תפריט
דף הבית ספרי קודש אונליין שעטנז ללא חשש שעטנז
מתוך עלון פחד דוד פרשת אחרי מות-קדושים תשס"ט (רשימה ראשונה)

"ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך". (ויקרא. יט, יט)

ענף הביגוד והתלבושות התפתח בעשור השנים האחרונות, וגאה לפסי יצור ענקיים בממדים עצומים, בכל העולם כולו. לארץ מיובאים בגדים ופרטי לבוש, מרוב מדינות העולם מן המזרח ומן המערב, ארצות הברית ואירופא, כשאליהם מצטרפת עם נפילת חומת הברזל, גם ארצות חבר העמים [רוסיה].

בתהליך יצור הבגדים, משתמשים רוב היצרנים בחוטי הפשתן. תכונתו של הפשתן מסייעת לעיצוב הבגד והוא משמש כחומר רב עזר בתעשיית הבגדים, בחיזוק כפתורים, לאפילקציות ולשימושים מגוונים למדי ביצור הבגדים. שכיחות הפשתן בענף הטקסטיל התפתחה עם הסבת העולם הטכנולוגי משימוש בסיבים סינטטיים לסיבים טבעיים, דבר שמגדיל באופן ניכר את אחוזי השעטנז בפרטי הלבוש שאנו נהנים בהם, גם תכונותיו המגוונות של הפשתן (חזק, קל, סופג לחות וזיעה ומאוורר) גורמת לו להיות מבוקש ופופולארי בענף. מה גם שחוש המישוש שעל פיו נהגו בעבר לפענח את מוצאו הביולוגי של הבד, חוש זה איננו מסוגל לעמוד כיום למול התפתחות הטכנולוגיה. עובדה. חייטים מומחים העוסקים בענף שנים רבות, נכשלו במבחן הזיהוי.

הנתונים המצטברים במעבדות לבדיקת שעטנז מלמדים על שכיחות גבוהה של שעטנז בענף הטכסטיל. תשעים אחוזי שעטנז נמצאו בבגדים שמוצאם בארצות מזרח אירופא, באוסטרליא ובדרום אפריקא אחוזי השכיחות עומדים על 80% למול 50% בארצות הברית, כשבתחתית הסולם מצויה מדינת ישראל - עם עשרים אחוזי שעטנז.

אחוזים נמוכים אלו הם עדיין בעוכרינו. מרביתם של הבגדים הנמכרים בחנויות הטכסטיל וההלבשה מיובאים ממדינות חו"ל, שם כאמור חדירת השעטנז לענף הביגוד היא בלתי ניתנת למניעה כפי שיוסבר להלן, והצרכן הרוכש ביגוד בתדירות גבוהה, אינו מודע לבעייתיות שבענין.

 

ארבע תויות לפס יצור אחד

מה אומרת לכם, למשל, התוית הבאה:

70% WOLL. 15% LININ. 15% POLIAMID.

כלום? אל תפלו מהכסא! גם במשרד התעשיה והמסחר [התמ"ת] עדיין לא כל כך מודעים למשמעותה המדוייקת של התוית המסתתרת בשולי הבגד המציינת את הרכב הבד. כך למשל, תרגמו שם את המילה "ליינין" ל"ניילון", בעוד שתרגומו המדוייק של "ליינין" הוא: "פשתן"...

במילים אחרות. לעניננו: צמר (WOLL) + ליינין = שעטנז...

זוהי איפוא נוסחא פשוטה שהתבססה כאמור על פי הנכתב בתוית שהוצמדה על ידי היצרן / יבואן, לשולי הבגד. נוסחה זו, לעיתים קרובות איננה מדויקת - בלשון המעטה - הן מכורח היתר החוק המאפשר סטיה של כ5% מן המוצהר בתוית, מה גם שהחוק המורה ליצרן לפרט את תכולת הבגד אינו חל על חוטי חיזוק, כריות, צארונים ועוד. כך שאף אם יוצהר בפירוש בתוית, שהבגד מכיל 100% פוליאסטר, הרי שישנם סיכוים גבוהים מאוד שהבגד הוא בבחינת שעטנז, אם בחוטי החיזוק או בצוארונים בכפתורים ובשאר מקומות שעליהם לא חל חובת הדיווח, יש צמר ופשתן.

החוק הפדרלי בארה"ב למשל, מחייב את היצרן לציין בתוית הבגד את הרכב הבד שממנו יצר את הבגד. אולם חובה זו חלה אך ורק על תכולת האריג העיקרי בעוד שאין חובה כלל לציין ולפרט את תכולת הבטנה, המילוי, הכריות, החיזוקים וחוטי הכפתורים. החוק גם אינו מחייב לציין את תכולת הריקמה, קישוט ואפילקציה המקשטים את האריג. בארץ המצב מעט שונה, אכיפת החוק איננה משמעותית, הן מבחינתם של אנשי משרד המסחר והתעשייה והן מבחינתם של מכון התקנים הישראלים, והבלגן חוגג. יצרן מסוגל להצמיד לפס יצור מסויים שלשה או ארבעה סוגי תויות שבכל אחת מהם מוצהר על פירוט הרכב האריג, פירוט שונה לגמרי, דמיוני ובלתי מציאותי...

דוגמא אחת מני רבות: ש. רכשה בחנות בגדים בשכונת גאולה בירושלים, חליפת ערב כשבתוית החליפה היה רשום [בעברית] 100% פוליאסטר. אין סיבה לדאגה, אמרה לעצמה והחלה לצעוד לעבר תחנת האוטובוס. בדרך הילוכה נח מבטה על חלון המעבדה לבירור שעטנז ובמוחה חלף הרהור קל "למה שלא אמסור את החליפה לבדיקה"? "אם לא יועיל לא יזיק" סברה.

וממחשבה למעשה חיש קל הניחה את חליפתה על שולחן המעבדה. והתוצאה המפתיעה לא איחרה לבוא:

55% צמר - 45 פשתן...

ישנם עוד עשרות רבות של עובדות כאלו ואחרות, אבל נציין גם את העובדה הנגדית הבאה:

ילדה חרדית מבני ברק קנתה סוודר. כשהגיע לביתה ביקשה מאביה שיחוה את דעתו על טעמה המוצלח של בתו, האב נעתר ומיד נזעק. מה אירע? התוית צעקה לו בעינים "ש-ע-ט-נ-ז".

הסוודר נשלח למעבדת שעטנז, בעצת ידיד, ותוצאת המעבדה אף היא היתה מפתיעה לא פחות:

הסוודר נקי לחלוטין. הסריג מכיל צמר, כותנה וסיבים סינטטיים ללא פשתן כלל...

אכן, כבר הזכרנו שלא ניתן לסמוך על התויות, בשום מקרה.

ועוד סיפור מעניין: אחת מחנויות המפורסמות לממכר חליפות מסרה לבדיקה כמות לא מבוטלת של חליפות שתפרה בו במקום, כשהם סמוכים ובטוחים שהכל בסדר, הם הרי תפרו את החליפות במו ידיהם ונזהרו מכל זיק של חשש שעטנז.

אבל כמובן, השעטנז איכזב אותם. החליפות עצמם היו נקיות משעטנז, אבל הכיסים של החליפות שהגיעו מיצרן חיצוני, הם היו מחוברים בחוטי פשתן. כך שלא נותר להם אלא לפרום את כל הכיסים ולהדקן מחדש בחוטי כותנה.

המציאות היא עגומה. בגדים רבים הנמצאים בשימוש יומיומי מכילים שעטנז גמור. באחוזים גבוהים או פחותים, אבל שעטנז יש ויש. המודעות לנושא השעטנז אף היא חלשה. הציבור בדרך כלל נוטה להאמין למוכר/ת החרדי/ת ולתוית המוצמדת לשולי הבגד, ואינו מעלה על דעתו שבבגד זה טמונה מכשלה, מכשלה הכרוכה באיסור תורה ובהשלכות רוחניות נוספות הכרוכות בלבישת הבגד.

לא נחתום פרק זה, לפני שנצטט את דברי בעל ה"שלמי ציבור" הכותב ש"אין דבר המעכב את התפלה, כמו בגד שעטנז, ואפילו הוא שוגג"!

בשבוע הבא, בעזה"י, נסקור את הפתרונות והדרכים להימנע מלבישת שעטנז.

 

 

מתוך עלון פחד דוד פרשת אמור תשס"ט (רשימה שניה)

ליצרני הבגדים יש קושי רב לקבל אישור כשרות על נקיון הבגד מחשש שעטנז, והסיבה פשוטה. לאף חייט או יצרן לא משתלם לייצר בעצמו את כל חלקי החליפה. מהאחד הוא רוכש את הבטנה מהשני את הכריות מהשלישי את הצוארונים וכן הלאה. כך שהיוזמה להתחקות אחר מקורו של כל פריט ופריט ממרכיבי הבגד, זוהי בהחלט משימה לא פשוטה. רק משוגע לדבר יהא מסוגל לקבל על עצמו את משימת הענק הזו.

כדי לסבר את האוזן, עד כמה גבוהה הסבירות שהשעטנז מצוי בביגוד האישי, נציין את העובדה שבזוג מכנסיים בודד יכול להימצא שעטנז בכ-15 מקומות, ובמעיל עד כ-52 מקומות!

ברשימתנו הקודמת סיפרנו על אחת החנויות המפורסמות לממכר חליפות, שמסרה לבדיקה כמות אדירה של חליפות שתפרה בו במקום, כשהם בטוחים שהכל בסדר, הם הרי תפרו את החליפות במו ידיהם ונזהרו מכל זיק של חשש שעטנז. אך למרבה הצער, השעטנז איכזב אותם. החליפות עצמם היו נקיות משעטנז, אולם כיסי החליפות שהגיעו מיצרן חיצוני, היו מחוברים בחוטי פשתן...

כדאי לשים לב לאפיזודה צינית, שאירעה באמת, המחישה לכל עד כמה יש לבדוק את אמינותה של התוית.

באחת המעבדות לבדיקת שעטנז, מוצג פריט מענין:

יצרן חליפות מסוים, הצמיד לתוצרתו תוית שעליה הודפס "ללא חשש שעטנז". בדיקת המעבדה העלתה - שהתוית עצמה נתפרה לבגד בחוט של פשתן...

מסיבה זו מובן גם שלא ניתן להסתמך על החייט העומד למולך ומצהיר בהן צדקו שסחורתו נקיה מחשש שעטנז. הוא לא יודע על מה הוא מדבר. כך גם אשה שתופרת לעצמה או לבנותיה שמלות וחולצות, עם סרטי קישוט ואפילקציות, צריכה לתת את דעתה על כל מרכיבי הבגד, ואו ליתן אותם לבדיקת מעבדה. זה יעלה לה כמה שקלים, אבל בהחלט שווה.

אנשי "המעבדה לבדיקת שעטנז", העוסקים במלאכת הקודש ומצילים את הציבור מאיסורי השעטנז, מצויידים במיכשור טכנולוגי חדיש כמו גם ההתמחות המיוחדת בבדיקת סוגי חומרי הגלם שמהם יוצרו הבגדים, זיהויים ומיונם. משך הבדיקה אורך פרק זמן ממושך, שלעיתים גורם ללקוחות להימנע מלגשת למרכזי המעבדות לבדיקת הבגדים, ומפאת חוסר ידיעה מאיסור חומרת לבישת שעטנז, הם נכשלים באיסור כה חמור!

על דברי הפסוק "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו". מעיר הרמב"ם ואומר ש"הכלאיים אין לו שיעור. אפילו חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן, או של פשתן בצמר, אסור".

כדאי לציין, שבחודשי הקיץ לחץ העבודה במעבדות, קטן יחסית, וגם ההמתנה לבדיקה קצרה יותר. אנשי המעבדות ממליצים למסור בגדים לבדיקה גם בתקופת הקיץ ולא להמתין לחורף.

לבד מבדיקת הבגדים הסדירה המתבצעת בכל ימות השנה במעבדות המיוחדות, מבצעים אנשי המעבדות גם פעילות מונעת שמטרתה למנוע מראש את הכשלת הרבים באיסור שעטנז. אנשי המעבדה מנסים במסירות נפש בלתי נלאית להגיע למקור התקלה ולתקן את הטעון תיקון. באופן זה הם הצליחו פעמים רבות לאתר את התקלה בעודה באיבה, ולמנוע בעמל רב את התפשטותה למאות ולאלפי בגדים נוספים.

במקרים לא מעטים, רכשו אנשי המעבדה את חומרי הגלם העשויים מפשתן – כאשר רק באופן זה הם הצליחו לשכנע את בעל המפעל להשתמש מעתה ואילך רק בחומר כשר...

כאשר נמצא פשתן בבגד, משתדלים להודיע על התקלה לבעלי המפעל שאצלו נתפר הבגד, כדי שהאיסור לא יישנה, ובד בבד אנשי המעבדה מעדכנים את החייטים ואת הסוחרים הקשורים לאותו מפעל, במידע שיש בידם כדי שינהגו במשנה זהירות.

 

לזכות את הרבים

בכלל ישנה תמימות דעים, ששעטנז מצוי בבגדים "סטנדרטיים": מכנסיים, ז'קטים, מעילים, סריגים וחצאיות. מי בכלל נתן את דעתו לבדוק למשל עניבות? חלוקי בית? טליתות? שטיחים? ואפילו מגפיים ונעלי בית...

אכן כן! הרשימה היא ארוכה ולהלן נעמוד בקצרה על סוגי הבגדים שבהם מצוי / לא מצוי שעטנז.

אפודות. בדים ואריגים. בלייזרים. וילונות. חליפות. חלוקים. חצאיות. טליתות. כובעי קסקט - פרוה. כורסאות - ספות. מגפיים. מעילי חורף/גשם. נעלי בית. עניבות. שטיחים. שכמיה. בכל אלו מצוי שעטנז ורצוי מאוד למסור את הפריטים המצויינים לבדיקת מעבדה.

אזניות לחימום אזניים. גרביים. חגורות עור. חולצות כותנה ופוליאסטר. כפפות. כיפות. כתפיות. לבנים. מגבות. מגבעות לבד. פיג'מות. תיקי בד. בהם לא מצוי שעטנז.

אם נקח את הספות למשל, הרי שבד הציפוי עשוי מצמר, ואת צדו הרביעי של הספה נוהגים הרפדים לתפור בחוט פשתן. על פי נתוני המעבדות רוב הספות שיוצרו בישראל עד לשנת תש"מ, מכילות שעטנז. למעבדה, חובה לציין, אין צורך לטלטל את הספה כולה, די להביא כרית אחת, וזו תהא כמקור נאמן כדי ללמוד על דפוסי עבודת הרפד.

בטליתות העשויות מצמר או מכותנה, בדרך כלל אין פשתן. אבל לעיתים מצוי שחוט העטרה של הטליתות הוא מפשתן. ולהבדיל, במגפיים, מצוי שהבטנה עשויה מצמר והמילוי או התפירה מחוטי פשתן. כך גם בעניבות שבטנתם היא מצמר ומחוזקת בחוטי פשתן.

כובעי נשים: אף כאן ישנם אחוזים גבוהים של הימצאות שעטנז, נשים המכסות את ראשן בכובעים - בעיקר אלו המגיעים ממזרח אירופה - צריכות לבדוק תחילה את תכולת הכובע. עולה חדשה תפרה לא מכבר מאות כובעים שכאלו, ובבדיקה שנערכה לאחר שמכרה כמות לא מבוטלת מן הכובעים, נמצא שהכובעים הינם שעטנז גמור.

מעבדות לבדיקת שעטנז פרושות בירושלים, בני ברק, רחובות, אשדוד, חיפה, אופקים, רכסים וקרית ספר. ובשאר ערי הארץ ישנה מעבדה ניידת המסיירת ברחבי הארץ לעיתים קרובות, ומבצעת בדיקות ברמה מקצועית ואמינה. המעבדות מפעילות מכשור חדיש ושיטות מתוחכמות, בבדיקות מקרוסקופיות וכימיות המבוצעות בידי צוות מיומן, והם משתדלים בכל כוחם להסיר מכשול ממלבושי ישראל. וזכות הרבים תלוי בידם.

על דרכי ואופן פעולות אנשי המעבדה לבדיקת שעטנז, בעזה"י ברשימה הבאה.

מתוך עלון פחד דוד פרשת בהר בחוקותי תשס"ט (רשימה שלישית ואחרונה)

כפי שכבר כתבנו בשבוע שעבר, אנשי המעבדות לבדיקת שעטנז ממליצים למסור  את הבגדים לבדיקה גם בתקופת הקיץ ולא להמתין לחורף. בחודשי הקיץ לחץ העבודה במעבדות, קטן יחסית, וגם ההמתנה לבדיקה קצרה יותר.

ברשימה זו, נמחיש בקצרה את דרכי הזיהוי של צמר ופשתן במעבדות לבדיקת שעטנז, ואת המיומנות המקצועית הדרושה לבדיקת בגדים. לנוכח העובדה שלביצוע בדיקה מעבדתית דרושה התמחות ממושכת, הרי שאין כל אפשרות ללמוד מקצוע זה למחצה, לשליש או לרביע. לימוד חלקי עלול לגרום לטעויות ולשיבושים רבים. זוהי גם הסיבה שבעטייה לא נוכל למסור כאן פרטים מדוייקים ועובדתיים המסייעים לעריכת הבדיקות, אלא נציין כמה ראשי פרקים שבכוחם לסייע להעמקת התחושה שבדיקת שעטנז צריכה להיעשות על ידי מומחים בלבד!

כדי להבין היטב מה עושים במעבדה, כיצד הם יודעים אם בבגד שלנו מצוי שעטנז אם לאו, עלינו להקדים וללמוד מעט על מרכיבי הבגד.

 

טבעי או סינטטי

חומרי הגלם הטכסטילים, ממוינים בעיקרון לשלש קבוצות עיקריות:

1) חומרי גלם טבעיים. אלו חומרים המצויים בבריאה (כותנה גבעולי פשתן קנבוס, יוטה, מהעלה ומהפרי עצמו. וישנם כמובן גם צמר טבעי מבעלי החיים), ובהם הסיב הטבעי היסודי שאינו עובר כל שינוי פיזי או כימי. החומר אמנם עובר עיבוד כדי להכשירו לטוויה ולאריגה, אך הסיב היסודי נותר כפי שהיה במצבו הטבעי.

כך למשל, סיבי כותנה (שהם כמובן טבעיים) מאז העבר הרחוק לא חל שינוי מהותי בדרך הפקעתם, הציוד ודרכי העבודה השתכללו אך דרך ההפקה נשארה קבועה, והסיב מגיע אל החוט או אל האריג ללא שינוי ממציאותו הטבעית.

2) חומרי גלם מלאכותיים. אלו מבוססים על חומרי גלם טבעיים המצויים בבריאה, כמו חלבונים ותאית והם עוברים תהליכי עיבוד שונים כדי להתאימם לתעשיית הטכסטיל, והם מהוים חיקוי לחומרי גלם טבעיים.

3) חומרי גלם סינטטיים. אלו חומרים שהורכבו בתהליכים כימיים והם מבוססים על חומרים שגם הם נוצרו בידי אדם. חומרי הגלם הראשוניים המשמשים ליצירת החומרים שמהם מופקים החומרים הסינטטיים הם דווקא טבעיים: מחצבים, פחם, גזים, נפט גולמי ועוד.

 

על צבע ועל ריח

חלק ניכר מבדיקות המעבדה מבוצע בסיבים המצויים בכל קבוצת סיבים דקים מאוד. הסיב האלמנטרי (היסודי) הוא סיב בודד, דק מאוד, שאי אפשר לחלקו לאורכו או להפרידו למספר סיבים דקים יותר.

אריגי בד רבים מיוצרים מכמה סוגי חוטים וסיבים. כדי לבדוק שאין בבגד צמר ופשתים דרושה מומחיות ומיומנות גדולה, להבחין בכל סוגי החוטים שלא ימלט אפילו חוט אחד של פשתן.

המומחה מבחין בין סוגי החוטים השונים המרכיבים את האריג, השוני מתבטא בצבעם, בבוהקם, בעוביים, בפיצולי הסיבים ובעוד מספר שינויים נוספים כפי שנרחיב מעט להלן.

בדיקה כימית יכולה לגלות את אופיו של הסיב שמגיב באופנים שונים כאשר הוא נתון בתוך תמיסה כימית. שינויי צבע, התנפחות הסיב או שינויים אחרים המאפיינים בדיוק את סוג הסיב. המומחים במקצוע זה נעזרים בטבלה מפורטת על סוגי החומרים, סוג התמיסות הכימיות וצורת התגובות הצפויות.

בדיקה פשוטה אחרת היא בדיקת הבעירה, זוהי בדיקה פשוטה ומהירה וקלה לביצוע. בדיקה זו יעילה רק כאשר החוטים עשויים מסיבים אחידים, אולם כאשר מעורבים סיבים בסיסים שונים אין אפשרות לקבל מידע על ידי בדיקה זו.

וכך זה עובד: מבעירים את קצה החוט, האש מתקדמת לאורכו של החוט ואז מבחינים בכמה סימנים מובהקים המעידים על מקורם האמיתי של חומרי הגלם:

צורת הבעירה - להבה איטית, מהירה, אחידה, קופצת.

ריח השריפה - ריח של שער שרוף, של ניר שרוף, ריח חמוץ.

שארית השריפה - החומר נהפך לאפר? או שהוא נותר ככדור מוצק? צורתו וכמותו.

הזכרנו מקודם את תכונת פיצולי הסיבים. ובכן סימן מובהק המסייע לגילוי מקורו של הסיב הוא פיצולו ופיתולו של הסיב. סיבים העשויים מגבעול הצמח (פשתן, קנבוס, יוטה) ישנה תכונת פיתול. כאשר מרטיבים סיב יסודי ואחר כך מייבשים אותו, ישנה נטייה ברורה להתפתל לכיוון אחד בפיתול המכונה פיתול s (סיבוב בכיוון השעון), זאת לעומת סיבים אחרים שהם מתפתלים תמיד בכיוון ההפוך, המכונה בעגה המקצועית פיתול Z.

סימנים אלו הינם חלקיים, כאמור, ולחומרים השונים ישנן תכונות נוספות שבהן הם נבדלים אחד מרעהו. ורק הכרת מכלול הסימנים והתכונות, כמו גם הנסיון המצטבר של העוסקים במלאכת קודש זו, הם יכולים להוציא מתחת ידם בדיקה אחראית, מקיפה ויסודית, וכמובן גם אמינה.

נציין כאן שבדיקה בלתי אחראית ומוסמכת, יכולה לעיתים גם לגרום להפסד כספי לריק. כשם שהבודק יכול להתיר את האסור, הוא גם עלול בתמימותו לאסור את המותר ולהפסיד על ידי כך את ממון ישראל...

 

בדיקה מושלמת

אנשי המעבדות לבדיקת שעטנז, מופתעים כל פעם מחדש, כאשר הם מגלים את העירוב השעטנזי במקומות בלתי צפויים כלל. תוצאות אלו הביאו את אנשי המעבדות לשרטט מספר הנחיות מקיפות למעונינים בבדיקת שעטנז, להם יש להתייחס ברצינות רבה.

* אדם שרכש חליפה לעצמו, ומעוניין בבדיקת שעטנז, עליו להביא למעבדה את כל חלקי הבגד (ז'קט, מכנסיים ואפודה). כשרותו של אחד מחלקי החליפה, אינו מהווה סימן מובהק לכשרותו של החלק האחר.

* יתירה מזאת: גם כשרוכשים שני זוגות מכנסיים זהים, למשל, צריכים להביא לבדיקה את שני הזוגות. על אף שהסברא נותנת ששני זוגות אלו נתפרו בעת ובעונה אחת, ויש ללמוד ולהסיק מזוג מכנס אחד למשנהו.

לא כך הדבר - הנסיון מורה שבגדים כפולים שנתפרו יחד והובאו לפני המעבדה לבדיקת שעטנז, התוצאה לא היתה זהה: באחד מהם נמצא שעטנז בעוד שבשני לא היה כל ממצא שעטנזיוני.

* החשש מאיסור שעטנז קיים גם בבגדים המיוצרים מבד סינטטי. מדוע? מפני שלעיתים מזומנות מוצאים שעטנז בכריות הבגד, בצווארונים מצמר התפורים בחוטי פשתן, בבטנה ובמקומות נוספים.

* נקודה נוספת חשובה: ישנם אנשים המציגים לפני המעבדה דוגמאות מהבדים שמהם עתיד החיט לתפור את הבגדים. ההנחיה המעבדית קובעת שאין להסתפק בהבאת דוגמאות אלו לבדיקה, היות ומצויים במעילים ובחליפות עשרות מקומות שבהם עלול להימצא פשתן, ורק בודק מומחה מסוגל לאתר את כל המקומות החבויים. לכן, יש להביא למעבדה את הבגד כשהוא מושלם.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות