ישעיה פרק-כד עם מפרשים רבים

{א} הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ: {ב} וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַּלּוֶֹה כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ: {ג} הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ וְהִבּוֹז תִּבּוֹז כִּי יְהוָה דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: {ד} אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ: {ה} וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם: {ו} עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ עַל כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר: {ז} אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב: {ח} שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר: {ט} בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו: {י} נִשְׁבְּרָה קִרְיַת תֹּהוּ סֻגַּר כָּל בַּיִת מִבּוֹא: {יא} צְוָחָה עַל הַיַּיִן בַּחוּצוֹת עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ: {יב} נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר: {יג} כִּי כֹה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים כְּנֹקֶף זַיִת כְּעוֹלֵלֹת אִם כָּלָה בָצִיר: {יד} הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן יְהוָה צָהֲלוּ מִיָּם: {טו} עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יְהוָה בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ס) {טז} מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ: {יז} פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ: {יח} וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ: {יט} רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ: {כ} נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם: (ס) {כא} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה: {כב} וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ: {כג} וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-כד

{א} הנה ה' בוקק הארץ ובולקה . הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה לכך אמר להם לא לכם אני אומר שתירשוה כי הנה הקב''ה בוקק ובולק אתכם והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם ירונו זהו סוף הענין ולהם נבאתי הנבואה הטובה : בוקק . מרוקן : ובולקה . מחריבה : ועוה פניה . והבהיל חשוביה עוה ל' נעותי משמע ( לעיל כא ) : {ב} תוספת , והיה כעם ככהן . לא כשאר הולכי דרכים שהאדון מוליכו עבדו והגבירה מוליכה שפחתה האדון נכבד והעבד נקלה הגביר' נכבדת והשפחה נקלית אבל כשהשבאי מוליך השבויים הכל שוין לפניו : כקונה כמוכר . בזמן שהעם יושב על נחלתו לבטח הקונה שמח והמוכר עצב שלא ישוב ממכרו אבל כשהשבאי מוליכם הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל וכן כמלוה כלוה שניהם שוים שהלוה אין לו לפרוע והמלוה אם לא הלוה לזה היה השבאי נוטלו כמו כן כנושה כאשר נושה בו לוה נופל בכסף ונושה נופל בכל שאר דברים כגון יין ושמן ותבואה ודבש כדכתיב ( דברים כד ) כי תשה ברעך משאת מאומה ע''כ : {ג} הבוק תבוק . תתרוקן : הבוז תבוז . ל' בזה ושלל : {ד} נבלה . כמו ( ירמיה ח ) והעלה נבל ל' כמש ותשות כח : אומללה . ל' שפלות כמו היהודים האמללים ( נחמיה ה' ג ) : תבל . היא א''י שהיא מתובלת במצות הרבה : מרום עם הארץ . גאון עם הארץ : {ה} והארץ חנפה . כמין חניפות עושה עשב ואינו עושה קמה מראה קמה ואין חטין בקשיה : תחת יושביה . בשביל יושביה : ברית עולם . היא התורה שקיבלו בברית : {ו} על כן אלה . בעון שבועת שוא : חרו . ל' יבש וצמא בחום חורב כמו נחר מפוח ( ירמיה ו ) : {ח} משוש תפים . שהייתם אומרים הנה ששון ושמחה ( לעיל כב ) : {י} קרית תוהו . כשתשבר נקראת קרית תהו : מבוא . מלבוא לתוכה איש : {יא} ערבה . החשיכה : משוש הארץ . היא ירושלים : {יב} ושאיה יוכת שער . על ידי שאיית גלמוד שיהו הבתים שואין מאין יושב יוכתו השערים ע''י מזיקין : {יג} כי כה . ישארו ישראל בקרב העמים אחד בעיר ושנים במשפחה : כנוקף זית . המשאיר גרגרים בראש אמיר : {יד} המה ישאו קולם . לאותו המעט הנשאר תבא הטובה שנבאתי למעלה : צהלו מים . יותר ממה שצהלו על הים בגאולת מצרים : {טו} על כן . בארים . ת''י במיתי נהורא לצדיקיא על שתי ( ס''א מאורות ) של גאולת בבל ושל אדום ומנחם אמר אורים לשון נקיעים וסעיפים שהיו בורחים שם וכן אור כשדים ( בראשית יא ) בקעת כשדים , וכן מאורת צפעוני ( לעיל יא ) נקע חור מעונתו : {טז} מכנף הארץ . תרגם יונתן מבית מקדשא שהוא בסוף א''י במזרחה כמו ששנינו לוד מן המערב וירדן מן המזרח נמצא מירושלים לירדן מהלך יום ואני אומר לפי פשוטו שמענו מאחורי הפרגוד שעתידין להעלות זמירות מכנף הארץ ומה הן הזמירות צבי לצדיק עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים : ואמר רזי לי וגו' . אוי לי שנגלו לי שני רזים רז פורענות ורז ישועה והרי תרחק הישועה עד שיבאו אויבים בוזזים אחר בוזזים אחרים ושודדים אחרי שודדים ה' בגידות אמורות כאן : {יז} פחד ופחת ופח עליך . על העמים יושבי הארץ : פחת . גומא ליפול בה כמו שמפרש ואומר : {יח} הנס . ( מפני ) [ מקול ] הפחד יפול אל הפחת וגו' . הנמלט מחרב משיח בן יוסף יפול אל חרב משיח בן דוד והנמלט משם ילכד בפח במלחמת גוג : {יט} רועה התרועעה . לשון שבר כמו ( תהלים ב ) תרועם בשבט ברזל : פור התפוררה . לשון פירורין : {כ} כמלונה . סוכת נוצרים שבראש האילן : {כב} ואוספו . העכו''ם : אספה . שהוא לרעתם להכניס אסיר אל בור המוכן לו מחוייבי גיהנם לגיהנם : וסוגרו על מסגר . הם שבעה מדורי גיהנם : ומרוב ימים יפקדו . עונות ימים רבים יפקדו עליהם וזהו שיסד הקלירי ( בסילוק של יוצר דפרשת זכור ) לרוב ימים להמנות לחשוב להם חשבונות : {כג} וחפרה הלבנה וגו' . ת''י ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא :

מלבי"ם על ישעיה פרק-כד

{א} בוקק. ענין ריקות, ונמצא בהושע (י' א') נחום (ב' ג') על הרקות הענבים מן הגפן : ובולק. נמצא עוד בנחום (שם יא) והוא לפי ענינו פה, הרקת פרי הארץ והשחתתה : עוה. ענינו בלבול וטרוף כנ''ל (כא ג') : {ב} כעם ככהן. שני כפ''י הדמיון מורה על ההשתוות לגמרי כנודע, ומ''מ ידמה תמיד הראשון אל השני, כי כמוך כפרעה, אתה כפרעה, ופה תחלה מדמה הנקלה אל הנכבד, ומן כקונה כמוכר מתחיל לדמות הנכבד אל הנקלה ולמה שבארתי תחלה מדבר ממעלת המשרה, ואח''כ מן הממון : כנשה. הרד''ק הבדיל בין מלוה לנושה. מלוה, כסף. נושה, אוכל. אמנם הלא מצאנו אם כסף תלוה לא תהיה לו כנושה ? לכן נראה, מלוה נקרא על עת הנתינה, ונושה על התביעה שדוחק את חברו שיפרע לו בין משאת כסף בין מיני מאכל, כמ''ש נושים בהם כסף ודגן (נחמיה ה' יא), ולכן פעל לוה נקשר עם את, ופעל נשה נקשר עם ב' בכ''מ, כי יחוס הפעול את מורה על הענין היוצא מן הפועל אל הנפעל, שמלוה לו כסף. אבל סי' הבי''ת מורה על הענין שנמצא מכבר בעצם הפעול, כי תשה ברעך, שהכסף אצלו מכבר אתה בא להוציאו ממנו, ולכן פעל נגש נקשר תמיד עם יחוס הפעול את, כי כבר בארתי למעלה (ג' ה') ההבדל בין נוגש לנושה, שהנוגש הוא שכופהו לתת לו דבר שלא לקח מאתו, ולא נמצא החיוב בעצם הפעול מכבר רק שרוצה להעמיסו עליו עתה, וזה נשקף במלת את : {ג} הבוק. כמו בוקק ענין ריקות, וכוון פה על ריקות הארץ מיושביה, והבוז על ביזת הממון : {ד} אבלה נבלה. אבילות הושאל אל הארץ מן האבל על מת, שאין יוצא ואין בא אליו, וכן אין עובר ושב, כמו דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד. והוא רק שינוי על חיצוניות הארץ שאין עובר עליה, אבל נבלה היא שינוי ופחיתות בפנימותה, וגדר פעל זה מורה על פחיתת עצמות הדבר וכחותיו הפנימים, אפיסת כח הציץ והפרח, נבל ציץ - אפיסת כח האדם, נבול תבול גם אתה - מעשה פחותה יוצאת משורש תכונה רעה שבנפש, נבלה עשה בישראל. בן מנבל אב, נבלת בעלי חיים וכדומה. וזה הוא ההבדל ג''כ בין אומללה לנבלה, כי אומלל, שרשו אמל, ומתאחד עם מול מנחי העי''ן שמורה על כריתת הדבר למעלה, וימל אברהם, וקטפת מלילות, וכן אמל, שמורה ג''כ לפעמים על חולשת הכח, היהודים האומללים, כי אומלל אני, יתאחד עם מול, במה שמורה שנקטף ראשית כחו מלמעלה, למשל גבור שנחלש, נקטף ראשית אונו. רבת בנים אומללה, כי מנע ממנה פרי בטן ראשית אונה, וקרוב לזה כתב הרש''ף, ולפ''ז אומללה תבל, על נטילת ראשית כחה מלמעלה, ונבלה תבל היא על אפיסת כח הפנימי : ארץ, תבל, מבואר שארץ כולל גם המקום הבלתי מיושב, ר''ל כלל הארץ, ותבל הוא רק המקום המיושב כמ''ש למעלה (יח ג') : {ה} והארץ חנפה. שם חנופה כשבא על הארץ מורה על שרושם החטא נראה על הארץ לשנות עבורו סדרי הטבע, ותחנף הארץ בדמים (תהלות קו לח) כי הדם הוא יחניף את הארץ (במדבר לה לג). שרושם חטא הרציחה פועל בטבע הארץ. ותחת ישביה היינו בעבור יושביה, כמו תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך. ישטמוני תחת רדפי טוב, זאת להם תחת גאונם וכדומה. כ''ה בפסקתא (פר' כה) : עברו תורות חלפו חק. תורה הוא רק התורה האלהית, וחק יבא על משפט הנימוסי ג''כ וישם אותה יוסף לחק (בראשית מז כו) ותהי חק בישראל (שופטים יא לט), ומטעם זה נקראו מניחי הדתות הנימוסיות, מחוקקים כנ''ל (ט' א'). וכבר בארתי (ח' ט') כי עבר הוא בקביעות וחלף הוא דרך עראי, ולכן על חק הנימוסי אמר חלפו, כי גם הגנבים והרוצחים ישימו איזה נימוס וחק ביניהם בהכרח רק שחולפים מחק לחק מנימוס לנימוס גרוע ועז''א חלף, אבל התורות עברו והעבירו לגמרי לכן אמר עברו תורות : ברית עולם. בא לפעמים על הכוונה, ברית שבה תלוי קיום העולם, ברית הטבעי אשר לא ישתנה כל ימי קיום העולם והטבע, וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט' טז) : {ו} אכלה. ענין שרפה ואש אכלה אהלי שוחד, אש אכלה קש : ויאשמו. ההבדל בין אשם ליתר לשונות המורים על החטא, שכולם ידברו בבחינת החטא עצמו, ופעל אשם מדבר בבחינת שהוא חייב עונש על חטאו, גופני או נפשי, (שולדיג), ואשמה הנפש ההיא. חרו, חרר הוא גשם מוצק הנחרך מפני האש בפנימותו עד שנשחר מראהו, את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר (יחזקאל טו ד') : {ח} שאון. בארתי למעלה (ה' יד. כב ב') הומיה ורעש הבלתי מורגל. עליזים בארתי למעלה (ה' יד) תנועת הריקוד מחמת שחוק ושמחה : {ט} יין שכר, בארתי למעלה (ה' יא) שכר הוא יין חזק המשכר מוסיף בזה אף שכר המשכר לא ישמח לב שותיו : {י} קרית. בארתי למעלה (כב ב') קריה נקראת ע''ש הקירוי אשר מלמעלה, וקרא פה התקרה ובנין החומה קרית תהו, על ששממה וחרבה : {יא} שמחה משוש. ההבדל ביניהם, שמחה היא שמחת הלב הפנימית ומשוש הוא הדברים שיעשם בפועל לסימן למשתה ויום טוב, כמו לבישת בגדי יום טוב, נגון, משתה, וכדומה, וע''י השמחה עושים משוש : {יד} צהלו מים. פי' הרד''ק ממערב, שהיה לו לומר יצהלו כמו ירונו ? ואנכי בארתי, אשר צהלו בעלותם מים סוף, וכ''מ בערכין (דף יא) : {טו} באורים. רש''י ורד''ק כמו באור כשדים, ואני פרשתי כת''י לשון אור, אבוקות של אור, וכבדו מושך אחר, וכן באורים : {טז} מכנף וכו'. מה שבארתי שעד פה מדבר מנס סנחריב, ומן רזי לי מדבר מן העתיד עד ימות המשיח, יש לי עזר מדברי הגמ' סנהדרין (דף צד), ועי' במדרש חזית (פסוק אני חבצלת השרון) ורבה קהלת (פסוק כל הנחלים) ומדרשים חלוקים הם : {יז} פחת. אינו חפור בעומק כבור רק מקום נמוך ועמוק, מענין פחתת היא : {יט} רעה, פור. רוע רק הריצוץ ועדיין החלקים מדובקים, פור הוא התפרר העצם לחתיכות קטנות ומזה בא שם פרורין בלשון התלמוד, פרורי לחם : {כ} נוע והתנודדה. נע הוא ממקום למקום ויוכל לנוע במקום אחד פנים ואחור ופנים, אבל נודד הוא הנודד ממקומו לגמרי ולא ישוב עוד אל מקומו. כצפור נודדת מן קנה. ויש הבדל בין נודד מן הכפולים ובין נוד מנחי העי''ן. שזה מורה שנוד במעמד אחד אנה ואנה, והוא קל מנוע : {כג} וחפרה ובושה. כבר בארתי למעלה (א' כט) כי חפירה גדולה מבושה, חפר מורה שמרוב הבושה חופר פנים בטמון, וכן אור החמה תתמעט, ואור הלבנה המעוטה תסתר לגמרי ותחפור פניה בטמון :

חומת אנך על ישעיה כ״ד

כ״ד:שמ״ה א׳ הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. אפשר לפרש בוקק הארץ שתהיה רקנית אחר שהיתה מלאה כל טוב עושר ונכסים תתרוקן מכל טוב. ובולקה לגוף הארץ עצמה שהיתה ארץ צבי מבורכת ומוצלחת בנאות דשא והדרת פירותיה עתה תאבד טובתה ויופי פירו' וערוגות מטעיה. ורז"ל אמרו במדרשים כל מקום שנאמר הנה הוא לשון שמחה וכאן הוא שמחה ששפך חמתו על עצים ואבנים והיה זה לפליטת בית ישראל שהספיק הגלות והיה שארית ישראל וזהו שמחה: כ״ד:שמ״ו א׳ והיה כעם ככהן וכו'. אפשר שפירושו שיתבטל כל החשיבות הן חשיבות תדירי הן כללי הן פרטי הן חשיבות מקריי והיה כעם ככהן ולא יהיה חשיבות כללי ותדירי וז"ש כעם ככהן שהיה חשיבות לכהן תדיר יתבטל. כעבד כאדוניו כשפחה כגבירתה שהוא חשיבות פרטי תדירי יתבטל. כקונה כמוכר וכו' שהוא חשיבות מקריי גם זה יתבטל: כ״ד:שמ״ז א׳ הבוק תבוק וכו' כי ה' דיבר את הדבר הזה. יש לדקדק כי כבר כתיב הנה ה' בוקק וכו' ונראה ח"ו כל זה יתר. ונראה דמ"ש הנה ה' בוקק הארץ הוא הגזרה שגזר ה' אמנם דישובו בתשובה ותתבטל הגזרה כי הוא אב רחמן ומקבל שבים. ועל זה אמר הבוק תבוק שלא ישובו ותתקיים הגזרה כי ה' דיבר ולפניו נגלו תעלומות: כ״ד:שמ״ט א׳ והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם. אפשר במ"ש מכאן מודעא רבא לאוריתא. ואמרו בתנחומא שהמודעא היתה על תורה שבע"פ. וכתב הרשב"א ז"ל דכשבאו לארץ ישראל בטלה המודעא דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו וכשגלו חזרה המודעא והדור קבלוה בימי מרדכי ואסתר עכ"ד והקשה הרב מהרח"א ז"ל על הרשב"א ז"ל דאם כן תסגי בגלות ואמאי מתו ונהרגו לאלפים. ואני בעניי תרצתי דעל זמן שהיו בארץ ועברו התורה נתחייבו כמו שכתבתי בעניותי באורך במקומו בס"ד. ועתה נבא אל הביאור. ומריש אמינא דעל פי דברי התנחומא והרשב"א א"ש קרא ויתן להם ארצות גויים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו דדייק לומר ותורותיו תרתי ר"ל תורה שבכתב ותורה שבע"פ כי תורה שבכתב קבלוה והמודעא על תורה שבע"פ ונתן להם א"י בעבור ישמרו חקיו ותורותיו תרתי שבכתב ובע"פ ינצורו. והיינו קראין והארץ חנפה תחת יושביה כי הארץ נתנה להם לבטל המודעא ועתה שפשעו ארץ מתקוממה להם וחנפה תחת יושביה דייקא שבעבור הארץ הי"ל לקיים ולזה הארץ עצמה תנקם מהם. ועוד רעה חולה כי המודעא היתה על תורה שבע"פ והם עברו תורות תרתי שבכתב ותורה שבע"פ חלפו חק והארץ נתנה בעבור ישמרו חקיו. הפרו ברית עולם דבמצרים קבלו ברית המילה דהיא על תנאי קבלת אלהותו כמ"ש בכמה דוכתי והם הפרו ברית עולם התנאי של הברית. א"נ אפשר דהכי קאמר והארץ חנפה תחת יושביה. וכי תימא הם אינם חייבים כי אם גלות כמו שהקשה הרב מהרח"א ז"ל לז"א עברו תורות וכו' כלומר נתחייבו על הזמן אשר היו בתוכה כי עברו וכו' הפרו ברית. על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו יושבי בה דייקא על מה שעברו בתוכה כמו שאמרנו: כ״ד:ש״ס א׳ מכנף הארץ זמירות שמענו. פירש הרב עיר וקדיש מהר"ר שמשון מאסטרפולי ז"ל במ"ש רז"ל כי בחמשה אותיות מנצפ"ך היתה ישועה לאברהם אע"ה באות ך' לך לך ליצחק אע"ה באות מ' כי עצמת ממנו מאד. ליעקב אבינו ע"ה באות ן' הצילני נא. ולישראל במצרים באות פ' פקד פקדתי ובגאולה העתידה באות צדיק איש צמח ומתחתיו יצמח עכ"ד רז"ל וז"ש מכנף ר"ל ישועות שהם באותיות מכנ"ף של מנצפ"ך שמענו באבות ובמצרים כאמור. ומעתה צבי לצדיק נתאוה ונחכה לאות צדיק בגאולה עתידה שתהיה באות צדיק ורצונינו שתבא הגאולה באות צדי"ק איש צמח ומתחתיו יצמח. ודברי פי חכם חן:

מצודות ציון על ישעיה פרק-כד

{א} בוקק . ענין רקות כמו גפן בוקק ישראל ( הושע י ) : ובולקה . ענין כריתה וכן בוקה ומבוקה ומבולקה ( נחום ב ) ובדרז''ל לא חילק ידענא ולא בילק ידענא ( חולין יט ) : ועוה . מל' עוות ועקום : פניה . ר''ל החשובים : והפיץ . ענין פזור : {ב} כעם ככהן . כפל הכפי''ן להורות על דמיון גמור : כגבירתה . כאדונית : כנשה . ענין הלואת דברים זולת הכסף כיין ושמן ותבואה כמ''ש משאת מאומה ( דברים כד ) : {ג} הבוק תבוק . ריקנות תתרוקן : והבוז תבוז . מלשון בזה ושלל : {ד} אבלה . ענין השחתה כמו תאבל הארץ ( הושע ד ) : נבלה . ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול ( תהלים א ) : אמללה . ענין כריתה כמו ימולל ויבש ( שם צ ) : תבל . כן נקראה הארץ המיושבת : מרום . ענין גבהות וגדלות : {ה} תחת . ר''ל בעונש וכן תחת אשר לא עבדת ( דברים כח ) : חלפו . ענין העברה כמו וחלף ביהודה ( לעיל ח ) : חוק . ענין גזרה : הפרו . בטלו : {ו} אלה . ענין שבועה וכן ושמעה קול אלה ( ויקרא ה ) : אכלה . ענין השחתה וכליון : ויאשמו . מלשון שממה וכן גם עדרי הצאן נאשמו ( יואל א ) : חרו . ענין יובש ושרפה וכן נחר מפוח ( ירמיה ז ) : אנוש . הוא שם משמות האדם : מזער . מעט כמו ושאר מעט מזער ( לעיל טז ) : {ז} אבל . ענין השחתה : תירוש . ענבי היין : אמללה . נכרתה : נאנחו . מלשון אנחה : {ח} שבת . בטל כמו ושבת נוגש ( לעיל יד ) : משוש . ענין שמחה : תפים . מין כלי נגון : חדל . ענין מניעה : שאון . ענין המייה : עליזים . ענין שמחה : {ט} ימר . מלשון מרירות : שכר . יין ישן : {י} קרית . עיר : תוהו . ענין שממון וכן הארץ היתה תוהו ובוהו ( בראשית א ) : {יא} ערבה . מלשון ערב ור''ל חשכה כערב : גלה . מלשון גלות : {יב} שמה . שממה : ושאיה . כמו ובשאיה והוא מענין שממה כמו שאו ערים ( לעיל ו ) : יוכת . מלשון כתיתה : {יג} כה . כן : כנוקף . ענין כריתה וכן ונקף סבכי העיר ( לעיל ו ) : כעוללות . הם הענבים הקטנים הנשארים באילן ואין מי חושש עליהם והוא מלשון עולל ויונק : כלה . נשלם : בציר . כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך ( דברים כד ) : {יד} ישאו . ענין הרמה : גאון . ענין ממשל רב : צהלו . ענין השמעת קול גדול וכן צהלי קולך בת גלים ( לעיל י ) : {טו} באורים . ענין בקיע וחריץ וכן מאורת צפעוני ( לעיל יא ) : {טז} מכנף . מקצה כמו לאחוז בכנפות הארץ ( איוב לח ) : זמירות . ענין כריתה כמו זמיר עריצים יענה ( לקמן כה ) : צבי . ענין הדר כמו לעטרת צבי ( לקמן כח ) : רזי . קדמאה ענין סוד כמו וכל רז לא אנס לך ( דניאל ד ) ותניינא ענין רזון וכחישות : {יז} ופחת . חפירה עמוקה כמו באחת הפחתים ( ש''ב וז ) : ופח . רשת : {יח} הנס . ענין בריחה : ארבות . חלונות כמו וארבות השמים ( בראשית ז ) : ממרום . מן השמים הרמים : מוסדי . מל' יסוד : {יט} רעה התרועעה . ענין שבירה כמו ורעו דליותיו ( ירמיה יא ) : פור התפוררה . ענין הרצוץ לחתיכות רבות כמו אתה פוררת ( תהלים עד ) : מוט התמוטטה . מל' נטיה ונפילה : {כ} נוע תנוע . מל' הנעה והנדה : והתנודדה . מל' נדידה : כמלונה . כן יקרא סוכת שומר הקשואין על כי אינה עשויה אלא ללינת לילה כמ''ש כמלונה במקשה ( לעיל א ) : {כא} יפקוד . כמו והוא פקד עלי ( עזרא א ) : {כב} אסיר . כאסיר ותחסר כ''ף הדמיון : על בור . אל בור : על מסגר . כמו במסגר על במקום בי''ת וכן על חרבכם ( יחזקאל לג ) ור''ל במנעול המסגר : {כג} וחפרה . ענין בושה ור''ל שכהה מאורה כי המתבייש יכהה מאור פניו : כי . כאשר :

מצודות דוד על ישעיה פרק-כד

{א} הנה ה' בוקק וכו' . יריק את א''י מיושביה כי יגלו ממנה : ובולקה . גוזר אותה מן הישוב : ועוה פניה . יעות ויעקר חשובי הארץ : והפיץ . יפיצם ע''פ הארץ : {ב} כעם ככהן וכו' . המשחיתים את הארץ לא ישאו פני גדול אלא כולם יהיו שוין בגזרה כקטן כגדול : כקונה כמוכר . בזמן שהעם יושב בטח על נחלתו הקונה שמח והמוכר עצב בעת ימכר מה מאחוזתו אבל בעת ילכו בגולה לא ישמח הקונה והמוכר לא יתאבל על המכירה : כמלוה כלוה . דרך המלוה למשול בלוה כמ''ש עבד לוה לאיש מלוה ( משלי כב ) אבל כיון שהשבאי יקח הכל כאלו אין לזה על זה כלום כי הלוה אין לו מה לשלם ולא הפסיד למלוה כי אם היה נשאר בידו היה השבאי נוטל ממנו : כנשה . הוא הלוה בדבר זולת הכסף : כאשר נשא בו . הוא המלוה את הלוה : {ג} הבוק תבוק וכו' . ר''ל בוודאי כן יהיה כי ה' דבר וכו' ומי יפר דברו : {ד} אבלה נבלה . נשחתה ונכמשה הארץ : אומללה נבלה . נכרתה ונכמשה ארץ ישראל שהוא העיקר למקומות המיושבות : אמללו . נכרתו גדולי עם הארץ : {ה} והארץ חנפה . ר''ל כמו המחניף בשפתיו ולבו בל עמו כן הארץ עושה עשב ואינה עושה קמה מראה קמה ואין חטים בקשיה : תחת יושביה . בעבור עון יושביה : כי עברו תורות . עברו תורה שבכתב ותורה שבע''פ : חלפו חוק . עברו להלן מחוק התורה ולא קיימוה : ברית עולם . היא התורה שקבלו בברית לקיימה עד עולם וכפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה : {ו} על כן אלה . בעבור האלה אשר היתה לשוא לכן כלתה הארץ ושממו יושביה : על כן . בעבור עון האלה נשרפו יושבי הארץ ונשאר מהם מעט אנשים : {ז} אבל תירוש . נשחתו ענבי היין כי אין זומר ועודר : אומללה גפן . כפל הדבר במ''ש : נאנחו כל שמחי לב . אף הרגילים בשמחה יאנחו כי נאבד היין המשמח את הלב כמו שכתוב ויין ישמח לבב אנוש ( תהלים קד ) : {ח} שבת משוש תופים . בטלה השמחה ששמחו בקול תופים : שאון עליזים . המיית השמחים : {ט} בשיר וכו' . לא ישתו לשמחת משתה ששותים בשיר אלא השכר יהיה מר להשותים כי ישתוהו להפג האבל והצער : {י} נשברה קרית תוהו . כל עיר תהיה שבורה וקראה קרית תוהו ע''ש סופה כשתהיה נשברת תהיה תוהו וכן אפיתי על גחליו לחם ( לקמן מד ) שקוראהו לחם ע''ש סופו : סוגר כל בית מבוא . הבתים יהיו נתוצים ואין מי יבוא בהם כאלו סוגר הבית מבלי תת בא בו : {יא} צוחה על היין . יצעקו וילינו בחוצות על היין שחסר מהם ולזה חשכה כל שמחה כי היין ישמח לבב ואין להם במה ישמח ( ולפי שהשמחה קרויה אור לזה אמר בהעדרה ענין חושך ) : גלה משוש הארץ . השמחה הלכה מהם : {יב} נשאר בעיר שמה . ר''ל המשוש הלך ונשארה השמה : ושאיה . ובעבור השאיה יוכת שער כל עיר כי כן דרך עיר שוממה ששערים כתותים ונתוצים כי אין מי משגיח בתקנתם : {יג} כי כה יהיה . כי כן יהיה מספר הנשארים בין הנשארים בא''י בין הנשארים בגולה בתוך העמים : כנוקף זית . חוזר לתחילת המקרא לומר מספר הנשארים יהיו ככורת פרי אילן זית אשר מעט ישאיר אחריו וכמספר העוללות הנשארים בגפנים כאשר כלה הבציר והמה המעט וכן מעטים יהיו הנשארים מבני ישראל : {יד} המה ישאו קולם . המה יזכו לגאולה וישאו קולם ברנה : בגאון ה' . בעבור גאון ה' יצהלו בקול יותר ממה שצהלו בקול שמחה על הים כאשר שקעו מצרים בעומק הים : {טו} על כן . הואיל ומובטחים הם על הגאולה לכן אותם הנסתרים בבקיעי הארץ מפחד האויב כבדו את ה' : באיי הים . מלת כבדו משמשת בשתים לומר אותם שגלו לאיי הים כבדו את שם ה' וכו' : {טז} מכנף הארץ זמירות שמענו . ר''ל אני וחברי הנביאים שמענו בנבואה אשר בעת הגאולה תהיה כריתה והשחתה מקצה הארץ עד קצהו ואחריה יהיה ההדר לכל צדיק וצדיק : ואומר . כשמעי הדבר הזה אמרתי הסוד האמור לי מביא רזון לי ואוי לי על השמועה כי הבוגדים יבגדו בישראל וירעו להם : ובגד בוגדים בגדו . ר''ל קבוצת בוגדים אשר יבגדו בהבוגדים ההם יבגדו גם המה בישראל ר''ל יהיה תגר ומלחמה בין העכו''ם וכולם יבגדו בישראל : {יז} פחד וכו' . ר''ל צרות משונות ותכופות : עליך . יבואו עליך ישראל יושב הארץ ההיא : {יח} והיה הנס . מי שיברח ממקומו מקול הפחד יפול וכו' ר''ל מי שינצל מצרה אחד יפול באחרת : כי ארבות . אמר במשל כאלו נפתחו חלוני שמים ויורדים דרך בם צרות מרובות : וירעשו וכו' . ר''ל אף החזקים ירעדו מפחד הצרות המרובות : {יט} רעה וכו' . כאומר אבל סוף הדבר תהפך הצרה על העכו''ם והארץ תשבר ותפרך לפרורים ותהיה נוטה ליפול והוא משל על מרבית הצרות וכפל הדבר לחזק : {כ} נוע וכו' . הארץ תתנועע כשכור המתנעע ולא יוכל לעמוד ביושר מבלי הנעה : והתנודדה . תהיה נדה ונעה כסוכת שומר קשואין הנדה ברוח : וכבד עליה פשעה . הפשע אשר פשעו בישראל להיצר להם יכבד על הארץ ותפול למטה ולא תוכל לקום עוד רצה לומר העון הזה יקטרג : {כב} ואספו וכו' . יהיו מאוספים לקבל תשלומים כדרך שמאספין בלילה את כל האסירים אל בור בית הסוהר וסוגרין אותם במסגר עד הבוקר שיוצאין איש איש לעבודתו ר''ל האסיפה שיתאספו יחד על ה' ועל משיחו האסיפה ההיא תהיה לרעתם כאסיפת האסירים : ומרוב ימים יפקדו . אז יפקד עליהם פורעניות על העונות שעשו מימים רבים : {כג} וחפרה הלבנה . אל מול העכו''ם תחפור הלבנה והחמה רצה לומר יחשך מאורם בעיני העכו''ם לפי רוב הצרות הבאות עליהם וכן נאמר במפלת בבל כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם ( לעיל יג ) : כי מלך וכו' . ר''ל כאשר תגלה מלכותו בעשות נקם באנשי גוג : ונגד זקניו כבוד . ולנגד זקני עמו יהיה לכבוד ולתפארת מה שהשכילו לדעת מאז שה' הוא האלהים :

 

מנחת שי על ישעיהו כ״ה

כ״ה:תס״ח א׳ מחסה. בשוא לבדו שרשים: כ״ה:ת״ע א׳ ממחים. בספרים כתובי יד מדוייקים מ"ם שנייה בגלגל והיו"ד בזקף קטן: כ״ה:תע״ג א׳ ויושיענו. דגש ומלא כמו שכתבתי בשמואל א' ד': כ״ה:תע״ד א׳ במי. במו קרי: כ״ה:תע״ה א׳ השחה לשחות. שניהם בשי"ן שמאלית וכן מוכח בירושלמי פרק ששי דשקלים: ב׳ ארבות ידיו. כן כתוב ברוב ספרים מדוייקים בקמץ חטוף והבי"ת דגושה: כ״ה:תע״ו א׳ חמתיך. במקצת ספרים מלא וא"ו קדמאה ויש ספרים מלה וא"ו בתראה:

תרגום יונתן על ישעיהו כ״ד

כ״ה:תס״ח א׳ מחסה. בשוא לבדו שרשים: כ״ה:ת״ע א׳ ממחים. בספרים כתובי יד מדוייקים מ"ם שנייה בגלגל והיו"ד בזקף קטן: כ״ה:תע״ג א׳ ויושיענו. דגש ומלא כמו שכתבתי בשמואל א' ד': כ״ה:תע״ד א׳ במי. במו קרי: כ״ה:תע״ה א׳ השחה לשחות. שניהם בשי"ן שמאלית וכן מוכח בירושלמי פרק ששי דשקלים: ב׳ ארבות ידיו. כן כתוב ברוב ספרים מדוייקים בקמץ חטוף והבי"ת דגושה: כ״ה:תע״ו א׳ חמתיך. במקצת ספרים מלא וא"ו קדמאה ויש ספרים מלה וא"ו בתראה:

מנחת שי על ישעיהו כ״ה

כ״ה:תס״ח א׳ מחסה. בשוא לבדו שרשים: כ״ה:ת״ע א׳ ממחים. בספרים כתובי יד מדוייקים מ"ם שנייה בגלגל והיו"ד בזקף קטן: כ״ה:תע״ג א׳ ויושיענו. דגש ומלא כמו שכתבתי בשמואל א' ד': כ״ה:תע״ד א׳ במי. במו קרי: כ״ה:תע״ה א׳ השחה לשחות. שניהם בשי"ן שמאלית וכן מוכח בירושלמי פרק ששי דשקלים: ב׳ ארבות ידיו. כן כתוב ברוב ספרים מדוייקים בקמץ חטוף והבי"ת דגושה: כ״ה:תע״ו א׳ חמתיך. במקצת ספרים מלא וא"ו קדמאה ויש ספרים מלה וא"ו בתראה:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן