י. מצות הודוי

תוכן עניינים

--------

כתב הרמב''ם (''הלכות תשובה'' פרק ב' הלכה ב): וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינות אלו שגמר בלבו וכו' וצריך לפרט את החטא שנאמר: ''אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב'', עד כאן לשונו.

וכתב רבנו יונה בעקר הארבע-עשרה: הודוי שנאמר (''ויקרא'' ה, ה): ''והתודה אשר חטא עליה''. ויש עליו להזכיר עוונותיו ועוונות אבותיו, כי היה נענש עליהם באחזו מעשה אבותיו בידו, וכן כתוב (שם כו, מ): ''והתודו את עונם ואת עון אבותם''.

לא די בחרטה בלב ואפילו בעזיבת החטא אלא שיאמר בשפתיו ויפרט חטאיו, כי בזה מרבה ההכנעה באמרו בפה: ''חטאתי, עויתי, פשעתי'' וכו', והדבר ברור שהרי תראה בני אדם רבים שעשו מעשה לא הגון לחבריהם ומתחרטים ומקבלים שלא לעשות מעשה עוד, אבל מתבישים להכנע ולהודות בפה על חטאם ולבקש סליחת הנפגע. ולכך נצטוינו להכנע ולומר בפינו פרוט חטאינו.

וראה ב''פלא יועץ'' גודל רעת האומר ודוי ללא כונת הלב, שבודאי עדיף שלא יאמר, שהרי איך עומד ומתודה לפני ה' ולבו בל עמו, וזה לשונו: ודוי צריך לזהר בו מדי אמרו אותו לא יגרע אפלו פעם אחת לאמרו בהכנעה רבה ובכפיפת ראש ובקול בוכים ובדמע לב, כלומר: אף-על-פי שאין בכחנו לבכות ממש. ואם מחסיר מתנאים אלו באמירת הודוי, ההעדר טוב ממציאות הרע, כלומר?: עדיף שלא יאמרו כלל, כי הוא חצפה ועזות פנים וכדי בזיון וקצף כי יחרה אף ה' וקנאתו, כי יאמר: הקריבהו ודוי זה לפחתך או לאיש כמוך הירצך או הישא פניך? ואוי להם לבריות מעלבונו של הקב''ה וכו'. ויציר בדעתו כעומד לפני מלך רם ונשא אים ונורא לגדולתו אין חקר, והוא עפר מן האדמה להבל דמה ואומר לפניו ''חטאתי לך'' וכו', עיין שם.

וכן בספר ''משנת אהרן'' לרבי אהרן קוטלר ז''ל וזה לשונו: אך הענין כי עצם הזכרת החטא היא עזות גדולה מאד, וכמו אם יבזה אדם גדול או שר חשוב וידבר עליו דברי גנות, ואחר כך כשמתחרט נגש לביתו של אותו שר ודופק בדלתו ואומר לו: ''כבוד השר הריני מבקש מחילה; אמש בזיתי אותך בפני קהל ועדה''. בכמה בושה יאמר זאת! ואיתא ב''תנא דבי אליהו'' פרק כ''ה שאמר יחזקאל לזקני ישראל לשוב בתשובה, ואמרו: ''בושים אנחנו'', כלומר: רצו לשוב והתחרטו, אלא שהרגישו בושה גדולה לעמד לפני ה' יתברך ולומר לו: ''חטאנו לפניך ובזינו אותך'', והיתה להם הרגשת החטא, אולם יותר מכן היתה להם הרגשה בכבוד שמים, הרגשה כאילו עומדים לפני הבורא והיא לא אפשרה להם לשוב מפני הבושה, כמו שאנו רואים בבני אדם המתבישים לפייס את מי שפגעו בו.

ועוד שם: יכול אדם להתחרט ולעזב דרכו הרעה ואין בזה שום בושה, אדרבה: בושה שלא להתחרט ושלא לעזב החטא, אולם הבושה היא בשעת הודוי, כי באמת ענין הודוי הוא עזות גדולה מאד לעמד לפני ה' ולומר פנים אל פנים כביכול: ''חטאתי לך, מרדתי בך, בזיתי אותך'', ומחסדי ה' שהתיר לנו הבורא להתודות אחרי שזהו נצרך, כלומר: מאחר ויש בו צרך לשלמות התשובה.

אם כה עזות גדולה אמירת הודוי באדם שבאמת קים החרטה ועזיבת החטא, שכן הרמב''ם מביא מצות הודוי לאחר החרטה ועזיבת החטא, על אחת כמה וכמה עזות גדולה היא אמירת הודוי באדם שעדין השרץ בידו ולא עזב חטאיו ולא קים החרטה ועזיבת החטא ומתודה.

ועוד שם וזה לשונו: ומה נוראה העזות כשאינו חוזר כלל וממשיך לעמד בחטאו ומתיצב לפני המלך בודוי, הלא זה חמור כחטא עצמו ועוד יותר, עד כאן.

והנה אמת אינו יוצא בוידוי במה שאומר: ''ולא שוה לנו'' וכן בודוי כלו שאומר ''אשמנו'' וכו', אם לא יראה לקבל על עצמו לתקן על להבא שלא יהיה כן, כי עקר התשובה הוא חרטה על שעבר וקבלה על להבא. ואם אינו מקבל על להבא איננה בכלל תשובה כמו שכתבו כל הספרים הקדושים.

ובזה בארתי היטב הפסוק בתורה (''ויקרא'' כו): ''והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי. אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם'' וגו'. ולכאורה תמוה מאד: אחר שכתוב ''והתודו את עונם'' וגו', למה ילך הקב''ה עמם בקרי, והלא עשו תשובה?!

אכן לפי מה שכתבנו ניחא, דעקר התשובה הוא שיקבל על עצמו על להבא, והם לא עשו כן אלא שהתודו על העבר על מעלם אשר מעלו בו וכאומר שהם מתחרטים מאד על העבר, אבל אינם מקבלים על עצמם על להבא שלא ילכו עוד עמו בקרי, ולפיכך לא הועילה תשובתם.

וכל זה צריך האדם לזכר בשעה שאומר: ''סלח לנו אבינו כי חטאנו'', אם הוא זוכר איזה חטא ופשע שעבר צריך לקבל במחשבתו לראות לתקן הדבר. ובאמת כל דברינו מפרשים בקרא (''ישעיה'' נה, ז): ''יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל ה' '', רצונו לומר שמתחלה יקבל על עצמו לעזב דרכו ואחר כך מועיל מה שישוב לה'.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
נר לרגלי

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן