סימן: א' - שאלה : בנסיעתו להקביל ברגל את פני רבו האם יכול לאכול ולישן מחוץ לסוכה כגון באוטובוס וכד' ?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן: א' - שאלה : בנסיעתו להקביל ברגל את פני רבו האם יכול לאכול ולישן מחוץ לסוכה כגון באוטובוס וכד' ?

--------

איתא בסוכה (דף כז:) מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד ברגל, אמר לו אלעאי, אינך משובתי הרגל. שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב ושמחת אתה וביתך. איני והאמר רבי יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה. לא קשיא, הא דאזיל ואתי ביומיה, הא דאזיל ולא אתי ביומיה. ובחידושי הריטב"א שם פי' בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא בכל יום ויום הוא חייב. ופי' דבריו יותר בראש השנה (דף טז:) וז"ל: שנאמר לא חודש ולא שבת, וכ"ת א"כ הוה ליה למימר חייב אדם להקביל פני רבו בשבת, י"ל דר' יצחק תפס קצה האחרון כי ההקבלה היא בכל תלמיד כפי קירובו לרבו, כי אם הוא בעיר חייב לראותו בכל יום ולא סגי בלאו הכי, ואם הוא חוץ לעיר במקום קרוב פעם אחת בשבוע או בחודש, וזהו שאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת [יש משעה] שראית אותו, ואם הוא במקום רחוק יש לו לראותו פעם אחת ברגל, ולא הוצרך ר' יצחק להזהיר אלא למי שרבו במקום רחוק שלא יתעצל לראותו, ושבת נמי דנקט כולל גם יו"ט. וכן פי' רבינו חננאל שם ועוד עיין לקמן. וכן מבואר בקידושין (נט.) כשהיו דורשין בהלכות הרגל היו מקבלין פני הרב עיין לרש"י ולתוס' והר"ן שם.

והרמב"ם ז"ל הביא להאי דינא (בהל' תלמוד תורה פ"ה ה"ז) וז"ל: וחייב לעמוד מפני רבו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו ולא יראה קומתו, ואח"כ ישב. וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל עכ"ל. וכן הזכירו נמי להאי דינא דרבי יצחק הרי"ף בראש השנה (דף ג:) והרא"ש שם (פ"א סי' ה). והמאירי בסוכה (כז:) כתב דדוקא דאזיל ואתי ביומא וכ"כ ראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרלט). ובחידושי הריטב"א פי' ואוקימנא שם דמיירי דאזיל ואתי ביומיה. פי' דאי לא אין לו לצאת מביתו ברגל בחולו של מועד דמצי נפיק, דביום טוב גופיה בתוך התחום הוא ולא סגיא דלא אזיל ואתי ביומיה. ומדברי מרן אין הכרע במה שכתב בשו"ע (או"ח סימן תרמ סעיף ז) ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. ולא חילק הא דאזיל ואתי ביומיה, הא דאזיל ולא אתי ביומיה ובכסף משנה שם ע"ד הרמב"ם כתב בדעת הרמב"ם דאין לחלק בין אזיל ואתי ביומא בין לאו חייב להקביל פני רבו דזהו דוקא לר"א דיחידאה הוא וסבירא ליה הכי דאזיל ואתי ביומא ואין הלכה כמותו אלא כרבי יצחק ע"ש.

והנה רבים הקשו על הגמ' הנ"ל דפתח ברגל וסיים בחודש ושבת, עיין לגאון צבי הירש חיות שם שהביאם. ותירץ לשיטת רש"י דאם עושין נשים מצוה אשר מן הדין פטורים אזי עוברים על בל תוסיף והקבלת פנים ברגל אם הוא מצוה אזי נשים פטורות דמ"ע שהז"ג היא שפיר אמר לא חודש ולא שבת דבחודש ושבת רשאית למיזל כיון דליכא מצוה באנשים משא"כ רגל דאיכא מצוה באנשים אסורה לילך אצלו דעוברת בבל תוסיף. מבואר מדבריו דליכא מצוה להקביל פני רבו בחודש ושבת.

אלא שאין כן דעת המג"א (באו"ח סימן שא ס"ק ז) שאף שכתב שהחיוב להקביל פניו דוקא ברגל אבל בשבת וחדש ליכא חיובא אבל מ"מ מסכים דמצוה איכא, ועוד דבסימן תקנד (ס"ק יב) כתב לחד תירוצא שיש חיוב בשבת ע"ש. ועוד כתב שם שהשוה הכתוב דין אשה לאיש בזה כדילפי' משונמית מבואר בדבריו שאינו הולך כלל בשיטת מהר"ץ חיות הנ"ל. ובערך השולחן למהר"י טייב חאו"ח (סי' שא סק"א) הביא את דברי המג"א (סי' שא סק"ז) דאשה שוה לאיש בזה כדילפינן מהשונמית שהלכה לקבל פני אלישע, והקשה ע"ז דהרי המג"א (בסי' תקנד) כתב דבחול אע"ג דחיוב ליכא להקביל פני רבו מצוה מיהא איכא. וא"כ מדוע בעלה דהשונמית אמר לה לא חודש ולא שבת הרי גם בחול איכא מצוה. ואחר שפלפל כתב ליישב, דבעלה של השונמית אמר לה כן אחר שאמרה ארוצה וגו' דאחר שראה אותה שהיא מקפדת ומזדרזת ללכת במרוצה מפני החיוב, לכך אמר לה הרי אין זה חודש ושבת שיש בהם חיוב, אלא יום חול הוא ואינו אלא מצוה בעלמא. יעו"ש. והובא בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג חו"מ, מילואים סימן טו עמוד תרה בהערה אות ד). וכ"כ בשו"ת קול מבשר (חלק ב סימן כח) משמי' דרבינו הגאון ר' העשיל ז"ל שפי' עפי"ד הגמ' איתתא לא תיזל לבי מדרשא בעידנא דאיכא בני רב והשתא א"ש דמוכח מהתם חיוב הקבלה ברגל אף דהתם לא כתיב רגל דאדרבה בחדש ושבת דוקא איבעי לה למיזל משום דליכא בני רב דאינו זמן הקבלת פני רבו ומדלא קאמר נמי לא רגל היום מכלל דחייב להקביל פני רבו ברגל ולא איבעי לה לשונמית למיזל ודו"ק. ותרתי שמעינן מדבריו שאשה פטורה מחיוב זה וכמו שהעיר מהר"י טייב, ועוד שחודש ושבת אינם זמן הקבלת פני רבו וכדעת מהר"ץ חיות. וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (חלק א סימן סג) בשם ספר חסידים (סי' שי"ג). ובמקום אחר כתב (חלק א סימן סט) אשה נשואה פטורה גם מכבוד רבה כשבעלה מוחה בידה, אבל כשאינו מוחה ודאי שהיא חייבת בו כמו שהיא חייבת בכבוד אבי' ואמה כמבואר בש"ך (יו"ד סי' ר"מ סקי"ט) שאם אין בעלה מקפיד חייבת בכל דבר. ומסתבר דה"ה לענין כבוד רבה ע"ש.

אלא ראיתי שהעלו האחרונים דכיום אין חיוב כלל מצוה להקביל את פני רבו אף לגברים ובנוסף לטעמם כתבו להוכיח כן ממה שהטור ומרן בש"ע השמיטו דין זה ולא כתבו חיוב בזה. ועיין לשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רכח) דלא שייך דין "רבו" שיהיה חייב לקבל פניו, דבעי עכ"פ גדר איש האלקים איש קדוש בבחי' מ"ש [שבת נ"ו ע"א] וה' עמו מלמד שהלכה כמותו בכל מקום, ובחגיגה (ו ע"ב) אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואים תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין עיי"ש, וזה ת"ח שבזמן הש"ס לא שבזמנינו וגם בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא או"ח סימן צד) כתב שאין עתה חיוב אלא בזמן בהמ"ק, שמפורש שדין זה תלוי בדין עליה לרגל, ודין עליה לרגל תלוי בהקרבת הקרבן וכיוון שלא יכולים להקריב את הקרבן ממילא אין הולכים לרב, שלא יהא כבודו גדול מכבוד שמים, עיי"ש. ומבואר בדבריו שלמד גם בדעת השו"ע שהשמיט הלכה זו משום שבזמן הזה לא נוהגת מצוה זו. והביאו גם שערי תשובה (או"ח סימן תקכט ס"ק ד). וגם כף החיים (סימן תקכט אות לד) ציין לנוב"י אך סיים את דבריו בדברי החיד"א בשמחת הרגל על מס' סוכה דעתה שאין בהמ"ק חייבים לקבל פני הרב שהוא כמקבל פני השכינה זכר לחיוב ראייה לקבל פני השכינה ע"ש בדבריו.

ובשו"ת יחל ישראל (סימן יד) ציין לערוך לנר (סוכה כז, ב,). ולשו"ת שבט סופר (או"ח סי' יז) שהורו דלא כהנודע ביהודה. וכ"כ הרד"ק (מלכים ב פ' ד פ' כג) ושו"ת בצל החכמה (חלק א סימן סג) דרבים החולקים על הנוב"י בזה וראיתם מפרש"י שכ' דרבר"ה ור"ח היו פטורים מסוכה יען עסקו במצוה שהלכו לקבל פני ריש גלותא וכדאמרינן חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ע"ש, וכזה פי' עוד בכמה מקומות. שכ' שהוא משום כבוד התורה ולומדיה וחייב להקביל פני רבו שהוקש כבודו לכבוד המקום וראיה מדברי הרמב"ם וציין גם לשו"ת מהרי"ל דיסקין (ח"ב קונט' אחרון סי' נ"ד) ולס' יערות דבש (היפך דברי הגאון נוב"י) דדוקא אחר חורבן ביהמ"ק שייך מצות קבלת פני רבו ברגל, דהו"ל כקבלת פני שכינה, זכר לקבלת פני שכינה במקדש ע"ש וכ"כ כף החיים (סי' תקכ"ט אות ל"ד) והעתיק דברי הגאון החיד"א ז"ל בס' שמחת הרגל שכ' בשם הגרר"י ז"ל כהנ"ל. ולטעם זה מסתבר שצריך להקביל פני רבו בזמן שהוא יו"ט של שניהם דאז הוי זכר ודומיא למקדש דכשם שבא לראות כך בא לראות כדרשת חז"ל לאפוקי תושב א"י שעלה לביקור בחו"ל והוא יו"ט שני של גלויות.

אמנם הליץ בעד הנוב"י בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן מא) דבאמת קושיא מעיקרא ליתא, דהנו"ב מה שמבאר שם הוא רק דליכא חיובא אבל מצוה הוא מודה שפיר דאיכא גם בזה"ז, ולכן אין כל קושיא לא מהגמ' בסוכה ולא מהמקומות הנז' בשו"ע, ולזה דאיכא מצוה הוא לא רק ברגל כי אם אפילו בשבת, ואפילו יש מקום לומר דאיכא חלות מצוה גם בימות החול כמבואר במג"א (בסי' תקנ"ד סקי"ב) יעו"ש. ומיושב בפשיטות דברי הנו"ב. ולפי זה צ"ל דדעת הנו"ב העוסק במצוה דרבנן אמרינן ביה דפטור מן המצוה ואפילו ממצוה דאורייתא שכך מוכח לפי דבריו ממעשה דרבר"ה ור"ח דהוו אזלי להקביל פני ריש גלותא והיו פטורים מהסוכה. ובעל הציץ אליעזר צריך להוכיח דהעוסק במצוה אפילו במצוה דרבנן שוב אין לו להפסיק אפילו למצוה דאורייתא, וצריך באור מנין לו זה ע"ש. ותו קשיא לי דמשמע מדברי הנו"ב שם דאין זה כלל חיוב אף מדרבנן וגם לא מנהגא אלא מעלה בעלמא שסיים שראוי מצד המוסר ע"ש. והא מוכח דבטלו מצות סוכה וכי בשל מעלה שרי לבטל מצוה מדאוריתא.

ועוד הלא הב"י (באו"ח סימן לח) כתב דדעת הרמב"ם כהירושלמי לדעת הכל אין כותבי ספרים וכו' פטורין מן התפילין דעד כאן לא פטר ת"ק אלא מן התפילה מפני שהיא מדרבנן אבל לכל מצוה דאורייתא מפסיקין כדרך שמפסיקין לק"ש ולא רצה לפסוק כהא דתניא בגמרא דידן דפטורים מן המצות דאפשר דשום תנא דסבירא ליה כרבי יוסי הגלילי קתני לה ופליגי עליה חכמים. ע"ע בברכי יוסף (או"ח סימן לח ס"ק ז) שחילק בסוגי המצוות. וע"ע להרב ביאור הלכה (סימן עב ד"ה אם יש) שציין לפמ"ג שדייק מדברי המג"א שהביא במשנ"ב וז"ל: דמשמע מזה דהעוסק במצוה אפילו במצוה דרבנן שוב אין לו לפסוק אפילו למצוה דאורייתא, וצ"ע מנין לו זה. עכ"ל. איברא שראיתי בשו"ת יביע אומר (חלק ז - או"ח סימן יב) שלדעת אחרונים רבים גם העוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא ע"ש.

ושו"ר בשו"ת יהודה יעלה (חלק א יו"ד סימן שי) שציין לפרש"י בסוכה (כה.) במשנה וז"ל שלוחי מצוה הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים פטורים מן הסוכה וכו' עכ"ל. הנה כל הני ג' דנקט רש"י כגון ללמוד כו' לדוגמא מצות דאו' נינהו גם לקבל פני רבו כמו לקבל פני אביו עי' יומא (ע"ז ע"ב) ובמשנה ס"פ אלו מציאות היה אביו ורבו בשבי פודה את רבו ואח"כ את אביו כו' אף דבירושלמי ספ"ג דפסחים קרי לקבלת פני רבו שביתת הרשות היינו רק בערך נגד פסח ומצות מילת בניו אבל ודאי מצוה דאו' הוא ומוכח כן מדנקט רש"י להא באמצע על כרחך כולהו מצות דאו' נינהו ומשמע א"כ כונת רש"י בהנהו תלתיו לשלול מצות דרבנן עכת"ד. וכ"כ בשו"ת עין יצחק (חלק ב - אה"ע סימן סב) בענין הקבלת פני רבו דהרז"ה ס"ל דזה הוי כעין דאורייתא ודרשו זה מן פסוק דלא חודש ולא שבת היום דמכלל דבחודש ושבת חייב לקבל פני רבו. ודברי קבלה כשל תורה דמי. וכן כתבו דהוי מצות עשה דאוריתא החתם סופר (בחידושיו לר"ה טז:) ובשו"ת שואל ומשיב (מהדורא תליתאה ח"א סימן תסד) והפנ"י דס"ל דקבלת פני רבו ברגל הוי מדברי קבלה והובאו בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג חו"מ סימן טו). ובשו"ת בצל החכמה (חלק א הערות). וכן נראה לי נמי לומר מדכריך ותני בחדא מחתא הרמב"ם (שם) חיוב לעמוד מפני רבו וקבלת פני רבו משמע דחיובם מדאוריתא.

ועוד פרש"י שם ור' עובדיה מברטנורא (פרק ב משנה ד) והמשנ"ב (סימן תרמ ס"ק לז) ועוד. דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו. וטעם לדבר ראיתי כתוב בראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרלה) משום דכשנחים וישנים להנאתם בלילה יכולים למחר לעסוק טפי וכעין זה כתב גם בספר תניא רבתי (בהלכות סוכה פ' פג). והגדיל לכתוב בספר אור זרוע (ח"ב הלכות סוכה סימן רצט) מהא דר"ח ורבה בר רב הונא כי הוו מיקלעי בשבתא דריגל' לבי ריש גלותא הוו קא גנו ארקתא דנהרא אמרי שלוחי מצוה אנן ופטירינן, והכא נמי מסתברא דת"ר בלכתך בדרך פרט לשלוחי מצוה, ואי אינו יכול לקיים את שניהם אמאי אצטריך קרא למיפטריה דמאי טעמיה יסתלק מן המצוה שעוסק בה ויתעסק במצוה אחרת, אפי' מצוה קלה לא שביק בעבור מצוה חמורה שאין אדם יודע מתן שכרן של מצות, ותו דאל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא ודאי אע"פ שיכול לקיים את שניהם פטריה רחמנא וגזירת מלך היא. ודווקא שעוסק במצוה בידיו כגון משקה אבידה או מאכיל דמיפטר בההיא שעתא למיתב פרוטה לעני אבל בשעה שאינו מאכילה ואינו משקה אותה חייב ליתן לו פרוטה אע"פ שהאבידה היא בביתו משתמרת. ובנו בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן קפג) חיזק את דברי אביו והעלה שבחורים ההולכים ללמוד תורה פטורים מכל המצות כל זמן שהם בבית רבם, כרב חסדא ורבה בר רב הונא שהיו פטורים כל זמן שלא שמעו הדרשה. ומ"מ אם ירצו לברך על הציצית ועל התפילין יכולין, מידי דהוו אנשים. שפסק ר"ת זצ"ל שהנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא ולהכי יוכלו להוציא בתקיעת שופר את החייבים. ולא אמרינן דלא אתי הפטור אפילו מדרבנן ויוציא את החיוב דכל ישראל ערבים זה בזה. וכדאמר בר"ה דכל הברכות אע"פ שיצא מוציא.

ואין כן דעת התוס' והרא"ש שם (סי' ו) והובאו נמי בב"י שכתבו שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, משמע אף על גב שאינם הולכים אלא ביום דאי אזלי ביממא ובליליא אפילו לדבר הרשות פטורין כדקתני בברייתא (כו.). ותימה אם יכולין לקיים שתיהן אמאי פטורים אטו מי שיש לו ציצית בבגדו ותפלין בראשו מי מיפטר משאר מצות, וצריך לומר דהכא מיירי בכי האי גוונא שאם יש לו לחזור אחר סוכתו לצורך הלילה יבטל ממצותו ביום. וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב ח חלק ב דף נז טור ג) ובספר מהרי"ל (מנהגים הלכות סוכות) שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, אמר מהר"י סג"ל זהו דוקא אי לא איפשר למיעבד תרווייהו, ואי יכול לקיים ג"כ מצות סוכה יעשה. דכה"ג בעי התם אטו אם מעוטף בטליתו ותפילין בראשו וקורא ק"ש ורבו עובר לפניו לא יחלוק לו כבוד ומסיק ודאי יעמוד לכבודו משום דמצי לקיים תרווייהו. והר"ן (יא. ד"ה ואיכא) הביא את התוספות (כה. ד"ה שלוחי) אבל לא נראה בעיניו אלא שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אף על פי שיכול לקיים את שתיהן ומיהו מודינא ודאי שכל שאינו צריך לטרוח כלל אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שתיהן דבכי האי גוונא יצא ידי שתיהן ומהיות טוב אל יקרא רע (ברכות ל., ב"ק פא:). וכ"כ רבינו זלמן (יח) וכף החיים (אות סד) דוקא כשצריך לטרוח אחר סוכה אבל בלא טורח צריך לישב בסוכ' עי' סי' ל"ח, וה"ה אם אין יכולי' לישן כ"כ בטוב בסוכ' ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו לקיים המצו' כראוי פטורין.

והמרדכי (סי' תשמ) כתב הולכי מצוה פטורים בין ביום בין בלילה נראה לראבי"ה (סי' תרלה) משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי הכל בכלל העוסק במצוה. וכ"כ המג"א (ס"ק יד) ומשנ"ב (ס"ק לח).

ומהגמ' שם (דף י:) נראה לומר דמשמע יותר כדעת האו"ז דאף בטורח מועט פטור דהא אתמר נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה. רב נחמן אמר כשרה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה. רב חסדא ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא, אגנינהו רב נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים, אשתיקו ולא אמרו ליה ולא מידי. אמר להו הדור בהו רבנן משמעתייהו אמרו ליה אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה ע"כ. והא יכלו להרים בקלות את נויי הסוכה לתוך ארבע טפחים במקום מושבם או ללכת לסוכה אחרת ללא טורח דמיסתמא ודאי שהיו שם עוד סוכות, משמע דאף בטורח מועט פטור. וכן ראיתי כדברינו במאירי שם שפי' שלא היו מתעכבים בסוכה אחרת יותר ממה שהיו מתעכבים באותה סוכה של ריש גלותא ואעפ"כ לא טרחו בכך ע"ש. ויש שפי' אחרת, ואמנם עדיין אפשר לדחוק ולומר דהגבהת הקישוטים שם נחשב יותר מטורח קל. ושו"ר בבאור הלכה (סימן לח ד"ה אם צריך לטרח) שכן מסכימים הב"י והרמ"א להלכה כדעת הר"ן והגהות אשר"י בשם האור זרוע מפני הראיות העצומות שהביאו לזה וכן המג"א הביא בשם הרב המגיד שהרמב"ם והגאונים גם כן סוברים דפטור אפילו ביכול לקים שתיהן וטעם הדבר לפי שכל העוסק במלאכתו של מקום לא חיבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אע"פ שאפשר לו וכו' עכ"ל ע"ש. ושו"ר שהעלה כן בחזון עובדיה (סוכות עמוד קסג סעיף כג) דאפילו אם נזדמנה להם סוכה בדרך פטורים מן הסוכה.

ושינה באוטובוס נראה להתיר גם בלא הטעם של קבלת פני רבו ממאי דדרשינן כעין תדורו אמר רחמנא, הילכך כל שהוא אוכל או ישן חייבתו התורה להיות בסוכה וזהו מה שדרכו בכל השנה הא לנמנם באוטובוס אינו בכלל כעין תדורו דאמר רחמנא והוא כהולך דרכים וכול הולך דרכים הולך כדרכו והדרך וההרגל לנמנם מידי פעם באוטובוס. וכן ראיתי שפסק בפסקי תשובות שם. וכן מובא בשו"ת חיי הלוי (ח"א או"ח סימן ח) בשם ביכורי יעקב דמצטער פטור מסוכה ולכן דמצטער אינו רגיל בכך לשוב לביתו בשביל שינה כזו וע"כ גם עתה פטור לילך לסוכה.

ואין לחלק ולומר שנימנום אינו בכלל שינה. דהא אמר רבא אין קבע לשינה. פי' טעמא דסוכה לאו משום גזירת תרדמה הוא אלא לפי שכל שינה חשובה קבע ואין לה שיעור לקבע, וכן אמרו בירושלמי שכן אדם ישן עראי ודיו, הלכך אף במניח ראשו בין ברכיו אינו ישן חוץ לסוכה והובא בחידושי הריטב"א סוכה (דף כו.) נמצא שאין בה חילוק בין קבע לעראי לעניין שינה. שאין אדם קובע עצמו לשינה. דפעמים שאינו אלא מתנמנם מעט ודיו בכך. איברא שראיתי לרב הגאון רצאבי שליט"א (חלק ג סימן קטז סעיף ו) שכתב שיש מי שאומר שיש להעיר את חבירו כשמנמנם באוטובוס או בבהכ"נ.

ואגב נימא מילתא ממה שראיתי במחזור ויטרי (בסימן רב) שלמד מתנא דבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיים. אמר אביי הילכך [נמרינהו] מעומד. שאין דרך להקביל פני רבו אלא מעומד וגם שו"ת ב"ח (ישנות סימן פ) כתב דצריך אדם לראות את עצמו כאלו יצא לקראת רבו לקבל פניו הלכך יצא לחוץ ולא יעמוד אפי' תחת הגג חוץ לביתו לחוץ ולעמוד ברחוב לקבל פני השכינה כדין היוצא להקביל פני רבו שיוצא מרשותו לגמרי להקביל פניו. עכ"ל. ומדבריו נלמד הלכות להקביל את פני רבו.

ובענין שליח מצוה ראיתי לכתוב פירוש נפלא שזמן רב לא ידעתי את נפשי בבאור הגמ' בסוכה (דף מז.) גבי עובדא דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור דלא ישבו בסוכה כל ימי החג משום דמאפר אתו, ופרש"י ותוס' שבהמותיהן רועות שם ולכן לא ישבו בסוכה. דאיך יתכן דבר כזה. דהיאומן כי יסופר דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור יהיו כל ימות החג הקדוש בשדה במקום שהבהמות רועות ולא יקיימו מצות סוכה כל ימי החג, והלא עוד משלשים יום קודם החג הי' להם לסדר עניני שמירת הבהמות שלהם ע"י אחרים רועי בקר וצאן באופן שיוכלו לקיים מצוה החביבה בשעתה בבתיהם ביחד עם תלמידי חכמים הנלוים להם לשמוח ביחד בשמחת הרגל בשמחה של מצוה ולא להיות ביחד עם בהמותיהם ולבטל מצות עשה דאורייתא מכל וכל.

וששתי לראות פירוש נפלא שהובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן לב) בשם הגאון הגר"ח ברלין ז"ל ונדפס בשמו בספר דבר אליהו סי' צ"ב. דיש להגיה הגהה אחת קטנה בל' הש"ס, וצ"ל: גמירי דמאיפרא אתו, והיינו שהיה להם דבר אצל איפרא הורמיז אימא דשבור מלכא ענין הנוגע לכלל ישראל שהי' כדאי לבטל על ידו כל ענין שמחת החג וכל המצות הנוהגות בו ולא הי' הענין ההוא יכול להתקיים ע"י אחרים זולתם ורק ע"י רב הונא בר ביזנא ועמו כל גדולי הדור, והיה הדבר בסוד כמוס שלא הי' ידוע לכל ההמון ואך ליחידי סגולה הי' נודע הדבר, ומאד יצדק על זה לשון גמירי שפירושו ידוע לנו בקבלה, שנסיעותיהם של כל גדולי הדור מביתם על כל ימות הרגל הי' הדבר תמוה לכל ההמון והי' להם בקבלה ליחידי סגולה שההכרח הי' להם אז לנסוע לאיפרא הורמיז בענין נסתר הנוגע לכלל ישראל עד שהוכרחו לבטל מצות סוכה כל שבעת הימים עד יום השמיני עכ"ל. והוא פירוש להפליא.

לסיכום : המקביל את פני רבו ברגל פטור מסוכה.

פירות הנושרים:

1. גם כיום חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל וי"א שהחיוב מדאוריתא.

2. העוסק במצוה פטור מן המצוה אף על פי שיכול לקיים את שתיהן, ומיהו כל שאינו צריך לטרוח כלל אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שתיהן בכי האי גוונא יצא ידי שתיהן דמהיות טוב אל יקרא רע.

3. אף אם צריך לטרוח מעט נראה לפוטרו מסוכה.

4. צריך להקביל את פני רבו מעומד ויצא לקראת רבו לקבל פניו הלכך יצא לחוץ ולא יעמוד אפי' תחת הגג חוץ לביתו לחוץ ולעמוד ברחוב כדין היוצא להקביל פני השכינה שיוצא מרשותו לגמרי להקביל פניו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן