ישעיה פרק-י עם מפרשים רבים

{א} הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: {ב} לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: {ג} וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם: {ד} בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: (פ) {ה} הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי: {ו} בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז (ולשימו) וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת: {ז} וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט: {ח} כִּי יֹאמַר הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים: {ט} הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן: {י} כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן: {יא} הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ: (פ) {יב} וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו: {יג} כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים (ועתידתיהם) וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים: {יד} וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף: {טו} הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת מְרִימָיו כְּהָרִים מַטֶּה לֹא עֵץ: (פ) {טז} לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ: {יז} וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה וּבָעֲרָה וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד: {יח} וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס: {יט} וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם: (ס) {כ} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ וְנִשְׁעַן עַל יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת: {כא} שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל אֵל גִּבּוֹר: {כב} כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה: {כג} כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל הָאָרֶץ: (פ) {כד} לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם: {כה} כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם: {כו} וְעוֹרֵר עָלָיו יְהוָה צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם: {כז} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן: {כח} בָּא עַל עַיַּת עָבַר בְּמִגְרוֹן לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו: {כט} עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה: {ל} צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת: {לא} נָדְדָה מַדְמֵנָה יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ: {לב} עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר (בית) בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם: (פ) {לג} הִנֵּה הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ: {לד} וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל: (ס)

רש"י על ישעיה פרק-י

{א} חקקי און . שטרי און , שטרות מזוייפין : ומכתבים . לשון ערבי הוא כמו מכתבין ( שהמ''ם חירק וכ''ף שוא ות' קמוצה ) בלשון עברי : {ב} להטות . על ידי שטרות שקר את הדלי' מדין זכות הראוי להם : {ג} ליום פקודה . שיפקד הקב''ה עליכם עוניכם : שואה . לשון חורבן : על מי תנוסו לעזרה . הקב''ה אינו בעזרתכ' : ואנה תעזבו . את כל הכבוד אשר אתם קובצים מן הגזל כשתלכו בגולה : {ד} בלתי כרע תחת אסיר . במקום אשר לא כרע ולא יבין אחד מכם שלא היה שם כריעת המרבץ שם באותו המקום תהיו אסורים כלומר חוץ מארצכם תאסרו וכן תירגם יונתן בר מן ארעכון אסירין תתאסרון : תחת . מקום כמו שבו איש תחתיו ( שמות טז ) : ותחת הרוגים יפלו . ובאותו מקום יפלו הרוגים : {ה} הוי . כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי : ומטה הוא . זעמי . בידם של בני אשור : {ו} בגוי חנף . ישראל : {ז} והוא . סנחרב : לא כן ידמה . שהגזרה מאתי ואני שולחו , ידמה קוויידייר בלע''ז : ולבבו לא כן יחשוב . ששלחתיו על עסקי ממון לשלול ולבוז בז כי בלבבו להשמיד את הכל בגאותו : {ח} כי יאמר וגו' . לכך גבה לבו : {ט} הלא ככרכמיש . כאשר בני כרכמיש שרים ושלטונים כן בני כלנו על כן אם לא כארפד אשר הוא משלטנות חמת שלקחתי מיד ארם ואם לא כדמשק שלקחתי מיד ארם כן עשיתי לשומרון אם לא כארפד חמת דבוק הוא כארפד של חמת לכך נקוד פתח : {י} ופסיליהם . היו מירושלים ומשומרון . מכאן שרשעי ישראל היו מספיקין דמות עכו''ם שלהם לכל האומות סביבותם ואחרי שעובדי פסילי שומרון וירושלים נפלו בידי ולא הצילום פסיליהם כך שומרון וירושלים לא תנצל : {יא} כאשר עשיתי לשומרון וגו' . זאת יאמר לאחר שיכבוש את שומרון : {יב} והיה כי יבצע וגו' . אבל לא היה כמו שדימה אלא מאחר שיגמור הקב''ה את כל מעשהו ונקמתו בישראל ובקצה ערי יהודה ומאותה יראה יכנעו בני ציון וירושלים לשוב אלי אודיע למלך אשור כי לא בכוחו גבר : אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור . על אשר הפרה והרבה גודל לבב מלך אשור להתהלל בכחו על שקר פרי גודל קריישמנ''ס דגרנדיי''א בלע''ז של לב סנחריב : תפארת רום עיניו . על שנתפאר בגאותו , תפארת ונטמנ''ט בלע''ז : רום עיניו . גסות רוחו כעניין שנא' גבה עינים ורחב לבב ( תהלים קא ) : {יג} כי אמר בכח ידי עשיתי . כל גבורתי לא מאת הקב''ה : נבונותי . חכמתי . ועתידותיהם . מעמדם ומצבם : ואוריד הורדתים מגדולתם : כביר יושבים . יושבים רבים , כביר פולשור''ש : {יד} כקן . כקיני עופות הפקר : וכאסוף ביצים עזובות . וכאשר יאסוף איש ביצים עזובות שעזבתם אמם ואין מוחה בידם לכסות עליהם : נודד כנף ופוצה פה ומצפצף . כל הל' הזה נופל בעופות לפי שדימה אותם הגולים לקן צפרים ולביצים עזובות אמר לשון זה לא צפצפו עליה' האב והאם : {טו} היתפאר הגרזן . הקב''ה אומר לא היה לך להתהלל בזאת כי אינך אלא כגרזן שלי ואני החוצב בך נפרע על ידך מאויבי אתה המשור ואני המניפו וכי דרך המשור להתהלל על מניפו משור מייר''א בלע''ז : כהניף שבט את מרימיו . כאלו היה השבט מניף את עצמו ואת יד המרימו והלא אין שבט מניפו אלא האדם : כהרים מטה לא עץ . לא העץ הוא המרים אלא האדם הוא המרים : {טז} ותחת כבודו . תחת בגדיהם יהיו נשרפין , הבגדים הם מכבדים את האדם : יקד יקוד . ישרף שריפה כשריפת אש , ומדרש אגדה כאן פרע לבני שם הכבוד שעשה שם לאביו כשכסה ערות נח אביו שנאמר ( בראשית טז ) ויקח שם ויפת וגו' : {יז} אור ישראל . התורה שעוסק בה חזקיהו תהיה לאש לסנחרב : וקדושו . הקב''ה . ד''א וקדושו צדיקים שבדור : שיתו ושמירו . שריו וגבוריו : {יח} וכבוד יערו וכרמילו . הם רבוי חיילותיו : כרמל . יער גבוה : כמסוס נוסס . לפי שדימה אותם לעצי יער דימה פורענותם לתולעת הנוסר בפיו וטוחן העץ וקורהו סס כמו כצמר יאכלם סס ( לקמן נא ) : כמסוס נוסס . כמגור המגורר : כמסוס נוסס . כמסוס של נוסס שהוא נטחן דק דק שהתולעת טוחן כך היה האפר ושריפת גופן דק , מסוס הוא הנטחן ונופל ע''י תולעת , נוסס הוא התולעת : {יט} ושאר עץ יערו . הנותרים בחיילותיו : מספר יהיו . נחים לספור כי מעט הם ונער יוכל לכתבם ואמרו רבותינו עשרה נשאר מהם שאין לך קטן שאינו כותב יו''ד קטנה : {כ} להשען על מכהו . לסמוך על מלכי מצרי' שהם היו תחלת המציקים להם : {כא} שאר ישוב . השארית שבהן ישובו אל הקב''ה : אל גבור . שהראה להם גבורה בסנחרב : {כב} כי אם יהיה עמך . לחזקיהו אמר הנביא אם יהיה עמך כחול הים השאר שישוב בו למוטב תשטף את כליון החרוץ לבא עליהם ויעכבנו מלבא בצדקה שיתנהג בה : {כג} כי כלה ונחרצה . תראו שהקב''ה עושה ( דין ) ברשעים ותכנעו ותשובו אליו : {כד} לכן . לפי שידעתי שתשובו אליו חזקיה וסיעתו . ( דבר אחר לכן . ל' שבועה לכן באמת ) . כה אמר ה' אל תירא מאשור בשבט יככה . בשבט פיו יחרף ויגדף אתכם על ידי רבשקה : ומטהו ישא עליך . לאיים כדרך שעשה למצרים , ועוד יש לפרש בשבט יככה אשר עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף : {כה} כי עוד . ימים מעט מזער וכלה, הזעם שלי שניתן למטה ביד אשור כמ''ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי : ואפי . שהיה לשבט ישוב , על תבליתם . ל' תבל עשו ( ויקרא כ ) על חירופין וגידופין אשר גדפו נערי מלך אשור אותי : {כו} ועורר עליו . ולעורר עליו : שוט . מכת יסורין : כמכת מדין . שנהרגו בלילה אחת והמלכים שברחו מהם ונמלטו נהרגו עורב בצור עורב כדמפורש בספר שופטים אף זה לאחר שישוב לארצו ימות שם בחרב : ומטהו על הים . ועוד יעורר עליו את מטהו אשר היה על הים בפרעה ובחילו : ונשאו . וטילטלו מן העולם כדרך שנשא את מצרים : {כז} וחובל עול . סנחריב מפני חזקיהו שהיה נוח לדורו כשמן , ורבותינו פירשו מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשיאם לעסוק בתורה כענין שנאמר אשר העתיקו אנשי חזקיהו וגו' ( משלי כה ) : {כח} בא על עית . מונה והולך מסעות שנסע סנחרב ובא על ערי יהודה לבא ירושלים ביום מפלתו . עית מגרון ומכמש רמה גבעת שאול בת גלים לישה ענתות מדמנה גבים . כולן מקומות הן : {כט} לנו . לשון לינה : נסה . ברחה ברחו כולן מפני חיילותיו : {ל} צהלי קולך . להזהיר לעם : הקשיבי לישה . את קול השופר וברחו לכם וכן עניה ענתות : {לא} העיזו . נאספו לברוח , ורבותינו דרשו צהלי קולך וכל המקרא במדרש אחר באגדת חלק והעמידו המסעות על עשר אבל יונתן תירגם את כולן שמות מקומו' : {לב} עוד היום בנוב לעמוד . כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלח' בה היום תכבשנ' וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאו' וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו : הר . בת ציון . להר בת ציון : {לג} הנה האדון . בלילה ההוא : מסעף פארה במערצה . יפשח פארותיו עיקר ענפי אילנותיו : במערצה . במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי''ו כמו פורה דרכתי ( לקמן ס''ג ) וכמו לחשוף חמשים פורה ( חגי ב' ) אלא באל''ף כמו ותארכנה פאורותיו ( יחזקאל לא ) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברנקיי''ר בלע''ז כמו וכלה סעיפיה ( לקמן כז ) וכן בסעיפיה פוריה ( לקמן יז ) : במערצה . בכלי משחית העורץ ושובר אותם : ורמי הקומה . המלכים והשרים : גדועים . אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה : {לד} ונקף . אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל : סבכי היער . הענפים החשובים והגבורים : והלבנון . עובי יערו וכרמילו הן מרבית חיילותיו . באדיר יפול . על ידי מלאך יפלו , ד''א באדיר בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל כמה שנאמ' והיה אדירו ממנו ( ירמיה ל ) :

מלבי"ם על ישעיה פרק-י

{א} החקקים. מניחי הדתות והחקים נקראים מחקקים בכ''מ (דברים לג כא, לקמן לג כב, תהלות ם' ט', קח ט', משלי ח' טו, לא ח'), כי כל דבר שאינו מבורר לכל רק המצווה הדבר יודע טעמו נקרא חק, ולכן נקרא מניח החקים האלה מחוקק. ומכתבים בכבד, מפני שלא כל אחד יודע לזייף השטר רק עושהו ע''י סופרים הבקיאים במלאכת הזיוף לכן הוא פעל יוצא. ובארנו במק''א כי אָוֶן מורה הכח החפשי שלא במשפט, ובא לרוב על השתמשות באונו וכחו זה נגד חברו להעביר דינו. ועמל מציין יגיעת הנפש בדבר נגדיי לה וחטא בערכה, לכן השטרות המזויפות מכנה עמל, כי א''צ לזה און ועצמה, ולהטות מדין דלים מכנה און : {ב} מדין, משפט. דין ומשפט שניהם מציינים ענין הבעלי דינים לפני השופט, כי זה הבדלם מן ריב, שמציין מצות ומריבות הבע''ד בעצמם. וההבדל בין דין ומשפט. הדין, הוא הטענות, או של הבע''ד, או השקפת השופט על טענותיהם זכיותיהם וחובותיהם. והמשפט מציין השקפת השופט על פסק הדין, ובא לרוב בדבר שמשפטו גלוי ומבואר. (עי' תהלות ט ט', קמ יג, איוב לו יז, ומש''ש). ע''כ אמר להטות מדין, ומוסיף גם לגזול משפט המבורר : שללם, יבזו. כבר בארתי למעלה (ח' א') ההבדל בין שלל לבז. ומציין פה בנפול הבעל על ידם, ידמו האלמנות בעיניהם כשלל הנשאר בעצמו מן הנופל במלחמה, ומהם יבוזו עולליהם לעבדים, כבוזז הבוחר מן השלל את הראוי אליו : {ג} יום פקדה, יום מוכן על גמול העון, שנת פקודתם (ירמיה יא כ''ג כ''ח), עת פקודתם (מ''ו נ') : שואה, חשך פתאומי (משלי א'). ועל מי, כמו אל מי, וכן הרמתה על ביתו (ש''א ב') : {ד} כרע, מקור בדמות פעל עבר ענינו לכרוע. ואסיר, כמו אסורים ובא הכלל בל''י כמו ויהי לי שור וחמור : הרוגים יפלו. נטמן מלת אשר, הרוגים (אשר) יפולו : {ה} אפי, זעמי. אף משתתף עם שמות המורים על הקצף. וזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה, ונרדף עם ארה קבה (במדבר כג ז' ח', משלי כד כד). וגדרו, הקללה והגיעול שיגזור הקוצף בעת קצפו, וכן ואיפת רזון זעומה (מיכה ו' י'), מאוסה וגעולה וקללה שורה עליה, ועי' מ''ש (יחזקאל כא לו, תהלות סט כה, עח מט, קב יא) : שבט, מטה. במקום שיציינו ההכאה, יהיה מטה יותר מכאיב משבט (לקמן כד), ואם יציינו המשרה יהיה שבט ציון המשרה (בראשית מט י', במדבר כד יז, תהלות מה ז', עמום א' ה' ח'). ומטה, יציין הנוגשים והשוטרים (מיכה ו' ט', יחזקאל ז' ט') ואמר (יחזקאל י''ט י''ח) מטה עוז שבט למשול, ר''ל שופטים ושוטרים : {ו} בגוי, ועל עם. בארתי למעלה (א' ג') כי בגוי אחד ימצאו כמה עמים, כי עם יציין לפעמים חלק מן הקיבוץ שהוא הגוי : חנף. אין תוכו כברו, אבל לא יעשה רע בגלוי כנ''ל (ט' טז), והבדל בין לשלול ולבוז בארתי למעלה (ח' א') : מרמס כחמר חוצות. זה מובדל מאד ממ''ש (מיכה ז' י'), למרמס כטיט חוצות, כי הטיט הוא האדמה הלחה הנמצאת בבורות ואצל שפת הימים והנחלים, והאדמה הנרפשת בעת הגשמים, ואינו ראוי לכלום, אבל החומר, הוא העפר המתרכך במים ויתקשה באש כאבן, יעשו ממנו לבנים או כלי חרש או החותם, או טיח הבתים, כי יש בו כמה מינים ואינו נרמס דרך השחתה רק דרך תיקון לעשות ממנו כלי, וע' לקמן (מ''א כה) מש''ש : {ז} ידמה, יחשב. הבדל שני הפעלים האלה כהבדל שני הכחות אשר יסתעפו מהם, הכח הדמיוני והכח המחשביי. הדמיוני לוקח ציוריו מן החושים, ומדמה דבר אל דבר לפי משפט החושים ותנאיהם בזמן ובמקום, ויטעה ג''כ בדמיוניו לרוב. והמחשבי לוקח ציוריו מן כחות השכל והבינה המוטבעים בנפש עצמה. אמר, אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך (אסתר ד' יג), ר''ל אל תצייר ממה שאתה שופט בהשגת החוש, כי החוש יכזב לרוב. וכן דמית היות אהיה כמוך (תהלות נ' כא), ר''ל והוא דמיון מתעה, ומזה בא פעל דמה על הערך. אדם להבל דמה, אמר (שופטים כ') אותי דימו להרוג. אבל (אסתר ט') אשר חשב על היהודים לאבדם. כי במעשה הגבעה לא להרגו רצו רק נדמה כן, שאם היה מוחה בידם היה זה סבה לשיהרגוהו. ופה אמר ידמה על הדמיון, שדמהו לשבט, והוא מדמה את עצמו בדמיון וערך אחר. ואמר יחשוב על מחשבתו בפעולותיו ובתכליתם : להשמיד ולהכרית. הכרתה הוא ביטול העצם לגמרי, והשמדה הוא ביטול המקרים שלו, שבעבורו הוא מה שהוא, כמו ביטול הדת, ביטול שם הכבוד, כמו שבארתי זה (ש''א כד, ויקרא כו, לקמן מח יט, כו יד, תהלות לז לח), ופעל להכרית נמשך לשתים, להכרית גוים (להכרית) לא מעט : {י} מירושלם. המ''ם מ''ם היתרון, כמ''ם תבורך מנשים יעל : {יא} אליליה, עצביה. עצבים נקראו על ידי מלאכתם כמו העצב נבזה, ואלילים על ידי ענינם שאין בם ממש, כמו רופאי אליל כולכם, ולכן אלילי שומרון שכבש ידע שאין בם ממש, ושל ירושלים עוד לא כבש, קראם עצבים : {יב} פרי גדל. כמו פרי מחשבותיו, פרי מעלליהם המסובב ע''י גודל לבב אשור : {יג} בכח ידי. המיוחד לידי לא לסבה אחרת, וכן כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל : ובחכמתי כי נבנותי. החכמה לפעמים מקובלת, אבל הבינה רק בכח המבין, עז''א חכמתי אינה מקובלת רק נבונתי בה מעצמי : ועתודתיהם, כמו ועתדה בשדה לך (משלי כד), וגדרו מבין יתר נרדפיו, שמורה הכנה לזמן עתיד שיבא אחר הימים, וחש עתידות למו, כמלך עתיד לכידור : שושתי. כמו שוסתי וגדרו בוזז דרך השחתה, עי' לקמן (מ''ב כב) : יושבים. אינו תואר רק בינוני, היושבים מזמן כביר : {יד} לחיל העמים. כתב הרד''ק שבא הלמ''ד תחת את הפעול כמו הרגו לאבנר. ואינו נכון, כי מציאה עם יד, אינו מציאת הנאבד, רק השגה, אם לא תמצא ידה די שה (ויקרא יב ד', וכן ש''א י' ז', כה ח'), ונקשר בלמ''ד תמיד, כאשר מצאה ידי לממלכות האליל (למעלה פסוק י'), תמצא ידך לכל אויביך (תהלות כט ט'), ומלת לחיל נמשך לשתים, (חיל) כל הארץ אספתי : נדד כנף. יוצא : {טו} הגרזן. כלי ברזל המבקע עצים, נגרזתי מנגד עיניך (תהלות לא) : ומשור, מגרה, וחברו וישר במגרה, מפעלי הכפל ע''מ מעוז : מניפו. מוליך ומביא, וזה ההבדל בינו ובין מרים (עיין לקמן יג א') : {טז} במשמניו. הגבורים, ויהרוג במשמניהם (תהלות עח), כל שמן וכל איש חיל (שופטים ד'), ואמר וישלח רזון בנפשם (תהלות קו). (וע''ל יז ד') : יקד יקד. יקד נבדל מנרדפיו, שגדרו מדורה גדולה במקום מכונס : {יז} אש להבה. להבה גדולה מאש, (כנ''ל ה' כד), וההבדל בין בער, אכל, ע''ל (ט' יז) : {יח} יער. צומח עצים : וכרמל. ישא תנובה, (ע''ל כט יז) : כמסס. לשון המסה כדבר הנמס. נסס, הוא הנושא הנס והדגל, לשון נופל על הלשון : {יט} מספר. מועטים, ואני מתי מספר (בראשית לד) : {כ} שאר ישראל ופליטת בית יעקב. יש הבדל בין יעקב וישראל כמ''ש (למעלה ט' ז'), כי ישראל יבא על גדולי העם ויעקב על הפחותים. גם יש הבדל בין שאר ופליטה, כי שאר הוא הנשאר במקומו, ופליטה הוא הנמלט ע''י ניסה ובריחה למקום אחר. מבואר כי פה יקרא את בני ציון היקרים שאר ישראל, כי הם נשארו במקומם, ופליטת בית יעקב קורא הנצולים מבית אפרים, שהם מכונים בית יעקב לשפלת מדרגתם, או ופליטה כי נסו וברחו, ומוסיף שלא לבד שאר ישראל, כי גם פליטת בית יעקב לא ישען רק על ה' : {כב} כליון חרוץ. חרוץ יאמר על דבר הנגמר בלי השנות, אם חרוצים ימיו ר''ל קצובים, כן משפטך אתה חרצת, ומתאחד עם הוראתו על הכריתה, חריצי הברזל, מורג חרוץ. על כריתת הדין וחתיכתו ובדברי חז''ל חתכו את דינו : {כד} שבט, מטה. המטה עב, והשבט רך, הכאת השבט אינו מסוכן, חושך שבטו שונא בנו, אתה בשבט תכנו (משלי יג כג), ועיין לקמן (כח כז) : {כה} מעט מזער. מעוטא דמעוטא, פחות מן זעיר, זמן קטן מאד : תבליתם, מעשים מגונים, תבל עשו (ויקרא כ') : {כו} שוט. שבט של ארז עב ורך עצי שטים, והכאתו מכאבת מאד, שוט שוטף כי יעבור (לקמן כח) : {כז} סבלו, ועלו. עמ''ש לקמן (יד כה) : {כח} בא על עית. עיר עי, ובנחמיה נקרא עיה (יא לב), ומגרון היה אצל גבע ומכמש (ש''א יד ב') : {כט} מעברה. מעבר מכמש בין שני סלעים מצד א' גבע ומצד אחר מכמש (ש''א יד ד' ה') : הרמה. היתה אצל גבע בנימין (שופטים יט יג, מ''א טו כב). וגבע בנימין אינו גבע הנזכר שהיתה עיר הלוים (יהושע יח כד כא יז) : גבעת שאול. מקום מולדתו ועיר מלכותו (שמואל א' יא ד', טז א') : {ל} בת גלים. היה בחלק יהודה (יהושע טו נט), ונזכר שמואל א' (כה מד) : {לא} מדמנה. (יהושע טו), ויושבי הגבים לא נמצא עוד בתנ''ך : {לב} נב. עיר הכהנים סמוך לירושלים (ש''א כב יא יט) : לעמד. פעל עמד ישמש לפעמים על הפסקת הדבר, והנה הנגע עמד בעיניו, ותעמוד מלדת : ינפף ידו. המליצה תשאיל ידים וכל איברי הגויה גם לעצמים בלתי בעלי איברים, נתן תהום קולו רום ידיהו נשא (חבקוק ג') : {לג} מסעף. בבנין הכבד יורה עקירת הסעיפים, כמו שרש סקל בכבד : פארה. ראש האילן עם ענפים הדקים, שהם נקראים סעיפים, שהם כפאר וכובע עליו. כמו פארי המגבעות : מערצה. כלי כבד וחזק מברזל ששובר ע''י כבדו, ומשתתף עם עריצות על הכח המופלג ועם שבירה. (לד) ונקף. גדרו כריתה או שבירה סביבות מכל צד, ומשותף עם פעל בעל הנו''ן נוקף זית, ועם בעל היו''ד יקיף. וכן תחת חגורה נקפה (למעלה ג'), מנוקף סביב, כמו שתחלה חגור סביב : בברזל. מושך אחר והלבנון (בברזל) אדיר יפול :

חומת אנך על ישעיה י׳

י׳:קע״ד א׳ עוד היום בנוב לעמוד. אמרו רז"ל עדיין נשאר באותו יום מעון נוב עיר הכהנים שהרגם שאול ואז היה חונה סנחריב על ירושלם ללכדה. ונרמז הבל בר"ת היום בנוב לעמוד כי חזקיהו המלך משרש קין וקין חטא שהרג להבל אחיו ועד היום נשאר העון תלוי של קין שהרג להבל. רבינו האר"י זצ"ל: ב׳ ינופף ידו הר בת ציון. בית כתיב וקרי בת. אפשר במ"ש בסנהדרין דף צ"ה מאי עוד היום בנוב לעמוד אמר רב הונא אותו היום נשתייר מעונה של נוב אמרי לי כלדאי אי אזלת האידנא יכלת לה וכו' למחר אייתו לי כל חד מינייכו גולמיה הרג טינא מינה מיד בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וכו' אמר ר"פ היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא. נמצא דאי ביום ההוא שעדיין היה נשאר מעון נוב היה נלחם היה יכול לה. אמנם האלהים עשה שיעבור היום ובלילה בא מלאך והרגם. ודרך הלציי אפשר דזהו רמז הקרי וכתיב הכונה עוד היום בנ"ב בגימטריא דן שעדין נשאר יום זה בפרו"ע פרעו"ת על עון נב. וסנחריב ינופף ידו הר ויבזה ירושלם. ועל ידי זה בת. כלומר בת דינא. ועל כן נשאר בית דבטל דינא: י׳:קע״ו א׳ והלבנון באדיר יפול. אמרו רז"ל דפי' הכתוב על חרבן בית המקדש דלא יהיה אלא על יד מלך וצריך להבין מאי שיאטיה הכא דמיד שנפל סנחריב מזכיר חרבן בית המקדש גם ויצא חוטר וכו' לפום ריהטא נראה דאינו ענין לכאן ואפשר במש"ל דאמרו רז"ל פ' חלק דחזקיהו הע"ה בקש הקב"ה לעשותו משיח וסנחריב גוג ומגוג. ולפי שלא אמר חזקיהו הע"ה שירה קטרגה מדת הדין ונתבטל. ובהכי ניחא כי עוד היום בנוב מיירי במלחמת סנחריב כמשז"ל וכמ"ש בסמוך. ואם חזקיהו הע"ה היה אומר שירה היתה גאולת עולם דהוא משיח וסנחריב גוג ומגוג ונתקן העולם. אך לא אמר שירה ונמשך מזה חרבן הבית ולהכי כתיב והלבנון באדיר יפול שנמשך על שלא אמר שירה. אמנם לא כלו רחמיו ויצא חוטר מגזע ישי:

מצודות ציון על ישעיה פרק-י

{א} החוקקים . ענין כתיבה : {ג} פקודה . ענין זכרון כמו ותפקוד עלי עון האשה ( ש''ב ג ) : ולשואה . ענין חושך כמו אמש שואה ( איוב ל ) : על מי . כמו אל מי : ואנה . איה : כבודכם . כן יקרא העושר וכן עשה את כל הכבוד הזה ( בראשית לא ) : {ד} בלתי . ענינו כמו לא : תחת . במקום כמו שבו איש תחתיו ( שמות יח ) : {ז} ידמה . מל' דמיון ומחשבה : {יב} יבצע . ענין השלמה כמו וידיו תבצענה ( זכריה ד ) : אפקוד . ענין השגחה כמו פקדו נא וראו ( ש''א יד ) : {יג} ועתודותיהם . אוצרותיהם המזומן לעת הצורך והוא מל' התעתדו לגלים ( איוב טז ) שהוא ענין הזמנה : שושתי . כמו שוסתי בסמ''ך והוא ענין בזה ושלל כמו שוסים את הגרנות ( ש''א כג ) : כביר . ענין חוזק כמו כביר כח לב ( איוב לו ) : {יד} כקן . הוא מדור העופות כמו ודרור קן לה ( תהלים פד ) : חיל . ענין צבא העם . ופוצה . ענין פתיחה כמו פציתי פי ( שופטים יא ) : ומצפצף . כן נקרא השמעת קול העופות : {טו} הגרזן . שם הכלי שחוטבים בו העצים כמו ונדחה ידו בגרזן ( דברים יט ) . החוצב . ענין חטיבה ובקיעה ודומה לו וגם יקב חצב בו ( לעיל ה ) . המשור . שם כלי מלא פגימות עשויה לחתוך בה העצים וכן וישר במגרה ( דה''א כ ) : מניפו . מל' הנפה והרמה : מרימיו . עם מרימיו : כהרים . מל' הרמה והגבהה : {טז} משמניו . מל' שמן : רזון . ענין כחשות : ותחת . במקום : יקד . ענין הבער כמו על מוקדה ( ויקרא ו ) : {יז} שיתו ושמירו . מיני קוצים : {יח} וכרמלו . שם כרמל הונח למקום שדות וכרמים וכמ''ש והיה מדבר לכרמל ( לקמן לב ) : כמסוס נוסס . שם התולעת האוכל וטוחן את העץ נקרא נוסס ודומה לו וכצמר יאכל סס ( לקמן נא ) והנטחן עצמה נקרא מסוס : {כב} חרוץ . גזור וחתוך כמו כן משפטך אתה חרצת ( מ''א כ ) : {כג} ונחרצה . נגזרה ונחתכה : {כה} מזער . ענינו כמו מעט וכן זעיר שם ( לקמן כח ) וכפל בשמות נרדפים להמעטת הזמן : תבליתם . ענינו דבר מגונה שאין ראוי לעשותם כמו תבל הוא ( ויקרא כ ) : {כו} ועורר . מל' התעוררות : שוט . ענינו כמו שבט וכן שוט לסוס ( משלי כו ) . ונשאו . מל' משא וטלטול : בדרך . בענין : {כז} סבלו . ענין משא כבד כמו נושא סבל ( מ''א ה ) : שכמך . כתפך . ועולו . הוא ההושם בצואר הבהמה כשהיא חורשת : וחובל . ענין השחתה כמו וחבל את מעשה ידיך ( קהלת ה ) : {כח} למכמש . במכמש ובא הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ומשפטו בכסא וכמוהו רבים : יפקיד . מל' פקדון וגניזה : {כט} נסה . ענין בריחה : {ל} צהלי . ענין השמעת קול גדול וכן צהלו מים ( לקמן כד ) : {לא} העיזו . ענין אסיפה כמו שלח העז ( שמות ט ) : {לב} ונופף . ענין הרמה : {לג} מסעף . ענין ענפים כמו וכלה סעיפיה ( לקמן כז ) ור''ל יסיר הסעיפים וכן ויסקלהו ( לעיל ה ) ורצה לומר הסיר האבנים : פארה . גם הוא ענין ענף כמו ותארכנה פארותיו ( יחזקאל לא ) ועם כי אמר מסעף אמר גם פארה לתוספת באור וכן רתקו בזקים ( נחום ג ) : במערצה . כן שם הכלי המשחית ומשבר והוא מל' בקומו לערוץ הארץ ( לעיל ב ) : ורמי הקומה . ענינם רוממות וגבהות : גדועים . ענין כריתה כמו שקמים גדע ( לעיל ט ) : {לד} ונקף . ענין כריתה כמו כנוקף זית ( לקמן יז ) : סבכי . ענין התאחזות כמו עד סירים סבוכים ( נחום א ) : והלבנון . כן שם יער בא''י :

מצודות דוד על ישעיה פרק-י

{א} הוי . יש להתאונן על החוקקים הם סופרי הדיינים על כי המה חוקקים און ר''ל כותבים דבר שאינו הגון וכשר : ומכתבים . הדיינין עצמם המצוים לסופריהם לכתוב המה יצוו לכתוב דברי עמל : {ב} להטות . מכתבם יהיה סיבה להטות את הדלים מן הדין הראוי להם : ולגזול . להעביר משפט האמת מן עניים : להיות . עי''ז תהיינה האלמנות שללם רצה לומר הרי כאלו הם בוזזים ושוללים את האלמנות והיתומים : {ג} ומה תעשו . כאומר אם אין כח ביד האלמנות והיתומים אבל מה תשיבו למקום ב''ה בעת יפקוד עליכם העון הזה : ולשואה . לעת תבוא עליכם החושך ממרחק וזהו מלך אשור : לעזרה . לעזור לכם : ואנה תעזבו . כשתלכו בגולה איה תעזבו ההון אשר אספתם בגזל הלא לא ישאר לא בן ולא בת : {ד} בלתי כרע . במקום אשר לא כרע כריעת המרבץ שם באותו המקום יהיה אסיר רצה לומר חוץ מארצכם תאסרו : ותחת . ובאותו מקום יפלו הרוגים : ועוד ידו נטויה . להכות בהם בהיותם בארץ אויביהם : {ה} הוי אשור וכו' . יש להתאונן על כי אשור יהיה השבט לעשות בהם אפי להכות ולרדות אותם : ומטה . הזעם מה שאני זועם על ישראל הוא ביד אשור למטה כי עי''ז יכה בהם כרצונו : {ו} בגוי חנף . הם ישראל המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו : עברתי . מה שאני מלא עליו עברה וזעם : ולשומו מרמס . לרמסו ברגל כטיט המושלך בחוצות : {ז} והוא . אבל סנחריב מלך אשור לא ידמה כן כמו שהיא שגזרה היא מלפני : ולבבו וכו' . כפל הדבר במ''ש : כי להשמיד בלבבו . כי חושב בלבבו להשמיד הכל ואף ירושלים כאלו נעשה הנצחון בכח זרועו : ולהכרית . חושב להכרית הכל לבל ישאיר אף מעט : {ח} יחדו . זה כזה כל אחד חשוב כמלך לפי מרבית העם שיש לכ''א : {ט} הלא ככרכמיש . הלא כמו שכבשתי את כרכמיש כן כבשתי את כלנו : אם לא וכו' . האם לא כמו שכבשתי את ארפד אשר היא משלטנות חמת האם לא כמו שכבשתי את דמשק כן אכבש את שומרון : {י} כאשר מצאה ידי . כמו שהשיגה ידי לכבוש הממלכות האלה עובדי האליל והלא פסיליהם חזקים מפסילי ירושלים ומפסילי שמרון וכאומר אם כן כ''ש שאכבוש את ירושלים ואת שמרון : {יא} הלא כאשר וכו' . אשר שיכבוש שמרון בבואו על ירושלים יאמר הלא כאשר וכו' . ולאליליה . כי גם האלילים שבר ולקח עמו לאשור : {יב} כי יבצע . כאשר ישלים ה' את מעשהו להביא חיל סנחריב על ציון וירושלים . אפקוד . אז אשגיח על מה שהפרה והרבה גודל לבב : ועל תפארת . על התפארות גאותו : {יג} עשיתי . כל מה שעשיתי בדבר הנצחון עשיתי בכח ידי ובחכמתי כי אני נבון . ואסיר . באמרם ע''כ גבול מלכות זו וע''כ וכו' וכיון שכבש הכל הסיר הגבולים כי נחשב הכל כמלכות אחת : ועתודותיהם שושתי . שללתי אוצרותיהם : ואוריד . הורדתי היושבים במקום חוזק וחוזר על תחלת המקרא שאומר את כל אלה עשה בכח הזרוע ובחכמה נפלאה : {יד} ותמצא כקן ידי . ר''ל השיגה ידי לצבא העמים כמו שיד כל משגת קן צפור המופקר : וכאסוף וכו' . אספתי אני את כל אנשי הארץ כמו המאסף בצים שעזבם אמם והלכה לה : ולא היה נודד כנף . לפי שדמה הגולים לקן צפור ולביצים עזובות אמר לשון הנופל בעופות שמנדנדים בכנפיהם ופותחים פיהם ומצפצפים בחושבם שבזה ינצלו ור''ל שלא עמד מי למולו למחות בידו : {טו} היתפאר . אמר הנביא וכי מהראוי שיתפאר הגרזן על החוצב בו לומר אני החוצב ולא אתה ר''ל הלא אשור אינו אלא כגרזן ביד האל ולא בכוחו יגבר : אם יתגדל וכו' . כפל הדבר במ''ש : כהניף שבט . כאילו השבט עם מרימיו הניף את השבט רצה לומר אפילו כח שניהם עשתה את ההנפה : כהרים מטה . כאלו המטה הרים וכו' וכפל הדבר במ''ש : לא עץ . הנה באמת לא העץ הוא המרים כי אם האדם הוא המרים ור''ל הנה כן לא אשור הוא בעל הנצחון כי אם המקום שהמשילו : {טז} לכן . בעבור גודל לבבו : במשמניו רזון . ירזה את השמנים שבעמו רצה לומר יאבדו מן העולם : ותחת כבודו . ובמקום שהיה מתכבד בעצמו לתלות הדבר בכח זרועו במקום זה יהיה ללעג וקלס כי תבער הבערה כתבערת אש רצה לומר כל אנשיו ימותו על ידי המלאך המכה בהם כאלו נשרפו באש וכן נאמר בו והיתה לשרפה מאכולת אש ( לעיל ט ) : {יז} והיה אור ישראל . האל המאיר לישראל : וקדושו . הוא האל קדוש ישראל וכפל הדבר במ''ש : שיתו ושמירו . וקראם כן לפי שבהם היה מכאיב העמים כבקוץ מכאיב : {יח} וכבוד יערו . מרבית אנשיו כעצי היער אשר היה מתכבד בהם : וכרמלו . ר''ל בעלי העושר ככרמל הזה שהוא מלא ברכת ה' שדות וכרמים : מנפש וכו' . כי ישרוף גופן ונפשם : והיה . העם ההוא יהיה כהנטחן מן התולעת אשר יטחן בפיו את העצים דק דק ולפי שהמשילם לעצי היער אמר לשון הנופל בהשחתת העצים : {יט} ושאר . שאר העץ הנשאר ביערו ר''ל הנשאר במחנהו : מספר יהיו . יהיו מעט מתי מספר : ונער . אף הנער לא ילאה לכתבם ולפרטם כי מעטים יהיו : {כ} ביום ההוא . כשיראה גדול הנס הזה : על מכהו . על מצרים שהם היו תחילת המציקים להם : באמת . בכל לבב : {כא} שאר ישוב . השארית ישובו ולתוספת ביאור אמר שאר יעקב וכו' רצה לומר השארית מבני יעקב הם ישובו לה' שהראם גבורות באשור : {כב} כי אם וסו' . רצה לומר אף על פי שיהיו מרובים לא ישאר בהם כי אם שארית אשר ישובו לה' כי כליון חרוץ יבוא כנחל שוטף במשפט צדק ואמת כי יהיו ראוים לכליון : {כג} כי כלה ונחרצה . רצה לומר הכלה תהיה נחרצה מה שיעשה ה' בקרב הארץ ולזה ישארו מעט מהרבה : {כד} לכן . לפי שידעתי אשר חזקיה וסיעתו המה ישובו אלי : בשבט יככה . ר''ל לא יעשה בך כלה רק יכה אותך בשבט המכאיב וישא עליך מטהו לאיים ולהפחיד : בדרך . כענין שעשה במצרים שהכאיבו לישראל ואיימו עליהם ולא כלו אותם : {כה} וכלה זעם . הזעם שלי הנתון ביד אשור להיות לו למטה כמ''ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי הנה במעט זמן יכלה הזעם : ואפי . חמתי תשוב על התבל שעשו הם החרופין והגדופין אשר גדפו נערי מלך אשור ורצה לומר החמה תחול עליהם לגמול התבל : {כו} ועורר . ה' יעורר עליו שוט המכה דוגמת מכת מדין בימי גדעון שנפלו בלילה אחד והמלכים שברחו נהרגו עורב בצור עורב וכן כולם כמ''ש בשופטים ולקצר לא זכר אלא אחד מהם ורצה לומר כמוהם יהיה סנחריב אחר שישוב לארצו ימות שם בחרב . ומטהו . חוזר על מלת ועורר לומר שיעורר עליו מטהו אשר היה על הים בפרעו ובחילו : ונשאו . יטלטלנו מן העולם כדרך שנשא את מצרים : {כז} סבלו . המשא שהעמיס סנחריב על שכם ישראל יוסר אז : ועולו . העול שנתן על צוארך יוסר וכפל הדבר במ''ש : וחבל עול . הוא מאמר הלציי על כי הדרך אשר שומן הצואר נשחת מפני העול אמר שיהיה בהפך שתשחת העול מפני השומן ר''ל סנחרב המטיל העול יאבד על ידי חזקיה : {כח} בא על עית . התחיל הנביא להלעיג על סנחריב על שבא במהירות נמרץ לכבוש ירושלים עד שהלך מסעות רבות ביום אחד ואמר שבא על עית ומשם עבר במגרון ובמכמש הניח רוב כלי המלחמה להקל המשא ובחושבו שלא יצטרך לכולם : {כט} עברו . אנשיו עברו מעבר הירדן : גבע . בעיר גבע : לנו . במלון בטוחים מבלי פחד ולא חנו בשדה כדרך אנשי המלחמה : חרדה . אז אנשי הרמה חרדה אחזתם ואנשי גבעת שאול נסו מפחד : {ל} צהלי קולך . רצה לומר המקומות ההם שלחו לאנשי בת גלים לומר אליהם הרימו קול להזהיר להעם למהר לברוח ואתם בני ליש הקשיבו הקול ומהרו לברוח וכן ישמעו העדה העניה אשר בענתות ויברחו גם המה : {לא} נדדה . עדת מדמנה נדדה ממקומה וברחה : העיזו . יחד לברוח : {לב} עוד היום . כ''כ מיהר בהליכתו למען יעמוד בנוב בעוד יום כי משם יכול הרואה לראות את ירושלים : ינופף . כשראה את ירושלים היה מניף ידו עליה בדרך בזיון ולעג כאומר הלא בנקל אכבשנה : הר וכו' : גבעת וכו' . כפל הדבר במ''ש : {לג} הנה האדון . כאומר אבל לא היה כמו שחשב כי הנה האדון ה' כרת ענפיו בכלי המשחית רצה לומר שלח המלאך והכה בהם : ורמי הקומה . האילנות גבהי הקומה נעשה כרותים ר''ל מתו הגבורים : {לד} ונקף . הענפים המסובכים זה בזה יוכרתו בברזל ר''ל חילו הרב יומתו על ידי המלאך : והלבנון . עצי הלבנון יפלו על ידי אדיר וחזק והוא המלאך וכפל הדבר במ''ש לחוזק הענין ולתפארת המליצה :

 

מנחת שי על ישעיהו י״א

י״א:רל״א א׳ ויצא חטר. במקצת ספרים מדוייקים כ"י הטעם ביו"ד וברוב ספר בצד"י: ב׳ מגזע. הגימ"ל בסגול לא בצירי: י״א:רל״ד א׳ והכה ארץ. בס"א דפוס ישן כתוב והכה הטעם בכ"ף ובלא מקף בין שתי המלות וחילופים רבים מצאתי בספרים ובמדוייקים כ"י ודפוסים ישנים במקף והה"א במאריך: י״א:רל״ה א׳ והיה צדק. במקצת ספרים כ"י ודפוסים ישנים כתוב ו היה מלעיל כמשפטו ובספרים אחרים הטעם ביו"ד וכן חשבו ד"ק במכלול שקל פעל עם דומים אחרים שהם מלרע שלא כמנהג: י״א:רמ״א א׳ יוסיף אדני שנית. יש פסוק בין השם לשנית וכמוהו בחגי ב' ויהי דבר ה' שנית אל חגי וטעם אחד לכלם: י״א:רמ״ד א׳ ועפו בכתף. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: י״א:רמ״ה א׳ ים מצרים. במקצת ספרים בפתח ועיין מכלול דף ר"ב משקל פל:

תרגום יונתן על ישעיהו י׳

י״א:רל״א א׳ ויצא חטר. במקצת ספרים מדוייקים כ"י הטעם ביו"ד וברוב ספר בצד"י: ב׳ מגזע. הגימ"ל בסגול לא בצירי: י״א:רל״ד א׳ והכה ארץ. בס"א דפוס ישן כתוב והכה הטעם בכ"ף ובלא מקף בין שתי המלות וחילופים רבים מצאתי בספרים ובמדוייקים כ"י ודפוסים ישנים במקף והה"א במאריך: י״א:רל״ה א׳ והיה צדק. במקצת ספרים כ"י ודפוסים ישנים כתוב ו היה מלעיל כמשפטו ובספרים אחרים הטעם ביו"ד וכן חשבו ד"ק במכלול שקל פעל עם דומים אחרים שהם מלרע שלא כמנהג: י״א:רמ״א א׳ יוסיף אדני שנית. יש פסוק בין השם לשנית וכמוהו בחגי ב' ויהי דבר ה' שנית אל חגי וטעם אחד לכלם: י״א:רמ״ד א׳ ועפו בכתף. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: י״א:רמ״ה א׳ ים מצרים. במקצת ספרים בפתח ועיין מכלול דף ר"ב משקל פל:

מנחת שי על ישעיהו י״א

י״א:רל״א א׳ ויצא חטר. במקצת ספרים מדוייקים כ"י הטעם ביו"ד וברוב ספר בצד"י: ב׳ מגזע. הגימ"ל בסגול לא בצירי: י״א:רל״ד א׳ והכה ארץ. בס"א דפוס ישן כתוב והכה הטעם בכ"ף ובלא מקף בין שתי המלות וחילופים רבים מצאתי בספרים ובמדוייקים כ"י ודפוסים ישנים במקף והה"א במאריך: י״א:רל״ה א׳ והיה צדק. במקצת ספרים כ"י ודפוסים ישנים כתוב ו היה מלעיל כמשפטו ובספרים אחרים הטעם ביו"ד וכן חשבו ד"ק במכלול שקל פעל עם דומים אחרים שהם מלרע שלא כמנהג: י״א:רמ״א א׳ יוסיף אדני שנית. יש פסוק בין השם לשנית וכמוהו בחגי ב' ויהי דבר ה' שנית אל חגי וטעם אחד לכלם: י״א:רמ״ד א׳ ועפו בכתף. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: י״א:רמ״ה א׳ ים מצרים. במקצת ספרים בפתח ועיין מכלול דף ר"ב משקל פל:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן