כ. חובת התשובה על בני תורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שובה ישראל כ. חובת התשובה על בני תורה
תוכן עניינים

--------

כתב בספר ''ארחות צדיקים'': וכמה בני אדם סבורים שאין אדם נקרא בעל תשובה אלא אם כן בא על אשת איש או על עכו''ם או יוצא לתרבות רעה וכיוצא באלו מעבירות גדולות, אבל בשאר עבירות אין יודעים לשוב עליהם. וזה אינו כן כי כל מה שהזהירו רבותינו עליו הוא יותר חמור מדברי תורה, כי כל העובר על דברי חכמים חיב מיתה, וכל מי שעובר בין על דברי תורה או דברי חכמים צריך לשוב.

ועתה שמע בני, כי רב העולם אין נזהרים מדברים בטלים ומלהסתכל בנשים ומלדבר עמהן שלא לצורך. גם לא נזהרים להתפלל בכוונה ומלדבר בבית הכנסת ומשחוק וקלות ראש. גם לא נזהרים בצדקה לתת אותה למי שהגון לה ומלאמץ הלב ומלקפץ היד ומלדבר דברים קשים לעניים. גם לא נזהרים משבועת חנם ולקלל חברו או את עצמו בשם והזכרת שם שמים לבטלה או במקום שאינו טהור או בידים שאינן נקיות, ובטול תלמוד תורה כנגד כלם. גם לא נזהרים מקנאה ושנאה ולשון הרע וגאוה וכעס וכל המידות האמורות בספר הזה. גם לא נזהרים בעניני קיום המצוות התלויין במעשה, כגון נטילת ידים, ומעניני נזיקין בין אדם לחברו ומקיום שבת כדין. ורבים נכשלים בזה כי דבר פשוט הוא מאד - מי שאינו בקי במצוות נכשל בהרבה מקומות. וכהנה עושה אדם עברות כל ימיו ולא מרגיש.

לכן צריך זה השב לידע העברות שעשה. ואיך יכול האדם לדעת? ילמד המצוות ויבין בכל מצוה ומצוה מה חסר ממנה שלא קים ובמה עבר. ואם לא ידע במה עבר - איך יתחרט? אלא אם כן [ילמד המצוות ואז] ידע העברה שיתחרט עליהי כמו שאמר הכתוב: ''כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד'' (''תהלים'' נ''א, ה').

וכתב הגרי''ס ב''אגרת המוסר'': ונכשלים אנו בכל עת בעברות רמות עד שמים יגיעו בחטא הלשון באין מעצור לרוחנו ובעסקי משא ומתן למכביר ובטול תורה על כולנה. ובכלל בכל האיברים כמעט אין בנו מתם למתבונן איש לפי ערכו וכו'.

אם כן, כמה מהטעות לבן תורה לחשוב שענין התשובה שייך לבעלי תשובה בעלי עבר שלילי ביותר, ואלו את עצמו חושב לזכאי בתכלית ואין זקוק לשום תיקון ותשובה.

וידוע המעשה שהובא ב''חובות הלבבות'' (שער ''עבודת האלקים'') מרבנו סעדיה גאון, שראהו תלמידו עושה תשובה וזועק על מעוט וקוצר עבודתו את ה'. והיה התלמיד מתמיה על רבו: ''צדיק וקדוש כמותו, על מה כל החרדה הזו?!'' וענה לו רבו רבי סעדיה: ''היות שהיום התעליתי במדרגה ואני מכיר את בוראי יותר מאתמול, עושה אני תשובה על שמעטתי בכבור קוני אתמול''.

ועוד מצינו בגמרא (''חגיגה'' כב) על רבי יהושע שאמר: ''בושני מדבריכם, בית שמאי'', כלומר: טען על בית שמאי שאמרו סברא לא מקבלת ויש להתביש בה. ומסביר רבי אהרן קוטלר ז''ל שאף-על-פי שלא נתכון לבישם ולזלזל בכבודם חלילה, אלא ללמדנו שסברא זו דחויה היא, אף-על-פי-כן עשה תשובה גדולה על זה עד שהשחרו שניו מפני רבוי התעניות.

וכן מצינו בנחום איש גם זו (''תענית'' כא) שקבל על עצמו יסורים נוראים על אותו עני שבא לבקש ממנו מזון ואמר לו: ''המתן לי עד שאפרק המשא'', ועד שפרק המשא מת אותו עני, והאשים עצמו במיתתו של אותו עני ואמר: ''ידי יתגדמו וכו' וכל גופי יתמלא יסורים''.

ואדרבה, כל מי שיש לו ממי ללמד, נענש מהר ולאלתר ואין מאריכין ומקיפין לו אלא נתבע לשוב מהר. וכמו שאמרו חז''ל בספרי והובא ברש''י על הפסוק: ''ואבדתם מהרה'': ''איני נותן לכם ארכה. ואם תאמרו, והלא נתנה ארכה לדור המבול שנאמר: 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה' - דור המבול לא היה להם ממי ללמד; ואתם יש לכם ממי ללמד''. אם כן, בן תורה שנחשב בגדר ''יש לכם ממי ללמד'' חובת התשובה עליו יותר.

וכן מובא ברמב''ם (''הלכות תשובה'' פרק ז' הלכה ג): אל תאמר שאין תשובה אלא רק מעברות שיש בהן מעשה כגון: זנות וגזל וגנבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן - מן הכל צריך לחזר בתשובה. ואלו העוונות קשים מאותם שיש בהם מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו קשה לפרש מהם, וכן הוא אומר: ''יעזב רשע דרכו'' וכו', עד כאן לשונו.

ומה שיודע האדם את בוראו יותר, הרי ששגגתו עולה זדון, וכמו שאמרו: ''שגגת תלימוד עולה זדון'', שהרי חובה עליו לזהר אפילו מן השוגג, ודומה הוא לעבד המשרת בחצר המלך שהזהירות צריכה להיות ביתר השגחה מעבד המשרת ברחוק מהמלך. ועוד שחלול ה' הנגרם על-ידי בן-תורה יכול להיות בנקל, שהרי כל העינים של עמי הארץ במעקב אחר התנהגותו ותנועותיו יותר מאשר אחר. וכמה זהירות יש לו לזהר, וכמו שאמרו בגמרא: ''חלול ה' אמר ר' יוחנן כגון אנא אם קונה בהקפה ולא משלם, מיד חלול ה' לגבי''. וכן רב אמר: ''אם אני הולך ד' אמות בלא תורה ותפלין, חלול ה' הוא מצדי''. הרי שכמה שהאדם מורם יותר מעם יכול חלול ה' לבוא על-ידו בנקל.

ומקרא מלא (''במדבר'' כ, יב): ''יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל'' - שמשה ואהרן נתבעו על חלול ה' בדבר קל, שבמקום לדבר אל הסלע הכוהו, ונענשו חמורות למות במדבר ולא להכנס לארץ ישראל.

ועוד ראה חרדת רבן יוחנן בן זכאי שהיה בוכה קודם מותו מפחד יום הדין, שאינו יודע לאיזו דרך מוליכין אותו לאחר פטירתו.

וראה עוד (ב''יבמות'' קה) מעשה באבד שפגע בכבודו של רבי ישמעאל ברבי יוסי, ולפי דעתו של אבדן היה זה לשם שמים, ונענש ענש חמור שנצטרע ומתו שני בניו ומאנו שתי כלותיו. ואמר על זה רב נחמן בר יצחק: ''ברוך הוא שפרע מאבדן בעולם הזה'' הרי עומק הדין כמה חמור.

ועוד מובא ברמב''ן, מה טעם נאבדה כל מלכות בית חשמונאי; מדוע לא נשתיר מהם כלום, אף-על-פי שנעשו על-ידיהם נסים עצומים כמפרסם בנס חנכה שכלו זכר לתשועה שהיתה על-ידי קדושים אלו? אלא שעברו על מה שכתוב בתורה: ''לא יסור שבט מיהודה'' והמליכו עליהם מלך משבטם, והיו כהנים והתורה צותה שמלך צריך שיהיה דווקא משבט יהודה, ולכן כיון שעברו על צווי אחד נאבדו כלם.

וכן איתא (ב''חגיגה'' ב): ''ומגיד לאדם מה שחו'' - אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו ביום הדין.

ובגמרא (''יבמות'' קכא) על הפסוק: ''וסבביו נשערה מאד'' - מלמד שהקב''ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, עיין שם. וראה עוד ב''מסלת ישרים'' פרק ד' מענין עומק הדין.

ורק על-ידי תשובה ופחד מהחטא ינצל האדם מכל ענשי הדין, וכמו שכתב ה''מסלת ישרים'' שם שמצד הדין היה צריך החוטא תכף להענש אלא שמדת הרחמים תובעת: א. שיתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא. ב. שהענש עצמו לא יהיה עד לאבדון לגמרי. ג. שיועיל לו תשובה שבזה שמתחרט יחשב לו כאלו לא חטא ולא עשה כלום. והוא חסד ה' גדול כמבאר שם, שהרי סוף סוף מעשה העברה נעשה כגון שרצח או נאף וכדומה, ואיך אפשר לשנות דבר ממציאותו? אולם חסד ה' שהחרטה שמתחרט ואומר וגומר בלבו שהלואי שלא חטא מעולם, ויש בלבו צער חזק ועוזב החטא מכאן ולהבא, אזי עקירת הרצון מלבו יחשב לו כאלו נעקר מעשה העוון ממקומו וכאלו לא היה.

וכן מצינו, שכאשר נכנס רבי עקיבא לבקר את רבי אליעזר, שמח בראותו מתיסר באמרו: ''עד עתה הייתי דואג שמא רבי אכל עולמו בחייו; עכשיו שהריני רואהו בעל יסורים, הרי מבטח לו שיזכה לעולם הבא!'' ונורא לראות מה החטא גורם שאפילו רבי אליעזר הגדול אלולי היסורים היה רבי עקיבא דואג לעולם הבא שלו, אולם בזכות תשובה מתמדת ויראה מהחטא יזכה שמשמים יסיעוהו שלא יצא חיב מהעולם הזה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
נר לרגלי

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן