דף הבית ספרי קודש אונליין נזקי העישון סיכוני בריאות בעישון
מאת ד"ר אלי י. שוסהיים
אחרי יציאת מצרים מבטיח הקב"ה לעם ישראל: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך" (שמות ט"ו כ"ו). כידוע קושית המפרשים בענין הסתירה כי אם כל המחלה, לא אשים עליך לשם מה נחוצה הרפואה – כי אני ה' רופאיך? מכן המקור לרפואה מונעת.

הרופא שהוא שליחו של הקב"ה לענייני רפואה בעולמנו, זכותו וחובתו לעסוק לא רק בטיפול וריפוי המחלות, אלא גם במניעת המחלה, וזאת ע"י הדרכה והסברה. לזאת מצאתי לנכון לעסוק בנושא זה, שהוא לדעתי נמצא בתקופתנו בדרגה ראשונה במניעת מחלות וסכנות לבריאות.

שאלה: מה תהליך העישון?

תשובה: עם הדלקת סיגריה מתחיל תהליך של בעירת הטבק, וכתוצאה מכך נוצר עשן המכיל גזים ומרכיבים כימיים שונים, העיקרים ביניהם: ניקוטין, תחמוצת הפחמן, זפת, ועוד עשרות חומרים למיניהם, המשפיעים כרעלים. עם כל שאיפה של עשן, נספגים רעלים אלו בקלות דרך דרכי הנשימה ומגיעים בסופם לרקמות ולאברים בגוף דרך מחזור הדם. רעלים אלו גורמים לנזקים בדרגות שונות ברקמות ובאברים השונים.

ש. איזה מערכות בגוף מגיעים ורגישים לרעלים אלו?

ת. מאחר ותהליך העישון הוא בשאיפה של עשן – רעל לתוך דרכי הנשימה עד הריאות, אי לכך ברור שמערכת זו היא הסובלת בראשונה מנזקים. ולאחריה מערכת הלב וכלי הדם, דרכי העיכול, מערכת העצבים, וכו' יש לציין, כי רוב אברי ומערכות הגוף פגיעים ורגישים לעשן – רעל בדרגות שונות.

ש. מה הם הנזקים הנגרמים למערכת הנשימה?

ת. מטרת מערכת הנשימה היא, להוביל ולספק חמצן (2O) הנמצא באויר לתוך הריאות, ומשם לדם דרך הדם, החמצן מגיע לכל רקמות הגוף, ובדרך חזרה – להוציא את דו תחמוצת הפחמן (2CO) לאויר. תפקיד זה מתבצע בכל פעולה "נשימה" של האדם, המורכבת משני חלקים: שאיפה – בה נכנס האויר המחומצן לריאות. ונשיפה –בה יוצא מריאות האויר המכיל דו תחמוצת הפחמן פעולה זו נעשית בדרך כלל בין 16-18 פעם לדקה. בכדי למלאות תפקיד זה, מעכת הנשימה בנויה ומורכבת ממערכת של צנורות המתחילה בפה ובאף, ומתמשכת דרך הגרון, הקנה, הסימפונות, ומתפצלת בריאות לצנורות משנה שקוטרן קטן והולך עד לקוטר מיקרוסקופי. צנורות אלו מסתיימות לתוך שקיות מיקרוסקופיות הנקראות "נדיות אויר". נדיות אלו מרכבות ע"י קרום עדין ודק ביותר, ועטופות ברשת של כלי דם דקיקים ביותר בשם "נימיות" החמצן שבאויר נכנס דרך המערכת ומגיע לנדיות האויר ומשם עובר לדם דרך הנימיות. בדם נקלט החמצן בכדוריות האדומות המובילות את החמצן לכל האברים, הרקמות, והתאים שבגוף. ידוע לכולנו, כי באויר הנשאף לתוך הריאות, יש חלקיקי אבק, חיידקים, נגיפים, פיח, וכדו', העלולים להגיע דרך מערכת הנשימה עד לנדיות האויר ולגרום לנזקים, לזאת חנן השי"ת את מערכת הנשימה במערכה מסננת (פילטרים) משוכללת להפליא, המתחילה באף ובמחילותיו, ומתמשכת לאורך צנרת הסימפונות. מסננות אלו, מעכבות את החלקיקים המזיקים מלעבור ולהגיע לריאות ולנדיות. לשם כך דופן הפנימי של צנרת הנשימה מצופה בשכבה של תאים עם שערות זעירות הנקראות "ריסים" ובתנועתן מסלקות את החלקיקים החודרים לדרכי הנשימה. כמו כן, נמצאים בדופן צנרת הנשימה תאים המפרישים ריר ותאים אחרים הבולעים גופים זרים ומסייעים לסינון וסילוק החלקיקים. עם שאיפת עשן הסיגריה, רעלים הנמצאים בעשן זה חודרים לצנרת הנשימה, ומערכת הסינון עדינה מדי בכדי להתגבר ולסנן רעלים אל. ולא עוד – אלא – רעלים אלו גורמים נזק למערכת הסינון, ומגיעים בקלות לריאות ולנדיות האויר וחודרות דרכם למערכת הדם. עשן הסיגריה גורם לשיתוק הריסים והעלמותם מדופן הצנרת, ומגרה את התאים ליצירה מוגברת של ריר. בצורה זו מתרבים התאים מפרישי הריר, עקב כך נוצרים קרומים המכילים את החלקיקים שחדרו למערכת מהאויר ועקב העישון, ונדברים לדופן הצנרת במצב זה, האפשרות היחידה שנשארה לגוף להשתחרר מחלקיקים והריר הדבוקים לדופן הצנרת, היא ע"י שיעול ופליטת ליחה. הם הסימנים הראשונים של נזק לצנרת הנשימה בעקבות עישון. עם המשות תהליך הנ"ל, הרעלים של העישון יחד עם הנגיפים וחלקיקים שבאויר פוגעים ברירית הסימפון של הריאה, וגורמות דלקת כרונית של הסימפונות הנקראות "ברוליטיס כרונית" בעקבות העבות הרירית הדלקתית. והצטברות הפרות בחלל, נוצרים פקקים הסותמים את הסימפונות הסופיים של נדיות האויר, והאויר אינו מסוגל להגיע לכל הנדיות, וכתוצאה מכך, חל צמצום בשטח המגע של חמצן עם כלי הדם. עם המשות מצב זה, הנדיות בעלות דופן עדין מתפוצצות עקב כליאה של אויר שאינו מסוגל להשתחרר מהנדיות, בגלל הסתיימות בסימפונות מכך נגרם היווצרות חללים גדולים בריאות, המקטין את שטח מגע חמצן ודם. מחלה זו נקראה "אמפינמה" (Emphysenia)– נפחת הריאות. למחלה זו אין לצערנו ריפוי, מאחר ולנדיות אויר שנהרסו אין תקנה. כתוצאה מכך נפגמת אספקת החמצן לאיברים חיוניים בגוף. וגורמות להזדקנות מכירה של הגוף.

ש. אם יש קשר בין עשון ובין מחלת סרטן הריאות רח"ל?

ת. בהחלט! סרטן הריאה הוא כמעט היחידי בקבוצת מחלות גידוליות ממאירות, שבהם ניתן להצביע על קשר ישיר בין גורם המחלה – למחלה. הקשר בין עשון לבין סרטן הריאה הוא כל כך ברור שתשעים אחוז מכלל מקרי סרטן הריאה יש ליחס לעשון. המחלה מתבטאת בכך, כי בנוסף לריבוי התאים ברירת הסימפון בעקבות הגירוי של עשן– רעלי הטבק, כפי האמור לעיל, התאים משנים בשלב מסוים את תכונותיהם, מתחלקים בקצב מהיר מדי, ובאופן מסוים בלתי מבוקר, וגורמים היווצרות של גידול ממאיר הגורם לחסימת הסימפון, התמוטטות חלק מהריאה והפסקת פעילותה. לתאים ממאירים אלו תכונה נוספת לחדור ע"י גרורות לאברים מרוחקים מהריאה. הסיכויים של אדם מעשן לחלות ח"ו במחלה ממאירה זו גדולה פי שישים מאדם שאינו מעשן. לזאת, מניעת עישון מהווה לגבי גידולים ממאירים אלו אמצעי מניעה מובהק, אמצעי שכמעט לא ידוע לגבי גידולים ממאירים באברים אחרים.

ש. מה הם הנזקים הנגרמים ללב ולכלי הדם?

ת. כפי האמור לגבי מערכת הנשימה, אין כיום עוררין על השפעה מזיקה של העישון ללב ולכלי הדם. קיימות מספר רב של עובדות המצביעות באופן חד משמעי על השפעה מזיקה זו. 1. אנשים המעשנים סובלים מהתקפי לב עקב אוטם בשריר הלב, פי שמונה לעומת אנשים שאינם מעשנים. 2. קיימת שכיחת יתר של מקרי מות פתאומי ח"ו, כתוצאה מהפרעות פתאומיות בקצב הלב אצל המעשנים. 3. קיימת שכיחות יתר של מחלת יתר לחץ דם אצל המעשנים. 4. קיימת שכיחות יתר של הסתיידות עורקים אצל המעשנים. 5. התמות ממחלת לב בעקבות הסתיידות כלי הדם היא פי חמש אצל מעשנים לעומת אנשים שאינם מעשנים. 6. רמת הכולסטרול (שומן בדם) הגורם להסתיידות עורקים ומהווה סיכון למחלות לב גבוהה אצל המעשנים. 7. קיימת נטיה לקרישים בדם אצל המעשנים. עובדות אלו מוסברות לפי הידע המצוי כהיום כך: עקב שאיפת עשן הטבק המכיל בין היתר את רעל הניקוטין הוא מגרה את מערכת העצבים המווסתת את פעולת הלב וכלי הדם וגורמת עליה בדופק, הפרעות בקצב הלב. הגברה של עבודת הלב ותצרוכת החמצן והשפעות מזיקות אחרות על מעכת עדינה ומסובכת זו. בנוסף לרעל הניקוטין, תחמוצת הפחמן הנמצא אף הוא בעשן הטבק, מקדם "התפתחות של הסתידות עורקים, ומפחית את אספקת החמצן לשריר הלב. הפרעות פתאומיות בקצב הלב מסירות את השכיחות הגבוהה של תמיתה פתאומית ח"ו אצל מעשנים כלי הדם הפגיעים ביותר בעקבות העשון הם המספקים דם ללב, כפי האמור לעיל, וכן כלי הדם של גפיים התחתונות נוצר תהליך דלקתי הגורם לחסימת כלי הדם, תהליך המוכר בשם "מחלת ברגר" המופיעה אך ורק אצל מעשנים, ורובם צעירים, מחלה זו מאלצת לעתים קטיעה של הגפיים התחתונות עקב תהליך של נמק (מוות הרקמות) בקצוות הגפיים.

ש. מה הם הנזקים הנגרמים למערכת העיכול?

ת. רעל הניקוטין הנמצא בעשן הטבק, גורם לגירוי של רירית הקיבה והמעיים, הגורם להגברת הפרשות החומציות בקיבה, וכן מגביר את התכווציות הטבעיות של צנור העיכול. עקב השפעת גירויים אלו, המעשנים סובלים ביתר קלות מ"צרבת", התכווציות בקיבה ובמעיים ושלשולים עם המשכת תהליך זה עלול להופיע כיב עיכולי (אולקוס) בקיבה או בתריסריון. סקרים שנעשו בארה"ב מצביעים 1. שכיחות כיב העיכולי (אולקוס) הוא פי שתיים אצל מעשים לעומת לא מעשים. 2. שכיות כיב העיכולי נמצא ביחס ישיר למספר סיגריות שמעשנים. 3. העישון מעכב את ריפוי

כיבה הקיבה והתרסיריון. 4. הסיבוכים אצל מעשנים עקב כיב עיכולי הם קשים ומסוכנים יותר.

ש. מה הם הנזקים הנגרמים למערכת העצבים?

ת. העשן – רעל של הטבק, חודר לגוף דרך מערכת הנשימה ומגיע דרך הדם למוח בשלב ראשוני הוא גורם לגירוי מערכת העצבים המרכזית, ולאחר מכן לזיכוי המערכת התופעות השכיחות עקב כך, מתבטאים בכאבי ראש, הפרעות בשינה, שכחה, ורעד בידיים. יש לציין כי עצב הראייה רגיש במיוחד לניקוטין שבעשן הטבק. ועלול לגרום נזק המתבטא בירידה בחדות הראייה, עד למצב עיוורן ע"ו.

ש. האם ישנם נזקים חמורים נוספים העלולים להפריע עקב העישון?

ת. הסטטיסטיקה מצביעה שקיימים מספר רב של גידולים ממאירים כגון: סרטן ריריות הפה, סרטן הגרון, סרטן הושט, גידולים בגיס השתן ל"ע, ששכיחותן ניכרת באופן משמעותי אצל מעשנים לעומת לא מעשנים.

ש. האם גם לאלה הנמצאים בקרבת המעשן עלול להגרם נזק לבריאות?

ת. רוב האנשים הם בדעה כי הנזוק מהעישון הוא המעשן בעצמו השואף לריאותיו עשן – רעל הטבק במחקרים אחרונים שנעשו, מתברר כי אצל האשים הנמצאים בקרבת מעשן במקומות סגורים, כגון מקומות עבוד, אולמות, כלי רכב, וכדו' הם נהפכים למעשים פאסיביים, השואפים לתוכם אויר רווי עשן ורעל הטבק. יש לציין כי הנזק לאדם הנמצא בקרבת מעשן הוא יחסי בלבד לעומת אדם מעשן.

ש. האם ילדים של הורים מעשנים עלולים לסבול מנזקים עקב כך?

ת. יש מספר עובדות המצביעות בצורה ברורה כי ילדים להורים מעשנים עלולים לסבול נזקים בעיקר בדרכי הנשימה וזאת בגלל חדירת עשן הנמצא בסביבתם (עישון פאסיבי) העובדות הם: 1. לילדי הורים מעשנים שכיחות יתר בזיהומים בדרכי הנשימה. 2. שיעול שכיח פי ששה אצל ילדי הורים מעשנים לעומת ילדי הורים שאינם מעשנים. 3. שכיחות יתר של דלקת הסימפונות והריאות. 4. מתוך ילדים שנותחו לכריתת שקדים ופוליפים היו 28% ילדי הורים לא מעשנים לעומת 58% ילדי הורים מעשנים.

 

זכותו של הילד לנשום אויר נקי

 

שאלה: האם קיימת תמימות דעים בעולם הרפואה לגבי נזקי העישון?

תשובה: יש לציין כי עד לפני כעשרים שנה לא נעשה נסיון לעסוק במחקר רציני בנושא זה, בחמש עשרה שנים האחרונות נעשו ונתפרסמו בשלושים אלף! עובדות מחקר בנזקי העישון

תוצאות מחקרים אלו, הוכיחו בעליל שהתעלים של עשן הטבק גורמים לנזקים ומחלות מרובות שצוינו בכתבה א' ומקצרים את חיי האדם ל"ע. לאור מחקרים אלו נקטה ממשלת ארה"ב במספר פעולות מנע. בכדי להפחית את תצרוכת הסיגריות. בין הפעולות החשובות יש לציין את האזהרה על כל חפיסת סיגריות: "הרופא הממשלתי הראשי מזהיר, את המעשנים שהעשון מסכן את בריאותם ומזיק לה" וכן הגבילו את הפרסומים לגבי סיגריות. מחקרים דומים שנעשו במקומות שונים בעולם, במתכונות שונות, הצביעו גם הם על הממצאים הנ"ל כך – כי לגבי הנזקים הנגרמים לבריאות עקב עשון אין כל חילוקי דעות. קיימים חילוקי דעות בין החוקרים לגבי המנגנונים השונים בגוף הגורמים לנזקים. ולא לגבי הנזק עצמו.

ש. אם אמנם הנזק של העישון כה גדול מדוע הציבור אינו נמנע מעישון?

ת. הסכנה לעשון הוא נושא למחקר בפני עצמו. אפשר לומר כי עישון הוא הרגל שהתהודה עקב גורמים שונים: פסיכולוגיים רגשיים, חברתיים, אסתיטיים וכד'. החל העישון מתחיל בדרך כלל מגיל צעיר. ויש לציין, כי גיל ההתחלה העישון הולך וקטן, עד כי לאחרונה הגיע לגיל ארבע עשרה. סיבת העישון אצל הצעיר נובעת בעיקר עקב יצר החיקוי "למבוגר", רצון של התלבטות, יצירת רושם, וכן לחץ קבוצת חברתי ושל מעשנים המשתדלים לשכנע את זה שאינו מעשן לנהוג כמותם. ובכדי להשתלב בקבוצה – בחברה השכנוע להחלת העישון קל ביותר.

לאחר תקופה קצרה יחסית של עישון "תחביבי" הופך העישון להרגל ולהתמכרות קשה כמעט כמו התמכרות לסמים. אשר הגמילה מהם קשה. וידוע כי למרות הפורענות הברורה למעשנים לנזקים העלולים להופיע עקב עישון – קשה ביותר להפסיק הרגל זה.

ש. מה בכל זאת הפיתוי הגדול להפסקת העישון?

ת. מחקרים הצביעו כי עצם פעולות העישון מושכות את האנשים יותר מההשפעה הכימית של הטבק. הדלקת הסיגריה או המקטרת, מישמוש הסיגריה בידיים, תחזוקה בפה, מציצת העשן, פליטת העשן, ניעור האפר וכו' יש בהם כנראה עיסוק מהנה ומרגיע. המחקרים גם הצביע כי במקרים רבים ממלאת הסיגריה אצל המבוגר אותה השפעה שממלא "מוצץ" אצל תינוק.

ש. האם כל המעשנים סובל מנזקים בבריאות במדה שוה?

ת. בהחלט לא! דרגת הנזקים עקב העישון מושפעים ממספר מרכיבים הקובעים כמשותף את מדת הנזק, המרכיבים הם: 1. כמות העישון, כמו בכל הרעלת הנזק והסיכון קשור בכמות הרעל שנספג לגוף, כך גם בהרעלת העישון. והנזקים החמורים מופיעים אצל מעשנים כמות מעל עשרים סיגריות ליממה. 2. טיב הטבק, הניקוטין שהוא הרעל המזיק ביותר בטבק. נמצא בעלי הטבק באחוז שונה, בהתאם לזן הטבק ועיבודו יש כיום טבק מזוקק עם רמה נמוך של ניקוטין כלומר עם כמות מועטת של רעל, בכל מקרה אין טבל ללא ניקוטין כלומר עין טבק של מזיק לבריאות. 3. צורת העישון, מתוך ארבעת הצורות המקובלות של עישון טבק: סיגריות, סיגרים, מקטורת ונרגילה. הראשונה – סיגריות – המזיקה והמסוכנת ביותר, בגלל תוספת עשן הניר לעשן הטבק. וכן בעישון סיגריות העשן נשאף יותר עמוק לתוך מערכת הנשימה ונספגת ביותר קלות. 4. רגישות יתר לניקוטין – אצל אנשים מסוימים לעומת אנשים אחרים. לנקודה זו יש חשיבות מיוחדת והיא המסבירה מדוע שני אנשים המעשנים כמות זהה של סיגריות בריאותם אינה נפגעת במדה שוה עובדה המסבירה וסותרת את ההנאה של עשנים המצדיקים את המשך העישון בטענה המוכרת: מוכרים לאי אנשים שעישנו כמות מרובה של סיגריות ולמרות זאת הגיעו לגיל מופלג בבריאות תקינה".

ש. האם ניתן להגמל מעישון?

ת. בהחלט כן! – למרות שהוא הרגל קשה לגמילה – הדבר אפשרי. וזה ניתן לביצוע ביתר קלות בניגוד להתמכרויות אחרות. בהתמכרויות אחרות כגון : סמים, אלכוהול, תרופות שינה והרגעה, ישנה התמכרות "פיזיולוגית" כלומר נוצר תלות גופנית לחומרים של התמכרות, הגוף דורש את אספקת החומרים. ובגלל זאת הגמילה היא קשה ביותר לעומת זאת בעישון קיימת התמכרות "פסיכולוגית" כלומר ההתמכרות לא נובעת מדרישה גופנית לספק את הניקוטין והמרכיבים האחרים שבעשן הטבק. ואחת ההוכחות הם: העובדה של אי עישון בשבת במשך כ- 26 שעות רצופות, דבר שנעשה בקלות ובפשטות, בגלל המודעות הפסיכולוגית שכלית כי העישון בשבת אסור. אולם בימי חול לא ניתן להתאפק יותר מאשר שעות ספורות בלבד.

ישנם מקרים של גמילה מעישון שנעשה לצערו עקב מחלות שהופיעו בגלל העישון, ובודאי רצוי להגמל מעישון לא מתוך אונס של מחלה ח"ו אלא מתוך רצון לשמירת בריאות הגוף. בכל גיל ניתן – וכדאי – להגמל מעישון ובכדי להצליח במשימה קשה זו, דרושים שלושה דברים עיקריים: 1. ידיעה תוך הכרה ברורה של הנזקים והסכנות הכרוכים בעישון. ידיעה זה חיונית להחלטה נחושה לחדול מעישון. 2. רצון עז וחזק לשמור על בריאות הגוף. בצורה קפדנית ובלתי מתפשרת, ובפרט לנו כיהודים שומרי תורה ומצוות. מאחר שנצטוינו בתורתנו הקדושה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד' ט"ו). הבריאות היא נכס היקר ביותר שיש לאדם בעולמו, והשמירה עליה היא אחד המצוות החשובות, וכפיט שידוע תורתנו הקדושה מוותרת כמעט על כל מצוותיה במקום פיקוח נפש וחמירא סכנתא מאיסורא.

3. אימון כי הדבר ניתן. ההוכחה לכך היא העובדה שבארה"ב יש כיום יותר משלושים מיליון וכמה מיליונים אחרים באירופה, ומאות אלפי בישראל של "מעשנים לשעבר".

צורת הגמילה צריכה להתבצע לפי אופי האדם, בצורה של הפחתה הדרגתית של כמות הסיגריות או ע"י הפסקה חדה ומוחלטת.

עם כל האמור לעיל, תהליך הגמילה כרוך באי נעימות מסוימת, ותופעות לואי של הרגשת אי מחת וכד' תופעות אלו נעלמות ביתר קלות אצל המפסיקים לעשן באופן חד ומוחלט. יש להזכיר שפעולת הגמילה הם בתחום אחריותו של הפרט. ואין שיטות או תרופות פלא שיביאו להפסקת עישון בצורה קלה ומהירה.

ש. מה הם האמצעים שניתן להמליץ בכדי למנוע תופעות לואי כתוצאה מגמילת עישון?

ת. יש להרגיש אי הנוחות הנובעת כתוצאה מפסקת העישון. היא תגובה פסיכולוגית ולא גופנית, למרות שהיא מתבטאת בהרגשות גופניות. כך שאין מקום לדאגה כל שהיא עקב הרגשות אלו בכל אופן ישנם מספר אמצעיים המקטינים תופעות אלו: 1. הגברת הפעילות הגופנית, הליכה ברגל, תרגילי התעמלות וכד'. 2. מניעת הפרזה באוכל, לאחר הפסקת עישון יש נטיה לתיאבון מוגבר ועליה במשקל, עקב התעוררות הטעימה בפה, שהיו פחות רגישים בתופת העישון. 3. שימוש בתחליפים לעישון כגוןגומי לעיסה, סוכריות, החזקת פומית סיגריה.,

ש. מה ניתן להמליץ למעשנים שאינם מסוגלים בשום אופן להגמל מעישון?

ת. יש מקרים בודדים שבעקבות גמילה מעישון עלולים לסבול מהפרעות נפשיות ובגלל זה אינם מסוגלים להפסיק את העישון לגמרי במקרים בודדים אלו יש להמליץ: 1. לעבור לעישון סיגרים או מקטורת. 2. לא לעשן יותר מעשר סיגריות ליממה. 3. להשתמש בטבק מזוקק ודל ניקוטין. 4. לעשן באויר החופשי בכדי למנוע שאיפת אויר רווי עשן.

ש. מה הצעתך לגבי ניהול מלחמה בעישון?

ת. כפי שהוסבר עד עכשיו, העישון בימינו נהפך תחביב להרגל והתמכרות בצורה מגיפה המסוכנת לאנושות כולה, מחליאה ומקצרת את החיים. השפעתה הרעה אינה רק למעשנים, אלא לילדיהם ולסביבה בה הם חיים. לפי הסטטיסטיקה בעולם מתברר כי העישון הוא הקוטל הראשון של האנושות ועקבות מחלות הסטטיסטיקה בארץ ישראל מצביעה כי בשנת תשל"ט (1979) היו ארבעים אחוז! של גברים מעשנים ומהם שלושים וחמישה אחוז מעל 21 סיגריות ליממה.

לאור זאת, יש להכריז על מלחמה נגד העישון ולהקיף את הבעיה מכל צדדיה וכל הגורמים בחברה הורים, מחנכים, רופאים, עובדי רפואה, גורמים ממלכתיים, כולם יחד חייבים ליטול חלק במלחמה זו, בכדי לצאת כמנצחים במלחמה קשה זו לטובת האנושות, יש להתמיד בה לאורך זמן. מלחמה זו היא המשתלמת ביותר. כי היא תביא בנצחונה מניעת מחלות וסכונים לאנושות. בראש ובראשונה יש לרכז את האמצעים וההשפעות על בני נוער ודור הצעיר. במטרה להניע אותם מלהתחיל בעישון. כי קל מאד למנוע התחלת העישון אצל בני נוער וצעירים לעומת קושי הרב להגמל מעישון אצל מבוגרים המכורים לזה. מגורמים הממלכתיים יש לדרוש פעולה וחקיקה בנושאים אלו: 1. הדפסת אזהרה על חפיסות הסיגריות כפי שנעשה בארה"ב. 2. פירוט וציון על חפיסות הסיגריות את אחוז תכולת הניקוטין והזפת. 3. איסור פרסומת לסיגריות בכלי התקשורת, כפי שנעשה בארצות רבות בעולם. 4 איסור של יצור סיגריות בעלות תכולה גבוהה של ניקוטין. 5. פעולות הסברה מקיפות בכל אמצעי התקשורת למניעת העישון. 6. איסור עישון מוחלט במקומות עבודה, מקומות ציבור, תחבורה ציבורית, וכדו'. 7. למנוע עישון מעובדי בריאות הציבור בכדי שישמשו דוגמא לאוכלוסיה. על ההורים למנוע עישון מילדיהם תוך הסברה חינוך, ומתן דוגמא אישית. על המחנכים לא לעשן אפילו שלא בנוכחות התלמידים ולשמש דוגמא כנגמלים מעישון, וכן לעסוק בהסברה לחינוך על חשיבות שמירת הבריאות ועל הסכנות הכרוכות בעישון על הרופאים ועובדי הרפואה ליטול את המערכת למניעת עישון בידיהם בהיותם מודעים לסכנות הכרוכות בה, ולהם הכוח המוסרי להשפיע על הזולת חולים ובריאים כאחד בפגיעת העישון יש לציין כי רבים מהמעשנים הרוצים למנוע מעצמם את ההתמודדות עם בעית הגמילה מעישון מוצאים אמתלאות שונות בכדי להשקיט את מצפונם והנפוץ ביניהם: "הרופאים עצמם מעשנים"… לזאת – לדעתי – הרופאים ועובדי הרפואה חייבים לשמש כדוגמא ומופת בבעיה כאובה זאת. בנידון עישון הרופאים יש להדגיש כי בשנים האחרונות חל שיפור ניכר, למרות שאחוז המעשנים באוכלוסיה עלה. אצל הרופאים האחוז ירד לפי הסטטיסטיקה העוסקת בנושא עישון הרופאים בארץ אפשר לציין עובדות אלו: 1. שיעור המעשנים יורד בקביעות מ65% רופאים מעשנים בשנת תש"י (1950) ל – 19% בלבד בשנת תש"ל (1970). 2. מתוך קבוצת רופאים מעשנים 50% מעשנים פחות מעשרה סיגרית ליממה..3. מתוך המעשנים חלק ניכר מעשן מקטורת בלבד. 4. שיעור המתחילים לעשן מקרב הרופאים קטן והולך.

ש. באם עישון הוא כה חמור האם יש לאסור ברוח ע"פ ההלכה?

ת. ברור ששאלה זו לא שייכת אלי. ויש להפנותה למורי ההלכה ופוסקי הדור שליט"א. אך לפי עניות דעתי יש מקורות חשובים שעונים על שאלה זו, כגון: "רק השמר לך ושמור נפשך" (דברים ד' ט') "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד' ט"ו) מכאן דרשו חז"ל חובת זהירות ושמירה על החיים (ברכות ל"ב) הרמב"ם פוסק להלכה וז"ל "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצוות עשה להסירה ולהשמר ממנה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנות נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן עצמי ומה לאחרים על בכך או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות" (רמב"ם) וכן פסק הרמב"ם וז"ל: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המבראים והמחלימים" (רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"א) ויש לשער כי היות והסכנה הכרוכה בעישון נודעה בבירור רק בעשרים שנים האחרונות. לזאת טרם עסקו רוב מורי ההלכה בבעיה זו, ומקוה אני שאמנם העישון יאסר מכוח ההלכה.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות