והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר. [פ"ט פכ"ח]

איתא במגילה ג. משפחה ומשפחה למאי אתא, אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, דאמר רב יהודה אמר רב כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, מכאן [דמקרא מגילה דוחה עבודה] סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה קל וחומר מעבודה, ומה עבודה וכו'.

ותמהו האחרונים על לשון זה שאמרו מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, וכי במקרא מגילה אין קיום תלמוד תורה, והרי מגילת אסתר היא מסדרן של כתובים כמבואר בב"ב יד:, [ובפשוטו לק"מ, דכוונת הך מימרא הוא דאף שיכול לקיים מצות מקרא מגילה ביחידות ובעשרה, מ"מ מבטלין ת"ת לקרותה בציבור בבית הכנסת, יעוין בתוס' שם ד"ה מבטלין ובמ"א סי' תרפ"ז סק"ג, והעירני לזה הגרפ"א שרייבער].

וברש"ש מגילה שם כתב ליישב עפ"י המבואר בר"מ פ"א ת"ת הי"ב ושו"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ד דחייב אדם לשלש זמן לימודו, שליש תורה שבכתב, שליש משנה, ושליש תלמוד, אבל אחר שיגדיל בחכמה לא יהא צריך ללמוד תמיד לא מקרא ולא משנה וכו', ועפי"ז תירץ הרש"ש דנפ"מ בזקן שאינו חייב ללמוד תורה שבכתב, דלדידיה שפיר חשיב זה כביטול תורה, וכעין זה כתב בבית אפרים או"ח סי' ס"ח יעוי"ש.

ובספר בית אפרים או"ח סי' ס"ח כתב עוד ליישב, דמגילה אינה דומה לשאר ספרי קודש שניתנו ללמוד בהם בתורת דברי קבלה כדברי תורה מה שאין כן במגילה לא ניתנה ללמוד ואינו מקיים מצות תלמוד תורה בקריאתה, והנה מדבריו שם משמע דבאמת אין קיום מצות ת"ת בלומד את המגילה, ולקמן כתבתי לבאר באופ"א, דאף דהויא מכלל כתבי הקודש, מ"מ כשקורא לשם מצות קריאה אין קיום מצות ת"ץת.

[ותמה המהרש"ם ח"ב סי' ק"ט מהא דמנחות צט: דמי שקרא קר"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש, הרי דמעשה אחת עולה לו לשם קריאת שמע ולשם ת"ת, והנה כבר האריכו האחרונים האם מקיים מצות ת"ת בקריאת שמע, ויעוין בב"י או"ח סי' מ"ז שחקר אם מה שקורא קר"ש חשיב כשונה על אתר, ובפרשת ואתחנן הארכתי בזה ובהמבואר בירושלמי דעיקר מצות קר"ש יסודו מדין קר"ש ושינון].

ועדיין צריך להוסיף בזה, דהנה אף אם נימא דאין קיום מצות ת"ת בקריאת מגילה, מ"מ עדיין יכול לכוין לצאת ידי חובת תלמוד תורה, אלא דבזה באנו לחידושו של הגר"ש קלוגר בספר החיים דמעשה אחד אינו מתחלק לשני שמות ומצוות חלוקות, ומאחר שהוא מקיים מצות קריאת מגילה, הרי ע"כ דמעשה זה אינו מעשה של תלמוד תורה, וכפי שיבואר דמעשה קריאת מגילה לחוד, וקריאת תורה לחוד.

והנה איתא בסוכה מד. דדעת אביי דאף למ"ד דאדם יוצא ידי חובת מצות נטילת ערבה באגד של הערבה עם הלולב וההדס, מ"מ אין יוצא יד"ח במעשה נטילה ראשונה שנטל לשם לולב, אלא צריך להגביה שוב וליטול לשם ערבה, הרי מפורש דאין אדם יוצא ב' מצוות אלו של מעשה נטילת לולב ומעשה נטילת ערבה במעשה נטילה אחד, [ויעוין שם היטב באם דעתו של רבא דלא כאביי בענין זה, ויש להאריך].

ובזרע אברהם [להגר"א לופטיבר] סי' ס"ב דן אם אפשר לעשות מעשה אחד ויהא עולה לב' קיומי דינים, והביא סוגיא דסוכה שם דצריך לעשותו בב' מעשים, וביאר דהטעם הוא לפי דמצוות צריכות כונה, וא"א לכוין לב' דברים כאחד, כמבואר בראב"ד בהשגות פ"ז פרה ה"ג שאין אדם יכול לכוין לשם ב' דברים בשעה אחת, וכיון דמצות צריכות כונה צריך לכוין לשם מצות לולב לחוד ולשם מצוה ערבה לחוד, עכ"ד.

ובעניני סוכות כתבתי לבאר הך הלכתא עפ"י מה שאמר הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל [הביאו בבנין שלמה סי' מ"ח] והאבנ"ז יו"ד סי' שצ"ג סק"ו דקיום מצות ולקחתם לכם הוא במעשה הקיחה והנטילה, ואם החזיקו טרם עלה השחר ועודנו בידו ועלה השחר לא קיים המצוה, ובמשיב דבר ח"א סי' מ' פליג עליו, אך מ"מ כתב דצריך להחזיקו בידו, ואם ידו על הריצפה ואחד הניח לולב לתוך ידו לא יצא.

הלא מעתה נראה בביאור סוגיא דסוכה שם, דדין נטילת לולב צריכה מעשה קיחה, ואשר למש"נ צריך שיהא זה חלות שם של 'מעשה נטילת לולב', ודכוותה נראה לענין ערבה שצריך מעשה נטילת ערבה, וממילא דעת אביי שאינו יכול לקיימו במעשה אחד, כי אם שם המעשה הוא מעשה קיחת לולב הרי שאין זה מעשה קיחת ערבה, כי כל ששמותיהם חלוקות בגוף המעשה הרי שא"א לקיימם במעשה אחד, וכמו שיתבאר.

מעתה נראה לבאר מה שצריך מעשה נטילה מחודשת לשם ערבה, דאי"ז משום שא"א לכוין ב' דברים כאחד, אלא יסוד הדין בזה הוא משום דמאחר דמצות נטילת לולב הוא חלות דין מעשה נטילה, א"כ צריך לייחד את המעשה להיותו חלות דין מעשה נטילת לולב, ודכוותה דין נטילת ערבה, ולכן כל שמחשב לעשות ב' קיומים אלו במעשה אחד אין כאן יחוד מעשה לשם נטילת לולב לעצמו ולשם ערבה לעצמו.

[Total: 0    Average: 0/5]
שינוי גודל גופנים
ניגודיות