''מזמור שיר ליום השבת''

תוכן עניינים

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
--------

מי יוכל לחבר השיר, מי יוכל להלחין המזמור - ליום השבת?!

מי יוכל להעלות במילים על דף - מושגים של רוממות וקדושה, של ידידות ואהבת עולמים?!

מי יוכל לתאר או לשרטט קוים לדמותו של היום הקדוש, ''חמדת הימים'', יום שהוא אות אהבה נצחית בין הקב''ה לבניו אהוביו. יום המפגש, יום הידידות. יום בו עוזב היהודי את כל חיי החולין ומדבק נפשו בחי העולמים?!

דוד המלך, נעים זמירות ישראל, שורר את המזמור (תהילים פרק צב):

''מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת - ''
''טוֹב לְהוֹדוֹת לַה', וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן!''

''טוב להודות לה''' - תמיד.

בכל ימות השבוע, בכל שעות היממה, בכל מקום ובכל מצב, טוב להודות לה', להביט על חסדיו ונפלאותיו, על גדולתו ורוממותו, על הטבתו והשגחתו. טוב להודות, להלל ולשבח, לפאר ולרומם.

אבל בשבת - ההודאה מתרחבת ומתפשטת, ממלאת וגודשת את כל חדרי הלב ברגש עמוק של כיסופים וערגה, וכבר אין די במילים - וההודאה מתפרצת כזֶמֶר! ''וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן''!

ובבתי ישראל, סביב שולחנות השבת, נפתחים לבבות, ומשתפכים מתוכם זמירות:

''כי אשמרה שבת, אל ישמרני. אות היא לעולמי עד - בינו וביני...''

''יום זה לישראל אורה ושמחה...''

''מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה. כל המתענגים בה, יזכו לרוב שמחה...''

''ידיד נפש, אב הרחמן, משוך עבדך אל רצונך. ירוץ עבדך כמו אייל, ישתחווה אל מול הדרך, כי יערב לו ידידותך, מנופת צוף וכל טעם''.

ביום השבת היהודי חווה ומרגיש את חוויית הידידות עם הקב''ה ביתר שאת. פתאום הוא מגלה כמה נפשו אוהבת את הקב''ה ומשתוקקת אליו - ''ידיד נפש... נפשי חולת אהבתך!''. גם אם במשך ימי המעשה האהבה הזאת מוסתרת וחבויה תחת טרדות החיים והזמן, ביום השבת היא מתגלה ומתפרצת. והיהודי מתחנן: אנא, ''משוך עבדך אל רצונך'', תעזור לנו להימשך תמיד אליך, לרצות לעשות את רצונך. לרוץ אליך ''כמו אייל'', כמו שאומר דוד המלך: ''כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים''. כי הידידות שלי איתך - ריבונו של עולם, ערבה לי יותר מכל הטעמים וההנאות שבעולם.

''חמדת הלבבות - לאומה שבורה. לנפשות נכאבות - נשמה יתירה. לנפש מְצֵרָה - יסיר אנחה. שבת מנוחה. ...בו מצאו עגומים - השקט ובטחה...''

כן, במשך כל ימות השבוע - החיים שוחקים, מטלטלים. רבים עוגמות הנפש ומכאוביה. אבל בשבת מוצאת הנפש מרגוע, השקט ובטחה.

''מה ידידות מנוחתך, את שבת המלכה. בכן נרוץ לקראתך, בואי כלה נסוכה...''

אח... ''מה ידידות מנוחתך!'' אין זו סתם מנוחה, אלא ''מנוחת אהבה''. ''ירח דבש'' עם הקב''ה.

* * *

ממשיך מזמורו של דוד המלך ואומר:

''מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן, לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר. כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן. מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', מְאד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ!''

ביום השבת ליבו של האדם פנוי להתבונן בבריאה, לשמוח במעשי ה', לשבח ולזמר לשמו (מעם לועז).

ואולם - ''אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת''!

חמור לעולם לא יוכל להתענג על מנגינה קסומה או על חווית ידידות מרטיטה. תן לו את האוכל והתבן שלו ועזוב אותו.

כך אנו אומרים גם בזמירות השבת: ''נָגִיל וְנִשְׂמַח, כִּי טוֹב לְהוֹדוֹת, וּלְזַמֵּר עֶלְיוֹן עַל כָּל הוֹדוֹת, כִּי הַשַּׁבָּת לָנוּ חֲמוּדוֹת - אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָעֵהוּ''.

הכסיל והבער יכולים להסתכל מן הצד על השבת היהודית ולהכריז: נורא! איזו הגבלה, אי אפשר לזוז. מה עם הים? ומה עם המנגל?

מחליפים כתר של מלך תמורת נזיד עדשים. תבן וקש - תמורת סעודת מלכים.

* * *

מעשה באחד מגדולי ישראל, שהגיע לביתו עני, וביקש צדקה לו ולילדיו. למרבה צערו של הרב, בדיוק באותו יום הוציאה רעייתו הרבנית את כל כספם המזומן לקניית כמות של תכשיטים שונים, כדי למוכרם ולהתפרנס מהם.

הרב אשר נותר ללא מזומנים לתת מהם צדקה, ניגש ללא היסוס לקופסת התכשיטים העומדים למכירה, שלף טבעת נאה ונתן אותה לעני. ''הא לך!'' אמר באהבה, ''מכור טבעת זו והשתמש בתמורתה לקניית ארוחה לך ולילדיך''. יצא העני לדרכו שמח וטוב לב.

עם צאת העני פנתה אשת הרב מיד ואמרה לו בתמיהה: ''כדי שיוכל לקנות ארוחה למשפחתו, היה די בטבעת פשוטה עשויה דמוי זהב ומשובצת זרקוני זכוכית, ומדוע נתת לו טבעת זהב טהור משובצת אבני חן יקרות?!..''

מששמע זאת הרב, נטל את מעילו מעל הקולב ויצא במהירות אחרי העני. הוא כמעט הגיע אליו בפינת הרחוב, אך העני שהבחין בו, החיש את צעדיו מתוך חשש שהרב התחרט על שנתן לו טבעת במקום פרוטה. הרב נאלץ להזדרז יותר, והעני פתח במנוסה. ''המתן!'' קרא לעברו הרב. אך העני המשיך במנוסתו תוך שהוא משיב: ''הרב כבר נתן לי! אי אפשר להתחרט!''. ''לא! לא התחרטתי!'' הרגיעו הרב, ''המתן מעט!''. עצר העני ממרוצתו והמתין לרב שהגיע מתנשף. ''לא יצאתי אחריך כדי לקחת ממך את הטבעת, אלא רדפתי אחריך כדי להודיעך: הטבעת שבידך יקרה היא מאוד! מזהב טהור היא עשויה ומשובצת אבני חן יקרות! אל תחליף אותה תמורת פרוטות, הון רב היא שווה!!''

* * *

נבין מעתה היטב מדוע הוצרך בורא עולם להקדים ולומר למשה רבנו: ''מתנה טובה יש לי בבית גנזי - ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם!'' (שבת י ע''א)

כלומר, לך והודיעם שמתנה טובה היא. שידעו כמה טובה ויקרה היא ויזהרו לבל יחליפוה מתוך חוסר הכרתה בהנאות זולות שאינן כלום לעומתה! ומדוע הוצרך להזהירם? משום שלפני שמכירים אותה היטב, ולפני ששומרים אותה בשלמות עם כל פרטיה, לא מרגישים ולא יודעים עד כמה יקרה, מהנה ומענגת היא!

* * *

בעמודים שלפנינו ננסה ללמוד ולהבין מעט על מעלתה וחשיבותה של השבת, המתנה היקרה שניתנה לנו באהבה על ידי בורא עולם.

אין מתנה טובה מזו

''מכל המתנות הטובות שתורת ישראל העניקה למחזיקים בה, אין מתנה טובה המנחילה את אושר החיים בשפע רב כל כך, כמצוה הקדומה ביותר, היא מצות השבת.

טלו מיהודי את השבת, ואתם נוטלים ממנו את הפנינה היקרה לו ביותר, וכל מה שתתנו לו תמורתה לא ימלא את מקומה. כל מיני שמחה וגיל שתמציאו לו, לא ימצא בהם קורת רוח, כמו שהוא מוצא במנוחה הנעימה, בשלוות השקט של יום השבת''. (הרב הירש)

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן