סימן: ג' - שאלה: האם מותר לסכך סוכה כשמסגרתה עשויה מברזל?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: ג' - שאלה: האם מותר לסכך סוכה כשמסגרתה עשויה מברזל?
תוכן עניינים

--------

תנן התם (סוכה דף כא:) הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה, רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. וקאמר בגמרא מ"ט דר"י פליגי בה ר"ז ור"א בר ממל, חד אמר מפני שאין לה קבע, וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה וכו'. אמר אביי לא שנו אלא סמך, אבל סיכך ע"ג המטה כשרה, מ"ט למאן דאמר לפי שאין לה קבע, הרי יש לה קבע, למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה. ופרש"י שם אבל סיכך על המטה - ולא סמך הסיכוך בכרעים, אלא על גבי יתידות, אבל כל דופני הסוכה אינן אלא מטות משלשה צדדין - לא פסיל ר' יהודה, דהא לא גמרינן פסול מיניה לסוכה אלא לסיכוך, וזה לא הוא ולא מעמידו בפסולים, ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך.

וכתבו הפו' מדשקלו וטרי אמוראי אליבא דר"י ש"מ הלכה כוותיה וכ"כ הרמב"ן בספר מלחמות ה' והראב"ד שם והר"ן דהטעם כמ"ד שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ומכל מקום גזירה דרבנן היא שלא יבא לסכך בהם ולכן כשסומך הסכך על דבר שאינו שכיח לסכך בהם, כמו כתלים של אבנים או עפר כשר ע"כ. וכ"כ בחידושי הרשב"א והריטב"א שם כהרמב"ן דקיימא לן כמאן דאמר לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה. ע"ש. ועוד כתב הרשב"א שם וז"ל: ויש לשאול על מה סמכו העולם לסמוך סכך סוכותיהם על הכתלים, דהא פסול הוא לסכך כדכתיבנא בפ"ק (י"א ב'), ותירץ בהא ודאי איכא למימר מאי דאמר הראב"ד ז"ל הנ"ל דליכא למיחש שיבא לסכך בעפר [שהכתל עשוי מעפר], דכולי עלמא ידעי דעפר קבוע הוא לבית דירה ופסול לסכך וליכא למגזר ביה, ויש מקומות שעושין בכתלים דפנות של קנים משום היכרא שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי ומנהג חסידים הוא עכ"ל. וכ"כ בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות סוכה דף פ:) בשם הירושלמי "וסכות על הארון את הכפורת" מכאן שעושין סוכה בדבר המקבל טומאה ובלבד שלא יעמוד הסכך עליו. וכן כתבו הרשב"א והר"ן לדעת הרי"ף דאין מעמידין הסכך בדבר הפסול לסכך בהן גזירה שמא יבוא לסכך בהן והובא גם בביאור הלכה (סימן תרל ד"ה כל הדברים).

ובספר אור זרוע (ח"ב הלכות סוכה סימן רפט) העלה שצריך להזהר שלא לעשות הדפנות מדבר המקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ. [ועיין בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן רכ) שהרבה להקשות עליו והעלה שכנראה להאו"ז הי' לו בירושלמי נוסח אחר ע"ש]. ושו"ר בספר בית השואבה (דף מג:) שציין למרן החיד"א על דברי האור זרוע, והעלה דלית מאן דחש לזה.

והב"ח (סימן תרכט) השיג על הר"ן מרש"י דלאו משום גזרה שמא יאמרו שמותר לסכך בהם אלא הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין אותו הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה, כדקי"ל בעלמא שהכל הולך אחר המעמיד. ע"ש. והביאו גם הרב כנה"ג שם דאם העמיד כל הסכך פסול. ומשמע דאף בדיעבד לא יצא י"ח. ולדבריהם יוצא לדינא שאין לסכך על כתלים אע"ג דעפר קבוע לבית דירה וכו"ע ידעי שפסול לסכך בו.

וכן בקודש חזיתיה להרב קרבן נתנאל שם (פרק ב' סימן א אות ד') ולשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן קלז) דשיטת רש"י דהוא מה"ת לא מטעם גזרה מדכ' רש"י אעפ"י שלא למדנו פסול אלא לסכך מכ"מ הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין הוי כאלו סיכך בדבר המקבל טומאה, מכל מקום רוב הראשונים כ' דהוא גזרה שמא יסכך בהם, וממה שכ' הפוסקים (באו"ח בסימן תרכט ס"ז) בענין סולם המוטלת על הסכך שהכריע הרמ"א שאין להניחו על הסכך מוכח דס"ל דאין הבדל בין מחזיק תחת הסכך לבין מונח על הסכך כל שהוא מעמיד גזרו. והחזון איש (הל' סוכה סימן קמ"ג) שהאריך לחלוק על פסק השו"ע (סי' תרכ"ט ס"ח) דלחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל שהן מקבלין טומאה אין קפידא משום דהוי מעמיד דמעמיד, ומסיק להלכה, וז"ל: לדידן שאנו נוהגין להחמיר בדין העמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כדעת הרמב"ן ור"ן, אין לקבוע הכלונסאות במסמרים עכ"ל. וכן פסקו המג"א והגר"א ז"ל ושמעתי שעל פי פסק זה כבר יש מחמירים שדפנות הסוכה לא יהיו קבועים במסמרות של ברזל. והובא בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן רכא) והוא העלה דאין להחמיר נגד רוב ככל הראשונים והאחרונים, בדבר שכל החשש רק דרבנן. וכן ראיתי בספר בית השואבה (עמוד כח) דשרי לכתחילה מעמיד דמעמיד, ויתרה מזאת לדעתו מסמרים לא מקבלי טומאה כלל דלאו כלים נינהו ואפי' כלי מתכת לית להו. וביאר את דברי מרן בשו"ע (סימן תרכט סעיף ח) שכתב לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא. אין כוונת מרן שהמסמרים הם מקבלי טומאה דקאי על הבלאות של בגדים בלבד, והשיג על הלבוש בזה דמשנה ערוכה שאין המסמרים מקבלים טומאה כלל. ע"ש. וכ"כ רבנו זלמן (סימן תרכט אות יב) והוכיח שכן הוא שהרי כל סוכה שבעולם מעמידי הסכך הן נסמכים ע"ג קרקע עולם הפסולה לסיכוך. וזהו כדברי הריטב"א שנביא לקמן בס"ד.

והנה הרב קרבן נתנאל הנ"ל הסיק שהמעמיד בדבר המקבל טומאה בדיעבד כשר וכ"ש במעמיד דמעמיד שכן לדעתו דעת רב הראשונים וסיים שכ"כ הט"ז ומג"א ע"ש. וכ"כ אשל אברהם (שם סק"ט) אם דבר המקבל טומאה עשוי לסכך בו אסור במעמיד, דשמא יבא לסכך בו, וכל שהסכך כשר סומך ונשען על דבר המקבל טומאה. או מדברים שפסול לסכך, י"ל לכתחילה אסור עכ"פ, וכל שהסכך נסמך על מעמיד כשר, והמעמיד הזה יש לו מעמיד שני שפסול לסכך, אז לא גזרינן אפילו לכתחילה. והובא בשו"ת רב פעלים (חלק ב או"ח סימן סה). וגם בשו"ת ישמח לבב (חלק או"ח סימן טז) כתב שהסכימו האחרונים ז"ל דלכתחילה אסור להעמיד בין בדבר המקבל טומאה בין בדבר שאין גידולו מן הארץ, גזרה שמא יסכך בהם, כמ"ש הר"ן וכ"כ הרב בית השואבה בכמה דוכתי. אשר על כן כתבו האחרונים דאם סומך הסכך על הדפנות יזהר שלא יהיו מדבר הפסול לסכך. נמצא שהושוו כמעט כל הראשונים והאחרונים דהא דאין מעמידין בדבר המקבל טומאה אינו אלא מדרבנן ומשום דאתי לאחלופי בסכך עצמו. וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן קלד סעיף ד) דלכתחלה ראוי להחמיר שלא להניח על הסוכה דבר המקבל טומאה שיניח עליו את הסכך ואפילו ליתן אותם על הסכך להחזיקו יש להחמיר וכ"כ כף החיים שם (אות פח) אע"פ שהביא את מרן בעל הש"ע שמתיר לכתחילה ע"ש.

אלא נראה שרוב הפוסקים ראשונים והאחרונים שנביא לקמן לא סברי דאסור להעמיד בדבר המקבל טומאה, אלא פסקו כחכמים, או יש דפסקו כטעם השני דאין לה קבע ולא חשו להך טעמא דמעמיד כלל. ובמ"ש מפני שאין לה קבע יש בזה ג' פירושים, הא' פירוש רש"י שפירש משום כשהמטה מטלטלת הסוכה מטלטלת עמה, והו"ל דירת עראי וכו'. והב' פירוש הראב"ד שהביאו הר"ן, שפירש לא קבעה על המטה אלא סמכה עליה, ואם המטה זזה הרי המטה נופלת, והיינו דאמרינן לפי שאין לה קבע, שהמטה עומדת לינטל ותפול הסוכה וכו'. והג' פירוש הרא"ש ז"ל שהביאו מן הירושלמי, שפירש אין לה קבע לפי שאין עשרה טפחים מן המטה עד הגג, וזו אין לה קבע משום דזו דירה סרוחה היא וכו', ומרן ז"ל הביא כל זה בב"י, ופסק כפירוש הרא"ש שהביאו מן הירושלמי, דעיקר הקפידה הוא משום דליכא עשרה טפחים מן קרקעית המטה עד הגג. והובא גם בשו"ת רב פעלים (חלק ב או"ח סימן סה). ולא חש כלל לטעם דמעמיד.

ומטעם זה נראה להתיר בשופי להעמיד סכך על שפודי ברזל מדלא קפדינן כלל להך טעמא דראוי לקבל טומאה שכן דעת רוב הפוסקים כהירושלמי דדחי לגמרי דאין שום איסור להעמיד בדבר המקבל טומאה וכפי שהאריך בזה הרא"ש שלקמן. וכן מוכח להדיא ברמב"ם (בפי' המשניות המקרה סוכתו בשפודים) והמאירי שם שפי' המקרה סוכתו בשפודים וכו' ר"ל בשפודי מתכת ע"ש דלא חש להך טעמא. (ואמנם הב"י פי' בשיפודי עץ). וכן כתבו בעל המאור שם (דף כא) וראבי"ה (ח"ב בסוכה סימן תרלא וסימן תרכב) סיכך על גבי שפודין של ברזל, שנעוצים בקרקע וסיכך עליהם, או על גבי המטה כשרה, דכרבנן קיימינן וכ"כ הרא"ש שם וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב ח חלק א דף נז טור א) כהירושלמי שהביאו הרא"ש שאין עיקר הטעם מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, אלא כמי שאומר מפני שאין לה קבע, ולכן אם יש גובה י' טפחים מן המטה לסכך כשרה וכ"כ תרומת הדשן (חלק א סימן צא) ואין קשי' מאי שנא מהא דתניא בתוספתא, סוכה שפרס עליה סדין מפני הנשר פסולה. ופירשו ר"ת ור"י וכן בתשובת הגאונים הטעם, משום דפריס הסדין לדעת כן שאם יפול העלין תהא חמתה מרובה מצילתה, והסדין יחזיק העלין התלושים שלא יפלו, ולכך פסולה מיד משעת פריסת הסדין, שהרי הסדין נפרס להחזיק הסכך, ומקבל טומאה הוא. הא קמן הכא דבדבר המקבל טומאה מחזיקה פסולה. וי"ל דשאני התם דהסדין נמי עושה צל. ואע"ג דבלא הסדין צילתה מרובה מחמתה, כיון שאותו הצל גופיה הסדין מחזיקתה, שלא יהא פחות מחמתה, חשיב שהסדין עושה רוב הצל. אבל בנידון דידן דלא קעביד המעמיד צל מידי, בשביל המעמיד לחודא לא מיפסל. וגם בספר תניא רבתי (בהלכות סוכה ענין דפנות) כתב שבעל עשרת הדברות דדעת ר' יהודה משום קבע ורבינו ישעיה פסק כתנא קמא ע"ש. ושו"ר שהביאם בספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שלד) דפסק רבינו ישעיה זצ"ל כתנא קמא ובעל הדברות כתב מדשקלי ועיילי אמוראי אליבא דר' יהודה שמע מינה דהלכתא כוותיה. נמצא בין לזה ובין לזה שרי להעמיד כפי' הרא"ש. ושו"ר לספר הישר לר"ת (חלק החידושים סימן שסג) שגם הוא פי' שמקרה סוכתו בשפודין, היינו בשיפודים של ברזל ע"ש.

וגם הב"י הביאם (באו"ח סימן תרל) וכתב נראה לתה"ד דמוכח נמי מדברי הרי"ף דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא מדלא אייתי בפסקיו ההיא פלוגתא והוה נפקותא גדולה בדבר דעביד תלמודא איכא בינייהו נעץ ארבעה שפודין של ברזל וסיכך עליהם דלמאן דאמר משום קבע כשר ולאידך פסול אלא על כרחין סבר דטעמא דמקבל טומאה ליתא וטעמא דקבע עיקר עכ"ל. וכ"כ בשו"ת מהרי"ל (סימן קנז) שדעת רוב הגאונים כן וגם בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל ד סימן ח) כתב דהרבה מפרשי' לא חשו לטעם מעמיד המקבל טומאה. ועוד נראה לומר בריש מסכת סוכה (דף ב.) עשה מחיצות של ברזל וסיכך ע"ג כשרה משמע מכאן דשרי לסכך ע"ג ברזל אע"פ שהוא דבר המקבל טומאה ואמנם אפשר עדיין לדחות ולומר ובלבד שלא יעמוד הסכך עליו דהיינו שישים קנים בינתים והדבר המקבל טומאה הוי מעמיד דמעמיד עיין להב"ח שם שהרגיש בזה.

ומסיק הב"י (באו"ח סוף סימן תרל) דקיימא לן דשרי להעמיד בדבר המקבל טומאה, וכך פסק מרן בשו"ע שם (סעיף יג) להדיא והתיר לכתחילה לסכך על כרעי המטה והכרעים הם מחיצות, אם יש בה גובה י' טפחים מן המטה לסכך, כשרה ואם לאו פסולה ולא חש לדבר המעמיד שמקבל טומאה וכ"כ הט"ז שם (ס"ק יד) ובסימן (תרכט ס"ק ט) וערוך השולחן (סימן תרכט אות יט) שהעלה בסוף דבריו שאין להחמיר כשיטה זו מאחר שהכרעת רבותינו ובעלי הש"ע והאחרונים אין להחמיר בזה ע"ש. וכן העלה והרב הגאון רצאבי שליט"א (או"ח חלק ג סימן קטו סעיף ד) שכן דעת גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים והרמב"ם ומרן, אמנם כתב דראוי להחמיר. וגם בשו"ת מנחת שלמה (תנינא ב ג סימן נה) כתב שהב"י מסיק דקיימא לן דשרי להעמיד בדבר המקב"ט, וכך פסק בשו"ע. אלא שאפ"ה כתבו גדולי האחרונים שלכתחלה ראוי להחמיר לא להעמיד בדבר הפסול לסכך. ובשו"ת רב פעלים שם ציין לבכורי יעקב ז"ל דלפי מ"ש הט"ז כאן משמע אפילו לכתחילה מותר לסמוך, אבל לפי מ"ש המג"א בדיעבד כשירה, אבל לכתחילה לאו, משום מעמיד בדבר המקבל טומאה עכ"ל. וכן תירץ באור לציון (חלק א סימן מא) את סתירת מרן מה שכתב (בסימן תרל) איירי בדיעבד ומה שכתב (בסימן תרכט) איירי לכתחלה וסיים דהכי נקטינן להלכה ע"ש.

נמצא דהטעם שאין לה קבע הוא עיקר כמ"ש בירושלמי, ושכן נראה דעת הרי"ף (לפי תה"ד), והרמב"ם (כפירוש המשניות והרב רצאבי), ור"ת, והרא"ש, המאירי, ראבי"ה, רבינו ירוחם, תוספו', ותה"ד, רבינו ישעיה, בעל עשרת הדברות, תניא רבתי, בעל המאור, הטור, מהרי"ל, הלבוש, הט"ז ערוך השולחן, שו"ג (הביאו כף החיים), ועוד רבים שהביא בשער הציון (ס"ק ס) דלא חיישינן לטעמא דמעמיד בדבר המקבל טומאה כלל, וכמבואר בשו"ע דאם יש בה עשרה טפחים כשרה, ותו דהרמ"א שם לא הגיה מאומה על מרן וגם בסימן (תרכט סעיף ח) התיר מרן לחבר כלונסאות במסמרים של ברזל והרמ"א לא כתב שם מידי משמע דמודה לו ולא חיישינן כלל למעמיד הראוי לקבל טומאה עיין מג"א (ס"ק י). ושו"ר במנורת המאור (פרק ב תפילה הלכות סוכה עמוד 409) שגם פי' כדברי הרא"ש וז"ל הסומך סוכתו בכרעי המטה, ר"ל שסמך הסכך על כרעי המטה והכרעים הן הן המחיצות, אם יש גובה עשרה טפחים מן המטה עד הסכך, כשרה, ואם לאו, פסולה ע"כ. ולפי זה למה לנו להחמיר ומה גם שכמה קושיות יש על שיטה זו והוכרחו לדחוק את עצמם כמ"ש הב"י, והב"ח עצמו, וכיון שכן הוא הכרעת מרן בש"ע אין לנו להחמיר בזה כלל וכל שכן נגד הכרעת מרן.

וכן העלה בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן סד) כפסק מרן להקל וציין שכך כתבו בס' ההשלמה ובס' המאורות ובתשובת מהרי"ל (סימן קנ"ז) הואיל ורוב הפוסקים פסקו כרבנן דרבי יהודה שהסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה. ואפילו למי שפוסק כרבי יהודה, הרי יש אמורא שמפרש טעמו של רבי יהודה מפני שאין לה קבע, וכתב הרא"ש שכן עיקר, ולפי זה מותר ג"כ להעמיד הסכך בדבר שראוי לקבל טומאה. וכן נ"ל להלכה, ושכן נהגו כל רבותינו, ואין בזה ספק כלל. וגם המשנ"ב (סימן תרל ס"ק נט) כתב דמעמיד ע"ג מטה שהיא מקבלת טומאה לא איכפת לן בזה דקבלת טומאה על הסכך נאמר ולא על הדפנות. ומ"מ לכתחלה נכון להזהר בזה כי יש מן הפוסקים שמחמירין בזה [מ"א בסי' תרכ"ט ס"ח].

ושו"ר בשו"ת בית יהודה (חלק או"ח סימן יז) שהסכים עם בעל גינת ורדים (בכלל ד' סי' ח') על אלו שעושין סוכה בחצר ולמעלה בשטח הגג יש מעשה רשת ושבכה מחוטי פשתן או מחוטי נחושת דאע"ג דלגבי טומאה חשיב כסתום כיון דהוו נקבים דקים מ"מ לגבי סוכה אין לחוש ודינו כדין סוכה שתחת אילן שחמתו מרובה מצילתו דאין לאילן שם סכך כלל. וגם אין לחוש אם יעשו סכך הכשר ע"ג הסבכה ממש דנמצא שהוא מעמיד בדבר המקבל טומאה וכי הך דסי' תר"ל שלא לתת סולם על הגג כו' דליתא דדבר המקבל טומאה אם חוברו לקרקע בטל ואינו מקבל טומאה יע"ש באורך ועיין בטורי זהב (סי' שע"א ס"ק ג'). וכן נראה דעת החיד"א שהביאם בברכי יוסף (סימן תרכו ס"ק ג) ולא השיג כלל נמצא דלא חשו כלל להעמיד בדבר שאין גידולו מהארץ. איברא דחזיתי לספר בית השואבה (עמוד ט) שהשיג עליו דאמנם סיכך ע"ג מעמיד שאינו מקבל טומאה דהא הסבכה מחוברת לקרקע מ"מ אכתי אסור לסכך עליו ממש משום דמתכת לאו גידולי קרקע נינהו ופסול לסכך ואסור להעמיד הסכך בדבר שאנו גידולי קרקע עיין עוד בסמוך.

ועוד יש להוסיף טעם לשבח להתיר בנ"ד בסוכה שמסגרתה מברזל וקובעה באדמה וקנו את הצינורות אלו בחנות שמוכרין שם ברזלים חדשים שתחילת עשייתם שלא לשם תשמיש מיוחד רק כל מי שיצטרך יקנה ויעשה בו מה שיצטרך, אלו כשנקבעו במחובר לקרקע אינן בני קבלת טומאה כמבואר במל"מ פ"ב מה' כלים ה"א וכמובא בשו"ת בצל החכמה (חלק ב סימן מא) וא"כ הברזלים החדשים הנעשים בבית חרושת ולא נעשו לשם תשמיש מיוחד וכל שכן שנעשים על דעת לקובעת באדמה והאומן התקינם וחברם לבנין לסוכה שפיר דמי.

אלא שבשו"ת ישמח לבב (חלק או"ח סימן טז) הביא את דברי הרב בית השואבה ז"ל (דף ח' סי' ט"ז) והשיג על דבריו במה שלא חשש רק למעמיד בדבר המקבל טומאה אם לא משום שמחובר לקרקע, דאכתי איכא למיחש נמי למעמיד בדבר שאין גידולו מן הארץ דלא מהני ליה טעמא דמחובר יעו"ש. ועוד ראיתי בדבריו שהרגיש בסתירה לכאורה שיש בדברי מרן גופיה דלעיל התיר לסכך על דבר המקבל טומאה (ס' תרל) ובדין סולם (בסי' תרכ"ט) כתב שיש להסתפק בו. ותירץ דלפי הרשב"א ז"ל גם בית קיבול העשוי למלאות לעולם מקבל טומאה. וההיא דבקעת מפרש לה כפי' הר"ש ז"ל כמ"ש בתשו' שם משו"ה אסור לסכך בסולם כמ"ש לעיל, ולדעת הרמב"ם ז"ל דאם הבית קיבול מלא עולמית אינו מקבל טומאה, ולדידיה גם הסולם כשר לסכך בו. וכיון שהדבר שנוי בפלוגתא משו"ה כתב מרן ז"ל שיש להסתפק בו כמ"ש לעיל.

וצ"ל דמרן בשו"ע פסק להדיא דשרי להעמיד הסכך על דבר הראוי לקבל טומאה ולא חש לסברא זו כלל וכמו כן מוכח דשרי להעמיד בדבר שאין גידולו מהארץ כדכתבנו לעיל בשם ראשונים ואחרונים דלא חשו להך טעמא כלל והתירו לסכך על שפודי ברזל ושבכה. דמה לי להעמיד על דבר הראוי לקבל טומאה ומה לי להעמיד על דבר שאין גידולו מהארץ לדעת מרן הכל שרי ועליו סמכינן. ושו"ר לחזון עובדיה (סוכות עמוד מד סעיף כג) שגם העלה שלדעת מרן השו"ע ס"ל דלא חיישינן למי שאוסר להעמיד הסכך בדבר הראוי לקבל טומאה וכדעת כשני עמודי הוראה ורוב הראשונים ע"ש. אלא שמסקנתו כתב לכתחילה טוב לחוש ולהזהר שלא להעמיד הסוכה בדבר המקבל טומאה. אך לפי מה שכתבנו לעיל וגם ע"פ דבריו וגם בדברי החזון איש זהו מסקנת מרן השו"ע והא אנן אתכא דמרן סמכינן ע"ש, ועוד דעת החולקים זהו רק משום גזרה שמא יבא לסכך ולכן אין נראה שצריך לחוש לזה כלל ואין לנו אלא דעת מרן והרוצה להחמיר תבוא עליו ברכת הטוב.

וראיתי חידוש בשפת אמת בסוכה שם שהעלה חילוק באופן ההעמדה דלהעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שהוא מונח ע"ג הדפנות אסור דכיון שכל נתינת דבר המקבל טומאה לצורך הסכך הוא גזרו בו כדי שלא יבואו לסכך בו ולכך לצורך הסכך אסרו לסייע בדבר המק"ט אבל בדפנות פסולין שעליהם מונח הסכך כך הוא המצוה וליכא למיגזר בהם והא דאמר אביי אבל סיכך ע"ג המטה כשרה הוא כפשטא דכל הסכך מונח רק על המטה ואעפ"כ בכה"ג לא מיקרי מעמיד בדבר המק"ט משום דעיקר המטה לדפנות עשוי' ולא להעמיד את הסכך. ולפי זה מה שכתבו לעיל על דברי הגמ' בסוכה (דף ב.) עשה מחיצות של ברזל וסיכך ע"ג כשרה משמע מכאן דשרי לסכך ע"ג ברזל אע"פ שהוא דבר המקבל טומאה צ"ל כשעיקר הברזל הוא עשוי לצורך הדפנות ולא לסכך שרי לכ"ע. והמעיין לעיל יראה דזה אינו מוסכם לכ"ע, וכ"ש לא כדעת הר"ן שם.

לסיכום: מותר לכתחילה להעמיד את הסכך על דבר הראוי לקבל טומאה או בדבר שאין גידולו מהארץ כדעת מרן בש"ע ואין להחמיר בזה אמנם יש שאוסרים להעמיד על דבר שמקבל טומאה ותבוא עליהם ברכת הטוב.

פירות הנושרים:

1. מותר לכתחילה להניח כלונסאות ע"ג דבר המקבל טומאה דמעמיד דמעמיד הוא ויש מחמירים אף מעמיד דמעמיד.

2. כשהמעמיד מחובר לקרקע אינו מקבל טומאה ומותר להעמיד עליו את הסכך וי"א דעדיין אסור משום דבעינן שיהיה מגידולי קרקע.

3. האיסור להעמיד סכך על דבר המקבל טומאה הוא מדרבנן.

4. טעם הדבר שאין מעמידין בדבר המקבל טומאה גזרה שמא יסכך בהן. וי"א משום שכשם שאין מסככים בדבר המקבל טומאה גם להעמיד בו אסור דהכל הולך אחר המעמיד.

5. אין הבדל בין המעמיד תחת הסכך לבין מונח על הסכך להעמידו כל שהוא מעמיד גזרו עליו.

6. מותר לכתחילה להעמיד הסכך על דבר שהכל יודעין שפסול לסיכוך. ואינו שכיח לסכך בהם, כמו כותלים של אבנים או עפר כשר.

7. כשאין הסכך נסמך ממש על דופן המקב"ט לכו"ע מותר אף לכתחילה.

8. לית מאן דפליג דשרי לעשות דפנות מברזל.

9. כאשר המקבל טומאה עשוי לדפנות ולא לשם להעמיד הסכך שרי להעמיד עליו את הסכך וי"א שגם כך אסור.

10. יש מקומות שעושין בכתלים דפנות של קנים משום היכרא שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי ומנהג חסידים הוא.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן