סימן ג - אם נכון לקפל הזקן, והאם מותר לעשותו בשבת

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - א' סימן ג - אם נכון לקפל הזקן, והאם מותר לעשותו בשבת

--------

שאלה: אנשים שיש להם זקן ארוך, האם יכולים לקפל את הזקן שלא יפריע, או להראות צעיר. – ומה הדין בשבת.

תשובה: הנה מצד ההלכה לא נראה חשש בזה, ופוק חזי מאי עמא דבר. אבל מצאתי שכבר נשאל על זה בשו"ת תורה לשמה (סימן תמז) והשיב בזה הלשון: ודאי זקן שהוא גדול וארוך עדיף טפי לפי סודן של דברים, יען כי ידוע הוא כי דיקנא עילאה דא"א הוא מגיע עד טיבורא דליבא, וכנזכר בדברי רבינו האר"י זיע"א וכן הוא באדרא, וא"כ השתא מי שהוא זקנו גדול וארוך שמגיע עד טיבורא דליבא, הוא עדיף ומשובח ביותר, ושפתים ישק, שהוא דומה לבחינה העליונה, שכך הוא באמת השורש של הדיקנא למעלה. ועל כן אותם בני אדם שברא להם הקב"ה זקן ארוך, והם מתחכמים לשנות המתנה טובה הזאת שנתן להם השי"ת, ורוצים לקצר זקנם בהגבהת השערות למעלה, אע"פ שהם נזהרים שלא לחתוך אותם ח"ו, עכ"ז לאו שפיר עבדי, וצריך להניחו כמו שהוא ולשמוח בגודלו, עכ"ל.

ולענין קיפול הזקן בשבת, יש לדון בכמה חששות, בונה, תולש, והוצאה, והיות ואפשר לדון בזה הרבה, אעתיק רק כמה צדדים ומראי מקומות, ותן לחכם ויחכם עוד. – ראשון לציו"ן מה שכתב הקצות השלחן (סימן קמו סקכ"א) וז"ל: והנה יש אנשים שמסלסלין פיאות הראש, ויש שזקנם ארוך ואינם רוצים שיראה לעיני הבריות, מקפלין את שערות הזקן תחת הסנטר ומסבכין שם השערות שלא ירדו למטה, ועושין כן בשבת בבוקר אחר המקוה. ולכאורה יש לאסור להם לעשות זה בשבת, דהוי תיקון בשערות, ולרש"י (שבת ס.) ואור זרוע (שהובא ברמ"א שג, כו) אסור משום בונה. דלא מצינו באיסור בונה חילוק בין איש לאשה. ובמפיס מורסא כתב רש"י (שבת קז) טעם אחד משום דעושה פתח, ובכל בעלי חיים יש איסור בונה (עיין אבני נזר סימן רטו).

ומ"מ יש ללמד זכות על הנוהגין כן, דמסתבר דלא כל פעולה שעושין בשערות הוי בונה, אלא דוקא תיקון שערות שהעולם נוהגין בו, אבל דבר שאין העולם נוהגין לא הוי תיקון, דמאן לימא לן שתיקן בזה, ומה שבני אדם יחידים ונער עושין כן בטלה דעתם אצל כל אדם. וכיון שקיפול הזקן אין העולם עושין כן אלא יחידים בעלמא, אין זה בכלל בונה. וכעין מה שמצינו לענין צביעה, דדבר שאין דרכו לצבעו לא מיקרי צביעה. ה"נ בזקן שאין דרך העולם לעשות בו תיקונים, לא מיקרי בונה. כיון דאינו בנין בעצם אלא שהתיקון נקרא בונה, וכיון שאין העולם נוהגין בתיקון כזה אינו בכלל בונה, ובצירוף סברא שיש כאן כבוד הבריות, שאם ילך בשבת בזקן ארוך שלא כמנהגו בחול יהא לבז בעיני הבריות, עכ"ד.

ואף שיש מקום לדחות דלא אמרינן בטלה דעתו בזה, כיון שרוב בני אדם אין להם זקן ארוך. ומאותם שיש להם ארוך, הרבה עושים כן, ואם כן לא בטלה דעתם. וכדאיתא במג"א (סימן שכ סק"א) לענין סחיטה. – אולם עיין במג"א שם, שכתב דדוקא באופן שאילו היה לכל העולם כל כך הרבה פירות ג"כ היו סוחטין אותם לא בטלה דעתם. וא"כ בדידן יש לדון מה היו רוב העולם עושים אילו זקנם היה ארוך, ויל"ע בזה.

וממשיך הקצות השלחן (שם): ופשוט דאם רואין בחול ששערות נתלשין ע"י הקיפול, אסור לקפל בשבת דהוי פסיק רישיה, וכתב הרוח חיים (פאלאג'י) וז"ל, וכבר העידו על רבינו האר"י ז"ל כי פעם אחד שכח והניח ידו על זקנו ביום השבת ולא הוציאה עד שחשכה, שמא יתלוש איזה שער ביציאת היד מעל זקנו, ופירש בזה הכתוב שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, ושומר ידו לשון המתנה שממתין ידו שלא לחלל את השבת, והו"ד בכמה ספרים.

ושמעתי שיש מהן שתוחבין בראש הזקן תחת הסנטר מחט שקורין "האר נאדל" שנשים משתמשות בו להעמיד הצעיף על השערות, ובזה אסורין לצאת חוץ לעירוב, דהמחט הזה הוי משאוי שאינו צורך לבישה ולא תכשיט, ואע"פ שצריך לו שלא ישתמטו שערות הזקן לצד מטה, מ"מ אפילו לדעת השו"ע (שג, כו) דאין איסור לחלוק שערה, ורק קליעת השער אסור, ונימא דקיפול הזקן דומה לחלוקת השערות ושרי, מ"מ כיון שאין דרך רוב העולם בזה, לא הוי המחט דרך לבישה דבטלה דעתן אצל כל אדם. כל שכן לדעת רש"י דאשה אסורה לחלוק שערה, וכתבנו להתיר קיפול הזקן משום דלא הוה תיקון, לפי שאין דרך העולם בזה. וממילא דהמחט התחוב בזקן לא מיקרי לבישה לפי דרך העולם שאין מקפלים זקנם. ולבד כל זה הרי באיש היוצא במחט שאינה נקובה התחובה בבגדו לצורך הלבישה, י"א דחייב והיא דעת הרי"ף כמ"ש אדמו"ר (שוע"ה שא, ה), אלא שכאן פטור אבל אסור שאינו מוציאו כדרכו אלא כלאחר יד, עכ"ל.

ויש להעיר דאף לפי מה שהערנו לעיל על סברת הקצוה"ש, דלא אמרינן בטלה דעתו באופן שיתכן שאילו היה לכל העולם ג"כ היו עושים כן. מ"מ לענין מה נקרא מלבוש ומה אינו נקרא מלבוש, אף לסברתינו הנ"ל לכאורה אמרינן בזה בטלה דעתו, דאף דרוב העולם אין להם זקן ארוך, מ"מ מלבוש נקרא רק מה שרוב האנשים לובשים.

אלא שבשו"ת ויען יוסף (ח"א סימן קכז) האריך בשאלה זו אם מותר לצאת במחט המחזיק כריכת שערות הזקן, ופשיטא ליה דהמחט חשיב מלבוש, דהשואל רצה לדמותו להא דמבואר (שא, ז) דכל היוצא בדבר שאינו תכשיט ולא מלבוש והוציאו כדרך שרגילין להוציא אותו דבר חייב. ודחאו, דאין נדון דידן נכלל בכלל זה, דמש"כ שם והוציאו כדרך שרגילין להוציא אותו דבר, פירושו כדרך שרגילין להוציא אותו לשם הוצאה, כלומר כשצריך לאותו דבר במקום אחר ורוצה להוליכו לשם מוליכו בדרך זה, כהא דאמרו (שבת סב.) לענין טבעת שרוצה להוליכו לאומן נותנו על אצבעו, אבל כאן מה שדרך להוציאו כך, היינו לשם חיזוק כריכת השערות דהוא דמיון למלבוש. ואפילו אם נימא דלא הוי כמלבוש להתיר לילך כך, אבל מ"מ חיוב חטאת פשיטא דליכא, דלא מיקרי דרך הוצאה, דאין שום אדם שרוצה להוליך מחט למקום אחר מוליכו בדרך זה, אלא דעיקר הענין הוא דומה למחט שהנשים מעמידין בה קישוריהן, דמה לי אם מעמיד בה קישורי בגד או קישור השערות.

ובסוף דבריו מסיק בזה"ל: "על כן נראה לענ"ד, דלמי ששואל על זה יש להשיב דראוי להחמיר בזה, אלא דמ"מ אין למחות ביד המקילין כיון דיש צדדים להקל כדבר האמור". גם בשו"ת משנה הלכות (חי"א סימן רנב) האריך בזה וסיים: "כיון שראיתי הרבה נוהגים כן לא רציתי למחות ביד רמה, והמחמיר תע"ב". ובשו"ת באר משה (ח"ד סימן לג) העלה דשרי לצאת במחט שכורכין על הזקן לרה"ר עיי"ש.

ועיין בקצות השלחן (שם) מה שכתב עוד ללמד זכות על סלסול הפאות בשבת, דכיון שהשערות עומדים בסלסולן ומסלסלין רק ליפותם יותר, וכיון שאינו סלסול חדש אין בזה משום בונה, ודמי קצת למה שמותר להוסיף על אהל עראי העשוי מערב שבת (שטו, ב)].

חשש נוסף יש בקיפול הזקן בעוד השערות רטובות אחר טבילה וכיוצ"ב, עיין מחצית השקל (סימן שכ סקכ"ג) בשם תוספת שבת דאחר השתיה יש ליזהר שלא יסחוט שער שעל שפמו, והעיר ע"ז המחצה"ש למה הקינוח אחר השתיה יאסר, אפילו סוחט לא יהיה בו משום כבוד הבריות, וכי גרע מבשר שבין השינים דהתירו משום כבוד הבריות לקצוץ בקיסם (כשו"ע סימן שכב), דלפעמים נראה הבשר שבין השינים בחוץ וגנאי הוא לו, וכן השפה כשהיא לחה נראה לו גנאי. ואפשר דיש לחלק, עכתו"ד המחצה"ש.

הרי דלא ברירא ליה להתיר קינוח השפה משום כבוד הבריות, ואם כן אפשר גם בנידון דידן, אעפ"י שבכל ימות השנה כורך השערות ומגלגלן וכעת נראה משונה, מ"מ זהו כבודו שנזהר בכבוד השבת, וממתין עד שיתייבשו השערות. – ועדיין יש לחלק בין שפה לחה שאינה נראית כל כך ואינו בזיון גדול, משא"כ זקן ארוך למי שאין דרכו לילך כך בימות החול, יש בו משום כבוד הבריות.

ובאמת אפשר להאריך הרבה בחששות הנ"ל, ולדון בצדדי איסור והיתר, אך כבר אמרו חז"ל הנח להם לישראל, אם אינם נביאים הם בני נביאים הם (פסחים סו.), ופוק חזי מאי עמא דבר (ברכות מה.), והנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין (שבת קמח:, ביצה ל., ב"ב ס:), לכן אסתפק בדברים הנ"ל, ולא ארחיב יותר בזה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן