ליקוטי הלכות אבן העזר – הִלְכוֹת פְרִיָה וּרְבִיָה וְאִישׁוּת הֲלָכָה ד

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר ליקוטי הלכות אבן העזר ליקוטי הלכות אבן העזר – הִלְכוֹת פְרִיָה וּרְבִיָה וְאִישׁוּת הֲלָכָה ד
תוכן עניינים

חַיָּב אָדָם לִשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי לִפְרוֹת וְלִרְבוֹת וְכוּ' (אבן העזר א):כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם רָאִיתָ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת שֶׁמִּתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ תָּמִיד, אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי-אָדָם שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, אוֹ רָאִיתָ מִשְׁפָּחָה שֶׁהִיא בַּעֲלַת מַצָּה וּמְרִיבָה תָּמִיד, אוֹ רָאִיתָ אִישׁ שֶׁהוּא מַרְבֶּה מְרִיבָה עִם הַכֹּל וְעַז פָּנִים בְּיוֹתֵר, חוֹשְׁשִׁין לָהֶם, וְרָאוּי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם, שֶׁאֵלּוּ סִימָנֵי פְּסוּלוּת הֵם וְכוּ'. וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְאַכְזָרִיּוּת וְשׂוֹנֵא אֶת הַבְּרִיּוֹת וְכוּ', חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא גִּבְעוֹנִי הוּא. עַד כָּאן לְשׁוֹן שֻׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן ב סָעִיף ב:נִמְצָא, שֶׁעִקַּר פְּסוּל הַמִּשְׁפָּחָה הוּא עַל-יְדֵי עַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁכָּל מִשְׁפָּחָה שֶׁרוֹאִין בָּהֶם שֶׁהֵם עַזֵּי פָּנִים בְּיוֹתֵר וּבַעֲלֵי רִיב וּמַצָּה, צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵהֶם שֶׁלֹּא לִשָּׂא מֵהֶם. וְזֶה מְבֹאָר עַל-פִּי הַתּוֹרָה "חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם" (בְּסִימָן כב), מְבֹאָר שָׁם, שֶׁעִקַּר הִתְרַחֲקוּת מֵהַקְדֻשָּׁה הוּא עַל-יְדֵי הָעַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר לְהַרְחִיק מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁכָּל הַמְשָׁכַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא עַל-יָדָם, עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְדֻשָּׁה כִּי אִם עַל-יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּתָם הָרַע שֶׁל הָעַזֵּי פָּנִים שֶׁנּוֹטְלִים הַמֶּמְשָׁלָה לְעַצְמָן, כִּי עַזּוּת 'מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא' (כתר) וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְעַזּוּת הוּא בְּחִינַת קוֹלוֹת, בְּחִינַת (תהלים סח, לד): "הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז", וְלָבוֹא לְעַזּוּת הוּא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי שְׁנֵי הַכְּתָרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע", שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, נִגְלֶה וְנִסְתָּר וְכוּ', בְּחִינַת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא", אָב וּבֵן וְכוּ'. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְכוּ' עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בִּתְחִלַּת נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה וְכוּ', וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְלָל בְּאֵין סוֹף שָׁם הַתּוֹרָה הִיא תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ, וְהַתְּפִלָּה הִיא תְּפִלַּת ה' מַמָּשׁ, עַיֵּן שָׁם. וְקֹדֶם שֶׁיּוֹצְאִין וְעוֹלִין מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעַל יָדָהּ יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל, כַּיָּדוּעַ (זוהר בא מב:). וְזֶה גֹּדֶל הַחִיּוּב לִשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי לִפְרוֹת וְלִרְבוֹת בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֱמוּנָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ עַל-יְדֵי רִבּוּי בְּנֵי-אָדָם שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מִדּוֹר לְדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ק, ה): "וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ", "לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד" (שם קיט, צ). שֶׁעִקַּר בְּרִיאַת וְקִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁכּוֹנֵן אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד הוּא בִּשְׁבִיל "לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ", שֶׁיַּמְשִׁיכוּ הָאֱמוּנָה מִדּוֹר לְדוֹר. וְעַל-כֵּן הִזְהִירוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל לְהִתְרַחֵק בְּיוֹתֵר מֵעַזֵּי פָּנִים מִלִּשָּׂא מֵהֶם כַּנַּ"ל. כִּי הָעַזֵּי פָּנִים מַרְחִיקִין מֵהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הֵם הַמּוֹנְעִים הַגְּדוֹלִים מִלְּהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁמֵּהֶם עִקַּר הַמְשָׁכַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי אָסוּר לִשָּׂא מֵהֶם, כִּי עִקַּר הַנִשּׂוּאִין הוּא בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מִדּוֹר לְדוֹר כַּנַּ"ל.וְעַל-כֵּן עִקַּר הַמִּלְחָמָה שֶׁל הָאָדָם הוּא בְּעִנְיַן תַּאֲוָה זֹאת, כִּי שָׁם הָעִקָּר הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת 'בּוֹ עַז' – 'בּוֹ תָּקְפָּא' (תיקו"ז לא, עה:). וְשָׁרְשׁוֹ נִמְשָׁךְ מִקְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה מִבְּחִינַת שְׁנֵי הַכְּתָרִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, תּוֹרָה וּתְפִלָּה, נִסְתָּר וְנִגְלֶה וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית בָּרָא. כִּי שְׁנֵי הַכְּתָרִים הַנַּ"ל, הֵם בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה, בְּחִינַת אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה כַּיָּדוּעַ. שֶׁמִשָּׁם נִמְשָׁךְ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל, אֲבָל זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים, עַל-כֵּן שָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הָעַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, עַל-כֵּן הוּא מִלְחָמָה גְּדוֹלָה.וְזֶה בְּחִינַת שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, שֶׁהוּא מִצְוָה לְשַׂמְּחָם כְּמוֹ שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אבן העזר סה). כִּי עַל-יְדֵי שִׂמְחָה זוֹכִין לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת (נחמיה ח, י): "כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם", כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות ו:): 'כָּל מִי שֶׁנֶּהֱנֶה מִסְּעֻדַּת חָתָן וְכַלָּה וְאֵינוֹ מְשַׂמְּחָם, עוֹבֵר בַּחֲמִשָׁה קוֹלוֹת' וְכוּ'. כִּי כָּל הַקּוֹלוֹת הֵם בְּחִינַת עַזּוּת כַּנַּ"ל, וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה שֶׁל חָתָן וְכַלָּה הוּא בִּשְׁבִיל הַקּוֹלוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְהַגְבִּיר הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה עַל הָעַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ עַל-יְדֵי-זֶה לְהַמְשִׁיךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר מִצְוַת הַנִשּׂוּאִין כַּנַּ"ל.וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁבָּהֶם מְשַׂמְּחִין חָתָן וְכַלָּה, וְזֶה בְּחִינַת שֶׁבַע בְּרָכוֹת כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי הַשִּׂמְחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת קוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, לְהַמְשִׁיךְ עַל-יְדֵי-זֶה קְדֻשַּׁת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים, שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם (במאמר הנ"ל) עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן הֵם שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעָה רוֹעִים הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִׁבְעָה בְּרָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת קוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמְּבָרְכִין אוֹתָן בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת בְּרָכוֹת, כִּי הוּא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כח, כ): "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת", כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן לא). 

לכבוד נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. ולכבוד נשמת רבי נתן מברסלב בן חיה לאנה,  ולזכות כל ישראל החיים ומתים.

מקור: rabenubook
דילוג לתוכן