סימן ד - נתינת היד על העינים בק"ש ואם מותר לכפול בשכמל"ו

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - ב' סימן ד - נתינת היד על העינים בק"ש ואם מותר לכפול בשכמל"ו
תוכן עניינים

--------

{בס"ד א' כסלו תשס"ד

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה ויראה, כהן שדעתו יפה, מתעמק בהלכה מו"ה גמליאל בן הרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס "גם אני אודך", ונכד הגאוה"צ רבי לוי רבינוביץ שליט"א בעל מעדני השלחן.

אחדשה"ט, הנני בזה אודות שאלותיו בעניני ק"ש.}

- א -

בשו"ע (סא, ה) ונוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין עכ"ל. — שאם זה הטעם, א"כ יהא די בעצימת עיניים.

ראשית כל על מנהג שנהגו כל ישראל בכל הדורות, אין אנו שואלים, אבל ברשותינו להשתדל להבינם.

הטור כתב שמקורו מגמ' (ברכות יג:) רבי כד הוה מנח ידיה אעיניה הוה קרי לה, וכונתם שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין, וכל מה שיעשה האדם לעורר הכונה טוב הוא עכ"ל. — כלומר דלהטור הוי קשיא ליה אם שלא יסתכל, די בעצימת עיניים, לכן הסביר ש"כל מה שיעשה האדם לעורר הכונה טוב הוא", דעצימת עיניים לחוד לא הוי מעשה כ"כ, כי גם באמצע התפלה לפעמים סוגרים העיניים, אבל בנתינת ידו הוי מעשה לעורר הכונה.

והערוך (בע' בר פחתי) מביא פירוש רב האי גאון, שרבי כסה פניו, מפני רבנן שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן, ומתגנה, פי' אחר, מין היה לפניו וחשש שלא ילעיג כשהוא מסיב עיניו בד' רוחות (כבשו"ע סא, ו). עוד פי' אחר, היה מכסה עיניו שלא יביט הנה והנה ויהרהר אחר מעשים אחרים עכ"ל. — ולפי' א' וב' מותר לקרא פסוק שמע ישראל בעינים פתוחות, ושאני רבי שלא יתגנה, או מפני המין, והטור נקט כפי' הג' שאסור.

ומעודי בזכרוני שהכונה היא שידו תפסיק בינו לבין כל העולם, דבשעה שמוסר נפשו במחשבתו על קידוש השם [בפסוק שמע ישראל, כמובא ביסוד ושורש העבודה (שער ד' פ"ה) ממאמרי הזוה"ק], יחשוב שכבר אינו בעולם, אלא נשמתו מתדבקת באור א"ס ב"ה. — [וראה במשנת יוסף (מאמרים ח"ב עמ' רמו:) ממאור ושמש (פ' בשלח) דמסי"נ היא לא רק בפועל על האמונה, אם ירצו להורגו, אלא בנוסף לזה גם להדביק נפשו לה', ונכספה וגם כלתה נפשו שתשאר דבוקה באורו ית' מרוב נעימות ועריבות אהבת ה']. — וזה כעין שכ' החרדים טעם לסגירת העינים בתפלת י"ח, דכאילו נפטר מהעולם והוא לפני המלך [ובק"ש הצריכו יותר, גם לכסות ביד].

ובטעמי המנהגים (עניני ק"ש אות ס') מביא בשם הרה"ק רמ"מ מקאסוב ז"ל, שהיא בחינת מיתת צדיקים, דסומא הוא כמת, ומוסרים נפשם בקדושת יחודא עלאה עכ"ל. — וגם לטעם זה לא די בעצימת עיניים, כי יש לצרפו לטעם הנ"ל, שתהי' כעין מחיצה בינו לעולם.

ועדיין יל"ע אם צריך לעשות שתיהן, לעצום עיניו וליתן ידו עליהן, דאולי כיון שצריך ליתן ידו, א"צ לסגור העינים, וירויח בזה שיוכל לסובב העיניים סביב לרמז שהקב"ה מושל בכל ד' רוחות העולם [דהטוש"ע כ' להטות הראש, אבל רה"ג הנ"ל כ' לסבב העיניים].

ולשון שער הכונות (דף כא:) הוא: קודם שתאמר שמע ישראל, תסגור ב' עיניך ביד ימינך ותכוין למש"כ בסבא דמשפטים (בזוה"ק דף צה.) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וכו' עכ"ל [והכונה לשכינה הק', לגרום לה ע"י הק"ש יחוד קוב"ה ושכינתיה]. — ומלשון תסגור ביד ימינך, לכאורה משמע שא"צ לעצום העיניים, רק לכסותם ביד, אבל אינו דיוק מוכרח. — [ויש מהספרדים שנוהגים להניח אצבעותיהם סביב חוטמם, וסוגרים העיניים ביד ממש].

ומש"כ לסגור ב' העיניים ביד ימין, ר"ל שכל אדם אפילו איטר יד, יכסם בימין. — וכ"כ בספר ארחות רבינו (הקהלות יעקב, ח"א עמ' נג אות קסח) ובשו"ת באר משה (ח"ב סי' א) דגם איטר יניח יד ימין על עיניו. — [ולא כבנפילת אפים, שכ' הפמ"ג (סי' קלא משב"ז ב) שאיטר יטה בימין שלו שהיא שמאל כולם. דשם מפני כבוד התפילין מטה על היד השניה, משא"כ בסגירת עיניו בק"ש, חשוב שכל הצבור יחד באופן אחד יקבלו עליהם עול מלכות שמים].

הלובש משקפיים, יש הנוהגים להרימם, או להורידם לגמרי, ורובא דאינשי מניחים ידם על המשקפים, וכן ראיתי גדולי ישראל עושים, ומועיל לכל הטעמים הנ"ל, שעושה מעשה לסגור עיניו, וזה יעוררו לכונה, וידו עושה מחיצה לפני עיניו. — ובבוקר רגיל אני להניח ידי על הטלית ועל המשקפיים, אבל ביד לבד סגי.

- ב -

מה דין "ברוך שם כבוד מלכותו", אם חמור כהפסוק הראשון "שמע", או לא, ונפק"מ אם מותר לכפול בשכמל"ו ב' פעמים.

בהלכות ק"ש מבואר שיש ג' מדרגות: פסוק ראשון הוא עיקר קבלת עול מלכות שמים, בשכמל"ו הוא ג"כ בכלל קבלת עול מלכות שמים, (מ"ב סא סקל"א) ובכלל היחוד (סו סקי"א), ושאר פסוקי ק"ש. — והגם שהפסוק הראשון הוא מדאורייתא, ובשכמל"ו רק מדרבנן, בכ"ז כמעט כל החומרות שבפסוק הראשון נוהגות בבשכמל"ו. — ונזכיר החומרות:

א) אם לא כיון בפסוק ראשון לא יצא (שו"ע סג, ד), וכן בבשכמל"ו (מ"ב סג סקי"ב). — ב) לא ילך אנה ואנה באמירת פסוק ראשון (סג, ג) וכן בבשכמל"ו (מ"ב סג סקי"א). — ג) לא יפסיק בפסוק ראשון לשום דבר (סו, א), וכן בבשכמל"ו, ואפילו בין שמע לבשכמל"ו לא יפסיק, דהוי יחוד אחד (סו, א בבה"ל ד"ה שלא יפסיק). — ד) אסור לכפול פסוק ראשון (סא, ט), וכ' המ"ב (סקכ"ד) דמפסוק ראשון ואילך אין חשש לכפול [ואולי בשכמל"ו בכלל האיסור של הפסוק הראשון] ועי' כה"ח (סא, לו) שלא יכפול שום פסוק. — אבל במ"ב (סא סקכ"ז) כ' שביוה"כ מותר לומר ג"פ בשכמל"ו, דלא חשיב ב' רשויות רק בשמע, שהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים, וכיון שקיבל עליו קבלת עול מלכות שמים פעם אחת אין חשש באמירת בשכמל"ו יותר מפ"א, דהא קאי על פסוק שמע ישראל, וליכא מאן דאתי למיטעי עכ"ל. — [ולא נזכר שרק ברבים מותר דליכא חשדא]. (ובעינן בשכמל"ו ע"ע בסי' סא מ"ב סקכ"ט, וביה"ל ד"ה אחר, וסי' סו בה"ל ד"ה שלא יפסיק).

ולפ"ז כשאומר פסוק שמע, מותר אח"כ לכפול בשכמל"ו, אבל לומר פסוק בשכמל"ו לבד כמה פעמים, אסור, דמיחזי כשתי רשויות ח"ו.

שוב ראיתי בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' רלו) שכתב דאיתא במדרש מספר הזוהר פ' לך לך, שבק"ש ישנן ששים תיבות וכו' ולזה רגילים היו לכפול "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ואז הם ששים תיבות, ולא היו רגילים כן אלא בק"ש של לילה [שעל המטה] כדי שתהא נשמתו עולה לכסא הכבוד ותהא נאחזת שם עם ששים שרים הסובבים כסא הכבוד וכו', כמו שאנו כופלים אותו ביוה"כ ובעשרת ימי תשובה בתוך דברי תחנונים כשאנו אומרים חטאנו, שמע, ברוך וכו' עכתו"ד עיי"ש. — וע"ע בשו"ת מהרי"ץ (דושינסקי, סי' ה) שהאריך, ובתוך דבריו כתב שהגם שבשכמל"ו דרבנן, צריך להחמיר בו בכל דין ק"ש, וכיון דשייך לקבלת עול מלכות שמים הוי כעיקר קבלת עול מלכות שמים דפסוק ראשון, ואם לא אמרו מחזירין אותו [ומשמע דס"ל דמותר לכופלו בק"ש].

דושה"ט באה"ר ובברכה

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן