סימן ב - דרכי העבודה

תוכן עניינים

--------

(((((המדות הטובות דבקות בהשם)))))

א. צריך לדעת כי תכלית עבודת השם היא להתדבק בהשם יתעלה וכמו שכתב הרמח"ל בדרך השם (חלק א פ"ד אות ו). כי שורש עבודתינו היא להתדבק בבורא, ובזה באים לשלמות, אחר שהוא יתעלה שלם. ובזה נזכה לאושר הנצחי הוא השכר בעולם הבא, כי הדבק, יותר קרוב להשם, והמצוות הן הן המביאות לשלימות. ועוד ראה לו בדרך השם (בח"א פרק ג אות יב) ואחר שתכלית ושורש עבודתינו היא הדבקות בו יתעלה, ברור לכל מבין כי המדות הטובות הן אחת מן הדרכים הטובות והמובחרות ביותר להתקרב אליו יתעלה ולהתדמות אליו. וכן כתב בספר הישר (שער ה ד"ה דע כי האהבה) כי כשיהיה באדם נפש זכה וצחה, יהיה נמשך לאהוב לכל איש אשר נמצא בו כמדה זו. בעבור כי כל מין יסור אל מינו, וירחק מהפכו. ובעבור זה ימשך כל איש בעל שכל טוב ונפש נקיה לאהבת האל, בעבור כי הבורא, הן בו המדות הישרות והטובות, הכלליות האמיתיות. ועל כן ימשך אחריו כאשר ימשך המשכיל לחברת המשכילים, וכל חכם לחברת החכמים, וכל כסיל לחברת הכסילים, והנער לחברת הנערים, והזקן לחברת הזקנים, וכל איש לחברת חברו, ועוף השמים למינו. ועל כן כשתראה אדם מתרחק מעבודת האל יתעלה, דע כי אין בו ממדות האל כלום אלא הפכן, ועל כן ירחק מהן. כי אילו יהיה בו שכל או קדושה או תמימות או יושר, נדע כי אלו המדות הן מדות הבורא יתברך, וכשיהיה לאדם מהן שמץ דבר, ימשכהו לבו לאלהיו. עד כאן דבריו. ועוד ראה בספר דרך השם (ח"א פרק ד אות ד) שלולא גזרת הבורא על האדם למות, על ידי המעשים היתה הנשמה מתחזקת, וחושך הגוף נחלש, באופן שהיה הגוף מזוכך על ידי הנשמה זיכוך גמור, ומתעלים שניהם אל הדבקות בו יתברך. עד כאן דבריו, עיין שם. וכן כתב עוד בתחילת ספר מסילת ישרים (פרק א) כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג) ואני קרבת אלהים לי טוב. ואומר (שם כז) אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש, שבתי בבית השם כל ימי חיי וגומר. כי רק זה הוא הטוב. עד כאן לשונו. והרי מובן כי המנקה ומסקל מדותיו הרעות, המנקש את כל העשבים השוטים אשר בליבו, ושותל תחתם פרדס רימונים עם פרי מגדים, הן המדות הטובות, הרי שקרוב הוא להשם, ודבק בו, יותר ממצוות רבות אחרות, כי תיקון המדות הוא תיקון עצמי פנימי בנפשו ובמהותו של האדם בשונה ממצוות חיצוניות אליו. וכך כתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק נד) כי שלמות באדם עצמו היא שלמות המעלות המדותיות, שיהו מדות האדם בתכלית מעלתן. עד כאן. וזהו כמו שדרשו בספרי (פרשת עקב פיסקה מט) בחיוב ההליכה במדות הטובות מכך שנאמר (יואל ג) כל אשר יקרא בשם השם ימלט, וכי היאך אפשר לו לאדם ליקרא בשמו של הקדוש ברוך הוא, אלא מה המקום נקרא רחום וכו', והרי לנו כי ההולך בדרכי השם שם השם נקרא עליו, והרי שקרוב הוא להשם עד מאוד מכך שנאמר והלכת בדרכיו. ובשבת (קלג ע"ב) למדו מכך שנאמר ואנוהו, הוי דומה לו. ובסוטה (יד ע"א) מכך שנאמר אחרי השם אלהיכם תלכו. והרי כל אלו מורים על הדבקות בהשם, וההתדמות אליו. וכתב הרמב"ם שם, ורוב המצות אינן אלא להשגת המין הזה של השלמות. עד כאן. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ז) שהמדות הרעות מסכים בין הנביא להשם. [ועוד ראה בהמספיק לעובדי השם (ריש פרק המשותף למדות טרומיות) שההתדבקות במדות הבורא הריהן בבחינת מטרה עיין שם.]

(((((המדות יסוד קודם לעבודת השם)))))

ב. ויתרה מכך ראה בשערי קדושה (חלק ראשון שער שני) שביאר מדוע המדות כה חשובות, מפני שהמדות הן בנפש היסודית שהיא כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית, ובנפש העליונה תלויין תרי"ג מצוות התורה, [וכמו שהוא בתיקונין (תיקון יח דף לב ע"א, ותיקון ע דף קל ע"ב) הביאו להלן (בחלק שני השער השלישי) ושם מפרט את כלליות המצוות באלו חלקים בגוף תלויים.] ואין כח בנפש השכלית לקיים המצוות על ידי תרי"ג איברי הגוף אלא באמצעות הנפש היסודית, ולפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העברות עצמן מאד מאד. עד כאן דבריו. וכן כתב הגר"א באבן שלמה (פ"א ס"א,ב,ט,י,יב) כדברי הנפש החיים. וכיוצא בזה כתב רבינו יונה בפירושו לאבות (פ"ג משנה ט) כל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת. כי צריך תיקון המדות תחלה, ואחר כך תתקיים חכמתו. ועוד לו (בפ"ג משנה יז) אם אין דרך ארץ אין תורה, כי איננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מדות טובות. וכן כתב המאירי (קידושין דף מא) לעולם יהא אדם זהיר במדותיו, שהן הן המביאות לגופי העבירות או הזכויות. עד כאן לשונו. [וראה דוגמאות לכך להלן (אות ז)]. וכזאת טרח וביאר בספר עלי שור (ח"א שער ג פתיחה לעבודה פרטית עמוד קלו) כי יסוד העבודה הוא הפעלת הדעת, כי אם מחשבה אין, עבודה מנין. עיין שם. ובחלק א' כתב (עמוד קפז) כי המדות קרבה להשם.

(((((הבל הבלים הכל הבל)))))

ג. אחר עלות כל זאת כי תכלית האדם בעולמו היא הדבקות בו יתעלה, והמדות הן אחד מהכלים היותר נבחרים כדי להגיע אל הדבקות. הרי שיבין המשכיל כי רוב הדברים שאנו כה מעריכים, הם דברים שוליים, וכמעט שאינם בעלי ערך. כל הצרכים הגשמיים הם רק אמצעי, ואין להם חשיבות עצמית כלל וכלל, כל השאלות הגשמיות, מה תאכל, מה תלבש, היכן תגור, והיכן תלון, הם מצד האמת ללא שום חשיבות. יתרה מכך, גם השאלות האם תנשא אי פעם, ועם מי תנשא, האם יהיו לך ילדים, ואיזה ילדים יהיו לך, הם דברים שוליים, כי כל תכלית האדם היא לעשות רצון השם. והרי לשם עבודת השם גם מי שלא נישא, כי השם גזר עליו כן, או שאין לו ילדים, הרי שאין זה נוגע בתכלית כלל. ויתרה מכך, כי אף האם האדם חכם אשר חריף ובקי ברזי התלמוד ושביליו, או שטיפש הינו ולא מבין כלל גמרא, ובקושי יודע לקרא תהלים, האם תזכה לחדש חידושי תורה או לא, כל אלו אין בהם דבר, כי הקדוש ברוך הוא אינו צריך בעולמו אנשים חכמים מרצים לגמרא ובעלי חידושים נפלאים, כי אם עובדיו ויראיו, והרי מי שקורא תהלים בכל כוחו לעבוד את השם, כי אלו הם הנתונים שהשם נתן לו, ולא חננו בחכמה בינה ודעת, עולה הוא עשרת מונים על המחדש חידושים המתפאר בהם לעיני כל חי, זה עובד השם, וזה עובד עצמו וגם את השם, וכמו שיבואר יסוד זה בעזר השם בשער הגאוה (חלק המוסר סימן ב אות ד), שהשם חפץ בעבודתנו ולא בתוצאות והשגים של עבודה זו. וכן על זו הדרך בשאר חלקי החיים ואפילו בריאות הגוף של האדם, אינה פוגעת בתכלית, ואף אם אדם שוכב ואינו יכול להניע אבריו, וכל גופו מכאובים חס ושלום, מה זה נוגע לעבודת השם שלו, ואדרבה את אשר יאהב השם יוכיח, ובדרך כלל מצבים שכאלה הם כלי לעליה בעבודת השם. כללו של דבר, כל הדברים שמחשיבים אותם בני האדם, ושזולתם סבורים המה כי חייהם אינם חיים, טעות היא, וכל אלו שטויות ומהבל ימעטו, כי כל חיי האדם המה לעבוד את הבורא יתעלה ולעשות את רצונו.

ומכך ישכיל כל רואה אם את עיניו ישים כי כל המדות כולן בכלל הברכה, והרי אנשים רודפים אחר הכבוד, ומה יועיל ומה יעזור ומה ישנה הוא בשביל התכלית היא עבודת השם. מה משנה אם כולם יודעים שאתה גדול הדור ומכבדים אותך מחמת כן, ומתייעצים עמך, וכל שאלה כבדה מגיעה אליך, או שאתה גדול הדור ואף אחד לא יודע מכך. כלפי האמת, הרי שהדרך השניה עדיפה. מה משנה אם פוגעים בך, מזלזלים בך, מבזים אותך, האם נוגע זה לעבודת השם אם כולם יחשבו שאתה לא יודע כלום וחשוב כעפר הארץ, כל אלו דברים שאין להם חשיבות באמת. והעיקר כי אחר שעל ידי עבודת המדות, מגיעים יותר אל השלמות והתכלית היא הדבקות בו יתעלה ויתרומם, אם כן אדרבה כאשר מעליבים אותו או פוגעים בו צריך לשמוח על שעתה ניצבת לפניו הזדמנות פז להגיע יותר אל התכלית, על ידי העברה על מדותיו, היא עבודת המדות.

(((((הרמב"ם)))))

ד. וכך דרך בדרך זו הרמב"ם והנה לפנינו דבריו (נדפס באגרות הרמב"ם שילת עמ' ש) באגרת אל תלמידו רב יוסף, אשר קנא קנאת השם לכבוד רבו הרמב"ם, על שהעליבו וביזו את ספרי הרמב"ם וריננו על יראת שמים של הרמב"ם שנים מגדולי הדור. ומבקשו הרמב"ם שלא יכנס למחלוקת עוד בשבילו. וכותב לו בזה הלשון, אבל מדותי עתה אינן כמדות הבן [רב יוסף שהרמב"ם הוא אביו הרוחני] והוא שאני כבר חנכוני השנים והנסיונות, מחובר אל מה שיחייבהו העיון, ואני מוחל על כבודי הרבה. והבן לא יוכל להבליג, ולא יוכל לסבול אותן ההכעסות. וממשיך (בד"ה כלל רביעי) אני יודע שכל מה שיתפרסם שמי שם [היינו במחוזות אותם תלמידי חכמים שביזו את הרמב"ם] יביא ההכרח אותו [אותו החכם המבזה] ואת כל ההולכים אחריו, ואת כל מי שרוצה שתהיה לו מעלה בעיני הבריות, לחסר את חבורי, ולהראות שהם שלמים מכדי שיצטרכו לעיין בו. אדרבה, הם תופשים עליו, [כלומר אותם חכמים טוענים] ואילו רצה אחד מהם לחבר, היה מחבר חיבור טוב ממנו במהרה. ואם יביא הכרח הדברים לרנן על יראת שמים שלי, ועל מעשי, יעשה זה. וזה כולו חי השם בני לא יצערני, ואפילו ראיתיו ונעשה בפני, אלא היה דבורי בנחת, והייתי שותק או עונה לפי הענין. כי מה שהזניחו מדרישת האמת גדול מזה הרבה. ואני לא אגן על עצמי, לפי שכבוד עצמי ומדותי הם אצלי לשתוק לסכלים, לא להתנצח עמם בלשון. עד כאן לשונו. והדברים מבהילים על הרעיון, כי נקט הרמב"ם לשון שבועה [חי השם] שאפילו היו נעשים הבזיונות בפניו לא היה מצטער, והיה מדבר בנחת. ומי לנו כמו הרמב"ם איש ההלכה הזהיר ומדקדק בלשונו, שנוקט לשון שבועה, ומעיד על עצמו כדברים האלה. ושורש הדבר הוא ידיעת השם ותכלית בואנו לזה העולם, כמו שיראה הרואה באגרת אחרת של הרמב"ם (אגרות הרמב"ם שילת עמ' תכ) אל תלמידו רב יוסף על מעשה של ענוה שעשה הרמב"ם שכופף ראשו לפני מנגדיו, ומעשה זה פגע בכבודו של הרמב"ם, וזה לשונו, ודע שאני אכוון לעשות כל מה שיש בו ענותנות, ואף על פי שיזיק לנו אצל המון מאד. וכל מי שרוצה להראות שלמותו בחסרוני, ואפילו הוא מקטני התלמידים מחלנו לו בזה. אמרו המישרים לדרך ההצלחה, אוהב לפרוק ושונא לטעון, שונא קודם כדי לכוף את יצרו. וכל מי שרצה להתישר יתישר. וכבר הודעתיו פנים בפנים אם הוא זוכר, שהאדם אם יסכים בזמננו זה לעשות או לומר כפי גמול כל אדם כמות מעשיו כמו שנאמר ועם עקש תתפל [כלומר שיתעקש עם כל אחד כפי רעתו ומדתו] יקבע בנפשו זה קנין נקבע בכל מיני רעות [דהיינו ירגיל עצמו להרע] לפי שרוב מי שרואה הוא עקש [רוב בני האדם עקשים המה] אם כן ראוי לאדם שרוצה להיות אדם, שיסתכל בהשלמת מדותיו וקנין שכליותיו, ואל יעסיק דעתו בשטויות. עד כאן לשונו. והרי שכבודו של הרמב"ם ובזיונו, קוראם כפי שמם האמיתי למתבונן בהם, הלא הם שטויות.

מי שיפנים את הדברים ויקחם אל ליבו, הרי שכלל לא יצטרך לעבוד על עצמו כדי לרכוש את המדות הטובות, וכן שאר חלקי עבודת השם לא יוצרך לעבוד עליהם, כי הם ממילא יבואו, אחר שכל מעייניו וכל ליבו יהיה רק לעשות רצון השם, וכל חלקי העולם הזה, הכבוד וההדר, קנאה, שנאה ותחרות ירחקו ממנו כמטחוי קשת, ולא יענינו אותו הרדיפה אחר כל חלקי העולם הזה, הלא לא יעלה ולא יוריד אם ביתו יהיה עשוי מאבני ספיר ויהלומים, או מחציר ועשב השדה, ואם יעליבוהו בוז יבוז להם, ולא יפגע כלל, וכי מה זה משנה אם יודע לך שבעיר רחוקה או בארץ נידחת בדירה פלונית רבים שני אנשים מריבה גדולה ומעליבים אחד את השני. וכך גם האמת כלפי עצמנו אנו, אם מעליבים אותנו, כל שמשנה הוא האם אני עושה רצון השם או לא, ואדרבה העלבון הוא נסיון מאת השם לעובדו. והרי המפנים דברים אלו אל ליבו, ויחיה עם אמת פשוטה זו, אינו צריך עבודה על המדות, ולא עבודה על שום מצוה או דבר השם, כי הכל ממילא בא יבא. ואולם לא כל הפנים שוים, ודרך עבודת השם שמועילה לפלוני, לאלמוני לא תעזור דבר, והדברים מסורים ללב. ועל כן נבא בעוד דרכים כיצד לעבוד לפעול ולטרוח כדי להשיג את המדות הטובות ולרוכשם ולאמצם עלי לב, ואת אשר תאהב תבחר.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שלחן ערוך המדות - א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך - הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א - בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" - התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן