סימן א - התעוררות לעבודת המדות

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שלחן ערוך המדות - א סימן א - התעוררות לעבודת המדות

--------

(((((המדות חיוב תורה)))))

א. הידעת כי המדות הטובות הן חיוב גמור דבר תורה, ומי שלא הולך בהן עובר איסורי תורה בכל יום, וכמעט בכל עת ובכל שעה, וכאשר בואר לעיל בשער המדות (חלק ההלכה סעיף א). והרי שהכועס ומתרגז, מתנשא או מתרברב, לאו דוקא כעס רב, או גאוה בלתי נסבלת, כי אם כעס מועט, וגאוה מועטת כגון עמידה על דעתו בהבנת הסוגיא, ואי קבלת דברי חברו כששורשה הוא הגאוה, ולכן אינו מודה על האמת, הכל אסור מן התורה. מי שאנוכי ולא מתחשב בזולת כגון מתיישב באוטובוס בכסא החיצוני, אף שאין מקומות ישיבה נוספים. מקרב את השולחן אליו מאוד, בו בזמן שיתכן שליושב בהמשך השולחן זה מפריע. וכדומה כל מה שסובב אותנו בכל יום ובכל שעה, כל סוגי ההתנהגות אשר נוטים קצת מן האמצע של כל מדה ומדה, הכל אסור ממש, ולא באיסורי דרבנן, כי אם איסורי תורה, ומה נענה ביום הדין מה נענה ביום התוכחה.

ב. ידידי היקר אתה הקורא כעת מילים האלו, אם לא תתפוס את עצמך כעת עכשיו ממש, ותפנים את משמעות הדברים, ותכניסם אל ליבך, מי כן ימלא אחריך שבועה זו לקיים את כל הכתוב בספר התורה הזה, מי יכנס אל ליבך ויענה אמן לקול הרעש הגדול הזה, אין מי יאמר לך מה תעשה ומה תפעל, אין זאת אלא בידך, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג ע"ב). ואל תתן ליצרך בקריאת דברים אלו שיענה אחריך כן בודאי בסדר הכל נעשה בכל מכל כל, ולא נניח אפילו קוצו של יוד, אולם רק לא עכשיו, כי אם מאוחר יותר, עוד מעט, אולי עוד שנה, או רק לאחר שאספיק דבר פלוני או אלמוני, ואחר כך בודאי נבוא אל המנוחה ואל הנחלה, ולא נניח פינה וזוית. וכבר הורונו חכמינו "זל (אבות פ"א מי"ד) אם אין אני לי מי לי, ואם לא עכשיו אמתי. והרי שאם לא עכשיו לא יהיה אחר כך ולא מאוחר יותר. אם לא תהיה אתה לעצמך, אם לא תתפוס אתה את עצמך, אף אחד אחר לא יעשה כן. והרי המדות הטובות אינן עצה טובה בלבד מאת יודע תעלומה, כי אם חובה גמורה, וכשם שחייבים להניח תפילין, לשמור שבת וכשרות וכדומה כל שאר מצוות עשה ולא תעשה, כן ישנו חיוב נוסף והוא ההליכה בדרכי השם יתעלה, הן המדות הטובות, שיש עלינו חובה לקנותם ולרוכשם. על כן אזור כגבר חלציך אמור לחכמה אחותי את, והבה נלכה יחדיו לרעות בגנים ללקוט שושנים בדרך העולה בית אל, כדי שנזכה לעשות רצון בוראינו בלבב שלם, נביט ונתבונן כיצד ואיך נוכל לרכוש את המדות הטובות, עד שיהפכו חלק מאיתנו, חלק מטבענו עצמנו ובשרנו.

(((((הטבע הוא היצר)))))

ג. ואם לחשך ליבך מה העבודה הזו לכם, הן אמת כי צדיק גדול מאוד אינני, ואין אני עובד על עצמי ועל מדותי, אולם אין אני מזיק לאחרים, לא מעליב ולא מצער, בסך הכל אני די בסדר עם הזולת, ועם בני ביתי. דע לך נאמנה, כי מי שהולך לפי טבעו, ויהיה סבור כי אינו מזיק לאף אחד, ידע בטח כי מזיק הוא לאחרים, אולם לא שם לב לכך כלל, מאחר והטבע הוא הוא היצר הרע, דהיינו ההליכה בלא שימת לב באופן ספונטני ובלא התבוננות על דרכיו וצעדיו, היא ההליכה בדרכיו ועצתו של היצר הרע ממש. ומצד שני הפעלת השכל נגד הטבע, הוא יצר הטוב. והרי שההולך באופן טבעי ואינו בוחן צעדיו ובודקם האם ישרים הם או לא, האם כעסן אני או גאותן, ברור שנוהג הוא שלא כשורה. וכמו שכתב רבנו אברהם בן הרמב"ם בהמספיק לעובדי השם (ריש פרק השקידה) כי הטבע הוא היצר הרע, כי הכוסף אל העולם הזה אינו מחייב לא התעסקות מדעית ולא הכשרה מוסרית או דתית. עד כאן. ובהמשך (ד"ה והנה) כתב כי תשוקת הנפש אל עולמה באה לה על ידי הסתכלות והגות, ותשוקתה אל תועלת הגוף טבעית היא. עד כאן. והרי שכן הם פני הדברים, כי היצר הרע הוא הכסיפה הטבעית אל העולם, ואין צריך בשביל כך טורח או לימודים מדעיים וכדומה, שכן התשוקה אל תועלת הגוף היא טבעית. ואילו היצר הטוב, היא תשוקת הנפש אל עולמה, תבא רק על ידי הסתכלות והגות. והרי שמי שלא טורח ועמל לתקן מדותיו, והולך הוא לפי טבעו, ואינו משית ליבו על דרכיו וצעדיו, בודאי שהולך הוא לפי יצר הרע, ולא יודע כמה מרע ומצער ומזיק לאחרים ובעל מדות רעות הינו. וכן בספר הישר (שער שישי ד"ה וכבר הזכרתי) האריך שם במלחמת היצר עם השכל. עיין שם. והיינו שהחשיבה איך להנצל איך לא ליפול היא היצר הטוב, ואי החשיבה בלבד, היא היצר הרע. והרי שאין צריך מעשים רעים כדי להקרא רע, אלא עצם הפעולות ללא חשיבה הם עצת היצר, כי אז ממילא מעשיו רעים, ולא ישים ליבו לכך שהם רעים. וכך כתב החזון איש בספרו אמונה ובטחון (פ"ד א) שהטבע הוא הרע, וזה לשונו, בשרשם (של המדות הפרטיות) אין כאן רק מדה אחת טובה ומדה אחת רעה, המדה הרעה היא ההזנחה את החיים הטבעיים על מהלכם הטבעי, ובלי כל השתדלות ישתלם במדות הרעות כולן, יהיה כעסן מצוין, נוקם מצוין, גאה מצוין, וכן הלאה, לא יחסר לו מכל מדות הרעות שמנו חכמים מאומה. והמדה הטובה היא ההסכמה המוחלטת לבכר את הרגש המוסרי על רגש התאוני. ומנקודה זו הוא לוחם נגד כל מדות הרעות יחד. עד כאן לשונו. והובא בספר עלי שור (ח"ב עמוד קפא) וכתב על אלו דברי החזון איש, שזו עצה המעמידה אותנו על מהלך החיים שהאדם יהיה בעל צורה על ידה. והרי לנו במפורש בדברי קודשו כי מי שהולך לפי טבעו ולא עובד על עצמו, הרי ידע נאמנה שאינו הולך באמצע. וכן הוא בספר חשבון הנפש לאורכו וכתב (בפתיחה) כי מי שאינו עובד הרי שדומה הוא לקני סוף הגדלים צמודים זה לזה, ואין כח באחת מהן להזיז עצמה אפילו כמלא שערה. אבל על ידי נשיבת רוח כל שהוא, כל קני הסוף נעים ונדים כגלי הים. כן נפש האדם, ללא השגחת השכל נעה ונדה לכל משב רוח של תאוה. וכן הוא לו עוד (בסימן ז והלאה).

(((((מי שלא עובד מוכרח שהוא רע)))))

ד. והרי יוצא כי כל מי שלא עובד על עצמו, לא פועל ולא טורח על מדותיו, ידע בטח שהוא למטה למטה. וכבר הורונו בעלי המוסר כי אין מציאות של עמידה בעבודת השם, יש או עליה או ירידה, אלא שאנו לא מתבוננים ועל כן סבורים כי אומנם איננו בעליה אך גם לא בירידה. ואין דבר שכזה כלל בעולם כולו, וזהו היצר הרע בעצם התגלמותו, אי העבודה, ההליכה לפי הטבע, לפי ההרגשים והרצונות, זהו היצר ממש. רק שלפעמים אם אנו עושים דבר מכוער מאוד לפי הטבע כגון צועקים על אדם בפרהסיא, אז מתעוררות נקיפות המצפון, אך בדרך כלל בהליכה הטבעית, אין איש שם על לב שמה שכעס על אשתו ועל ילדיו, זו עכירות מדותיו, מה שקנה דבר פלוני או אלמוני, זו תאותו כי הולך הוא בשרירות ליבו לפי רגשותיו ולא לפי שכלו, ולא שם לב שהולך הוא לפי שזהו טבע, וכדי לשים לב לכך צריך להפעיל את השכל, ולא להיות טבעי. והרי דבר ראשון שצריך היא עבודה עצמית תמידית. ובלא כן הרי שהוא בידיו של היצר הרע. [אולם יש לסייג זאת, כי במה שיש לו טבע טוב באמת, כל אחד לפי חינוכו טבעו ואנשי מקומו, הרי שטבע זה הוא טבעו ובזה אין צריך הפעלת השכל רק להזהר שלא לרדת (וכדלהלן שער המדות חלק המוסר סימן ד כי אחר המעשים נמשכים הלבבות, והרגל נעשה טבע, היינו טבע ממש.) ועוסקים אנו במה שאינו בטבע אלא צריך טורח להשיגו גם קל ככל שיהיה, והרי שבלי הפעלת השכל, בלי להיות אקטיבי, הרי הוא ביד היצר.]

וזכורני מנהל בתחום עיסוקו, שהיה אחראי על קבוצת עובדים, והאיש רע ובליעל, רודה בעובדיו, גוער ומתנשא, משעבדם ולא מתחשב בהם וברגשותיהם, יבזה ויבייש בפרהסיא, ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. והנה הגיעו הימים הנוראים, וכיון שסוף סוף יהודי הוא, חלפה על פניו רוח טהרה, ועל כן קיבץ את עובדיו והודיעם כי אתמול בערב התבונן כי הנה הימים הנוראים בפתח, ועל כן חשב כי יפה יהיה אם יבקש מעובדיו סליחה על כל מעשיו. אולם עוד הודיעם שחשב והתבונן, ושוב חשב והתבונן על איזה מעשים רעים שעשה, ולא מצא דבר, כי כל מעשיו בצדק ובמשפט, צדיק וישר הוא. וכך סיים הוא את הרצאתו, והלך לו. והעובדים עומדים משתוממים, איך איש רע ובליעל בעל מדות כה עכורות, מסתכל במראה ורואה איש יפה תואר ויפה מראה, ולא את מראהו האמיתי. והלא הם הדברים האמורים כי הטבע הוא היצר, ומי שלא יבחין, מי שלא ישים ליבו וילך לפי הטבע, יהיה סבור כי הוא עצמו איש ישר ונאמן, ולא ידע כי הטבע אשר הולך הוא בעקבותיו, הוא הוא היצר הרע.

(((((עוד בחיוב בעבודה יום יומית)))))

ה. ויתרה מכך כתב המכתב מאליהו (ח"ב עמוד 59) כי מי שלא עובד על עצמו, מנסה לתקן דרכיו מצעדיו ומעלליו, הרי שהתיאש הוא מעצמו, ופירושו של דבר הוא שיאבד את יראת השמים שלו לחלוטין. כי אחד מכוחות הנפש הוא שמפחד האדם כל זמן שסבור שעדיין קיים מוצא מהסכנה בה הוא נתון, אבל כשהוא מתיאש באין עצה, הפחד מצטמצם. למשל, אילו היו נחלקים בני האדם לאלה שחיים לעולם ולאלה שסופם למות. כי אז היה כל אדם חושש שמא הוא מההולכים למות. אבל מכיון שסוף כל אדם למות, שוב אין אחד שיפחד מהמיתה הבטוחה. וכן נראה בחוש שהחייל מפחד בעת המלחמה עד שמגיע לקו האש ממש. אך מכיון שהגיע לשם, מתקטן אצלו הפחד. והטעם הוא שהסכנה הברורה מולידה בו יאוש, ועל ידי זה מתמעט הפחד. כן הוא גם ברוחניות, כל זמן שמרבה אדם בעצות ובמעשים. עדיין יראת שמים פועמת בו. אוי לו למי שמתיאש מלשנות מעשיו, לא רק שנשאר בחטאו, אלא גם יראתו מתמעטת והולכת, כי המתייאש אינו ירא כבר, כנזכר לעיל, ואין לו ממה להתחיל תיקונו. עד כאן לשונו.

(((((כל יום התיקון שלו)))))

וכתב רבנו חיים ויטאל זכר צדיק לברכה בעץ חיים (שער הצלם פרק א, הובא בשו"ת רב פעלים סוד ישרים ח"א סימן ג ד"ה ויש להסביר) הנשמה מתחלקת לכמה ניצוצות, ובכל גלגול וגלגול בא קצת מהם. והצלם הזה נקרא מדת ימי האדם, וכמספר ניצוצותיו כך מספר ימי חייו. ובימים שעשה בהם מצוות נתקן ניצוץ אחד של הצלם ההוא. והיום שאין עושה מצוה, נשאר פגום ניצוץ ההוא של הצלם של אותו היום וכו'. עיין שם. והרי לנו שבכל יום יש צורך בעבודה שלה, ואם לא עובד, הרי שחסר הוא את תיקון אותו היום. ועוד ראה במסילת ישרים סדר הויכוח (ד"ה על זה אני דן) כי חלקי עבודת השם מחולקים לחמשה חלקים וכמו שאמר הפסוק (דברים י,יב) ועתה ישראל מה השם וגומר והם היראה, ההליכה בדרכיו, האהבה והעבודה שבלב וקיום תרי"ג מצוות, והעוסק רק בחלק החמישי שהוא לשמור את מצוות השם, הזניח ארבעה חלקים שהקדימה אותם התורה.

(((((כי קרוב אליך הדבר מאוד)))))

אולם באמת הקושי לרכוש את המדות הטובות, הוא קושי רב ועצום, וידועים דברי רבי ישראל מסלאנט בתנועת המוסר (ח"א פרק כו) שכתב, קשה לתקן מדה אחת בשלמות, מללמוד את כל הש"ס. אך על אף הקושי אי אפשר להתעלם מכך שהדברים בהשג ידו של מי שיחפוץ בהם, ויאמצם ויקרבם אל ליבו, ויהיה מתמיד ועיקבי בהם, ולא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. וכמו שכתב הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ח סוד"ה אבל הדבר, תרגום הרה"ג קאפח) וזה לשונו, ואל יאמר ישנם כבר בו [המדות הרעות] במצב שאי אפשר לשנותם, כי כל מצב אפשר לשנותו מטוב לרע ומרע לטוב, והבחירה בידו בכך. עד כאן לשונו.

(((((החיוב הוא העבודה ולא התוצאה)))))

ויתר על כן כי החיוב הוא העבודה ולא התוצאה וכמו שכתבנו לעיל (שער המדות חלק ההלכה סעיף ו) כי חיוב התורה ללכת באמצע המדות הוא לאדם השלם שמדותיו קרובות לאמצע, ויכול על ידי השתדלות למצע את מדותיו. אולם להמון העם, שאין ביכולתם כלל להגיע אל האמצע כמות שהם עכשיו, הרי שחיובם הוא לפעול ולטרוח כדי למצע מדותיהם, ואין עליהם כעת חיוב להיות באמצע בפועל. והרי שאם עובד וטורח למצע את מדותיו, ובא לפניו כגון דבר כעס, ולא התגבר, לא עבר על מצות והלכת בדרכיו, כיון שמקיים את חיובו להשתדל למצע מדותיו. אולם אם לא פועל להשגת האמצע, ולא טורח בזה כלל, הרי שעבר. עד כאן. והרי שהדברים שונים בתכלית, והרי הם בהישג של כל אחד ואחד, שהרי החיוב הוא לעבוד על עצמו ולא ללכת כעור באפילה, ואין החיוב עתה בפועל להיות בעל מדות טובות ממוצעות בכל המדות, שזו באמת דרגה גבוהה ועצומה שמרפה ידים. אך מאחר והחיוב הוא להשית ליבו לדרכיו ולכלכלם בחוכמה, זהו דבר שאינו רחוק ואינו קשה להשגה, כי אם קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

(((((אתה יכול)))))

ז. עוד ענין הוא החיוב לקחת על עצמו אתגר זה של התמודדות עם המדות, ולקבל על עצמו קבלה לכובשם, ולהתמיד ולאוחזה ברוב עוז ותעצומות. צא וראה להבדיל בין הטמא לבין הטהור, לך ראה גויים רבים אשר משקיעים בדברי רוח (לשטותם) ואוחזים בהם ברוב עוז ותעצומות במאמצים אדירים וגם יוכלו להם. ראה בהם אנשים שלא דיברו עשרות שנים, נזירים שתקנים למיניהם, פקירים לסוגיהם שמסגפים גופם ותאוותיהם, כאלה ואחרים שאינם אוכלים כמעט כלום, ומבטלים את גופם כמעט לגמרי, כמה שעובדים הם וטורחים. ואף כי בהבל כל ימיהם, מכל מקום משקיעים ומתאמצים הם. ואילו אתה לא יכול להצליח לתפוס איזו מדה טובה ולאוחזה ממש. וכן בעבר היו עובדים על המדות גם הגוים, וספרי הפילוסופיא של המדות, נזכרים רבות בספרות הראשונים, ומהם העתיקו דברים רבים תוכו אכל וקליפתו זרק. [וכגון היסוד של אחר המעשים נמשכים הלבבות, שכתבו רבנו שלמה אבן גבירול בספר תיקון מדות הנפש (הקדמה ד"ה אפלטון) בשם הפילוסוף אפלטון ועוד מצטט לרוב את ספר מוסרי לוקמאן ואריסטו וסוקראטס ועוד רבים. והרמב"ם בספריו מזכירם רבות אין ספור, וכגון המעשה שהביא באבות (פרק ד משנה ד) על מי שהגיע לתכלית שפלות הנפש והוא גוי, וכמו שכתב כן במפורש הרמב"ם עצמו בשו"ת הרמב"ם (מהדורת ווארשה עמוד 8) וכן הוא במפורש בספר מנורת המאור (נר ז ענוה כלל א ח"ב) וכתב ואם זה ארע לאחד מן החשובים שבגויים מה יש לעשות לחסידי ישראל שכבודם והדרם הוא לאחוז תכלית שפלות הרוח בקצה האחרון. עד כאן לשונו.] והרי שאז הייתה שעה של עבודת המדות, והרי שזה השפיע גם על עם ישראל. אך היום כל התקשורת המשודרת והכתובה של הגויים והחילוניים, איש את אחיו חיים בלעו, וכל הטורף יותר את חבירו ימחאו לו כף, וממילא מוסר בני האדם יורד עד שאול תחתית, ואף אחד לא יודע מה היא עבודת המדות. והרי שזה משפיע לרעה גם עלינו לתוכנו פנימה. אולם צריך המשכיל להתבונן, האם אני גרוע מאריסטו וחבריו, ומן גוים רבים שעבדו אז על מדותיהם. וכך מבכה מרה רבנו אברהם בן הרמב"ם בהמספיק לעובדי השם (פרק השקידה ד"ה ולשקידת ההשתדלות, וד"ה ועוד ראינו) על דברים שהמוסלמים עושים ולא אנו, לגבי לבושי נזיריהם, ולגבי היאבקותם כנגד השינה. ועוד ראה בזה בהערה(*).

{((( (*) ללמוד מן הגויים )))

וממשיך בהמספיק לעובדי השם (הנזכר לעיל) וכותב, ואל תחשוב כי לא יאה להשוות את התנהגותם על התנהגות הנזירים, שהרי הנזירים חיקו את הנביאים ועשו כמעשיהם ולא להיפך. עיין שם. והרמב"ם כתב בשמונה פרקים (בהקדמה) ואפשר שאביא לפעמים ענין שלם שהוא לשון איזה ספר מפורסם, אין בכל זה רוע, ואיני טוען לעצמי מה שאמרוהו מי שקדמוני, והנני מודה בכך. ואף על פי שלא אזכיר אמר פלוני אמר פלוני, לפי שזה אריכות שאין בה תועלת. ואולי אגרום שיכנס בלב מי שאינו מקובל עליו שם אותו אדם, שאותו הדבר נפסד ויש בו כוונה רעה שאינה ידועה לו. ולפיכך נראה לי להשמיט שם האומר, כי מטרתי שתושג התועלת לקורא ולבאר לו הענינים הכמוסים במסכתא זו. עד כאן לשונו. וכנראה כוונתו לשמות הפילוסופים הגויים, שיש שבקריאת שמותם ימאסו בדבריהם ולא יקבלום. ואמרו חכמינו קבל האמת ממי שאמרה גם אם הוא קטן. [וכמו שכתב הרמב"ם באגרת (אגרות הרמב"ם שילת עמ' שפב) בורא עולם יודע שאפילו השיב עלינו הקטן שבתלמידנו, או חבר, או מתקומם [דהיינו שכוונתו רק לנגח] היינו שמחים בזה אם השיב תשובה אמיתית, ונשמח בה במה שיעוררנו עליו ממה שנתעלם ממנו.] ועוד ראה כיוצא בזה בשו"ת מלמד להועיל (או"ח סימן טו) שכתב, וידוע שהנכרים מדקדקים מאד לאסור העישון בבתי תפלתם, ואם אנו נתיר זאת בבתי הכנסת שלנו, יהיה חס ושלום חילול השם בדבר, ולכן פשוט הדבר לאיסור. הביאו בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן יז) וכתב סיוע לדבריו מדברי החתם סופר (או"ח סימן לא) שאף בדבר המותר מן הדין כל שאומות העולם מקפידים על כך בבתי תפלתם, יש לאסור גם אצלינו משום חילול השם. והובא להלכה בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סימן כא) ועוד עיין שם ביחוה דעת. וכן בשו"ת בן ימין להגאון רבי רחמים חיים יהודה ישראל זצ"ל (סימן א) לענין ההכאות שמכים בעת קריאת המגילה בהזכרת שם המן, כתב (ד"ה גם) כמה סיבות לבטלם, ואחת מהן, כי תמהים הגוים דאנו עושים השטות הזה בבית אלהינו ובשעת עבודתינו הפך מנהגם, שהם עומדים בבית תפלתם באימה וביראה ובכבוד, וקולם לא ישמע כמי שעומד לפני המלך, היש חילול השם ושפלות האומה גדול מזה. עד כאן לשונו. ובהמשך מובאים הסכמות גדולי הדור הגאון רבי אברהם פלאג'י, והסכמת רבני ירושלים, והרש"ל, ורבני קושטא, עם התשובה הנ"ל לבטל המנהג. עיין שם.}

וכן רואים היום גם חילונים וגויים אשר טבעם הוא המדות הטובות. זכורני בבחרותי שנזדמן לי לנסוע עם אדם חילוני, שהיה ממש בעל חסד ומשתדל לעזור לאנשים כפי יכולתו. ויותר מכך היה הוא סבלן בצורה מיוחדת, כי אף על פי שבכביש באותה שעה היו נהגים שהתנהגו בצורה בלתי נסבלת, המשיך לנהוג בסבלנות, ונתן להם לעקוף וכדומה. באותה שעה חשתי כעין סתירת לחי, כי ידעתי שאם אני הייתי הנוהג, לא הייתי מתנהג בדרך ארץ כפי שהוא נהג. והרגשתי היתה רעה, וכי זו מעלתך, זהו עמלך ויגיעך, אתה לומד מוסר בישיבה כל יום, אתה כאילו עובד על עצמך, והנה חילוני פשוט מדותיו טובות משלך. והרי שמי שישית ליבו לדבר, כן הם פני הדברים, וימצא חילונים וגויים שמדותיהם טובות משלו, ומוכרח שידקור הדבר את ליבו ויענהו, וכי אתה פחות ממנו, הוא יותר בן אדם ממך.

(((((בבחרות)))))

ח. עוד ענין העומד בפני עצמו, ויש בו חיזוק כדי לשנס מותנים לעבודת המדות הוא, שאם לא תעבוד עכשיו על מדותיך, וכי יעלה על דעתך שלעת זקנה יכול תוכל לה. ולא זו הדרך לא זו העיר וכאשר מבואר בספרים, כי כמעט רק בעת הבחרות יוכל הגבר לישא עול בנעוריו להצליח לשנות עצמו ומהותו, מדותיו ודרכיו, אך כי יזקין לא יסור מן דרכיו העקלקלות. וכאשר כתב בספר תיקון מדות הנפש לרבנו שלמה אבן גבירול (בהקדמה ד"ה ודברינו זה) וכשישוב אילן יקשה לתקנו ולהעתיקו, ועל כן אתה רואה רוב בני אדם בעת זקנתם אינם נעתקים ממה שהיו בו בימי בחרות, כאשר הם נעתקים רוב בני אדם מעת הנערות אל עת הבחרות אל המנהג הטוב. וזה כי חנוך לנער על פי דרכו. עד כאן לשונו. וכן כתב רבינו יונה בפירושו לאבות (פ"א מי"ד) אם לא עכשיו אימתי, וזה לשונו, ועוד יש בכלל זה הלשון אם לא עכשיו בימי נערות, אימתי, אם עד זקנה ושיבה יניחנה, לא יוכל לעשותה. ועל ענין זה אמר דוד עליו השלום (תהלים קמד,יב) אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם, רצונו לומר, כי הנטע בעודנו קטן אדם יכול לגדלו להיות עץ ישר ולא יהיה עקום, אך לאחר שגדל בעקומו היותו קשה הוא מאד לתקן. וכן האדם בעודנו קטן בקל הוא להיות בדרך טוב, ולסור מן הרע. אבל אם הזקין ברשעו קשה בעיניו להניחה, כמו שכתוב (משלי כב,ו) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. וכתיב (דברים כ,יט) כי האדם עץ השדה. עד כאן לשונו. וכן כתב בדומה הארחות צדיקים (בהקדמה ד"ה עוד אמר) וזה לשונו, והנערים אשר גדלה עליהם נבלות, אפשר שיוכל האדם להעתיקם אל הדרך הטובה, כי נוח לקבל להם, ואין בהם כח וחכמה לצאת ולברוח מתחת יד המיסר, והם צריכים לסבול. אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בהם בימי הבחרות. והם דומין לטס כסף, שהיה טמון בקרקע והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו, צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה. כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו, ונשקע בעמקי המדות הגרועות, צריך ללטוש שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ולהרגיל בעבודה עד שיהיו המדות טבועות וקשורות בליבו. עד כאן לשונו. וכן כתב הגאון רבי ישראל סלאנט זכר צדיק לברכה באור ישראל (מכתב ל ד"ה ובכלל להאדם) כי בשנות הנעורים יש להתמסר לתקון המדות, ובגיל העמידה לכבישת היצר, כי במרוצת הזמן אין אדם בטוח שלא תתעוררנה שוב מדות רעות. עד כאן לשונו. הביאו העלי שור (ח"א עמוד קמה). והרי שעבודת המדות היא בצעירות, אולם אחר כך צריך לעמוד על המשמר לבל יפול. וכן כתב בספר חשבון הנפש (סימן לט) כי על בני הנעורים להזדרז ולקדם ולשבר העצלות הבהמית. ומכל שכן למי שכבר בא בשנים, ומתנוונה בחליי מדותיו מימים ושנים, שיתגבר כארי למהר להחיש את חינוכו בכל מה דאפשר. עד כאן.

(((((כבר על ידי הקבלה נחשב שעשה)))))

ודע כי כבר כשאדם מקבל עליו קבלה נחשב שעשה את הדבר, ושכרו איתו, וכמו שנאמר בפסוק (שמות בא יב,כח) על פסח מצרים, וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה השם את משה ואהרן כן עשו. ורש"י במקום בשם המכילתא כותב, וכי כבר עשו, והלא מראש חודש נאמר להם. אלא מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו. עד כאן לשונו. ועל כן אזור כגבר חלציך וקבל על עצמך לפעול ולתקן את מדותיך.

(((((סיכום)))))

והרי שמוכרח האדם לעבוד על מדותיו לתקנם ולישרם, כי מי שלא עובד על עצמו, הרי עצם אי העבודה היא נפילתו בידי היצר. כי היצר הוא הטבע, וההולך בטבעו, הולך הוא עם היצר הרע, ולא עם היצר הטוב. והרי מי שלא עובד מוכרח שהוא רע. וגם מי שלא עובד והתיאש מלתקן את עצמו, הרי בעצם היאוש מצד עצמו, מאבד הוא את יראת השמים כמו שכתב הרב דסלר. ובאמת אין בזה קושי גדול, כי רק צריך השגחה על עצמו, ואף אם בפועל נופל הוא, די בכך. והרי כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שלחן ערוך המדות - א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך - הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א - בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" - התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן