ככל שעולה האדם במדרגות - התביעה ממנו גדולה יותר - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה ככל שעולה האדם במדרגות - התביעה ממנו גדולה יותר - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם וכו' (ט.ז)

מבואר - כי היה צריך אהרון להביא קורבן לכפר על חטא העגל.

וצ"ע, הרי כמעט וכלל לא חטא אהרון בעגל, אלא להפך, ניסה הוא להעבירם מרצונם לחטוא, והעם הם שחטאו. מדוע א"כ, היה צריך להקריב קורבן ש"יכפר בעדך"?

ב. עוד יש להבין, דמסמיכות קרא "בעדך ובעד העם" משמע, כי כפרת קורבנו של אהרון -"בעדך", שווה בחומרתה לכפרת ה"ובעד העם". ולכאורה בודאי לא חטא אהרון כשאר העם. והדבר צ"ב!

ג. ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וכו'. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (י.א-ב)

איתא בחז"ל י' דעות לסיבת מיתת בני אהרון: שנכנסו לפני ולפנים. שהקריבו אש זרה. שהיו שתויי יין. שהיו מחוסרי בגדים. שלא נשאו נשים. שלא נשאו עצה - העדר ענווה. שהורו הלכה בפני רבם. שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו ננהיג. שנהנו מזיו השכינה. למען "בקרובי אקדש"- לכפר על עוון הדור.

ולכאורה יל"ע, הרי על עונשים קלים אלו אין ראוי כלל להיענש בעונש מיתה החמורה?

ד. עוד יש להבין, כיצד צדיקים אלו אשר קראתם התורה "בקרבי אקדש"- לא עמדה להם תורתם בפני חטאיהם הקלים, להגן עליהם מפני עונש המיתה?

ה. וידבר ה' אל אהרן לאמר. יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו חוקת עולם לדורותיכם. ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור וכו' (י.ח-י)

יש לידע, מה העניין שמיד לאחר מיתת בני אהרון, נצטוו אהרון ובניו הנותרים להתקדש יותר באי שתיית יין ושכר וכו'?

ו. עוד יש להבין, מדוע מעיקרא נצטוו הכוהנים בהתקדשויות יתירות אלו, מדוע אינם מצווים כשאר ישראל?

ז. ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר. מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש וכו' (י.טז-יז)

יש להבין, מדוע רק מפני חטא קל זה של בני אהרן "ויקצוף" משה, מדוע עד כדי כך?

ח. עוד יש לדקדק, מדוע הוכרח קרא לייתר באומרו: "בני אהרן הנותרים", וכי לא ידעינן כי הינם בני אהרון הנותרים לאחר מיתת אחיהם?

ט. וישמע משה וייטב בעיניו (י.כ)

פירש רש"י – הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי.

ואיתא בויקרא רבה (פי"ג.א) "ויקצף על אלעזר ועל איתמר", וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה. אמר ר' הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה. ואלו הן: בשבת, ובכלי מתכות, ואונן.

ויש להבין, מדוע רק מפני שכעס משה לצורך, נענש מיד בחומרה בשכחת ההלכה?

י. דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ (יא.ב)

יש לשאול, מדוע רק עם ישראל נצטוו שלא לאכול מאכלות אסורות, מדוע לא נצטוו על כך גם העכו"ם בתוך שבע מצוות בני נח אשר נצטוו, ואף לא הוזהרו בהו בגדר אינו מצווה ועושה?

יא. כי אני ה' אלקיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרומש על הארץ. כי אני ה' המעלה אתכם וכו' (יא. מד-מה)

יש לבאר כוונת הפסוק!

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הג"ר אהרון קוטלר זצ"ל בספרו משנת ר' אהרן [על הפרשה] בעניין ככל שעולה האדם במדרגות - התביעה ממנו גדולה יותר. וז"ל - וע"כ לא הוזהרו האומות במאכלות אסורות, [והיינו דמה"ט לא הוזהרו האומות אף דשייך בהו גדר אינו מצווה ועושה, אך הפגם אינו גדול לפי ערך נפשם], וכהנים שהוקדשו בקדושה יתירה הוזהרו במצוות יתירות. והענין בזה, כי ככל שמגיע אדם למעלה גדולה ויתירה בקדושה, ולמציאות מדרגה גבוהה יותר, הפגם שנפגם ע"י חטאיו גדול יותר.

והנה ע"י שמירת התורה והמצוות ועסק התורה והעבודה, האדם מתעלה ומתקדש ונפשו מתגדלת במציאות, ושוב נדרש לו לפי מצבו - לעליתו - הנהגה גבוהה יותר, וכן לעולם, אחרי שעלה בדרגה אחת חייב לעלות לדרגה מעליה. ולא נאמר זה בפירוש בתורה, כי א"א לקבוע זה בהלכות קבועות ולתת לזה קצב ומדה, כי הכל לפי האדם ולפי מדרגתו באותה שעה, אך כן הוא הדבר, דלפי מה שעלה בדרגה, נדרש לתיקונו בעצם קדושה יתירה במעלה גבוהה יותר, וריחוק יותר גדול מהחטא אפילו דק מן הדק, כי הפגם אפילו מחסרון כל שהוא מורגש מאד, והכתם ניכר לפי רוב הזוהר.

ולכן הקב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה, דכתיב "וסביביו נשערה מאד" וכו'.

והנה מצד עוצם קדושת ישראל, הרי אפילו הפחות שבפחותים המלוכלך בחטאים לאין שיעור, שייך בכל העונשים שבתורה, ואפי' חיי"כ, אבל אין דמיון לפגם הנגרם על ידו לפגם הנגרם - באותה פעולה עצמה - ע"י טוב ממנו, ואין דומה הפגם של זה לפגם הנגרם ע"י איש צדיק ומכ"ש איש קדוש, וענין דק מאד של בעל מדרגה אפשר שפוגם יותר ממה שפוגם אחר בדבר קשה יותר. עכ"ל.

א"כ מבואר - כי ככל שמגיע אדם למעלה גדולה ויתירה בקדושה, ולמציאות מדרגה גבוהה יותר, הפגם שנפגם ע"י חטאיו גדול יותר. דלפי מה שעלה בדרגה, נדרש לתיקונו בעצם קדושה יתירה במעלה גבוהה יותר, וריחוק יותר גדול מהחטא אפילו דק מן הדק. כי הפגם אפילו מחסרון כל שהוא מורגש מאד, והכתם ניכר לפי רוב הזוהר.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א' וב' מתורצות – "ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם וכו'"- כי על אף שכמעט וכלל לא חטא אהרון בעגל, אלא להפך, ניסה הוא להעבירם מרצונם לחטוא, והעם הם שחטאו.

מ"מ, מבואר, כי כפרת קורבנו של אהרון -"בעדך", שווה בחומרתה לכפרת ה"ובעד העם". כי אין דמיון לפגם הנגרם על ידי אדם פשוט לפגם הנגרם - באותה פעולה עצמה - ע"י טוב ממנו, ואין דומה הפגם של זה לפגם הנגרם ע"י איש צדיק ומכ"ש איש קדוש, ועניין דק מאד של בעל מדרגה אפשר שפוגם יותר ממה שפוגם אחר בדבר קשה יותר.

לכן, על אף שלא חטא אהרון כשאר העם. בכל זאת נחשב חטאו הקל כ"כ מכח דרגתו הרמה כפגם גדול כחטאם של כל ישראל, וכדמוכח מסמיכות קרא "בעדך ובעד העם", ולזה היה מוכרח אהרון להביא קרבן מיוחד לכפרתו.

לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – בני אהרון הצדיקים אשר קראתם התורה "בקרבי אקדש"- לא עמדה להם תורתם בפני חטאיהם הקלים, להגן עליהם מפני עונש המיתה.

כי ככל שמגיע האדם למעלה גדולה ויתירה בקדושה, ולמציאות מדרגה גבוהה יותר, הפגם אשר נפגם ע"י חטאיו גדול יותר. לכן דווקא מכח היותם בבחינת "בקרבי אקדש" נענשו בני אהרון בעונש מיתה החמורה.

לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – מצווים הכוהנים בהתקדשויות יתירות יותר משאר ישראל, מפני שהינם בדרגה גבוהה יותר משאר ישראל - מכח עבודתם את מלאכת המשכן. לכן מצווים הם באי שתיית יין ושכר ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור וכו'. כי לאחר שעולה האדם בדרגה אחת, חייב הוא לעלות לדרגה מעליה. וצריכים הם זהירות יתר מכח מדרגתם הנעלית.

לזה, דווקא מיד לאחר מיתת בני אהרון, נצטוו אהרון ובניו הנותרים להתקדש יותר. מפני שדווקא לאחר התעלותם מכח מיתת נדב ואביהוא, כאשר וידם אהרון, וכאשר המשיכו אלעזר ואיתמר במלאכת המשכן ללא ערעור או חולשה. דווקא מכח התעלותם יותר, היו ראויים כעת להתקדשות יתירה נוספת יותר משאר ישראל.

לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – "ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים" רק מפני חטא קל זה, כי דווקא לאחר התעלותם הרוחנית של בני אהרון מכח היותם "בני אהרון הנותרים" בהתעלותם הרוחנית ובציוויים ענייני קדושה יתירים, דווקא משום כך היו מחויבים הם היזהרות יתירה מכל פגם חטא קל. לכן "ויקצף" משה עליהם.

לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – כיון שכעס משה נתעלמה ממנו הלכה. כי על אף שכעס משה לצורך, נענש מיד בחומרה. כי ככל שמגיע אדם למעלה גדולה ויתירה בקדושה, ולמציאות מדרגה גבוהה יותר, הפגם אשר נפגם ע"י חטאיו גדול יותר. דלפי מה שעלה בדרגה, נדרש לתיקונו בעצם קדושה יתירה במעלה גבוהה יותר, לזה רק מפני כעס נצרך זה, נענש משה תחת זה בחומרה בשכחת ההלכה.

לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – העניין יוסבר ע"פ מה דאיתא במדרש רבה (י"ג.ב) משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, אחד לחיים ואחד למיתה, אמר לזה של חיים: זה תאכל וזה לא תאכל, ולשאינו לחיים אמר: כל דבעי הבו ליה.

כך עובדי כוכבים שאינן לחיי העוה"ב - כתיב בהם: "כירק עשב נתתי לכם את כל", אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא - "זאת הבהמה אשר תאכלו".

וע"כ לא הוזהרו האומות במאכלות אסורות, [והיינו דמה"ט לא הוזהרו האומות אף דשייך בהו גדר אינו מצווה ועושה, אך הפגם אינו גדול לפי ערך נפשם], כי ככל שמגיע אדם למעלה גדולה ויתירה בקדושה, ולמציאות מדרגה גבוהה יותר, הפגם שנפגם ע"י חטאיו גדול יותר. ולכן אין צורך כלל לקדש את אומות העולם באכילתם בשונה מעם ישראל. [לזה נכתבה פרשת השמירה ממאכלות אסורות מיד לאחר פרשת מות בני אהרון אשר עניינם חד הוא].

ולפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי דווקא מפני ש"והתקדשתם", מוכרחים אתם ממילא ש"והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרומש על הארץ"- כי דווקא מפני דרגתכם הרמה, בבחינת "כי אני ה' המעלה אתכם", מוכרחים אתם זהירות יתירה מכל טומאה או חטא קל כלשהו, כי הפגם אפילו מחסרון כל שהוא מורגש מאד, והכתם ניכר לפי רוב הזוהר.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן