לאוין - ב - ספר חפץ חיים

וְעוֹבֵר נַמֵי {גם כן} ((ב)) הַמְסַפֵּר אוֹ הַמְקַבֵּל בְּלָאו {שְׁמות כ''ג א'} דְּ''לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא'' וְקָרֵי בֵּהּ נַמֵי לֹא תַשִּׂיא, וְאִם כֵּן לָאו זֶה כּוֹלֵל לִשְׁנֵיהֶם.

(ב) ועובר נמי וכו'. כן איתא להדיא בפסחים (קי''ח ע''א) עיי''ש, וכן כתב הרמב''ם להדיא בפ' כ''א מהלכות סנהדרין הלכה ז' וז''ל אסור לדיין שישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו וכו' שנאמר לא תשא שמע שוא ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשה''ר ומספר לשה''ר וכו'. וכן כתב ג''כ כלשון הזה בסה''מ שלו מצוה רפ''א, (ובסמ''ג לאוין י' משמע דעיקרו דהאי לאו קאי לענין לשה''ר עיי''ש וכן משמע במכילתא כהסמ''ג שזה לשון המכילתא לא תשא שמע שוא הרי זה אזהרה למקבל לשה''ר, דבר אחר הרי זה אזהרה לדיין שלא ישמע מבעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו משמע דעיקר קרא אתי אזהרה לקבלת לשה''ר. ועי' בספר דינא דחיי לבעל כנה''ג שהאריך בזה), ופשוט הוא דלאו זה כולל אפילו לשה''ר על דבר אמת כיון דלאו זה כולל נמי שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו כדאיתא בשבועות (ל''א ע''א) ובסנהדרין (ז':) ושם בוודאי אפילו על אמת אסרה התורה ואעפ''כ קראתו התורה שמע שוא או משום השומע שלא ידע את הדבר הזה שהוא אמת ואתה משיאו להאמין דבר שהוא אסור להאמין או משום שהתורה ירדה לסוף דעת המספר שכיון שהוא מספר טענותיו שלא בפני בעל דינו אי אפשר שלא יערב בתוך הטעמת דבריו דבר שאיננו אמת כ''כ ועיין בשבועות (ל''א ע''א) ברש''י ד''ה שמע שוא וא''כ פשוט הוא דה''ה לענין לשה''ר וק''ו בזה שבזה בוודאי לא יבוא בעל דין שכנגדו להכחישו ולהראותו שמה שסיפר עליו איננו אמת כ''כ ע''כ בודאי לא יבוש לערב בתוך הסיפור דבר שאיננו אמת כדי להטעים את הדבר לפני השומע וכן כתב בספר יד הקטנה בפרק ט' מהלכות דיעות שלו דלאו זה כולל בכל גווני עי''ש. ולאו זה כולל נמי להמקבל ג''כ כנ''ל ובין על לשה''ר ובין על רכילות כמו שמבואר בהדיא בשערי תשובה לרבינו יונה במאמר רי''ג ובמאמר רכ''ה ע''ש וידוע דאיסור לשה''ר הוא בפניו ושלא בפניו כדלקמן הרי דלאו זה כולל בכל השמונה אופנים.

לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ל ששמו שמור במערכת תורת אמת

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

 

דילוג לתוכן