מעלת העמל - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה מעלת העמל - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (יב.ב)

איתא בגמ' שבת (קמז:) - אמר רבי חלבו: חמרא דפרוגייתא [שם מדינה שיינה משובח], ומיא דדיומסת [שם נהר שמימיו מלוחים] - קיפחו עשרת השבטים מישראל.

רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו [אחר היין והרחיצה] איעקר תלמודיה [נעקר תלמודו ושכחו]. כי הדר [כאשר חזר] אתא קם למיקרי בספרא [בא לקרוא בתורה].

בעא למיקרא [רצה לקרוא]: "החדש הזה לכם", אמר [במקום זה]: "החרש היה לבם". בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה [בקשו עליו החכמים רחמים וחזר תלמודו].

ויש לשאול, מה העניין שטעותו של ר' אלעזר בן ערך קרתה דווקא בפסוק זה של "החודש הזה לכם"?

ב. עוד יש לתמוה, הרי אף אם נעקר תלמודו של ראב"ע, בכל זאת, בודאי לא היה צריך הוא לשכוח איך קוראים. וכיצד א"כ טעה הוא בקריאה פשוטה של תיבות "החדש הזה לכם"? ובכלל, הרי "טעות קרי" זו, איננה משקפת כלל על "שכחת התורה"?

ג. החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (יב.ב)

פירש רש"י – "החדש הזה"- הראהו לבנה בחדושה וכו'. "הזה"- נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזו שעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש.

ויש להבין, הרי ידע ה' כי יתקשה משה בהבנת מצוות קידוש הלבנה, מדוע א"כ לא פירשה לו כבר בתחילה, אלא רק לאחר שנתקשה בהבנתה?

ד. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם (יב.כו)

איתא בירושלמי פסחים (פ"ט ה"ד) - תנא ר' חייא: כנגד ד' בנים דברה תורה: בן רשע מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם? מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה?, מכאן שהוציא עצמו מן הכלל. אף אתה אמור לו: "בעבור זה עשה ה' לי"- לי עשה, לאותו האיש לא עשה, אילו היה שם לא היה ראוי להיגאל לעולם.

ויש להבין, מה ההבדל בין הבן החכם האומר: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלקינו אתכם". לבין הבן הרשע המתבטא ברוח דומה: "מה עבודה הזאת לכם"?

ה. עוד יש להבין, כיצד אותו בן רשע נשאר באותו בית קדוש, הרי רשע הוא ועלול הוא לקלקל את כל שאר אחיו?

ו. ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם (יב.נא)

יש לתמוה, כיצד עם ישראל אשר הגיעו להשגות כל כך נעלות ביציאתם ממצרים כדאיתא במדרש, בראותם את כל ניסי ה'. בכל זאת הגיעו הם לידי קלקלה כל כך גדולה לאחר יציאתם המדברה - במרה, במן ועוד?

ז. זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם ממצרים (יג.ג)

יש לידע, מדוע אין מראה לנו ה', ניסים ונפלאות כפי שהראה לאבותינו ביציאת מצרים, בכדי שאמונתנו בו תתחזק עוד יותר?

ח. קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא (יג.ב)

הקשה הגר"י ניימן: מדוע חייבים אנו לפדות את הבכור [בן אדם], הלא אם התורה אמרה כי הבכור קדוש הוא, עדיף היה שישאר בקדושתו לעולם?

ט. וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכו' (יג.יג)

יש להבין, מה העניין שהחמור הינו המיועד לפדייה יותר מכל שאר החיות, הרי איננו חיה טהורה כלל?

י. והיה לאות על ידך (יג.טז)

איתא במנחות (לז.) – "ידכה"- יד כהה שהוא יד שמאל.

הקשה האור החיים: מדוע לא בחר ה' ביד ימין לעשות בה את המצווה, הרי יד ימין היא המשובחת יותר?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגר"י ניימן זצ"ל בספרו דרכי מוסר [על הפרשה] בעניין מעלת העמל. וז"ל - התורה רוצה שהאדם לא יסתפק במה שהתורה מקדשת אותו, אלא הקדושה של התורה תפדה, ואתה תראה שיהיה קדושה משלך ועל ידי עמל ויגיעה תגיע לקדושה, כי מה שמגיעים ע"י עמל ויגיעה זה נשאר אצל האדם.

כמו שמצינו שבני ישראל הגיעו למדרגה של נבואה כשיצאו ממצרים, ובכל זאת בכו אח"כ בשביל דברים קטני ערך, כמו קישואים ואבטיחים וכדומה, ולא מצינו על נביאים אחרים שיתגעגעו אחרי דברים קטני ערך. מפני שהנביאים הגיעו למדרגתם ע"י יגיעה ועמל לכן נשארו במדרגתם לעולם.

אבל דור המדבר לא הגיע למדרגת הנבואה ע"י עמל ויגיעה, אלא הקב"ה נתנה להם במתנה, כי רצה להכשירם לקבלת התורה, אבל לא נשתנתה הפנימיות שלהם, לכן תיכף שסרה הנבואה מהם בכו בשביל חסרון חתיכת בצל. עכ"ל.

א"כ מבואר - עד כמה מוכרחה היא מעלת העמל בעבודת ה', כי רק על ידי עמל ויגיעה מגיעים לקדושה, כי מה שמגיעים ע"י עמל ויגיעה נשאר הוא ביד האדם.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א', ב' וג' מתורצות – "החדש הזה לכם"- כבר במצוה הראשונה אשר ניתנה לעם ישראל נתקשה בה משה בהבנתה. היינו בכדי ללמדנו לדורות, כי כל דבר רוחני יכול להיקנות רק בעמל, כפי שרק לאחר "שנתקשה משה" להבין המצוה, רק אז ניתן היה לגלות לו פירושה ולא קודם לכן – כי תורה נקנית רק בעמל.

ביסוד זה ממש טעה ר' אלעזר בן ערך, כפי שאמרה הגמ' שם בהמשך, כי הוא אשר אמר על עצמו: "הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען"- והיינו, כולם יסודות לעמל התורה בכדי לקיים את התורה בקרבו.

שטעה ר' אלעזר בן ערך בסוברו כי יוכל הוא ללמוד את התורה מתוך תענוגות ארץ דיומסת, ואף בקלות יזכור התורה אף ללא שהייתו במחיצת חבריו החכמים בסוברו "שהיא תבא אחריו" ואף אם ישכח התורה בקלות "חבריו יקיימוהו בידו" בהזכירו הדברים.

נשען הוא על בינתו שבקלות יוכל לתפוס בקניין התורה ללא עמל וטרחה גדולה כל כך, ולזה שכח את לימודו.

את יסוד זה רצה ר' אלעזר ללמד את חבריו החכמים כאשר כיוון לטעות דווקא בתיבות "החדש הזה לכם" המלמדות את יסוד העמל, אשר בלעדיו יכול האדם לאבד את קניין תורתו ולהגיע לבחינת "החרש היה לבם".

וכאשר שמעו החכמים שינוי קריאתו של ר' אלעזר, מיד הבינו הרמז כי שכח תורתו מחמת חסרון עמל התורה הנלמד מתיבות אלו, ומיד בקשו עליו רחמים והשיבו לו תורתו אשר שכח

ואפשר שלא תלו השינוי בשגיאת קרי של ר' אלעזר, כי הבינו שמילא שינויו בתיבות "החדש" ו"לכם"- ל"החרש" ו"לבם"- אפשר שלא שם לב לאותיות הדומות בכתיבתם, אך כאשר שינה בין תיבת "הזה" ל"היה"- זהו כבר שינוי רחוק אשר בודאי בא לרמז את יסוד "הזה"- שנתקשה משה בהבנת מצוות קידוש החודש עד שגילה לו ה' בהראותו לו "כזה" ראה וקדש.

[ואיתא בהקדמת המשניות להרמב"ם: כי לא נאמרה שום משנה בשם ר' אלעזר בן ערך מחמת שכחת תלמודו. ונראה, כי על אף חזרת תלמודו, מ"מ, היות ולא חזר תלמודו בכח עמל התורה אלא רק בכח תפילת החכמים, לא זכה הוא שתאמר שום משנה בשמו].

לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – אמנם, עיקר שאלות הבן החכם והבן הרשע זהות הן בתוכנן. אך תוספת הבן הרשע: "מה העבודה הזאת לכם? מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה?"- היא אשר עשתה אותו להיות "הבן הרשע", כי מכח הוצאת עצמו מן הכלל, בבזותו את העבודה והטרחה בעבודת ה', באי רדיפתו אחר מעלת העמל, היא אשר דרדרתו ותדרדרו עוד ועוד עד לבחינת "אילו היה שם לא היה ראוי להיגאל לעולם".

כעת מובן, כיצד אותו בן רשע נשאר בבית קדוש - על אף היותו רשע. כי באמת, מקיים הוא את מצוות ה' כולן, אך עשייתו אותן ללא מעלת העמל, היא אשר הופכתו ותהפכהו להיות בעתידו בבחינת "הבן הרשע"- כי הכרחית היא כל כך מעלת העמל בעבודת ה'.

לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – עם ישראל אשר הגיעו להשגות כ"כ נעלות במצרים כדאיתא במדרש, בראותם את כל ניסי ה', בכל זאת הגיעו לידי קלקלה כ"כ גדולה לאחר יציאתם המדברה - במרה, במן ועוד, כי לא הגיעו למדרגת הנבואה ע"י עמל ויגיעה, אלא הקב"ה נתנה להם במתנה, כי רצה להכשירם לקבלת התורה, אבל לא נשתנתה הפנימיות שלהם, לכן תיכף שסרה הנבואה מהם בכו בשביל חסרון חתיכת בצל.

לזה, אין מראה לנו ה', ניסים ונפלאות כפי שהראה לאבותינו ביציאת מצרים, אלא רק בבחינת "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים"- כי רוצה ה' שנעבוד אותו מתוך עמל ויגיעה, מתוך ניסיונות קשים להאמין במציאות ה', כי רק אז אמונתנו תתקיים לדורות, ועבודתנו את ה' תהיה שלימה ונאמנה.

לפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – "וכל פטר חמור תפדה בשה"- הסביר הגר"י ניימן: כי ישנו חיוב לפדות את הבכור מקדושתו, היות ורצון התורה שהאדם לא יסתפק במה שהתורה מקדשת אותו, אלא הקדושה של התורה תפדה, ואתה תראה שיהיה קדושה משלך ועל ידי עמל ויגיעה תגיע לקדושה, כי מה שמגיעים ע"י עמל ויגיעה זה נשאר אצל האדם.

לזה אפשר להוסיף, כי ישנו חיוב לפדות את "הפטר חמור" יותר מכל שאר החיות, ללמדנו, כי קדושה הבאה מאיליה, איננה מרוממת את האדם, כי אפשר שיהיה קדוש, אך ללא מעלת העמל והיגיעה ישאר הוא בבחינת "חמור" טמא. שהרי אחרית קדושה זו לתהום האבדון.

ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – "והיה לאות על ידך"- "ידכה"- יד כהה שהוא יד שמאל - לא בחר ה' לעשות המצווה אלא ביד שמאל החלשה יותר. ללמדנו, כי עיקר עבודת ה' והתעלות האדם אשר עתידה להתקיים, הינה דווקא בבחינת עבודת ה' "ביד שמאל"- ביד הכהה והחלשה יותר, כאשר ישנו יותר עמל ויגיעה בעבודת ה', רק אז מגיעים לקדושה ברת קיימא, כי רק מה שמגיעים ע"י עמל ויגיעה נשאר ביד האדם.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן