מצווה גוררת מצווה עבירה גוררת עבירה מכח טהרת וטומאת מעשיו - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה מצווה גוררת מצווה עבירה גוררת עבירה מכח טהרת וטומאת מעשיו - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקורבתם לפני ה' וימותו (טז.א)

איתא בחז"ל י' דעות לסיבת מיתת בני אהרון: נכנסו לפני ולפנים, הקריבו אש זרה, שתויי יין, מחוסרי בגדים, שלא נשאו נשים, שלא נשאו עצה - העדר ענווה, שהורו הלכה בפני רבם, שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו ננהיג, נהנו מזיו השכינה, "בקרובי אקדש"- לכפר על עוון הדור.

ולכאורה, הרי התורה כתבה כי בני אהרון מתו מפני "האש הזרה" אשר הקריבו, ולא כתבה את כל הסיבות הנ"ל?

ב. עוד יל"ע, כיצד צדיקים אלו אשר נאמר עליהם "בקרובי אקדש", הגיעו לכל החטאים הללו?

ג. עוד יש להבין, מדוע לא עמדו להם זכויותיהם הרבות להצילם ממיתה זו?

ד. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (טז.ל)

צריך להבין, מדוע סיים הפסוק "תטהרו" ולא "תתכפרו". הרי התחיל בלשון כפרה -"כי ביום הזה יכפר וכו'", והיה צריך אף לסיים בלשון כפרה?

ה. ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה (יז.י)

יש לדקדק, מדוע בפסוק זה המדבר באיסור דם, נאמר: "והכרתי", ואילו לגבי איסור אכילת חלב נאמר (לעיל ז.כה): "ונכרתה" הנפש?

ו. עוד יש לדקדק, מדוע נקט קרא דווקא לשונות "והכרתי" "ונכרתה"- אשר ע"פ הדקדוק הינן לשון עתיד, מדוע לא נקט לשון עבר?

ז. ולא תקיא אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (יח.כח)

פירש רש"י – משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו. כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה.

ויש להבין, מדוע המשיל הרש"י את העובר עבירה לדבר מאוס, דמשמעו, כי כל כולו מאוס. מדוע לא דימהו לדבר אחר. והדבר צ"ב!

ח. עוד יל"ע, מדוע ע"פ המשל, "בן המלך" מוכרח להקיא את הדבר המאוס, מדוע איננו חש בטוב בלבד, ללא פליטת הדבר המאוס?

ט. ולא תקיא אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וכו' (יח.כח)

צ"ב, דהכא מפורש בקרא, דטעם הקאת הארץ את העמים והורשת הארץ לעם ישראל היתה משום שהיו העמים שטופים בעריות.

וצ"ב, דבמשנה תורה (יח.ט-יג) כתיב: "כי אתה בא אל הארץ וכו' לא ימצא בך וכו' ומנחש ומכשף וכו' כי תועבת ה' כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך", הרי שסיבת הורשת הארץ לישראל הינה מפני שהיו מנחשים ומכשפים, והוא טעם אחר מן המפורש הכא?

פרשת קדושים

י. קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם (יט.ב)

איתא ברמב"ם (פ"א מהל' דעות ה"ו) בעניין מצוות והלכת בדרכיו, "כך למדו בפירוש מצווה זו מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון. מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום. מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש וכו'. וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות כפי כוחו".

ולכאורה יל"ע בדברי הרמב"ם: "אף אתה היה קדוש"- אשר מקורן נלמד מהגמ' (שבת קי"ג:) ולא הוזכר "קדוש" אלא רק "חנון ורחום". דצ"ב, כיצד הוסיף הרמב"ם עניין זה?

יא. דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' קדושים תהיו (יט.ב)

פירש רש"י – מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.

ויש להבין, מהו שאמר הרש"י: "מפני שרוב גופי תורה תלויין בה"?

יב. אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם (יט.ד)

פירש רש"י – תחילתן אלילים הם, ואם אתה פונה אחריהם, סופך לעשותן אלוהות.

ויש לתמוה, הרי רק פנה אליהם ולא רצה לעובדם, ומה ההכרח ש"סופו לעשותן אלוהות"?

יג. הוכח תוכיח את עמיתך (יט.יז)

יש לדקדק, מדוע כפלה התורה באומרה: "הוכח תוכיח"?

יד. ואהבת לרעך כמוך (יט.יח)

איתא בגמ' שבת (לא.) - מעשה בנוכרי אחד, וכשבא לפני שמאי אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו -"דעלך סני לחברך לא תעביד" זוהי כל התורה כולה וכו'.

ויש להבין בדברי הלל, וכי במושג "דעלך סני לחברך לא תעביד"- ואהבת לרעך כמוך. טמונה כל התורה כולה!? הרי ישנן עוד תרי"ב מצוות נוספות מלבד מצווה זו?

טו. ואהבת לרעך כמוך (יט.יח)

פירש רש"י – אמר ר"ע: זה כלל גדול בתורה.

ויל"ע, מדוע בחר ר"ע דווקא במצווה זו יותר מכל שאר המצוות להיות ה"כלל גדול בתורה", מדוע לא אמר הכלל על מצוות השבת, התפילין וכדו'?

טז. ושרט לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם (יט.כח)

יש להבין, מדוע לא נקט קרא: וכתובת קעקע לא תתנו "בבשרכם", מדוע נקט - לא תתנו "בכם" (דהיה לו לומר כדכתב בשרט)?

יז. אל תפנו אל האבת ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם אני ה' אלקיכם (יט.לא)

פירש רש"י – "אל תבקשו"- להיות עסוקים בם, שאם תתעסקו בם, אתם מטמאין לפני ואני מתעב אתכם. "אני ה' אלקיכם"- דעו את מי אתם מחליפים במי.

ולכאורה מלשון קרא "אל תפנו"- משמע, כי מכח פנייה קלה רק לדעת העתיד ולפנות אל אוב או ידעוני, הגיע לידי "אני ה' אלוקיכם", והיינו, "דעו את מי אתם מחליפים במי".

וצ"ע, מה ההכרח שיגיע עד לדרגת החלפת אלוקיו בע"ז, הרי סה"כ פנה אל אוב ולידעוני, אך לא כפר בהקב"ה לבחור לו אל אחר?

יח. אשר הבדלתי לכם לטמא (כ.כה)

יש לדקדק, מהו שהוסיף קרא תיבת "לכם", דמיותרת היא?

פרקי אבות

יט. בן עזאי אומר: הוי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה וכו' (פ"ד, מ"ב)

יש להבין, כיצד נוצרת מציאות זו - ש"מצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה"?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגרי"ל חסמן צ"ל בספרו אור יהל (ח"ג) בעניין השפעת העבירה. וז"ל - רגילים אנו לחשוב שענין העונש על אכילת איסור הוא רק דרך סגולית מפני שחטא בזה. כי טעות בידינו. האמת היא שכשם שכאשר אדם אוכל דברים מקולקלים הוא נעשה חולה מכח הטבע הגשמי ומתיסר ביסורים, כך ישנו טבע רוחני באדם הגורם לכך שהחטאים יזיקו לחוטא. וכמו שאחז"ל (יומא לט) עה"פ "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם"- אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם, שעבירה מטמטמת לבו של אדם, ופרש"י: "אוטמת וסותמת לבו מכל חכמה". וכו'.

וזהו שאחז"ל (אבות פ"ד) ש"עבירה גוררת עבירה": "גוררת" מלשון תיאבון. כלומר, שהעבירה מולידה באדם טבע רע להתאוות לדבר עבירה. ומכאן תשובה לרבים המתפלאים מדוע קשה להם לעשות הטוב והישר, אע"פ שרצונם לעשות כן.

כנגד זה, יש לנו תמיד את החשבון של מידה טובה מרובה ממידת פורענות חמש מאות פעם. לפיכך, אם אדם עושה מצוה כראוי ק"ו שמטביע בנפשו טבע טוב ומטהר דמו ונמשך אחרי הקדושה והיינו "מצוה גוררת מצוה". ואמרו בשכר שאמר אברהם אבינו "ואקחה פת לחם" זכו בניו במדבר ובישוב ולעתיד לבוא וכו'.

והוא הדבר שנתבאר כאן. מלבד עצם שכר המצוה, זוכה האדם עי"ז לטבע רוחני קדוש, זך ומזוכך. וכו'. עכ"ל.

א"כ מבואר - כי עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצוה, העושה עבירה נענש בנוסף לעבירה אשר חטא, אף לרוח טומאה המוליכתו להיטמא עוד ועוד עד לשאול תחתית.

וכן הוא גבי מצוה, מצוה גוררת מצוה, כי אותה מצוה ראשונה משכינה בקרבו רוח טהרה המוליכתו להיטהר ולהתקדש ברוחניות עוד ועוד.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א', ב' וג' מתורצות – בכח עבירה גוררת עבירה אשר אינה חסה אף על צדיקים, הגיעו בני אהרן לכל החטאים אשר חטאו (אף שאלו חטאים קלים), ובאמת כל עונשם של בני אהרן היה מחמת סיבה אחת - עבירתם הראשונית אשר החילה עליהם טומאה אשר טימאתם לעשות עבירות נוספות.

לכן, כאשר באו להקריב אש לסייע לקורבנות (כמצוות ההקרבה), לפי דרגתם נחשב להם ממילא כאילו טומאה זרה הביאה אש זו, ולא בני אהרן הצדיקים. היות וטומאת עבירתם שכנה בקרבם, בבחינת "אש זרה" אשר קרבו עימה לפני ה'. [לכן מובן מה דמשמע מקרא, כי מתו בגלל "הקירבה", כי באמת אם לא היו קרבים לפני המזבח להקריב, היו נחשבים כצדיקים אשר צריכים לתקן את העבירה הקלה אשר פגמו בה ולא היו מתים].

על אף צדקותם ומעלתם של בני אהרון, נענשו הם בעונש מיתה החמורה. ללמדנו לדורות, עד כמה צריך ליזהר בעבירות קטנות, כי מכל חטא קל מתווספת טומאה השורה על אותו החוטא, עד שיכול האדם להיטמאות לגמרי, כי עבירה גוררת עבירה, כפי שנחשבה להם אותה הקרבה שכביכול טומאה הקריבה את האש.

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – אותם חטאים ועבירות אשר עושה האדם, מלבד מה שעובר הוא על מצוות עשה ולא תעשה, הינו ג"כ מטמא את נפשו מכח העבירות.

לזה נקט הכתוב ב' העניינים, גם "יכפר" וגם "יטהר". כי הקב"ה ברוב רחמיו מלבד מה שביום הכיפורים מכפר לנו החטאים, הינו ג"כ מסיר את הטומאה ואת הטמטום אשר משפיע אותו החטא על האדם. (ולכן ידוע שמברכים מסיבה זו את בירכת שהחיינו ביוה"כ מרוב השמחה שגם הטומאה והטמטום מוסרים מאיתנו), ומחויבת היא הסרת הטומאה, היות ועבירה גוררת עבירה, ולמען לא יטמא האדם כולו לגמרי, מחויבת היא ה"לטהר אתכם" לטהרו מטומאתו.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – ידוע, כי "חלב" ערב טעמו, והאדם אוכלו לתיאבון. אך "דם"- נפשו של האדם קצה בו, [וכפי שאמרו חז"ל בגמ' (מכות כג:)] הרי שאכילתו הינה להכעיס דווקא.

לפ"ז מובן, שבהתחלה אדם אוכל חלב לתיאבון ולא להכעיס, אלא שיצרו מתגבר עליו ומטמאו מכח טומאת עבירה זו עוד ועוד, עד ש"ונכרתה"- דהיינו, מעצמה. ולא שהקב"ה מכריתו.

כי אותה עבירה מטמאתו ומטמטמת את ליבו לעבור מטומאה קלה לטומאה חמורה יותר, עד שיורד לדרגת טומאה בהיותו מסוגל לאכול אף דם אשר נפשו קצה בו הכל במטרה להכעיס. עד שהקב"ה בעצמו מכריתו, דכתיב: "והכרתי" הכל מכח העבירה הראשונית - כי עבירה גוררת עבירה להיטמאות עוד ועוד. [ע"פ פי' המשך חכמה].

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – דקדקה התורה באומרה: "ונכרתה" "והכרתי"- בלשון עתיד ולא בלשון עבר. כי רצתה התורה לרמז לנו, כי מכח עבירה גוררת עבירה, אותו החוטא יגיע בודאי עד "ונכרתה" או "והכרתי"- בלשון עתיד. כי ירד הוא מטה מטה וייטמא עוד ועוד, מכח טומאת העבירה הראשונה אשר תגררנו להימשך לעשות עוד עבירות רבות. ומחלב אשר אכלו לתאווה יגיע לבסוף עד אכילת דם מאוס מכח עבירה גוררת עבירה.

לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – נמשלו ישראל החוטאים לדבר מאוס דווקא, מפני שהעבירה אשר עבר "בן המלך" מטמאתו כולו מעבר לטומאת מעשהו, לכך נחשב כל גופו עצמו מאוס, כי מן הסתם יטמא לגמרי - כי עבירה גוררת עבירה.

אף דקדק הרש"י במשלו, ללמדנו - כי "בן מלך" חייב להקיא מיד את אותה עבירה - את אותו דבר מאוס אשר אוכל, היות ויכול אותו דבר מאוס להרעילו ולטמא את כולו - בכח עבירה הגוררת עבירה.

לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – באמת, אפשר כי סיבת הורשת הארץ לישראל מן העמים אחת היא. הכל נגרם מכח טומאות עוונותיהם, בהיותם חוטאים בתחילה בעריות בלבד, אלא שנטמאו הם בטומאת חטאם. אותה טומאה הוליכתם עד היותם טמאים באבי הטומאות, בהיותם "מנחשים ומכשפים"- כי עבירה גוררת עבירה, מטומאה לטומאה.

פרשת קדושים

לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – באמת, כתבה הגמ' את הדרך אשר צריך האדם לילך בה, אך הרמב"ם כתב את התוצאה של דרך זו.

כאשר בוחר האדם לנהוג במידות הקב"ה, ממילא יגיע הוא לבחינת "מה הוא קדוש אף אתה קדוש", כי כל מצווה משרה רוח טהרה על המקיימה וגורמת לטהרו ולקדשו עד הגיעו לידי "מה הוא קדוש אף אתה קדוש", מכח מצווה הגוררת מצווה.

לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – רצה הרש"י ללמדנו את יסוד מצווה גוררת מצווה, כי ע"י ש"קדושים תהיו" ותתקדשו במצווה אחת של פרישה מעריות החמורות, ממילא תתקדשו לעשות עוד מצווה ועוד מצווה עד לבחינת "קדושים תהיו" בתכלית, כי במצווה קטנה "רוב גופי תורה תלויין בה"- כי בכח מצווה קטנה לקדשו להיגרר לעשות עוד ועוד מצוות רבות.

לפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – לימדה אותנו התורה, כי אף אם רק יפנה אל האוב או הידעוני או לאיזו עבודה זרה, סופו להיטמא בהם לגמרי. כי אותה עבירה קטנה של הפנייה אל העבירה בכוחה לטמאו להיגרר לחטוא עוד ועוד, עד היטמאו לגמרי.

הכל מכח אותה "פנייה"- חטא קטן אשר נטמא בו המוליכו בע"כ לפנות לעבוד ע"ז ממש. ולא עוד אלא שסופו אף להמליכה עליו כאלוהים שלו - כי בעוונו אשר חטא, נטמא בטומאה המטמאתו ומורידתו ברוחניותו עד לשאול תחתית.

לפ"ז גם הקושיא הי"ג מתורצת – כפל הפסוק באומרו: "הוכח תוכיח"- כי אם תזכה לעשות מצווה אחת של "הוכח" מכח מצווה גוררת מצווה קדושת המצווה תוליכך לזכות להתקדש בעוד מצווה, עד לזכייתך ל"תוכיח"- בלשון עתיד - אפילו מאה פעמים (רש"י) - לעוד מצווה ועוד מצווה, כי מצווה גוררת מצווה.

לפ"ז גם הקושיות הי"ד וט"ו מתורצות – ידע הלל כי אותו גר, אם יזכה לעשות מצווה, אף הקטנה ביותר כ"ואהבת לרעך כמוך" ע"י שיקבלה באמת, יזכה להתקדש מכח מצווה זו. ו"מצווה גוררת מצווה" להתקדש עוד ועוד עד שיזכה להתקדש לגמרי ולשמור את כל התרי"ג מצוות בשלימות - ידע הלל את יסוד קדושת המצוות, כי מצווה גוררת מצווה אף ע"י מצווה קטנה כ"ואהבת לרעך כמוך".

לפ"ז גם הקושיא הט"ז מתורצת – נקט קרא בכתובת קעקע "בכם" דווקא ולא נקט "בבשרכם". ללמדנו, כי כשאדם חוטא, איננו עובר רק על מצוות עשה ולא תעשה, אלא גם מטמא את עצמו.

לכן נקט קרא: "בכם"- לרמז, כי העבירה אשר עבר הינה "בתוכו", ולא זו בלבד אלא שעבירה גוררת עבירה, ומחטא השרט אשר חטא רק "בבשרכם" סופו שיטמא כולו בעבירות נוספות, עד להיותו טמא "בכם"- לגמרי.

לפ"ז גם הקושיא הי"ז מתורצת – דקדק קרא בנוקטו: "אל תפנו" אל האבת ואל הידעונים, כי מכח פנייה קלה בלבד בפנותו אל האוב או הידעוני לדעת העתיד, תגררו טומאת חטאו להיטמא עוד ועוד עד לבחינת "אל תבקשו"- להיות עסוקים בם, שאם תתעסקו בם, אתם מטמאין לפני ואני מתעב אתכם. כי ה"לטמאה בהם"- טומאה גוררת טומאה עד הגיעו לבחינת "אני ה' אלקיכם"- דעו את מי אתם מחליפים במי, בהיותו עובד ע"ז ובפורקו כל עול תורה וירא"ש - ומוכרח הדבר מכח עבירה הגוררת עבירה.

לפ"ז גם הקושיא הי"ח מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "אשר הבדלתי" כל עבירה מלבד החטא אשר מוסיף לפגמיו, אף משפיע הוא על "לכם", "לטמא" את האדם עוד ועוד בהיגררו לחטוא עוד ועוד, עד להיטמאותו כולו לגמרי.

פרקי אבות

ולפ"ז גם הקושיא הי"ט מתורצת – "עבירה גוררת עבירה": "גוררת" מלשון תיאבון. כלומר, שהעבירה מולידה באדם טבע רע להתאוות לדבר עבירה.

וכן במצווה, אדם העושה מצוה כראוי, מטביע הוא בנפשו טבע טוב ומטהר דמו ונמשך אחרי הקדושה והיינו "מצוה גוררת מצוה".

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן