סימן ב - לחיצה על הכפתור אשר גורם למאוורר להסתובב לצדדים

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו"ת נחלת לוי סימן ב - לחיצה על הכפתור אשר גורם למאוורר להסתובב לצדדים
תוכן עניינים

--------

תוכן התשובה בקצרה

א. בספר קצות השבת כתב, כי בעת שלוחצים על הכפתור הנ"ל מתווספת צריכת חשמל, ושלכן יש לאסור. ב. ובאנו לברר מהם האיסורים בעת השימוש בחשמל. והנה כתב בשו"ת בית יצחק, דאסור מצד מוליד. ופרש"י ועוד ראשונים דה"ט דאסור איסור מוליד, מפני שדומה למלאכה שבורא. ע"כ. ונראה כי לא שייך בחשמל לדון מצד מוליד, רק על עצם סגירת המעגל החשמלי, שבעת שסוגר מעגל מוליד חשמל, ולא על עצם פעולת המאוורר, כיון שכאן אינו מוליד דבר מצד פעולת המכשיר. ג,ד. הגברת צריכת החשמל. ומעתה נראה דאין איסור מוליד בחשמל, כיון שהמפעיל מוצר חשמלי גורם רק להגברת צריכת החשמל, ולא להולדה גמורה. שהרי החשמל מגיע לכל העיר, ומתפצל סמוך לבתים. וא"כ במקורו הוא מחברת החשמל, גורם רק לתוספת צריכת חשמל, ובזה מביא מח' הפוסקים אם יש איסור מוליד בתוספת ריח, ומינה לנידו"ד. וכיון דהוי מילתא דרבנן, יש להקל. בפרט דאיכא הכא ס"ס רבים שיובאו לקמן (אות יז). ועוד יש להעיר, דכל הדיון בתוספת זרם הוא כשהתוספת בזרם משמעותית, ואפשר להכיר בה, אך אם א"א בחושי האדם להכירה, רק ע"י כלי מדידה, בזה לכו"ע שרי. ה-ז. הולדת מתח חשמלי. כתב בשו"ת מעשה חושב, כי לבית יצחק דס"ל איסור מוליד בחשמל, הוא אף כשאינו ניכר רק ע"י כלי מדידה, א"כ ה"ה לענין הולדת מתח. ע"כ. ודבריו קשים, דהרי ברור שאין איסורים בדברים שאין חושי האדם יכולים לחושם, דא"כ יהיה אסור לנשום מפני החיידקים שבאויר, וע"ע בפנים. ח. ועוד נראה לדחות את איסור מוליד בחשמל, דכיון דטעם מוליד הוא דנראה כבורא, א"כ בחשמל זה לא שייך, כיון שאין החשמל נראה בעין, ואף אי אפשר לגעת בו, כיון שהוא מכוסה בחומר מבודד, וכיוצ"ב. יא. וכל ששייך לדון מצד בורא, הוא בסגירת מעגל חשמלי גלוי, דאז אפשר לחוש בו בנגיעה. וכ"כ לדחות את הבית יצחק עוד פוסקים. יב. ועוד לא שייך לקרותו בורא, מאחר ועיקר הפעולה ביצירת החשמל אינה ע"י האדם, אלא ע"י חברת החשמל, וא"כ הוא אינו בורא, אלא הוא מסייע לבריאה. יג. ועוד דחה הגרש"ז אויירבך לבית יצחק, דלטעמיך יש לאסור אף חימום אוכל בשבת, שהרי קראתו הגמ' "אולודי קא מוליד", וכן יאסר לסחוט פירות שאינן עומדים למשקה. ועל כרחך שאין לדמות מצד מוליד, רק מה שאסרו חז"ל. יד-יט. עוד טעמים לדחות, ומקורות רבים, וסיכום באות יז. כ. בונה. החזו"א חידש דהסוגר מעגל חשמלי עובר על איסור בונה, והפותחו עובר על סותר. כא. וע"פ המבואר בשו"ת יבי"א, דהוכיח מהראשונים דכל שא"צ אומן לעשותו, והוא מלאכת הדיוט אין בו איסור בונה. א"כ מבואר להיתר. כב. ועוד בה דלא מבעי לחת"ס וסיעתיה, דס"ל דרק מעין מלאכת המשכן הוי תולדה, א"כ חשמל לא יחשב בונה. אלא אף החולקים נראה שיודו כאן בחשמל שאינו בונה, כיון שכלל אינו דומה למלאכת המשכן. כג. ניצוצות הנגרמים בעת חיבור או ניתוק חשמל, אין בהם איסור. כיון דהוי פס"ר דלנח"ל בדרבנן. וה"ט דהוי דרבנן, כיון דנגרם כלאחר יד, ועוד דהוי מקלקל, וגם חצי שיעור. כד. וגם דעת הפמ"ג וסיעתיה דניצוצות שלא הבעירו דבר, הוו איסור דרבנן. ועוד יש לצרף לחת"ס, דס"ל כי דוקא דומיה דמשכן בעינן, ולכן אין איסור בישול בהדלקת נר, וה"ה לנידו"ד. כה. והן אמת, כי בספר מעליות בשבת ס"ל להחמיר. מ"מ אין דבריו נראין, כמבואר בפנים. כז. ומעתה משרא שרי ללחוץ על הכפתור המסובב לצדדים את המאוורר, דאין איסור בתוספת צריכת חשמל, לא מצד בונה, ולא מצד מוליד. ובפרט שכלל אין איסור בונה ומוליד בחשמל וכנ"ל. ועוד יש להקל באופן שעומד סמוך למאוורר, כיון דהוי פס"ר דלנח"ל בדרבנן, וא"כ שרי. כח. ואין לאסור מצד גזירה שמא יבואו להקל בשימוש בחשמל גם בדברים האסורים, כי אין לגזור גזירות חדשות אחר חתימת התלמוד. כט. וכן אין לאסור מצד שאסור להורות דבר התמוה לרבים, כי כשמפרש טעם הדבר, אין איסור זה.

(((שאלה:))) האם מותר ללחוץ על הכפתור אשר גורם למאוורר להסתובב לצדדים.

(((תשובה:))) א. ראה ראיתי לספר קצות השבת (על הל' מוקצה בסוף הספר) כי התעורר לבדוק, האם בשעה שעומדים סמוך למאוורר גוברת צריכת החשמל, או שלא. אי לכך הזמין בדיקה במכון התקנים, ואגלאי, כי כשעומד אדם סמוך למאוורר, או כשמפנה פני המאוורר לכיוון הקיר בסמוך לו, צריכת החשמל גוברת. וכן כשמפעילים את הכפתור אשר גורם למאוורר להסתובב, ג"כ גוברת צריכת החשמל. והביא שם כמה תשובות ממכתבים מכמה מגדולי הרבנים בדורנו, מה שהשיבו על פתגמא דנא, וזה תוכנם, הגרי"ש אלישיב פסק לאסור, לא מבעי לדעת החזו"א דאיכא איסור בונה, אלא אף למתירים, עדיין איכא איסור מוליד, ויש לאסור פעולות שעל ידם נגרמות תוספת זרם. וכן הורה הגר"ש וואזנר, והגר"נ קרליץ, דע"י תוספת זרם נעשית תוספת באיכות המלאכה של מכה בפטיש, או מבעיר. וכן פסקו הגר"י פישר, והגר"מ הלברשטאם. ואולם הגרש"ז אויירבך כתב, דמעיקר הדין, אין כל איסור לטלטל מאוורר, אף במצב שעי"ז מוסיפים זרם, דאין בכך ולא כלום. מ"מ אני מורה להמנע מטלטול מאוורר, מפני הרואים שלא יבאו להתיר גם פעולות האסורות בשבת קודש. ע"כ. וכן מבואר בספר שלמי יהונתן בחלק לוח המוקצה (ערך מאוורר הערה 405) דאם יש שינויים בצריכת החשמל אסור לטלטלו. ונמצא לפי"ז כי דעת כל הני אשלי רברבי לאסור ללחוץ על הכפתור אשר גורם למאוורר להסתובב לצדדים.

(((ואמרתי))) לבא וללבן היטב, מהם האיסורים בהפעלת החשמל, ולנחות לעובי הקורה עד היכן שידי יד כהה מגעת, ולבאר דין זה.

מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת
מוליד

ב. (((כתב))) בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב במפתחות לסי' לא) לענין דיבור בטלפון בשבת וז"ל, והנה לפע"ד יש איסור בדבר, ושומר נפשו ירחק מזה, כי מלבד מה שמוכרח המדבר במכונה כזאת להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר, וזה אסור משום משמיע קול. יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי, וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא כסא אשיראי, אמרינן בביצה כג דאסור משום דמוליד ריחא. ה"ה דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג בשבת [קשר או חיבור חשמלי] , ומה"ט לדעתי יש לאסור לעשות זאדאוואססער [סודה] בשבת, משום דגם שמה מוליד הרכבה חמית. עכ"ל. וכ"כ מדנפשיה הגאון יוסף ראז'ין בשו"ת צפנת פענח (כשר סימן קו) לאסור להדליק חשמל או גאז ביו"ט, וכמו כל הני דביצה דף לג ע"ב (אין מוציאין את האור ביו"ט משום מוליד), וכמו מוליד ריחא דביצה דף כג (סחופי כסא אשראי ביו"ט אסור) ועע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב ס"ס עב) ע"פ הבית יצחק. וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן קכ אות ג) ויובאו דבריו בעז"ה בהמשך. וכ"כ בשו"ת מנח"י (ח"ג סימן לט אות י) לאסור רמקול מכמה טעמי, ועוד מצד מוליד ע"פ הבית יצחק. וכ"כ בשו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טו אות יא), ועוד לו (סימן טז אות י) לאסור שימוש בחשמל משום מוליד. וכן ראיתי לספר מערכי לב (זאב בהוצאת מוסד הרב קוק פרק ב אות ב) שהביא עוד שכ"כ לאסור מצד מוליד, הגאון ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (בירחון הדרום כרך לב ואת"י), וגם להדליק ביו"ט (חשמל) הוי מוליד, דע"י הרכבה הכמית מוליד כח. ע"כ. ונראה לבאר כי כל ששייך לדון מצד מוליד בחיבור חשמלי הוא בעצם סגירת המעגל החשמלי, ולא מצד הפעלת המוצר החשמלי, כי בכגון המפעיל מאוורר חשמלי אין מקום לומר דדמי לבורא שברא יצירה של מאוורר פועל, כיון שלא ברא כאן שום יצירה חדשה, רק מסובב המאוורר, וכי אם יסובב בידיו את המאוורר נאמר דהוי בורא, ואת"ל דכן, אף לפתוח ברז מים נאסור, כיון שזורמים מים, ועוד דברים רבים המותרים בשבת יאסרו, וזה ברור שאינו, כי מוליד היינו שנוצרה מציאות חדשה כמו ריסוק שלג שהופך מוצק לנוזל וכדו', ועל כן כל הדיון מצד מוליד הוא בעצם חיבור החשמל, שברגע החיבור נוצרה מציאות חדשה, שהרי בחוטי החשמל אין זורם חשמל, אלא עצור שם מתח חשמלי בלבד, (והוא הכח שדוחף את זרם החשמל), וכל עוד שאין המעגל החשמלי סגור, דהיינו כל עוד לא הפעיל את המאוורר, וממילא סגר את המעגל החשמלי, המעגל נשאר פתוח, ואין בו זרם חשמלי, אלא יש בו רק את המתח החשמלי הנזכר, ובעת שסוגר מעגל חשמלי, מיד המתח דוחף לאלקטרונים, ונוצר הזרם החשמלי, וכמבואר כ"ז באנציקלופדיה תלמודית (ערך חשמל בנספח לחשמל שבסוף כרך יד במבוא), ועוד בספר מערכי לב (זאב הוצאת מוסד הרב קוק פרק ראשון אותיות ה-ז). ועוד (במבוא לפרק שני), וע"ע בפרק שני (עמ' כ), ובפרק רביעי (אות ג הערה 2). [ורק יש להעיר, כי ביאור זה אינו אלא תאוריה מדעית, כיון שאף אחד לא ראה אלקטרונים, שאין שום מקרוסקופ אשר יכול להראותם. מ"מ המציאות היא כזו, שאין חשמל בחוט חשמל אשר המעגל אינו סגור וכנ"ל. והתאוריה המדעית היא כנ"ל. וצריך להבחין כמובן שאין להשען על התאוריה כלפי ההשלכות הלכתיות, כי תאוריה עשויה להשתנות כפי שקרה פעמים רבות אף לגבי תאוריות אשר החזיקו בהם מאות שנים, מ"מ אנו נשענים לענין הלכה רק על מראה עינינו וחושינו, מתי אשר מורגש החשמל ומתי שלא, וכפי שכתב כן הגרש"ז אויירבך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא אות ב), וכן ראיתי בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא אות ב ד"ה הן), דכתב הגרש"ז אויירבך שאין לנו לפסוק ע"פ תאוריות מדעיות וכיוצ"ב, אלא ע"פ מראה עינינו ע"ש. ושב והניף את ידו כן בסימן יב (אות ג). וכן ראיתי שכתבו באינציקלופדיה תלמודית (סוף כרך יח במבוא לנספח חשמל עמ' תרמח) בשם הגרש"ז אויירבך בספר מאורי אש (עמ' 12) וזה לשונם שם, עם זאת יש להדגיש מש"כ הרב שז"א, שאין להתחשב עם דברים שאין חושי האדם מרגישים אותם וכו', ע"ש. וכמדומני כי מי שכתב לערך חשמל הוא הרה"ג הלפרין גופיה בעמ"ח שו"ת מעשה חושב הנ"ל.] וכ"ז הוא בהפעלת רוב המוצרים החשמליים, אך יש מוצרים רבים שגם מצד עצם הפעלתם יש לדון במוליד, כיון שהפעלתם היא מציאות חדשה, (ואינה רק כגון הפעלת מנוע וכיוצ"ב). וכגון בהפעלת נורת ליד (היא מנורה שאין בהם חום, ולכן אין בה איסור הבערה, וכגון הנורות שנמצאות בוואקמן שרוחבם 1-2 מ"מ), שעצם סגירת המעגל יוצרת מציאות חדשה של אור, וזה מוליד, משא"כ בנידו"ד. ונמצא א"כ, כי בעת חיבור החשמל הוי מוליד יצירה חדשה, ודמי למרסק שלג (סימן שכ ס"ט), שיוצר יצירה חדשה שהופך מוצק לנוזל, ואף כאן יוצר זרם חשמל.
הגברת צריכת החשמל

ג. (((ומעתה))) נראה דיש לדחות את דברי הרב בית יצחק וסיעתיה, כיון שכל דבריו אמת ויציב בכגון המשתמש בבטריה חשמלית, שאז בעת שמפעיל מוצר חשמלי אשר עובד ע"י הבטריה, יוצר יצירה חדשה של זרם חשמלי. משא"כ בשימוש בחשמל ביתי, אשר מגיע מחברת החשמל, פני הדברים הם שחברת החשמל מספקת את כל החשמל של האזור כולו דרך אותם כבלים, ובסמוך לעיר מתפצלים הכבלים ומגיעים לכל בית בפני עצמו, וא"כ בכגון שאין החשמל פועל בבית פלוני, מ"מ בהרבה בתים אחרים החשמל מגיע, וא"כ כאשר אותו פלוני מפעיל בביתו מוצר חשמלי, מיד חברת החשמל מייצרת יותר חשמל כדי לספק אף לו, ותוך רגע מגיע אליו, וא"כ אותו החשמל תחילה עובר בחוט הראשי, ובהגיעו סמוך לביתו מתפצל אליו, ונמצא שכשהפעיל את המוצר החשמלי בביתו לא יצר חשמל לבד, אלא יצר תוספת בצריכת החשמל, ובזה לא הוי מוליד גמור אלא תוספת מוליד ובזה נראה עיקר להקל וכבסמוך בעז"ה. דאף שיש חוט חשמלי אשר כלל לא עבר בו חשמל קודם לכן, וכעת יעבור בו (הוא חוט חשמל שבביתו), מ"מ זה כבר בואר שאין בזה איסור מוליד, כי מוליד הוא בעצם יצירת החשמל, וכאן החשמל לא יוצר לבדו, אלא רק התוסף יותר חשמל. ואה"נ לו יצוייר כי רק אדם אחד היה מחובר לחברת החשמל, ובביתו לא היה פועל שום מוצר חשמלי הצורך חשמל, אז אה"נ בעת שהיה מפעיל מוצר חשמלי, היה מוליד חשמל. משא"כ במציאות שיש מאות אלפי משתמשים בחשמל, אשר מגיע מאותה חברת חשמל, ובכל בית יש עשרות נקודות חשמל שונות שצורכות חשמל, א"כ לעולם כשמפעיל מוצר חשמלי גורם רק לתוספת צריכת חשמל, ולא למוליד חשמל, כי אפי' בביתו כשמפעיל מוצר חשמלי, ע"פ רובא דרובא יש בביתו כבר צריכת חשמל, ע"י המקרר שפועל, או נורה אחרת שדולקת בבית, וכיוצ"ב. שוב בדברי על כך עם מהנדס חשמל ירא שמים, אמר לי כי אין דברינו מדוייקים, כי אף במקרה שאף אדם אינו צורך חשמל, הגנרטור מייצר חשמל, והוא מתחלף בחום שמתחמם הגנרטור עצמו. ונמצא לפי"ז, שגם אם אף אחד אינו צורך חשמל, כשמפעיל מוצר חשמלי, אינו אלא מוסיף בצריכת החשמל, ולכן אינו מוליד חשמל אלא הוא תוספת מוליד.

(((דהנה))) המ"א (סימן תקיא ס"ק יא) על דברי הרמ"א ואסור לסחוף כוס מבושם על בגדים. כתב וז"ל, ואע"ג דמותר למלול עשבים כמ"ש סימן שכב ס"ה, דהתם ריחא מיהא איתא ואוסופי היא דקמוסיף (גמ'). ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר, דשאני הכא שהריח הוא שם, רק שמוסיפו במלילתו שיצא הריח, משא"כ בבגד דמ"מ מוסיף ריח חדש. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעריו"ט על הבגד ונטלו, מותר להחזירו ביו"ט, דאינו מריח יותר בשביל כן (עס"י תרצח). עכ"ל. וסיום דבריו לכאורה קשה במה שכתב שאינו מוסיף ריח חדש, והרי המוחש לא יוכחש דמוסיף ומוסיף בבגד שלקחו מעיו"ט ומחזירו ביו"ט, וא"כ עברו כמה שעות. ומכח הא כתב בספר מערכי לב (זאב פרק ב אות ד) לבאר למ"א דכוונתו לומר, דאה"נ מוסיף ריח רק ריח חדש אינו מוסיף, ולפי"ז ס"ל למ"א דתוספת ריח מותרת, רק ריח חדש אסור. ומינה לנידו"ד לענין הגברת צריכת החשמל בעת שהזרם פועל, כי אין בכך איסור מוליד.

(((ודבריו))) קשים, דהרי המ"א כתב, ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר. ע"כ. ופשטות דבריו מיירו על אותו בושם, דלא גילה שכוונתו בדוקא לבושם אחר. ויותר, דהרי רצה להוכיח להיתר, מהא דמותר למלול עשבים שהוא מוסיף ריח, והרי שם התוספת ריח הוא אותו הריח, ולא ריח חדש, ומהיכי תיתי ללמוד לענין ריח אחר. ועוד דלטעמיך היה למ"א לדחות כי אין להוכיח ממלילת עשבים, כיון ששם הוא אותו הריח, משא"כ הכא. ואילו המ"א דחה, דשאני הכא שהריח הוא שם, רק שמוסיפו במלילתו שיצא הריח, משא"כ בבגד דמ"מ מוסיף ריח חדש. ע"כ. וע"כ דכוונתו ריח חדש, היינו נוסף, וחדש היינו דלכן הוי מוליד, שהוליד דבר חדש. (אלא דעל כך יאמר הרב מערכי לב, כי כוונתו ריח חדש ממש). וכן מבואר כדברינו בספר חמד משה ובמ"ב, דהנה כתב החמד משה (ס"ק ג), ואסר לסחוף כוס מבושם על הבגדים משום דמוליד ריחא בהם, ומדרבנן אסור להוליד דבר חדש, דהוה כעושה דבר חדש, וכמ"א אפילו בגד שמריח כבר, אסור ליתן עליו כדי שיריח יותר. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעריו"ט על הבגד, ונטלו ממנו, מותר להחזירו, דאינו מריח יותר בשביל כך. ע"כ. וכ"כ המ"ב (ס"ק כו) על דברי הרמ"א שכתב, ואסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים. כתב, ואפילו בגד שמריח כבר, אין ליתן עליו כדי שיריח יותר. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעיו"ט על הבגד ונטלו ממנו, מותר להחזירו, דאינו מריח יותר בשביל כך. עכ"ל. ומקורו מבואר בשעה"צ, דהוא מהמ"א. ולכאורה סותר עצמו מיניה וביה, דהרי הבגד מריח כיון שפעם הניח עליו כוס מבושם, וא"כ כשנותן עליו שוב כוס, הוא בדיוק כנותן אתרוג שוב לבגד. וע"כ כי שאני אתרוג שנשאר כל הזמן תוך הבגד, והוציאו מעריו"ט ומחזירו ביו"ט שעדיין לא יצא הריח, וא"כ לא מוסיף עליו. משא"כ בגד שעמד עליו כוס, לא שייך שיהיה הכוס עליו זמן כה רב עד שיבלע בכולו היטב. ודמי למרסס דאודורנט על בגד, שאפי' אחר הריסוס מיד, אם ישוב וירסס מוסיף לו עוד ריח. וזהו שסיים המ"ב דאינו מריח יותר בשביל כך.

(((ומדברי))) ספר ערוך השלחן (סימן תקיא סעיף יב) משמע יותר כהרב מערכי לב, דכתב, ואפילו היה בבגד ריח, אסור להוסיף, שהרי הריח אינו מעצמותו, וא"כ מוסיף בו ריח חדש [מ"א ס"ק יא] . אך אתרוג שמונח על הבגד ונטלו ממנו, מותר להחזירו, כיון שאינו מוסיף דבר חדש [שם] . עכ"ל. אך י"ל להפך, שדייק לכתוב הטעם שהרי הריח אינו מעצמותו. והרב מערכי לב יוצרך לפרש כוונתו כאן לריח חדש, שונה ממה שיש בבגד. וא"כ מה נתינת טעם יש בזה.

ד. (((ואולם))) מדברי הראשונים מבואר להקל בתוספת ריח, דהנה כתב רש"י שבת (כג ע"א ד"ה דקמוליד ריחא) וז"ל, שנכנס בחרס שלא היה בו ריח. ע"כ. וכתב לדייקו בספר מעליות בשבת (פרק יג) כי כל שנאסר הוא רק כיון שלא היה בו ריח, הא אם היה בו, אף שהוא רק מוסיף ריח שרי. ויוצא מבואר, כי ס"ל לרש"י שתוספת ריח מותרת. וכ"כ כל' זו האור זרוע (הל' יו"ט סימן שנ) וז"ל, ורב' אמר ע"ג כלי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא, שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן. ע"כ. ומשפט זה שהוסיפו "שלא היה בו ריח" הוא מיותר ואינו נצרך לכאורה, וע"כ כנ"ל, דקמ"ל דתוספת ריח שרי. וכן ראיתי עוד שכ"כ בחידושי הרא"ה (שיטת הקדמונים הוצאת אורייתא ביצה) (כג ע"א ד"ה ומ"ש מהא דתנן וכו') הכא אולודי הוא דקמוליד ריחא, שנקלט הריח שבבשמים בבגדים שלא היה כל עיקר . ע"כ. וא"כ גם איהו סיים כי כל שנאסר הוא דוקא שלא היה כל עיקר ריח בבגד, הא אם היה, שרי, כיון שהוא תוספת ריח.

(((וע"ע))) בספר שו"ע הרב (סימן תקיא סעיף ז) דשם מפורשת דעתו להקל להוסיף ריח בבגד. וז"ל, ואם כבר היה מונח מין בושם זה על בגד זה, בענין שכבר נכנס ריח הבושם בבגד, מותר להניח עליו ביו"ט עוד ממין בושם זה, כדי להוסיף ריח בושם זה בבגד. אבל אסור להניח עליו מין בושם אחר, שהרי הוא מוליד ריח חדש בבגד ביו"ט. וכן דעת הגרש"ז אויירבך כי אין איסור מוליד בתוספת זרם וכפי שהביאו מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אות יח), ואף איהו ס"ל הכי, ועוד בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כא אות כג). ושב והניף את ידו להקל בהא מפי ספרים וסופרים, בספרו הליכות עולם (ח"ד תצוה לא) והתיר להפעיל מכשיר ביבי סיטר מער"ש שיפעל בשבת. ודברי הגרש"ז אויירבך נמצאים בספרו שו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט אות ב). ועוד הביאו באינצקלופדיה תלמודית (כרך יח דף תרנ הערה 6) שכ"כ בספר שש"כ (פל"ד סכ"ח), ועוד (פל"ח אות לא). [וראיתי בתיקונים לשש"כ הנדמ"ח, שהוסיף עוד לחזק דבריו שם] . וכן ראיתי בשו"ת באר משה (ח"א סימן יז אות ז) דכתב להשען על כך לעת הצורך מאוד. ושב וכ"כ בח"ו (קונטרס האלקטריק סימן יד), ד"ה ועוד. וכ"כ עוד שם (באות ג). וכ"כ בשם הגרש"ז אויירבך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי"א אות א). ועוד כ"כ הבאר משה (שם אות יד). שוב ראיתי שכ"כ בספר מנוחת אהבה (ח"א סימן כד הערה 22) דאין איסור מוליד בתוספת חשמל, ושב והניף ידו (הערה 26), שוב ראיתי כי (הערה 32) הפך הקערה, וסיים שם, כי נראה לי עיקר שאסור להגביר זרם החשמל, וסותר עצמו. וכ"כ שוב (הערה 34), ועוד (בהערה 41) ושוב (בהערה 44) כתב שכן עיקר, ודבריו צ"ע, ובפרט שלא ביאר שום טעם לאסור. ובספר מערכי לב הנ"ל (פרק ב אותיות ד,ו) ס"ל להקל, דאין איסור מוליד בתוספת צריכת חשמל, שכן למד במ"א, ושכן דעת הגר"ז, וכנ"ל. וכן ראיתי שהביא עוד בספר מעליות בשבת (פרק יג) דכ"כ החיי אדם (כלל צג סעיף יג) וז"ל, אסור ליתן בשמים על הבגד כדי שיקלוט הריח, משום דמוליד ריח, והוי כתיקון מנא. אבל אם כבר היה מריח מותר, אע"ג שמוסיף ריח קצת . ע"כ. וכן היא מסקנת הרב מעליות בשבת שם.

(((וחזי))) הוית לשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב במפתחות לסי' לא) דגילה דעתו בענין זה, (ופלא, שלא ראיתי שהבחינו בכך הפוסקים, והלא שם הוא מקור דין מוליד בחשמל, דהוא הראשון שחידש זאת, וממנו בא כל הדיון ההלכתי בזה). כי אחר שכתב לאסור החשמל מדין מוליד, שוב דיבר אודות עגלה חשמלית שאסור ליסוע עליה בשבת מכמה טעמי, והוסיף וז"ל, וגם יש לחדש, דע"י ריבוי המשא, מוכרח מנהל העגלה להרבות ג"כ כח העלעקטרי, היינו לקרב כח העלקעקטרי בהמכונה שיש לו בקרון להזרם העלעקטרי, וכשישראל יושב בעגלה הוא מרבה בשבילו, וזה אסור, כמבואר בשו"ע או"ח סימן שכה סעיף יא. עכ"ל. ומפורש כי דעתו דאסור אף להרבות בזרם החשמל, והרי ביאר שיחתו קודם כי ס"ל דהאיסור בחיבור החשמל הוא מוליד, ונמצא דס"ל דאף להרבות במוליד אסור.

[(((ואולם))) מש"כ באינצקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' תרנ הערה 11), ושוב (בעמ' תרצה הערה 24) כי בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן ס), ועוד לו (ח"ז ס"ס כא ד"ה ועוד), ובספר ברית עולם (מכבה ומבעיר ס"ב עמ' 98) כתבו לאסור תוספת זרם. זה אינו, כי שם שניהם סברו שיש אש בחשמל, וכשם שחשבו כל הפוסקים עד שבא הרב ציץ אליעזר (ח"א סימן כ) וסתר זאת. וכן הגרש"ז אויירבך, וכדלקמן (אות ו). ולפי"ז שם באנציקלופדיה תלמודית נמצא דאין מי שאוסר תוספת זרם מצד מוליד, ומ"מ ע"פ המבואר היא מח'.] וכן דעת הגרי"ש אלישיב לאסור תוספת מוליד, כמובא מכתבו בס"ס קצות השבת לאסור הפנית המאוורר לצדדים ע"י הכפתור. וכן מובא שם בשם הגר"ש וואזנר, ולא הוכיחו דבריהם, ועע"ש. וכפי שהובאו תורף דבריהם בראש אמיר. וכן ראיתי לשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן ז אות יט) דאסר תוספת החשמל, ואיהו ס"ל דחשמל הוי איסור דרבנן, כמבואר שם לעיל (בסימן ד אות ה). וכ"כ בח"ו (קונטרס האלקטריק סימן טז אות ג). (ושם תמה על הגרש"ז אויירבך שהתיר לסובב כפתור הטרמוסטת במקרר, כי לא ביאר טעמו, ושלא נקבלו. ותמהתי על עצמי כי כן עשה גם הגר"מ שטרן, שלא ביאר טעמו ואסר, ואף שכתב כמה פעמים דחשמל אסור מדרבנן, מ"מ לא ראיתי שפירש איזה איסור, ולמבואר הוי איסור מוליד, ובזה בודאי שיש מקום לומר שלא שייך מוליד בתוספת, וא"כ לטעמיה שכתב כי מאחר והגרש"ז אויירבך לא פירש טעמו להיתר ולכן לא נקבלו, אף אנו נאמר כי אין לנו לקבל חומרתו, בלא לפרש טעמו. וגם סותר עצמו וכמובא לעיל (בריש אות טו)). וע"ע לקמן (ריש אות כז), מש"כ בזה.

(((ומעתה,))) אחר שראינו דהוי מח' במילתא דרבנן יש להקל. בפרט שמלבד כן יש לכל הספיקות דלקמן (אות יז), לגבי עצם איסור מוליד בחשמל. וע"כ נראה ברור, דאין איסור בתוספת חשמל בשבת. (ומצד איסור בונה, ע' לקמן אות כ והלאה).

(((ועוד))) נלע"ד להעיר, דמאחר וברור שכל הדיון באיסורים הוא רק בדברים שאנו יכולים לחוש אותם, ולא ע"י כלי מדידה וכיוצ"ב. (דא"כ נאסור אף לנשום כיון שיש חיידקים הנראים במקרוסקופ וכיוצ"ב). וכדיבואר לקמן בעז"ה (אות ו) בשם הפוסקים, והוא ברור. א"כ אף לשיטות דס"ל דיש איסור מוליד בתוספת זרם, כל שיש לדון הוא רק כשהתוספת זרם היא משמעותית, שאם אדם יקבל מכת חשמל מהזרם ללא התוספת, או עם התוספת, יוכל להבחין ביניהם. אך בתוספת פורתא, כל כה"ג שרי. (ואף שברור שהאוסרים לא חילקו בכך, מ"מ החילוק נלע"ד נכון ואמיתי).

הולדת מתח חשמלי

ה. (((עוד))) רגע קט ואדבר אודות שיטת הבית יצחק לענין מוליד מתח והוא, כי בעת שמעגל החשמל פתוח, מ"מ יש בשקע מתח חשמלי, והוא הכח שידחוף לזרם, ברגע שיהיה המעגל חשמלי סגור. [והתאוריה המדעית מבארת שהאלקטרונים נמשכים לצד אחד של החוט, כתוצאה מהמתח החשמלי, ואילו האטומים לצד השני, וממילא נוצר בצד אחד של החוט כח חיובי ובשני שלילי, כי האטומים הם החיובי, והאלקטרונים השלילי. ורצונם הטבעי להתחבר אחד לשני ולהשלים אחד לשני, כך שלא יהיה הפרש חשמלי, ובעת סגירת המעגל, נוצרת להם האפשרות להתחבר, וממילא הם רצים אחד לשני, והוא הזרם החשמלי, אך בעת שיש רק למתח, אין את הזרם, רק למתח, וממילא אף הנוגע בחוט לא יחוש דבר, (אא"כ הוא עצמו יסגור מעגל חשמלי בעת נגיעתו) וכמבואר כל זה במבוא לנספח חשמל באציקלופדיה תלמודית סוף כרך יח, וע"ע בזה בספר מערכי לב (פרק א)] . והשאלה האם מותר לחבר כבל מאריך לשקע, כיון שברגע החיבור של הכבל, עובר המתח החשמלי אף לתוך הכבל החדש. וא"כ השאלה היא האם מותר להוליד מתח חשמלי בשבת או שיש לאסור, והוא נ"מ לענין אזעקה בשבת, כי ישנה מערכת אזעקה אשר בעת שהדלת סגורה, המעגל פתוח, ולכן לא פועלת, וכשנפתחת המעגל נסגר, וממילא מופעלת האזעקה, ולכן כשרוצים לצאת מהבית יש לבטל את המעגל, ע"י פתיחת המעגל במקום נוסף, ונמצא שבפעולת הסגירה והפתיחה של המעגל, הוא רק מעביר את המתח.

(((וכתב))) בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן ט אות ב) ועוד שם (בסימן ו אות ב) וז"ל, והנה לפי דעת הבית יצחק, כמו שאין לחלק בין הולדה שניתן להבחינה באחד מחמשת החושים, ובין הולדה שלא ניתן להבחינה אלא במדידה, או באמצעי תצוגה אחר. כך גם אין לחלק בין יצירת הזרם, לבין יצירת המתח, כאשר רוצה ומתכוין ביצירה הזאת, כמבואר בפוסקים לענין הולדת ריח, עיין ר"ן ביצה (כג ע"א), ובשו"ע (או"ח סימן תקיא סעיף ד), ובמ"א (שם ס"ק יא), ועיין שו"ע (או"ח סימן תרנח סעיף ב) בהגהה, ובמ"א (שם) בשם היש"ש, ועיין ט"ז (תקיא סק"ח), ובשו"ע הרב (סימן תקיא סעיף ז) כתב מפורש, שדוקא במתכוין אסור, וע"ש בקונט"א שהוכיח שכן סוברים הרמב"ן והרא"ש והר"ן. עכ"ל.

ו. (((והנה))) כל הני פוסקים שהביא, הביאם להוכיח כי יש חילוק בין מתכוין להריח דאסור, לבין המוליד ריח, ואין מתכוין להריח, דשרי. אך את עיקר דבריו שעליהם נשען, והוא כי מוליד שייך אף בדבר שלא ניתן להבחינו בחמשת החושים, לא כתב לכך שום ראיה, רק כתב כן מסברא דנפשיה. ודבריו אחר המחילה מרפסן איגרי כי בודאי זה אינו, כיון שכשאין החושים חשים ורק אפשר למדוד ע"י כלי הטכנולוגיה, בודאי שאין בו שום מוליד, וכשם שכל איסורי תורה נמדדים רק בדברים אשר אותם אנו יכולים לחוש, וכדהאריכו הפוסקים להתיר תולעים אשר נראים במקרוסקופ וכיוצ"ב, כמבואר בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ב סימן קמו דף רמח), והובא שם בשם הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל, שכן אין להתחשב במראות דמים עם מיקרוסקופ, וכן לא ברבוע תפילין, ופגימת סכין שחיטה. ושכן עיקר. ע"כ. וכ"כ בשו"ת היכל יצחק (הרצוג חאו"ח סימן כט אות א) כי אין איסור להרוג חיידקים בשבת, מצד נטילת נשמה, והוא מאחר ואין הם נראים, ע"ש. וכ"כ מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ד יו"ד כא) לענין שטר כסף שכתוב עליו פסוקים בכתב הניכר בזכוכית מגדלת, וע"ש (אות ז) דכן הקל בשו"ת מים חיים משאש (ח"א או"ח נט) לענין אתרוג שנראה בו חסר בזכוכית מגדלת, שכשר. וגדולה מזו כתב השע"ת בשם המביט, ע"ש. ובשו"ת דובב מישרים (ח"א סימן א) העלה דלא אזלינן במוקף גויל אחר זכוכית מגדלת, ועע"ש. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"א ס"ס יח) דא"צ לבדוק חסה בזכוכית מגדלת, וכדכתב בשו"ת טוב טעם ודעת (תנינא קונט' אחרון סימן נג), שכל מה שלא נראה לעין יפה ובריאה, לא אסרה תורה. ועע"ש ביחו"ד. וע"ע בשו"ת באר משה (ח"ה סימן טז) דאין פסול של נקב שאינו נראה אלא בזכוכית מגדלת וכנ"ל, והביא לתפארת ישראל ע"ז (פ"ב בועז אות ג) דכתב דכל שאין נראה בלי זכוכית לא נקרא קשקשת וכו', ועע"ש מפי סופרים וספרים. וע"ע בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סימן קכח). וכן העלה בשו"ת אדני פז (אבידר ח"א סימן כ) לענין מטהר מים, דלא הוי בורר לסנן בו מים בשבת, כיון שבורר דברים שאינם נראים בעין, ועע"ש. וספרי הפוסקים מלאים בזה, וא"צ להאריך.

ז. ויתר על כן י"ל, כי אף אי יהיבנא כל דיליה, מ"מ אין לאסור מתח חשמלי מצד מוליד, כיון שאין כאן שום הולדה, רק העברה המתח. כי המתח החשמלי מגיע מחברת החשמל עד השקע שבבית, וע"י חיבור הכבל מאריך, גורם שאותו מתח יכנס לקבל, ויעבור בו עד קצהו, וא"כ לא הוליד כאן דבר, רק המשיך למתח. והוא ממש כפותח ברז מים, שאין כאן שום מוליד לכו"ע, במה שהמים כאן עוברים ונמצאים בכיור. משא"כ במוליד בחשמל, שהוליד יצירה חדשה שלא היתה קודם לכן. שוב ראיתי שכבר עמד לדחות למעשה חושב הנ"ל בספר מערכי לב זאב (פרק שני אות ז) ע"ש.

עוד באיסור מוליד בחשמל

ח. (((שוב))) נשוב לנידו"ד, לענין חומרת הבית יצחק וסיעתיה דס"ל לאסור שימוש בחשמל מצד מוליד, ודחינו כי אין כאן מוליד אלא תוספת מוליד, ושבזה העיקר להקל. ועוד נבוא לשורשי הדברים לענין איסור מוליד, האם הוא שייך בנידו"ד, והנה כתב רש"י (שבת נא ע"ב) בהאי מימרא דאין מרסקין השלג והברד כדי שיזובו מימיו, לפרש מהו טעם איסור מוליד, וז"ל, משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה שבורא מים הללו, וכן פירש הר"ן (דף כג ע"ב ד"ה ואין), וכ"כ עוד רש"י בביצה (דף כג רע"א), רבה אמר על גבי חרס נמי אסר משום דקא מוליד ריחא, ופרש"י, שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן, שמוליד דבר חדש, קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה. ע"כ. וכ"כ הנמוק"י (שבת נא ע"ב) שיזובו משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה שבורא המים האלו. וכ"כ הרמב"ן שם, וכן הביא לרש"י הרשב"א (ד"ה הא) ופירש את דברי רש"י וז"ל, ומה שכתב הרב ז"ל משום דקא מוליד, לאו למיסר משום נולד קאמר, אלא שהאיסור הוא משום סרך מלאכה, לפי שהוא כבורא ומוליד המים הללו. ע"כ. (אלא דהוא נקט שאיסורו משום משקין שזבו). וכ"כ בחידושי הר"ן (ד"ה ואין מרסקין), פ' רש"י ז"ל, אין משברין לחתיכות קטנות משום דדמיא למלאכה, שהוא בורא את המים, אבל לתוך הכוס של יין בימות החמה כדי לצננן או לתוך הקדרה, אע"פ שמתחממין מאליהן ונימוחין, מותר. דמאחר שיש בהם מים, אינו נראה כבורא את המים. ע"כ. וכן הביא לדברי רש"י, הריטב"א (ד"ה אין מרסקין), וכ"כ בספר אור זרוע (ח"ב שבת סימן ס).

ט. (((ואף))) מרן ס"ל לטעם זה, וכפי שהביא הב"י לרש"י ולר"ן הנ"ל בסימן שכ (עמ' פח ע"ב), ומרן בשו"ע פסק כוותייהו, וכדמוכח מפסק השו"ע (ס"ס שכג), אין חופפין כלים במלח, לפי שהמלח נמחה כשחופף בחוזקה. ע"כ. ועוד בסי' שכח (סכ"ב) דפסק מעבירין גלדי מכה וסכין אותה בשומן אבל לא בחלב, מפני שהוא נימוח. ע"כ. ובשני פסקים האלו א"א לבארם ע"פ הרמב"ם (פרק כא הי"ג) וסיעתיה, דס"ל דאיסור ריסוק שלג הוא מצד גזירת משקין שזבו, כיון שכאן אינו שותה את החלב שע"ג גלדי מכה, וכן אינו שותה למלח שנימוח ע"ג הכלים, וא"כ ע"פ הרמב"ם וסיעתיה אין לאסור, אלא לפי רש"י וסיעתיה הנ"ל, וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן כח אות יא) ע"ש. ובתשובה בכת"י הוכחנו גם כי מרן לא ס"ל כתרומה שאוסר מצד נולד.

(((וכ"כ))) גם אחרונים רבים, בביאור איסור מוליד, ומהם בשו"ת בית דוד (ר"ס רצג), ובספר שו"ע הרב (סימן תקיא סעיף ז), א"ר (סימן תקיא ס"ק ח), ועוד. והן לא אכחד, כי ראיתי למ"ב סימן תרנח (ס"ק ז) לענין מוליד ריח בבגד, דאסור מצד מתקן מנא, ודבריו לכאורה קשים מאוד, מכל הנ"ל. וכ"כ בלא מקור וראיה רק מסברא, ובפרט שסותר את עצמו מדלעיל (סימן תקיא ס"ק כז) דשם כתב כדברי רש"י וצ"ע.

מוליד שאינו נראה

י. (((וע"פ))) האמור נראה כי אין איסור מוליד בחשמל [אף בלא הטעם הנ"ל דהוי תוספת חשמל אלא בכגון בבטריה] , והוא ע"פ דברי רש"י ושאר הראשונים הנזכרים, שהם מקור דין איסור מוליד, שביארו כי היינו טעמא דאסור, כיון שדומה למלאכה שבורא מים הללו, וא"כ כל ששייך לדון מצד מוליד הוא רק כשנראה האדם כבורא, וכשם שהמרסק שלג נראה שבורא מים. משא"כ בחיבור חשמלי, שהאדם המחבר לא נראה שברא שום דבר, שהרי אנו לא רואים לחשמל כלל, וגם א"א לגעת בו כיון שהוא עובר תוך החוטים, ומכוסה, א"כ מה שייך לומר שברא כאן משהו, ומה שהמאוורר פועל, בזה אינו בורא, וכפי שהקדמנו לעיל (אות ב), דעצם כך שהמאוורר מופעל אין מקום לדון מצד מוליד רק על עצם החיבור החשמלי וזה לא שייך לקרותו מוליד. ואע"ג שבפועל כן מוליד כאן יצירה חדשה, והוא זרם החשמל, מ"מ אינו נראה כבורא. וכן כתב כדברים האלו בספר תורת שבת (סימן שכ ס"ק טז) לענין דריסה על השלג שמותרת, כיון דלרש"י האיסור משום דנראה כבורא, והכא המים שברא ברגע דריסתו אינם נראים. ע"כ. וזהו כדברינו. ומינה לנידו"ד, דהרי כל איסור מוליד הוא חידוש עצום, והוא מטעם שדומה לבורא, וזה דומה לעושה מלאכה וכנ"ל בראשונים, והיא גזירה מדרבנן, וא"כ באופן שאינו נראה בורא, בודאי שאין שום מקום לאיסור זה, וכל כה"ג הוי גזירה חדשה, דלא גזרינן אחר חתימת התלמוד, וכדמפורסמים דברי הרא"ש שבת (פרק ב סימן טו), וע' בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן ז אות א), ולקמן (אות כח). ויותר, שגם אין מקום לגזירה זו מסברא, (ועדיף מכל מקום שאמרינן שאין לגזור גזירות אחר חתימת התלמוד, שאמרינן הכי אף באופן שיש סברא לגזור, ואפ"ה זה אינו. ואילו כאן אין גם סברא לגזור כן), כיון שאינו בורא, וא"כ אינו דומה לעושה מלאכה בשבת. וא"כ אין חשש שיבואו לעשות מלאכה אחרת.

יא. (((ואם))) היה מקום לדון במוליד בחיבור חשמלי, הוא כאשר מחבר חיבור חשמלי בחשמל גלוי, שאז היה מקום לומר שהרי נוצר כאן זרם, והרי הוא מוחשי, כי אע"פ שאינו נראה, מ"מ מי שיכניס ידו למעגל הגלוי, יקבל מכת חשמל, וא"כ דמי לבורא (ורק שגם בזה יש לחלק, וכדלקמן בעז"ה). משא"כ בנידו"ד, שהכל מכוסה ואינו ניכר, לא שייך לדון מצד מוליד. שוב ראיתי לספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7 ד"ה אולם) דכתב כדברינו, והסכים לכך. אלא דדחה זאת מטעם אחר דאף שבחשמל אין מוליד, מ"מ כשהמכשיר פועל הוי מוליד בו. עכת"ד. אך את זה כבר דחינו לעיל. וכן ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סימן כ פרק י אותיות א,ב) דהביא לספר צל"ח חדש למהרה"ג ר' אלטר שטיגליץ, שהביא לתשובת הגאון אב"ד דרישא, והוא חתנו של הבית יצחק, דכתב לדחות את דברי הבית יצחק וז"ל, דלא דמי למוליד ריח, כיון שהוא נרגש באחד מחמשת החושים, אבל כח האלקטרי אשר לא יוכל לחזות ולא לשמוע, ואינו מושג לאחד מחמשת החושים, ולא נדע מה הוא, איך יאמר עליו כי אסור לעשותו בשבת. ע"כ. וקלסיה לסברתו הרב ציץ אליעזר (שם אות ב) כי סברא זו היא טובה ומתקבלת על הלב, אך מ"מ הגאון דרישא סיים שם, אך לאשר כבר יצא לאיסור מפי אדמו"ר חותני הגאון הצדיק זצלל"ה, לא ארצה להתיר. ע"כ. [ברם לעצם דבריו שאינו ניכר בא' מחמשת החושים, זה תלוי בעוצמת החשמל, כי בזרם המגיע מחברת החשמל ניכר וניכר הוא בנגיעה באחד מאברי האדם בזרם בחשמל. ואה"נ בזרמים בעלי עוצמה נמוכה מאוד כגון זרם בטריה של שעון וכיוצ"ב, נכונים דבריו. וכן ראיתי בשו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טז אות י) שכתב להשיב כן על הצל"ח חדש, דשפיר נרגש החשמל בנגיעה בידו. ע"ש.] וכן כתב כיוצ"ב עוד בשו"ת צי"א (ח"א סימן כ אות י) להתיר מוליד ע"י גרמא, דבזה מה שייך לקרותו בורא, וזה לא ראינו לאוסרו. ונראה שם כוונתו כי אף אם הפעלת חשמל לא הוי גרמא, מ"מ לענין מוליד נחשב גרמא, שלא הוא ברא, כנלע"ד ע"ש. שוב ראיתי לשו"ת צי"א (ח"ט סימן כא) דהפך הקערה, וחשש טובא בתקיפות לאיסור מוליד, והירבה חרון אפו על פרופ' אחד שרצה להתיר הפעלת טרנזיסטור בשבת [וכ"כ ביתר שאת לגבי האי פורפ' בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן יד אות ח).] וכן ראיתי עוד לו בח"ו (סימן ו) דשוב חשש לכך. שוב ראיתי כי שיטתו מבוארת שם (באות טו) דס"ל כי מדינא אין איסור מוליד, ורק שלא מלאו ליבו להקל. ומ"מ אף שלא מלאם ליבם להקל, מ"מ הוא מפני שכתבו כן מסברא גרידא, וחששו להגאון בית יצחק, משא"כ אנו שהוכחנו כן מכל הני ראשונים, שפיר דמי, וגם חזקנו יותר הסברא. שוב ראיתי לספר מערכי לב (זאב פרק ב אות ג) שהביא להגאון רבי שלום אלחנן הלוי יפה בבית ועד לחכמים (סימן ג), דכתב כי אין בחשמל איסור מוליד, לפי שעיקר כח השורף של העלקטרי, כבר מוכן ועומד שם בבית המכונה הגדולה (בחברת החשמל). ע"כ. ושכן משמע עוד מדברי הגאון רבי צבי פסח פרנק (אך לא ציין היכן).

יב. (((והן))) אמת כי הבית יצחק הוכיח את דינו מדין סחופי כסא אשיראי, והוא בביצה (כג רע"א) ופרש"י, לכסות כוס מבושם על השיראים של מלבוש, להכניס בהן ריח הבושם שבכוס. אסור, דקא מוליד ריח השיראים. ע"כ. והרי שם אינו יצירה חדשה, אלא העברת הריח למקום אחר, וא"כ א"צ דוקא יצירה חדשה בשביל איסור מוליד. אך גם לפי"ז דחינו שפיר, וכנ"ל, דכיון שהחשמל אינו נראה, ואפי' אין גישה אליו מטעמי בטיחות, א"כ לא שייך לקרא כאן בורא, וע"ע לקמן. ואמרתי לכתוב כאן את הרהורי ליבי, כי המעיין בספרי הפוסקים אשר דנו בענין החשמל בשבת, רואה כי מעת אשר השימוש הביתי בחשמל התחיל להיות נפוץ והלאה במשך תקופה ארוכה, סברו הפוסקים, כי החשמל הוא אש ממש, אשר זורם בחוטי החשמל כהרף עין, ומכח הא התירו פוסקים רבים הדלקת מנורות חשמל ביו"ט, כיון דהוא רק מעביר אש ולא מוליד אש, ע' בשו"ת זהב שבא (דיין סימן לז) ובהסכמת מו"ר הראש"ל הגאון רבינו עובדיה יוסף שם, ושם בסוף ההקדמה הערת הגאון ר' יצחק חזן זצ"ל. ועוד בספרו שו"ת יחו"ד (חזן ח"א סימן לז), ובח"ב (סימן ו אות ג) ועוד (סימן כב אות ג) וע"ע בשו"ת מים חיים (משאש ח"א סימן עד) ועוד (בח"ב סימן קיט, וסימן קכז) ועוד עיין בשו"ת יחו"ד (ח"א סימן לב), ובספר מאור ישראל (ביצה דף לג ע"א ד"ה ומעתה), וכ"כ עוד פוסקים רבים. וכ"כ כדברינו ממש בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט הערה 5), ועוד כ"כ בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס אלקטריק סימן כג אותיות ד-ז, ובאות יב) לענין הלך חשיבת הפוסקים. וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט הערה 5). וכן מהאי טעמא אסרו פוסקים רבים שימוש בחשמל בשבת, דהוי הבערה ממש, דע' בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט ובפרט באותיות יד,טז) דהביא לאמבוה דפוסקים דסברי הכי, ועוד בח"ז (סימן לו אות ג), ואף הרב מו"ר גופיה בח"א (סימן יט), ועוד בסימן כ (אות ט), ועוד לו (בסימן כא) סבר דהוי הבערה. אלא שלבסוף בסי' כ (אות יח) הודיעו הגש"ז אויירבך שזה אינו, וכן בסימן כא (אות כג) ונראה שם שהיא תוספת שאחר זמן הוסיפה מו"ר, וכ"כ עוד בח"ז (ר"ס לח). [וצ"ע על מש"כ מו"ר בח"ז (סימן לו אות ג), כי קי"ל כרוב הפוסקים דס"ל כי שימוש בחשמל הוי הבערה, וציין לח"א (סימן יט) הנ"ל, והרי כבר עמד על כך שאין בזה הבערה. וע"כ לדחוק כי כוונתו היא רק להוכיח דכל הני ס"ל דלא כחזו"א, דס"ל כי חשמל אסור מדין בונה. ע"ש. ומ"ש קי"ל, אינו לעניין דינא לענין הבערה, אלא לאפוקי מהחזו"א, ואע"פ שהוא דחוק ע"כ לומר כן, וההכרח לא יגונה]. ולכן נראה כי אף הבית יצחק והצפנת פענח שכתבו לאסור מדין מוליד, סברו כן דיש בו אש ממש, ובאו מטעם אחר, ולכן הוכיחו את דינם מדין סחופי כסא אשיראי, דהוי מוליד אף שמעביר ריח ממקום למקום, וה"ה לחשמל. ולכן אסר הבית יצחק אף הוספה בזרם החשמל בדין רכבת חשמלית ע"ש בדבריו, כי למד מדין סחופי כסא. ולא ידעו שיש חילוק בין מתח חשמלי לזרם חשמלי וכנ"ל בדברינו, ולפי"ז טענתם לאסור מדין מוליד היא פחות טובה, כיון שלהבנתם בחשמל אין הולדה ממש, רק העברה ממקום למקום. ומ"מ לפי האמת אשר הוברר כי יש בחשמל הולדה ממש, א"כ באמת יש לדון בסברא זו וכנ"ל.

(((ועוד,))) דהסברא דדמי לבורא היא, כיון שהאדם ע"י פעולתו יוצר הצורה, כמו בריסוק שלג, ובסחופי כסא אשיראי, ובהדלקת אש בביצה (לג ע"א) וכל זה דמי לבורא, שהוא הפועל והיוצר, משא"כ בחשמל אשר כל יצירת החשמל נעשית בחברת החשמל, בהשקעה של מליוני דולרים, וכח אדם, וטכנולגיה חדישה, ובלי כל מאמציהם לא היה חשמל, והאדם הוא רק מסיים את הפעולה שסוגרת את המעגל החשמלי, וא"כ האדם אינו בורא כאן שום דבר, אלא אחרים עשו כל זאת, והוא רק המכה בפטיש ולא בורא, בזה לא שייך לקרותו מוליד. [ואולי זו כוונת הגאון רבי שלום אלחנן הלוי יפה זצ"ל הנזכ"ל בבית ועד לחכמים (סימן ג), דכתב כי אין בחשמל איסור מוליד, לפי שעיקר כח השורף של העלקטרי, כבר עומד שם בבית המכונה הגדולה. ע"כ. ]

מוליד אמרינן רק במה שאסרו חז"ל

יג. (((ועוד))) בה, דבשו"ת מנחת שלמה (ח"א דף עד ע"א) כתב לדחות לבית יצחק הנ"ל, דהרי במסכת שבת (מח ע"א) גבי חימום מים, קראתו הגמ' "אולודי קא מוליד", ובכל זאת, כל שנאסר הוא רק חימום של בישול, אך חימום שאין בו בישול, לסוברים שאין בישול אחר בישול בלח, או בסמוך למדורה במקום שלא יכול לבא לידי חום שהיד סולדת בו, אע"ג שע"פ הסברא הוא מוליד חום גמור, בכ"ז מישרא שרי, ואם נתפוס לדמות מדין סחופי כסא אשיראי לאסור חשמל, בודאי שהיה לאסור גם חימום מדין מוליד. וע"כ שאין לדמות גזירות חז"ל זו לזו. ועוד הוכיח, מדין פירות שאינן עומדים לסחיטה, דשרי לסוחטם בשבת, וכמבואר בשו"ע (ר"ס שכ). ולסברת הבית יצחק, היה לאוסרם מצד מוליד. ועוד דקי"ל שאין צביעה באוכלים, ולסברת הבית יצחק הוי מוליד. ומוכח ודאי מזה שאין לנו לאסור משום מוליד, כי אם במה שנזכר מפורש בש"ס, והבו לן דלא נוסיף עלה. עכת"ד. אלא דגם הוא בד"ה נתבאר סיים, אך מה אעשה שכבר הורה זקן, והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש ז"ל בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב (סימן לא בהשמטות), על דיבור הטלפון, אם מותר לדבר בו בשבת וכו', והדבר צריך הכרעה. עכ"ל. וכ"כ עוד במנחת שלמה (ח"א סימן ט, דף עב ע"א ד"ה הן) דאין לחוש למוליד, דמלבד שאין לחדש חומרא זו מסברא דנפשין, מוכח נמי שזה אינו, ממה שלא חששו כלל כל הגדולים בעריכת שעון לאיסור מוליד. וע"ע בספר מערכי לב (זאב פרק שני אות ה) דכתב כמה חילוקים בין דין מוליד בריחא לנידו"ד, ומ"מ גם הוא סיים כיון שזקן ההוראה הבית יצחק קבע בפשיטות שיש איסור מוליד, ורוב האחרונים הלכו בעקבותיו, לכן החמיר. [ואמינא כי מש"כ שרוב האחרונים נמשכו אחריו, לא ידעתי למי התכוין, כיון שהאחרונים שדנו בחשמל דנו בעיקר מצד מבעיר, או מתקן מנא, ומכה בפטיש, ובונה, ואילו מוליד כמדומני שכמעט שאין מי שתפס כן] . ושוב אחר מופלג חזיתיה למו"ר שליט"א בספר הליכות עולם (ח"ד תצוה אות ל) דהביא לבית יצחק שאסר שימוש בטלפון, ודחאו מו"ר ע"פ הצל"ח חדש הנ"ל, דכח החשמל אינו נרגש ולא שייך בו מוליד. ושכתב בשו"ת ציץ אליעזר כי חילוק זה נכון. ושכ"כ הגרשז"א במאמר שבספר עטרת שלמה (עמו' כ), ושכן רב אחד בוילנא בספר אור חדש האריך בדין זה והעלה להקל. והסכים עם כך מו"ר. רק שחילק כי באופן שנדלקת נורה חשמלית במרכזיה אסור. עכת"ד. וא"כ ס"ל ממש כדברינו ברוך ה'. [ואולם לכאורה צ"ע, כי בהלכה התיר בזה רק לצורך חולה שאין בו סכנה, ולטעמיו שדחה את הבית יצחק לכאורה הו"ל להתיר לגמרי, (והרי הבית יצחק כלל לא מיירי גבי חולה אלא בבריא). וגם מה שאסר בשיש נורה חשמלית, לכאורה תקשי דהוי פס"ר דלנח"ל בדאורייתא, דאיסורה הוא איסור דרבנן, וא"כ לכאורה יש להקל לחולה ע"י שינוי, וכמבואר בשו"ע (סימן שכח סימן יז) ולא רק ע"י גוי. ומ"מ הדחיה דחיה אמיתית, וכאשר סמך על כך שם מו"ר, וכאשר כתבו עוד פוסקים, ולכן נלמד מהתם לנידו"ד להקל] .

יד. (((ועוד))) יש להוסיף ולחזק לדברי הגרשז"א, דאין לנו אלא מה שאסרו חז"ל בדין מוליד. כי הרי, אפי' במה שאסרו חז"ל גופייהו מדין מוליד, לכאורה נסתרים הדברים. דהרי להניח קרח ושלג בסמוך למדורה, התיר מרן בסימן שכ (סעיף ט) כיון שנעשה ממילא, ואינו בורא בידים. ואילו בסוגיא דמוליד ריח במסכת ביצה (כג ע"א) הנ"ל, אסרו להניח ע"ג האש דבר הנותן ריח, ומעליו בגדים כדי שיספגו את הריח, אע"ג שנעשה ממילא, וע' בזה בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לו). ועוד דהרי בדין ריסוק שלג למדנו איסור מוליד אף באוכלים, דהרי שלג הוי משקה, וע' בשו"ת יבי"א הנ"ל (אות ט) מפי ספרים וסופרים, דנקטו לענין מוליד ריח שאינו שייך באוכלים, וכן העלה שם מו"ר להלכה. ועוד שם (בריש הסימן) הביא פוסקים רבים שלמדו בדעת מרן שאין מוליד בריח, (שכן דעת שלושת עמודי הוראה. והן אמת שמו"ר החמיר שם, אך הוא חומרא. ובעיקר רצוננו לדבר, הוא לדעת כל הני אשלי רברבי דס"ל שאין מוליד ריח). ואילו בריסוק שלג, נוקטים דהוי מוליד, וכן בהבערת אש ביו"ט, וא"כ על כרחך לחלק בין דיני מוליד, ושאין לדמות, אלא מה שאסרו והדומה לו בדיוק נאסור אף אנו, אבל דברים חדשים אין לאסור

מוליד ע"י גרמא

טו. (((ועוד))) בה, כי המחבר מעגל חשמלי, גם את"ל דהוי מוליד, מ"מ כל שהוא מוליד הוא רק ברגע הראשון, אך אח"כ הכל הוי גרמא, ואין איסור מוליד בגרמא שנוצר אחר זמן, כיון שבזה נעשה ממילא, וכדין הנחת שלג מול השמש, שהתיר מרן בסי' שכ (סעיף ט), והיינו טעמא ע"פ המבואר לעיל, דבכה"ג לא דמי לבורא. ולגבי עצם החיבור הראשוני שמוליד, כיון שהוא קצר (שהרי הזרם שבא אחריו הוי גרמא) שרי, כי כל מוליד שאינו עומד לקיום שרי, וכדיבואר בעז"ה בסמוך.

(((ותחילה))) נדבר בענין גרמא וזה נראה, כי כאן עדיף מכל גרמא, כיון שהחשמל מיוצר בזה הרגע. דהיינו כשסוגר מעגל חשמלי עדיין אינו קיים זרם החשמל אשר יגיע בעת סגירת המעגל, אלא כח החשמל מיוצר כל רגע מחדש, ע"י הטורבינות שבחברת החשמל. ובכל רגע הוא מגיע לאדם הצורך אותו, כי החשמל זורם במהירות הקרובה למהירות האור. וא"כ כשסוגר מעגל חשמלי, אף אם רגע זרימת החשמל הראשון הוי כוחו, אך זה שאחריו הוי גרמא, שהרי הוא כלל לא היה בעולם, ורק עקב סגירת המעגל גרם לאפשרות של יצור החשמל, וע' בסוגיא זו של גרמא באורך וברוחב בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לה אותיות א-לה) ולא הניח שם פינה וזוית. [וזאת יש להעיר, כי חזר בו שם מו"ר ממש"כ שם בסימן לד (אות לו) להשען על החת"ס (יו"ד סימן), וכן בשו"ת יחו"ד (ח"ו ס"ס כא), דנשען על החת"ס דס"ל דהסרת המונע הוי גרמא אף ברגע הראשון, כי בהמשך (סימן לה) דחה זאת מו"ר והסיק דברגע הראשון הוי כוחו, ורק אחר זמן הוי גרמא, וכדמוכח מפסק השו"ע (או"ח קנט ס"ט), וביו"ד (סימן ז) ע"ש] . ואין לסתור זאת מדין מוליד בהבערה ביו"ט, ומדין מוגמר שנותן ריח בבגדים, ע"י שמניח ע"ג האש את הבושם, והרי שם הוי גרמא אח"כ, ובכ"ז אסור. זה י"ל כיון דבהבערה ובישול אין דין גרמא, כיון שזהו עצם האיסור, וכמו שהאריך מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לה אות ה). וע"ע לענין גרמא בחשמל בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן עח אות ג), ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סימן כ פרק ו אות י), ועוד שם (בפרק י). ומ"מ כאן דעסקינן לענין המשך זרימת החשמל, ולא על הרגע הראשוני, לכו"ע הוי גרמא.

(((ולענין))) הרגעים הראשונים שזורם החשמל, דזה הוי כוחו ולא גרמא, מ"מ שרי כיון שהוי מוליד שאינו עומד לקיום, וכבר כתב הגינת ורדים (כלל ג סימן טז דס"ה ע"ג) שאין מוליד ריחא בבשר אדם, כיון שהריח אינו מתקיים. ואף שבשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קמ) דחאו, מ"מ פוסקים רבים נקטו להקל כגינת ורדים, דכן העלה מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לז אות ז), ולכן התיר לתת מי בושם ע"ג הידים או הפנים בשבת, ועוד הניף את ידו בח"ג (סימן כא אות ב והלאה), כיון דיש לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"א דף עד ע"א) ע"ש דכתב כיוצ"ב. וכן נשען על הגינת ורדים הנ"ל בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סימן ו אות טו) לענין דיבור במקרופון שההפעלה היא בשעה שמדברים, וא"כ הוי הולדה לזמן מועט. וכן ראיתי עוד לשו"ת חלקת יעקב (או"ח ר"ס קכ) דבשעה"ד נשען על הגינת ורדים, וכן צירפו לסניף עוד בסימן עח (אות ד) וע"פ דבריו שם בנידו"ד, אם נחוש בשבת רק לאיסור מוליד, יתיר. וכן כתב עוד שם (בס"ס עה) בענין הפעלת מאוורר ביו"ט, שאסור רק משום מוליד, ולכן התיר ע"ש. וכ"כ לחזק זאת, ותפס כן להלכה, בספר מערכי לב (זאב פרק ב אות ה) כי מוליד שייך בדבר שהוא בר קיימא, כמו ריח בבגד, דנתפס הריח היטב, משא"כ הנותן אתרוג תוך כלי מעץ, אף שישאר הריח בכלי שרי, כיון שאינו נדבק הריח בחוזקה. ולכן בסגירת מעגל חשמלי שמביא רק זרם עראי שרי, ואין בו מוליד. ע"כ. ונידו"ד עדיף טפי מכל הני אשלי רברבי שכתבו להשען, או לצרף לסניף טעם זה, לענין הפעלת החשמל לגמרי, שכיון דאינו בר קיימא שרי. אך אנו שחילקנו בין הרגעים הראשונים לאח"כ, בזה לגבי הרגעים הראשונים קל יותר, דמה שייך לדמותו לבורא והיצירה נעלמה כהרף עין (ומה שמגיע אח"כ הוי גרמא וכנ"ל). והן אמת כי בסחופי כסא אשיראי, הוי ריח שהוא אינו בר קיימא ואסור, אך כאן עדיף, מצד שהחשמל שמגיע אח"כ כלל אינו נמצא בעולם, ונוצר רק אחרי חיבור המעגל שעשה וכנ"ל. וע"כ שאין לדמות דין מוליד ריח לנידו"ד, דא"כ נאסור עוד הרבה דברים המותרים, וכגון שימוש במשקפי פוטוגור, אשר נעשים כהים בפגישה עם קרני השמש, שהתירו הפוסקים להשתמש בהם בשבת, דע' בזה בשו"ת נחלת לוי (ח"א או"ח סימן ט אות ט), ועוד דברים רבים יהיה עלינו לאסור, וכנ"ל (אותיות יג,יד).

מוליד שאינה ניכרת ההולדה

טז. (((ועוד))) יש לצרף להא דאיתא בתוספתא (שבת פ"ד הט"ו) דשרי לרסק שלג תוך הקערה, והביאה הב"י (סימן שכ דף פח ע"ב) ושכן פסקו הרב המגיד (פרק כא הי"ג) בשם הרמב"ן, ושכ"כ הר"ן, ועוד ע"ש. והיינו דאף שלרסק שלג אסור, שאני התם שניכר פעלו, משא"כ בריסוק תוך קערה שיש שם מים, לא ניכרת היצירה החדשה, שהיא הפיכת מוצק לנוזל, כיון שהכל נעשה בתוך מים. וא"כ ה"ה בנידו"ד, שהחשמל מכוסה ואינו גלוי. והארכנו בזה בתשובה בכת"י בדעת מרן, ושמנהג העולם כתוספתא. ומ"מ חזי לצירופי לסניף ולספק. [וזה שונה ממש"כ לעיל (לעיל אות י), להתיר כיון שהחשמל מכוסה. כי שם דיברנו דאף הסוברים שריסוק בתוך קערה אסור, מ"מ יודו דבחשמל שרי, כיון שבריסוק בקערה יש דמיון לבורא, כיון שהרואה אדם המרסק, רואה קרח, ומים, וריסוק, וא"כ כל אחד יודע שנהפך המוצק לנוזל, כי היצירה היא בחוש. משא"כ במעגל חשמלי, שאין שם דבר הנראה כלל, רק מתג חשמלי, שעליו אין חשמל, רק מתחתיו, ואף אם היה סוגר מעגל חשמלי גלוי ושאינו מכוסה, גם אז לא היה נראה לעין שום דבר, רק הנוגע בחשמל היה חש לו. וגם זה רק כשסוגר מעגל חשמלי, משא"כ ציפור היושבת ע"ג כבלי החשמל, שאינה סוגרת מעגל עם הקרקע, אינה מתחשמלת] . וגדולה מזו כתב הרב מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7) להקל הכא לפי דבריו בח"ב (פרק א סעיף יט) כי כל דבר הראוי להתקיים מצד עצמו, אך דרך העולם שלא לקיימו, דינו כדין דבר שאינו עומד לקיום, ולפי"ז שרי בנידו"ד. (אלא דהוא דחה זאת, וכדיבואר בסמוך). ויתר על כן, דהרי הב"י בסי' שיח (דף פה ע"א) הביא מח' דהתרומה ס"ל לאסור לתת פשטידא סמוך לאש, מפני שהשומן נימוח והוי נולד. ואילו הרמב"ם וסיעתיה, ורש"י, ס"ל להקל וכנ"ל. והוסיף הב"י ד"ה ונראה, כי יודה התרומה דשרי לתת שומן קרוש תוך קדירה, כיון דלא אסיר אלא פשטידא שהשומן הנקרש הוא בעין לבדו, ואין מתערב עם שום דבר. ע"כ. ונמצא, דבחשמל לכו"ע שרי, כיון שאינו ניכר. ואף שהב"י הצריך שם עוד תנאי, כיון שמאליו הוא נמחה. ע"ש. כן י"ל בחשמל, שמאליו הוא נוצר (ע"י חברת החשמל), ולא ע"י האדם. רק שהסוגר מעגל חשמלי, הכשיר את הקרקע לחשמל. ואף שהב"י הסתייג מזה בהמשך שם, מ"מ בנידו"ד הוא כצד שמקל, ע"ש ודו"ק.

יז. (((ומעתה))) יש כאן כר נרחב להקל. ואף את"ל דכל דברי אינם מאיזה טעם שאיני יודע, מ"מ אמינא לרווחא דמילתא וכדי להסיר כל ספק, דשפיר איכא לצירופי לכל הני לס"ס. וא"כ איכא הכא ס"ס טובא, שמא כדעת הרמב"ם והרי"ף וסיעתם, דס"ל כי כלל אין איסור מוליד ריח, וכמובאים שיטות הפוסקים בשו"ת יבי"א (ח"ג ר"ס לו), וא"כ אין מקום לאסור בחשמל מצד מוליד. ואת"ל דהלכה דאסור, שמא הלכה כהני ראשונים דס"ל דתוך מים שרי לרסק, וממילא חשמל שרי. ואת"ל דאסור, שמא אין איסור מוליד בחשמל, וכחולקים על הבית יצחק, והם חתנו הגאון דרישא, והגרש"א הלוי יפה זצ"ל, והגרפ"צ פרנק, והמנח"ש, והציץ אליעזר, וכן כל המדברים בענין עריכת שעון בשבת, שלא העלו על דל שפתיהם איסור מוליד, אלמא דלא ס"ל לאיסור זה, וקיבצם בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לה). ואומנם רוב הנזכרים שדיברו בזה ממש לא מלאם ליבם להקל, מ"מ גם שיטתם חזי לצירופי לסניף כיון דס"ל הכי. ובפרט שאנו חיזקנו טענה זו מדברי הראשונים, ומעוד דוכתי טובא. [ועוד יש ספק שמא כחת"ס (יו"ד סימן צב) דכתב כי אין איסור בישול בהדלקת נר, רק הבערה, כיון דבעינן מלאכה דומיה דמשכן, ובמשכן תכלית הבישול היתה לצורך הדבר המתבשל, והוא נשאר בעולם, משא"כ בנר שהולך וכלה. וצירפו לסניף גם בשו"ת עטרת פז (ח"א סימן י אות ה), וע"ע בשו"ת נחלת לוי (ח"א או"ח סימן כו אות ט), וכן הביאו מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אות יא), והן אמת כי לענין הלכה דחאו שם מו"ר (באות יד) שכן דעת רוב האחרונים, מ"מ שפיר דמי לצירופי לס"ס. ומינה לנידו"ד, דלא אסרו חז"ל מוליד, אלא דברים שהיו בזמנם, אך חשמל שהיא מציאות חדשה שכלל לא היתה, לא נאסר. אלא דיש לחלק בין מלאכות דאורייתא לדרבנן . ועוד כי כל עיסוקנו כעת הוא באיסור מוליד שאיסורו מדרבנן, וקי"ל כי ספיקא דרבנן לקולא. ויתר על כן כי איסור מוליד הוא איסור דרבנן קל, וכמש"כ הגינת ורדים (כלל ג סימן יד), והביאו וס"ל הכי מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לב אות א). וכ"כ בשו"ת איש מצליח (ח"ג סימן יז אות ח, דף סא רע"א). ע"ש.

יח. (((שוב))) ראיתי אחר רואי לספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7) דעמד על מדוכה זו, והעלה דיש איסור מוליד. וכתב שם כי אף לרמב"ם וסיעתיה דאין איסור מוליד ריח, מ"מ יודו דיש איסור מוליד באש ביו"ט, וכדמבואר בביצה (לג ע"א) והיינו טעמא, כי ריח יש לו שורש כאן, והוא הבושם שממנו בא, משא"כ אש דהוי מוליד גמור. וה"ה בחשמל, שיוצר דבר שכלל לא היה בעולם, דאסור משום מוליד. ע"כ. ובאמת דהיא סברא טובה. ולפי"ז ירד הספק הראשון שעשינו קודם. וכן מכח כן כתב שם כי דברי הגרש"ז אויירבך לסתור את הבית יצחק נפלו, (כ"כ בסוף הערה 7). ותוכן דברי הגרשז"א הובאו לעיל (אות ז) ע"ש. ואמינא דמש"כ לדחות את ראיות הגרשז"א זה אינו, כיון שהרי אסרו לרסק שלג משום מוליד, ושם הרי קיים השלג כבר בעולם, וא"כ היה לאסור אף לסחוט פירות שאינם עומדים לסחיטה, ולחמם פחות מחום שהיס"ב, ומאי שנא. וע"כ שלא אסרו מוליד, אלא היכן שאסרו חז"ל, ואין לדמות גזירות חז"ל זל"ז בדין מוליד. ואף שהחשמל הוא יותר מוליד, כי מוליד דבר שלא היה בעולם, מ"מ מאחר שאין לדמות גזירות חז"ל במוליד, א"כ אין לאסור. [ועוד כי ע"כ, שלא התכוין לכך הבית יצחק, שהרי הוכיח דינו מדין סחופי כסא אשיראי, דהיינו מבושם שקיים כבר בעולם, וממנו כולו ולא ממוליד אחר שאינו קיים בעולם (כמו הוצאת אש ביו"ט), וכדבארנו לעיל (אות ו), ועע"ל (הערה ב). ומ"מ יכול לטעון המנוחת אהבה, כי הוא טוען כן, וע"ז יש להשיב כנ"ל ].

איסור דרבנן שאינו של קיימא

יט. (((מ"מ))) אף בלאו הא שפיר דמי להקל, וכמבואר. וגם איהו הרב מנוח"א כתב שם דעדיין יש להקל כיון שבחשמל הוי מוליד לשעה, כיון שסופו לנתקו. וכבר ביאר איהו בח"ב (פרק א סעיף כ) דכל איסור דרבנן שאינו של קיימא שרי, וכדס"ל לגינת ורדים וסיעתיה הנזכ"ל. [ויש להוסיף עוד, דכן העלה מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לו אות ד והלאה) וסמך ע"ז עוד (בסימן לז) ע"ש] . ושם ביאר, דהוא אף אם בפועל יכול להתקיים מצד עצמו, רק שדרך האנשים שלא לקיימו גם בכה"ג במילתא דרבנן מקלינן. וא"כ יש להקל הכא. ושוב דחה מסברא דיש לחלק בין איסור מוליד, דכיון שראוי להתקיים בפנ"ע, ודמי לבורא, גזרו חז"ל. משא"כ שאר איסורים דרבנן, אף שראויים להתקיים מצד עצמם, מ"מ מותרים. ע"כ. ולא פירש שיחתו מאי שנא. וחילוקו אינו נראה לענ"ד. וגם הגרש"ז אויירבך מצד הסברא אזיל כל בתר איפכא, כי כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א עמ' עד) מסברא שאין איסור מוליד בחשמל, כיון שדבר שמיועד כל פעם מחדש להוליד בו, אין סברא שיהיה בו איסור מוליד, כיון שאין זה נראה כדבר חדש, ולכן חשמל שמיועד להפעילו פעמים שרי. וע"ש כי קיצרתי. ויותר, דע"פ דברינו האמורים לעיל (אות טו) זה אינו, כיון שהזרם שבא מכחו הוא רק הרגע הראשון, ואח"כ הוא זרם חדש שלא היה בעולם, אלא כל רגע ורגע חברת החשמל מייצרת את הזרם, וא"כ מה שהוליד אינו בר קיימא. ועוד כי דחינו את איסור מוליד לעיל (אותיות ג,ד) מטעם נוסף, כי השימוש בחשמל ביתי אינו מוליד, אלא תוספת מוליד, ושבזה העיקר להקל, וכשם שאיהו גופיה ס"ל להקל בתוספת מוליד, וכנ"ל שם.

(((ועוד,))) דאף איהו גופיה הרב מנוח"א דחה זאת, כיון דשאני יוצר זרם שאינו דומה לבורא דבר חדש, הואיל ואין הזרם נראה לעין, ולא דמי למוליד אש ומים, שנראים לעין. ואע"ג שגם הולדת ריח אינה נראית לעין. מ"מ אפשר לחוש אותה ע"י חוש הריח, אבל זרם שנמצא בחוטים שעליהם חוט בידוד א"א לחוש אותו. ע"כ. והוא כאשר כתבנו לעיל. וא"כ לא שייך כאן מוליד. ושב וקיים דבריו וז"ל, אולם כיון שע"י הזרם אנו רואים שהמכשיר פועל, יש לומר דסגי בהכי לחשבו מוליד. ע"כ. וכבר דחינו זאת לעיל (אות ב), כי מצד המכשיר אין מוליד. ועוד הבאנו לסתור את דברי הבית יצחק מכמה דוכתי, והוא כמבואר לעיל, שכן מוכח מהראשונים דכאן בחשמל הוי גזירה חדשה, ושעל כרחך אין לדמות מוליד לשאר איסורים, וא"כ עלינו לאסור עוד דברים טובא המותרים. ועוד טעמים וראיות והוא כמבואר. [ורק זאת יש להעיר, כי הרב מנוחת אהבה הדגיש יפה את החילוק בין זרם לריח, כי יטען הטוען דשפיר אפשר לחוש זרם ע"י אחד מחושי הגוף, והוא ע"י נגיעה. וכן ראיתי שכתב ליישב את הבית יצחק בספר מערכי לב (זאב פרק שני אות ז ד"ה ברור לי). מ"מ זה אינו, כיון שהחשמל בפועל מכוסה, ואין גישה אליו, כיון שאין בבית חוטים גלויים, א"כ הוא אינו ניכר אף עי"ז. האי אפשר לגרום לחוש לו ע"י הכנסת כלי לשקע וכיוצ"ב, מ"מ כל זה לא דמי לבורא, וכדביארנו גם אנו לעיל (אות י). וזהו שדייק לכתוב הרב מנוחת אהבה, אבל זרם שנמצא בחוטים שעליהם חוט בידוד, א"א לחוש אותו. ע"כ.]

בונה

כ. (((כתב))) החזו"א (או"ח סימן נ אות ט) לחדש, כי הסוגר מעגל חשמלי עובר על איסור בונה. והוא כיון שאז נוצר החשמל בעצם סגירת המעגל, ובונה כלי חדש, והוא הזרם הזורם בו במתכונת של מעגל. [אבל הסוגר מתג חשמלי, ואין בו זרם לא הוי בונה. וכמפורש במכתבי החזו"א לגרש"ז אויירבך אשר הובאו בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), וכדהוכיח שם הגרש"ז מן המכתבים, ושם דחה לגר"ח גריינמן שכתב ששמע שה"ה בלא זרם. וכן נדחים ממילא דברי האור לציון (ח"ב סימן מא הערה א) שכתב כגרח"ג מסברא דיליה. שוב ראיתי בשו"ת מנח"י (ח"ח סימן כו) שהביא את ספר מאורות נתן (ח"א סימן פו אות ד) בשם החזו"א לאסור, אך שוב בהמשך בד"ה ובזה, הביא לגרש"ז הנ"ל, ע"ש. ואני כשלעצמי מנסיון, לעולם נשען על הכתוב, בעת סתירה בין דברים כתובים לבין שמועות, ואפי' אם השמועה היא איש מפי איש. לא מבעי משום שפעמים רבות עוברת השמועה שינוים, מצד שכחה, או חוסר הבנה, או שקיצרו בהסבר. אלא גם דאינו דומה שהורה המורה בע"פ, לכותב וחוקק בעט סופר, מצד נחיתתו לדין, ופשוט. שוב ראיתי לשו"ת מעשה חושב (חלק א סימן ט אות ג) דהוכיח דיש בונה לדעת החזו"א בחיבור מתח, כאשר בזמן יותר מאוחר ישתמשו בחשמל, כגון בהזעקה. והוכיח כן מדברי החזו"א (סימן לח אות ב) ועע"ש, וצ"ע בזה. וע"ע בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן כט אות א), ועוד לספר החשמל בהלכה (ח"ב פרק ג). וע"ע בספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד עמ' תקסו) דכתב כי דברי החזו"א אמורים רק בשיש חשמל. וע"ע בספר בנין שבת (פ"ז אות ב)] . ואע"פ שאין בנין בכלים, וכן ברפוי אין בונה. מ"מ לא עסקינן בחיבור המתג שהוא הבונה, דבזה אין בונה כיון שהוא רפוי, אלא עסקינן בזרם עצמו שאותו בונה והוא הכלי, ובו לא שייך רפוי כיון שהוא כלי גמור. ושונה מדין כלים המיועדים לפתיחה וסגירה תדיר שהתירו הט"ז (סימן שיג ס"ק ו), והמ"א (ס"ק יב). כיון דכאן דומה לדין קנה של סיידים (שבת מז ע"א), שאע"פ שעומד לחיבור ופירוק תדיר, פטור אבל אסור מדרבנן, כיון שהחיבור והפירוק הם אינם עצם השימוש, אלא הכי תמצי להשתמש. משא"כ כלים שהותר לפתוח ולסגור את המכסה, שעצם השימוש בהם הוא הפתיחה והסגירה. וחשמל דמי לקנה, ולכן אסור. ואסור אף מדאורייתא, כיון שעצם זרימת החשמל בו הוא תקיעה, ובכה"ג אף תיקון לשעה הוי בונה, דההפסקה של הזרם היא מכאן ולהבא, וקודם לכן הוי בונה גמור, ודומה לתופר בגד וקורעו, שהתפירה היא תפירה גמורה. עכת"ד החזו"א. וכן ראיתי שכ"כ מדנפשיה בדומה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ג סימן טז פרק ח) לאסור מדין מכה בפטיש. ע"ש. וששוב ראה שכ"כ בדומה החזו"א. וכן ראיתי לשו"ת מנח"י (ח"י סימן כו) דחש לחזו"א (אך בעוד צירופים מקל כנגדו). ובשו"ת אג"מ (או"ח ח"ד סימן פד אות ב) כתב כי בהשתמשות בכחות העלעקטרי יש חשש איסור דאורייתא, אף בלא הבערה, ויש לעיין בזה טובא לענין מעשה. עכ"ל. אך שוב (בסימן פה) כתב כי אין איסור זה ברור, ולכן הקל לחרש שימוש במכשיר חשמל, אף שהבין שיש בזה חשש לאיסור הנ"ל. וכן הסתפק בזה עוד (או"ח ח"ג סימן מב).

כא. (((ודברי))) החזו"א נדחים מדברי שו"ת יבי"א (ח"א ר"ס כ) שכתב להוכיח מהמאירי והריטב"א (שבת קב ע"ב) ועוד ראשונים, דמפורש בהם כי כל כלי שנתפרק, וההדיוט יכול לחברו, אין בו איסור דאורייתא, לא משום בונה, ולא משום מתקן מנא, ומכה בפטיש (סוף אות א). וה"ה לנידו"ד ועע"ש. וכ"כ עוד באורך בח"ו (סימן לה אותיות א-ג). והן אמת כי לענין דינא בנידונו שם בענין שעון שעמד מלכת פסק מו"ר לאסור להפעילו, וכדציין בח"א (סימן כ אות ג) לעיין לקמן (סימן כא אותיות טז-יח), ושם גילה דעתו דלדינא אוסר, והוא אע"פ שביאר לנ"ל. וכן כתב עוד בח"ו (הנ"ל), דמ"מ רבו האוסרים ולכן לא מלאו ליבו להקל. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ד סימנים לא,לב). אך מ"מ יש לחלק, דשאני התם, שהשעון אמור לפעול כל הזמן, ובעומדו חשיב כמקולקל. משא"כ בנידו"ד, שהחשמל צריך פעמים לפעול ופעמים שלא, כגון כשרוצה חושך, או שהמקרר לא יתקרר יותר מדאי וכיוצ"ב, בזה לא שייך מתקן מנא. וכ"כ לחלק מו"ר (ח"א סימן כ אות ד) בין המשכת שעון שיש חסרון בגוף הכלי, לבין ניגון בכלי נגינה. וכ"כ לחלק הרב ציץ אליעזר (ח"ו סימן ו אות יח), וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן עה), ועוד לו (סימן עז אות ב), אך שם לא מלאו ליבו להקל, אלא בצירוף עוד טעמים. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כא אות כז) דהקל בענין הפעלת השעון בצירוף גרמא. ועוד ראיתי בשו"ת היכל יצחק (הרצוג חאו"ח סימן מג) דג"כ כתב כדברים האלו, דכל שא"צ אומן לתקנו ושהוא מיועד לכך, שוב לא שייך בו דין מתקן מנא. וג"כ כתב לחלק כנ"ל בין סכין שנפגם, שתיקונו אסור, כיון שאינו מיועד להפגם ופגימתו היא קלקולו, לבין חשמל שמיועד להיות פעמים דלוק ופעמים כבוי. ע"ש. וע"ע לקמן (סימן כח אותיות ג-ה) באורך בזה.

(((וכ"כ))) להדיא מו"ר לדחות את דברי החזו"א בשו"ת יבי"א (ח"ז סימן לו אות ג) ועוד לו בח"ט (עמ' רסח הערה קכה) וע"פ הנ"ל אתי שפיר. וע"ע בח"א (סימן כ סוף אות ח) דרמז לחזו"א, וכתב וצ"ע. ועוד בשו"ת יחו"ד (ח"א סימן לב רע"מ צו) דצירפו לאסור. מ"מ לענין דינא בתר דמספקא ליה הדר פשטה וכנ"ל. ושב לדחות את החזו"א בח"ט (סימן קח אות קפה השני, ואות קפו). וכן מוכח מכל הפוסקים שאסרו חשמל מצד איסור הבערה, ושום אחד לא העלה על דל שפתיו לאוסרו מדין בונה, אלמא דלא שמיעא להו כלומר דלא ס"ל. וכ"כ לדחות לחזו"א הגרש"ז באורך וברוחב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), ועוד לו (ח"ב סמן יט אות ב, וסימן ס אות ב), והוכיח ג"כ מהפוסקים שאסרו ושהתירו הערכת שעון עומד, כי אף אחד לא אסר משום בונה (והחזו"א בסס"ק ט הנ"ל, לטעמיה כתב לאוסרו מצד בונה), אלמא דלא ס"ל. ועע"ש באורך שהרבה להשיב על החזו"א בראיות רבות, ע"ש. והסכים עם דבריו ותימצת להם בסדר נכון ושפה ברורה, ועוד הוסיף על כך מדיליה, בספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 9). וכ"כ בשו"ת מנח"י (חלק י סימן כו ד"ה ובזה), כי כפי הנראה מפוסקים אחרים לא ס"ל כהחזו"א. ושב והניף את ידו (שם סימן כז ד"ה והנה בחזו"א וכו'), וכ"כ לדחות את החזו"א בשו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טו אות י) כיון שאין החשמל מעמידו על תכונתו, כי המכשיר גמור, וכמו כל כלי גמור שע"י כח האדם בא לשימושו. ועע"ש. וע"ע בשו"ת ישועת משה אהרונסון (ח"ג סימן לג). וע"ע בשו"ת ישיב יצחק (שכטר ח"א סימן ה דף נב רע"א). וכן בשו"ת שמן אפרסמון (ח"א סימן ח אותיות ד,ה) דחה את החזו"א, ושכן דעת כל הפוסקים דשום חד לא חש להא. ושב וכ"כ שם (ריש סימן ט). וכ"כ לדחותו בשו"ת שערי יושר חנניה (ח"ב סימן נח) שרוב חכמי הדור לא הסכימו לחידושו של החזו"א.

כב. (((ועוד))) יש להוסיף, כי עצם חידוש החזו"א לא מבעי לחת"ס (יו"ד סימן עג) וסיעתיה, דס"ל כי דוקא מעין מלאכת המשכן בעינן, ולכן בנר אין איסור מבשל, כי בישול במשכן היה לצורך הדבר המתבשל, משא"כ בנר שהולך וכלה. ולפי"ז פשוט שאין חיוב בונה בחשמל, שכלל וכלל לא דמי למלאכת בונה ותוקע שהיה במשכן בכלים או בבנין, ואילו החשמל אינו כלי ולא בנין, והחזו"א חפץ לדמותו לעושה כלי. אלא אף לחולקים על חידוש החת"ס, כאן שכלל לא דמי למלאכת משכן, (בשונה מהחת"ס שנעשה בישול ממש, רק בצורה הפוכה, כי במשכן נעשה לצורך המתבשל ובנר כלה והולך, משא"כ בנידו"ד שכלל אין מלאכה שכזו במשכן). וא"כ אינו כלל בונה, כי מה שייך בונה בדבר שאינו מוחשי, וכי מה בנה, הרי אינו נראה. ומה שמצאנו מתקן מנא במעשר בשבת, וכן במפריש חלה, וטבילת כלים. תחילה כל הני איסורם מדרבנן מצד מחזי כמתקן. ועוד דשם היה עליהם איסור והסירם, וכדחילק הרב מערכי לב (וכעת לא מצאתי איה מקום מושבו). ובאמת כי החזו"א כתב כן מסברא בלא שום ראיה לדבריו, ועצם חידושו זה הוא נגד כל הפוסקים, שהרי כמה דיברו ודנו בדיני חשמל בשבת, וכמעט שאף אחד לא העלה על דל שפתיו לדמותו לבונה, אלמא דלא ס"ל כחידוש הנ"ל. והוא כדברינו כיון דכלל לא דמי לבונה. (ואף שיש לחלק, כי החזו"א אסר מצד שנודע במשך הזמן כי עצם חוט החשמל הוא חלק מיצירת החשמל, שמחיה את החוט ממות לחיים, וכמבואר במכתבו לגרש"ז אויירבך זצ"ל המובא בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), ורוב הפוסקים לא ידעו זאת, וכמש"כ לעיל בהערה. מ"מ אסר שם החזו"א מב' טעמים, ועל טעמו הראשון שייך הנ"ל, להוכיח מכל הני אשלי רברבי. ועל שני טעמיו לאסור שייכים דברינו הנזכ"ל, מצד שלא היה במשכן כמותו). וכן ראיתי כיוצ"ב שהאריך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן י) להתיר ללבוש בגד בשבת אף שבעת פשיטתו יוצאים ניצוצות, כיון שבמשכן לא היתה הבערה כזו כיון שאין ניצוצות אלו ראויים להבעיר, ע"ש מפי ספרים וסופרים כיד ה' הטובה עליו. וכן מבואר בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן ד אות ה) דס"ל דאין איסור תורה בחשמל. שוב ראיתי שכ"כ להעיר על החזו"א בספר מנוחת אהבה (ח"א עמ' תקסו), ועע"ש שכתב לדחות לחזו"א, והביא שגם בשו"ת שבט הלוי (ח"א או"ח סימן קנא) כתב כי חידוש החזו"א צ"ע. והוסיף שכ"כ עוד אחרונים בזמננו שאינם מסכימים עם חידוש החזו"א. ע"כ. וע"ע בספר קדושת השבת (הררי ח"א עמ' לא והלאה) בדעת החזו"א, ושם (בעמ' מ) כתב, כי שאל לגר"ש משאש רבה של ירושלים, ואמר לו כי לא ס"ל איסור סותר ובונה, ועע"ש. וכן אמר לו הרה"ג דוב ליאור, כי קשה לאסור מדין בונה וסותר, כי לא רואים בחוש שום בנין וסתירה. ע"כ. וע"ע בתפא"י (ריש כלכלת שבת) דביאר גדר תולדה וגדר אב, כי אב דומה למלאכה בפעולה ובתכלית, ואילו תולדה דומה רק באחד מהם. ולכן מגבל גבינה הוא תולדת בונה ולא אב, דדמי בפעולה ולא בתכלית, לפי שתכליתו אכילה ולא בניה. עכת"ד. ולפי"ז הפעלת חשמל אינה לא אב דבונה ולא תולדה, שהרי אינה דומה לתכלית שתכילתו הפעלת כלים, ולא בניתם ויצירתם. ובודאי דלא דמי בפעולה לבונה שלא בנה דבר.

תוספת זרם משום בונה

(((עוד))) נראה לענ"ד כי אף לחזו"א אין איסור בהוספת זרם, וכדביאר בסוף מכתבו השני לגרש"ז אויירבך, כי אוסר סגירת מעגל שנכנס בו זרם, אבל מעגל סגור, ואדם מסובב טורבינה, ואין נכנס זרם בעצם ההכנסת הזרם, אינו בונה. [וכדביאר הגרש"ז אויירבך, הובאו דבריו בספר מערכי לב (עמ' עג) ע"ש.] וא"כ מבואר, כי איסור בונה הוא בסגירת המעגל שנכנס לו זרם, שיוצר כלי חדש. [והוא לאו דוקא ע"י מפסק, אלא ה"ה גם בסגירת מעגל בצורה שאין מפסק. ודלא כמערכי לב שיצא לחלק בזה (בעמ' נט), ועוד (בעמ' עא). אלא כדדחאו הגרשז"א שם (בעמ' עב), וכן הג"ר אקער (בעמ' עה), וראייתו של הרב מערכי לב (בעמ' עג) ע"ש, אינה, כי מש"כ החזו"א חבור נפרדים, הוא לאו דוקא בפעולה ידנית ופשוט] . ומעתה כשיש זרם ורק מגבירו, לא יוצר כלי חדש, ולא בונה יותר. כי עצם כניסת זרם אינו בונה, ורק החיבור וכניסת זרם. וכאן שהמעגל סגור כבר, אין בתוספת זרם איסור. כנלע"ד. שוב ראיתי כי בספר מערכי לב הביא לר' אקער שאסר בזה וכאשר ציין (עמ' כז) כי בבונה יתכן שיש איסור, והוא מדברי הר' אקער (עמ' עו). שוב ראיתי כי דעת הרב זאב לב כדברינו שם (עמ' לח) שאין איסור בונה. וכ"כ באנציקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' תרצו) ע"ש. ואולם ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סימן לח אות ג) דאסר ללחוץ על כפתור של שעון אלקטרוני, אף מצד החזו"א, ושם הרי הזרם זורם.

ניצוצות
תיאור טכני

כג. (((לפני))) בואנו לברר דין זה, תחילה נבאר את פשר הניצוצות החשמליים. בעת הפעלת מוצר חשמלי (למעט דברי אלקטרוניקה שבהם ע"פ רוב אין זה שייך), הן בהפעלה, והן בכיבוי, נגרמים ניצוצות. וסיבת גרימתם היא מפני שמעגל חשמל פתוח אין בו זרם חשמלי, רק מתח חשמלי, (ומתח חשמלי הוא הכח שדוחף את הזרם בשעה שיהיה זרם), וזרם נמצא רק בעת שהמעגל סגור. וסגירת מעגל חשמלי נעשית ע"י לחיצה על מתג חשמלי, או בעת חיבור שקע חשמלי המפעיל מוצר חשמלי וכיוצ"ב. ובעת החיבור או הניתוק נוצרים ניצוצות, כי בעת שאדם מקרב את התקע לשקע, האויר חוצץ (כיון שהוא מוליך חשמל גרוע מאוד), ואין החשמל עובר מהתקע לשקע, אך בעת שהתקע קרוב מאוד לשקע, הזרם פורץ דרך האויר, ועובר לתקע, והתפרצות זו יוצרת ניצוצות חשמליים, גודל הניצוץ תלוי בעוצמת המתח והזרם החשמלי. עצם הניצוצות הם דבר שולי בחשמל, ואין צורך בו, אלא הוא נגרם אגב החיבור או הניתוק. ואדרבה ניצוצות אלו מקלקלים במשך הזמן את מוצרי החשמל, ולכן מנסים אנשי הטכנולוגיה ככל האפשר לבטל ניצוצות אלו. וכמבואר כל זה באנציקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' תרמז), ועוד (בעמ' תשלג), וכן בספר מערכי לב (זאב בהוצאת מוסד הרב קוק פרק א אות ח הערה 2), וכן בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן י אות ז), ובספר מעליות בשבת (הלפרין ריש פרק ד), ועוד לו (פרק ד עמ' נו).

(((ומעתה))) אע"ג דהוי פס"ר שיהיו ניצוצות, מ"מ הוי פס"ר דלנח"ל. והוי איסור דרבנן מכמה טעמי, כיון שהוא כלאחר יד, שאין דרך הבערה כן, וכן ראיתי שכתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן י אות ז), ועוד הוסיף דהוי דרבנן מעוד טעם כיון דהוי מקלקל, כי במשך הזמן הוא שורף ומקלקל את מקום המגע. ודברים אלו הודפסו גם בספר קובץ מאמרים בעניני חשמל ושבת (עמ' 25). ועוד י"ל דהוי הכא איסור דרבנן ע"פ המבואר בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כא אות יא) כיון שאין בהם שיעור הבערה, כיון שאינם ראויים לכלום, וא"כ הוי חצי שיעור, ולדעת החכם צבי וסיעתיה הוי דרבנן, וחזי לצירופי הכא. וע' בזה עוד בשו"ת נחלת לוי (ח"א או"ח סימן כו אות ג) דשפיר איכא לצרופי לחכם צבי וסיעתיה, דס"ל דחצי שיעור איסורו מדרבנן, וע"ע שם (אות ט) בשם שו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן סז). וע"ע בפמ"ג (סימן שא ס"ק א), ובדע"ת (סימן שא ס"ק א).

ניצוצות שלא הבעירו דבר

כד. (((ועוד))) פסק הפמ"ג (סימן תקב משב"ז ס"ק א) דהוצאת ניצוצות מאבן הוי איסור דרבנן, כיון דלא הבעיר ע"י הניצוצות דבר. ושכ"כ הרע"ב ביצה (פ"ד מ"ז). וכ"כ החזו"א (או"ח סימן נ אות ט ד"ה ולענין), וע"ע בזה בשו"ת יבי"א (ח"ה סימן כז אות ד) דהביא כ"ז, ועוד ע"ש, וסיים, ואף דמידי פלוגתא לא נפקינן, מ"מ שפיר איכא הכא ס"ס, שמא כערוך וסיעתיה דפס"ר דלנח"ל שרי, ושמא הוי הכא איסור דרבנן, והרי פס"ר דלנח"ל בדרבנן ושרי. ועע"ש. ושב וכ"כ במילואים (שבסוף הספר), ולכן כתב שם כי מתוך כך יש ללמוד שמותר להשתמש במעלית חשמלית אוטומטית בשבת, אע"פ שכובד גופו גורם לניצוצות. ע"כ. והניף עוד את ידו הגדולה בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן מו) להקל בענין הוצאת ניצוצות מבגד בשבת, הנגרמים בעת פשיטת הבגד. ע"ש. וכן ראיתי עוד בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן י אות ז) דהאריך בזה דניצוצות הוו איסור דרבנן. ע"ש. וע"ע באנציקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' קעא, ובעמ' תשלג). ואף שראיתי לשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן עח) דכתב לאסור ניצוצות, וכ"כ בשו"ת אג"מ (או"ח ח"ה עמ' מו) וע"ש. מ"מ ע"פ המבואר זה אינו. שוב ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן יב אות ד) דשב וכתב להתיר ניצוצות, כיון שהוי מקלקל, וכלאחר יד. והוא בשם הגרש"ז אויירבך בירחון סיני (סיון תשכא) לענין מקרר. וכ"כ להקל בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן כט) לענין מי שהדליק את האור בשבת, ואירע שלא נדלק האור, רק היו ניצוצות. וכתב דלא עשה איסור הבערה, מצד שהיכא דאזיל לאיבוד לא הוי מלאכה. ועע"ש מפי ספרים. ועוד הקל (בסימן לז) לענין בגד שכשמסירים לו יש ניצוצות, ושם הוא ק"ו ע"ש.

(((שוב))) ראיתי לספר החשמל בהלכה (ח"ב פרק ח) דליקט בענין ניצוצות עוד ספרים שדיברו בזה, והביא להגהות שו"ע התעוררות תשובה, ועוד לספר מאורות נתן (פרק ראשון אותיות ע,עב) שכתבו להוכיח מהמדרש רבה (בראשית פרשה יא) דאדם הראשון הקיש שני אבנים זב"ז ויצאה מהן אש, ובירך בורא מאורי האש. אלמא דניצוצות חשיב אש. ושכן נפסק בשו"ע (סימן רצח ס"ח). ע"כ. ומ"מ שפיר דמי לצירופי לס"ס לפמ"ג וסיעתיה, וכנ"ל בשו"ת יבי"א. וכ"ז הוא מלבד הא דיש לצרף לחת"ס (יו"ד סימן עג) וסיעתיה, דס"ל כי אין לאסור אלא כעין המלאכות אשר נעשו במשכן. ולכן כתב, כי אין איסור מבשל, אם מדליק נר, כיון שבבישול עיקרו לצורך התבשיל הנשאר, ואילו בנר הנר הולך וכלה. וע"ע בזה בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן כו אות ט) דשפיר כתבו הפוסקים לצרף לחת"ס. ועוד ראיתי לשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אות יא) שהביא לעוד פוסקים דס"ל הכי, ע"ש. ושוב ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן י) שהביא לעוד פוסקים העומדים בשיטת החת"ס, ועוד חיזק זאת ע"ש. וכן ס"ל הכי לענין נידו"ד בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן כט אות ב). ועתה אינה ה' לידי שו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טו אותיות ז-ט) וגם הוא מצדד להתיר משום ניצוצות ע"ש.

כה. (((שוב))) ראיתי לספר מעליות בשבת (הלפרין פרק ד) דדן בענין ניצוצות, וס"ל לאסור. ע"ש. ולא אוכל להביא כל דבריו ולהשיבם אחד לאחד, והוא מפני יראת האריכות, ולכן אקצר. וזה תורף דבריו, תחילה כתב לפרש לפמ"ג (סימן תקב משב"ז ס"ק א) הנ"ל, כי באמת ס"ל דאיכא הבערה, ומש"כ הפמ"ג וז"ל, ועיין בהרע"ב (שכתב) דמי למלאכה שבורא אש ביו"ט, משמע מדרבנן, לא הכנה ונולד, רק נראה כמלאכה שבורא אש ביו"ט, ומלאכה גמורה ליכא, דמקיש בברזל על אבן וכדומה ויוצאין ניצוצי אש לאו הבערה והדלקה הוה, רק נראה (כמלאכה שבורא-וכדכתב הרע"ב) וכו'. ע"כ. וכתב לפרש דמש"כ הפמ"ג "לאו הבערה והדלקה הוה" כוונתו כי אין כאן מלאכה דאורייתא של הכנה, (כי הט"ז שעליו קאי הפמ"ג ס"ל דיש כאן איסור תורה של מכין). אך אה"נ מלאכה דאורייתא של מבעיר בודאי שיש בניצוצות. עכת"ד. ולכאורה עקר את דברי הפמ"ג, ועשה בהם סרס המקרא ודורשהו. כי שפתי הפמ"ג ברור מללו, כי "אין כאן מלאכה דאורייתא", וקודם לכן כתב על דברי הרע"ב, "משמע מדרבנן", ועוד כתב "ומלאכה גמורא ליכא", והוא פשוט וברור. וכן הוא ברע"ב שכתב "דמי למלאכה שבורא אש ביו"ט" ע"כ. ומפורש דרק דמי למלאכה, דהוי איסור דרבנן. ועוד דהרי כל שבא הפמ"ג הוא לומר כי הרע"ב פליג אט"ז, כי הט"ז ס"ל דהוי איסור תורה, ואילו הרע"ב ס"ל דהוי איסור דרבנן. וכן למדו פוסקים רבים, וכדהביאם מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ה סימן כז אות ד), דכ"כ הרב פעלים (ח"ב או"ח סימן נג), והחזו"א (או"ח סימן נ אות ט), ושכן דעת הטל אורות ג'ויא [ועע"ש במה שהביא לשו"ת בשמים רא"ש (סימן קצד) בשם הרא"ה, ושכ"כ הפני מבין (או"ח סימן נו), ובדע"ת למהרש"ם (סימן רסה), ובס' מלמד להועיל (סימן ס).] וכ"כ הגרש"ז אויירבך, ושעוד פוסקים ס"ל הכי. ובספר מעליות בשבת הנ"ל הביא שכ"כ כדברינו גם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סימן כ), ובספר יסודי ישורון (מערכת לט מלאכות חלק ב עמ' 117), ובספר החשמל לאור ההלכה (ח"א ס"ד) ואת"י. שוב ראיתי שכן כתב בדעת הפמ"ג והרע"ב דהוי איסור דרבנן, בשו"ת ישיב יצחק (ח"א סימן ה דף נ ע"ב).

כו. (((ומש"כ))) דאין להקל כאן מצד פס"ר דלנח"ל בדרבנן, אלא בצירוף ג' סניפים ע"ש. והאריכות אך למותר, כי יש כאן ס"ס רבים ועצומים, דלדעת הערוך וסיעתיה ס"ל כי פס"ר דלנח"ל בדאורייתא שרי. ואת"ל דלהלכה לא קי"ל הכי, שמא הלכה כתרוהד"ש וסיעתיה דס"ל דפס"ר דניחא ליה בדרבנן שרי. ושמא כשיטות הפוסקים דכל היכא דהוי פס"ר דלא ניח"ל בדרבנן שרי, וכדהאריך בזה מו"ר בשו"ת יבי"א (או"ח סימן לג אותיות טו,טז) שכ"כ ים של פוסקים להלכה ע"ש, ובעוד מקומות רבים בספריו. ושכן עיקר להלכה. וע' בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן כו אות א). וכל נידו"ד הוי באיסור דרבנן, מצד הפמ"ג וסיעתיה דס"ל דהוי ניצוצות דרבנן. ועוד דהוי כלאחר יד דהוא דרבנן. ועוד דהוי מקלקל דהוי דרבנן. ועוד דהוי חצי שיעור, ולחכם צבי וסיעתיה ס"ל דחצי שיעור איסורו מדרבנן, וכנ"ל. מה גם דהרב מעליות בשבת איהו גופיה סיים וצ"ע. וא"כ אין כאן בית מיחוש כלל.

(((שוב))) ראיתי לספר ילקו"י שבת (ח"ה עמ' קצג) שהביא תשובת כת"י למו"ר, ושם כתב כי אין איסור בניצוצות, וכדמוכח מדברי הרמב"ם (שבת פרק יב) שכל שההבערה נעשית דרך השחתה, שאינו נהנה ממלאכה זו, פטור. ושכ"כ הפמ"ג, והרע"ב, ועוד. וא"כ לא מבעי לתרוהד"ש וסיעתיה דס"ל כי פס"ר דנח"ל בדרבנן שרי, כאן דהוי לא ניח"ל, אף המ"א וסיעתיה יודו. מה גם דהרבה מפוסקי אחרוני הספרדים סוברים להתיר פס"ר דניח"ל בדרבנן. ומ"מ סיים כי במקום שאפשר, נכון להחמיר לענין המעלית בשבת. ולא פירש מדוע, אחר שכתב להתיר היתר בשופי, וגם הבאנו לעיל דס"ל להקל. ויתכן בגלל החשש שהדלת תסגר בעת שיכנס. [ודברי הרב ילקו"י שם לכאורה צ"ע, כי בהלכה קודמת (סעיף ג) כתב כי ניצוצות אסורים, ולכן אסר לכבות מאוורר בשבת, ואילו בהלכה אח"כ הנ"ל, מתיר (בשעת הצורך), מצד ניצוצות. וכנ"ל.] שוב ראיתי לספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד סוף הערה 10) דג"כ כתב כי אין לאסור הפעלת מכשירים חשמלים מצד ניצוצות, כיון דאין בהם ממש, וא"א להשתמש בהם, ועוד דאינו מתכוין, ולא ניח"ל כיון שהם מקלקלים לחוט החשמל, והו"ל פס"ר דלנח"ל בדרבנן דשרי, וגם נעשה כלאחר יד. עכת"ד ע"ש.

סיכום לגבי לחיצת כפתור המאוורר

כז. (((ומעתה))) אחר שהובאר כי אין איסור בהגברת צריכת החשמל בשבת, דאף הבית יצחק דחושש למוליד, יסבור להקל וכנ"ל (אות יד). ואף החזו"א דס"ל לאיסור בונה, יסבור להקל בתוספת בצריכת החשמל וכנ"ל (אות כב). ויתר על כן, כי ביארנו שכלל אין לאסור, לא מצד בונה, ולא מצד מוליד בהפעלת החשמל, וא"כ שוב אין איסור ללחוץ על הכפתור אשר גורם למאוורר להסתובב לצדדים. וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אותיות יח,יט) דאין שום איסור בהוספת זרם החשמל, דשם מיירי לענין דיבור במקרופון המחובר לחשמל בשבת, ומעיקר הדין התיר שם מו"ר (ואסר שם מטעם אחר), כיון שהוספת הזרם אין בה הוספה בהבערה וכיבוי, ואין בו שום איסור, ושכן אמר לו הגאון המפורסם רש"ז אויירבך. ומכח כן התיר להשתמש במכונת שמיעה לכבדי שמיעה הפועלת מער"ש, והסכים עמו הגרש"ז אויירבך, ושכן הורה הלכה למעשה, ולכן חזר בו מו"ר שם מדבריו באורך בתשובה שם, שכתב לאסור ע"פ הפוסקים (באות א), שכתבו דיש בשימוש במקרופון איסור הבערה, דזה אינו. וכ"כ עוד מו"ר בספרו הליכות עולם (ח"ג מקץ ס"א), ושכן פסק בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סימן ו אות ד), ובעוד דוכתי, ובשם ההר צבי. וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (סימן ט דס"ה ע"ב). עכת"ד ועע"ש. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"ד סוף סימן נא). ומעתה כשמפנה המאוורר לקיר בצמוד לו, או כשעומד קרוב מאוד למאוורר, אין בכך שום איסור.

לגזור גזירות חדשות

כח. (((והן))) אמת כי המעיין בדברינו לעיל יראה, כי בעצם דברינו יוצא כי אין שום איסור בשימוש בחשמל, למעט בכה"ג שמדליק מנורת ליבון, או מכשיר חשמלי שיש בו גוף חימום, דבהם עושה הבערה. או בעת שמכבה מנורה או גוף חימום, שעושה כיבוי. אך בכל סגירת מעגל חשמלי או פתיחתו, ואין בו מנורת ליבון, או גוף חימום, אין בו שום איסור. ואין לדחות זאת מצד דאם נבוא להתיר בזה, א"כ המכשול קרוב, כי אנשים לא יחלקו בין מוצרי החשמל למינהם, ויבואו להדליק ולכבות אף מוצרי חשמל שיש בהם מנורות ליבון. דאי מהא לא איריא, דהלא כלל פשוט הוא ומפורסם, כי אין לנו לגזור גזירות מדעתנו לאחר חתימת התלמוד, וכדכתב הרא"ש (שבת פ"ב סימן טו), והמגיד משנה (פרק ה מהלכות חמץ ומצה הל' כ), והריב"ש (סימן רעא), וכדהבאנו להם בשו"ת נחלת לוי (ח"א חיו"ד סימן כ אות ו) ועע"ש באורך מפי ספרים וסופרים, שכתבו כלל זה במוסכם. וכן ראיתי עוד לשו"ת קול מבשר (חלק א סימן יג אות א) דעמד על כך באריכות, אודות כמה רבנים אשר אחר השואה רצו לגזור גזירה שאין להכנס לגרמניה. וכתב על כך, כי אע"פ שהוא מילתא בטעמא, מ"מ להטיל בזה איסור א"א, דהרי אין לנו לגזור גזירות מדעתינו, והביא להנ"ל, ועוד הוסיף להוכיח כן מדברי הרמב"ם (בהקדמה לספרו היד החזקה) וז"ל, נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם, סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה, ושגזרו גזירות, והתקינו תקנות. ע"כ. ועע"ש. עכת"ד הרב קול מבשר. וכ"כ בשו"ת מהרש"ל (סימן לז) אמצע ד"ה ראשית הדברים. וכ"כ בשו"ת שאלת יעב"ץ (ח"א סימן קנא) וכפי שדחו הט"ז והש"ך יו"ד (סימן פו) לרמ"א שם, והרב שאלת יעב"ץ שם ג"כ ס"ל הכי, ורק כתב לישב את דברי הרמ"א בדרך אחרת. וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד פארדו (או"ח סימן א) סוף ד"ה נהגו, לענין שימוש במטריה בשבת שאין לגזור מדעתנו ע"ש. וכ"כ בשו"ת פנים מאירות (ח"א סימן פד ד"ה אך אי קשיא). וכ"כ הגאון ר' אברהם מסלוניקי בספר יוקח נא (סימן שב סוף אות ה), ושב והניף את ידו (סימן שיז ס"ק ב ד"ה אם) ושם חילק בין גזירה שממש היא כגזרת חז"ל, דשפיר גזרינן, לבין גזירה חדשה ע"ש. וכ"כ בספר תורת שבת (סימן שב ס"ק ב), וכ"כ בשו"ת אורח משפט (או"ח סימן פט) אמצע ד"ה ובודאי דברים. וכ"כ בשו"ת באר יצחק (אה"ע סימן יב סוף ד"ה ענף ד). וכ"כ בשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סימן נה ד"ה ודע), לענין שימוש באופנים בשבת, שאין לאוסרם אטו קרון, דהוי גזירה חדשה. וכ"כ בשו"ת שארית יוסף (ידיד ח"ד רס"א), וכ"כ בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ג סימן מו) לענין כתם אשר ודאי בא מגופה דשרי, ושאין לגזור גזירות חדשות. וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט בסוף התשובה לענין מקרופון ד"ה וזאת למודעי), וכ"כ עוד (בסימן יא סוף אות ג ד"ה קיצורו). והן עתה ראיתי עוד שכתב כן במאמר לגרא"י הרצוג, שהקים ועדה מיוחדת לדון בשאלות החשמל לפני קום המדינה, והובאו הדברים בספר מערכי לב (זאב פרק רביעי אות ה) וזת"ד, לענין שימוש במנורת ניאון בשבת, שאין החוט שבה לוהט. לענ"ד דאפשר דהגזירה היתה רק על הולדת אש, ולא על הולדת אור. וכיון דשפשוף במתכת עד שתאדים ודאי אסור משום מוליד, אפ"ה מותר להדליק גפרור בגחלת של מתכת (אם אינו צריך לחכך), ולא אסרינן משום טעם דמוליד עכ"פ אור. ומוכח קצת מזה דרך הולדה הוא דאסרי רבנן, ולא הולדת אור וכו'. כן אמנם מצד הסברא איכא למיחש טובא דדילמא אתי לחלופי מנורה זו בשאר מנורות, ויאמרו מדהא שרי הא נמי שרי, ויבואו לידי איסור תורה של מבעיר אש בשבת, מ"מ אנו אין בכחנו לחדש גזירות וכו'. מ"מ מוצא אני חובה להודיע שאין אני כותב דבר זה כי אם לחכמי תורה בלבד, שיתנו אל ליבם לברר אם כנים הדברים שכתבנו, ויהא אפשר להקל בשעת הדחק. אע"פ שלדעתי חייבים להודיע שאין לברך במוצ"ש על אור זה שאיננו בכלל אש. עכ"ל. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י ס"ס כא) שאין לגזור גזירות חדשות מדעתינו. וכ"כ מו"ר בספריו בדוכתי טובא, וכגון בשו"ת יבי"א (ח"א ר"ס טז), ובח"ב (או"ח סימן כ אות יט) לענין צביעה באוכלין. ובשו"ת יחו"ד (ח"א סימן ב) לענין ברכת האילנות בשבת, ועוד בח"ב (סימן מט) לענין ענידת שעון אלקטרוני בשבת, דאין לחוש שמא ילחץ על הכפתור. ועוד בח"ה (סימן כח) לענין שמיכה חשמלית ע"ש באורך, גדרים בכלל זה. וע"ע בספר ילקו"י (שביעית והלכותיה עמ' רמג).

הוראת דבר התמוה לרבים

כט. (((ואולם))) יש מקום לבא ולאסור כאן מצד פסק השו"ע (יו"ד סימן רמב סעיף י), דאסור להורות דבר התמוה לרבים. ומקורו טהור מדברי ההגהות מיימוניות (שבת פרק ה אות ו), וכמובא בב"י שם. וכן ראיתי עוד שכ"כ התרוהד"ש בפסקים וכתבים (סוף סימן נב) בענין לצאת יד"ח באתרוג מחולק, דאין להורות דבר התמוה לרבים. וכ"כ בספר לקט יושר (ח"א סוף עמ' 64) בענין הפיכת שעון חול. וכ"כ בשו"ת חות יאיר (ס"ס קצו), ובשו"ת מכתם לדוד (פארדו או"ח סימן ו בריש התשובה) לענין אתרוג מחולק. וכ"כ בשו"ת ישועות מולכו (או"ח סימן יט). (וע' מש"כ עליו בשו"ת ציץ אליעזר) (ח"ו סימן כ אות ט, דכל שאסר הוא לנשים ולא לגברים לחמם מקוה).

(((אלא))) דזה אינו, כיון דמפורסמים דברי הש"ך (יו"ד סימן רמב ס"ק יז) דכתב להוכיח מראיות ההגהות מיימוניות (שהוא מקור דין זה), שאם אומר לשואל טעם הדבר, ומראה לו פנים, או שמביא ראיות תוך הספר, מותר. וכ"כ הבאר היטב (שם ס"ק יב), וכ"כ בשו"ת חת"ס (ח"א או"ח ס"ס נא) להשען על הש"ך לענין ברכת הגומל בלילה. ע"ש. וסיים, הייתי מברך ברבים ואומר, דעו נא רבותי, כי מה שאני עושה היום, הוראת שעה היא, ומטעם כך וכך. ע"כ. והביאו בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן יז סוף אות ב), וע"ש מש"כ עליו (באות ג). וכ"כ בשו"ת אוהב משפט (יו"ד סימן נז ד"ה וכ"ש), וכ"כ להשען על הש"ך מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ה יו"ד סימן יז אות ד) וכן דעתו, ועוד הניף את ידו הגדולה בח"ז (יו"ד סימן מא אות ד) לענין אבל תוך שלושים שלא קיים פריה ורביה, דשרי להביא תזמורת לחתונתו, כיון שיש טעם, ושכ"כ כש"ך בשו"ת כרך של רומי (סימן א דף ה ע"ב), וכ"כ עוד מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ג סימן נז) לענין ביצים שיש עליהם דם ע"ש. ועוד לו בספרו הבהיר טה"ב (ח"ב סימן יג עמ' תי), וכ"כ בשו"ת אבא בם (עמ' רסא) ועע"ש.

ל. (((אלא))) דעדיין יש לבא ולאסור מצד דבר התמוה לרבים, דהנה כתב הרב חיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן ז ד"ה והגם) לענין גילוח הזקן בחוה"מ (אם גילח מעריו"ט), ע"י פועל שאין לו מה לאכול, דכתב הנוב"י להתיר. וכתב לדחותו וז"ל, כי כיון שיכול לצאת מכך תקלה, כיון שהדור פרוץ ביותר ונאחזים בסבך, ויבואו להתיר כמה איסורין ביד רמה, כנודע לכל עוברי דרך ערי אירופה, ונראה דזה בכלל מ"ש בהגהות מיימוניות דאין לחכם להתיר דבר התמוה לרבים. והגם שהרב שפתי כהן כתב ביו"ד סימן רמב ס"ק יז דהיינו דווקא אם מתיר בסתם, אבל אם נותן טעם לדבריו שרי, ע"ש. מ"מ בנידון דידן, אפילו יתן טעם לדבריו, וידפיס הפסק, יצא תקלה ומכשול, כאשר שמענו כן ראינו בפסק הרב נודע ביהודה שנדפס, ובכה"ג יודה הרב ש"ך דאין להתיר דבר התמוה לרבים. ובפרט שנתפשט איסורו בכל ישראל זה כמה מאות שנים. ועוד אם הרב הזה יתיר, כל רבני ישראל לא יאבו שמוע לו, ותגדל צעקת ריב'ה וחילול ה'. עכ"ל. וביאור דבריו נראה, כי ההגהות מיימוניות למד מכמה דוכתי בש"ס (וכפי שיובאו בסמוך), כי אין להורות דבר התמוה לרבים, כי בכל הסוגיות ההם אסרו למורה להורות דבר שמתוך הוראתו יכולה לבא תקלה לעם, שידמו להקל אף בדברים אחרים שהם אסורים. ומתוך כך כתב הש"ך, דאם הרב מפרש טעמו, שוב אין מקום לחוש לטעות. וע"כ כתב הרב חיד"א, דעתה שהדור פרוץ, אף אם הרב יפרש שיחתו, עדיין יבואו להקל, ולכן יש לאסור. וכ"כ בשו"ת חיים ביד (סימן צח ד"ה וכבר מילתי), להשען על הרב חיד"א, וכ"כ בשו"ת אוהב משפט (יו"ד סימן נז ד"ה הבט ימין), לאסור דג הדומה לעכבר דהמכשול לרבים קרוב והוי דבר התמוה לרבים, והוא בהשען על הרב חיד"א הנ"ל. וע"ע בשו"ת חדות יעקב (אה"ע סימן מג ד"ה וגם), וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה סימן כ אות טו) להשען על הרב חיים ביד, ושכ"כ בשו"ת דעת כהן (סימן רד).

(((ולכאורה))) קשה על כך כי ניחא מה שאסרו חז"ל להורות דבר התמוה לרבים והוא מטעם שהמון העם יטעו וידמו מילתא למילתא ויבואו להקל, דחשו לזה חז"ל ולא אמרו כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, דהוא מפני שלא עסקינן ברשעי, אלא בעמך בית ישראל שלא יכירו בחילוק, ויחשבו שמותר כיון שכבר רב פלוני התיר זאת, ולא יבינו שמחולק ביניהם. משא"כ למה שחש הרב חיד"א הוא לרשעי, ובזה לא מצאנו שאסרו חז"ל למורה להורות, ואדרבא בכה"ג יש לומר כי ישרים דרכי ה' וכו', והרי מעולם לא עשו חז"ל תקנה לרשעי, וכל כה"ג הוי גזירה חדשה שגזר הרב חיד"א וסיעתיה, ושאין לגזור אחר חתימת התלמוד, וכדלעיל בסמוך. וכן יוצא מבואר, כי הנוב"י לא ס"ל הכי, וכן כל העומדים בשיטתו. ועוד דהלא הרב פעלים (ח"ד יו"ד סימן כ ד"ה פוק חזי) הביא עוד למחז"ב (סימן תקמ"ב) שדחה לנוב"י לענין גילוח בחוה"מ, כמש"כ ביוסף אומץ הנ"ל, ולכן אסר שם להקדים ההפסק טהרה. ומו"ר לא חש לו בטה"ב (ח"ב עמ' תי) כיון שיש לחלק. וביאר דבריו בשו"ת יבי"א (ח"ה יו"ד סימן יז אות ד) שהביא לרב חיד"א הנ"ל, וכתב כי שאני התם, שמעשה הגילוח של הזקן, ניכר עליו לעיני כל, ואין הכל יודעים שנעשה ע"י פועל עני שאין לו מה יאכל, שאינו מצוי כ"כ. ע"כ. ודון מינה ואוקי באתרין, דלפי"ז שרי אף לדברי הרב חיד"א, אף בנידוננו כיון שאין ההיתר קשור לדבר צדדי, אלא הוא בעצם הדבר, וכבסמוך. וע"ע כיוצ"ב בשו"ת יבי"א (ח"ז יו"ד סימן מא אות ו) מש"כ לחלק בדברי הרב טוטו"ד תליתאה (ח"א סימן ס), ועוד כ"כ בחלק ה (יו"ד סימן יא אות ב) ע"ש. ואם נבוא לאסור מדברי הרב חיד"א הנ"ל, א"כ שוב יש לנו לאסור כל דבר שיש בו היתר, כגון ביטול בשישים, או נ"ט ל"ף, או נ"ט בר נ"ט, או חד בתרי, וכיוצ"ב, כי לעולם עמי הארץ יתמהו, וחיישינן שידמו מילתא למילתא. וע"כ לחלק, כי אף לרב חיד"א, כל דבריו אמורים כשההיתר הוא צדדי, כגון ע"י מישהו אחר שיגלח, ולא היתר בעצם הדבר, כי הגילוח אסור. משא"כ כשההיתר הוא בגוף הדבר, וכגון נידו"ד, שהחשמל מותר בעצם, ולא ע"י היתר צדדי שיעשה דבר מה וכיוצ"ב, שרי. ואת"ל דזה אינו, וכוונת הרב חיד"א לאסור בכל אופן. א"כ ברור שאין דעת הפוסקים כן, שהתירו בספריהם באופנים רבים, ולא חשו לתמיהת הרבים, וכגון שימוש בפודרא בשבת, שיש שהתירו, וכן משחת שינים, ומברשת שינים, ובושם על הידים, ועירוי מכ"ר לכוס רטובה מעט, ומצקת כיוצ"ב, ועוד ועוד, וספרי הפוסקים מלאים מזה. וגם נמצא כבר בפוסקים שהתירו חלקים בחשמל ולא חשו לנ"ל לך ראה בשו"ת אור לציון (סוף ח"ב בתשובות הקצרות פרק מז הל' יז) דהתיר לכבות שעון מעורר מכני. ובספר הליכות עולם (ח"ד תצוה הל' לא) התיר להשתמש באינטרקום בשבת (כשהופעל מער"ש). ובשו"ת יבי"א (ח"ג או"ח סימן יז) התיר לכוין שעון שבת ביו"ט שחל בער"ש שיכבה או שידליק את אור החשמל בשבת. ושם (סימן יח) התיר בשבת להרחיק את זמן הכיבוי בשעון שבת. ובמקום חולי התיר אף להקדים הכבוי (ע"ש במפתחות), וכל כה"ג כמה קרוב שיכשלו בזה או בדומה באיסורי שבת ולא חשו להא. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"ד סימן כט) שהתיר להשתמש במד חום שמניחים על המצח ונכתבים עליו אותיות, ושימוש במעליות בשבת התירו ע"י שיהיה מעלית שבת, אף שבקל יכשלו שם אם יעבור אדם כשיפסיק הצפצוף ויפתח את הדלתות. וכאן בנידו"ד בענין לחיצה על כפתור אשר מסובב את המאוורר רבים התירו וכמבואר. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"ה סימן כח) דהתיר שימוש בשמיכה חשמלית, ושכ"כ להתיר בשו"ת אג"מ (ח"ה חאו"ח סימן נ), ובשו"ת מקוה המים (ח"ד חאו"ח ס"ס ל), ושב והניף את ידו בספר הליכות עולם (ח"ג ויגש הל' ד). וכ"כ להתיר בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן מט) ענידת שעון אלקטרוני ע"ש. ועוד התירו דברים רבים, ובכל אלו לא חשו לגזור גזירות חדשות, אף שהמכשול קרוב, שילחץ על כפתור השעון, או שינתק את השמיכה מהחשמל, וכיוצ"ב. (וע"ע בספר גביע הכסף סוף חלק ברכות ופסחים בחלק המכתבים כי הגאון הנאמ"ן מחמיר בכגון דא).

(((ויתר))) על כן נלע"ד, כי נידו"ד כלל לא שייך לענין הוראת דבר התמוה לרבים, כי הלא מקור דין זה הוא מההגהות מיימוניות (הל' ת"ת פ"ה אות ו), וכתב להוכיח איסור זה מג' מקומות, זה יצא ראשונה מהא דאיתא בסנהדרין (דף ה ע"א) דאסר רבי לרב להתיר בכורות שיש בהם מום קבוע. וביארה הגמ', כי הוא מפני שהיה בקיא במומים טפי, ויתיר מומים שאינם ניכרים לרבים שהוא מום, ויבואו להתיר מום עובר. ועוד הוכיח ממסכת נדה (דף כ סוף ע"ב) ר' חנינא פלי קורתא דגרגישתא ובדיק ליה. (היה בודק דמים בלא מים מיוחדים, כפי שהצריכה שם הגמ'). ליט עלה ר' ישמעאל בר' יוסי באסכרה (למי שיעשה כן), ר' חנינא הוא שחכים כ"ע לא חכימי. ועוד הוכיח ממסכת בכורות (דף ג ע"ב) רב מרי בר ר"ח אע"ג שהיה מקנה את בכורותיו לגוי (ונפטרים א"כ מדין בכור), מ"מ היה נוהג בהם קדושת בכור, שלא יבואו אחרים לידי תקלה, כיון שאינם יודעים להקנות לגוי ע"פ הדין. ונמצא כי בסנהדרין ונידה, אלו דברים שרק מומחים מבחינים בהם, ויבואו עמך בית ישראל לטעות, משא"כ כאן ההוראה ברורה, ואין כאן שום מומחיות. וכן בריש בכורות, הוא היתר מיוחד כי הבכור מדינא אסור אלא דעשה אופן מיוחד שיוצר היתר לבכור זה, והאנשים יבואו לטעות. (וכן הוא בהיתר גילוח בחוה"מ ע"י עני שאין לו במה להתפרנס). משא"כ בחשמל, אם יורה המורה כי החשמל מותר בהיתר גמור, אא"כ יש שם מנורות ליבון, אין כאן איזשהו היתר מיוחד לחשמל, או שדוקא מומחה מכיר בהיתר זה, אלא הוא היתר כללי לכל סוגי החשמל תמיד, ואינו היתר ע"י שעושה איזה אופן מיוחד שעל ידו הוא מותר, כגון שימכור לגוי, וכיוצ"ב, אלא הוא מותר בהחלט. אלא דיש לדחות חילוק זה לענין נידו"ד, כי גם בחשמל צריך מומחה שיאמר האם מכשיר זה יש בתוכו מנורות ליבון, כי במגבר חשמלי ישן היו בו שפורפורות רדיו שלוהטות, והיום במקפיא ללא קרח יש גוף חימום נסתר בדפנות, וכיוצ"ב יש צורך לוודא ע"י מומחה כל מכשיר חשמלי לגופו. ויותר מכך אפי' אותו מכשיר חשמלי, ושל אותה חברה, משתנה היצור שלו מדגם לדגם. מ"מ שאני הכא שלא יתמהו, כיון שאם יורו המורים להיתר הנ"ל, ויתפרסם, א"כ ידעו כי תלוי במוצרי החשמל למינהם. ויתר על כן, כי גם זאת אפשר לפתור בקל, אם יורו שאין להתיר רק מוצר חשמלי שיש עליו הכשר, וכיוצ"ב. ומלבד כן כבר הקשנו טובא על דברי הרב חיד"א וכנ"ל, ושנראה שגם איהו גופיה יודה כאן.

(((מ"מ))) בודאי שאין לסמוך ע"ז למעשה, לבא ולהקל כנגד מנהג כל העולם, כי מה אני ומה חיי, ואע"פ שגם על זה יש להשיב מצד מנהג בטעות דלא הוי מנהג, כיון שבתחילה סברו כי החשמל הוא הבערה (וכנ"ל הערה ב), ומאז פשט האיסור, ואכמ"ל. מ"מ איני חפץ להתיר, אא"כ יראו הדברים גדולי הדור ויסכימו עימהם. ואסיים בדברים שכתב הגרשז"א (כמובא לעיל סוף אות כח) בדבריו לגרא"י הרצוג זצ"ל, מ"מ מוצא אני חובה להודיע שאין אני כותב דבר זה, כי אם לחכמי תורה בלבד, שיתנו אל ליבם לברר אם כנים הדברים שכתבנו. ע"כ.

לא. (((ומ"מ))) לענין נידו"ד, לעמוד סמוך למאוורר וכיוצ"ב, שפיר דמי להקל, כיון דעסקינן רק בענין תוספת בצריכת החשמל, ובזה כבר כתבו הפוסקים להקל וכמבואר. ועוד דבזה יש להקל, מצד דהוי פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן, ובזה שרי כמבואר בשו"ת יבי"א ח"ד (סימן לג אותיות טז,יט) ועוד בסימן לד (אות לב), ועוד בח"ט (או"ח לה ב-ה), ובשו"ת יחו"ד (ח"ב ר"ס מא, ובסימן מו) ובעוד דוכתי טובא בספרי מו"ר, דהלא כשעומד קרוב למאוורר, ונגרמת תוספת בצריכת החשמל, דבר זה נגרם כלאחר יד, וא"כ הוי איסור דרבנן. ועוד ראיתי שכ"כ בספר פסקי תשובות (סימן שח הערה 23) לענין עמידה בסמוך למאוורר, וכמו שכתב לחלק המהר"י אסאד (או"ח סימן סא) דשאני הכא שלא היה כמותו במשכן, ועוד הוסיף דכתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן כד אות יב) דאף לאוסרים הוספת זרם איסורו הוא מדרבנן, ונמצא א"כ דהוא עוד טעם דהוי הכא איסור דרבנן, והוי תרי דרבנן. ולכן כתב ללמד זכות על מנהג העולם להקל להתקרב למאוורר, וכיוצ"ב. ועוד יש לצרף את דעת תרוהד"ש (סימן סד) וסיעתיה, דס"ל להקל בפס"ר דניח"ל בדרבנן. דע' בזה באורך בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לד אותיות א-לב, וסיכום השיטות באות לב, וע"ש כי העלה מו"ר דדעת מרן להשען על התרוהד"ש במקום צורך).

(((ואולם))) ההיתר השני מצד פס"ר לא שייך כשלוחץ על הכפתור כדי שהמאוורר יסתובב, כי שם אין זהו רק דין פס"ר שתגבר תצרוכת החשמל, אלא הוא עושה כן בידים לצורך זה. ורק כשנעמד מול המאוורר, שכוונתו להתקרר ממנו, וממילא הוא פס"ר שתגבר תצרוכת החשמל, זה הוי פס"ר. אך כאן מגביר את צריכת החשמל בידים ודו"ק. שוב ראיתי שכ"כ להתיר מו"ר בספר הליכות עולם (ח"ג עמ' קצב ע"א) דשרי ללחוץ על הכפתור כדי שהמאוורר יסתובב, והוא בשם ספר שלמי יהודה (עמ' נא) ובשם הגרי"ש אלישיב (ולא מצאתי שם). ואולם שם לא נחית מו"ר לענין תצרוכת החשמל. אך ד"ת עניים במקום אחד, ועשירים במקום אחר. דשוב ראיתי לספר ילקו"י (שבת ח"ב עמ' תכה) דדן ממש בנידו"ד, והביא לקצות השבת הנ"ל, כי אגלאי דיש תגבורת בצריכת החשמל, וכתב כי שאלתי למרן אאמו"ר שליט"א והשיב, דאף אי נימא שיש בזה הגברת הזרם, כבר כתבו כמה מהאחרונים שאין איסור בהגברת הזרם בשבת, ואף אי נימא דהוי עכ"פ איסור דרבנן, הו"ל פס"ר דלא איכפת ליה בדרבנן, (שאין לו ענין בהגברת הזרם), שדעת רבים מהפוסקים דמשרא שרי. ע"כ. ושוב הביא לפסקי תשובות הנ"ל, וברוך שכוונתי. ובלאו הכי יש להקל כאן, וכדביארנו לעיל (ריש אות כז). וחזי הוית בשו"ת שערי יושר (ח"ב סימן נט) דיצא לחלק בין עמידה בסמוך למאוורר שמותרת אף שמתווספת צריכת חשמל, לבין לחיצה על כפתור שבזה השני יש לאסור משום עובדין דחול. שרק כשעושה פעולות שגרתיות שאדם רגיל בהם אין בזה שום איסור, אך כשעושה מעשה בידים להזיז את הכפתור, יש בזה משום עובדין דחול. ע"ש. ולא כן אנכי עמדי כי גם בזה ליכא משום עובדין דחול, וכאשר הארכנו במקום אחר, ואכ"מ. ועתה נדפ"מ שו"ת אור יצחק עבאדי (סימן קנז) וגם הוא כתב להתיר ללחוץ על כפתור המאוורר.

(((ורק))) שאין לבא ולהתיר מכח הנ"ל להגביר את מהירות פעולת המאוורר שיפעל מהר יותר, כיון שזו תוספת בזרם בלבד. כיון שכשמפעילים דרגה גבוהה יותר, נכבה המאוורר ופועל מחדש בדרגה החזקה יותר. וכן כשמפחיתים את מהירות סיבוב המאוורר הוא כן.

(((מסקנא))) דדינא, מותר ללחוץ על הכפתור אשר גורם למאוורר להסתובב לצדדים. [וכל זה כמובן במאווררים של ימינו אנו, והוא כפתור ארוך כמין יתד מאחורי המאוורר, הקבוע מעל גבי המנוע. אך באם ישתנו המאוורים וייצרו אותם בדרך אחרת, בזה יצטרכו לבדוק את דרך פעולתם, ולדון בהתאם.]

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שו"ת נחלת לוי - ח"ב

כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א - שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) - התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן