כשהוא אינו מקפיד וחברו כן

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שלחן ערוך המדות - ב כשהוא אינו מקפיד וחברו כן
תוכן עניינים

--------

ד. אף בדברים שהאדם אינו מקפיד בהם, וחברו כן מקפיד, חובה לנהוג עם חבירו כאשר היה עם לבבו של חבירו. כגון אם הוא אינו מקפיד על בזיונו, אסור לו לבזות את חבירו. ולא יאמר האומר הן על עצמי איני מקפיד, והתורה ציותה ואהבת לרעך כמוך, והיינו כמו שאתה אוהב לעצמך, ולעצמי אין בזה צער. שאין זה מן האמת, היות ו"כמוך" היינו גם כמו שאתה אוהב שלא יצערו אותך, כן נהג גם עם אחרים.

{((("כמוך" לפי צורך הזולת)))

ד. א. כ"כ בספר חסידים (סי' שמט) שאם הוא לא מקפיד על בזיונו לא יאמר מותר לי לנהוג כן עם חבירי, אלא בטל רצונך בפני רצונו. ע"כ. וכ"כ נמי בשו"ת אג"מ (חו"מ ח"ב סימן סו ד"ה ולכן) שמי שלא איכפת לו היזק עצמו, פשוט שאסור לו להזיק חבירו. ע"כ. ונראה דאע"ג דשנינו "כמוך" כמו שאתה רוצה לעצמך כן עשה לחבירך, וכאשר הובאו לעיל (סעיף ב) סיעת ראשונים שלמדו כן. אך בכלל זה הוא גם שכשם שאינך חפץ שיצערו אותך, כן אל תצער אחרים. וממילא אף שדבר זה לא מצער אותך, היות ואת חבירך מצער, אסור לעשות לו. והיינו דוקא משום דכתיב ואהבת לרעך "כמוך", ואתה לא רוצה שיצערוך. שוב ראיתי שכ"כ הרחיד"א בספרו ברית עולם על ספר חסידים (סי' שמט) ויובא בע"ה בסמוך. וגם דאי לא תימא הכי א"כ נימא הכי אף לאידך גיסא, שאם אתה אוהב דבר שלאחרים הוא צער, הרי שיאמר האומר כמוך דוקא כתיב, ואני אוהב דבר זה, ועל כן יעשהו לאחרים תדיר ויצערם, ועוד יטען כי שכרו שמור לו, על שמקיים מצות עשה ד"ת.

וכן מבואר מלשון הרמב"ם בספר המצוות (עשה רו) גבי ואהבת לרעך כמוך ו"זל, וכל מה שיהיה ברשותו אם ירצה אותו, ארצה אני אותו. עכ"ל. ובא לומר שאף שאתה במקומך שלך לא מעוניין בכך, אך היות והוא במקומו חפץ בכך, עליך לרצות לו בזה כרצונו שלו, ולא כרצונך שלך. והרי זה להדיא כאמור. וכ"כ החפץ חיים (כלל ה סעיף ו) ו"זל, והזהר אחי שאל יטעה אותך היצר לאמר הלא אמרו ח"זל כל מאי דעלך סני לחברך לא תעביד, ותטעה לומר מה אמרתי עליו שהוא אינו לומד תורה רק ג' או ד' שעות ביום [על המספיקין לו מזונותיו כדי שילמד, שזהו גנאי לו.] הלא איני מצווה לאהוב אותו יותר מכמוני, והלואי שהיו אומרים עלי שאני לומד תורה ג' או ד' שעות ביום וכו'. אבל באמת זהו טעות, דכוונת הגמ' כל מאי דעלך סני וכו', היינו אם היית במדרגתו היה דבר זה שנוי לך. ובאמת זה תלוי לפי האיש שדיבר עליו, והמקום, והזמן, אם לפי הענין יהיה זה לו לגנאי, בודאי לשון הרע הוא מן הדין. עכ"ל. והביא את דברי הרמב"ם והחפץ חיים הנ"ל בספר משפטי השלום (פרק יג הע' ח) ומכח כן כתב דגדר מאי דעלך סני הוא, שאילו היית במקומו. ודפח"ח.

(((מסברא)))

ב. ובר מין דין דבר זה פשוט מסברא שכל תכלית המצוה להרבות אהבה, ובזה אתה מרחיק האהבה. וכשם שחזינן שמצוה זו תלויה בסברא מהא דשנינו בסנהדרין (דף פד ע"ב) איבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו. רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך. ופירש"י (ד"ה ואהבת לרעך כמוך) לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו. עכ"ל. והרי אף שמצער את חבירו, הכל תלוי בסברא, שכיון שכוונתו לרפאו מותר. ופסק הכי הרמב"ם (ממרים פ"ה ה"ז) ובתשובות הגאונים (הרכבי סי' רטז) ושם ביאר זאת נפלא ו"זל, כשם שאתה אילו נתכוונתה לרפאות אדם ולטובתו, ונתגלגלה על ידך חבורה שלא מדעתך ולא ברצונך, לא היית רואה לעצמך עון. כך עשה בחבירך, ואהבת לרעך כמוך. עכ"ל. והרי כאמור שהכל תלוי בסברא. וכן פסקו דשרי להקיז דם הרמב"ן בתורת האדם (ענין הסכנה) והסמ"ג (לאוין סימן ריט ד"ה איבעיא) [ואף שמרן בש"ע (יו"ד סי' רמא ס"ג) פסק לאסור כדעת הרי"ף (דף יט ע"א) והרא"ש (שם סימן א) שלומדים בגמרא שם דרב פפא אסר לבנו ליטול קוץ מבשרו. וכן דעת הריקאנטי (סי' תסח) ועיין יראים (סי' קעז). אך בפשטות לא פליג על הלימוד מואהבת, שבעצם הדבר אין איסור, רק חיישינן דילמא יעשה יותר מכפי צורך הרפואה ויעבור אדאורייתא, וכדכתבה הגמרא שם שהחשש הוא דילמא חביל, והוה ליה שגגת איסור. וכן מבואר בשאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא סא) ו"זל, מהו למעבד ביה חבורה לרפואה, כגון למישקל ליה דמא ומתעקר ליה שיניה, כיון דלא לצעוריה קא מכוין, שפיר דמי. או דילמא זמנין דעביד ביה טפי ממאי דמתבעי, ואתי לידי איסורא.] והרי דהיינו טעמא דנאסרה חבלה לצער ולא חבלה לתיקון, כיון שתכליתה לטובת רעך. ואם אמרו ללכת אחר הסברא לקולא, ק"ו דלחומרא יש ללכת אבתרא, שאם חבירו מצטער ולו עצמו אין בזה צער, אסור לעשות לחבירו דבר זה, והעושה כן עובר אואהבת. וכן חזינן בדברי היראים (סי' רכט) דהכל תלוי בסברא דכתב בדין טעינה ו"זל, וכשם שפטרנו למעלה בעמוד רביעי והוא בבית הקברות, ומלאכה שלו מרובה משל חברו במציאה פטור, כך הוא פטור בפריקה וטעינה, דחדא טעמא נינהו. עכ"ל. והרי שלומד פטור פריקה וטעינה בעסוק במלאכתו, מהשבת אבידה שנאמר דין זה, כי להכל טעם אחד. וחזינן דאזלינן בתר הסברא. ולמעשה כן מבואר מהראשונים הנזכ"ל (סעיף ב) דביארו מצות ואהבת לרעך כמוך בשינוי מהפשט הפשוט, והכרחם הוא הסברא, וכנזכר לעיל התם.

(((זה ספר תולדות אדם)))

ג. וכ"כ רבותינו בעלי התוס' (בראשית ה,א) על הפסוק זה ספר תולדות אדם ו"זל, ובתורת כהנים מסיק ואהבת לרעך כמוך אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם גדול יותר. פי' אסיפיה דקרא קאי בדמות אלהים עשה אותו דמקרא דר' עקיבא לא שמעינן אלא דעלך סני לחברך לא תעביד. ובא בן עזאי ואמר שאף אם הוא אינו חושש לכבוד עצמו יש לו לחוש לכבוד חבירו. לפי שרואה דמות חבירו ואינו רואה דמות עצמו. ולזה אמר שמקרא זה כולל יותר ממקרא דואהבת לרעך כמוך. עכ"ל. והכי הוא בריקאנטי (בראשית ה,ב) בשם מדרש רבא ו"זל, ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט,יח) זה כלל גדול בתורה. אמר לו בן עזאי זה ספר תולדות אדם בדמות אלהים עשה אותו, זה כלל גדול מזה. שלא תאמר הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי. אמר רבי תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה. ע"כ. ואחר החיפוש הכי הוא במדרש בראשית רבתי (פרשת בראשית עמוד 57) ו"זל, בדמות אלהים עשה אותו. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה. ר"ע אומר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט,יח) זה כלל גדול יותר מזה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזו חברי עמי, הואיל ונתקלקלתי יתקלקלו חברי עמי. א"ר תנחומא אם עשית כן תדע למי עשית ובזית, בדמות אלהים עשה אותו. והכי הביא חלק ממדרש זה בספר המנהיג (בהקדמה ד"ה לא עשה). וכ"כ הסמ"ק (סימן ח) ו"זל, לאהוב את חבירו אמר ר"ע כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך. הוסיף בן עזאי ואמר גדול הימנו, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. פי', אע"פ שאינו מקפיד על כבוד עצמו, יש לו להקפיד על כבוד חבירו. עכ"ל. וכן הארחות צדיקים (שער האהבה ד"ה ואהבת אביו) כתב, זה כלל גדול בתורה, דעלך סני לחברך לא תעביד. גדולה מזו, כי בצלם אלהים עשה את האדם. עכ"ל. וע"ע שו"ת משנה הלכות (חי"ד ס"ס רנג) ועוד (חט"ז סימן עד ד"ה וחזון).

ד. וכן הוא בירושלמי (נדרים פרק ט ה"ד) ואהבת לרעך כמוך, ר' עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה. ע"כ. והגאון חיד"א בספרו ברית עולם על ספר חסידים (סי' שמט) מבאר דלא פליגי ר"ע ובן עזאי, אלא דר"ע סבר שהוא כלול בואהבת לרעך כמוך, כשם שרצונך שלא יגרמו לך להקפיד, כן תעשה לרעך שהוא מקפיד, שלא תעשה לו דבר שיקפיד, והגם שאין אתה מקפיד. ושכן מבואר בספר חסידים הנ"ל, דיליף הכי בר"ע. עכת"ד. וזהו כביאורנו לעיל (אות א) במצות ואהבת. ושוב ראיתי שכ"כ לבאר חד דמין קמאי דלא פליגי ר"ע ובן עזאי הלא הוא הראב"ן (סי' לז) וביאר דר"ע סובר דואהבת לרעך כמוך לפי שאדם אוהב את עצמו יותר מבנו, ובן עזאי למד מדכתיב זה ספר תולדות אדם שיאהב חבירו כבנו לפי שאת בנו אוהב יותר מעצמו, ויאהב חבירו כאלו הוא תולדה שלו, כלומר בנו. עכ"ד. והרי שבין לר"ע ובין לבן עזאי החיוב הוא שיאהב את האהבה העזה ביותר, רק דפליגי מהי אהבה זו, אם אהבת עצמו, או אהבת בנו. [שוב ראיתי דהרחיד"א במדבר קדמות (מע' א אות לו) ציין לראב"ן הנ"ל דהוי מח' תנאים אי אוהב אדם את בנו יותר ממנו. ועוד לו בדבש לפי (מע' א אות לב). ועוד בשד"ח (ח"א דף 46 אות קמד ד"ה ולענין) מחלוקת את מי אוהב יותר.] עוד ראיתי בשו"ת יחל ישראל (לאו ח"ג סימן יג) דהביא את דברי הגאון שואל ומשיב בחיבורו ציון וירושלים על הירושלמי הנ"ל דכתב לבאר ו"זל, ויש לעיין בדבר, האם בא בן עזאי לחלוק על רבי עקיבא, וסובר שמצות ואהבת לרעך כמוך אינו כלל גדול בתורה. כן יש להבין איזו מעליותא מצא בן עזאי בפסוק "זה ספר תולדות אדם", עד שקבע כי כלל זה גדול מן הכלל של מצות ואהבת לרעך כמוך. ומתרץ השואל ומשיב, כי הדברים יבוארו, על פי הנאמר בפסוק (בראשית ה,א) "זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו, זכר ונקבה בראם, ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם" ולכאורה נראין דברי הכתוב ככפולים ומכופלים בלשונות יתרים. מסביר השו"מ "נראה דהנה אלקים הוא ריבוי, וכמ"ש עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו. ואעפ"כ הוא אחד בתכלית הפשטות וחלילה אין שום ריבוי בתוכו, אף שמסתעף כביכול כמה השפעות ממנו בכ"ז הוא יחיד ומיוחד. והנה כאשר ברא אלקים אדם, זכר ונקבה בראם, עשאו כדמות אלקים כביכול, דהיינו אף שיש בו כמה ריבויים, כי זכר ונקבה ותולדותיהם יסתעפו לכמה וכמה, בכל זאת יהיה כאדם אחד שיהיה אהבה ואחוה בינותם כאילו הם אדם אחד מורכב מכמה איברים. ו"זש זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים עשה אותו. והיינו שאף שכביכול מורה על ריבוי בזה, בכ"ז אחד בתכלית הפשטות והיחיד הוא, כמו כן אדם שזכר ונקבה בראם, בכ"ז יהיה בדמות אלקים ויהיה אחד, וזה מורה שתהיה אהבה ואחוה ביניהם. וא"כ זה כלל גדול יותר מאהבת לרעך כמוך, שהוא מתחילת הבריאה רמוז לזה". ומסיים השו"מ, "ודוק היטב כי נכון הוא". על פי דברים אלו, מיושבות הקושיות דלעיל בטוב טעם. דוודאי לא בא בן עזאי לחלוק על רבי עקיבא ולומר שמצות ואהבת לרעך כמוך אינה כלל גדול בתורה. אלא אדרבא, כוונתו להוסיף על דברי ר"ע. שהרי בפשטות היה ניתן להבין שבפסוק ואהבת לרעך כמוך, התחדשה מצוה, אשר אמנם היא כלל גדול בתורה, אך במהותה היא כשאר כל המצוות שבין אדם לחברו. בא בן עזאי והוסיף על כך, שאין כאן רק מצוה גרידא, אשר מכוחה עלינו לאהוב את הזולת, אלא האדם במהותו נברא כחלק מהכלל, וכולם יחד מהווים בריאה שלימה. א"כ הצורך לאהוב את הזולת כמותו ממש, אינו בא רק מכח הצווי, אלא מידה זו טבועה באדם מעצם בריאת כל יחיד ויחיד כחלק בלתי נפרד מכלל. עכ"ל היחל ישראל. אך נסתר מהמדרשים הנ"ל בפשט דברי בן עזאי.}

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שלחן ערוך המדות - א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך - הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א - בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" - התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן