סימן ג - התבוננות

תוכן עניינים

--------

א. ראש כל עבודה היא ההתבוננות במעשיו וחקירתם, לדעת את מעשיו אם טובים הם אם לא, אם ישרים או קלוקולים, שיחקור להיכן נמשך ליבו, ומה שורש פעולותיו ומעשיו, איזו מדה גורמת לו לפעול כך, ואיזו אחרת. מה מניע אותו, ומה מניח אותו. ועל ידי שיכיר את חסרונותיו ומעלותיו, רק אז יפתח לפניו הצוהר לעבודה העצמית, וקודם לכן גם אם יהיה לו רצון עז לעבוד על עצמו ולשפר דרכיו ומעשיו, לא תהיה בכך שום תועלת. אחר שאינו מכיר את עצמו ובדומה למה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת אבות (פרק ב משנה ה) ולא עם הארץ חסיד, כי אף אם כוונתו לעבוד את השם ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, לא יעלה בידו דבר, אחר שאינו יודע את עבודת השם מה היא, והוא הדין כאן. וכמו שכתב הארחות צדיקים (בהקדמה ד"ה יש כמה) וזה לשונו, יש כמה בני אדם אשר תאותם לתפוש דרך הטוב, ואינם יודעים מה טוב להם, וחושבים בכל יום להשיג מעלה העליונה, ואינם משיגים כל ימיהם. וזה הענין מחמת שני דברים הוא, האחד, שאינו מכיר חסרונו, ואינו מבחין מדרכיו המגונים. והוא דומה לראובן המחפש לשמעון ואינו מכירו, אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו, כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו. כן האדם הזה, אף על פי שהוא חושב תמיד מה יעשה ומחפש מעשה טוב, לא ישיגו, כיון שאינו מכיר חסרונו. עד כאן דבריו. וכיוצא בזה הוא בפתיחת הספר מסילת ישרים סדר הויכוח (בריש הספר איש חכם היה, וכן הוא לענין המדות שם ד"ה ואמנם הנה פרט מכלל) באורך לסתור את הלך חשיבתו של האדם החכם העוסק כל ימיו בפלפול ובהלכה, ולא שם ליבו לעבודה הפנימית, כי סבור הוא שאין בה דינים ופרטים הזקוקים לעיון, ועל כך שולל הוא את דעתו וסותרו מן הפסוקים ומן הסברא, כי אם לא תחקור אודותיך לא תדע. וכך כתב העלי שור (ח"א עמוד קמא) כי תחילת כל עבודה עצמית היא ההכרה העצמית, ומי שלא זכה לה, שער העבודה סגור בפניו. כי לפני שאנו מכירים את עצמנו, אנו נמצאים בתוך התהום. ובהכירנו את עצמנו, אנו מוצאים את עצמנו כבר על יד התהום, ההכרה העלתה אותנו מתוכו. אדם שאינו מכיר עצמו, הוא עצמו זהה עם כל נגיעותיו ורצונותיו, ועצם ההכרה מפרידה ביננו לבין נגיעותינו, ואם כי עדיין הם פעילים בנו, ומלחמה לנו עמהם, הרי ה"אני" שלנו עומד מעל לרצונות אלה. עד כאן דבריו. והדברים נוגעים ופוגעים בנזכר לעיל (שער המדות חלק המוסר סימן א אות ג) כי הטבע הוא היצר עיין שם.

(((((דוגמאות התבוננות במעשים)))))

ב. וכדי לסבר את האוזן כיצד להתבונן בדרכיו, נביא מספר דוגמאות, ותן לחכם ויחכם עוד, להוסיף עוד כהנה וכהנה על ידי התבוננות במעשיו הוא. ההתבוננות נחלקת לשני חלקים א, בירור שורשי מעשיו מה מניע אותם ומה גורם להם. ב, בירור שורשי המדות וחקירתם.

ונפתח בחלק הראשון, כתב בספר חשבון הנפש (סימן מב) כי הרגשות העמוקות שבלב האדם מלוות אותו בכל מקום ובכל עת, ופועלות בנפשו מדעתו ושלא מדעתו. כי השכל נא וראה אדם פלוני יוצא לעסקיו, וכל מחשבותיו רק אודות ניהול עסקיו, מה יעשה בראשונה ומה בשנית. אך בה בשעה הנה הולך הוא בנטיית גרון, מדקדק בפסיעותיו, ומשחק במקלו בין ראשי אצבעותיו. וכשהוא עובר לפני אדם גדול, מיד מקלו שוקע, ערפו מתרפה, ומפסיק לדקדק בצעדיו, וכל זה בלא שימת לב לכך. כי מדותיו פנימה פועלות ללא חשיבה. וכן כתב בהמשך (סימן קיד) כי צריך לחטט אחרי תאוותיו הרבה, בכדי לברר הרעות המתרגשות לצאת מהם אחר זמן רב, והוא דבר הסמוי מעיני בני האדם, שיצרן קשה ומעוור עיני פקחים.

נביא עוד מספר דוגמאות, ויתכן כי באמת הדוגמאות אינן קשורות אליך אתה הקורא, [אך אולי תהיה סבור שהם קשורות לחבירך הסובבים אותך, ואולי לא הבחנת בזה קודם, ואם החלטת שהם קשורים לחבריך, אולי עתה כדאי לשוב ולבדוק אם הם לא קשורים אליך אתה.] והעיקר להבין את העיקרון של ההתבוננות, וממנה להפיק לקחים ופירות, לדמות דבר לדבר, לחקור את כל מעשיך תנועותיך תגובותיך ופעולותיך, מה שורשם ומה מניעם. למה אתה שר בקול רם בעת הלימוד, האם רק מפני העונג מן הלימוד הפורץ את סכריו ויוצא החוצה מתוכך, או אולי בגלל שסבור אתה כי קולך ערב אף נעים, או אולי כי סבור אתה ששר יפה הינך, ולא יזיק אם חבריך ידעו את מעלתך זו. האם כשהיית לומד בחדר לבדך, גם היית שר. יתכן מאוד שכן, או שלפעמים התשובה כן, אך בדרך כלל התשובה היא לא. למה אתה מתנועע ומניף ידים לצדדים בהתפעלות בעת תפילת שמונה עשרה, ובקטעי תפילה אחרים משמיע קולך ברמה, האם מפני עבודת השם בלבד, או שמא "גם" כדי שיראו כולם, איזה "בעל תפילה" אתה. האם כשאתה מתפלל ביחיד גם כן תנועות הידים הם באותה עוצמה. ובכלל האם זקוק אתה לתנועות הידים כשמתפללים לפני מלך מלכי המלכים הבוחן כליות ולב. למה אתה מתווכח בלהט בלימוד בבית המדרש, ואולי אפילו בצורה שכולם ישמעו, האם משום ריתחא דאורייתא גרידא, או מפני כבודך, כדי שכולם יראו שאתה למדן. או לפעמים כשמתעקשים על סברא אולי השורש הוא מפני החשש להפסיד, ואי ההודאה על האמת. למה כעסת על ילדך בקול רעש גדול, האם בשביל לחנכו, או כדי לפרוק את עצביך, כי בנך הכעיסך, עבר על רצונך ובקשתך. למה אתה משתמש בעט מוזהב ולא בעט פשוט יותר, אם לא מפני הכבוד. ואם תאמר שקבלת אותו במתנה, אם כן למה לקחת מהבית את העט המוזהב ולא את העט הפשוט. למה קנית מגבעת יקרה, ולא סוג פשוט, האם מפני כבוד השבת, או כבודך שלך עצמך. וכן הוא על כל סוגי הלבוש שלך ושל ילדיך, על הדירה, והרהיטים, וכדומה כל קניני העולם הזה, מה השורש שמניע אותך להוציא כל כך הרבה ממון על הדברים האלה, מדוע לא תקנה בגמ"ח בפרוטות את כל הביגוד של המשפחה, האם מפני שלא נזדקק לידי מתנת בשר ודם, או מפני כבודך, וכמו שכתב בספר מסילת ישרים (לקראת סוף פרק יא) וזה לשונו, כללו של דבר, הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם, ולולי זה כבר היה האדם מתרצה לאכול מה שיוכל, ללבוש מה שיכסה ערותו, ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים, והיה פרנסתו קלה עליו, ולא היה צריך להתיגע להעשיר כלל. אלא שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעיו, מכניס עצמו בעובי הקורה הזאת, ואין קץ לכל עמלו. עד כאן לשונו. והרי ששורש העבודה הגשמית שלא נגמרת הוא הכבוד. למה אתה רוצה שהילדים שלך יצליחו בלימוד תורה ובעבודת השם, האם רק רצון השם הוא זה שמניע אותך, או שמא יש בכך שיקולים אישיים, של הערכה חברתית. ואם כוונתך רק לעבודת השם, אם כן למה אם הבן שלך לא מצליח כל כך בלימודים, למה זה כה מפריע לך, וכי עבודת השם היא תוצאות לימודיות, או שעבודת השם היא לעובדו במקסימום היכולת של כל אחד לפי מה שהוא. וכן הלאה יפענח כל דבר וכל פרט וכל מעשה מה שורשו ומה המניע אותו, מה הן תכונותיו רצונותיו ומאוייו שאיפותיו ושיקוליו.

וכן בספר עלי שור (ח"א עמוד קס) מורה כי יש צורך להתלמד לנתח מעשינו, איזו מדה פעילה בקרבנו, וכיצד מתרקמים המעשים. וכגון פרשת קורח שנלחם במשה ואהרן לא לכבודו כפי שטען, אלא לכבוד עם ישראל, כי דואג הוא להם. והורונו חכמינו מה ראה קורח לחלוק על משה, מפני שנתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל. והרי שהקנאה היתה שורש המחלוקת. וכן המרגלים דאגו לעם ישראל, לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, הארץ אוכלת יושביה. והשורש היה שררה וקנאה, מפני שחששו שבכניסה לארץ תגרום להורדתם מנשיאותם. וכן מעשה שכם, השורש היה מידת הכעס. ועל כן צריך לבדוק תמיד את שורשי המעשים להתחקות אחריהם ולבררם. וכן בחלק ב' (עמוד קפה) מזהיר כי על כל אחד תחילה להיות אדם, וכל אחד יודע מי אינו בן אדם, וידיעה זו היא בכלים שבו בוחן האדם את מכריו, כי על התנהגות של פלוני קוראו שאינו בן אדם. ומשם יקיש אל עצמו, ויבחון את התנהגויותיו, איך היה מגדיר את עושם, האם התנהגויות אלו שם של בן אדם או לאו.

(((((דוגמאות התבוננות בשורשי המדות)))))

ג. בספר מעלות המדות (מעלה השמינית ד"ה ומה היא הגאוה) כתב וזה לשונו, ומה היא הגאוה, ואיך באה בלב האדם. אדם מתגאה בעצמו על שום מעלה שהוא סבור להיותו מופלג בחכמה או בנוי, או בעושר, או בגבורה, או באחת משאר מעלות המדות, ומתוך כך הוא רואה שהוא במעלה עליונה, ומגיס לבו ומתנשא בעצמו, ואין כל אדם חשוב בעניו לכלום, ואינן נראים בעיניו מנהגות האנשים וכו'. עד כאן לשונו. והרי לנו דוגמא נפלאה לחקירת שורש מדת הגאוה, שהיא בהכרת מעלתו. וכן כתב המסילת ישרים (מדת הנקיות פרק יא ד"ה הנה כלל) שהגאוה נמשכת מסברות רבות מתחלפות, יש שמחשיב עצמו בעל שכל, יש ביופי, יש שמחשיב עצמו נכבד, ויש גדול, ויש חכם. כללו של דבר, כל אחד מן הדברים הטובים שבעולם, אם יחשוב האדם שישנה בו, הרי הוא מסוכן מיד ליפול בשחת זה של גאוה. עד כאן. והרי שאם אתה מעריך את מעשיך, את מדותיך, מעריך איזה דבר שבך, דע לך שזהו השורש והדרך אל הגאוה, וכבר שם במקום ההערכה העצמית, יש צורך לעבוד ולתקן. גם הגאון רבי יצחק אייזיק שער (בדברים אחדים שבריש ספר חשבון הנפש עמוד ו) הראה דוגמאות לנבכי הנפש הגורמים פעולות, ושעל כן עלינו לשים לב למדות הפנימיות שגורמות לנו לפעול. וכגון בשאול שרדף אחר דוד, הורונו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין (צג ע"ב) כי כששמע שבחו של דוד שהוא גדול ממנו בהלכה, חלשא דעתיה ואיקני ביה. ולמדנו שהקנאה בלב נולדת עם חלישות הדעת, שהוא רגש קל שאין אדם מודע לו. ועל כן השומע שבח חברו, וסבור שכלל אינו מקנא בו, ידע נאמנה כי אם הרגיש חלישות הדעת, הרי ששורש הקנאה מפעפע בו, וחובה עליו לתקן רגש זה, שלא תבא הקנאה בליבו. וכן מי שמסתכל על חוסר הצלחותיו והשגותיו, כל השגות שיהיו, בין ברוח בין בגשם. ובה בשעה שעולות מחשבות אלו בליבו, מגיעות מחשבות אודות פלוני או אלמוני שאצלו לא חסר מכל זה דבר. ידע בנפשו, שמחשבות אלו הם כלי יצירת הקנאה, והם שורש פורה ראש ולענה, ועל כן עליו להגביר חילים לתקן מדה זו בראשיתה. ועוד עיין שם.

ד. ויתרה מכך אנשים חושבים על מדות מסוימות שהן טובות והן באמת מדות רעות עד מאוד, ועל כן כותב הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק שלישי) כי חולי הנפש ידמו במה שהוא רע שהוא טוב, ובמה שהוא טוב שהוא רע. והאדם הרע יתאוה לעולם להפלגת פעולות רעות, אשר הן באמת רעות, וידמה בעבור חולי נפשו שהם טובות. ועליהם אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יב) דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם. רצונו לומר שומע לעצת החכם, חכם, מפני שיודיענו הדרך שהוא ישר באמת, לא אשר יחשבוהו שהוא ישר. ואמר (שם יד) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. ואמר עוד בחולי הנפשות האלה בהיותם בלתי יודעים מה יזיקם ומה יועילם (שם ד) דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יכשלו. עד כאן לשונו. ועוד כתב (בפרק ד) וזה לשונו, ורבות טועים בני אדם בפעולות הללו, וחושבים את אחד הקצוות טוב ומעלה ממעלות הנפש. יש שחושבים את הקצה האחד טוב כמו שחושבים חרוף הנפש מעלה, וקורין למחרפים נפשם אמיצים, וכאשר רואים מי שהוא בתכלית חירוף הנפש וההתמסרות לסכנות, ומוסר עצמו לסכנה בכוונה ואפשר שינצל במקרה, מחשבים אותו בכך ואומרים זה אמיץ. [אדם שנכנס לגוב האריות, נלחם עם חיות, מעפיל למקומות מסוכנים וכדומה]. ויש שחושבים את הקצה האחרון ואומרים על קריר הנפש [אדיש] מתון. ועל העצלן טוב עין. ועל נעדר ההרגש בהנאות מחמת רדמות טבעו, פרוש. ועל דרך הטעויות הללו חושבים את הפזרנות, וההתהדרות מן המעשים המשובחים. כל זה טעות, אלא משובח באמת המצוע, ואליו צריך האדם להתכוון, ויכוון כל מעשיו תמיד כלפי המצוע הזה. עד כאן דבריו. וכן הוא בימינו אנו וכגון על אדיש יש שיאמרו שהוא סבלן, ואינו כן כי אף שאינו כועס הרי שלא מרגיש בצער הזולת. וכגון קמצן יש שיאמרו שהוא חסכן, ויש שיקראוהו מחושב, ויש שיגדילו ויקראוהו "ראלי". ועל פזרן יש שיאמרו "שיודע לחיות". ורואים נהנתנים אשר רואים בכך דרך חיים ודוגמא לחיקוי ולחינוך בניהם וכדומה. וכן על זה הדרך בעוד מדות. וכתב הארחות צדיקים (בהקדמה ד"ה מי שהולך) כי מעטים הם בעולם המכירים האמת, יש שהוא חכם ונטבע בתאות העולם מנעוריו, עד שישים כל חכמתו להשיג תאותו ולעשות רצון יצרו הרע. כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו, וקשה לו מאוד להמלט מפח יקוש העונות. עד כאן לשונו.

(((((כסוס שוטף במלחמה)))))

ה. אולם עצת היצר היא תהיה כסוס שוטף במלחמה (ירמיה ח) אל תעמוד, תרוץ הלאה והלאה, בלא הפסקה, תשיג כבוד, עוצמה, העיקר אל תתבונן. ויתרה מכך יועץ היצר, כי אפילו תשיג תורה ועוד תורה רק אל תפסיק ללמוד ולהתבונן על עצמך על מעשיך ועל נפשך. וכמו שכתב המסילת ישרים (זהירות פרק ב) כי מי שאינו מתבונן על מעשיו הרי שעוזב נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה. וכסומא ההולך על שפת הנהר. והרי הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם, ויברחו וינוסו ממה שיראה להם היותו מזיק להם. וזאת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו, להכביד עבודתו בתמידות על ליבות בני האדם, עד שלא ישאר להם רווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, עד שהיו עוזבים החטא לגמרי, והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה), תכבד העבודה על האנשים וגומר, שהיה מתכון שלא לבד שלא להניח להם רווח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע להם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מופסקת. עד כאן דבריו. ועל כן בעלי המוסר הזהירונו לבל נרפה מן המוסר יום יום בקביעות, כדי שנשים עלי לב מעשינו ודרכינו האם הם נכונים או חס ושלום מקולקלים, ולעולם יעמוד אדם וישקול מעשיו בפלס ובמשורה. וכמו שכתבנו לעיל (חלק ההלכה סעיף ה) קחנו משם.

ועל כן מושכל ראשון בתחילת עבודת האדם, עליו לשים ליבו ועיניו לבחון מדותיו ופעולותיו, שורשם ופירותיהם מה הם, ולהיכן הם מובילים.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שלחן ערוך המדות - א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך - הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א - בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" - התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן