סימן:י' - שאלה: כשסוכתו במרפסתו הקטנה והוא יושב בסוכתו אלא שרוב שולחנו נמשך לתוך ביתו בכדי להכיל את כל בני ביתו מסביב לשולחן אחד האם יוצא בכך ידי חובתו?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מועדי ניסים - הרב ניסים בריח שליט"א סימן:י' - שאלה: כשסוכתו במרפסתו הקטנה והוא יושב בסוכתו אלא שרוב שולחנו נמשך לתוך ביתו בכדי להכיל את כל בני ביתו מסביב לשולחן אחד האם יוצא בכך ידי חובתו?
תוכן עניינים

--------

איתא בסוכה (דף כח.) מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי לא כך היה מעשה, שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו דבר, אמרו להם בית שמאי: משם ראיה אף הם אמרו לו: אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. ולדעת הרי"ף דסבירא ליה דכיון דמיתנו גבי הדדי [דין סוכה גדולה וראשו ורובו בסוכה לשולחנו בתוך הבית, ודין סוכה קטנה שאינה מחזקת כדי ראשו רובו ושולחנו] כהדדי נינהו ואיפסיקא בהדיא בסוכה קטנה כבית שמאי נקטינן נמי כוותייהו בסוכה גדולה, וז"ל (דף יג.): מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בש"א לא יצא, ובה"א יצא ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. והלכה כב"ש בתרוייהו דחד טעמא נינהו. וכמה כדי ראשו ורובו ושלחנו ז' טפחים על שבעה טפחים. וכן דעת הרמב"ם, וכן דעת מרן בב"י ובשו"ע (או"ח סימן תרלד), ודלא כדעת הרא"ש וסיעתו.

נמצא איפוא שאין הפרש בין סוכה קטנה לגדולה בשניהם גזרינן ששולחנו יהיה בסוכתו. ולכאורה היה נראה לומר שאין הכוונה שלא יצא ידי חובת מצות סוכה, דהא היה בסוכה כשרה ורק וחכמינו חששו לשמא ימשך אחר שולחנו ולכן גזרו רבנן לאכול כששולחנו בתוך ביתו. אלא דמסקנת התוס' דאפי' מדאורייתא לא קיים המצוה, דשיטת התוס' - דפסול דרבנן מהני לדאורייתא דהמצוה נפקעת ממנו לגמרי, עיין בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן פח) וערוך השולחן שם.

איברא דלעומתם מצינו לריטב"א שם שפי' הכוונה שלא קיים מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים, ודכותה בפרק ערבי פסחים מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, שפירושו שלא קיים מצותו כראוי אבל ודאי אינו מעכב, וכן רבים. וכ"כ הר"ן מדאורייתא ודאי קיים המצוה דפסול מדרבנן לא מפקיע המצוה מדאורייתא, וכיון דבדיעבד קיים אמרינן יצא וכדברי רעק"א (מערכה ח) שהובא בשו"ת הר צבי שם ובשו"ת עונג יו"ט (סימן ט). ושו"ר בכף החיים (ס"ק יג) שכתב כן, אמנם מסקנתו להחמיר ולחזור לאכול שנית ביום הראשון כזית בכדי לינצל מלהיות עבריין שעבר על דברי חכמים. עיין בזה עוד בביאור הלכה ( בד"ה כאלו לא).

וכן נראה שמדויק נמי מלשונו של הרמב"ם ומרן בשו"ע (בסעיף ד) שכתבו "כאילו לא אכל" כסברת התוס' וז"ל: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושלחנו חוץ לסוכה ואכל כאילו לא אכל בסוכה, אפילו אם היא סוכה גדולה, גזירה שמא ימשך אחר שלחנו. כעין זה ראה בטור וב"י (או"ח סי' קכד) ע"ש וכן דקדק בזה ערוך השולחן (אות ה) ע"ש.

וכבר כתבו אחרונים דאם מקצת שולחנו עומד בסוכ' ומקצתו תוך הבית מותר דלא גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו מאחר שעומד מקצת בסוכה ועוד דהא די בשלחן טפח כדאיתא בגמרא, ועוד דבסוכה גדולה אפילו באופן שכל שולחנו בתוך הבית רבים מכשירים בזה, ודי לנו להחמיר בזה. מג"א (ס"ק ב) משנ"ב (ס"ק ו) כף החיים (ס"ק יא).

ולא מבואר בדבריהם מהו שיעור הכשר "כשמקצת" השולחן יהיה בסוכתו. וראיתי לברכי יוסף שם שבאר יותר והצריך שרובו של השולחן יהיה בסוכתו ודי ברוב של כחוט השערה. ונראה לומר שלא גזרו כשהשולחן ארוך משום שגם אם ירצה לימשך אחר שולחנו עדיין יהיה ראשו ורובו בסוכה מהטעם ששולחנו נחשב עד שידו מגעת ושם נמצא מאכלו וכל שאינו יכול לימשך אינו שולחנו דהא זהו שולחנם של שאר בני הבית וגם אם ירצה לימשך לשם לא יוכל ובהא לא גזרינן. ולפי שבימיהן היו רגילין לאכול כל אחד לבדו על שולחן קטן לכן היתה הקפדה שכל השולחן יהיה בבית, אבל האידנא שכל בני הבית אוכלין על שולחן גדול אחד אינו דרך ארץ שימשך למקום אחרים, ולכן כתבו האחרונים שאם מקצת השולחן בסוכה שפיר דמי. ובאמת שלאור האמור דברי מרן החיד"א בזה צריכים ביאור, שלענין מה בעינן דיהיה דוקא רוב שולחן בתוך הסוכה ולכאורה עד מקום שידו מגעת סגי.

ועיין עוד במחצית השקל שם ולמה ימשך אחר שלחנו חוץ לסוכה כיון דדי לו באותו מקצת שלחן שבסוכה. וכי יעלה על הדעת לאסור בשולחן שרובו מחוץ לסוכה ויש מחיצה על השולחן המונעת ממנו להימשך מחוץ לסוכה ודאי שאין זה נחשב שולחנו וכן נראה שהיכר גם מועיל. ובנדון דידן נמי שולחנו נחשב עד מקום שמאכלו נמצא שם וכל שכן כשאינו יכול לימשך לשם אין זה נחשב שולחנו כלל אלא שולחנם של שאר המסובים. וכ"ש לדעת הח"א שהובא בכף החיים (אות יא) דבטפח סגי אף שרוב שולחנו מחוץ לסוכה ע"ש ועוד שרבים מכשרים בסוכה גדולה וכן משמע ממחצית השקל (ס"ק ב). ושמחתי לראות בספר פסקי תשובות שציין לשו"ת אז נדברו דאף לברכי יוסף אם כל מאכליו נמצאים על מקצת השולחן שבתוך הסוכה שפיר דמי אף אם אין רוב השלחן בתוך הסוכה. וכן ראיתי לספר בית שואבה (דף עא) שהשיג על החיד"א ואין צורך ליזהר בזהירות שמזהיר החיד"א שיהא רובו בסוכה אלא די כדי רוחב טפח ממנו בסוכה ודיו וכדברי האחרונים הנ"ל. ושו"ר לחזון עובדיה סוכות (עמוד קפח סעיף לד) דדי שמקצת שולחנו בסוכה. ולא אכחד שראיתי בספר ערך השלוחן להרה"ג ר' יצחק טייב (אות ג) זצ"ל דגם הוא בעי רוב הנראה לעינים.

ושו"ר בכעין זה דשרי לשני בני אדם לאכול בשולחן אחד זה בשר וזה גבינה כשאין אפשרות שאחד יכול לפשוט ידו וליטול מאוכל חבירו ומובא בילקוט יוסף (חלק י סימן פח אות יח) בשם הב"ח, כנסת הגדולה, פרי מגדים, ועוד ע"ש. וכעין זה העלה בשו"ת אבני ישפה (חלק ג סימן סה) דלא גזרינן אם השולחן נמצא מחוץ לסוכה ואינו יכול להגיע אליו בהושטת יד אלא אם יצא מן הסוכה ע"ש. דהיינו שאין הגזרה שמא יקום על רגליו וילך לקצה השולחן הנמצא בבית ויקח לו ויאכל שם דאם כן יש חשש שמא ילך לו למטבח ויאכל שם אלא לא חשיינן אלא עד שידו מגעת ואין צורך ליזהר יותר.

ומה שהשיג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן כב) על ת"ח שרצה לומר שדעת המשנ"ב (בסי' תר"מ ס"ק כ"ז) להצריך שולחן גם בשינה והשיב שכוונת דבריו של המ"ב שאובים מהפרמ"ג שהמה ג"כ רק בנוגע לאכילה, ובנוגע לשינה לא עלתה על דעתו כלל להצריך שגם אז ימצא שלחנו בתוך הסוכה. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה שם ונעלם מעיניו מה שהביא בספר פסקי תשובות (סימן תרמ ס"ק ח) שבעל המשנה ברורה היה נוהג להקפיד להשאיר את השולחן בסוכה בזמן שינה וכן נהגו עוד גדולים עש"ב. ותירץ בחזון עובדיה סוכות (עמוד קצט) דאין זה אלא מתורת חסידות ואינו מעיקר ההלכה. אלא דמשמע בלקט יושר (חלק א או"ח עמוד קמה ענין ב) שצריך ששולחנו יהיה בסוכה גם בזמן שינה וז"ל: צריכה הסוכה שתהא מחזקת ראשו ורובו, פי' שיוכל לשכב ראשו ורובו אצל שלחנו ולא על השלחן. עכ"ל מדבריו משמע שיוכל לשכב לצד שלחנו ולא להוציא את שלחנו אמנם ניתן לבאר שכוונתו שצריך שגודל הסוכה תיהיה מחזקת ראשו ורובו ומקום לשולחנו. ושו"ר לספ' ערך השולחן לרבי יצחק טייב (אות א) כשאין לו מקום להניח בסוכתו את שלחנו פסולה דכל שאינה ראויה לאכילה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה. ובסוכה גדולה אינה נפסלת אלא שהוא פושע שהניח שלחנו חוץ לסוכה.

וזהו כשעשה את סוכתו ז' על ז' טפחים בכדי שיהא בה ראשו ורובו ושולחנו לאפוקי קטנ' שראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו. ועוד ומבואר מלשון רש"י דאם היא אינה רחבה אע"פ שארוכ' הרבה פסולה דהא אינה יכול' לישב בה ראשו ורובו ושלחנו והובא שם במג"א, הט"ז, ומשנ"ב, ערוך לשולחן, כף החיים, ובשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן סז) ולא דמי סוכה למזוזה ודלא כהב"ח והפני יהושע שקיימו גירסת התוס' ובספר ברכי יוסף למרן החיד"א שם (אות א) ראה דברי התוס' בקלף ישן נושן והוא כגירסת הב"ח ע"ש ולמעשה גם הב"ח כתב שיש להחמיר.

ואפשר לומר שרבותינו גזרו דווקא כשראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית דחשיינן שמא ימשך אחר שלחנו, הא כשכולו בסוכה שרי. ודייק נמי משו"ע שכתב ראשו ורובו משמע דבכולו בתוך הסוכה לא גזרינן ועיין בשפת אמת סוכה (דף ג.) שהרגיש בזה ונשאר בצ"ע לדינא. אלא שהמעיין בדברי המ"א (ס"ק ב) ובמשנ"ב (ס"ק ו) כף החיים (ס"ק ד) יראה שאין לדייק כך ואסרו גם כשראשו וכולו נמצא בסוכה ושולחנו מחוץ לסוכה.

ועוד י"ל דאם הוא גדול ממדים ואין יכול להיכנס לסוכה לפחות ראשו ורובו ושלחנו אין זה נחשב כניסה דאינה דירה לגביו והוי דירה סרוחה. אלא רק אם נכנס לתוכה ראשו ורובו ושולחנו יצא ידי חובה מדאורייתא וכמ"ש בשו"ת בנין ציון (סימן קפ) ואע"פ שמצטער בה יצא ידי חובתו דהא אדם רגיל אינו יכול לישן בסוכה קטנה ז' על ז' ומצטער בזה דאינו יכול לישן בפישוט גופו ורגליו, אלא כיון דאורחיה הוא לפעמים לישן בכפיפת גופו ואיבריו, לא מיקרי מצטער בהכי. והובא בתרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן צב).

ולכאורה אפשר לומר שהיה די בששה טפחים על שבעה בסוכה קטנה דמסקינן מהירושלמי דשיעור ראשו ורובו ששה טפחים וטפח השביעי לשלחנו, וא"כ מה שמחזקת ראשו ורובו ששה טפחים. וטפח שביעי בעינן לשולחנו וסגי לאורך או רוחב הסוכה בלבד ולא בעינן גם לרוחב ולאורך ודי להכשירה בז' טפחים על ששה. אלא מדאמרינן נויי הסוכה אין ממעטין בסוכ' אמר רב אשי מן הצד ממעטין פירשו ז"ל שלמעלה לנוי אין ממעטין בגבוה' ומן הצד ממעטין לה משיעור ז' טפחים דאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ודין זה פסקוהו להלכה הרמב"ם והטור והשו"ע ז"ל (או"ח סי' תרל"ד סעיף ג). ועיין בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ג או"ח סימן עח) שהעלה מסתמא דדינא מוכח שאפילו אם קבעו נויים אלה במסמרים ממעטים, שהרי הטעם הוא משום דאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, וכך הוא אם הנויים קבועים או שאינם קבועים. ומשמע שם אף בצד אחד פוסל ואולי צריך לומר שצריך לשתי הטפחים לכל תשמישיו שם ולכן בעינן ז' על ז' טפחים. ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח א סימן קעח) תירץ בשם הפני משה בכדי שיוכל לישב ולהעמיד השלחן לכל מקום שירצה ע"ש. וקשה על הרב המגיד שהובא בב"י (או"ח סימן תרלא) שסובר בסוכת צריף אף על פי שאינה גבוהה אלא עשרה טפחים כשרה נמצא לדעתו לא בעינן שבעה על שבעה בגובה עשרה שהרי היא משפעת ועולה וכלה בגג טפח ואין בכל גובהה אלא עשרה טפחים ואפילו הכי מכשרינן לה. ואם כפי' הב"י לא נותר מקום לשולחנו טפח וכ"ש שלא נותר טפח מכל צד כנ"ל .

לסיכום: אין חשש לאכול בשולחן שמקצתו נמצא בסוכה ורובו נמצא בביתו וכ"ש אם באופן שירצה לימשך אחר שולחנו עדיין יהיה ראשו ורובו בסוכה.

פירות הנושרים:

1. אסור לשבת בסוכה כשכל שולחנו בבית אפילו הוא יושב כולו בסוכה בין סוכה קטנה בין גדולה.

2. אין הכוונה שלא קיים מצות סוכה אלא שלא עשה כראוי וכרצון חכמים, וטוב לאכול שנית במיוחד בליל א' של סוכות.

3. מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח פירושו שלא קיים מצותו כראוי אבל ודאי אינו מעכב.

4. הכשר סוכה קטנה לפחות ז' על ז' טפחים בכדי שיהא בה ראשו ורובו ושולחנו טפח.

5. כשראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו לא יצא ידי חובה.

6. סוכה שאינה רחבה שבעה אע"פ שארוכ' הרבה פסולה דהא אינו יכול לישב בה ראשו ורובו ושלחנו.

7. רק כיושב ראשו ורובו ושולחנו בסוכה יצא מדאורייתא.

8. בשינה לא הצריכו שימצא שלחנו בתוך הסוכה וי"א שגם בשינה צריך. ועכ"פ יש שכתבו שגם בזמן השינה צריך שתהיה הסוכה ראויה לקבל גם את שולחנו כמו בשעת האכילה.

9. צריך שרובו של השולחן יהיה בסוכתו ודי ברוב של כחוט השערה. וי"א שדי טפח אחד, וי"א שהעיקר שמאכליו הנצרכים לו יהיו במקצת השולחן שבסוכה.

10. כשלא יכול להגיע לשולחן בהושטת יד אלא א"כ יצא מן הסוכה לא גזרינן בזה.

11. מותר לשני בני אדם לאכול בשולחן אחד זה בשר וזה גבינה כשאין אפשרות שאחד יכול לפשוט ידו וליטול מאוכל חבירו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט''א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן