סימן א

--------

ובו יבואר אודות קבלת הוראות מרן:
      שמועה נשמעה שלא מרן כתב את השו׳׳ע
      מי כתב את הכותרות בשו׳׳ע
      האם חברו מרן בסוף ימיו בעת חולשתו
      מתי התקבלו הוראות מרן
      למי כוון מרן ויעד ספר זה
      כשאין הכרח בדעת מרן מאי עבדינן

אודות השמועה שלא מרן כתב את ספר השו"ע

א. כתב בשו"ת דבר שמואל אבוהב (סימן רנה), שמעתי אומרים, שהרב הנז׳ (מרן), מסר לתלמדיו כתיבת קיצור ספרו הגדול ב"י, ה"ה ספר ש"ע. ויען כי לא א׳ היה הרב המסדר שניהם, נמשכו בזה קצת השנויים בדעות ובנסחאות, וקשה לזווגם ולתקנם יחד, בלתי דוחק הרבה המביא להוציא הדברים מידי פשוטם. ועפ"ז כתב לישב לרב השואל כמוהר"ר מנשה חיים פאדובה, סתירה בדברי מרן לענין כוס של מילה בט"ב. והביאו היד מלאכי כללי השו"ע (אות א). וכ"כ להשען על אלו דברי המהר"ש אבוהב בספר מאמ"ר (סימן קנח אות ו), דמרן ז"ל מסר ספרו ב"י לתלמדיו, לכתוב קיצור דינים היוצאים ממנו, ומזה חיבר ספר הש"ע שלו, ושמפני זה נמצא הרבה דברים דסתרי אהדדי. ע"כ, ועע"ש. וא"כ הבין בדברי המהר"ש אבוהב, שהתלמידים עשו קיצור דינים היוצאים מהב"י, ומרן חקקם בשו"ע. ועוד הביא הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל והודפסו דבריו בספר רבי יוסף קארו (עמ׳ פט, בהוצאת מוסד הרב קוק), שכ"כ בשם הדבר שמואל בשו"ת יד דוד קרסו (סימן רכה). ומלבד כל הרי הררים של פוסקים שכתבו עשרות פעמים כי קבלנו עלינו הוראות מרן בשו"ע, וא"צ לפנים, וא"כ ברור דלא ס"ל הא. יתרה על כך י"ל, כי הלא הדברים מפורשים בהקדמת מרן לשו"ע, כי איהו גופיה כתב את השו"ע, והוא קרבה אל המלאכה, ולא זר. דז"ל, אודה ה׳ מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו, במה אקדם ה׳ אכף לאלהי מרום, אשר ממעון קדשו מן השמים הופיע ברוב רחמיו וחסדיו, והשפיע מטובו על שפל אנשים כמוני, לחבר ספר הנותן אמרי שפר, החיבור הגדול שחיברתי על הארבעה טורים אשר קראתיו בית יוסף, אשר כללתי בו כל הדרכים וכו׳. ראיתי אני בליבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרך קצרה, בלשון צח וכולל יפה ונעים, וכו׳. וקראתי שם ספר זה שלחן ערוך, כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים, וכו׳ עכ"ל. וא"כ דבריהם לכאורה תמוהים מאוד, וקשים להולמם, כיצד צצה ועלתה שמועה זו אשר נסתרת להדיא מהקדמת השו"ע. וכ"כ לדחות את דברי המהר"ש אבוהב הרב חיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים אות ש סימן עה) וז"ל, מי יאמין לשמועתו וכו׳, ואם ח"ו היה כן, לא היה כותב שהוא חיברו (מרן בהקדמה), דכל קהל עדתנו עליו יסמוכו. וכ"כ היד מלאכי כללי השו"ע (אות ב). וכ"כ בספר ארץ חיים סתהון (בכללים שבריש הספר כלל יח). ושוב אחר זמן אינה ה׳ לידי ספר מבא השלחן הנדפ"מ, ושם (ח"א ריש פרק ה) דחה כאמור ועוד לו בח"ב (סימן כח).

ועדיין תקשי קושיא אלימתא, והיא קושיא אשר התחבטנו בה רבות, כי מדוע שלא נצרף את הני אשלי רברבי לס"ס, והלא אף כשספק אחד אינו שקול שפיר עבדינן ס"ס, דע׳ בספר טה"ב ח"א (עמ׳ קצח בהערה), ובח"ב (עמ׳ שפב), ובעוד דוכתי טובי, וא"כ בכל מקום שמרן פסק לאיזה צד, ולמורה נראה להיפך, יאמר ס"ס, שמא כדעות שנראה כן, ואת"ל דקי"ל כמרן שקיבלנו הוראותיו, שמא לא מרן הוא שכתב את השו"ע, וכשם שכתבו הני אשלי רברבי המהר"ש אבוהב, והמאמ"ר, והיד דוד. (וגם אם תאמר מאיזה טעם דס"ס זה לא הוי ס"ס. מ"מ עדיין אפשר לעשות ספיקות נוספים, בדרכים שונות), וס"ס זה יערער את כל כללי הפסיקה שלנו. ואף שמכל הפוסקים נראה שלא עשו כן, מ"מ תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי ע"פ כללי הפסיקה שפיר דמי למימר הכי.

ב. ואולם נראה דזה אינו, והוא דחזיתיה לגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל מחבר הספרים נפש חיה, וניצוצי זוהר, ועוד רבים, בספר רבי יוסף קארו (הוצאת מוסד הרב קוק עמ׳ פט) דכתב דברים נפלאים בזה וז"ל, בימים קדומים טרם שהומצא הדפוס, בהיות העתקת ספרים מלאכה יגעה ומשעממת, אז הרשו לעצמם הרכה מהמעתיקים, להשמיט מהספרים המועתקים, מה שלפי דעתם לא היה נחוץ לעצם החיבור, וכיחוד ההקדמות והפתיחות, עד שרבינו זרחיה הלוי מצא לנחוץ לכתוב בחתימת ספרו לספר המאור, "אני משביע בחיי העולם, לכל מעתיק ספרי זה, שיעתיק הפתיחה הזאת עמו, ולא ישליכנה אחרי גוו כמנהג מעתיקי ספרים בארצות אלו. ע"כ. וגם אחר השתכללות אומנות הדפוס, כשרבו בישראל מולי"ם סוחרים שהדפיסו מחדש ספרים עתיקים, בחפצם לקבץ חצי גליון דפוס, הרשו לעצמם להשמיט ההקדמות, וההסכמות, שם המצנאט שסייע להופעת הספר, וגם הקולופון, ודיברי חתימה של המדפיס במהדורה ראשונה, ואיבדו בזה המקור המוסמך ביותר לידיעת תולדתיות של מחברי הספרים, הערכת בני זמנם, והשפעתם בדורם. השמטות אלו הסבו הרבה פעמים שגיאות לאלה אשר לא ראו את המהדורות הראשונות, והגיעו הדברים לידי כך עד שהיו מערערים על אמיתת יחס הספר הנודע ביותר בספרות ההוראה, השלחן ערוך, למחברו מרן יוסף קארו, ויחסו אותו לתלמידיו באומרם כי התלמידים הם שסדרו הקיצור מספר בית יוסף, מה שלא היה אפשר לולא נשמטה הקדמת רבינו יוסף קארו לספר זה. עכ"ל. ודפח"ח. וא"כ בפשיטות יש לתלות את שמועה זו בכך שלא הגיע לידיהם הקדמת הב"י׳. או י"ל שלא קראוה, ואין זה מן התימה לומר כן על הדבר שמואל, שהיה סמוך לתקופת מרן. ומה מתאים להעתיק כאן את לשונו של שו"ת הרלב"ח (סימן קלח) וז"ל, ואל נא ישת עלי חטאת הרואה דברי לומר איך עלה על רוחי רוח נשברה לפרש דברי הרב רבי משה בר מיימון זכרונו לברכה שלא כדרך שפירש הרב הגדול הרשב"א זכרונו לברכה בתשובה שכתבתי. כי האמת קשה בעיני מאוד, אבל מה אעשה ודברי הרב רבי משה בר מיימון עצמו בתחלת הפרק הנזכר הכריחני כאשר נתבאר. והרב הגדול הרשב"א לרוב בקיאותו בתלמוד ואותם שכתב היו פשוטים בעיניו כפי פירושיו בדברי הגמרא לא רצה להטריח עצמו לראות כל לשונות הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה, וקרה לו בזה כמו שקרה לו במקום אחר על דברי הרב רבינו משה בר מיימון עצמו שראה מה שכתב בפכ"ד מהלכות שבת, ולא ראה מה שכתב בפ"ל כאשר הוא מבואר בספרו עבודת הקדש, והעיר עליו הרב בעל מגיד משנה בראש פירושו להלכות שבת להרמב"ם, והכל לרוב חכמה כנזכר. עכ"ל. [ואגב לענין טענתו ראה לרב המגיד בהקדמה לספר זמנים בכותרת אמר הכותב, ובשו"ת נחלה ליהושע (סימן טז) לגאון יהושע שונצין (לפני כארבע מאות שנה) דכתב אין לנו לומר דאנן בקיאין בדברי הרמב"ם יותר ממנו [מהרשב"א]. ] מה גם דיש עוד להעיר מהדברים אשר יבואו בעז"ה לקמן בענין כותרות השו"ע דבשו"ת שמש צדקה (ח"א סימן כג דף ל ע"ג) שמע מהמהר"ש אבוהב גופיה, שמרן כתב את השו"ע ע"ש.

ג. וכן כתב כיוצ"ב הראש"ל הגאון רבי יצחק נסים בספר רבי יוסף קארו (עמי סד) לגבי הגהות הרמ"א, כי ימצא במקומות הרבה, דברים בלתי מובנים, וכמה אחרונים עמדו עליהם ותירצו בדוחק, והסיבה לכך היא שלא היו בידיהם הדפוסים הראשונים, ולא עיינו בהקדמות שהמדפיסים השמיטום, אע"פ שמהן אפשר ללמוד על מהות החיבורים. (וכדמפרש ואזיל בהמשך). ועוד הוסיף כי השמטת ההקדמות ורשלנותם של המדפיסים כפי שנראה להלן (עיין שם), גרמו לא מעט לתסבוכת גדולה שנסתבכו בה האחרונים בדברי הרמ"א. עכת"ד. וכ"כ עוד הגאון רבי ראובן מרגליות שם (במאמרו הנז׳ אות ו), גבי הקדמת הרמ"א, שהמדפיסים השמיטוה, ועע"ש. ולגבי דברי המאמ"ר דברים אלו יותר חזקים, לפי שפעמים היה מחוסר ספרים יסודיים, דע׳ במש"כ בסימן שח (ס"ק ח ד"ה אחר), וז"ל, אחר שכתבתי זה, אינה ה׳ לידי מסכת שבת. ע"כ. וכל חיבורו שם הוא על הלכות שבת, ובכל זאת מסכת שבת לא היתה מצויה אצלו, באותה עת. וחזי הוית בירחון יתד המאיר (חשון תשס"ד סימן קיח) לרה"ג משה סימן טוב שליט"א, דהוסיף שכ"כ עוד המאמ"ר בסי׳ שג (אות ד) וכעת אין הש"ס מצוי אצלי. וכן בסי׳ שח (אות ו) שוב אחר כתבי זה, בא לידי מסכת שבת וכו׳. [אך זה ברור שדרכו של המאמ"ר לעיין בראשונים טובא, כאשר יראה כל רואה, ורק רצוננו לומר שפעמים אפי׳ ספרי יסוד ממש לא היו מצויים אצלו, וא"כ יותר נופלים יפה הדברים האמורים לעיל, שהקדמת הב"י לא הגיעה לידיו, מאחר וראינו כי דרך המדפיסים היה להשמיטה, וכאשר העיד בגודלו הגאון ראובן מרגליות ז"ל, שהיה בקי בכת"י ובדפו"י.] וע"ע להרה"ג משה סימן טוב הנ"ל, כי דרך המאמ"ר לומר כי מרן חיבר את השו"ע וכמש"כ בהקדמתו וז"ל, והגדיל חסדיו עמנו [מרן מהריק"א] לערוך שלחן לפנינו וכו׳, והוציא סולת נקיה וכו׳, חיים ואורח וכו׳, יורה דיעה וכו׳, ועע"ש. וכן הוא לו לכל אורך ספרו דמשתמש במונחים כגון, כתב מרן וכדו׳, ונמצא כי דבריו סתראי נינהו, שבסי׳ קנח נשען על הדבר שמואל. ועל כן כתב הרב סימן טוב דמש"כ בסי׳ קנח הוא לדידיה דהדבר שמואל, וליה לא ס"ל, וכדמסיים ואזיל התם המאמ"ר לתרץ את מרן בדרכא אחרינא. עכת"ד. ואולם הרואה יראה כי אף בסימן קנח (ריש אות ו) כתב כן וז"ל, דא"א להעלות על הדעת שמרן ז"ל [בשו"ע] יטעה בדבר פשוט וכו׳, ועל כך הביא את דברי שו"ת דבר שמואל ליישב את הקושיא. ולכאורה יש ליישב את המאמ"ר, כי הבין שגם הדבר שמואל ס"ל דמרן כתב את השו"ע, אך כתבו מתוך קיצור הב"י שעשו תלמידיו, וכאשר יראה הרואה בלשונו של המאמ"ר המובא לעיל בריש אמיר. ואולם זאת אמת, כי אין חפץ המאמ"ר להשתמש בכך, רק כשאין לו ברירה, וכדמוכח מכל הנ"ל. ברם באמת תמוה לומר שהבין כן המאמ"ר בדבר שמואל, בזמן שמפורש בו שהתלמידים כתבו את השו"ע, וז"ל הדבר שמואל (סימן רנה), על מה ששמעתי אומרים שהרב הנז׳ [מהריק"א] מסר לתלמידיו כתיבת קיצור ספרו הגדול ב"י, ה"ה ספר ש"ע, ויען כי לא א׳ היה הרב המסדר שניהם, נמשכו מזה קצת שנויים בדעות ובנוסחאות, וקשה לזווגם ולתקנם יחד, בלתי דוחק הרבה, המביא להוציא הדברים מידי פשוטם. עכ"ל. ושמא יש לגרוס במאמ"ר, חובר במקום חיבר, ואינו נראה. שוב אחר מופלג מן השמים הראוני כי המאמ"ר שב והניף את ידו בענין זה (בסימן רסא ס"ק ו) דהקשה סתירה במרן, וכתב ליישב על פי הדבר שמואל. אך שוב כתב על כך וז"ל, ומ"מ קשה הדבר לשמוע דעכ"פ מרן ז"ל העביר עין עיונו עליו, כאשר יראה מן הקורא בהקדמתו לש"ע שם, שממנו ומאתו יצאו הדברים. ע"כ. ולכן כתב ליישב שם את הסתירה בדרך אחרת ע"ש. וא"כ גם המאמ"ר אינו מסכים עם דברי המהר"ש אבוהב, דאע"פ שלא דחה את עצם השמועה מתוך הקדמת הב"י, מ"מ כתב דע"כ שעיני מרן מוהרק"א בחנו ובדקו את אשר כתבו התלמידים, וא"כ א"א לתלות בכך את הסתירות שבשו"ע. וזאת יוצא כי ברור ששמועה זו של המהר"ש אבוהב היא עורבא פרח ואינה נכונה וכמפורש בהקדמת הב"י. ועל כן פשוט שלא חזי לצירופי לספק שמועה זו, ובודאי דדין גרמא למהר"ש אבוהב שלא ראה או לא קרא את הקדמת הב"י, וככל האמור.

האם מרן חיבר את השו"ע בסוף ימיו בעת חולשתו

ד. ואודות מש"כ המהריק"ש בשרת אהלי יעקב (ס"ס כ דף לה ע"ב) כי ספר השו"ע חברו מוהריק"א בסוף ימיו, ומפני חולשתו נמצאו בו דברים רבים שלא דקדק בהם. ע"כ. והביאו היד מלאכי כללי השו"ע (ריש אות ב). וכן הביאו הראש"ל יצחק נסים זצ"ל בספר רבי יוסף קארו (עמי עה), והוסיף שכ"כ עוד המהריק"ש בהגהות ערך לחם (סימן יב דף עב ע"ב). ע"כ. ועוד כן כתב הגאון ר"ח ויטאל, הובאו דבריו בהקדמת ספר חיים שנים בכת"י לבנו הגר"ש ויטאל, והביאם בספר יוסף בחירי (עמ׳ שע, ועמי שפד) וז"ל, דע כי הרב מהריק"א זלה"ה הוא שעשה את השלחן ערוך, וספר בית יוסף עשאו בבחרותו, ושהה בו עשרים וארבע שנים, וכל דבריו הם נכונים. אך ספר שלחן ערוך עשאו בזקנותו ובסוף ימיו, שכבר השכחה והזקנה קפצה עליו, ולא עוד אלא שעשאו בזמן קצר מאוד, ולא נתישב בו לעשות המהדורות, ולפעמים דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, וכשהיה במקום אחר ובסימן אחר לפעמים שוכח מה שכתב בסי׳ האחר, ועפ"ז תראה כמה פעמים דבריו סותרין זה לזה, ומי שיעיין בבית יוסף יראה האמת. עכ"ל. ושוב אחר זמן נדפס ספר נגלות רבי חיים ויטאל ושם (בערך רבי יוסף קארו) העתיק מהקדמת ספר תולדות חיים כנ"ל. [ואולם לא מצאתי שם בנדפ"מ בהוצאת מכון הררי קדם והדפיסו שם גם את ספר חיים שנים ישלם. ואחר החיפוש יראה הרואה שם בהקדמת ר"ח ויטאל בחידושיו על הרמב"ם, (ולא בתחילת הספר, שבתחילה הם חידושי הר"ש ויטאל).] והמשיך להעתיקו וז"ל, גם אירע בו [בשו"ע] טעם אחר אשר מצידו דבריו סותרים זה את זה והוא, כי אין בכל הפוסקים לשון צח וקצר כמו לשון הרמב"ם ז"ל, ולכן בשו"ע שהוא קיצור הספר הגדול, רצה לחברו בלשון קצר וצח, ובחר לו לשון הרמב"ם ז"ל. וכל הדינים שבשו"ע או רובם כולם הם לשון הרמב"ם ז"ל בעצמו, ודו"ק ותשכח, ולכן תמצא כי פעם אחת מביא לשון הרמב"ם ובמקום אחר כתב לשון בעל הטורים והם חולקים זה על זה. והביא דוגמא מהל׳ חו"מ (סימן תקמח ס"א) שהעתיק ל׳ הרמב"ם, ואילו ביו"ד (סימן שצט סעיף כב) כתב לשון בעל הטורים להיפך. וסיים וכתבתי ההקדמה להודיע לדיינים הפוסקים דין שלא יחתכו דין מספר השו"ע לבדו בזמן שדבריו סותרים זא"ז, עד שיחפש בספרי הפוסקים ויאורו עיניו. עכ"ל.

כותרות השו"ע מתחת יד מי יצאו

ה. עוד הביא בספר יוסף בחירי הנזכ׳ (עמי שעג), דהגאון ר׳ אברהם יוסף שלמה גראצייאני בספרו אשר שמו יקובנו אי"ש ג"ר הנמצא בכת"י, והוא בן דורו של הג"ר שמואל אבוהב כתב בהגהותיו על השו"ע (סימן תרה), כי שם נכתב בכותרת השו"ע בעניין כפרות ביו"כ בזה"ל, מנהג של שטות, [ואולם אינו נמצא לפנינו, וחזיתיה לשו"ת שמע שלמה ח"ד (חיו"ד ריש סימן ג) דכתב הרה"ג יצחק אוסטרליץ חבר במפעל השו"ע השלם, כי כן היה מופיע בדפוסים הראשונים, ומשנת תסח דפוס אמסטרדם ואילך השמיטוהו. ועוד ראה בספר עריכת השלחן להרה"ג שלמה קורח שליט"א (ח"א עמי קעז) דיש בידו דפוס קדמון, וכתבו בו מנהג של שטות, ואיהו הרב קורח פשיטא ליה דמרן כתבו ע"ש.] וכתב על כך וז"ל, שמעתי מחכמי הדור ז"ל, ובפרט מהגאון מופת הדור כמוהר"ר נתנאל טרבוט זצוק"ל מ"ו וקרובי, כי דברים הללו אינם מהרב הגדול והמופלא בדורו כמוהרר"י קארו ז"ל, רק דברי תלמיד א׳ שכתב כן כשהיה מסייע לרב הנ"ל לכתוב כללי דיני ספר ש"ע זה על כל סי׳ וסי׳, ושכך קבל מרבותיו ודאי. ועוד הביא שכ"כ בשו"ת שמש צדקה ח"א (סימן כג דף ל עמי ג) וז"ל, איך בימי חורפי בהיותי מתאבק בעפר רגלי גאון ישראל כמהרר"ש אבוהב זלה"ה, שמעתי ממנו שהדברים הרשומים בש"ע א"ח קודם סימן תרב מנהג הכפרות בעיה"ך מנהג של שטות הוא, קבלה היתה בידו שאינם דברי מהריק"א, אלא דברי מסדרי הסימנים והמפתחות. והראיה שהמחבר לא כתב בפנים אלא יש למנוע המנהג, ולא הלעיג עליו. עכ"ל. וכ"כ בספר שלחן לחם הפנים לגאון ר׳ יצחק הלוי וואלי כת"י (סימן תרד א דף 92א) והוא מתלמידי מהר"ש אבוהב וז"ל, מנהג כפרות בעי"ה מנהג של שטות הוא, אינו מדברי הב"י ז"ל, אלא המדפיס שם אותו מדעתו. כך קבלנו מבנו של המדפיס עצמו הראשון שהדפיס הש"ע. ובריך רחמנא דשקליה למטרפסיה מיניה בהאי עלמא, דבן בנו היה שוטה. עכ"ל. ולעצם הענין האם הכותרות אשר בשו"ע יצאו מתחת ידי גללי ידיו הקדושות של מרן או שמא המדפיסים כתבום, ע׳ בשו"ת שמע שלמה ח"ד (יו"ד סימן ג) דעמד על מדוכה זו באורך, והביא כי הש"ך חו"מ (סימן שפו ס"ק ד) כתב כי הכותרות יצאו מתחת ידי מרן, וכ"כ הסמ"ע (בסוף הקדמתו), וכ"כ בשו"ת שמחת כהן (ח"ו בכללים שבסוף הספר אות לד) בשם הרב כפי אהרן. ועל כן כתב הרב שמע שלמה שליט"א כי הכותרות יצאו מתחת ידי מרן, ומש"כ בשו"ת שמש צדקה לגבי הכותרת בסי׳ תרה מנהג של שטות, דהוא מדברי מסדרי הסימנים, י"ל שכתב כן רק לגבי סימן זה. ואין ספר זה תח"י. עכת"ד. ובאמת שכן משמע מל׳ הרב שמש צדקה ח"א (או"ח סימן כג ד"ה והאמת) וז"ל, ואסהדנא עלי שמים וארץ, איך בימי חורפי בהיותי מתאבק בעפר רגלי גאון ישראל כמהרר"ש אבוה"ב זלה"ה, שמעתי ממנו שהדברים הרשומים בש"ע א"ח קודם סימן תרב (צ"ל תרה) מנהג כפרות בעיה"ך מנהג של שטות הוא, קבלה היתה בידו שאינם דברי מהריק"א, אלא דברי מסדרי הסימנים והמפתחות. ע"כ. וא"כ משמע שדוקא כותרת זו לא כתבה מרן אלא שלחו בה יד המסדרים, ומכלל הן אתה שומע לאו, כי שאר הכותרות מרן כתבם. וגם איהו הרב שמש צדקה בהמשך דבריו שם כתב להוכיח מהב"י והשו"ע מתוך שלא הלעיג על המנהג, אלא כתב שיש למנוע המנהג, וא"כ הוא סיוע שיש בו ממש לכך שהכותרת אינה ממרן. ע"כ. וזכה לכוין לכך מדנפשיה הגר"ש עמאר שליט"א בעמ"ח שו"ת שמע שלמה שם ח"ד (יו"ד סימן ג אות ו) ועע"ש. ותנא דמסייע לכך הם הדברים הנזכרים לעיל מהעדויות של האי"ש ג"ר, והרב שלחן לחם הפנים, דמשמע כי רק זו הכותרת הוסיפו מדנפשם. וע"ע לגאון רבי ראובן מרגליות בקובץ רבי יוסף קארו (עמי צה) דגם הוא הביא את השמש צדקה הנ"ל, והוסיף עוד כי בכותרת לירד (סימן שלט) נאמר שתוכן הסימן דיני גוסס וכר ומה הם הסימנים היפים. ע"כ. ובשו"ע שם לא נזכר ענין הסימנים היפים כלל. וכתב כי יש לשער שהיה כתוב שם מאשר הוזכר בכתובות (קג ע"ב) מת מתוך שחוק סימן יפה לו, ומאיזו סיבה נשמט. ע"כ. ועוד יש להוסיף כי בשו"ע (או"ח סימן מח) בכותרת כתוב, אומרים פרשת התמיד ופסוק קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד. ואילו בשו"ע ישנו רק סעיף אחד וז"ל, באמת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף דשבת, אבל לא בר"ח ויו"ט, מפני שקורין בתורה בפסוקי מוסף עכ"ל. ולא נזכר בהלכה שאומרים פרשת התמיד. ובאמת הרמ"א הגיה לפני דברי השו"ע כן ואומרים פרשת התמיד וכו׳, ברם יתכן שכיון שדין זה יוצא מתוך הדברים בדרך דיוק, לא טרח מרן לכותבם בפירוש. ועוד ראה בשו"ע יו"ד (סימן רמח) דשם כתוב בכותרת מי חייב בה, ומי ראוי לקבלה וכו׳. ובפנים לא נזכר ממי ראוי לקבלה. ומ"מ איך של יהיה נראה מצד אלו הדברים האחרונים בענין הכותרות, כי אין בזה לגעת בעצם קבלת הוראות מרן, כי אם רק בכותרות, וגם נראה כי אף הכותרות כתבם מרן, וכמבואר. ושוב ראיתי לספר מבא השלחן הנדפ"מ (ח"א פרק טז אות ב) דגם איהו מסיק הכי דהכותרות מתחת ידי מרן נגזרו, ושכן כתב הגרי"ח סופר שליט"א בספרו ברית יעקב (עמ׳ שי), ושכ"כ בשו"ת זכרי כהונה (ח"א מע׳ פ כלל כב) ועע"ש.

מתי התקבלו הוראות מרן

ו. ומצד דברי המהריק"ש והגר"ח ויטאל הנזכ"ל, נראה כי גם מכאן אין לטעון ס"ס, כיון דהמהריק"ש היה סמוך מאוד לחיי מרן, דנפטר בשנת שע, וכמבואר בהקדמת הספר ערך לחם, אשר כתבה ר׳ יצחק קשטרו נין ונכד למחבר, וכמש"כ הראש"ל יצחק נסים (בספר רבי יוסף קארו עמ׳ עז), ובאותם ימים עדיין לא קיבלו עליהם הוראות מרן, והרי זהו כל חיבור הערך לחם, שהוא הגהות על השו"ע, ופליג עליה טובא. (וראה במאמרו של הראש"ל יצחק נסים זצ"ל בספר הנ"ל רבי יוסף קארו, דכולו נסוב ועוסק בענין הספר ערך לחם, להשוות ולחלק בין הגהות המהריק"ש, להגהות הרמ"א). ובאמת כי הוראות מרן לא התפשטו והתקבלו בימיו ממש, אלא אחר זמן, דכ"כ בארץ חיים (כלל ה ד"ה אך), והוא בשם הרב חיד"א במחז"ב (יו"ד סימן נג סס"ק כ). וכן מבואר מכל האמור כאן לעיל מכל הני פוסקים הנזכרים, שלא קיבלו עליהם הוראותיו, כי טענו שהתלמידים כתבוהו, או לעת זקנותו כתב את השו"ע וכנ"ל, או שטענו שכתבו לקטנים, וכדלקמן בעז"ה. וע"ע בשו"ת בית יוסף (אה"ע דיני כתובות סימן יד). וכ"כ הרה"ג רבי יעקב משה טולדאנו בספר רבי יוסף קארו (עמ׳ קפה), והביא כן בשם המחז"ב (או"ח סימן לח), ושכ"כ בספר ברכות מים (יו"ד סימן רא), שאף בתחום א"י לא נתקבלו הוראות הש"ע, אלא אחרי זמן ארוך מפטירתו. ועע"ש דעמד והוכיח מדברי שו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן קפב) בהגהה מבן המחבר, כי הסכמת קבלת הוראות מרן באה אח"כ, ונבעה כדי לבטל את טענת קים לי נגד מרן, שגרמה להפסד ממונם של התובעים, וכמש"כ שם בלק"ט. וז"ל ההגה, אמר המני"ח כך מקובלני מפי מר זקני ז"ל [המהר"ם גלאנטי], כי בכל תחום א"י אין לומר קים לי נגד הרמב"ם ומהר"י קארו, ועל ראשם פי׳ רש"י, אשר הם המה אשר קיבלו עליהם ועל זרעם אחריהם אבותינו ואבות אבותינו, גם בכל ערי ערביסתאן, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, וכל חד מינייהו אפילו באלף לא בטיל, ולקבלת סברת הרמב"ם יש רמז בבדק הבית. ומפיו שמעתי, שבזמנו חזרו גאוני צפת ת"ו בחברת גאוני עי"ק [ירושלים] וחידשו תוקף הסכמה זו וקבלתה, שלא יאמר אדם קים לי נגד שם אחד מהנזכ׳ וכו׳. ועונשיה מסתייה אם יבטל דבר אחד מעמודי ההוראה הנז׳ וכו׳. ע"כ. ומבואר כי יצאה הסכמה לקבל את הוראות מרן עוד קודם דורו של המהר"ם גלאנטי, אלא שלא התפשטה כיאות, וחזרו וקבעוה במסמרות, ואז נתפשטה כדבעי. עכת"ד. [אגב העיר שם הרב טולדאנו, כי לא מצאנו מי שאמר שא"א לומר קים לי נגד פירש"י. ברם יתכן שהדברים באים לשיטתיה דבעמ"ח שו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן קיז) שכתב גבי הכלל שרש"י פרשן וז"ל, וכלל זה אינו נראה, שהלא דברי רש"י לקוחים מרבותיו הגדולים כמהר"י ן׳ יקר וכו׳ וכמעט מגיעים הדברים להגמ"ה, ואם הוא סבר וקביל שפשט ההלכה כן, למה יגרע משאר פוסקים. ע"כ. ואכ"מ של כלל זה.] וכ"כ הרב יוסף פאעור הלוי (בקובץ ר׳ יוסף קארו עמ׳ קצ והע׳ 12) כי פסקי מרן לא התפשטו מיד, וראה לשם הגדולים (ח"ב מערכ׳ בית יוסף) שהמהריב"ל אפי׳ גזר שלא ללמוד בב"י. ואומנם לבסוף התיר, אך ברור שלקבלו בתור מרן, לא קבלו. ועוד ראה לו בשו"ת מהריב"ל (ח"א כלל ב סימן עג, דף צח ע"ג) דס"ל כי בזמנו לא שייך כלל לקבל הוראות יחיד, כי אם בימיהם, שכל עיר ועיר היה להם רב אחד שהיה מלמדם. אבל אנו בזמנים האלו, כל הפוסקים והרבנים אשר מימיהם אנו שותים, הם רבותינו, ואנו מחוייבים בשל תורה ללכת אחר המחמיר. ויש בידי כמה ראיות על זה. ע"כ. וע"ע בשו"ת חק"ל (ח"א סימן צו דף רח ע"א) באורך בזה. ועע"ש. ועוד ראה לשו"ת הראנ"ח (סימן קט) שחי דור אחד אחר מרן, וכתב, וכבר נתקבל הרב [מהריק"א] עלינו במקומנו ללכת אחר הוראותיו. וע"ע בספר טה"ב (ח"ב עמ׳ תקכה) דכ"כ בברכות מים עוד (דף עב ע"ג) דהתפשטה קבלת הוראות מרן זמן אחר פטירתו. ואולם מו"ר פליג, ע"ש. ומ"מ איך שלא יהיה, בודאי שאם הם לא קיבלו עליהם הוראות מרן וכמבואר, אין בכך כדי לשנות משהו לדידן שקיבלנו הוראותיו, ואפי׳ אלף פוסקים חולקים.

ז. וגדולה מכך חזי הוית בספר רבי יוסף קארו הנז׳ (עמ׳ מח) את דברי הרב י"ל הכהן מימון, דהביא את דברי המהריק"ש הנ"ל, וכתב על כך, כי דבריו אלה אין חותם האמת טבוע עליהם, שהרי ר׳ יוסף קארו גמר את ספרו עשרים שנה לפני פטירתו, כפי שהוא כתב בשו"ע דפוס ראשון (סוף חלק או"ח) כי בשנת חשב"ה (שטו) גמר את ספרו בכפר ביריה שבגליל העליון, ובמשך העשרים השנים האלה לא כהתה עינו, ולא נס ליחה כי בתקופה זו סידר את ספרו כסף משנה. עכת"ד ודפח"ח. ולגבי דברי הגר"ח ויטאל הנ"ל, השיב על כך בטוטו"ד בספר יוסף בחירי (עמי שעה) כי ספר שרע לא ערכו מרן בזמן קצר מאוד, וכאשר כתב הגר"ח ויטאל, כי אם במשך ג' שנים ומחצה. וכאשר מפורש בסוף כל כרך מספר שו"ע דפוס ראשון. דהנה בסוף חלק או"ח כתוב שנשלם באלול שטו, ובסוף חלק יו"ד כתוב תמוז שיו, ובסוף חאה"ע שבט שיז, ובסוף חו"מ כתוב בזה"ל, השלימו אור ליום שישי יו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח"ה לי. ע"כ. והכל סוברים כי שנת שיח"ה היא שנת שכג. (וכך ראיתי באמת בהקדמה לספר שו"ע החדש, דכתבו כי ערך למרן חיבור השו"ע ח שנים). וכיצד לא תמהו שכל חלק מחיבורו היה בזמן של ששה עד שמונה חודשים, וא"כ כיצד זה שחיבור חו"מ ערך שש שנים. ובאמת ראה זה פלא, כי התאריך יו אדר לא נפל ביום שישי בשנת שכג. אלא ברור כי כוונת מרן שנת שיח"ה לי היא לשנת שיח (וההי היא בדרך צחות), ונמצא א"כ, כי חיבור השו"ע ערך למרן כשלש וחצי שנים, שזהו זמן ארוך בודאי להוציא את תמצית ספרו הארוך והמוכן, וא"א לומר ולתלות כי מחמת קוצר הזמן אירעו בו שגיאות ח"ו. ע"כ. ובר מן דין כבר השיג הגאון חיד"א בספרו שם הגדולים (ערך ש ס"ק עה) על המהריק"ש מפי ספרים ע"ש. וכן הוא בספר מבא השלחן (פרק ה סוף הערה 1) ע"ש.

למי הועיד מרן ספר זה

ח. וע"פ האמור כן י"ל אף לענין דברי המהריט"ץ (סימן סז דף סד ע"א), אשר הביאו היד מלאכי (ריש כללי השו"ע אות ב), דכתב כי השו"ע חיברו לקטנים ועמי הארצות. ע"כ. ולכאורה האי מילתא היא תמיהא טובא, דהלא יוצא מבואר בהקדמת השו"ע כי חיברו הן לת"ח והן לתלמידים הקטנים, דכתב דתכלית הספר היא וז"ל, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לת"ח דבר הלכה לא יגמגם בה, אלא יאמר לחכמה אחותי את וכו'. ועע"ש בהמשך. וא"כ איך אפשר לכתוב כי השו"ע חיברו לקטנים ועמי הארצות, בו בזמן שמרן גילה לנו דעתו ופירש ולא סתם, שתכלית הספר ומעשהו הוא לת"ח, ולכל איש ישראל, ולתלמידים הקטנים. וחזי הוית דכ"כ בספר שד"ח (ח"ו סימן יג אות א) להשיב על דברי המהריט"ץ, כי בהקדמת הב"י מפורש שחיברו גם לת"ח. ע"כ. וכ"כ לתמוה היד מלאכי (כללי השו"ע אות ב), ועע"ש. וכן דחאו הגאון חיד"א בשם הגדולים (מעי ספרים ערך שו"ע) ועע"ש, ובארץ חיים (בכללים שבריש הספר). וטעם הדבר נראה דהוא כנ"ל, כי בודאי לא היה לפני המהריט"ץ הקדמת הב"י, ולכן יכל לכתוב דברים שכאלה. ובזה סרה הקושיא הנ"ל מעיקרה, ואין בה שום פקפוק. ושוב ראיתי לספר יוסף בחירי (עמי שעח) דדרך בדרך אחרת, דהן הלא המהריט"ץ גופיה בתשובותיו נושא ונותן בדברי השו"ע, וראה כגון בח"ב (סימן רלז דף רס ע"ב) שדחה לא׳ קדוש שפי׳ דברי הרב' שלא כאמיתם, וכתב על כך, ובאמת כמה רחוקים ודחוקים דברים הללו, ופי׳ זה רחוק מדברי הרב, שלא מצינו כלשון הזה בשום פוסק, ומהם גם דרכו של הרב לפרש ולא לסתום כשלחן ערוך כפני הכל, ולא זו הדרך לדבר בלעגי שפה ובלשון אחרת. עכ"ל. וא"כ שפתיו ברור מללו כי ספר השו"ע ערוך לכל, ושיש לנחות ולהבין ולעיין בו, ולכאורה דבריו סתראי נינהו. אלא על כרחך שמש"כ כי השו"ע חיברו לקטנים, כוונתו אינה לשדות נרגא בספר השו"ע, אלא ללמד זכות על מקומות שיש סתירות, וכעין על דרך אומרם כד ניים ושכיב מר אמר להאי שמעתתא, כי אדרבה הוא לשון כבוד. עכת"ד. וראה לשו"ת חות יאיר (ר"ס קנב) דכתב כי האמת יורה דרכו כי מאמר זה אינו לגנאי, רק שבח גדול ומופלג, שלפי מעלתו ומדרגתו של רב אי אפשר לומר עליו שטעה בטעות כזו, אם לא שאמרו כד ניים ושכיב. ע"כ. ובסוף ספר חפץ חיים לבעל המשנה ברורה, ראה צורך לקבוע את תשובת החות יאיר הנ"ל מרישא ועד גמירא, מחמת חשיבותה. ומעתה כן יש לומר אף על שאר הדברים הנזכ"ל גבי שמועתו של המהר"ש אבוהב, ודברי המהריק"ש כי כתבו כן על דרך כבוד ולא כיוונו כפשוטם של דברים. ובזה אתי שפיר אשר הקשנו לעיל (סוף אות ב) סתירה בדברי המהר"ש אבוהב.

כשאין הכרח מהי דעת מרן

ט. כל שאין לנו גילוי מוכרח בדעת מרן א"כ לא יצא הדבר מידי ספק, וכל כה"ג לא שייך הכלל שקיבלנו עלינו הוראות מרן. וכגון כשיש מח' הפוסקים מהי דעת מרן ואין הכרע בדבר וכל כה"ג, ודבר מצוי הוא. והיינו טעמא לפי שכל ששייכת קבלת הוראת מרן היא כשאנו יודעים בודאי מה פסק מרן, אך כשאנו מסופקים מה פסק, כל כה"ג מה שייך שקבלנו הוראותיו ואנו לא יודעים מהי ההוראה. וכמש"כ מרן בשו"ת אבקת רוכל בסופו ממש (ס"ס ריג) דאחר שביאר שם כי דעת הרמב"ם נתונה בספק סיים, ולענין הלכה אפי׳ במקום שנוהגים כהרמב"ם ז"ל כקולותיו וחומרותיו, יש להחמיר בזה, דספיקא דאורייתא לחומרא. וכן אנו נוהגים כרמב"ם ז"ל, ואין אנו מתירים אלא מחיתוך לחיתוך בלבד, וכן ראוי לעשות. עכ"ל. ומבואר דאף דהוי אתריה דהרמב"ם, אפ"ה לא שייך שם קבלת הוראותיו, כיון שדעת הרמב"ם אינה ברורה. ועוד כ"כ כיוצ"ב מרן שם (סימן קעט דף קנב ע"א ד"ה ומוכחא), וז"ל, ומוכחא מילתא כדברי האומרים דר"י פוסל וכר, ומ"מ כיון דאיכא מאן דכתב שר"י מכשיר, לא יחשב [ר"י] כלל בדין זה. עכ"ל מרן. וכ"כ הרב החבי"ב בכנה"ג בכלליו (בדרכי הפוסקים אות לז) לגבי מקום שנוהגים לפסוק כרמב"ם ויש מח' בהבנת הרמב"ם, כי נראה דאי מילתא דאיסורא אזלינן בתר פירוש המחמיר, ואי מילתא דממונ׳ הוא נקטינן כפירוש דהוי קולא לנתבע. ע"כ. (ומדכתב "ונראה" א"כ גילה דהכי ס"ל, וכן הוא גם מכך שכ"כ מדנפשיה, וא"כ לא שייך לומר דכתב כן וליה לא ס"ל, וכמש"כ הגאון חיד"א בחיים שאל (ר"ס ח) על ספר הכנה"ג, ודו"ק). וכן מבואר בב"י (סימן רנז דף יח ע"ב) דאף שהרב המגיד למד ברמב"ם להחמיר, כתב מרן שאין הכרע, ועל כן סיים וכיון שאין הכרע בדברי הרמב"ם שומעין לדברי המקלין. עכ"ל. וכ"כ מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ב יו"ד סימן יט אות ה) כי כשדעת מרן אינה ברורה לא שייך קבלת הוראותיו. וכ"כ עוד בח"ו (חו"מ סימן ב אות א). וע"ע בשו"ת יבי"א ח"ח (יו"ד סימן כג אות ח). וע"ע בח"ז (או"ח סימן נג אות ז) מש"כ בשם השמחת יו"ט אלגזי (סימן ג דף ט ע"ג). וכן הביאו בארץ חיים בכללים שבראש הספר (כלל ד), ושכן ס"ל לעוד כמה אשלי רברבי, ודון מינה ואוקי באתרין. שוב אינה ה׳ לידי לספר שם בצלאל (סופר סימן לה אות ה) ושם הביא לברכ"י (סימן תצו אות ה) דכתב וז"ל, וכיון דמספקא לן בדעת מרן, נקטינן כוותיהו דרבנן בתראי. ע"כ. ועוד כ"כ בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן כו ד"ה ולדידי) וז"ל, באתרא דנהוג כשו"ע, בדבר שהוא ספק אם סובר כך, יעשו כחולקים. והוא פשוט ומבורר בספרם של צדיקים. ע"כ. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (ח"א יו"ד סימן יג) כיון שיש פלוגתא בדעת מרן ז"ל הוי ליה כאילו לא גילה דעתו, ונקטינן כשאר הפוסקים. ע"כ.

ויש לחזק זאת על פי הכלל דעבדינן ס"ס נגד מרן וכמבואר בשו"ת יבי"א (ח"ב חיו"ד סימן ה אות ה) ובח"ג (חאו"ח סימן כח אות יז), ובח"ז חאו"ח (סימן מד אותיות ח-י) ובחיו"ד (סימן ו אותיות ב,ג) ובחלק אה"ע (סימן ט אות א), ועוד לו בח"ח (יו"ד סימן ד אות ג), ותקשי כיצד מהני ס"ס נגד מרן הלא מרן פסק לאסור, ובכל זאת אנו אומרים שבהצטרף ספק נוסף יקל, ודון מינה ואוקי באתרין כי בהצטרף ספק נוסף מרן יקל. וגדולה מזו י"ל ע"פ הכלל דעבדינן ס"ס נגד מרן אף כששני הספיקות נגד מרן וכמו שהעלה מו"ר שליט"א בספריו בדוכתי טובא בשו"ת יבי"א ח"ו חאו"ח (סימן טו אות ט), ובחלק אה"ע (סימן ג אות ח), ובח"ז חאו"ח (סימן מד אות י), ובחיו"ד (סימן ו אות ג), ובחלק אה"ע (סימן ח סוף אות יח), ובשו"ת יחו"ד (ח"ה ס"ס נד). [מלבד היכא דמרן פסק לאסור בשני הספיקות אף כשבאו יחדיו, וכמבואר בשו"ת יבי"א ח"א (יו"ד סימן כו אות ו), ובח"ב (או"ח סימן ח אות יח), ובח"ג (או"ח סימן כח אות יז), ועוד לו (שם סימן לד אות ג), ובח"ח (חאו"ח סימן כט אות ז), ובחיו"ד (סימן ח אות ב).] והיינו טעמא דעבדינן לס"ס זה אע"פ ששני הספיקות נגד מרן, כיון דאמרינן שמא יקל מרן בכה"ג, והוא אע"פ שמצד הסברא הדעת נוטה יותר דמרן לא יקל, שהרי מרן אסר בכל ספק לחוד, ועוד שאין דרך מרן להשתמש בס"ס, ואפ"ה שפיר עבדינן, והוא ע"פ הכלל כי פסקי מרן באו בתורת ספק ולא בתורת ודאי וכמו שכתב טו"ר שם בח"ז (או"ח סימן מד סוף אות י), ועוד לו בח"ו (או"ח סימן טו אות ט) ובעוד דוכתי, וע"ע בזה בספר רבי יוסף קארו (עמ׳ קצד וכו׳), ולעיל מינה (עמ׳ קסט בהערה), ובדברינו לקמן (סימן יד אות ד), ודון מינה לנידו"ד.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שו"ת נחלת לוי - ח"ב

כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א - שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) - התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן