לחטוף הרגע של סייעתא דשמיא - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה לחטוף הרגע של סייעתא דשמיא - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה. (ההגדה)

איתא בספרי המקובלים – כי החמץ מסמל את היצר הרע, והמצה את היצר הטוב.

וצ"ע, מדוע החמץ המשובח, מסמל את היצר הרע דווקא. ואילו המצה הקשה אשר לא טפחה כלל, מסמלת את היצר הטוב?

ב. עוד צ"ב, דמצינו כי ההבדל בין חמץ למצה, הינו תוספת רגע אחד על י"ח הרגעים של עשיית המצה. והדבר צ"ב!

ג. עוד צ"ב, דההבדל בין חמץ למצה הינו אף באותיות תיבותיהן. שב"מצה" נקט אות ה', ואילו "חמץ"- הינו חילוף ה-ה' ל-ח'. והדבר צ"ב!

ד. קדש, ורחץ וכו', מוציא מצה, מרור כורך וכו' (סימני הסדר)

מצינו, כי ציותה התורה ש"שבעת ימים תאכל מצות".

יש לידע, מדוע אכילת המצה הינה שבעת ימים בלבד, ובמיוחד שחובת אכילת המצה הינה בליל הסדר בלבד? דהדבר צ"ב!

ה. עוד יל"ע, דמצינו כי ציותה התורה: "ואכלתם אותו בחיפזון"- שאת אכילת הכזיתות צריך לאכול בחפזון - לא יותר מכדי זמן אכילת פרס.

ויש להבין, מדוע באמת נשתנה חג הפסח מכל החגים, שישנה בו את מצות "ואכלתם אותו בחיפזון"?

ו. כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו' (ההגדה)

יש להבין, מדוע מאמר הבן הרשע הוסמך מיד לאחר מאמר הבן החכם?

ז. עוד יש להבין, הרי הבן החכם והרשע שואלים את אותה שאלה - לשם מה עושים את כל סדר הפסח הזה? מדוע א"כ, בשל שינוי דק של הבן הרשע אשר הוציא עצמו מן הכלל - נקרא הוא "רשע"?

ח. ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו (ויקרא כג.ו)

יש לידע, מדוע נקרא החג חג "הפסח" דווקא, ולא חג "המצות" כפי שקראתו התורה?

פרשת צו

ט. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה וכו' (ו.ב)

פירש רש"י – אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות. אר"ש: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.

ויש להבין, מדוע צריכים הכהנים ציווי מיוחד להזדרז?

י. עוד יל"ע, מהו שהוסיף הרש"י באומרו: "לשון זירוז, מיד וכו'", הרי "זירוז" הוא היינו "מיד". וצ"ב מאי רבותא?

יא. עוד יש לידע, מהו "החסרון כיס" אשר ישנו בחסרון הזירוז?

יב. ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה (ו.ה)

יש לדקדק, מהו שכפל תיבת "בבוקר" תרי זימני?

יג. והנותר בבשר ובלחם באש תשרופו (ח.לב)

יש לבאר כוונת הפסוק!

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 276) בעניין לחטוף הרגע של סייעתא דשמיא. וז"ל - סגולה היתה בציץ שכל המביט בו היה מתבייש ממעשיו הרעים וחוזר בתשובה, וכן המריח עשן הקטורת (עי' זהר שמות ריח:). וזהו גדר כפרת הציץ, וכן של הקטורת. וכל זה הוא מגדרי הסייעתא דשמיא שבבית המקדש. מי שמוכן לחטוף רגע זה של סייעתא דשמיא הוא יכול לבוא לידי תיקון גמור.

וכתב הרש"ז ז"ל על "וירא ה' כי סר לראות" (שמות ג', ד'). שמה שהיה משה מוכן לסור מדרכו כדי לראות "המראה הגדול" של הסנה, זה גרם לכל גדולתו. והענין כנ"ל, שיש לחטוף הרגע של סייעתא דשמיא ולעשות ה"פתח כחודו של מחט" שמביא לתשובה גמורה, ולא עוד אלא שחטיפה זו היא היא "פתיחת הפתח" ההוא, והיא הצעד הראשון המוטל על האדם. עכ"ל.

א"כ מבואר - כי צריך האדם לנצל את רגעי החיזוק - לחטוף את רגעי הסייעתא דשמיא אשר מקבל מאת ה' לבוא לידי תיקון נשמתו, לבל יפסיד רגעים אלו אשר אפשר שלא ישובו עוד.

החמצת הרגע יכולה להיות הבדל מהותי של גן עדן וגהינום, של חכם ורשע, מצה וחמץ. לכן אל לו לאדם לפספס את רגעי החיזוק, אלא יזדרז לחוטפם ולתקן נשמתו.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיות א', ב' וג' מתורצות – עניין המצה והחמץ באים ללמדנו, כי על האדם לדעת שההבדל בין חמץ למצה הינו רגע אחד יותר מי"ח רגעים. האדם אשר לא יחטוף את רגע החיזוק של היצר הטוב -"המצה", יכול להגיע מיד ל"חמץ"- ליצה"ר.

אף תיבות חמץ ומצה נבדלים בהבדל זעיר של ה' ו-ח' – כי אם יפספס האדם את המצה בעוד שהינו ה', יגיע לידי היותו "חמץ"- ב-ח', פסול בעצמותו לעולמים ללא שום תקנה.

פספוס רגע הסייעתא דשמיא יכול להיות שינוי מהותי בכל מציאותו של האדם, בהיותו "מצה" או "חמץ" ח"ו.

לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – את המצה-היצר הטוב, אפשר למצוא שבעת ימים בלבד, זמן מוגבל בלבד. אף חובת האכילה איננה אלא בתחילת ליל הפסח בלבד, ואף יש לאכול המצה בחפזון דווקא. ללמדנו, כי היצר הטוב - רגעי החיזוק והסייעתא דשמיא, אפשר להשיג בעיתים נדירות ולא שכיחות כלל, ועל האדם לחוטפם ולנצל הרגע לבל יפסידו, לבל יפסיד את תיקון נשמתו.

לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – ההבדלים בין הבן החכם לבן הרשע, הינם הבדלים דקים ביותר. על אף ששניהם שואלים בעצם את אותה שאלה, פספוס קטן בבן הרשע המוציא עצמו מן הכלל, משנה את כל מהות הבן החכם להיות הבן הרשע.

לזה, דקדקו חז"ל לסדר את הבן הרשע מיד לאחר הבן החכם. ללמדנו, כיצד פספוס חיזוק קטן, יכול להיות הבדל מהותי בין הבנים, בין היות הבן "חכם" או בן "רשע" ח"ו.

לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – ככל ענייני הפסח, אף שמו של החג נקרא חג "הפסח" דווקא, מלשון פסיחה - דילוג, ריצה והזדרזות. כי חג "הפסח"- בא ללמדנו, כי על האדם להזדרז מיד, לנצל את רגעי החיזוק והסייעתא דשמיא אשר זכה בהם, למען החילו "פסח" בעצמו.

פרשת צו

לפ"ז גם הקושיות ט', י' וי"א מתורצות – "אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות"- אף הכוהנים הקדושים, היו חייבים לדעת, כי חייבים הם לחטוף את רגעי החיזוק והסייעתא דשמיא, להזדרז, ומיד.

כי אם לא יזדרז האדם ביותר, יגיע לידי "חסרון כיס"- הפסד גדול, לדורות, באיבוד תיקון נשמתו ומהותו מן הקצה אל הקצה.

לפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי כאשר "יבער עליה הכהן עצים"- ומגיע האדם לידי רגע חיזוק לבער דרכיו הרעים. מוכרח הוא להזדרז ולפעול "בבוקר בבוקר"- מיד, כמה שיותר מהר, לחטוף את הרגע, לבל יפספסו. כדי "שלא תכבה", לבל יפסיד ח"ו הכל.

ולפ"ז גם הקושיא הי"ג מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "והנותר בבשר ובעוף"- אם יותיר ויפספס לנצל את רגעי החיזוק והסייעתא דשמיא, יכול הוא להגיע ממילא לכדי "באש תשרופו"- להפסיד שינוי מהותי בכל עצם מהותו, לתקן נשמתו הטמאה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן