סימן ב - דין לבישת בגדים - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

דף הבית ספרי קודש אונליין שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים/מגני ארץ) סימן ב - דין לבישת בגדים - שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן ב - דין לבישת בגדים

א לֹא יִלְבַּשׁ חֲלוּקוֹ א מְיֻשָּׁב (טוּר) אֶלָּא יִקַּח חֲלוּקוֹ וְיַכְנִיס בּוֹ (רֹאשׁוֹ וּ) זְרוֹעוֹתָיו בְּעוֹדֶנּוּ שׁוֹכֵב, וְנִמְצָא כְּשֶׁיָּקוּם שֶׁהוּא מְכֻסֶה. ב אַל יֹאמַר הִנְנִי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים מִי רוֹאֵנִי, כִּי הָקָּבָּ''ה מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. ג יְדַקְדֵּק בַּחֲלוּקוֹ לְלָבְשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ הַפְּנִימִי ב לַחוּץ. ד יִנְעֹל מִנְעַל ג יָמִין תְּחִלָּה, וְלֹא יִקְשְׁרֶנּוּ, וְאַחַר כָּךְ יִנְעֹל שֶׁל שְׂמֹאל וְיִקְשְׁרֶנּוּ, וְיַחֲזֹר וְיִקְשֹׁר שֶׁל יָמִין: { הַגָּה: וּבְמִנְעָלִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין לָהֶם קְשִׁירָה יִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה } (תוס' פ' בַּמָּה אִשָּׁה דס''א). ה כְּשֶׁחוֹלֵץ מִנְעָלָיו חוֹלֵץ שֶׁל שְׂמֹאל תְּחִלָּה. ו אָסוּר לֵילֵךְ ד בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יֵלֵךְ ה ד' אַמּוֹת ו בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ: { הַגָּה: וִיכַסֶּה כָּל גּוּפוֹ וְלֹא יֵלֵךְ } ז { יָחֵף } (אוֹר זָרוּעַ) וְיִבְדֹּק נְקָבָיו: { וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לִפָּנוֹת בֹּקֶר וְעֶרֶב שֶׁהוּא זְרִיזוּת וּנְקִיּוּת } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ' ה' מה' דֵּעוֹת):

באר היטב - סימן ב - דין לבישת בגדים

א א מיושב. דאז בהכרח יגלה גופו. איתא בש''ס חלוק של ת''ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנא אין נזהרים בזה משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין בשרו נראית. מ''א: ג ב לחוץ. ויראו התפירות המגונות ויתגנה בעיני הבריות וכתב הט''ז שיש חילוק בין ת''ח לשאר אנשים דלת''ח אם לבש החלוק הפוכה צריך להפכה אבל שאר אינשי דעלמא יזהר לכתחלה שלא ללבשה הפוכה ע''ש. ויזהר מללבוש שני מלבושים יחד בפעם אחד כי קשה לשכחה. וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואח''כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל. כתבים: ד ג ימין תחלה. דיש חשיבות לימין לענין בוהן יד ובוהן רגל. ושמאל יש בו נמי חשיבות לענין תפילין מש''ה נחלק לכל אחד מעלה דהיינו הקשירה לשמאל דחשיבת תפילין הוא בקשירה וכשרוחץ וסך ימין תחלה ואם רוחץ כל גופו ראש תחלה עמ''א. וע''ת: ו ד בקומה זקופה. אפי' פחות מד' אמות ב''ח ט''ז ומ''א והמחבר יד אהרן כתב דמאחר דמן הגמרא נראה דבתוך ד' אמות מותר איך יחמיר רבינו אפי' בתוך ד''א והט''ז ס''ק ד' כ' דרבינו לא היה גורס בגמ' ד''א ע''ש וליתא שהרי כ' רבינו ברמזים בפ''ק דקידושין אסור לילך ד''א בקומה זקופה ובגילוי הראש. הרי שהי' גורס ד''א. ועיין ברמזים פרק כיצד מברכין דלא כתב שם ארבע אמות ודוק. ועיין מ''ש הפוסקים דגילוי הראש הוא מדת חסידות וליכא איסורא ע''ש וצ''ע דהרי רבינו ברמזים כלל ותני קומה זקופה וגילוי הראש ובכלהו תני אסור. יד אהרן: ה ד' אמות. ומדת חסידות אפי' פחות מד' אמות אפילו קטנים נכון לכסות ראשן דתהוי עלייהו אימתא דשמיא. מ''א: ו בגילוי הראש. ט''ז סי' זה ס''ק ה' כתב דה''ה אם רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה הוי כמהלך ובסי' ח' ס''ק ג' כתב אפילו יושב אסור משום בחוקותיהם לא תלכו ע''ש ומהרש''ל כתב הא דאסור לילך בקומה זקופה ובגילוי הראש היינו דוקא תחת אויר הרקיע אבל לא בבית כי אינו נראה כ''כ שאינו משגיח במורא של הקב''ה כ''א תחת אויר הרקיע ע''ש וכ' ע''ת ויש לסמוך על זה בעת הצורך וכובע של קש ושל גמי חשוב כיסוי כמבואר לקמן סי' צ''א ס''ד. וכתב ע''ת דה''ה שערות שקורין פרו''ק חשובים כיסוי אך מפני מראית עין יש ליזהר אם אפשר. ולענין ליכנס לבה''כ בגלוי הראש מבואר לקמן סי' צ''א ס''ג דאסור. ואסור להזכיר השם בגילוי הראש ולא מהני אי משים הידים על הראש שם סי' צ''א ס''ג. אבל מהרש''ל כתב אם רוחץ באמבטי ורוצה לשתות או בלילה שאין לו כובע בראשו דיו במה שמכסה ראשו בידו וט''ז סי' ח' וסי' ע''ד פסק דכיסוי היד על הראש מהני לענין שלא ישב או ילך בגילוי הראש אבל לענין שיברך או יוציא מפיו דבר קדושה לא מהני כיסוי יד ע''ש וכ''פ המ''א בסימן צ''א ס''ק ד'. ואם אחר מניח ידו על ראשו חשוב כיסוי אפילו לענין ברכה שם סי' צ''א: ז יחף. איתא בשבת דף קכ''ב ובפסחים דף קי''ב שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו (ובספר אליהו רבא מביא בשם של''ה דאם עושה משום תשובה על עונותיו מותר וכן עשה דוד המלך ע''ה הלך יחף):

מגן אברהם ב׳ - סימן ב - דין לבישת בגדים

א׳ מיושב. דמיד כשישב עצמו הוא מגולה אמרי' בגמרא חלוק של ת"ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנ' אין נזהרין בזה ואפשר משום שהולכין הכל בבתי שוקים ואין בשרו נראת: ב׳ מי רואני. ואף על גב דאמרי' בשבת ד' מ"א המניח ידיו כנגד פניו של מטה כשיורד לרחוץ כאלו כופר בבריתו של א"א דנראה שהוא בוש בדבר שאני התם דמוכרח לגלות עצמו לרחוץ וא"כ גם הברית צריך להיות בגלוי משא"כ כאן (של"ה) ואמרי' בגמרא כשפניו כלפי העם צריך לשחו' או להניח ידיו על פניו של מטה ובלבד שלא יגע כדאי' ס"ס ג' ע"ש מ"ש וע' בא"ע סי' כ"ג: ג׳ לחוץ. ויראו התפירו' המגונות ויתגנה בעיני הבריות, ויזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפעם א' כי קשה לשכחה (הכוונות) וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואח"כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל (כתבים): ד׳ ימין. וכשהוא רוחץ וסך ימין תחלה ואם רוחץ כל גופו ראש תחלה (גמ') ובד"מ לא ראיתי מדקדקי' בזה וע' בה' דיעות להרמב"ם עכ"ל: ה׳ בקומה זקופה. אפי' פחות מד"א (ב"ח): ו׳ ד' אמות. ומדת חסידות אפי' פחות מד"א וע' תשובת רש"ל סי' ע"ב (ב"ח) וע' בפסקי מהרא"י סי' כ"ג ובנדרים דף ל"ו משמע דקטנים דרכן לילך בגלוי הראש ועבי"ד סימן רי"ז סל"ז ומ"מ נכון לכסות ראשם דתהוי עליהם אימתא דשמיא כדאיתא בסוף שבת עסי' רפ"ב ס"ג והע"ש לא עיין סי' צ"א סק"ו: ז׳ יחף. אי' בשבת דף קכ"ט ובפסחים דקי"ב וברבה פ' מצורע שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו: ח׳ ונקיות. אפי' במקום שא"צ להתרחק (שם):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ב׳

א׳ חלוקו מיושב. דאז בהכרחי גלה גופו ואיתא פ' כל כתבי אר"י מימי לא ראו . קורות ביתי אמרי חלוקי פי' הטור שפת חלוקי. ופירש"י כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו דרך ראשו מכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדין מתחת ויושב במטתו עכ"ל פי' דבריו דכשהוא פושטו ממטה למעלם אי אפשר להזהר מהראות גופו כי כל מה שהוא מגבי' מקצת חלוקו אז מכסה אותו מקצת בסדין משא"כ אם הי' פושטו דרך היפוך הפנימי לחוץ א"א לעשות כיסוי בסדין מה שהוא מגלה כידוע מסברא דבר זה ומזה למד הטור דגם בשעת לבישת החלוק יעשה באופן שלא יגלה גופו ומה שהתפאר ר"י עצמו בענין פשיטת חלוקו ולא בלבישתו נראה דבלבישה הו' הזהירה בקלות טפי דעוש' כן בעודו שוכב וכמ"ש הטור וש"ע משא"כ בפשיטתו שצריך להיו' יושב ואין כ"כ להזהר בכיסוי סדין ע"כ נקט רש"י ויושב במטתו להורות דאפילו בזה היה נזהר: ב׳ ללובשו כדרכו. ז"ל הטור וכתב ע"ז כדאמרי' פרק אלו קשרים אר"י איזהו ת"ח המדקדק בחלוקו להפכו כדרכו עכ"ל ופרש"י אם לבשו כשהיא הפוכה מקפיד עליו והופכו שלא יראו את התפירות המגונות ואמרי החלוק עכ"ל וק' על הטור שפתח בכל אדם ומייתי ראיה מת"ח ועוד דתחילה אמר ללובשו כדרכו וגבי ת"ח נקט להפכו ונראה דחדא מיתרצית בחברת' דמתחלה אמר שכל אדם יהא נזהר לכל הפחות בלבישתו לכתחלה שבת"ח מצינו דבר גדול מזה שאפי' הי' לובשו כבר מהופך חוזר ופושט ולובש כדרכו כנ"ל: ג׳ ינעול של ימין כו' דיש חשיבות לימין לענין בוהן יד ובוהן רגל ושמאל יש בו נמי חשיבות לענין תפילין מש"ה אמרו בגמ' משמיה דר"י דיכול לעשות כמו שירצה אלא דר"נ ב"י אמר י"ש יוצא ידי שניהם ויחלוק לכל אחד מעלה דהיינו הקשירה לשמאל דחשיבות תפילין הוא בקשירה והטור לא כתב חליצת מנעל כמ"ש כאן בש"ע וגם לא דין מנעלים שלנו אע"ג דהוזכר בתלמוד נ"ל לרבינו דהלכה כר"י דיעשה כמו שירצה רק כיון שאפשר לקיים ידי שניהם יעשה מצוה מן המובחר אבל במקום שא"א לצאת י"ש יעשה כמו שירצה אלא שהב"י כתב בחליצה דלא כדעת הטור וכן במנעלים שלנו: ד׳ בקומה זקופה. שדוחק רגלי השכינה כביכול ואיתא בגמרא אסור לילך בקומה זקופה ד"א שנא' מכה"כ והטור והש"ע לא זכרו שיעור ד"א אלא לענין גילוי הראש וצ"ל דל"ג בגמרא בזה ד"א והוא מסתבר לפי הטעם של מכה"כ דאין בזה חילוק בין ד"א לפחות ויש מתרצים דהטור אמר כן לחומרא דיש לאסור אפילו פחות מד"א כיון שיש איסור בדבר בגמרא משא"כ בגילוי הראש שלא נזכר מאיסור רק שרב הונא היה נזהר מלילך ד"א בגילוי הראש ואינו נכון דהיאך יחמיר הטור על הלכה פסוקה בגמרא מסברא דנפשיה: ה׳ ולא ילך בגילוי הראש. עמ"ש סימן ח' ס"ב מזה ונ"ל דה"ה אם רוכב ע"ג בהמה או יושב בעגלה הוא כמהלך דהא אמרינן ספ"ק דקידושין רוכב כמהלך דמי:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ב׳

ב׳:י״ג א׳ ס"ק א מיושב כו'. אמרי' בגמ' במס' ב"ב דף נ"ז ע"ב: ב׳ והאידנא אין נזהרין כו' אע"ג דבזה"ז בעו"ה אין לנו דין ת"ח מ"מ במילי דצניעות ראוי לכ"א להתנהג במדת ת"ח דהא דין זה המבואר בש"ע פה לא ילבש חלוקו מיושב הוא מה שהתפאר א"ע בזה ר"י פ' כ"כ כמבואר בטור ואפ"ה כתבו שיש לנו לנהוג כן וכן מ"ש בסעיף ג' ידקדק כו' שלא יהפוך וכו' הוא ג"כ נאמר בש"ס פ' א"ק על ת"ח דאמר ר"י איזה ת"ח המדקדק בחלוקו כו': ב׳:ט״ז א׳ (ס"ק ד) ימין וכשהוא רוחץ כו' דבכל פעם יכבס תחלה אבר הנכבד וימין חשוב יותר לענין בוהן יד דנתינת דם ושמן גבי מצורע ולענין חליצה. ושמאל חשוב יותר שעל יד שמאל קושר התפילין. לכן במנעלים ינעול ימין תחלה שהוא חשוב יותר. ולענין קשירה שמאל חשוב יותר לכן יקשור שמאל תחלה משא"כ רוחץ וסך דליכא קשירה לכן ימין תחלה אבל הראש חשוב יותר לכן כשרוחץ כל גופו הראש תחלה: ב׳:י״ז א׳ (ס"ק ה) במקומה כו' אפילו פחות מד"א. וכ"מ לשון ש"ע שלא נתן שיעור ד"א כ"א לגילוי ראש: ב׳:י״ח א׳ (ס"ק ו) ד"א ומדת חסידות אפילו פחות מד"א. אין הכוונה שבא לפרש דברי ש"ע שכ' ד"א שהפי' ד"א אסור מצד הדין אבל פחות מד"א מותר מן הדין מ"מ מודה דממדת חסידות יש להחמיר ע"כ אין פי' זה אמת דהא כתב מ"א לקמן סי' צ"א ס"ק ג' על מ"ש שם בש"ע שלא להזכיר השם או לכנס לבהכ"נ בגילוי הראש וז"ל מ"א ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד' אמות בגילוי ראש היינו מדת חסידות עכ"ל. הרי דאפי' ד' אמות אין בו רק מדת חסידות. אלא שמ"א הביא פה דברי הב"ח דס"ל דאפילו פחות מד"א יש בו מדת חסידות. ואפשר אין כן דעת הרב"י כ"א ממדת חסידות אינו אסור רק ד"א ולא פחות מד"א. או י"ל דגם הש"ע מודה להב"ח דאפילו פחות מד"א יש בו מדת חסידות וכמ"ש הב"ח כיון שהטעם שמלא כל הארץ כבודו ומפני כבוד השכינה ית' יש לכסות הראש א"כ מה לי ד"א או פחות מד"א. והא דנקט הש"ע ד"א הא גם בש"ס נקט ד"א ואפ"ה כ' הב"ח דהוא לאו דוקא ע"ש ה"ה גם די"ל כן בש"ע וזה נראה עיקר רש"ל סי' ע"ב הביאו ט"ז לקמן סי' ח' שכ' שאין איסו' בגלוי ראש רק ממדת חסידות. גם משום שהעולם תופסים הדבר לקלות ופריצות יש להחמיר מ"מ אם ירצה לברך ואין לו דבר לכסות הראש כגון בלילה די לו אם מכסה הראש בידו. אע"ג דלענין לבו רואה את הערוה לא מהני הנחת יד על הלב כמ"ש סי' ע"ד ס"ב. מ"מ הנחת יד ע"ג הראש דאין דרכו בכך מהני. והט"ז כתב שאסור מצד הדין משום ובחוקותיהם לא תלכו. וא"כ ודאי מהני כיסוי יד על הראש דבזה מראה דאינו הולך בחוקותיהם ומ"מ לברך לא מהני כיסוי יד. וכ"כ בסי' ע"ד וכ"כ מ"א סי' צ"א סק"ד שגם הוא חולק בזה על מהרש"ל דלא מהני לברך ע"י כיסוי יד. ובנדרים דף למ"ד משמע דקטנים כו' דאמרי' הנודר משחורי הראש אסור באנשים דנשים מכסי ראשייהו וקטני' מגלי ראשייהו. ופי' הר"ן דנשים כיון דדרכן תמיד לכסות ראשן אם כן אי היה כוונתו לנשים היה אומר מכוסי הראש. וכן קטנים כיון דדרכן תמיד לילך בגילוי ראש א"כ אי היה דעתו עליהם היה אומר מגולי הראש אע"כ נתכוין לאנשים שפעמים הם בגילוי הראש ולפעמים מכוסים לכן הוצרך לקרותם שחורי ראש. סוף שבת דף קנ"ו ע"ב. רפ"ב ס"ג במ"א ס"ק ח' מ"ש מכאן: ב׳:י״ט א׳ (ס"ק ז) יחף בשבת דף קנ"ב ובפסחים דף קי"ג כו' שימכור כו' בשבת איתא דמנעלים ברגליו בר אינש ואי לא מת הנקבר טוב ממנו. ובפסחים אמרינן מי שאין לו מנעלים ברגליו הוא מנודה לשמים: ב׳:כ׳ א׳ ס"ק ח' ונקיות. אפילו כו' ר"ל ל"מ בימיהם שהם צריכים להתרחק לפנות בשדות שראוי להרגיל לפנות בוקר וערב שעי"ז לא יצטרך ע"פ הרוב לפנות באמצע היום ולא יצטרך להתרחק מבני אדם כי בבקר ובערב אין בני אדם מצוים ברחוב. אלא אפי' בזמן הזה שיש ע"פ הרוב לכ"א בה"כ סמוך לביתו וליכא טעם הנ"ל מ"מ יש בזה משום נקיות:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי - ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד -

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

מגן אברהם: מקור: primo.nli.org.il רשיון: בנחלת הכלל טורי זהב ומחצית השקל: כנ"ל כמו המגן אברהם - דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן