאלו הפעולות והלחשים הם להבריח השדים מעליו ולשמור מהם שלא יגשו אליו או שיצאו מעליו וכענין הקמיעים אבל מע' שדים הוא להפך שעושה פעולות או לחשים להביאם אליו וכבר כתבתי שגם ענין זה אינו בכלל ע''ז כל שאינו עושה אחד מד' עבודות או דבר שדרכם להעבד בו דכל כה''ג אפי' מכוין להבריחם מעליו אסור וכמ''ש בזובח להכעיס ומכוין למרגמה ומיהו הרדב''ז בתשו' הנז' סי' ת''ה רצה להתיר בזה אלא שירא שמים וכו' עכ''ל עש''ע).

ולכן נראה אתי שפיר מה שנוהגים ויש סמך קדמון למנהגם אף אם נעשו הרחנים הנ''ל לעבודה זרה כמו שההודים עושים כמעין חוט ברזל ועליו ציפוי ריחני וע''י הדלקתו מופץ ריח נעים ומניחים אותם מול הע''ז שלהם מדכתב הב''י (בסימן קל''ט) על דברי הטו''ר ומ''ש דתשמישיה ונויה בין של נכרי בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהן שם בהדיא (נב.)אמרינן דמשמשי אליל של נכרי לדברי הכל אינם אסורים עד שישתמשו בהם ומשמשי אליל של ישראל אליבא דמתניתין פשיטה דלא מתיסרי עד שישתמשו בהם דלא עדיפי מאליל עצמה שאינה אסורה עד שתיעבד וכיון דמשמשי אליל אינן אסורים עד שעבדו כ''ש לנויה עכ''ל וכך פסק מרן (בחלק יו''ד סימן קל''ט סעיף א) וז''ל תשמישיה ונויה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהם וכו' וכתב עוד בסעיף ג' וז''ל איזהו נוי ואיזהו תקרובת כגון שמדליק לפניה נרות או שטח לפניה בגדים וכלים נאים לנוי וכו' עכ''ל הנה פסק מרן להדיא שנויה כל עוד שלא השתמשו בהם מותרים ויתרה מזאת פסק מרן (בסעיף ט) וז''ל נרות של שעוה שמדליקין לפניה נויה הם ואסורים ואם משכבם או מכרן לישראל מותרים דכיון שכיבן לצורך עצמו זהו ביטולן עכ''ל .

ועיין עוד בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ריז סעיף ו) שכתב במסיבה של עכו''ם אין מברכין על בשמים שלהם דסתם מסיבתן לעכו''ם דהיינו במסיבתן אבל סתמא מותר וכ''כ בעל המשנה ברורה (סימן ריז ס''ק כא) ודווקא במסיבה אבל שלא במסיבה מותר לברך אבשמים של עובד גלולים ועיין עוד בדבריו (בסימן רצז) שכ''כ הט''ז שם וכן העלה בשו''ת חלקת יעקב (יו''ד סימן נג) בשם עקרי הד''ט (חלק או''ח סימן ח') (מובא באורחות חיים) וז''ל עכו''ם שהקצה נר לע''ז ומסרה לכומרים, וקודם שהכניסוהו לע''ז נתנוהו לישראל, אותו הנר מותר להדליקו בבית הכנסת ולנר שבת ונר חנוכה ע''ש. וכ''כ בשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו''ד, הערות סימן ז הערה ד) בשם הגר''ש ווזנאר שליט''א בשו''ת שבט הלוי (ח''ב סי' נז) שנשאל אודות נרות קטנים אשר הם מיוצרים לצורך הדלקה בבית תפלתם של העכו''ם ע''ש. ועלה עוד שמותר להשתמש לצורך נוי סוכה בקישוטים המיוצרים בחו''ל לצורך יום חגם.

המורם מכל האמור נמצא שמותר להשתמש ברחנים ''ובכור'' הנ''ל אעפ''י שיוצרו עבור ''הקטרה'' לע''ז שנוי הם לע''ז ואפילו אם גם השתמשו בהם וכיבום מותר. אלא שעדין נראה לאסור מדפסק מרן (בא''ח סימן קנד) בשם רבינו ירוחם שנרות של עכו''ם אסור להדליקם בבית הכנסת וכ''כ המ''א וה''ה לכל נר מצוה וה''ה לכל מילי דמצווה אין עושין מדבר שנעשה לע''א ואף הט''ז כתב שאף נר מצוה בביתו אסור והלא ''הבכור'' לכאורה הוא עבור קטורת לקב''ה כמדרש דלעיל נמצא שהוא כמעין נר מצווה אלא לא קשייה כלל מה שמרן הביא מרבינו ירוחם הנ''ל כאשר הנרות דלקו כבר בבית ע''ז דמאיס לגבוה לכן אין להדליקם למצווה אך כאשר הנרות חדשים ועדיין לא הודלקו כלל הזמנה לאו מילתא ומותר עיין ח''ס שם וכלן מאי טעמה מותר לקבל מעות מגוי לצורך מצווה ס''ת חשמל צורכי בית הכנסת וכ''כ להדיא הרמ''א (ביו''ד סימן רנד סעיף ב) ע''ש אבל צדקה לעניים לא מקבלים משום חילול השם בפרסהיא עיין (ביו''ד סימן רנד סעיף א) ש''ך וט''ז שם ומחצית השקל (בס''ק יח) כתב מטעם כפרה ע''ש ועיין לחיד''א בשיורי ברכה ומג''א ומחצית השקל וכף החיים (בסימן רנד) פירוש הדברים שיש חילוק בין נדרים ונדבות שגוי יכול לתרום דהוה במקום קורבן ודרשינן איש איש לרבות גוי דלא אתי לכפרה וצדקה אתי לכפרה ולא ניחא דתיהוי להו כפרה ולכן לא מקבלין מינייהו.

ודע שכיום אין ע''א במסגדים עיין לשו''ת פאר הדור של הרמב''ם ולכן אין נויים נאסר ואף גם ניתן לבקר שם מה שאין כן בכנסיות שנמצא שם השתי וערב המשתחוים לה ואעפ''י שכיום אין כל כך משתעבדים לזאת אפילו הכי אין להיכנס אך מי שמצא את הצורה הנ''ל שתולין בצואר לזכרון לא מיקרי צלם מותרת לו דכיום לא עובדים לה אלא זיכרון בעלמא ואין להם דין ע''ז עיין עוד בשיירי כנה''ג (יו''ד סימן קמא אות ט) בבן איש חי (ש''ב פר' מסעי) ובשו''ת יחווה דעת (חלק ג').

לסיכום: מנהג נכון הוא ''שמקטרים'' ביום הברית וכ''ש כשמגמרים בעצים.

פירות הנושרים:

1. נרות שדלקו לע''ז והגוי כיבם ומכרם לישראל הרי אלה מותרים.

2. צלב שנעשה ע''י גוי לע''ז ועדיין לא ישתמשו בו הרי זה מותר בהנאה.

3. אין להשתמש בנרות שדלקו לע''ז למצוה.

4. אסור להיכנס לכנסייה.

5. מותר להיכנס למסגד.

6. צלב שנמצא מותר בהנאה.

7. מותר לקבל תרומה מגוי עבור מצווה.

8. אין מקבלים צדקה מגוי.

9. מותר לברך על בשמים של עובד ע''ז.

10. מותר להשתמש לצורך נוי סוכה בקישוטים המיוצרים בחו''ל לצורך יום חגם.

11. נרות אשר הם מיוצרים לצורך הדלקה בבית תפלתם של העכו''ם מותר להדליקו בבית הכנסת ולנר שבת ונר חנוכה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן