ישעיה פרק-מט עם מפרשים רבים

{א} שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי: {ב} וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי: {ג} וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר: {ד} וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי: (ס) {ה} וְעַתָּה אָמַר יְהוָה יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל (לא) לוֹ יֵאָסֵף וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי: {ו} וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב (ונצירי) וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ: (ס) {ז} כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ: (ס) {ח} כֹּה אָמַר יְהוָה בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְהָקִים אֶרֶץ לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת: {ט} לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם: {י} לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם: {יא} וְשַׂמְתִּי כָל הָרַי לַדָּרֶךְ וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן: {יב} הִנֵּה אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וְהִנֵּה אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים: {יג} רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ (יפצחו) וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה כִּי נִחַם יְהוָה עַמּוֹ וַעֲנִיָּו יְרַחֵם: (ס) {יד} וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי: {טו} הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ: {טז} הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד: {יז} מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ: {יח} שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה: {יט} כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ: {כ} עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה: {כא} וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם: (פ) {כב} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: {כג} וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קוָֹי: (ס) {כד} הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט: (ס) {כה} כִּי כֹה אָמַר יְהוָה גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ: {כו} וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב: (ס)

רש"י על ישעיה פרק-מט

{א} מבטן קראני . משאני בבטן עלתה לפניו במחשבה להיות שמי ישעי' להנבא ישועו' ונחמו' : {ב} וישם פי כחרב חדה . להוכיח את הרשעים ולהתנבאו' עליהם פורענות : בצל ידו החביאני . שלא יוכלו להרע לי : לחץ ברור . ממורט קלי''ר בלע''ז : באשפתו . כלי נרתק החצים שקורין קוייכר''א בלע''ז : {ד} ואני אמרתי לריק יגעתי . כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים : אכן משפטי את ה' . הוא יודע שאינה מאתי אלא מאתם : {ה} לו יאסף . אליו ישוב בתשוב' : {ו} נקל מהיותך וגו' . מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים ולהנבא על מפלתה של בבל שהיא שמחה לכל העולם : ונצורי ישראל . כמו ( משלי ז ) ונצורת לב שלבם מוקף יצר הרהורי עבירה כעיר נצורה מצור הצרים עליה : {ז} לבזה נפש . נפש בזויה : למתעב גוי . למי שהגוי מתעבו : מלכים יראו . אותו וקמו : אשר נאמן . לשמור הבטחתו שהבטיח לאברהם על המלכיות כענין שנאמר והנה תנור עשן וגו' ( בראשית טו ) : קדוש ישראל . הוא ויבחרך : {ח} בעת רצון . בעת תפלה שאתה מתרצה ומתפייס לפני : וביום ישועה . שתהא צריך לישועה : ואצרך . ואשמרך : לברית עם . להיות עם ברית לי : להקים ארץ . ארץ ישראל הבחורה לי בכל הארצות : {ט} לאסורים צאו . לעת אשר אומר לאסורי גולה צאו : שפיים . תרגם יונתן נגדין , נחלי מים : {י} שרב . חום : {יא} ושמתי כל הרי לדרך . כלפי שאמר ( לעיל לג ) על ידי חורבנה שבת עובר אורח עכשיו ישובו וילכו בו עוברים ושבי' : ומסלותי ירומון . כלפי שאמר ( שם ) נשמו מסלות נתקלקלו מאין מתקן אותם עכשיו ומסילותי ירומון יתקנו קילקול הדרכים ויגביה אותם כמשפט בחלוקי אבנים ועפר : {יב} מארץ סינים . מארע דרומא : {יג} כי נחם ה' . את עמו : {יד} ותאמר ציון . היא היתה סבורה ששכחתיה : {טו} התשכח אשה עולה . עולל שלה : מרחם בן בטנה . מלרחם על בן בטנה : גם אלה תשכחנה . אפילו אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך : {טז} על כפים . על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד , ד''א על כפים מעל ענני כבוד כמו ( איוב לב ) על כפים כסה אור : {יז} מהרו בניך . לשוב : {יט} תצרי מיושב . תהי צרה מרוב יושבים שיבאו לתוכך יהי להם המקום צר מלבנות להם בתים : {כ} בני שכוליך . בנים שהיית שכולה מהם : גשה לי . התקרב לצד אחר בשבילי ואשבה : {כא} גלמודה . שולדא בלע''ז : וסורה . מוסרת מכל אדם הכל אומרים עלי סורו ממנה : {כב} ידי . נסי סימן להביא גליות : נסי . פירקא בלע''ז כמו וכנס על הגבעה ( לעיל ל ) והוא סימן קיבוץ ונותנין בראשה בגד : בחוצן . איישיל''א בלע''ז ודומה לו בעזרא וגם אני חצני נערתי ( נחמיה ה ) : {כד} היוקח מגבור מלקוח . כסבורים אתם שאי אפשר לקחת מעשו מלקוח שביו של יעקב הצדיק : {כה} ואת יריבך . ועם מריביך אני אריב : {כו} והאכלתי את מוניך . הבבליי' לחית השדה את בשרם , מוניך ל' אל תונו ( ויקרא כה ) אונאת דברים המקנתרי' אותך בגידופיהם : וכעסיס . מתק יין : דמם ישכרון . כן ישכרו מדמם אותם הרגילים לשתות דם ומי הם אלו עוף השמים כן ת''י :

מלבי"ם על ישעיה פרק-מט

{א} שמעו, והקשיבו. איים, לאמים. כבר בארתי למעלה (לד א') כי לאומים מציין אומות הגדולות שיש להם דת מיוחד, ואיים הם קטנים נפרדים על הים וכבר כתבתי בפי' התורה (דברים לב) כי כשידבר אל שני נושאים מתחלפים לאחד בלשון שמיעה ולהשני בלשון האזנה או הקשבה, ייחד לשון שמיעה אל הנושא שהוא עקר בדבורו שרוצה שיבין ויקבל דבריו, אבל להנושא שיודע שיבין או יקבל דבריו בעצמו אם רק יקשיבם באזניו, יאמר הקשבה או האזנה, ופה ידע הנביא שהלאומים בעלי הדת, כבר יקבלו דבריו בעת המיועד, כי כבר יאמינו באלהים ובשליחות הנביאים, ולכן א''צ רק שיקשיבו, אבל האיים הרחוקים, להם יאמר שיקבלו דבריו, כי הם לא ידעו עדן את ה' : מבטן, ממעי אמי, המעי פורט יותר מן הבטן, שכולל כל חלל הבטן. וצבתה בטנה. והמעי הוא רק המעים. וכשיורדפו יחד על העובר, ירצה במעי אמו, בעוד שהיתה ביצת הנקבה שממנו נוצר העובר דבוק בשלל הביצים והובא לתוך הרחם ע''י נשיכת חצוצרות ברחם ונשרשת שם ע''י ליחה דבקית, ובטן אמי יקרא עת יפרד אל הבטן בעת ירקם צורת הולד, שכן נעמי אמרה העוד לי בנים במעי (רות א' יא) וכונה, בשלל הביצים, ר''ל שאינה ראויה לילד עוד. ולכן בא לשון זה גם על הזכר כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך (בראשי' טו ד'), כיון על טפת הזרע, ולא יצדק לאמר על הזכר אשר יצא מבטני, ועיין מה שפרשתי בפי' (בראשית כה כג. תהלות עא ו') : {ב} החביאני, הסתירני, הנחבא הוא מסבת המחפשים אחריו, והנסתר יהיה לפעמים גם כשאין דורש אחריו. שאול אבי מבקש להמיתך וישבת בסתר ונחבאת (ש''א, יט ב') (שם בקש אחריו), ושלחתני ונסתרתי בשדה (שם כ' כה) אז לא בקש אחריו. כמחבא רוח וסתר זרם (למעלה לב) הרוח מחפש בחורים ובסדקים מנשב מארבע פאות, לא כן הזרם. וכן פה החרב החותכת מקרוב מחפשים אחריה, לא כן החץ מרחוק נסתרת עד לא יעלה על לב לדורשה : {ד} לריק, לתהו והבל, בארתי למעלה (למ''ד ז') הריק י''ל הקליפה בלא תוך, וההבל הוא אין בהחלט. וכן היגיעה, הוא דבר פעליי. רק שחסר לו התוך שהוא התכלית שבעבורו יגע. אבל מה שכלה כחו היה תהו והבל, כי לא יקבל גם שכר ריק שהוא שכר חיצוני וקליפיי בלא תוך, כי לא יקבל מאומה : משפטי את ה' ופעלתי את אלהי, כבר יסדתי למעלה (א' ד') וכן בניתי כל הספר, כי ה' מורה המחדש העולם בכלל, ואלהי בכינוי מורה ההשגחה המיוחדת הפרטיית, אומר השכר שנתן לי הוא מצד שהוא אלהי ביחוד. והתיחדות השגחתו עלי לטובתי, ומה שגבל משפטי שהוא מה ששלחו לנבאות בשורה כללית, היה מצד שהוא ה' המשגיח הכללי : {ה} לשובב יעקב אליו וישראל לו יאסף, ההבדל בין יעקב וישראל בארתי למעלה (ט ז), ההשבה לא תצדק רק במי שיצא, ולא יצוייר רק ביעקב. והאסיפה גדרה לקרא מן החוץ פנימה, הגם שלא יצא תחלה ועומד באשר הוא, רק שיתקרב יותר, וזה יצוייר בישראל שילכו מחיל אל חיל : ואכבד בעיני ה' ואלהי היה עזי, העז הוא הכח הפנימי התלוי בו בעצמו, והכבוד הוא המעלות המתגלות מן הנושא שבעבורם יכובד מאחרים, אומר העז והכח שבו הייתי ראוי לדבר הגדול הזה נתן לי אלהי בהשגחתו הפרטית, והכבוד אשר נתכבדתי במה שנשלחתי בפועל לא היה בעבורי, רק בעבור שהוא ה', המשגיח הכללי לטובת הכלל כמו בפסוק הקודם : {ו} להקים שבטי יעקב ונצורי ישראל להשיב, נצורי הוא מענין ונצר משרשיו יפרה, ויש הבדל בין שבט לנצר, השבט יהיה גם בתלוש, והנצר הוא היונק הרך המחובר לקרקע ששומרים ונוצרים אותו שיפרה. ולפי הכלל המיוסד למע' (ט' ז') העשרת השבטים שנתלשו מן שרשם קראם שבטי יעקב. ושבט יהודה ובנימין אשר היו דבוקים בשרשם כנצר רך היונק קראם נצורי ישראל, הקם נפל תחלה, והשב לא נפל רק יצא מדרכו. שבטי יעקב נפלו וצריכים הקמה. נצורי ישראל לא נפלו רק יצאו מדרכם דרך ה', וצריכים השבה : {ז} לבזה, למ''ד של לבזה למתעב, עומד ביחוס שאליו עם פעל וישתחוו, ישתחוו לבזה נפש, וגוי הוא כמו גוי נתתי למכים, הגויה ונגדו נפש : ה', קדוש ישראל, בארתי למעלה (א' ד') כי שם קדוש ישראל נקרא בו תמיד מצד צדקת ישראל וקדושתם (עי' למעלה ה' טז) ולכן אמר ויבחרך : {ח} עניתיך, עזרתיך, עונים להקורא, ועוזרים גם לאשר לא קרא, העניה תהי' לפני הזמן בעת רצון, והעזר יהיה בזמן המוגבל ביום ישועה : {י} ינהגם, ינהלם, פעל נהג הונח בעצם על נהיגת הצאן והבקר, וממנו יצא על כל הנהגה דומה לזו, שמנהיג שלא מדעת המונהג, ונהל ונחה הונח על המנהל בעל רצון ובסבר פנים יפות, ופה מדמם כצאן מונהגים ע''י הרועה, כי הם מונהגים אך לפי דעת הרועה המנהיג אותם שהוא ה', אבל בכ''ז הלא מרחמם ינהגם, עד שתהיה ההנהגה לא כמנהיג בע''כ כי על מבועי מים ינהלם כמנהל בעת רצון ושכל : {יא} לדרך, ומסלתי. הבדלם בארתי למע' (לה ח'. מא ג') : {יד} עזבני ה' וה' שכחני. כבר בארתי בפי' התורה פעמים רבות, כי דרך השפה העבריית להקדים תמיד הנשוא אל הנושא, ובעת שמקדים הנושא אל הנשוא, בא להראות איזה חידוש בהנושא, לכן פה בהעזיבה הקדים הנשוא שעקר החידוש הוא מה שעזבה, לא מה שעזבה ה'. אבל בהשכיחה הקדים השם אל הפעל, כי פה עקר החידוש מה שה' היה השוכח ה' אשר אין שכחה לפניו : {טו} עולה, פרי בטנה. העולל הוא אחר היונק, מעולל עד יונק (ש''א טו ג'). ופרי בטן נקרא אחר הלידה. אשר מנע ממך פרי בטן : {יח} ותקשרים, עיין מ''ש בפי' ירמיה (ב' לב) : {יט} חרבתיך, ושממתיך, החרבות הם הערים. והשממות, כל הארץ כשנרדפו יחד (יחזקאל כט יב. למ''ד ז). והריסה יותר מחורבן, שהרס בכונה, והמליצה מוספת בדבריה : {כ} גשה לי, הגשה לריחוק אין לו ריע ולכן פי' המפ' אינו נכון : {כא} שכולה, מבנים. וגלמודה, מבעל, כנ''ל (מ''ז ח). גלמודה מופסק באתנח, וכן פרשתי : {כב} גוים, עמים, עי' למעלה (ד' א') : {כד} מלקוח, שבי, בררתי הבדלם בפי' במדבר (לא) : {כה} גבור, עריץ. עריץ יותר מגבור ומתאר את הגבור על הפלגת הגבורה. וה' אותי כגבור עריץ :

חומת אנך על ישעיה מ״ט

מ״ט:תשצ״ג א׳ ואני אמרתי לריק יגעתי וכו'. בירושלמי פ"ג דע"ז וב"ר פ' ס"ב ר' אבהו מי דמיך עברין קומוי י"ג נהרין דאפרסמון א"ל כל אילין למאן א"ל דידך א"ל כל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' וצריך להבין מה עלתה על דעתו דר' אבהו דקרי אנפשיה ואני אמרתי לריק יגעתי והלא אין הקב"ה מקפח שכר בריה ואפי' שכר שיחה נאה. ואפשר במה דהוו בה קמאי דפ"ק דקדושין אמרו חלה שלש ועבד ג' אינו חייב להשלים ואלו פ' האומנים אמרינן דהיכא דאניס שכיר או קבלן לא יהיב ליה אלא שכר שלפני האונס ותירץ מהר"ם דשאני ע"ע שכבר קבל שכרו משא"כ גבי פועל דעדיין לא קבל שכרו. ולפ"ז אם הצדיק נתבטל מתורה ומצוות אף באונס מדינא אין לו שכר על זמן שהיה בטל כדין פועל שלא קבל שכרו. אך הריטב"א תירץ דשאני פועל דהשכירו למלאכה ידועה וכשלא עשאו אף אם נאנס אין לו אלא מעשהו אבל ע"ע דנשתעבד לעשות כל מלאכת בעה"ב נסתחפה שדהו. ואפשר דר' אבהו הוה פלח בי קיסר כמ"ש בש"ס וגם הי"ל איזה חולי וסבר כתירוץ מהר"ם דפועל דעדיין לא קבל שכרו אין לו אלא מה שעשה דוקא. וכשראה רוב השכר והוא באח"ד נהרי"ו עמו בעצמו שיער שהקב"ה משלם על כל הימים אף שנתבטל וקרא מקרא ואני אמרתי לריק יגעתי כשנבטלתי מתורה ומצוות כתירוץ מהר"ם אכן משפטי את ה' מדת רחמיו וברוב רחמיו ביד המלך משלם הכל. ועוד ופעולתי את אלהי אינו למלאכה ידועה כפועל אלא כעבד עברי לכל מלאכת בעל הבית וז"ש ופעולתי את אלהי וזהו כתירוץ הריטב"א ובכן הצדיק בא בשכרו משלם דהוא משועבד לכל מלאכת ה' תרי"ג מצוות וענפיהם ומצוות וגזרות דרבנן שכלם נאמרו למשה מסיני: מ״ט:תשצ״ו א׳ כה אמר גואל ישראל קדושו וכו'. אפשר דהכונה כה אמר ה' גואל ישראל והגאולה העיקרית להוציא ממסגר אסיר ניצוצי הקדושה אשר היו טמעי"ם בסט"א וטרפו גם גנבו גם כחשו. הסט"א. וזהו הגאולה אמיתית וז"ש גואל ישראל קדושו כי הוא גואל קדושת ישראל אשר נפוצו בין הקליפות לבזה נפש דייקא כלפי השר של מעלה כי כל ישעו וכל חפצו לבוז בז נפש ישראל. ומכניס בלב אומתו לרעו"ת ביעקב לבלע ולהשחית זרע ישראל וכמו שאמרו בזהר הקדוש דהשר של מצרים היה נותן בלב המצרים להרע לישראל וז"ש לבזה נפש לאותו הבוזז הנפש הוא השר שהוא מתעב גוי שמכניס בלב האומה לתעב ולשקץ ישראל ח"ו והיינו דקאמר למתעב גוי. ועל ידי זה העבד ישראל מושלים בגופו ונפשו השר והאומה וז"ש לעבד מושלים. הנה יום בא לה' חיל בלע ויקיאנו ויצאו לאור ניצוצות הקדושה בהתגבר תוקף הרחמים כמו שהיה ביציאת מצרים וז"ש מלכים יראו וקמו כי עיקר הניצוצות הם משבעה מלכים כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ואלה המלכים יראו המאורות הגדולים וקמו מעמקי הקליפות. שרים הם שרי האומות וישתחוו למען ה' אשר נאמן בהבטחותיו לגאול נפשנו קדוש ישראל ויבחרך לעבוד עבודתו: מ״ט:תשצ״ז א׳ כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך. אפשר להסמיך כאן מה שכתבתי בעניותי בדרושים יען אמרו רז"ל דתפלת הצבור היא העולה ומי שמתפלל עם הצבור נענה ותפלה ביחיד מסוכנת. אפשר למצוא קצת תרופה דכשהאדם מתפלל עם הצבור יתפלל שישמע ה' כל תפלותיו שהוא מתפלל ומבקש כשהוא ביחיד ולהיות שמתפלל זה כשהצבור מתפללין ה' ברחמיו ישמע תחינתו שיענהו בכל תפלותיו ומה גם כשהצבור אומרים שישמע ה' תפלתם כמו מה שאומרים קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין והוא כשיאמר עם הצבור זה וכיוצא יכוין שיענהו ה' גם כשמתפלל ביחיד והארכתי קצת והבאתי דברי המפרשים ומשל על זה. ואפשר לרמוז דז"ש בעת רצון שהצבור מתפללין ושאלת לקבל תפלתך ביחיד עניתך לקבל תפלתך. ולכן וביום ישועה עזרתיך לקבל תפלתך ולהושיעך: ב׳ להקים ארץ. אפשר דהכונה להקים השכינה שנקראת ארץ כמש"ה אקים את סוכת דוד להנחיל נחלות שוממות לברר ניצוצי הקדושה אשר היו שוממות בסט"א לאמר לאסורים צאו אפשר לעשרת השבטים שאינם יכולים לצאת מגבולם בדבר ה' והם אסורים להתיר להם לצאת ולאשר בחשך הם בני משה שהם מעבר לנהר סמבטיון הגלו על דרכים ירעו שלא יחסרו דבר בדרכם. הנה אלה מרחוק יבואו וכו' עשרת שבטים ובני משה וקבוץ גליות: מ״ט:תת״ב א׳ רנו שמים וגילי ארץ. על רובי רבבות עם ה' שגאלם ה' כרב רחמיו והמון חסדיו. ועיין בקונטריס דבש לפי דף י"ג סוף ע"א: מ״ט:תת״ג א׳ ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. אפשר לומר דגדלה תמיהת ציון כי ה' שהוא מדת רחמים עזבני. וגם ואדני שהוא רחום בדין שכחני ולפי שאמרה ציון על שם אדני שרומז לשכינה שכחני השיבה השכינה התשכח אשה עולה וכו': מ״ט:תת״ה א׳ הן על כפים חקותיך. פירשו המפרשים לדרכם שהם השמים כי הנה הנם על העננים. ואפשר כלפי מ"ש בברכות דף ל"ב דאמרה כנסת ישראל שמא תשכח לי מעשה סיני והשיב ואנכי לא אשכחך ועל זה קאמר הן על כפים חקותיך כלומר לא אשכח קבלת התורה בסיני שאמרתי אנכי וקבלת התורה דהא על קבלת התורה לבד נתקיימו השמים כמ"ש התוס' פ"ק דע"ז וז"ש הן על כפים השמים שקיימים בקבלת התורה חקותיך. ושמעתי מי שפירש במ"ש רז"ל דהפסיקה חומה בינינו לשמים בעונותינו והצדיקים בתורה ומצוות שוברים בחומה זו ועושים חלונות. והבינוניים במ"ט עושים חרכים בחומה זו וזש"ה משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים וז"ש הן על כפים חקותיך אבל חומותיך שנעשו בעונות נגדי תמיד. אך מהרו בניך בתורה ומצוות מהרסיך ומחריביך בחומה זו ממך יצאו לעתיד שצריך להרוס ולהחריב חומה זו ובא לציון גואל. ויש מי שפירש הן על כפים על מצות הצדקה הנעשית בכפים חקותיך דבגלות הצדקה כקרבנות ומקרבת הגאולה ועל זה חקותיך כי גדלה מצות הצדקה מאד מאד עכ"ד ויתישב הטב לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דעבירה אינה מכבה צדקה וע"ז אמר הן על כפים מעשה הצדקה חקותיך בסוד וצדקתו עומדת לעד: מ״ט:תת״ו א׳ מהרו בניך וכו'. אפשר דהשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות והאהבה ניכרת מהזריזות כמשז"ל וז"ש מהרו בניך ר"ל שימהרו לשוב ולקיים מצות. ובזריזות הזה מבריחים הסט"א אשר בקרבם וגם הקטיגורים וילדי פשע מקרי. ובשוב מאהבה וזריזות מהרסיך ומחריביך קטיגורים וילדי קרי ממך יצאו. שאי סביב עיניך וראי כלם כל ניצוצי קדושה וכל המלאכים אשר נעשים מהמצות נקבצו ניצוצי הקדושה מהקליפות יצאו קבוצים. והסניגורים בין מהמצות בין מזכיות מהעבירות שנתהפכו כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי הוא מקבץ נדחי ישראל כי כלם כעדי תלבשי חלוקא דרבנן ותקשרים לניצוצי הקדושה ליחדם יחוד גמור ככלה העליונה שכינת עזנו אשר היא מלקטת ומבררת ניצוצי הקדושה: מ״ט:תתט״ו א׳ וגואלך אביר יעקב. כתב הרב מהר"ש ויטאל ז"ל בן יאי"ר לרבינו מהרח"ו ז"ל כי אביר יעקב אותיות רבי עקיבא רמז בזכות עשרה הרוגי מלוכה ונקט ר' עקיבא ע"ד שאמרו ר' עקיבא וחביריו:

מצודות ציון על ישעיה פרק-מח

{ד} וגיד ברזל . רצה לומר שבט ברזל ולפי שיש בעורה גיד בשר לזה אמר לשון גיד . ערפך . ר''ל אחורי הצואר : ומצחך . מלשון מצח : נחושה . נחושת : {ה} עצבי . כן יקרא העכו''ם ע''ש שמעציב לב עובדיו קורא אליו ואינו נענה . פסלי . גלולים הנפסל מאבן : ונסכי . הנתך ממתכת : {ו} חזה . ענין ראיה : ונצורות . שמורות כמו נוצר תאנה ( משלי כ''ו ) : {ט} אחטם . מלשון חוטם ואף : {י} בכור . הכלי שצורפים ומזקקים בו הזהב והכסף נקראה כור : {יא} יחל . מלשון חלול : {יג} טפחה . מלשון טפח והוא כף היד שמודדים עמו הטפחים : {יד} כשדים . בכשדים ותחסר בי''ת השמוש וכן לזנות בית אביה ( דברים כ''ב ) ומשפטו בבית אביה : {טז} ורוחו . ומלאכו וכן ורוח על פני יחלוף ( איוב ה' ) : {יז} להועיל . מלשון תועלת : מדרכיך . מלשון דרך : {יח} לוא . הוא כמו אם וכן לו החייתם אותה ( שופטים ח' ) : הקשבת . ענין שמיעה : {יט} מעיך . כמו בטנך : כמעותיו . מלשון מעיים ור''ל בטן : ישמד . ענין כליון : {כ} ברחו . ענין מהירות ההליכה ועם היה מבלי פחד : {כא} בחרבות . מלשון חורבה ושממון : הזיל . מל' הזלה ונטיפה : ויזובו . מלשון זובה ונטיפה כמו זב עמקך ( ירמיה מ''ט ) :

מצודות דוד על ישעיה פרק-מט

{א} שמעו איים . יושבי איי הים : מרחוק . היושבים מרחוק : מבטן קראני . מעת היותי בבטן אמי קרא שמי ישעיה לרמז שאנבא ישועות : ממעי וכו' . כפל הדבר במ''ש : {ב} כחרב חדה . להוכיח את הרשעים ולנבאות עליהן פורעניות : החביאני . לבל יוכלו להרע לי : לחץ ברור . להוכיח ולנבאות וכו' וכפל הדבר במ''ש : באשפתו הסתירני . ר''ל היה לי למחסה מן הרשעים ולפי שהמשיל עצמו לחץ אמר לשון הנופל בחצים : {ג} עבדי אתה . מזומן אתה לשליחותי כעבד לאדון : ישראל . הרי אתה לפני ככל המון ישראל אשר אתפאר בך כמו בכולם : {ד} ואני אמרתי . כשהייתי מוכיחם ולא הטו אוזן חשבתי מתחלה אשר יגעתי לריק כי הואיל ולא הועלתי א''כ לא אקבל שכר : לתוהו וכו' . כפל הדבר במ''ש : אכן . אבל באמת משפט גמולי הוא עם ה' ושלם ישלם הואיל ועשיתי את שלי : ופעולתי . שכר פעולתי הוא עם אלהי וכפל הדבר במ''ש : {ה} ועתה אמר ה' וכו' . ר''ל ה' אשר מבטן יצר אותי להיות לו לעבד ללכת בשליחותו אמר לי עתה להשיב אליו את יעקב בתשובה ובעבור זה אהיה נכבד בעיני ה' ואף היה חזקי לבל יוכלו הרשעים להרע לי וכאומר כאשר חשב באחרונה כן אמר לי ה' שאף אם לא אועיל אהיה נכבד בעיניו וכן היה לי למעוז ולחוזק : {ו} ויאמר . ה' אמר לי מתנה קלה היא בעיני ממה שתהיה לי עבד בדבר זה לבד להקים את שבטי יעקב להיות עומדים באמונתם ולהשיב אלי בתשובה את ישראל המוקפים בהסתת פתויי היצה''ר כעיר נצורה המוקפת בגייסות : ונתתיך . אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה' : {ז} לבזה נפש . על ישראל : למתעב גוי . על מי : לעבד מושלים . על מי שהוא עבד ישר ותמים למושלים : מלכים יראו וקמו . בעת הגאולה כשיראו מלכי כשדים יקומו וכאשר יראוהו השרים : למען ה' . ר''ל לא למענכם יעשו הכבוד הזה כי אם למען ה' אשר נאמן בהבטחתו שהבטיח להיות עמכם וכמ''ש יחזיקו עשרה אנשים וכו' לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם ( זכריה ח ) : קדש . למען קדש ישראל אשר בחר בך וכפל הדבר במ''ש : {ח} בעת רצון . בעת שתעשה רצוני אענה לך בזעקתך בעבור הצרה הבאה : וביום ישועה . וביום שאתה צריך ישועה שאתה בצרה אעזור לך וכפל הדבר במ''ש : {ט} לאמר וכו' . מוסב על ואצרך שבמקרא שלפניו לומר אצרך מן הכליה עד יבוא העת לאמר להאסורים בגולה צאו משם : לאשר בחושך . למי שהסתיר עצמו בחושך מפחד האויב . הגלו . היו מגולים ונראים לאור היום : על דרכים ירעו . עם כי אין המרעה מצוים בדרכים ובגובה ההרים ורצה לומר עם כי ישובו דרך המדבר לא יחסרו דבר : {י} לא ירעבו . בזה יפרש המקרא שלפניו : ולא יכם . לא יכאיבם חמימות האויר וחום השמש : כי מרחמם . ה' המרחם עליהם מעולם הוא ינהגם וינהלם במקום מבועי מים וירוו צמאונם : {יא} לדרך . ר''ל לדרך כבושה : ומסילותי . המסילות שאוליך אותה בהם ירימו מקומות העמוקים שבהם למען יהיה שוה וישר ונוח ללכת בהם : {יב} הנה אלה . מקצת הבאים לא''י יבואו ממקום רחוק והיא פאת המזרח ולפי שא''י משוכה מקו השוה ולמערב לזה קרא פאת המזרח רחוק : ומים . מפאת המערב : מארץ סינים . הוא פאת הדרום כן ת''י : {יג} רנו שמים וכו' . הוא ענין מליצה ור''ל הרבה שמחה יהיה בעולם : {יד} ותאמר ציון . הנה ציון תחשוב לומר ה' עזב אותי ושכח בי : {טו} התשכח . כאומר הנה לא כן הוא כי האם תשכח אשה עולה וכי תקשה לבה מלרחם בן בטנה : גם אלה תשכחנה . אף אם יתכן בשום פעם שתשכחנה גם אלה אולם אנכי לא אשכחך : {טז} חקתיך . זכור אתם לפני כאלו חקקתיך על כפי : נגדי תמיד . לזכור בהם לכוננם : {יז} מהרו בניך . יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משאשכח אני : מהרסיך . המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר''ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה : {יח} שאי סביב עיניך . כאלו לציון יאמר ראי איך כל בניך נקבצו באו אליך : כעדי תלבשי . תתפאר בהם כמלבוש של קשוט : ותקשרים . תקשור אותם בצוארך לנוי כקשורי כלה והם חוטי המשי שקושרת בהם שערה : {יט} כי חרבותיך וכו' . ר''ל כי דאגת חרבותיך ושוממותיך וכו' לא תדאגי עוד כי עתה יהיו כולם מיושבות עד שתהיה צרה ודחוקה מרוב יושביה : ורחקו מבלעיך . המשחיתים אותך יהיו מרחוקים בקצה הארץ ולא יבואו בגבולך : {כ} יאמרו באזניך . ר''ל באזניך תשמע אשר יאמרו הבנים אשר היית שכולה מהם : צר לי המקום . מרוב מרבית העם : גשה לי . האחד יאמר לחבירו גשה הלאה בעבורי שאוכל לשבת גם אני : {כא} מי ילד וכו' . ר''ל מהיכן באו עם רב כזה : ואני שכולה . הלא זה ימים רבים הייתי שכולה מהם ויחידית : גולה וסורה . הלא בני גלו וסרו ממני : אלה איפה הם . אלה הבאים מאיזה מקום באו : {כב} אשא אל גוים ידי . לרמז להם להביא את ישראל ר''ל אעיר לבם על זאת : ארים נסי . ארומם נס וגם הוא ענין רמז וכפל הדבר במ''ש : בחוצן . ר''ל יביאום בכבוד רב : {כג} וידעת . אז תדע שאני ה' והיכולת בידי : אשר לא יבושו קוי . כי המקוה לדבר ואינו בא תחשב לו לבושה : {כד} היוקח . רצה לומר כסבורים אתם לומר וכי אפשר לקחת מיד עשו הגבור את המלקוח ששלל : ואם שבי . וכי אפשר להמלט מידו את השבי ששבה את יעקב הצדיק : {כה} כי כה וכו' . ר''ל אבל לא כן הוא כי כה אמר ה' שגם זה אפשר לקחת השבי מיד עשו הגבור ולהמליט המלקוח מיד העריץ : ואת יריבך . עם המריבים בך אריב אני : {כו} והאכלתי . להחיות הראויות לאכול בשר אאכיל את המקנתרים אותך באונאת דברים : את בשרם . לתוספת ביאור אמר שיאכיל את בשרם : וכעסיס דמם ישכרון . העופות הראויות לשתות דם ישכרו מדמם כדרך השותה עסיס והוא ענין מליצה : וידעו וכו' . אז יבינו הכל אשר ה' עושה כל אלה ולא בא במקרה : וגואלך וכו' . כפל הדבר במ ''ש :

 

מנחת שי על ישעיהו נ׳

נ׳:א׳ט״ז א׳ נעמדה יחד. הטעם בנו"ן וכ"כ בעל מקנה אברהם והיו"ד בדגש: נ׳:א׳י״ט א׳ אשכם. האל"ף בסגול והשי"ן רפה. רד"ק:

תרגום יונתן על ישעיהו מ״ט

נ׳:א׳ט״ז א׳ נעמדה יחד. הטעם בנו"ן וכ"כ בעל מקנה אברהם והיו"ד בדגש: נ׳:א׳י״ט א׳ אשכם. האל"ף בסגול והשי"ן רפה. רד"ק:

מנחת שי על ישעיהו נ׳

נ׳:א׳ט״ז א׳ נעמדה יחד. הטעם בנו"ן וכ"כ בעל מקנה אברהם והיו"ד בדגש: נ׳:א׳י״ט א׳ אשכם. האל"ף בסגול והשי"ן רפה. רד"ק:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן