והמהר"ל בספרו אור חדש [ע' רי"ג] כתב וז"ל, משלוח מנות איש לרעהו, כי כאשר האדם הוא בשלימות לגמרי הוא ג"כ משפיע לאחרים מטובו כמו שהתבאר למעלה אצל ויתן משאות כיד המלך וכאשר עצמו חסר ואינו בשלימות אין משפיע לאחרים עכ"ד, ובהמשך הדברים כתב דמתנות לאביונים בא להשלים חסרון האביונים, ואילו משלוח מנות בא מחמת לתא דידיה שהוא שלם עד שהוא משפיע לאחרים.

והראוני סמוכים ליסוד הדברים שכתבתי לעיל, והוא בשו"ת חסד לאברהם [תאומים] מהדו"ק סי' ס"ט שכתב דאם שלח משלוח מנות לחבירו והלה לא רצה לקבלו יצא ידי חובתו, והטעם לכך שעיקר מצות משלוח מנות הוא שיהא לבו שמח לשלוח לחבירו, ולמש"נ כן הוא דעיקר מצות משלוח מנות לא שייכי לחסרונו של חבירו, אלא עיקרו מריבוי הכנת הסעודה, עד שהוא שולח לרעיו, וכן נראה לדינא לפי סברת המהר"ל הנ"ל.

והנה בשו"ת מהרלב"ח סי' ל"ב חקר בענין מצות הפורים בפורים משולש [שיום הפורים חל בשבת], וכתב שם וזה לשונו, ומנות איש לרעהו זמנם הכי הוא [ביום שיש דין סעודה] כי המנות הם מהסעודה שהוא עושה לעצמו, לפעמים, כדאמרינן מחלפי סעודתייהו אהדדי, והוא מבואר לנבון עכ"ל, ובפשוטו כוונתו כדברי התרוה"ד הנ"ל דעיקר משלוח הוא לצורך הרווחת סעודה שיהא למקבל סעודת פורים.

ולמש"נ הרי באמת כל עיקר דינא דמחלפי סעודתייהו מבואר רק משום דעיקר דין משלוח מנות הוא חלק מצרכי הכנת הסעודה, ואשר לכן מי שאינו סעודה אינו חייב לשלוח מנות, וכמש"נ מפרש"י והמ"א.

ויעוין במ"א סי' תרפ"ח סק"ה שהביא דעת ריא"ז, דבעירות המסופקות אם המה מוקפות חומה מימות יהושע, חייב גם בי"ד וגם בט"ו בקריאת מגילה ובשמחה ובמתנות לאביונים, והקשה הפמ"ג על מה שהשמיט דין משלוח מנות, ולמש"נ אפשר דלא הוצרך להביא ענין משלוח מנות מאחר שהוא חלק מחלקי הסעודה, ואם מחויב בסעודה בב' הימים, דכוותה ודאי מחויב גם במשלוח המנות בב' הימים.

ויסוד לזה נראה מדברי הר"נ במגילה ו:, שכתב דאף דבני הכפרים מקדימים קריאת המגילה ומתנות לאביונים ליום הכניסה, עכ"ז משלוח מנות אינו אלא ביום י"ד אדר שהוא יום הסעודה, ולדעת המנות הלוי דמצות משלוח מנות הוא להרבות רעות יל"ד בזה, ולדעת התרוה"ד דהוא להשלים סעודת חבירו ניחא, ואף למש"נ דהוא חלק מתיקון צרכי הסעודה ניחא מאד, דזמן קיומו הוא רק ביום הסעודה.

אולם לכאורה כל מש"נ צ"ע, דהנה איתא במגילה ה: ימי משתה ושמחה מלמד שאסור בהספד ותענית, וצידד הר"נ שם ו: דאפשר דעיקר האיסור מדברי קבלה אינו אלא איסור הספד ותענית, אבל חובת סעודה אינו אלא מדרבנן, [ויעוין בבעל המאור דפליג ע"ז], והרי חובת משלוח מנות מפורש בדברי קבלה, הרי מוכרח דמצות משלוח מנות אינו מחמת לתא דהכנת סעודה, ואף לדברי התרוה"ד הנ"ל צ"ע, ויש ליישב.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות