ישעיה פרק-מו עם מפרשים רבים

{א} כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה: {ב} קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה: (פ) {ג} שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם: {ד} וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט: (ס) {ה} לְמִי תְדַמְיוּנִי וְתַשְׁווּ וְתַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה: {ו} הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל יִסְגְּדוּ אַף יִשְׁתַּחֲוּוּ: {ז} יִשָּׂאֻהוּ עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ: (ס) {ח} זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל לֵב: {ט} זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי: {י} מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה: {יא} קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ (עצתו) עֲצָתִי אַף דִּבַּרְתִּי אַף אֲבִיאֶנָּה יָצַרְתִּי אַף אֶעֱשֶׂנָּה: (ס) {יב} שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה: {יג} קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי לֹא תִרְחָק וּתְשׁוּעָתִי לֹא תְאַחֵר וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי: (ס)

רש"י על ישעיה פרק-מו

{א} כרע בל קורס נבו . אלהותיהם של בבל כרעו קרסו ל' שחוק של עכו''ם הוא כמי שיש לו חולי מעים ואינו מספיק לישב על מושב בה''כ עד שהוא נתרז : כרע בל קורס נבו אישקרופי''ר בל . קונקיא''ה נבו . כך שמעתי משמו של רבינו גרשום מאור הגולה : היו עצביהם . צלמי צורתם של בל ונבו היו לחיה ולבהמה נדמו להיות כחיה וכבהמה שמזהימין ומלכלכין עצמן ברעי שלהם : נשואותיכם עמוסות משא . רעי שבמעיהם כבדות הם לעמוס כמשא לאדם עיף לפיכך קרסו כרעו יחדיו הקריסה עם הכריעה : {ב} לא יכלו מלט משא . להפליט הצואה שבמעיהם כשאר המוציאין כהוגן : מלט . ל' הוצאה ממקום בלוע וכן ( לעיל לד ) שמה קננה קפוז ותמלט , הוציאה ביצתה וכן ( לקמן סו ) והמליטה זכר ויונתן לא תירגם כן המקראות הללו : {ג} העמוסים מני בטן . מאז נולדתם בבית לבן הארמי עמסתי אתכם על זרועותי כי מאז עמדו עליכם עכו''ם בכל דור ודור ולא כעכו''ם שהיו עומסים ונושאים את אלהיהם כמו שאמור למעלה אבל אתם עמוסים ונשואים בזרועותי : {ד} ועד זקנה . אשר זקנתם וכלה כחכם שאין לכם זכות אני הוא ברחמי ובמדת טובי להושיעכם ולעמוס ולשאת למלט לפי שאמר על יראתם שהיא נסבלת וגם משאה אינה יכולה למלט אמר אני הסובל אחרים ואת משאם אמלט : {ה} ותמשילוני . כמו ( איוב ל ) ואתמשל כעפר ואפר ל' דמיון : ונדמה . ונהיה אני והוא דומין זה לזה : {ו} הזלים זהב מכיס . ל' יזלו מים ( תהלים קמז ) : בקנה ישקולו . הוא קנה המאזני' שקורין פליי''ל בלע''ז : {ח} זכרו זאת . אשר אני חפץ לומר : והתאוששו . והתחזקו כמו לאשישי קיר חרשת ( לעיל טז ) : השיבו פושעים על לב . ומה אני אומר לכם לזכור ולהשיב על לב : {ט} זכרו ראשונות מעולם . אשר ראיתם כי אנכי אל ואין עוד , אנכי אלהים ואפס כמוני : {י} מגיד מראשית אחרית . גלות מצרים וגאולתה הודעתי בבין הבתרים לפני היותה : {יא} קורא ממזרח עיט . מארץ ארם שהיא במזרח קראתי לי את אברה' להיות נמלך בעצתי : עיט כמו התיב עטה וטעם ( דניאל ב ) אתיעטו כל סרכי מלכותא ( שם ו ) וגם יש לפותרו בל' עוף קראתי למהר אחרי כעוף הפורח ונודד ממקומו : מרחק . קראתי לאיש עצתי ועמו יעצתי בין הבתרים ד' גליות כמו שמפורש בבראשית רבה והנה אימה חשיכה גדולה וגו' : אף דברתי . עמו הגליות וגאולתן אף אביאנה : {יב} אבירי לב . אשר אמצתם לבנכם ונדבקתם בי : הרחוקים מצדקה . אשר ארכו לכם הימים ולא הראיתי אתכם צדקתי לגאול : {יג} קרבתי צדקתי . מעתה ולא תרחק :

מלבי"ם על ישעיה פרק-מו

{א} קרס. כופף ראשו כקרסים, עצביהם יבוא גם על תואר האדם ודמותו העצב נבזה נפוץ (ירמי' כב) ידיך עצבוני (איוב יו''ד ח' לפי פרושי). היו לחיה, פעל היה הנקשר עם למ''ד, יורה לרוב על התהפכות דבר אל דבר. והיו לדם ביבשת : נשאתיכם, עמוסות, יש הבדל בין משא ובין עמס, שפעל עמס מורה תמיד על משא שאחר מניח עליו בע''כ, ובא בעצם על הנחת משא על הבהמה. ויעמוס איש על חמורו. וממנו על האדם כשאחר עומסו עליו, אביך העמיס עלינו עול כבד, לכן על נשיאת האדם את הפסל אמר נשואותיכם, ועל המשא שעל הפסל שאינו נושא רק עמוס, אמר עמוסות : {ג} העמסים מני בטן הנשאים מני רחם. הבטן מציין היות הולד בתוך הבטן בירחי לידה, והרחם מציין פטר רחם עת יציאתו, וכן אמר עליך השלכתי מרחם, (היינו מעת הלידה, ומוסיף) מבטן אמי אלי אתה (מעת העבור) (תהלות כב יא) זורו רשעים מרחם (ומוסיף לאמר כי עוד) מבטן תעו דוברי כזב (שם נח ד'), וכבר כתבתי כי פעל מעמס בא רק על משא שהונחה ע''י אחרים בבלי דעת, וע''ז על מני בטן אמר העמוסים, כי הטפה הונחה שם שלא מדעת האם, ועל מני רחם אמר נשואים, כי תשא האם את היונק מדעתה ומעצמה : {ד} זקנה, שיבה. שיבה אחר הזקנה, ואני זקנתי ושבתי : {ה} תדמיוני, ותשוו תמשלוני, ונדמה. הדמיון הוא יותר מן המשל, שמדמה מקרי הדבר עצמו באיכות או בכמות שהם מקרים מתדבקים, והמשל יחבר שני דברים ע''י מקרי המקרה, שני דברים שקרה להם שינוי אחת במקריהם, והציגני למשול עמים (איוב יז). תשימני משל בגוים (תהלות מד) יהיה שינוי המקרה שקרה לאיוב וישראל, שהוא שינוי הגדולה והצלחה מטוב לרע, משל אל כל שינוי מצב ומדרגה מטוב לרע. אבל הדימוי ידמה שני דברים ע''י המקרים הנמצאים בם. אל מי דמית בגדלך (יחזקאל לא) דמיון הכמות, לא דמה אליו ביפיו (שם) דמיון האיכות. אבל ההשואה צריכה להיות בכל הדבר. ואצל ה' יהיה הדמיון אם רוצים להדמות דבר אליו בעצמו לאחד מתואריו, והמשל הוא אם ידמו פעולות איזה נושא אל פעולותיו. שהם התנועות שהתנענע להוציא מעשהו עם תנועת אחד מנבראיו לפעול ולעשות. עפ''ז אומר לא תוכל לדמות אותי, שהוא המקרים והתוארים שלי כי אין לי תוארים ומקרים, ולא להמשיל מקרי המקרה שהם שנוייהם בזמן ובמקום כי איני משתנה, ואין פה מקומו להאריך יותר : {ו} יסגדו אף ישתחוו. עי' למעל' (מד, טו יט) : {ח} והתאששו, מלשון איש, ונכפלה למ''ד הפעל שזה מצוי לרוב. השיבי על לב, מורה ההתבוננות היותר קטן, ולא ישיב אל לבו (למע' מד) : {י} מראשית, מקדם, פרשתי למע' (מג כח) : {יא} יצרתי אף אעשנה, התחלתי וגמרתי כנ''ל (מה ז') : {יג} צדקתי, ישועתי, עי' גדרם לק' (נט י''ו), ופעל אחר נבדל מן מהמה, בושש, כי פעל אחר מורה שמאחר זמן קבוע כמ''ש במק''א, לכן אמר ישועתי המובטחת לא תאחר לכל הפנים את הזמן שהיא עת הגאולה :

חומת אנך על ישעיה מ״ו

מ״ו:תשמ״ב א׳ קרסו כרעו יחדיו. י"מ דכלפי השרים של מעלה דקודם דכרע בל קורס נבו כרעו קרסו יחדיו השרים של מעלה: מ״ו:תשד״מ א׳ אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט. אפשר לרמוז אני עשיתי היצה"ר כמו שאמר כב יכול ואשר הרעותי ואני אשא אסלח לחטאתם שהם אנוסים והגם שעל ידי התורה נצולים מיד יצה"ר ונמצא שאינם אנוסים במ"ש פ"ק דבתרא אני אסבול הגם שזה שלא עסקו בתורה רעה חולה כי על כן גלו כמ"ש על עזבם תורתי. מ"מ ואמלט יהמו רחמי ואצילם. א"נ אפשר דרחמיו מרובים ובא וראה אחת מהנה מפלאות תמים דעים שהוא הכה למצריים עשר מכות על שהעבידו ישראל והוציאם. ועל ים סוף המרו והיה הדין שיטבעו ח"ו אך כדי שלא יאמרו הגוים שהביא המכות על שהעבידו ישראל והם לא היו כדאים שהרי נטבעו ולזה הציל לישראל כמו שכתבנו בעניותנו בדרושים מיסוד הרב הגדול מהר"ר יוסף קובו ז"ל אשר בנה עפ"י רז"ל. והגם שהכל גלוי לפניו יתברך כל זה ממדת רחמיו ועל דרך זה יהיו כמה ענינים לכלל ישראל ולפרט כל א' מעין דוגמא. וזה רמז על האמור ועל כיוצא בו וז"ש אני עשיתי מכות לגוים על שהרעו לישראל ואני אשא לחטאת ישראל. ואני אסבול כשיחטאו ישראל ואמלטם כדי שלא יאמרו הגוים שעשיתי שלא כדין: מ״ו:תשמ״ח א׳ זכרו זאת והתאוששו והשיבו פושעים על לב. אפשר לומר והוא קצת הלציי במה שנודע כי יש שני דברים והם עיקרים גדולים לכללות ישראל ולפרט כל אדם מישראל אחת עסק התורה בחשק נמרץ וזאת שנית לזכות לחייבא והם שני עמודים גדולים לכלה הפשע ולקרב הגאולה וז"ש זכרו זאת היא התורה ויהיה בחשק נמרץ על דרך שאמרו בזהר הקדוש סוף פ' לך לך על רבי אבא דאתלהיטו אנפוי מחדוותא דאוריתא וז"ש והתאוששו דמרוב החשק יהיה בכם רוחניות אש התורה וניכר בכם כי אש התורה שורה בכם והוא ענין מופלא. וזאת שנית והשיבו פושעים על לב לזכות לחייבא בנועם שיח לישב לבם ולעשות שיהיה להם לב טהור לתשובה ולעבוד עבודת ה': מ״ו:תשנ״ב א׳ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. אפשר לרמוז שהכיליות היא מדה רעה מאד והנה צור"ף עמה אכזריות שלא לרחם על העניים האומללים וז"ש אבירי הלב שהם אכזרים ורחוקים מצדקה. ורמז שאינם מיחדים השכינה שהיא הצדקה והגם שעניני המקראות יתפרשו כפי פשטן כבר נודע כי כמה פנים לפנים שפשט הכתוב בענין אחד ויש בו כמה רמזים ארבעה נכנסו לפרד"ס וכמו שכתבנו בעניותנו כמה פעמים והוא דבר פשוט גלוי וידוע: מ״ו:תשנ״ג א׳ קרבתי צדקתי לא תרחק וכו'. אפשר דהבטחת ישראל בכל גלות ממצרים ועד הנה שבעבור שכינתו שהיא כב יכול עמנו בגלות תפרה ישע ועמה יפקון כמ"ש בזהר הקדוש. וז"ש קרבתי צדקת"י שהיא השכינה ואקרבנה ליחדה לא תרחק ועי"ז ותשועתי לא תאחר להושיע ישראל. ונתתי בציון רמז למ' תשועה לישראל תפארתי ומשם תמשך הישועה לישראל האחוזים בתפארת כמ"ש בזהר הקדוש בסוד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וז"ש לישראל תפארתי:

מצודות ציון על ישעיה פרק-מה

{א} למשיחו . הוא ענין גדולה ורוממות וכן נתתיה למשחה ( במדבר י''ח ) : החזקתי . ענין אחיזה : לרד . ענין שטיחה כמו הרודד עמי תחתי ( תהלים קמ''ד ) : אפתח . ענין התרת הקשר וכן יתרי פתח ( איוב ל ) : {ב} והדורים . ר''ל דרך מעוקם ומסובב ובדרז''ל הדורא דכנתא ( חולין קי''ג ) והם המעים המעוקמים ומסובבים זה על זה : אישר . מל' ישר ושוה : ובריחי . כעין מטה עשוי לשומו אחורי השער לסגרו : אגדע . ענין כריתה כמו שקמים גודעו ( לעיל ט ) : {ג} ומטמני . מל' הטמנה : {ד} אכנך . ענינו שם שאינו שם העצמי וכן ובשם ישראל יכנה ( לעיל מ''ד ) : {ה} אאזרך . מלשון אזור וחגורה והוא ענין חוזק כי האזור במתניו הוא חזק ומזורז : {ו} וממערבה . הוא כמו ממערב והזכיר בלשון נקבה : {ח} הרעיפו . ענין הזלה ונטיפה כמו ירעפון דשן ( תהלים ס''ה ) : ושחקים . כן יקראו השמים : יזלו . מלשון הזלה ונטיפה : ויפרו . מל' פרי : {ט} רב . מל' מריבה : יוצרו . בוראו : חרש . כמו חרס בסמ''ך : חומר . טיט . ליוצרו . אומן החרס : {י} תחילין . ענין חבלי הלידה וכן לא חלתי ולא ילדתי ( לעיל כ''ג ) : {יא} האותיות . הבאות : {יג} העירותיהו . מל' התעוררות : במחיר . ענין חליפות הדבר ושוויו כמו יקחו מקום במחיר ( מ''א י ) : {יד} יגיע . הוא העושר הבאה ביגיעה : וסבאים . אנשי סבא : אנשי מדה . ר''ל מדה גדולה וכן איש מדה ( דה''א י''א ) : בזקים . בשלשלאות כמו רתקו בזקים ( נחום ג ) : {טו} אכן . באמת : מסתתר . מלשון סתר : {טז} ציריה . ציורי הצורות : {יח} ועושה . ענין תקון וכן וימהר לעשות אותו ( בראשית י''ח ) : כוננה . מל' הכנה . תוהו . שממון : לשבת . מל' ישיבה : {כ} התנגשו . מל' הגשה : פליטי . ענין פחות ושפל כמו פליטי אפרים ( שופטים יב ) ופי' הפחותים והנבזים שבאפרים : פסלם . מל' פסל וצורה : {כא} אין . ענינו כמו לא : {כב} פנו . מל' הפנה וסבוב : אפסי ארץ . קצות הארץ כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה : {כג} תכרע . מל' כריעה : ברך . מל' ברכים והם פרקי הרגלים : {כד} ועוז . ענין חוזק : עדיו . אליו כמו תגע עדיך ( איוב ד ) : הנחרים . מל' חרון כעס וכן בני אמי נחרו בי ( ש''ה א ) : {כה} ויתהללו . מל' הלול ושבח :

מצודות דוד על ישעיה פרק-מו

{א} כרע בל . עתה שב לצחוק על הפסילים ואמר כשנלכדה בבל כרע בל על ברכיו ונפל לארץ ולא הציל את עצמו : קורס נבו . כפף קומתו להיות מוטה לארץ : היו עצביהם . הטעינו את העצבים על החיות ועל הבהמות להוליכם בגולה : נשואותיכם עמוסות . הבהמות הנושאות אתכם המה עמוסות יותר מדי והנכם משא כבד על הבהמה העייפה : {ב} קרסו כרעו יחדיו . כל העצבים יחד כפפו קומתם וכרעו על ברכיהם ולא יכלו למלט את עצמם מן המשא לבל לשאתם בגולה : ונפשם . הם עצמם הלכו בשבי וכאומר ואיך אם כן יוכלו להציל את העובדים להם : {ג} שארית בית ישראל . כי עשרת השבטים כבר גלו והיו רובם : העמוסים . הטעונים עלי מאת צאתם מבטן ולפי שאמר למעלה שהעצבים יהיו עמוסים על הבהמות לזה אחז במשל מהאומן הנושא את היונק שהוא נושאו ואינו נושא ור''ל שהוא מעולם בעזרתם . הנשואים וכו' . כפל הדבר במ''ש : {ד} ועד זקנה . כמו שנשאתי אותם מעת צאתם מבטן כן אשא אותם עד הזקנה ועד ימי השיבה אסבול אותם על שכמי ר''ל כמו שהייתי בעזרתם מאז כן אהיה עד עולם : אני עשיתי וכו' . לא כהפסילים אשר האומנים עשאום ואף המה נושאים אותם וסובלים משאם ובבוא האויב לא יכלו למלט את עצמם כי אני עשיתי את ישראל ואני אשא אותם ואסבול משאם ר''ל אהיה בעזרתם ואמלטם מן האויב בבואו : {ה} למי תדמיוני . אל מי תדמו אותי ותאמרו שאני שוה לו : ותמשלוני ונדמה . אל מי תמשילו אותי ונהיה דומים אני והוא : {ו} הזלים . אתם העכו''ם השופכים זהב מן הכיס ושוקלים כסף בקנה המאזנים ושוכרים צורף ועושים אל וישתחוו אליו : {ז} ישאוהו . כל אחד נושא האל וסובל משאו על כתפו : יניחוהו . ואם מניחו במקומו יעמוד שם ולא יסיר ממקומו : אף יצעק . אף אם הוא צועק אליו בקול גדול לא יענה ולא יושיענו מצרתו וכאומר היש סכלות גדול מזה להאמין בדבר שאין בו ממש : {ח} זכרו זאת . דבר התוהו שיש בפסילים : והתאוששו . התחזקו לקנות לב : השיבו . אתם הפושעים בי תנו לב על הדבר : {ט} זכרו . תנו לב לזכור הנפלאות הראשונות שעשיתי מימות עולם : {י} מגיד . אני מגיד אחרית הדבר מראשיתו : ומקדם . ומלפנים אגיד דברים אשר לא נעשו עדיין אף ראשית הדברים : אומר וכו' . אומר אני עצתי תתקיים כי אין ביד מי לבטלה : וכל חפצי אעשה . כפל הדבר במ''ש : {יא} קורא . אני הוא קורא את העיט לבא ממזרח ר''ל אעיר לב כורש היושב במזרחה של בבל ומהרה קל יבוא כעוף הפורח : איש עצתי . הוא כורש שיעשה מה שיעצתי על בבל וכפל הדבר במ''ש : אף דברתי . הדבר הזה דברתי טרם בואה : יצרתי . את הפורעניות הזאת על בבל : {יב} אבירי לב . הם אנשי בבל שהם אבירי לבב ואכזרים על ישראל ורחוקים המה מעשות להם צדקה וחסד : {יג} קרבתי . הנה אני קרבתי צדקתי לישראל ולא תרחק מהם : ותשועתי . קרבתי תשועתי ולא תאחר לבוא : לישראל תפארתי . ר''ל התשועה אתן לישראל שהם עם תפארתי כמ''ש ובישראל יתפאר ( לעיל מד ) :

 

מנחת שי על ישעיהו מ״ז

מ״ז:תתקמ״ו א׳ לא תוסיפי יקראו לך רכה. מלרע בפשטא אחד וכן לא תוסיפי יקראו לך גברת דבסמוך והם שנים מלרע ע"פ המסורת ובמקצת ספרים שניהם בב' פשטין ובקצתן הראשון מלעיל והשני מלרע ויש ספרים בהפך ומה שכתבתי בתחלה הוא המוסכם מרד"ק בפירוש ובמכלול דף ק"י ובשרשים וכן מצאתי בספרים מדוייקים: מ״ז:תתקמ״ז א׳ וטחני קמח. הטי"ת בגלגל בספרי ספרד: ב׳ חשפי. בשי"ן שמאלית מענין מחשף הלבן והחי"ת בסגול: מ״ז:תתקמ״ח א׳ נקם אקח. רד"ק בשקל אפעול הביאו עם הזקפין קמוצין וכן ואותך אקח (מלכים א' יא) ורב פעלים כתב שמצא מסורת אחת אקח ב' זקפין אחד קמץ ואותך אקח ואחד פתח נקם אקח עד כאן לשונו. ובמסרה שלנו באלפ"א בית"א מן חד חד קמץ בזקפא לא נמנה רק נקם אקח וסימנם בריש ספר ויקרא ועיין מ"ש במלכים א' י"א: מ״ז:תתקנ״ד א׳ ותבאנה. במקצת ספרי הדפוס הוא"ו בפתח וטעות הוא כי הוא וא"ו החבור ולא להיפוך וצ"ל בשוא כמו שת"י וְיַתְיַן וכ"כ רד"ק: מ״ז:תתקנ״ה א׳ אין ראני. במקצת ספרים האל"ף בפתח ומקצתן בקמ"ץ וכ"כ רד"ק בפי' ובס' מכלול דף קס"ב כתב שהוא בפתח ובשם ר' יונה בקמץ ובשרשים אמר קמץ גדול תחת קמץ קטן וזה גם דעת הראב"ע שכתב וקמץ אל"ף. ראני בעבור היותו מהגרון: מ״ז:תתקנ״ו א׳ ותפל עליך הוה. שרי להו מרייהו למדפיסים שכתבו שם הקדש: מ״ז:תתקנ״ח א׳ הברו. הברי קרי: ב׳ מודעים. במקצת ספרים כ"י מדוייקים ובדפוס ישן חסר יו"ד קדמאה: ג׳ לחדשים. הלמ"ד בסגול שלא כמשפט והראוי בקמץ מכלול דף נ':

תרגום יונתן על ישעיהו מ״ו

מ״ז:תתקמ״ו א׳ לא תוסיפי יקראו לך רכה. מלרע בפשטא אחד וכן לא תוסיפי יקראו לך גברת דבסמוך והם שנים מלרע ע"פ המסורת ובמקצת ספרים שניהם בב' פשטין ובקצתן הראשון מלעיל והשני מלרע ויש ספרים בהפך ומה שכתבתי בתחלה הוא המוסכם מרד"ק בפירוש ובמכלול דף ק"י ובשרשים וכן מצאתי בספרים מדוייקים: מ״ז:תתקמ״ז א׳ וטחני קמח. הטי"ת בגלגל בספרי ספרד: ב׳ חשפי. בשי"ן שמאלית מענין מחשף הלבן והחי"ת בסגול: מ״ז:תתקמ״ח א׳ נקם אקח. רד"ק בשקל אפעול הביאו עם הזקפין קמוצין וכן ואותך אקח (מלכים א' יא) ורב פעלים כתב שמצא מסורת אחת אקח ב' זקפין אחד קמץ ואותך אקח ואחד פתח נקם אקח עד כאן לשונו. ובמסרה שלנו באלפ"א בית"א מן חד חד קמץ בזקפא לא נמנה רק נקם אקח וסימנם בריש ספר ויקרא ועיין מ"ש במלכים א' י"א: מ״ז:תתקנ״ד א׳ ותבאנה. במקצת ספרי הדפוס הוא"ו בפתח וטעות הוא כי הוא וא"ו החבור ולא להיפוך וצ"ל בשוא כמו שת"י וְיַתְיַן וכ"כ רד"ק: מ״ז:תתקנ״ה א׳ אין ראני. במקצת ספרים האל"ף בפתח ומקצתן בקמ"ץ וכ"כ רד"ק בפי' ובס' מכלול דף קס"ב כתב שהוא בפתח ובשם ר' יונה בקמץ ובשרשים אמר קמץ גדול תחת קמץ קטן וזה גם דעת הראב"ע שכתב וקמץ אל"ף. ראני בעבור היותו מהגרון: מ״ז:תתקנ״ו א׳ ותפל עליך הוה. שרי להו מרייהו למדפיסים שכתבו שם הקדש: מ״ז:תתקנ״ח א׳ הברו. הברי קרי: ב׳ מודעים. במקצת ספרים כ"י מדוייקים ובדפוס ישן חסר יו"ד קדמאה: ג׳ לחדשים. הלמ"ד בסגול שלא כמשפט והראוי בקמץ מכלול דף נ':

מנחת שי על ישעיהו מ״ז

מ״ז:תתקמ״ו א׳ לא תוסיפי יקראו לך רכה. מלרע בפשטא אחד וכן לא תוסיפי יקראו לך גברת דבסמוך והם שנים מלרע ע"פ המסורת ובמקצת ספרים שניהם בב' פשטין ובקצתן הראשון מלעיל והשני מלרע ויש ספרים בהפך ומה שכתבתי בתחלה הוא המוסכם מרד"ק בפירוש ובמכלול דף ק"י ובשרשים וכן מצאתי בספרים מדוייקים: מ״ז:תתקמ״ז א׳ וטחני קמח. הטי"ת בגלגל בספרי ספרד: ב׳ חשפי. בשי"ן שמאלית מענין מחשף הלבן והחי"ת בסגול: מ״ז:תתקמ״ח א׳ נקם אקח. רד"ק בשקל אפעול הביאו עם הזקפין קמוצין וכן ואותך אקח (מלכים א' יא) ורב פעלים כתב שמצא מסורת אחת אקח ב' זקפין אחד קמץ ואותך אקח ואחד פתח נקם אקח עד כאן לשונו. ובמסרה שלנו באלפ"א בית"א מן חד חד קמץ בזקפא לא נמנה רק נקם אקח וסימנם בריש ספר ויקרא ועיין מ"ש במלכים א' י"א: מ״ז:תתקנ״ד א׳ ותבאנה. במקצת ספרי הדפוס הוא"ו בפתח וטעות הוא כי הוא וא"ו החבור ולא להיפוך וצ"ל בשוא כמו שת"י וְיַתְיַן וכ"כ רד"ק: מ״ז:תתקנ״ה א׳ אין ראני. במקצת ספרים האל"ף בפתח ומקצתן בקמ"ץ וכ"כ רד"ק בפי' ובס' מכלול דף קס"ב כתב שהוא בפתח ובשם ר' יונה בקמץ ובשרשים אמר קמץ גדול תחת קמץ קטן וזה גם דעת הראב"ע שכתב וקמץ אל"ף. ראני בעבור היותו מהגרון: מ״ז:תתקנ״ו א׳ ותפל עליך הוה. שרי להו מרייהו למדפיסים שכתבו שם הקדש: מ״ז:תתקנ״ח א׳ הברו. הברי קרי: ב׳ מודעים. במקצת ספרים כ"י מדוייקים ובדפוס ישן חסר יו"ד קדמאה: ג׳ לחדשים. הלמ"ד בסגול שלא כמשפט והראוי בקמץ מכלול דף נ':

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן