מידת הנתינה והנטילה - שורש כל המידות - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה מידת הנתינה והנטילה - שורש כל המידות - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ (ו.יג)

פירש רש"י – כל מקום שאתה מוצא זנות וע"א אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים.

ויל"ע, הרי משמעות קרא דהשחתת הארץ הגיעה משום ש"מלאה הארץ חמס", ולא מכח הזנות והע"ז. א"כ צ"ב, כיצד שינה הרש"י בפירושו מפשט הפסוק?

ב. עוד צ"ע, דאף הרש"י עצמו הוסיף בד"ה הבא ד"לא נחתם דינם אלא על הגזל", וא"כ דברי הרש"י נסתרים מיניה וביה!

ג. עוד יש להבין, כיצד הגיעו דור המבול לשפלות כזו - לכפור בה' יתברך, ולהרשיע כ"כ עד שנגזר דינם למיתה?

ד. כי מלאה הארץ חמס (ו.יג)

פירש רש"י – לא נחתם דינם אלא על הגזל.

יל"ע, הרי "חמס" הוי "דיהיב דמי ושקיל", אך אינו גוזל ממש. א"כ צ"ע, דהרש"י כתב "גזל", ואילו קרא כתב "חמס", בעוד ששניהם הינם גדרים שונים!

ה. עשה לך תבת עצי גפר (ו.יד)

יש להבין, מדוע הצלת נח ובניו היתה צריכה להיות דווקא בדרך עשיית תיבה אשר תעמוד [בנס] בפני מבול כבד, ולא בדרך הצלה אחרת?

ו. מכל הבהמה הטהורה תקח לך וכו'. גם מעוף השמים שבעה שבעה וכו' (ז.ב-ג)

צריך להבין, מדוע היה צריך נח לזון את כל בעלי החיים אשר בתיבה, ולדאוג לכל מחסורם. מדוע לא זנם הקב"ה בעצמו, אלא נתן הדבר בידי נח?

ז. שנים שנים באו אל התיבה זכר ונקבה (ז.ט)

יש להבין, מדוע היה חיוב לבא אל התיבה זוגות זוגות, ולא כל אחד בנפרד?

ח. עוד יש לדקדק, מהו שכפל קרא "אל נח", "אל התיבה"?

ט. שנים שנים באו אל נח אל התיבה וכו' (ז.ט)

איתא בילקוט שמעוני בשם מדרש שוח"ט - השקר בא אל נח וביקשו להכנס לתיבה, אמר לו נח: אינך יכול להכנס אלא א"כ תביא לך בן זוג. הלך השקר ופגע בפחתא (הכח המזיק והמפסיד). שאל פחתא: מהיכן אתה בא?. א"ל השקר: מנח, בקשתי להכנס לתיבה ולא הניח לי משום שלא היה לי בן זוג. הציע השקר לפחתא להיות בן זוגו. א"ל פחתא: ומה תתן לי?- א"ל השקר: אני מסכים שכל רווח שבעולם שייעשה על ידי, כלומר ע"י שקר, יבוא לידך ותוכל להזיקו ולכלותו. ואז באו שניהם אל התיבה וכו'.

וצ"ב, מה העניין שתנאי הכניסה לתיבה היה שכל נכנס היה צריך לבא עם בן זוג, ואף השקר היה צריך לטרוח כ"כ למצוא בן זוג לעצמו?

י. עוד יל"ע, מה העניין שתבעה הפחתא מהשקר שיתן לה משהו, ואף השקר היה חייב להסכים לזה?

יא. וישאר אך נח (ז.כג)

פירש רש"י – וי"א שאיחר מזונות לארי והכישו.

ויש להבין, מדוע נסתבב שרק מפני שאיחר נח במעט המזונות לארי, הוכש ע"י הארי?

יב. וישלח את העורב וכו' (ח.ז)

איתא במדרש רבה (פ' ל"ג) - ר' יודן בשם ר' יהודה בר' סימון התחיל משיבו תשובות. א"ל: מכל בהמה חיה ועוף אין אתה משלח אלא לי. א"ל - מה צורך לעולם בך לא לאכילה ולא לקרבן. א"ל הקב"ה: קבלו, שעתיד העולם להצטרך לו. א"ל אימתי? א"ל: עד יבושת המים מעל הארץ עתיד צדיק אחד לעמוד וליבש את העולם, ואני מצריכו להם.

ויש להבין, מדוע בחר נח לשלוח דווקא את העורב, מה ראה לכפות העורב לעשות שליחותו?

יג. עוד קשה, מהי טענת נח שאין צורך לעולם בעורב, רק משום שאינו נותן לאחרים?

יד. עוד צ"ע, דמהי תשובתו של הקב"ה לנח?

טו. וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים וכו'. ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וכו' (ח.ח-יא)

פירש רש"י – אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם.

ויש להבין, כיצד היונה היתה כפוית טובה לומר לנח אחרי שטרח לזונה, כי אינה רוצה בטובתו אף אם יהיו מזונותיו מתוקין כדבש?

טז. עוד יש לתמוה, מדוע ברחה היונה בפעם האחרונה לשליחתה, ולא חזרה אל התיבה?

יז. ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים (יא.א)

פירש רש"י – באו בעצה אחת ואמרו: לא כל הימנו שיבור לו את העליונים נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה.

ויש להבין, כיצד הגיעו דור הפלגה לאחר כל עונש המבול לשפלות כזו - לילך ולכפור בה' יתברך בחושבם להלחם עמו?

יח. ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ (יא.ד)

פירש רש"י – לא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן.

ויש להבין, הרי אם הכירו דור הפלגה בכוחו הגדול של ה', מדוע חשבו שיצליחו להילחם עמו, מדוע פשוט לא עשו רצון ה', ובכך לא היה להם לחשוש שמא יענשו?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א בקונטרס החסד) בעניין הנותן והנוטל. וז"ל - כאשר ברא אלקים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי קבל דבר בתמורה, (הן לא יחסר לו כלום, ככתוב: ואם צדקת מה תתן לו (איוב לה.ז) רק שאנו מביעים לו את תודתנו, אשר זה שורש עבודתנו לו) וככה עשה את האדם, ככתוב: "בצלם אלקים עשה את האדם", כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן.

אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות, וכו'.

שני הכחות האלה - הנתינה והנטילה - הם שרשי כל המדות וכל המעשים. ויש לך לדעת, שאין דרך ממוצע בזה, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים ובתשוקת הלב הפנימית אין פשרות.

זה הכלל: אין ממוצע בהתענינות. נמצא שבכל מעשה, בכל דבור, ובכל מחשבה - אם לא בנוגע לפנימיות נפשו מבלי שייכות למציאות מחוצה לו - הנהו אם מתחסד ונותן, או חוטף ונוטל. עכ"ל.

ועיי"ש בכל חלקי הקונטרס שהאריך לבאר כיצד כל המידות הטובות טמונות במידת הנתינה, ולהיפך כל המידות הרעות טמונות במידת הנטילה.

והביא שם כיצד ע"י שירגיל האדם את עצמו במידת הנתינה להבין כי אף אחד אינו חייב לו מאומה, יגיע הוא ממילא - לאמונה בה', ענווה, הכרת הטוב, אהבת הבריות, שלום בית, אהבת ה', שמחה, בטחון בה', התגברות המידות ועוד....

אך מאידך, ע"י מידת הנטילה אפשר ח"ו להגיע - להפך המידות הנ"ל - לכפירה בה', לכפיות טובה, לגזל ותאוות וכו'.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיות א'. ב'. ג' וד' מתורצות – שורש כל קלקלתם של בני דור המבול נבע מכח מידת הנטילה אשר היו פגומים בה. נצנים ראשונים של קלקול זה התחיל מכח "כי מלאה הארץ חמס"- "דיהיב דמי ושקיל"- משלמים היו על אותו חפץ, אך כופים הדבר על בעל החפץ למכור להם החפץ, חושבים היו כי הכל מגיע להם, וכולם חייבים להם -"אהבת עצמם".

המשך קלקול זה כבר ממילא נמשך בגזל ממשי (מפחות משווה פרוטה עד לפרוטה ויותר) - המשך למידת הנטילה, משם ממילא נמשך הקלקול לעריות - חסרון בהתגברות על התאוות. ועד לע"ז - כפירה בה' יתברך (וכפי שהביא הרש"י),

שורש כל חטאים אלו, הגיע מכח מידת הנטילה - בחושבם כי הכל מגיע להם, ואף ה' יתברך כביכול חייב להם, ואם לא נותן להם, מיד כופרים בו ובטובתו.

כעת מובן כיצד הגיעו דור המבול לשפלות זו, הכל התחיל מניצני "החמס" אשר ביטאו את תחילת מידת הנטילה הנוראה.

לפ"ז גם הקושיות ה'. ו' וי"א מתורצות – עניין התיבה, וכל נס הצלת נח, דווקא בבניית תיבה גדולה לכל בעלי החיים, ביאת כולם זוגות זוגות והחיוב על נח לטרוח לזון ולתת לכולם, היה כדי להשריש בשארית הפליטה את הפך מידת הנטילה אשר על ידה קלקלו דור המבול את דרכם. לכן עיכוב קטן במזונות הארי - סיבב עונש מידי לנח בהכשתו ע"י הארי, כי הדבר נחשב לנח [לפי דרגתו] כפגם במידת הנתינה אשר חייב היה הוא בתיקונה.

לפ"ז גם הקושיות ז'. ח'. ט' וי' מתורצות – כל באי התיבה נתחייבו לבא זוגות זוגות, שהרי (כפי שביאר הרב דסלר – בקונטרס ח"א) כל מהות הזוגיות והנישואין, הינה כדי לתת ולהשפיע נחת ועונג זה לזה. לכן רק הבאים זוגות זוגות - המוכנים להשפיע וליתן זה לזה - מידת הנתינה, יכלו להיכנס לתיבה.

זהו שכפל קרא "אל נח", "אל התיבה"- כי ביאת החיות "אל נח" היה כדי "אל התיבה"- לתקן מידתם כמהות התיבה. ולכן השקר ג"כ נתחייב למצוא בן זוג - מידת הנתינה. ואף היה חייב לתת לפחתא את מבוקשו - כי מחוייב היה במידת הנתינה, אשר הינה שורש תיקון התיבה.

לפ"ז גם הקושיות י"ב. י"ג וי"ד מתורצות – נח לאחר שראה את העורב בעל התאווה (ששימש בתיבה) וניכרו בו סימני מידת הנטילה אשר ממנה מגיעים להיות בעל תאווה. חשב נח להפוך את העורב ל"נותן" ע"י שיגרום לו לגמול חסד עם כל באי התיבה בשליחותו למען האחרים.

לכן כשסירב, טען נח כי אם העורב איננו "נותן"- לא לאכילה ולא לקרבן, ואף איננו "נותן" לסייע לבאי התיבה להודיעם הכלו המים אם לאו - אין הוא ראוי להיות מבאי התיבה, וראוי הוא לטבוע במי המבול, שהרי "נוטל" הוא ואינו "נותן".

לכן הודיעו הקב"ה לנח, כי אף העורב עתיד הוא לתת - ו"נותן" הוא, כפי שהיו "נותנים" העורבים בכלכלת אליהו ביבושת המים וכו'.

לפ"ז גם הקושיות ט"ו וט"ז מתורצות – בחר נח דווקא ביונה אשר זכתה להיות מתוקנת במידת הנתינה, לגמול חסד עם כל באי התיבה ולהודיעם הכלו המים אם לאו.

וכפי שהביאה היונה לנח בפעם השנייה עלה טרף - ענף זית. לרמז לו את יסוד הנתינה-מהות התיבה, כי עדיף שיהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא להיות "נוטלת" מבשר ודם, אף אם יהיו המזונות מתוקין כדבש. כי כמה צריך ליזהר ממידת הנטילה.

ולכן בפעם השלישית לא חזרה היונה אל נח, כדי לא להמשיך להיות "נוטלת" מנח. והעדיפה היא לזון עצמה במרורים, מאת ה' יתברך - להיות "נותנת" ולא "נוטלת".

ולפ"ז גם הקושיות י"ז וי"ח מתורצות – גם דור הפלגה נפלו בקלקול מידת הנטילה, ומתוך אהבת עצמם בחושבם כי הכל מגיע להם, הגיעו לחשוב כי אף הקב"ה חייב לעשות כרצונם, ואין הם חייבים לילך בדרך ה'.

אלא שידעו הם כי שוב יוכלו להיענש כפי שקרה לדור המבול, לכן החליטו להמשיך להיות "נוטלים" ולא "נותנים", וכביכול לנסות להלחם בה' יתברך, כמה שפלים הם הנוטלים, אשר יכולים להכיר בכוחות ה', ולכפור בו ובטובותיו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן