סימן ג - נטילת ידים לנוגע בבגד רטוב מזיעה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - ב' סימן ג - נטילת ידים לנוגע בבגד רטוב מזיעה
תוכן עניינים

--------

{בס"ד תמוז תשס"ו

שוכט"ס לכבוד ידידי עוז הרב המופלג בתורה ויר"ש, שמעתתי' מבדרן בבי מדרשא, מיחוסי כהונה הרה"ג ר' גמליאל בן הרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך כמה חלקים, נכד הגה"צ בעל מעדני השלחן שליט"א.

אחדשה"ט באה"ר,}

כעת באה לידי שאלתך הנחוצה בימי הקיץ, במי שנוגע בזיעה של החולצה שלו [דהיינו הכתונת או הגופיה] אם צריך נטילת ידים. — ועוד שאלה, הנוגע במגבת של מקוה, האם צריך ליטול ידיו.

א) מצינו לגבי הנוגע בצד הפנימי של הכיפה, שעל ראשו תמיד, ולפעמים היא ישנה ומלאה זיעה, דאין רגילות לרחצה, בפרט כשהיא מקטיפה (סאמעט). שכתב המשנ"ב בביה"ל (סי' קסד, ב ד"ה שיש בהם מילמולי זיעה) נראה שנכון ליזהר מליגע אפילו באיזה בגד שידוע שיש בו הרבה זיעה, כגון בצד התחתון של הכובע המונח על הראש, שיש שם הרבה זיעה מן השער עכ"ל. ואם נכון ליזהר מלנגוע, מובן שאם נגע יטול ידיו. ולפ"ד יל"ע אם כמו"כ בסרט הפנימי של הכובע הגדול ששם מזיעים. — גם הכף החיים (סי' ד, צה) מביא דברי ביה"ל הנ"ל, ומוסיף (מהרו"ח, פלאג'י) שבכיפה יש ממשות זיעה מזוהמא, ואם ידחוק בצפורן יוצא מלמולי זיעה, לכן צריך נט"י.

ב) ויש לעיין בהליכות שלמה (תפלה ב, יז) בשם הגרש"ז אויערבאך ז"ל שהנוגע בצד הפנימי של הכיפה א"צ נטילה, כיון שאין זה מקום מכוסה לא גזרו ביה רבנן וחשיב כליכלוך בעלמא עכ"ד. שהוא נגד דברי ביה"ל הנ"ל, וגם לשון המחבר (בשו"ע ד, כא) משמע כביה"ל, מדכתב וז"ל צריך ליזהר בתפלה או באכילה שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים באדם, לפי שיש שם מלמולי זיעה, וכן שלא לחכך בראשו, אבל מקומות המגולים בראשו ובפניו וכו' אין להקפיד עכ"ל. חזינן דיש מקומות המגולים בראשו, וזה עכ"ח כל שהוא חוץ לכיפה, דמתחת לכיפה שם אסור לחכך ראשו, וא"כ אין שם מהמקומות המגולים, אלא מהמכוסים. — וצ"ל בכונת הגרשז"א ז"ל, דאע"ג דהראש שתחת הכיפה הוא מקום מכוסה, בכ"ז הנוגע בכיפה א"צ נטילה, וצ"ב למה.

ועכ"ח כונתו בכיפה קלה שאינה מהודקת סביב הראש, ונכנס אויר תחתיה, לכן לא מצויים שם מלמולי זיעה, או בכיפה שאינה מקטיפה, ומכבסים אותה, ועי"ז לא מתהוים בה מילמולין.

ג) וחידוש ראה בכף החיים (ד, צה הנ"ל) בשם רוח חיים להגר"ח פלאג'י ז"ל דאחרי שכתב שכובע מתמלא זיעה ממשית והנוגע בפנים צריך נט"י, ממשיך: אכן כשנוגע בזיעה בלבד, שיוצאת מידיו עד המרפק שזה מקום מגולה "או אם נוגע בכתונת או בבגד הנתון לקבל הזיעה, והוא לח אפילו טופח ע"מ להטפיח מחמת הזיעה, נראה ברור דכל שאינו יוצא מן הזיעה שום ממשות זוהמא, ליכא חששא כלל עכ"ד. — [ובגד הנתון לקבל הזיעה, משמע שהיא הגופיה שתחת הכתונת]. — זאת אומרת, דהא פשיטא שזיעה היא מים בעלמא, אבל רק מהמקומות המגולים שבאדם, כמו הפנים [ורמז לדבר בזיעת אפך תאכל לחם] או הידים עד המרפק, ומעשים בכל יום שאדם מנגב בידיו הזיעה ממצחו ואינו נוטל ידיו. — ומחדש הרוח חיים, שגם זיעת הגוף במקומות המכוסים, אם אינו נוגע בגופו, כי אם בזיעה (ע"י הכתונת), א"צ ליטול ידיו, דזיעה גם מהגוף היא רק כמים בעלמא, אא"כ היא זיעה שהצטברה במקום אחד, כגון בכובעו, שאין מכבסים אותו, ונתהוו שם מילמולי זיעה, בזה מתחייב בנט"י, דהמילמולין הן כדבר לכלוך.

ד) להלכה יוצא מדברי הגר"ח פלאג'י (ברוח חיים הנ"ל) שהנוגע בחולצה כתונת או גופיה הרטובים מזיעה, אינו צריך ליטול ידיו, אבל נראה דהני מילי, כשיש בהם רטיבות הזיעה בלבד. אבל כשכבר שבוע לא כיבסו אותם, וסופגים זיעה כל הזמן, יתכן מאד שנתהוו בהם מילמולי זיעה, כמו בקמטי גוף האדם כשרוחץ עצמו פעם אחת בשבוע, לכן אז אם נגע בהם ינקה ידיו.

ה) להסביר הענין י"ל, שיש בזה שני דינים בנטילת הידים אחרי הנגיעה במקומות המכוסים. - הא' משום נקיות, ולכן זיעה נקיה א"צ נטילה, ורק במלמולין יש זוהמא, וכן המחכך ראשו או נוגע במקומות המכוסים צריך לנקות מפני שהן מקומות לכלוך. - הב' משום רוח רעה, דלא רק אחרי השינה או נגיעה במנעליו או - תשמה"מ יש רוח רעה, אלא גם בכל מקום לכלוך שורה רו"ר, אשר שם מקומה.

ודנו בזה האחרונים לגבי הנוגע בגופו במקומות המכוסים, בהיותו נקי לגמרי, כמו תיכף אחרי הרחיצה. — שהאשל אברהם (ד, כא שלא ליגע בשוק) כתב שגם אז צריך נטילה משום לא פלוג. וכן בשו"ת תורה לשמה (סי' יג) כתב שהיוצא מן המקוה והוא נקי ע"י המים, כשהוא רטוב, ובניגובו והתלבשותו נגע בבשרו א"צ נט"י, ודינו כמי שעומד במים, שמותר לחבק זרועותיו, להפסיק לבו מהערוה כשמברך (או"ח סי' עד). אך אחרי שניגב אם נגע בבשרו צריך נטילה, דלא פלוג רבנן, ובכל גונא צריך נטילה בנוגע בגופו, גם אם הוא נקי. ושאני נוגע ברגליו אפילו כשהם עדיין רטובים מן המקוה, עכ"ז צריך נטילה, דטומאת רגלים לא משום מלמולי זיעה לחוד, אלא משום דשורה שם רוח רעה, [וכ"כ הכה"ח (ד, עג) בשם המקובלים], שאינה נדחית ע"י מי המקוה, אא"כ נגע בתוך המקוה ברגליו אז מי המקוה מטהרים ידיו עכתו"ד.

והבית ברוך (ח"א עמ' מט:) כתב דלא משום לא פלוג לענין נקיות, הצריכו נטילה בעלה מן הרחצה ונגע בגופו, אלא משום רוח רעה הרגילה במקומות הזוהמא, ואינה מסתלקת ע"י הרחיצה דמקום מכוסה יש בו זוהמא וממילא גם רו"ר. וראיה מבית הכסא ומרחץ, אף אם ינקו אותם היטב יש בהן רו"ר. [וכמה נפק"מ יש, דמשום רו"ר צריך נט"י בכלי, ומשום נקיון די לנקות, ואכמ"ל]. — ועי' בכל זה בספר מנחת גדעון (על נט"י), ובשו"ת משנת יוסף (ח"ו סי' ט). — ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קיד, אות א סק"ד) כתב בתחילה דדברי הבית ברוך אינם ברורים כ"כ, דאם די בנקיון בעלמא, אינו משום רו"ר, אבל מסיק דמהפמ"ג (סי' ד א"א יז וסי' צב) משמע דרו"ר אכולהו קאי, ובמים דוקא, וכהבית ברוך.

ו) נפק"מ בין שני טעמים אלה לנוגע בגופו, נקיות, או רו"ר, יהי' לנוגע בבגד הצמוד לגופו (גופיה) הרטובה מזיעה, דאי משום נקיות, י"ל דהגם שאינו רואה שום לכלוך על בגד זה, מ"מ הזיעה עצמה דבר מזוהם הוא, והרבה אנשים מעלה זיעתם ריח רע, א"כ הנוגע בזיעת הבגד, נעשו ידיו מזוהמות וצריך נטילה במים [לא ג"פ, כי אם פ"א, ואפילו בלי כלי]. — אבל אי משום רו"ר, י"ל דהרו"ר השורה על המקומות המכוסים שבגופו מפני הזוהמא, אינו עובר לבגד, וא"צ נטילה, וכהרוח חיים (הנ"ל אות ד). — וסברא ראשונה מסתברא, דלטעם נקיות יש זוהמא על זיעת בגד הצמוד לגוף ויש לנקות ידיו במים, בפרט בימינו שב"ה מים מצויים בכל מקום.

ז) מגבת של המקוה, אפילו אם היא רטובה, אבל אין לדמותה לבגד צמוד לגוף המלא זיעה. דמי המקוה הספוגים במגבת אינו מזוהמים כהזיעה. וממילא אין צורך ליטול ידיו בנגעו במגבת, לא משום נקיות, וממילא גם לא משום רו"ר. דאמנם יש רו"ר בחדר המקוה, שהוא בגדר מרחץ, אבל המגבת לא נסתפגה מרו"ר זה, כי אם במים, ואלה נקיים הם. — וגם לא שייך לחייב משום לא פלוג (כלעיל אות ה), דזה רק בנוגע בגופו. — אבל בכל זאת יש לפעמים ריח של מקוה גם על המגבת, לכן מי שאינו נוגע במגבת רטובה בידו, תבא עליו ברכה. וכן ראיתי א' מחסידי בעלז הזקנים שהי' נוטל המגבת אחרי המקוה בקצה מעילו. ומתאים לטהרה והנקיות המופלגת שנהג בה כ"ק גיסי עט"ר ציס"ע הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע, שהיה ידוע בעוצם זהירותו בנט"י בקדושה וטהרה.

דושה"ט ברכה מרובה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן