סימן: א' - שאלה: האם יכול האב לברך להכניסו לאחר שהמוהל פרע?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בריח התיכון - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: א' - שאלה: האם יכול האב לברך להכניסו לאחר שהמוהל פרע?

--------

איתא במסכת פסחים דף (ז:) אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן ובתוספות (שם עמוד א') מכאן היה מצריך רשב''א לברך לפני המילה להכניסו דאי לאחר המילה ישקר בברכתו דלהכניסו להבא משמע ועוד שצריך לברך עובר לעשייתו ולא נראה לר''ת דבפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלז: ושם) תניא המל אומר אקב''ו על המילה אבי הבן אומר להכניסו משמע לאחר המילה מקומו אע''ג דלהכניסו משמע להבא לא קשה דלא על זאת הנעשה עכשיו מברך אלא משבח ומודה להקב''ה שצונו על המילה כשתבא ועיין בטור (יו''ד סימן רס''ה) במחלוקת ראשונים בין רשב''ם שדעתו לברך קודם המילה וטעמו בברכת האב שאומר ''להכניסו'' משמע להבא ועוד לפי שצריך לברך קודם לעשייתן וכ''כ ספר יראים שציין לרש''י ורשב''ם וכן משמע מספר רבינו ירוחם (בנתיב ראשון חלק ב ).

אלא שר''ת והרב שר שלום והר''ן כתבו שיש לברך אחר המילה וטעמם כמו שמוכח בסוגיא שהמל אומר וכו' ואבי הבן אומר וכו' דהיינו שאבי הבן מברך לאחר שהמוהל בירך ועוד טעם שהרי העומדים עונים לאב כשם שהכנסתו לברית דאלמא שכבר נכנס ונימול. והא דאמרינן כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצווה וכיון שנעשית ע''י אחר אין צריך עובר לעשייתן וכ''כ יד מלאכי (בכלל שמג) ועוד טעם שזאת ברכת שבח והודאה בעלמא על שזיכהו להכניסו בבריתו של א''א וכ''כ יד מלאכי (בכלל שכ''ו) ובסידור רב עמרם גאון וגם הר''ד אבודרהם כתב כן שהוא נכון. וכ''כ שו''ת הרשב''א (חלק ד' סימן ר''ו) שמעמידין סידור הברכות שבברייתא כשלא מל אבי הבן, שכן דרך רוב התינוקות להיות נמולין ע''י אחרים דהיינו שיש לאבי הבן (כשהוא לא מל) לברך להכניסו לאחר המילה וכן כתב בספר טעמי מנהגים (סימן תתקי''א ) וכ''כ בחידושי הריטב''א בפסחים (דף ז:) דברכת להכניסו אנו נוהגין לאומרה אחר המילה.

וכתב הרא''ש ואומר ר''ת דברכה זו אינה דווקא על המילה זו שנעשית עכשיו קאי אלא מודה ומשבח לקדוש ברוך הוא שצווה לעשות מצווה זו כשתבוא עוד לידו ותקנו לה מקום זה לגלות ולהודיע דזאת המצווה נעשית לשם הקדוש ברוך הוא ולא לשם ע''ז (והוא מדברי התוספות בפ''ק דפסחים דף ז.) וכתב עוד שיש לברך בין מילה לפריעה וחשיב שפיר עובר לעשייתן ולהבא דמל ולא פרע כאילו לא מל עכ''ד וכן כתב ר' יעקב הגוזר בעוד שהמוהל עוסק במילה עומד אבי הבן ומברך ע''כ וכתב כנה''ג (בסימן רס''ה) על דבריהם דאין זו ראיה דהרשב''ם יסבור דברכת אבי הבן קודמת ואח''כ ברכת המל ואח''כ ברכת העומדים וציין לב''ח.

ושו''ע פסק כדעת הרא''ש שיש לברך בין המילה לפריעה וכן פסק ר' כלפון הכהן בספר ברית כהונה. וכן פסק ר' זלמן בעל התניא בסידורו וכן פסק הרה''ג שלום משאש שליט''א בהקדמה לספר צבא מרום (שחלק בזאת על הרב עובדיה יוסף שליט''א) וכן המנהג בעיר צפת וכן כתב המאירי. אמנם הט''ז כתב (בסימן רסה בסעיף א) דדעת הרא''ש שיצא ידי שניהם כיון שאפשר בכך אבל במקום שלא אפשר בזה ודאי יעשה עובר לעשיתו ומשמע דגם בנעשה ע''י אחר בלא אפשר ראוי לעשות עובר לעשיתו כל מה שאפשר עכ''ל הט''ז.

אלא שבספר הלכות קטנות לרבי יעקב חאגיז (בסעיף קס''ט) שראה מנהג י-ם שאבי הבן מברך להכניסו ואח''כ המוהל מברך על הברית וכן משמע משו''ת הרא''ש (כלל כו) כתב וז''ל בתשובת רבינו יצחק אלפסי שברכת להכניסו קודם גמר המילה לפי שכל המצוות מברכים עליהם עובר לעשייתן עכ''ל (לא בין מילה לפריעה) וכתב שם שהסכים עמו הרא''ש הנה מוכח שדעת הרי''ף (שהרמב''ם הולך לאורו) שיש לברך לפני המילה ואף הרא''ש הסכים עמו ואם תידחק לומר מדכתב קודם גמר מילה משמע בין המילה לפריעה קשה הלא להדיא כתב שכל המצוות מברכין עליהם עובר לעשייתן אומנם הרא''ש בפסיקתו כתב הצעת ''פשרה'' שיש לברך בין המילה לפריעה משום דמל ולא פרע כאילו לא מל.

והב''י כתב (בסימן רס''ה) טעם אחר וז''ל שלא אמרו לברך האב אחר המילה אלא משום חשש שמא ימלך המוהל ונמצאת ברכת האב לבטלה הא אם הקדים יצא דעיקר ברכה זו קודם המילה ככל הברכות שהן עובר לעשייתן והרשב''א סי' ח''י שתי' ה''ט שלא תקנו ברכה בהלוואת דלים וצדקה והענקה וכו' וביקור חולים וכו' וכיו''ב דדלמא לא מקבלים ממנו ואין כולה תלוי' ביד העושה המצוה לבדו ואם איתא אכתי הו''ל לתקן ברכה אחר מעשה כשכבר קיבלו ממנו אלא ע''כ צ''ל ברכת המצות שאם לא בירך קודם מעשה שוב אין מברך כפסק הרמב''ם (פי''א מהל' ברכות) והב''י שם הביא את הרשב''א שכתב ואנו בא''י נהגנו שלא לחוש לשמא ימלך עכ''ל. נמצא עפ''י עדותו של הב''י שבא''י ברכו להכניסו לפני ברכת המוהל.

והחולקים שסוברים שצריך לברך אחרי המילה מהטעם שחוששין לטעם שמא ימלך ולא כהב''י הנ''ל ועיין בש''ך (בסימן רס''ה) שכתב יש פוסקים לברך אחר המילה דשמא ימלך המוהל וכו' הלכך מברכים אחר המילה קודם פריעה. וכ''כ מהטעם הנ''ל ספר כלבו (סימן עג) ואחר כך מברך אבי הבן להכניסו, כי מאחר שאינו מוהל אלא ע''י שליח אין לו לברך ברכה זו עד אחר המילה שמא לא ימול זה המוהל ונמצא שבירך לבטלה וכ''כ מהטעם הנ''ל הרב עמרם גאון וכ''כ שו''ת דרכי נועם (חלק י''ד סימן כז) וכבר ידעת שטעם האומרי' שיברך אותה אחר המילה הוא דילמא הדר ביה המוהל והויא ליה האי ברכה דלהכניסו ברכה לבטלה וכ''כ בשו''ת חתם סופר (חלק א או''ח סימן נה) שצ''ע כיצד מברך להכניסו בבריתו של אאע''ה ולא ניתן פריעה לא''א (כיבמות ע''א ע''ב) ובריתו של א''א הוא החיתוך וכבר עבר חלף והלך לו, אלא הטעם משום שמא יפרוש המוהל, ע''כ וכפי שכתבנו לעיל שהב''י כתב שבא''י המנהג שלא לחוש לשמא ימלך נמצא גם לדעתם בא''י יש לברך לפני .

ובבית לחם יהודה כתב ומברך להכניסו וכו' ונותנו למוהל משמע שדעתו שיש לברך קודם כרשב''ם וכן משמע קצת מהזוהר (פרשת לך-לך) שלאחר שאמר אשרי תבחר וכו' לבתר מברך אשר קב''ו להכניסו וכו' דהיינו בין הפסוק אשרי לברכת להכניסו אין ברכת המילה. וכן כתב בילקוט יוסף חלק שובע שמחות (פרק ח' סעיף ד') שיש לברך קודם המילה ומנהג זה יסודו בהררי קודש והביא להקת פוסקים שסוברים כן אלא שמרן כתב בכסף משנה בהלכות מילה (פרק ג') וז''ל וממה שכתב רבינו המל מברך קודם שימול ולא כתב ואבי הבן מברך קודם שימול משמע דס''ל כר''ת דלאחר המילה הוא מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואע''ג דכל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן שאני ברכה זו דאינה אלא שבח והודאה בעלמא עכ''ד. נמצא לפי הכסף משנה שדעת הרמב''ם כר''ת ומשום שזאת ברכת שבח ניתן לאומרה לאחר העשייה.

אלא שבחידושי הרמב''ם נראה שחזר בו מדכתב רבינו אברהם בנו של הרמב''ם להיפך וז''ל ואבא מארי ז''ל דעתו שתהיה קודם המילה וכזה הורה ונעשה הלכה למעשה לפניו וראייתו על זה גלויה ממובן לשונם ז''ל ומלשון הברכה עצמה ומההקש והנה ממובן לשונם ז''ל הוא שמאמרם ז''ל המל מברך על המילה אבי הבן מברך להכניסו יובן שהב' ברכות הם קודם המילה מחולקות בין המל ובין אבי הבן ואין ספק שברכת המל היא קודם המילה וכו' וכתב עוד ומי שלא יודה בזה וירצה להעמיד מנהגו ומביא ראיה שמורה על חסרון ידיעתו אין משגיחין בו עכ''ל. וכ''כ רבינו ירוחם (בנתיב ראשון) שיש לברך להכניסו קודם בשם הרי''ף הרמב''ם ורשב''ם .

וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ה) וציין שזאת דעת הרי''ף הרמב''ם ובנו של הרמב''ם הר''ם אלשקר. וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א יו''ד סימן רמא) שהרי''ף בתשו' (רצ''ג) כתב מפני שהמצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן הלכך וכו' אבי הבן יברך להכניסו וכו' ואח''כ מלין אותו ואפילו אם בירך לאחר שמל אם לא פרע עדיין מותר משום דאמרינן מל ולא פרע וכו' עכ''ל הנה סובר כהרשב''ם וסותר דברי הב''י (רס''ה) הנ''ל שכתב דהרי''ף גריס כר''ת וכ''כ בשו''ת הרשב''א (חלק ד סימן רו) ומשמו של הרי''ף ז''ל אמרו, דכתב בתשו': דבין במילה, בין באיסורין, מברכין עובר לעשייתן וכ''כ בשו''ת דרכי נועם (חלק י''ד סימן כז) שהרמב''ם ז''ל כדעת רשב''ם שכן סדרן זו אחר זו כסדר השנויים בבריתא סוף פרק ר''א דמילה וכן כתבו הגהות מיימוניות דכסדר הזה שנויות בבריתא והעיד שבמצרים לא נהגו לברך ברכה זו אלא קודם המילה כדעת רשב''ם והרמב''ם ז''ל. וכ''כ בשו''ת הרי''ף (סימן רצג) להדיא וז''ל וכן אבי הבן צריך שיברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואחר כך מלין אותו.

הנה מוכח שדעת הרמב''ם והרי''ף הלכה למעשה שיש לברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו לפני המילה ולא כפי שמרן הבין אותו שיש לברך אחר המילה ועוד מוכח מהרמב''ם בהלכות ברכות (פרק א' סעיף ג') וז''ל כך מברכים על כל מצווה ומצווה ואח''כ יעשה אותה וכ''כ בפרק יא' וז''ל אין לך מצווה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד וכו' עכ''ל. וכ''כ הגהות מימוניות בשם פר''ח ובשם הגאון וכן ר''י אלפסי וכן הרוקח וכן ר''ת בשם רב האי גאון .

וכן הוכחנו שדעת הרמב''ם (עיין בדברינו סעיף י''א) שאף ברכת שהחיינו יש לברך קודם המילה כפי שכתב הרמב''ם בהלכות ביכורים עיין שם וכן מנהג ירושלים וכ''כ ברית כהונה שבא''י המנהג לברך לפני המילה וכ''כ ספר היראים שעצם מסירתו לבעל הברית זו היא הכנסתו למילה וכ''כ בשו''ת מהר''ם אלשקר (סימן יח') דעת רש''י והכתוב בתשובות הגאונים ז''ל שכתוב שם כתב רבי' החסיד ז''ל אבי הבן צריך לקחת בנו הוא בעצמו ולהכניסו לברית ולא על ידי שליח ובעוד שהוא בין זרועותיו מברך להכניסו וכו' קודם שימולו אותו שהברכה אינה אלא על ההכנסה שמכניס אותו ואין צריך לברך ברכה זו לאחר שמלין אותו דהא ברכה לבטלה היא ונראה שזה רבינו החסיד הוא רבי חנוניא החסיד איש ירושלים שאמרו עליו שם הגאונים שקבלו מרוב הקבלות הערוכות לו מימי התנאים ז''ל. וכ''כ בשו''ת יביע אומר שם וא''צ לברך ברכה זו אחר שמלין אותו שברכה לבטלה היא וכ''כ בירושלמי וכ''כ רבינו יהושע הנגיד (סימן י''ט) שמברכים להכניסו ואח''כ שהחיינו ואח''כ המוהל וזהו מנהג אצלנו ברוב הישובים עכת''ד.

וכן העיד שנוהגים בכל המקומות הגאון יעקב קאשטר''ו לברך קודם בבריתו של אברהם וכן נהגו רבותיו. וכ''כ בסידור איש מצליח. וכ''כ בספר אוצר הברית שאצל עדות המזרח מברכין לפני המילה וציין לעוד פוסקים רבים אך לעדות אשכנז נוהגין שמברכין בין חיתוך לפריעה ע''כ ושוב הניף ידו שנית מרן הגאון עובדיה יוסף שליט''א בספרו יביע אומר (חלק ז' סימן כ''א) שעל אבי הבן לברך לפני המוהל ודחה את כל השגותיו של הגאון הרב משאש שליט''א.

מכל המובא לעיל שהרי''ף ועדותו של בנו של הרמב''ם ורבינו ירוחם והרא''ם ורש''י וגם הזוהר ועדותו של הב''י על מנהג ארץ ישראל ואחרונים מסכימים לדעת רשב''ם שיש לברך לפני המילה, כך יש לנהוג לכתחילה לברך להכניסו לפני המילה אך אם לא בירך יכול לברך כל זמן המילה והפריעה כפי שכתב הב''י (בחלק או''ח סימן תל''ב) בשם הכולבו דכל מצווה שיש לה משך זמן כל היכא דבריך מקמי סיום המצווה עובר לעשייתו עכ''ל וכ''כ בספר מילה לרבי יעקב הגוזר (עמ' 80) ובאר יעקב שם שיכול לברך כל שעת עשייה ויתירה מזאת כתב הב''ח שם בשם הרא''ש שיכול לברך בתוך משך זמן המצווה כגון בדיקת חמץ אעפ''י שסיים הבדיקה לא הוי עדיין סיום המצווה וממילא יכול לברך עד לזמן הביעור וכ''כ הלבוש (בסימן תלב) כל מצווה שיש לה משך זמן כל היכא דבריך מקמי סיום המצווה עובר לעשייתו הוי וכ''כ בשו''ת הרי''ף (סימן רצג) שהמצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן הילכך מברך ואחר כך נותן קדושין וכן אבי הבן צריך שיברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואחר כך מלין אותו ואפילו אם בירך לאחר שמל אם לא פרע עדיין מותר משום דאמרינן מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. וכ''כ ספר כלבו (סימן עג) ומברך אותה אחר המילה קודם הפריעה והואיל שמל ולא פרע כאלו לא מל ועובר לעשיתה מקרי ואין לחוש שמא יבא לידי ברכה לבטלה כי אחר שהתחיל באמת לא ימלך .

וכ''כ בשו''ת (יביע אומר חלק ח') מי ששכח לקבוע מזוזה בביתו ונזכר אחר כמה ימים וכן מי שלא בירך בשעת הדלקת נרות חנוכה יכול לברך עליהם כל זמן שהנרות דולקים עיין שם בהוספות ומילואים. וכ''כ בעיקרי דינים בהלכות מזוזה (סעיף ח') בשם מהר''י נבון מדברי הרמב''ם שאף לאחר כמה ימים ניתן לברך המזוזה דכל זמן שעשייתה קיימת מברך אחר עשייתה וכ''כ בשו''ת מכתם לדוד (חלק או''ח סימן יא) בעניין ברכת המזוזה כל ששכח ולא ברך על קביעותה מברך אחר קביעותה על קביעות מזוזה. ולמד מ''ש הרמב''ם ז''ל מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשיה ובזה דייקא ג''כ מאי דאיכ' למידק בל' הרמב''ם שכתב וז''ל אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך. וכ''כ הט''ז ומג''א (באו''ח סימן תלב) שכל מצוה שיש לה משך זמן מברך בזמן עשייתה איברא ששחיטה ומילה שאחר עשייה אין להם המשך (עשיית המצוה) ולכן אין לו לברך לאחר הברית עיין מחצית השקל שם וכ''כ הפרי חדש שם שהסכים עם הש''ך שפסק כדברי הרמב''ם (בסימן יט) בהלכות שחיטה ועיין עוד שם בנקודות הכסף שמקור דבריו של אשר''י שלכתחילה יש לברך לפני עשייה ובדיעבד יכול לברך לאחר העשייה הוא מירושלמי שבשחיטה יש לברך אחר השחיטה שמא תתנבל והסכים עימו ספ' ברכת אברהם ועיין בש''ך שם שפסק שאין לברך לאחר העשייה וציין לרקנטי אבודרהם בעל המאור הרי''ף ור''מ אלשקר ובמיוחד דקי''ל כל ספק ברכות להקל וביד מלאכי (כלל שמב) כתב לשון עובר לעשייתן משמע קדימה בסמוך וכל מה שאפשר לסמוך ברכה למצווה בלא הפסק הוא ראוי לעשות וציין לתשב''ץ.

אך אם לא בירך עד לאחר הפריעה אין לו לברך וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמא) דדוקא קודם שפרע מותר לברך להכניסו דמקרי ג''כ עובר לעשייתו אבל אחר הפריעה אסור לברך דברכה לבטלה הוא. ולפי''ז נ''ל לגירסת המג''א (סי' רמ''ד) ברמב''ם (פי''א מהל' ברכות) הנ''ל שחט ולא בירך וכו' מל ולא בירך אינו חוזר ומברך וכו' גם ברכת להכניסו במשמע כיון דברכת המצווה הוא גם לר''ת אחר הפריעה שכבר נגמר כל המעשה שוב אין מברך אם עבר זמן תכ''ד מהפריעה וכ''כ שו''ת הרא''ש (כלל כו סימן א') אבל ראיתי בארץ הזאת, שאבי הבן מברך אחר גמר המילה, וקשה עלי המנהג אלא שאיני יכול לשנותו, וגם יש להם סמך מדברי רבינו תם ז''ל.

ולכן נראה שאם ירצה לברך יש לו על מי לסמוך משום שזאת ברכת שבח ועוד שהמוהל עוד עסוק במצווה שבודק שלא נשארו ציצים ואולי אף לאחר המציצה כי המציצה ספק אם היא חלק מהמצווה או רפואה בעלמא כפי שנמצא בחידושי הר''ן שמסתפק האם המציצה נחשבת רפואה או מצווה וכתבו חלק מהאחרונים שהמציצה חלק מהמצווה ממש וכן כתב ספר ברית אברהם בשם אור החיים הקדוש וכן בזוהר וכ''כ הגאון מהר''י אסאד שהמציצה מגוף ובשו''ת איש מצליח (חלק יו''ד סימן מ''א) כתב בשם קצות החושן שהמציצה אינו אלא רפואה וציין לעוד פוסקים ובספר אוצר הברית מנה עשרות פוסקים שהמציצה מצוה ומאידך עשרות פוסקים שהיא רפואה לכן שב ואל תעשה עדיף.

ומי שיברך לאחר המציצה תוך כדי דיבור יש לו על מי לסמוך עיין בדברינו (בסעיף יח) ותוך כדי דיבור נלמד מהב''י (בחלק א''ח סימן קמ ובסימן רו) בתשובת הר''ד אבודרהם וה''ר גרשום ב''ר שלמה שהייה אינה נחשבת להפסק בברכה דהלכה כרבא דאמר מברך ואחר כך בוצע דלא חשבינן שתיקה להפסקה ל''ש מרובה ל''ש מועטת ועוד פסק דאמנח קמיה חיילא ברכה עליה וחלקו עליו הפוסקים בדבר השני שאם בירך על ס''ת וצריך לקרוא פרשה אחרת יש לברך שוב אבל הסכימו עמו ששהייה בין הברכה למעשה אינה נחשבת להפסק. ובס''ת צריך לחזור ולברך וכן פסק מרן (בסימן קמ) ואמנם המג''א הט''ז חוט השני רעק''א בשם מוהריק''ש ופרח שושן אשל אברהם הגר''א פמ''ג משנה ברורה ועוד שחילקו לענפים מתי יברך ומתי לא עיין שם. אלא שהרדב''ז (בסימן רמח) כתב על זה שברכת התורה ברכת מצוות היא ובכל הקריאה באיזה מקום שיהיה איכא מצווה אם כי שפיר מיקרי ברכת המצווה ואין צריך לחזור ולברך וכתב מחזיק ברכה (בסימן קמ) שאף קודם שהתחיל ראו שס''ת פסול נקטינן סב''ל וכ''כ כף החיים (בסימן קמ) וציין לרב לד''א ובן איש חי (בפרשת כי-תבא ש''א) .

והעולה שאין לחזור ולברך כלל אם הראו לו מקום אחר משום סב''ל וכ''כ בשו''ת גינת ורדים (חלק א''ח כלל א סימן כ) דשהיה זו דגלילת ס''ת אינה מפסקת כיון שהוא לצורך הקריאה ודמי לגביל לתורי. ועיין בברכי יוסף (בסימן קמ) מעשה שהיה לפני מרן שלא גלל הס''ת וברך פעם אחרת ולכן העושה כדעת מרן יש לו על מי לסמוך וציין ליעב''ץ שאין לברך. ועיין עוד בשו''ת ויקרא אברהם (חלק א''ח סימן ב).

והב''י ציין (לסימן ר''ו) שכתב שם בשם שבלי הלקט שמצא לרב נסים גאון המברך על הכוס ונלקח ממנו הכוס ובא לשתות כוס אחר חוזר ומברך פעם שנית וה''ה לכל דבר וראיה מירושלמי הדין דנסיב תורמסא ומברך עליה וכו' ומסתברא דלא איפשט ושמא סברת הגאון ז''ל לשוויה כתיקו דאיסורא ולחומרא והמברך על מצווה לעשותה או על דבר לאוכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונתעכב מעט ועלתה בידו לאחר מכאן צריך לחזור ולברך דאמרינן בירושלמי הדא אמרה ההוא דנסיב פוגלא והוא לא אתא בידיה וכו' דהיינו שכאן כוונת הברכה על מה שבידו וממילא הכל נגרר אחריו כאשר לא עלה בידו לברך על מה שבידו יחזור ויברך וכן משמע מהתוספות במס' ברכות דף (לט.) ורבינו יונה שם על הרי''ף וכ''כ ביאור הלכה שם בשם הפרישה נהר שלום הגר''א ועיין בירחון אור תורה (סימן מט') בדברי הגאון הרב משאש שליט''א שכתב כן והרמ''א שם רוח אחרת עמו שאם בדעתו על הכל אעפ''י שעל מה שברך נמאס אינו חוזר ומברך וכן נראה דעת רבינו זלמן שם.

וקיימא לן דבכל דוכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר ממקדש ומגרש ועבודה זרה כדאיתא בפרק יש נוחלין (ב''ב קכט:) ובפרק בתרא דנדרים (פז.) עיין ב''י (סימן רלד) ומסתברא דשיעור עיכוב זה כדי שאלת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי ומורי דבהכי לא חשיב הפסקה ודוגמת זה אמרינן בירושלמי דהרואה גבי ברקים היה יושב בבית הכסא אם יכול בתוך כדי דיבור לברך יצא ואם לאו לא יצא למדנו מכאן דתוך כדי דיבור לא חשיב הפסקה טפי מהכי חשיבא הפסקה ברכה שנתחייב בה ולא יכול לברך אותה לפי שעה .

פירוש הדברים אם ברך על דבר ונמאס הדבר שברך עליו ולא יכל לאוכלו או לקיימו ולאחר תוך כדי דיבור יכל לבצעו אין צריך לחזור ולברך שוב שאין השהייה נחשבת בדיעבד להפסק עיין (סימן קס''ז) אך אם נמאס כליל ולקח דבר אחר אעפ''י שהוא תוך כדי דיבור צריך לחזור ולברך אעפ''י שהיה מונח לפניו אומנם דבר שבברכתו ובדעתו על הכול כגון נהר מים זורם או שהפירות כולם על השולחן (ואינו מחזיק בימינו ואיטר בימין דידיה ומברך בכך מגלה את דעתו שעליו הברכה ואעפ''י שאחר הברכה בחר פרי אחר) אינו חוזר וכ''כ רבינו זלמן שם וכ''כ כנה''ג (סימן רט) (ובסימן רי) וכן אם עשה את המצווה או נתחייב ועדיין לא עבר שיעור תוך כדי דיבור רשאי לברך רמ''א להלן ויד מלאכי (כלל ר''ץ) בשם פר''ח ובמקום אחר כתב ההיפך מזה והוא תימה וגם שכנה''ג פסק נגד דבריו ומרן רק כאשר לא ניתן לברך לפני כגון רעמים שלא ניתן לברך קודם אך דעת הרמ''א שניתן וכן פסק בהלכות שחיטה (סימן י''ט) עיין שם ופרישה כתב (בסימן קס''ז) דעד כ''ב אמות מקרי תכף דהיינו דווקא במצות חלוקות כגון נטילה המוציא אבל בין ברכה לעשיית המצווה קפדינן בכל שהוא ע''כ נמצא שבין ברכות המילה למילה יש למעט את השהייה ואילו ברכת להכניסו ושהחיינו שנתחייב בה ולא בירך ועבר השיעור תוך כדי דיבור חשיב הפסקה וממילא לא יוכל יותר לברך להכניסו לדעת מרן והט''ז והפמ''ג ביו''ד שהשיעור הוא ד' תיבות.

אלא שחידושי הגהות כתב ששיעור הפסקה הוא רק שלום עליך רבי ולא יותר וכן ראיתי בתוספות ברכות (כז.) וציינו לב''ק וכ''כ א''ר בשם ל''ח ושו''ת אבני נזר (חלק יו''ד סימן שד') כתב שהרמב''ם בפרק ב' מהלכות שבועות כתב דכדי דיבור הוי כדי שיאמר שלום עליך רבי והשמיט תיבת ומורי. ונראה דקשיא לי' להרמב''ם קושיית התוס' וכ''כ שו''ת בנימין זאב (סימן לז) בשם הר''ן והוא כדי שאילת תלמיד לרב כדאיתא פ''ק דמכות דהיינו שלום עליך רבי וכ''כ כנסת הגדולה שהסכמת כל הפוסקים כאחד דתוך כדי דיבור הוא שלום עליך רבי ותו לא ומה שכתבו ומורי היא טעות סופר וכ''כ הגאון רבינו זלמן (בסימן רו') וכ''כ בשו''ת הר צבי (סימן ב') וכ''כ משנה ברורה בשם רוב אחרונים (בסימן רו) (ובסימן תפז') וכ''כ המג''א וכתב עוד בשם אבודרהם דשתיקה לא חשיב הפסק ופסק הוא שם ולכתחילה ודאי לא מפסיקינן אבל בדיעבד א''צ לחזור ולברך עכ''ל וכ''כ רבינו זלמן (בסימן רו) וכ''כ משנה ברורה שם בשם א''ר מ''א ועוד מהטעם סב''ל ואם הפסיק בדיבור הוא לעיכובה וצריך לחזור ולברך שנית ובשתיקה היא רק לכתחילה.

נמצא מחלוקתם כמה הוא זמן תוך כדי דיבור אם הוא ד' תיבות או ג' תיבות ואמרינן בזה ספק ברכות להקל ומרן פסק כדלעיל (בסימן רכ''ז) וז''ל היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא (מדובר בברכות שבח) וכן אסף איש טהור הרב הגאון יצחק יוסף שליט''א בילקוט יוסף (חלק ג' סימן רכ''ז) שאין לברך ברכת השבח אחר כדי דיבור עיי''ש באורך והם רמב''ן, ריטב''א, הר''ן ,ספר המכתם, מהר''ם חלאוה, המאירי, אורחות חיים, שבולי הלקט, ברכת אברהם, אליה רבה, חמד משה, מאמר מרדכי, עולת תמיד, מור וקציעה, פתח הדביר, מחצית השקל, נהר שלום, חיי אדם, דרכי חיים, מערות אהרון, משנה ברורה וכף החיים ועוד רבים ומשמע מכלם דהינו לעיכובא שלאחר תוך כדי דיבור אינו מברך ואף לשיטת הט''ז כאן לא יברך משום דגברא חזי וכן כתב הש''ך בשם מהרי''ל וכ''כ ספר זוכר הברית בשם מנחת יוסף וכ''כ הגאון רבנו זלמן בהלכות ברכות ועוד אחרונים.

ולכן ברכת המילה ניתן לברך עד תוך כדי דיבור זאת ועוד מה שפסקו לברך תוך כדי דיבור משום שזאת ברכת שבח אבל ברכת להכניסו לא מוסכם לכל הפוסקים לכל שזאת ברכת שבח כדאמרינן לעיל. ועיין עוד בס' הלכות קטנות (סימן רל) לרבינו חאגיז שנשאל מי שאכל פרי ולא בירך עליו שהחיינו ותשובתו כיוון דאדחי אדחי.

ובמיוחד כאשר המוהל מוהל ופורע יחד כחכמי סלונקי שמרן הגאון רבנו עובדיה יוסף שליט''א בשו''ת יביע אומר (חלק ז' סימן כ''ב) והרב משה פינשטיין זצ''ל (בסימן קנ''ח) הוכיחו שלכתחילה יכול לחתוך יחד נראה לכ''ע יש לברך לפני הברית משום שאין כאן כלל זמן בין מילה לפריעה לכך יש להיזהר טפי כדי שלא יעבור שיעור תוך כדי דבור ובפרט היות ורבים המוהלים משתמשים עם מחט הפרדה וע''י כך נחתכים שני העורות בב''א ואין פריעה כלל ועוד אף למי שעושה פריעה בציפורן לאחר שהעורות ירדו מטה והתגלה העטרה כבר נחשב נימול עיין בדברינו (בסימן ז') וכן ראיתי בשו''ת אבני ישפה (חלק ב סימן עח) שהעלה שמבקום שהמוהל זריז יש לברך להכניסו לפני החיתוך (אמנם כתב לאחר ברכת המוהל).

וממילא תחילת הברכה לא תהיה עובר לעשייתן לכן צריך לפחות שיתחיל לברך תיכף אחר ברכת המוהל שתהיה התחלתו קודם גמר החתוך וכן כתב הרב משה פינשטיין זצ''ל זאת ועוד עד שהקהל יענו לאבי הבן על ברכתו כשם שהכנסתו וכו' נמצא שברכת שהחיינו נידחת בעוד זמן כך שמסיום המצווה עד לברכת שהחיינו עבר זמן תוך כדי דיבור ודע שאם אבי הבן מוהל לכו''ע צריך לברך קודם המילה כיון שהוא עצמו עושה המצוה ודאי צריך להיות עובר לעשיתו שמה שהתיר ר''ת לברך אחר המילה משום שהמצווה נעשות ע''י שליח וחיישינן שמא ימלך אומנם לתירוץ שזאת ברכת שבח ניתן לדעת ר''ת לברך אחר המילה עיין לעיל.

וכ''כ שו''ת ציץ אליעזר (חלק ח' סימן לב) דחיישינן שמא תתקלקל המילה והויא ברכה לבטלה, וחיישינן להכי משום דאין אבי הבן מוהל ואין המילה בידו לעשותה. וכ''כ שו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמא) שמה שפסק הטו''ז (סי' רס''ה) דאב המל מברך קודם המילה להכניסו א''כ פשיטא מלתא דאם עבר ושכח ולא בירך בין חיתוך לפריעה לא יברך להכניסו אחר שכבר פרע ונגמר המעשה הכנסת לברית לגמרי וכ''כ תועפות ראם בשם הכולבו והתשב''ץ ועוד שטרוד בעשיית המצווה היאך יפסיק יברך להכניסו ושהחיינו ועוד נגרם צער לתינוק בשל ההפסקה אם יברך בין חתוך לפריעה וסכנה לתינוק מאיבוד דם ועוד שיתמלא החתוך בדם ובדוחק ימצא הפריעה אח''כ. וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמא) ד''ה אמינא ליה כשאבי הבן מל אותו בעצמו מברך להכניסו קודם המילה וציין לשלטי גבורים בשם רשב''א ורב שר שלום. ובעל העיטור ורא''מ וכן כתב הטו''ז שהוא נהג בעצמו כך ע''כ ועיין עוד פ''ת ,באר היטב, מהרי''ל, רשב''ם ושו''ת מהר''ם אלשקר וכ''כ שו''ת הרא''ש (כלל כו סימן א) והא דאמרינן (פסחים דף ז:) דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן, הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצוה. אלא שבשו''ת הרשב''א (חלק ד סימן רו) כתב ואפי' מל אבי הבן לדעת ר''ת יש לברך לאחר הברית וטעמא דמילתא, לפי שברכת האב אינה אלא כברכת השבח, על שזכה להכניסו בברית, כמו: אשר קדש ידיד מבטן אבל כתב עוד כשהאב מל, מברך להכניסו קודם המילה. וכ''כ הרב בעל העיטור, והגאון רב שלום ז''ל וכן עושים מעשה אצלנו, בברכת אירוסין עושים מעשה בכל המקומות ששמענו ע''כ.

כתב הערוך שולחן בשם התשב''ץ שיותר טוב שהמוהל יברך בין המילה לפריעה ודברי התשב''ץ קשים מהטעמים שכתב הט''ז כדלעיל מכל מקום פשוט שיכול לברך על המילה כל זמן שלא סיים את הפריעה דמל ולא פרע כאילו לא מל וכ''כ הרמב''ם (בהלכות ברכות פרק י''א) וז''ל העושה מצווה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשיה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך וכו' עכ''ל ועיין רמ''א (סימן רס''ה סעיף י') וש''ך (ס''ק י') והגר''א (סעיף י''ז) ומהרי''ל וכן פ''ת בשם חתם סופר שפשוט שאפי' על ציצין המעכבים הפריעה חוזר ומברך על המילה ולהכניסו ע''כ. וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ד) וכל שצריך למול פעם אחרת צריך לברך פעם אחרת לפניה ולאחריה אשר קדש וציין למהרי''ל וס' אגודה.

איברא קצת קשה כיצד יברך על המילה שפירושה לחתוך וכאשר הוא רק פורע אלא לא קשיא שבירושלמי דף (פז:) פירשו המול ימול מכאן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה וכו' וכן אמר יודא בן פזי ''אז אמרה חתן דמים למולות '' מיכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה וכו' ופירש קרבן העדה ''למולות'' לשון רבים שני מילות.

כשאבי הבן מוהל כתב בספר ברכת השיר והשבח שיש לברך קודם להכניסו ואח''כ המילה ושהחיינו וכן כתב נהר מצרים ובס' תועפות ראם (סימן תב) כתב בשם התשב''ץ והכולבו מברך האב להכניסו אחר ברכת המילה לפי שאין בידו לקיים המצווה כשמל אדם אחר ע''כ משמע כשהאב מוהל יברך להכניסו קודם ברכת המילה וזה אינו אלא כוונתו שאף לדעת ר''ת יש לברך להכניסו כאשר האב מוהל לפני ברכת המילה כדאמרינן לעיל ולא נחת מה קודם למה וכן ראיתי מפורש בדבריו (בסימן עג) שכתב המל את בנו מברך שני ברכות אלו אקב''ו למול הבן ואשר קב''ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואחר כך מוהל, ובשו''ת הלכות קטנות (סימן מט) כתב וז''ל כשאבי הבן מל את בנו מברך להכניסו על חיוב פרטי שיש עליו יותר מעל כל ישראל וברכת על המילה להורות החיוב הכללי אשר עליו בכלל כל ישראל וא''כ אם יברך להכניסו וברכת למול את הבן אין לה שחר דמה עניין לברך ב' ברכות המורות החיוב הפרטי וכו' והגר''א כתב (בסימן רס''ה סעיף קטן י''ד) דברכת להכניסו היא תוספת על ברכת המילה שנצטוה אביו עליו יותר מאחר וברכת המילה נכללת בו אלא לכתחילה יברך קודם על המילה כמו בברכת הפירות בכולל ואינו כולל עכ''ד וכ''כ הט''ז וכ''כ רבי יעקב הגוזר בשם אבי העזרי ועיין עוד בבאר יעקב שם וכ''כ ספר זוכר הברית פירוש הדברים ברכת להכניסו כוללת בתוכה את ברכת המילה ואם יברך להכניסו שוב לא יכול לברך על המילה וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמא) דלהכניסו מברך אחר המילה ומטעם דברכת שבח הוא ואפילו אם האב עצמו מוהל נמי. ולכן כאשר האב מוהל יש לברך קודם על המילה ויהיה הסדר המילה.

כדלהלן:

א. יברך על המילה. ב. יברך להכניסו. ג. שהחיינו.

ואח''כ ימול והקהל עונים כשם שנכנס וכו'.. ראה להלן (סימן י''ג) את סדר המילה.

אך כאשר אבי הבן אינו המוהל הסדר כך :

יחזיק אבי הבן את בנו בזרועותיו ויברך כדלקמן :

א. להכניסו.

ב. שהחינו (עיין להלן בס' יא).

ג. המוהל מברך על המילה והקהל עונים.

אמנם במקום שהמנהג ידוע שמברכים בין מילה לפריעה ימשיכו במנהגם ולא אמרינו ספק ברכות להקל במקום מנהג אך טוב לשנות בדרכי נועם עפ''י מנהג ארץ ישראל כפי שכתבנו.

לסיכום: יכול לברך את ברכת להכניסו ושהחיינו תוך כדי דיבור מהפריעה אך לא יברך לאחר מכן וטוב לברך את כל הברכות קודם המילה .

פירות הנושרים:

1. ברכת להכניסו היא שבח והודאה על שזיכהו השי''ת להכניסו בבריתו של א''א.

2. אבי הבן צריך לקחת בעצמו את בנו ולהכניסו לברית ולא ע''י שליח ובעודו בין זרועותיו יברך ברכת להכניסו.

3. כל זמן שעסוק במצווה יכול לברך למול או להכניסו.

4. יכול המוהל לכתחילה לחתוך את שני העורות יחד(למול ולפרוע).

5. על ציצים המעכבים חוזר ומברך להכניסו ולמול.

6. אם בירך על המילה ונשתהה אין בכך כלום.

7. אם בירך על פרי שבידו ונמאס ואעפ''י שדעתו לאכול עוד ממה שלפניו צריך לחזור ולברך שוב על פרי אחר (ואם כולם היו על השולחן אינו חוזר) .

8. אין לברך אם עבר שיעור תוך כדי דיבור ממצווה שנעשתה ואם דיבר חוזר ומברך.

9. ברכת להכניסו כוללת את המילה ולכן יש לברך קודם על המילה כאשר האב מוהל.

10. מנהג ארץ ישראל לברך להכניסו קודם הברית.

11. אם בירך על ס''ת ונמצא שיש לברך פרשה אחרת אין לברך שוב ואף אם צריך להחליף ס''ת אחר.

12. שיעור של תוך כדי דיבור שנחשב להפסק הוא ''שלום עליך רבי'' .

13. אין שיעור השהייה בין הברכה לעשיית המצווה מעכב.

14. כל צורך מילה חוזרת ואף על ציצים מעור הפריעה צריך לברך פעם נוספת לפניה , ואחריה אשר קדש ולא יאמר קיים את הילד.

15. כאשר אבי הבן מברך להכניסו לפני הברית על הקהל לענות לאחר שהמוהל מל ( ואין צריך להמתין לאחר הפריעה).

16. כל מצווה שעסוק בה יכול לברך עד לפני סיומה.

17. יש לאחוז ביד ימין (ולשמאלי ביד ימין דידיה) ולברך ואם ברך ולא אחז כלל בדיעבד חלה הברכה ואין צריך לחזור ולברך.

18. אם אחז וברך על הגרעין ונמאס יש לחזור ולברך שוב על גרעין השני.

19. ברך על סל תפוחים ונתן עינו על אחד מהם ואחר כך נראה לו אחרת אין לו לברך.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
בריח התיכון

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן