ישעיה פרק-יט עם מפרשים רבים

{א} מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ: {ב} וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה: {ג} וְנָבְקָה רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים: {ד} וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת: {ה} וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ: {ו} וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ: {ז} עָרוֹת עַל יְאוֹר עַל פִּי יְאוֹר וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ: {ח} וְאָנוּ הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ: {ט} וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי: {י} וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי נָפֶשׁ: {יא} אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם: {יב} אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ וְיַגִּידוּ נָא לָךְ וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ יְהוָה צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם: {יג} נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ: {יד} יְהוָה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ: {טו} וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן: {טז} בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו: {יז} וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו: (ס) {יח} בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת: (ס) {יט} בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיהוָה: {כ} וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי יִצְעֲקוּ אֶל יְהוָה מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם: {כא} וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ: {כב} וְנָגַף יְהוָה אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם: (ס) {כג} בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר: (ס) {כד} בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: {כה} אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל: (ס)

רש"י על ישעיה פרק-יט

{א} רוכב על עב קל . מהרה לשלוח קל מהרה גזרת דברו ליפרע ממצרים : ונעו אלילי מצרים מפניו . לא יהיה להם כח להציל את עמם מיד שלוחיו של אשור וזה שאמר הנביא פורענות מצרים בלשון הזה מה שלא אמר בלשון הזה לשאר אומות מפני שהם למודים ללקות במדה הזאת ועברתי בארץ מצרים ( שמות יב ) ובכל אלהי מצרים ( שם ) ודרך ארץ מייראין את האדם במכה שכבר לקה בה : {ב} וסכסכתי מצרים במצרים . סופו מפרש את תחלתו ונלחמו איש באחיו : {ג} ונבקה רוח . תתרוקן חכמתו כמו ( לקמן כד ) בוקק הארץ : האטים . א' מן השמות של עו''ג : {ד} וסכרתי . כמו וסגרתי , ויש עוד לפרש לשון ויסכרו מעיינות תהום ( בראשי' ח ) אסתמנו ואחבשנו : ביד אדונים קשה . כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפי' יחיד כמו ( שם לט ) אדני יוסף , עד בא אדוניו ( שם ) : ומלך עז . מלך אשור : {ה} ונשתו מים מהים . ונחרבו מים מן הים : ונשתו . ל' השאת והשבר ( איכה ג ) לפי שכל שבח ארץ מצרים ע''י נילוס הוא שאין גשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה אותה דרך יאורי' העשויים בידי אדם לפיכך הוא מדמה פורענות שלה ליובש יאורים . ונשתו מים מהים . ולא יחזיר הים את נילוס לאחוריו וירד נילוס לתוכו ולא יעלה וישקה את מצרים : ונהר . זה נילוס : {ו} והאזניחו . כשהמים מתמעטין הטיט ניכר בהם ונעשין רפש ונזנחין : דללו . במחברת אם דל הוא ( ויקרא יד ) : יאורי מצור . יאורים עמוקים בחריצי מצורי עיירות : קנה וסוף . שהיו גדלים שם מרוב מימיהם : קמלו . כשיבשו היאורים עמדו הקנים מלגדל עוד והם מתייבשים ונופלים ת''י קמלו לא יסקון ובמקום אחר תירגם החפיר לבנון קמל נתר ואומר אני שהוא לשון קציצה שנקצצי' מאליהן מחמת יובשן ונופלין : {ז} ערות על יאור על פי יאור , וכל מזרע יאור וגו' . ערות לשון דבר המעורה ונשרש יפה יפה ודומה לו ( תהלים לו ) רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן וכן חברו מנחם במחברתו זרעים הנשרשים על נילוס ואפי' ע''פ שפתו וכל הנזרעים עליו הכל יבש ונדף : {ח} ואנו . לשון אוני ואבל : הדייגים . הם מצרים שצדין דגים מנילוס שהוא מתפשט ועולה ביאורים רבים העשויין על שפתו על פני ארץ מצרים כולה מה שאין כן בכל הנהרות : חכה . אמ''ו בלע''ז : {ט} עובדי פשתים . זורעי פשתים על הנהר : שריקות . פשתים שסורקין אותן ואורגין מהם מצודות דגים שהן עשויות חורין חורין : חורי . כמו בהמות שדי ( שם ח ) וקרע לו חלוני ( ירמיה כב ) : {י} והיו שתותיה מדוכאים כל עושי שכר . אישקלוש''א בלע''ז כמו ( בראשית ח ) ויסכרו מעינות תהום שסוכרים המים היוצאין חוץ לשפת הנהר ומתפשטים ונעשים אגם מים הנקוים ועומדין במקומן ורבים שם דגים ואמר הנביא שיהו יסודות חפירותיהן מדוכאים ויפלו אגמי השכר שעשו : אגמי נפש . אגמי שבת לשון שבת וינפש ( שמות לב ) שמי האגמים נוחים ועומדים במקום אחד וי''ת דהוו עבדין סוכרא וכנשין מיא גבר לנפשיה : {יא} איך תאמרו . מעתה לפרעה כל איש מכם על עצמו בן חכמים אני ומאח' שיכשל בעצתכם איך תתהללו לפניו לאמר בני חכמים אנחנו אתה בן מלכי קדם : {יג} נואלו . ל' אוילים : נשאו . כמו הנחש השיאני ( בראשית ג ) : {יד} מסך בקרבה . משקה מזג להם בתוכה שעיוה את רוחם לשון מסכה יינה ( משלי ט ) עירוב משקה בחבית עד שמעמידו בטעמו קרוי מסך : עועים . שם חולי של טירוף הדעת : {טו} אשר יעשה ראש וזנב כפה ואגמון . הם החרטומים ואיצטגנינים החוזים בכוכבים שיש ברקיע מזלות וכוכבים המכונים כן ועשויין דוגמת ראש וזנב והם נתונים בתלי ( ס''א בטלה ) ויש לפרש כתרגומו ראש והגמון שלטון ואטרון : {יז} והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא . כשישמעו הנותרים במצרים משבי סנחרב את מפלתו שיפול בארץ יהודה בלא שום מלחמות זרוע בשר ידעו כי יש שכינה בישראל ומושיעם חזק וייראו ויפחדו מפני אדמת יהודה : חגא . לשון שבר ואימה ופחד לשון יחוגו וינועו כשכור ( תהלים קז ) וכן חגוי הסלע ( שיר ב ) : מפני עצת ה' צבאות אשר הוא יועץ עליו . להפילו ביד סנחרב ויהודה ימלט מידו : {יח} ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' . שנינו בסדר עולם אחר מפלתו של סנחרב עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שהביא עמו ממצרים ומכוש בקולרין לפני ירושלים וקבלו עליהם מלכות שמים וחזרו למקומן שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' והלכו ובנו מזבח לה' בארץ מצרים ומקריבין עליו קרבן לשמים לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים , ויש מרבותינו שדרשוהו במסכת מנחות על מזבח בית חוניו בנו של שמעון הצדיק שברח לו למצרים ועשה שם מזבח : מדברות שפת כנען . כישראל שבארץ כנען : עיר ההרס יאמר לאחת . ( ת''י קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון ) ההרס ת''י לשני פנים לשון האומר לחרס ולא יזרח ( איוב ט ) ולשון הריסה וחורבן ומהיכן למדה יונתן מנבואתו של ירמיה שנבא בתחפנחס ושבר את מצבות בית השמש אשר בארץ מצרים ( ירמיה מג ) למדנו שבית שמש שבארץ מצרים ומצבה עתידה ליחרב ומצבות האמורות שם היא מצבה אצל גבולה לה' האמורה כאן ויש לומר שהיתה בית שמש יושבת בגבול מצרים על הספר לכך נאמר אצלה גבולה : {כ} והיה . המזבח לאות ולעד בינם ובין המקום : מושיע ורב . מושיע ושר : {כא} ונודע ה' . יהיה כח גבורתו ניכר להם : {כב} ונגף . לשון מכה הוא : נגוף ורפוא . ואחר המכה יביא להם רפואה : ונעתר להם . ירצה להם : {כג} תהיה מסלה . תהיה דרך כבושה שיהלכו בה תמיד ממצרי' לאשור : ובא אשור במצרים . ת''י ויגיחון אתוראי למצראי : {כד} יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור . לשלום ולברכה לפי שלא היתה אומה חשובה בעולם באותו הזמן כמצרים וכאשור וישראל היו שפלים בימי אחז ובימי הושע בן אלה ואמר הנביא על ידי הנס שיעשה לחזקיהו יגדל שם של ישראל למעלה ויהיו חשובים כאחת מאלו הממלכות לברכה ולגדולה : {כה} אשר ברכו . לישראל : ברוך עמי . ישראל אשר בחרתי לי לעם בהיותם במצרים . ומעשה ידי . הראתי להם בגבורות שהפלאתי באשור וע''י אותם ניסים ישובו אלי ויהיו כאילו עתה עשיתים מחדש והם יהיו נחלתי ישראל ודוגמא זו ת''י :

מלבי"ם על ישעיה פרק-יט

{א} רכב על עב. משתתף עם מליצת בחיר ה' השם עבים רכובו (תהלות קד) : ונעו. יבואר תנועה מחמת יראה, וירא העם וינועו (שמות כ' יח), או תנועת ירידת המעלה והמדרגה, הניעמו בחילך והורידמו (תהלות נט יב), ע''ד ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים : {ב} וסכסכתי. בארתיו למעלה (ט' י') מענין מצור משורש סוך או סכך עיי''ש, והבי''ת של במצרים היא ב' הכלי. ומצרים הראשון הוא שם המדינה, והשני הוא שם אנשי המדינה, ר''ל אנשי מצרים יצורו על מדינת מצרים : {ג} ונבקה. ענין ריקות, כמו הבוק תבוק הארץ (לקמן כד ג') : רוח. כולל רוח העצה והמחשבה החכמה והבינה הגבורה וכל כחות הנפש כמו שבארתי במק''א : אבלע. ענין השחתה (עיין לעיל ג' יב) : {ד} וסכרתי. נמצא מענין סתימה, כל עושי שכר (להלן י'), ובנינו נפעל ויסכרו מעינות תהום, ומענין מסירה ביד אויב בבני פועל, ומשתתף עם פעל סגר שיש בו ג''כ שני ההוראות האלה : קשה, עז. ההבדל אשר ביניהם, עז, מצטרף עם השמות המורים על העזוז והכח והאומץ והגבורה והאון והתוקף. ושם קשה, יצטרף עם השמות שמורה על הקישוי והכובד, חומר קשה, עבודה קשה, קשה לב ואכזר, (בראשית מט ז') ארור אפס כי עז ועברתם כי קשתה, מבואר במ''ש למעלה (יג ט'). אף הוא הכעס היוצא לנקום נקם ולהעניש את החוטא כמדתו, מצייר כי האף הזה עז היא, וידיו רב לו ליסר ולהעניש. ועברה, הוא מה שעובר את הגבול מתוך כעסו לשפוך את חמתו על כל מי שפוגע בדרכו גם על מי שלא חטא, וזה מצד אכזריותו, כי קשתה מאד : {ה} ונשתו. שרשו נשת, ענין העתקה, או הפסד, כמו נשתה גבורתם (ירמיה נא ל') : הים. כן נקרא העומק בו יתקבצו המים הרבים, ולמקוה המים קרא ימים, והעד ים הנחושת אשר עשה שלמה (ע''ל יא ט') : ונהר. נהר, נחל, יאור, יקראו ע''ש התחלפות איכותם, נהר, הוא הנהר המושך, והוא קטן מן הים בעומק אורך ורוחב. נחל, הוא המתפשט ברוחב ואינו עמוק וזועף כנהר. ויאור, הוא קטן משניהם ועקר שמו נלקח ע''ש שעולה ומתמלא ממי גשמים, שנקראים אור, על כפים כסה אור, ולכן נמצא שם זה לרוב על נחל מצרים, מצרים כיאור יעלה, ועלתה כיאור כולה וכו', ולא נמצא רק שתים ושלשה מקומות שם יאור על נהר אחר חוץ מיאור מצרים, כי הנילוס עקר גדלו ממי גשמים, הנובעים מן ההרים הרמים היורדים ממדינת אביסיניאן, ומצאנו על נהר נילוס, שם נהר פעם אחד (בראשית א') שם נחל בכ''מ, וצ''ל כי היה נחל בצורתו, נהר ע''ש התפשטותו ונביעתו (ע''ל ב' א') ונהרו אליו כל הגוים, ושם יאור ע''ש התמלאותו ממי גשמים : יחרב ויבש, ההבדל בין חורב ליובש, ידוע, חורב יאמר בבחינת הלח המתיבש, ויובש אחר שמתיבש, וע''כ אמר יחרב תחלה מלחותו, אח''כ יתיבש לגמרי, ועיין (יהושע ד' כב ומ''ש שם) : {ו} והאזניחו. פעל זנח, נבדל מן פעל עזב נטש, במה שזנח מורה על התיעוב והריחוק לגמרי, וכשבא בהפעיל מורה שעשה בו איזה רושם בל יצלח עוד למלאכתו, כמו וכל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו, כמ''ש חז''ל (ע''ז דף מג) שטמא את הכלים במה ששרת בהם לע''ז, וכן (דה''ב יא) כי הזניחם ירבעם ובניו, ושם (א' כח ט') ואם תעזבנו יזניחך לעד, היינו שיעשה בך רושם ההרחקה, אבל בקל מורה רק התיעוב והשיקוץ שהדבר הנזנח מתועב אל הזונח, במ''ש זנח ה' מזבחו, הלא אתה אלהים זנחתנו, ר''ל הרחקתנו תעבתנו : דללו. פעל דלל, מורה על המעטת איזה דבר, אם על עוני שנתמעט עשרו, אם על חולי שנתמעט בריאת גופו, מדוע אתה ככה דל בן המלך, המעטת הכבוד ידל כבוד יעקב, הנה אלפי הדל במנשה, ר''ל הפחות, ופה ר''ל נתמעטו תחלה מכמותם ואח''כ יבשו לגמרי : יארי מצור. יאורים המכונסים בחפירה לצורך המצור למצוא מים לשתות, וכן לקמן (לו כה). קנה וסוף, סוף הוא מין גומא הגדל על שפת היאור, והיה מצוי בשפת יאורי מצרים, כמ''ש ותשם בסוף על שפת היאור, והוא לח יותר מן קנה. ור''ל לא לבד קנה, אלא גם סוף שלח יותר קמל ונכרת. קמלו, ענין כריתה ע''י יובש, וכן (לקמן לג ט') החפיר לבנון קמל : {ז} ערות. לשון ומתערה כאזרח רענן, התפשטות השרשים והסתבכותם סביב. על יאור, על ידי היאור ובסבתו, כמו אשריכם זורעי על כל מים, על פי יאור, כמו על פי הבאר, על פי המערה, ר''ל במקום התחלת היאור ובשפתו. ולא רחוק הוא לפרש על פי יאור, כמו על פי אהרן ובניו, על פי פרעה, ומוסב למעלה ר''ל בין הזרעים הערות על היאור על פי היאור ופקודתו, דהיינו שגדלו שם מעצמם כאילו היאור צוה להם שיצמחו שם וידי אדם לא עמלו בם, ובין וכל מזרע יאור בידי אדם. נדף, נדחף ע''י הרוח כדבר שנתיבש ונשחק לעפר שהרוח נושאו, כמו אל ידפנו (איוב לב), ולקמן (מא ב') כקש נדף קשתו : {ח} ואנו, ואבלו. ההבדל ביניהם, האונן הוא בלב וזה תיכף במות המת והאבלות הוא בפרהסיא וכן אמר במדרש איכה אנינות מבפנים ואבלות מבחוץ שהוא אחר שנקבר המת שחדל האינון בלב ומתחיל האבלות, וע''כ המליץ פה כי הדייגים בכלל יתאוננו תיכף ביבוש היאור, שנתמעט פרנסתם, ומשליכי חכה לצוד הדגים הגדולים אחד אחד לבדו, הם לא ירגישו תיכף החסרון, כי הדגים הגדולים לא ימותו תיכף, ולהם יתיחס האבילות שהיא אחר שנתישן הצער והורגלו בו. חכה, הוא הברזל הכפוף שבו צדים הדגים הגדולים אחד אחד לבדו ע''י שתוחב הברזל בין לחייו ומושכו מן הנהר, וכן התמשוך לויתן בחכה (איוב מ''ם כה), וכחכי איש גדודים (הושע ו' ט') : מכמרת. היא הרשת הגדולה שמניחים אל המים והדגים מתקבצים בתוכו הרבה בפ''א, ועי' חבקוק (א' טו) שם בארתי זה : {ט} עבדי. נמשך לשנים, עובדי פשתים ועוברי שריקות. ודע שפעל עבד לא מצאנוהו על מלאכת חרש וחושב רק על עבודה כבדה שמשועבד לה, עובד אלהיו, עובד אדוניו, עובד אדמתו, כרמו גפנו וכדומה. ולכן המפרשים פה שריקות לשון מסרק שסורקים הפשתים, או שריקות שצובעים הפשתים, לא ישר בעיני, כי היה ראוי לומר עושי שריקות. והעקר כי שריקות הוא מין פשתים מובחר, מסתעף בגדולו לשריגים רכים רבים, כמו ויטעהו שורק, או כהרד''ק שהמשי המובחר נקרא בערבי אל שורק, ויתכן שהוא מין בוץ המשובח מאד שלבשו אנשי מצרים מקדם הנקרא ביססוס, חורי, הפשתים הלבן ביותר, ואולי הוא המין הנקרא באשכנז (בוימוואללע) שגדל במצרים לרוב והוא לבן ביותר. וי''מ חורי שאורגים בגדים נקובים. ולא רחוק לפרש חורי פעל מענין ולא עתה פניו יחורו (לקמן כט) ומגביל עם ובושו, עובדי פשתים יבושו, והאורגים יהיה חורי, כלימה תכסה פניהם : {י} שתותיה, מבארים היסודות, ויל''פ המיסדים היסודות מענין כי השתות יהרסון, ויותר נראה מענין הזלת המים, וכן בדברי חכמים שותת ויורד : שכר, מענין סתימה כמו ויסכרו מעינות תהום, והוא סמוך אל אגמי נפש לרוב מפרשים, אגמים שמימיהם נחים מלשון שבת וינפש, וי''מ אגמי נפש כמו עגמי נפש בעי''ן, עגמה נפשי לאביון : {יב} אים אפוא. ההבדל בין איה ואיפוא, איה שואל אם העצם פה, כמו איה שרה אשתך, כי צריכה להיות בבית. איה הקדשה היא בעינים, ואיפוא שואל על עצם העומד במקום רחוק ומורכב משתי מלות אי פה, אי המקום שיאמר שם כי פה הוא, איפה הם רועים, איפה לקטת היום. שואל על מקום רחוק : {יג} נשאו. מפרשים לשון הסתה ופיתוי, ומבואר (לקמן לח) ההבדל בין השיא פתה הסית, כי השיא מציין שהמשיא מבטיח את המושא בל ירא מן הרע שדואג מפניו, כי שלום יהיה לו בעשותו הדבר ההוא, ובזה מתאחד עם נשא מלשון רוממות, שמתנשא בלבבו לאמר שלום יהיה לי : פנת שבטיה. כמו ויתיצבו פנות כל העם, (שופטים כ' ב'), הם הראשים המובדלים שבעם : {יד} מסך. ענינו עירוב. ועקר הנחתו על מזיגת היין שמוזגים אותו במים שיהיה טוב לשתיה ומשתתף עם מזג אל יחסר המזג, הזיי''ן מתחלף בסמ''ך והכ''ף בגימ''ל : עועים. בודד בתנ''ך, ולדעתי שרשו עות, שמורה על הערבוב וטרוף הדעת, עוה עוה אשימנה (יחזקאל כא), והוא מן המכופלים שנכפל פ''א ועי''ן הפעל, שמורה על ריבוי הדבר, כמו שעשועים, רק בראשון נשמט ה' למ''ד הפעל שנופל ברוב ובשני נשמט גם הוי''ו אשר גם הוא יפול בנופלים : {טו} ראש וזנב כפה ואגמון, בארתי למעלה (ט) : {טז} וחרד ופחד. ההבדל בין חרדה ופחד, חרדה, היא הבהלה הפתאומית, כמו ויחרד יצחק חרדה גדולה, ויחרד האיש וילפת. ופחד, הוא הפחד המתמיד, ופחדת לילה ויומם, אשרי אדם מפחד תמיד, ותפחד תמיד כל היום. חרדה, היא מן הרע העומד נגד עיניו, חרדה הרמה. ויחרד כל העם אשר במחנה. פחד, הוא מדבר אשר אינו לפניו, כי פחד פחדתי ויאתיני, אשרי אדם מפחד תמיד, ג' הפחד לא יהיה רק מדבר שיש לדאג מפניו שירע, והחרדה יבוא על דבר פתאומי שיחרד האדם לקראתו, ויחרדו זקני העיר לקראתו (ש''א טז ד'), ויחרד אחימלך לקראת דוד (שם כא ב') : תנופת. ההבדל בין הרמה לתנופה ע''ל (י''ג א'), (יז) עצת ה' צבאות. עי' לעיל (ה') בארתי פעל יעץ הנזכר אצל השי''ת, הוא גזרת דינו החרוצה : {יח} ונשבעות לה'. שבועה הנקשרת אל השם שאחריו ביחוס שבו, מורה על השם שבו ישבע שבועתו, אתה נשבעת בה'. שבועה שאחריו יחוס שאליו, מורה שהתקשר אל העצם ההוא לעשות לו איזה דבר בשבועה, כמו אשר נשבע לאבותיך, אשר נשבעת להם בך, להם העצם שאליו נשבע בך, העצם שבו נשבע. ולפ''ז יבואר פה שנשבעו לה' לקיים לו איזה דבר ולא כמפרשים שישבעו בשם ה' : {כ} לאות ולעד, אות מורה על ציון דבר העבר, וקשרתם לאות על ידך, לדעת איזה דבר ולזכרו. ועד מורה על העתיד להעיד בל יעשו איזה פעולה או שיעשהו בהבא מפני העד המעיד ומתרה בם עד הגל הזה ועדה המצבה. ורב שרשו ריב כמו הוי רב את יוצרו : {כא} ועבדו זבח ומנחה, חסר בי''ת השימוש בזבח ומנחה, כמו כי ששת ימים עשה ה'. וכענין גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות וגו' כי ממנו נקח לעבוד את ה' : {כב} נגף ורפוא, לא נמצא רפואה אצל מגפה זולת במקום הזה, כי נגף הוא המכה המביאה המות בהכרח. ונעתר, עתר הוא הריצוי ברוב תחנונים ודברים הרבה. וגדרו רבוי תחנונים ודברים, והנפעל מורה שנעתר ונרצה ע''י רוב דבריהם ובקשתם :

חומת אנך על ישעיה י״ט

י״ט:רס״ח א׳ ונעו אלילי מצרים וכו'. דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ולפי מ"ש רז"ל שלעתיד יתן כח בע"ז שישתחוו לפניו יתברך כדי שיראו האומות שאין בהם ממש ז"ש ונעו אלילי מצרים הגם שהם דומם יתן להם ה' כח שיתנועעו וישתחוו לפניו ובזה לבב מצרים ימס בקרבו. מפרשים: י״ט:רס״ט א׳ וסכסכתי מצרים במצרים וכו'. הנה הדרך המצוי יותר הוא להלחם ממלכה בממלכה ולפעמים ימצא עיר בעיר בממלכה אחת. ועדיין עיר בעיר אפשר יותר מאיש ברעהו שבעיר אחת. אך יותר רחוק הוא איש באחיו ממש. אמר לכו חזו כי אני העושה שישתנה סדר העולם שהמלחמה היותר רחוקה שהיא איש באחיו בה יתחילו ואחריה איש ברעהו ואח"כ עיר בעיר ואח"כ ממלכה בממלכה שהוא הפך סדר העולם. מפרשים: י״ט:רע״א א׳ נאם האדון ה' צבאות. אפשר לרמוז נא"ם גימטריא הויה אדני יחוד קבה"ו והוא המושל בכל וגוזר על מצרים כל האמור בענין: י״ט:רע״ג א׳ קנה וסוף קמלו. יהיו נכרתים מחסרון המים: י״ט:רע״ח א׳ איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני וכו'. שכל אחד יאמר אל פרעה בן חכמים אני וכו'. כלומר שהוא גם כן חכם אלא שאינו מדרך מוסר לומר על עצמו שהוא חכם לכך הוא אומר בן חכמים אני לומר אינו חידוש ואינו שבח לומר שאני חכם מאחר שהחכמה מוחזקת אצלי מאבותי. ודברי רז"ל ידועים: י״ט:רפ״ג א׳ ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וכו'. לפי מה שכתב הרב מהר"ר יונתן ז"ל דשר מצרים נמשל כנקבה לפני ע' שרי א"ה. ולכן בבא יעקב אע"ה למצרים בע' נפש יוכבד נולדה בין החומות והשלימה ע' נפש והיתה כנגד שר מצרים שהיא כנקבה ומשו"ה גזר פרעה וכל הבת תחיון זתה"ד בקצור. אתי שפיר מ"ש יהיה מצרים כנשים. שיהיה מעין דוגמא מהשר שלהם: י״ט:רצ״ב א׳ אשר ברכו ה' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים. אפשר במשז"ל במדבר רבה פ"ג שבזכות אשר נשמרו בעריות נגאלו ממצרים. וידוע דכל גלות מצרים היה לברר ני' הקדושה אשר נפלו שם מאדה"ר. ולכן יצדק מאד דנגאלו בעבור שנשמרו מהעריות דאלו ח"ו היו פוגמים בעריות א"כ במקום להוציא לאור ני' הקדושה היו מוסיפים לאבד שם מחדש ניצוצי הקדושה ולא היה תקומה ח"ו אבל עתה שנשמרו מעריות אהני הגלות להוציא ני' הקדושה אשר שם. וידוע מ"ש בש"ס בסנהדרין פ' ד' מיתות לאמר זו ג"ע וז"ש אשר ברכו ה' צבאות לאמר כי נזהרו בג"ע הרמוז בתיבת לאמר ובזה אמר ה' ברוך עמי מצרים אשר בחר בהיותם במצרים להיות שביררו ני' הקדושה ונשמרו שלא יפלו מחדש וזאת על ישראל הברכה אשר נתברכו מפי עליון ובחר בישראל והפליא לעשות נס בימי אשור דהגם שהיה איזה דבר בישראל עם כל זה הם נחלתו וצאן מרעיתו וז"ש ונחלתי ישראל. א"נ אפשר לרמוז בהקדמה שכתבנו כמה פעמים בדרושים כי בין הבתרים נתן הארץ בתנאי גלות ת' שנה ובמילה נתן הארץ בתנאי קבלת אלהותו ובמצרים היו בגלות במתנת בין הבתרים. וכשלא יכלו לישב עוד רמז להם הקב"ה שיקבלו אלהותו בתנאי המילה כדין שתי שטרות דאי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי וזהו בקצור נמרץ וז"ש אשר ברכו ה' לאמר ברוך עמי מצרים שהקב"ה אמר להם שיקבלו שטר המילה דהארץ בתנאי קבלת אלהותו ויהיו עמו במצרים. כדי שיצאו מהגלות והוא בעצם לאמר ברוך עמי ודוק:

מצודות ציון על ישעיה פרק-יט

{ב} וסכסכתי . ענין בלבול וגרוי כמו ואת אויביו יסכסך ( לעיל ט ) : {ג} ונבקה . ענין רקות כמו הבוק תבוק הארץ ( לקמן כ''ד ) : אבלע . אשחית . האטים . שם ממיני הכשוף הנעשה בנחת ובחשאי והוא מלשון ויהלך אט ( מ''א כ''א ) : האובות . הידעונים . מיני כשוף : {ד} וסכרתי . כמו וסגרתי כי גיכ''ק מתחלף והוא ענין מסירה כמו היסגרוני בעלי קעילה ( ש''א כג ) : אדונים . זהו ענין לשון תפארת ליחיד לומר עליו בלשון רבים וכן אדוני יוסף ( בראשית ל''ט ) : עז . חזק : {ה} ונשתו . ענין העתקה והסרה וכן גיד הנשה ( שם ל''ב ) : יחריב . ענין יבשות : {ו} והאזניחו . האל''ף נוספת כי הוא ענין עזיבה כמו כי לא וזנח ( איכה ג ) . דללו . ענין הרמה כמו דלו מאנוש נעו ( איוב כ''ח ) : מצור . מל' צור וחוזק כי חריצי המים הסביב לעיר הם לה לחוזק וכן ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור ( לקמן ל''ז ) : קנה וסוף . מיני דשאים הגדלים על שפת הנהר כמו כאשר ינוד הקנה במים ( מ''א יד ) וכמו ותשם בסוף ( שמות ב ) : קמלו . ענין כריתה כמו החפיר לבנון קמל ( לקמן ל''ג ) : {ז} ערות . ענינו דבר המעורה ונשרש יפה כמו ומתערה כאזרח רענן ( תהלים ל''ו ) . נדף . ענין כתישה כמו אל ידפנו ( איוב ל''ג ) : ואיננו . ואין לו : {ח} ואנו . מלשון אנינות : הדיגים . הצדים את הדגים : ואבלו . מלשון אבלות : חכה . שם כלי הצדיה עשוי כמחט כפוף וכן תמשוך לויתן בחכה ( שם מ ) : מכמורת . רשת כמו ויאספהו במכמרתו ( חבקוק א ) : אמללו . נכרתו כמו ימולל ויבש ( תהלים צ' ) : {ט} עובדי פשתים . עושי פשתים וכן יכיר מעבדיהם ( איוב ל''ד ) : שריקות . מלשון מסרק והוא שם כלי עשוי לסרוק הפשתן להפרידו ולהשליך הקסמים ממנו : חורי . נקבים וכן סלי חורי ( בראשית מ ) : {י} שתותיה . ענין יסודות כמו כי השתות יהרסון ( תהלים י''א ) : מדוכאים . ענין כתיתה כמו דכא לארץ חיתי ( שם קמ''ג ) : שכר . ענין סתימה כמו ויסכרו מעיינות תהום ( בראשית ח ) : אגמי . כן יקראו מים מכונסים כמו לאגם מים ( תהלים ק''ז ) : נפש . ענין מנוחה והשקט כמו שבת וינפש ( שמו' ל''ב ) : {יא} נבערה . ענין כסילות כמו איש בער לא ידע ( תהלים צ''ב ) : מלכי קדם . מלכי מזרח : {יג} נואלו . ענין אוילות ושטות כמו אשר נואלנו ( במדבר י''ב ) : נשאו . ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני ( בראשית ג ) : והתעו . מי ששוגה בדעתו קרוי תועה והושאל מהתועה בדרך : פנת . דבר החשוב נקרא בלשון שאלה פנה על כי הדרך לשום האבן המובחרת בפנת הבנין להיות נראה משתי הצדדים וכמ''ש אבן וכו' היתה לראש פנה ( תהלים קי''ח ) : שבטיה . מלשון שבט ומשפחה : {יד} מסך . ענין ערבוב ובלבול כמו מסכה יינה ( משלי ט ) שהוא ערבוב המים ביין . עועים . מל' עוות ועקימות : בקיאו . ענינו החזרת המאכל אל החוץ כמו וספק מואב בקיאו ( ירמיה מ''ח ) : {טו} וזנב . תחתיות הדבר קורא זנב ויורה על השפלות : כפה . ענינו ענף כמו כפות תמרים ( ויקרא כ''ג ) : ואגמון . הוא צמח רך והוא הפוך מן גומא וכן הלכוף כאגמון ראשו ( לקמן נ''ח ) : {טז} וחרד . ענין רעדה : תנופת . ענין הרמ' : {יז} לחגא . ענין בקוע ושבר כמו יונתי בחגוי הסל' ( ש''ה ב ) : {יח} ההרס . מל' הריס' ונתיצה : {כ} לאות . לסימן : לוהצים . ענין דחק כמו וגר לא תלחץ ( שמות כג ) : ורב . ענינו גדול וחשוב כמו ורבי המלך ( ירמי' מא ) : {כב} ונגף . ענין הכאה כמו ונגפו אשה הרה ( שמות כא ) : ונעתר . הוא ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת ( יחזקאל ח ) ור''ל יקבל מרבית תפלתם ויתרצה להם וכן ונעתור להם ( דה''א ה ) : {כד} שלישיה . מל' שלש או יתכן שהוא מענין ממשלת ונסיכות כמו ומבחר שלשיו ( שמות טו ) :

מצודות דוד על ישעיה פרק-יט

{א} רוכב וכו' . רצה לומר מהרה ישלח דברו להפרע מהם : ונעו . תנועת החרדה והרתת : בקרבו . בתוך הגוף : {ב} וסכסכתי . אעשה בלבול ותגר ביניהם ונלחמו זה בזה : ממלכה בממלכה . ממלכות רבות היו בארץ מצרים : {ג} ונבקה . תתרוקן רוח השכלי אשר בקרבו ואשחית עצתו ולא ייעצו בחכמה והוא כפל ענין במ''ש : ודרשו וכו' . כראותם שכלתה עליהם הרעה ידרשו אל האלילים וכו' וכאומר הנה יהיו עסוקים בדברי הבאי : {ד} וסכרתי . אמסרם ביד אדון קשה והוא מלך אשור : ומלך עז . כפל הענין במ''ש : {ה} ונשתו . מי הים יסור ויעתק ממקומו ולא יוכלו להביא לה בר ומזון דרך אניה בלב ים : ונהר . הנילוס יחרב מימיו ולא ישקה שדותם והאדמה לא תצמח ויכלו ברעב ולפי שכל שבח מצרים הוא מה שהנילוס עולה ומשקה שדותם המשיל חרבנה אל יבושת המים : {ו} והאזניחו נהרות . נהרות מצרים יעזבו מימיהם : דללו וכו' . המים אשר בהיאורים העמוקים הנקווים בחריצי מצורי העיירות הורמו ממקומם ונסתלקו ונשאר מקומם יבש : קנה וסוף . הגדלים על שפתי היאורים יכרתו מחסרון המים : {ז} ערות . העשבים הנשרשים ונאחזים על היאור וחוזר ומפרש על פי יאור ר''ל על שפת היאור : וכל מזרע יאור . הזרעים הנזרעים בידי אדם על שפת היאור : יבש . כ''א יתייבש ויכחש ולא יהיה בעולם : {ח} ואנו הדיגים . הרגילים לצוד את הדגים יתאוננו כי כשיחרב המים לא ימצאו דגים : כל משליכי . כל הרגילים להשליך ביאור כלי צדיה לצוד הדגים יתאבלו והפורשים רשתות ע''פ המים נכרתו וכפל הענין במ''ש : {ט} ובושו וכו' . העושים מלאכתם בפשתים לסרקו במסרק ואורגים רשתות העשויים חורים חורים יחפרו ויבשו כי לא יהיה עוד צורך במלאכתם : {י} והיו שתותיה מדוכאים . דרך ציידי דגים לסתום בפני המים המתפשטים ויוצאים משפת הנהר שלא ישובו למקומם והמים המתפשטים נעשים אגמים נחים ועומדים במקומם ובהם צדים הדגים ולזה אמר ושתחרב היאור ידוכאו יסודי הסתימות של כל העושים סתימה להיות אגמי נפש כי הואיל ואין מים אין עוד צורך בהסתימות ההם : {יא} אך אוילים . החכמה הלכה משרי צוען ונשארו אך אוילים : חכמי יועצי פרעה . החכמים אשר ביועצי פרעה ייעצו עצה נבערה וכסילות כי לא הועילו בעצתם להציל עצמם : איך תאמרו . כל אחד מהם היה משתבח עצמו לפני פרעה ואמר אני בן חכמים והחכמה מוחזקת בידי מאבותי : בן מלכי קדם . אבותי היו מלכי קדם אשר שם נמצא הכישוף וידיעת שמות הטומאה : {יב} אים אפוא . כאלו לפרעה יאמר איה הם ואיה פה חכמיך ויגידו לך עתה במה תנצל : וידעו . יתחכמו לדעת מה יעץ ה' וכו' להיות נשמר מהעצה היעוצה : {יג} נואלו . שרי צוען נעשו אוילים ושרי נוף נפתו בהסתת חכמים והיועצים בעצתם הנבערה : והתעו . השרים התעו את העם היושב במצרים אשר היא ראש הממלכה כי השרים הבטיחו את העם בדברי היועצים לאמר שהם יהיו המנצחים במלחמה : {יד} ה' מסך . המקום ערבב ובלבל בהם רוח עוות ועקום ר''ל בלבל דעתם בענין תכסיסי המלחמה : והתעו . היועצים והשרים התעו את מצרים בכל הדברים כמו השכור אשר יהיה נתעה בעת יקיא מאכלו בעבור רוב השכרות אשר לא ידע אז מה לעשות : {טו} ולא יהיה . לו שום תועלת בכל מעשה אשר יעשה הן הראש הן הזנב ר''ל לא יצליחו לא במעשה הראשים ולא במעשה הפחותים : כפה ואגמון . ר''ל במעשה החזק ולא במעשה החלש וכפל הענין במ''ש : {טז} כנשים . תשושי כח ורכי לבב כנשים : מניף עליו . להכותו בו : {יז} אדמת יהודה . ר''ל השכינה השורה באדמת יהודה תהיה למצרים לשבר רוח ופחד לבב : כל אשר . ר''ל כל זמן אשר המזכיר יזכיר אותה אליו יפחד : מפני עצת . כי בעת שכבש סנחריב את מצרים חשב שבמקרה באה אבל כשיראה שנפל סנחריב סביב ירושלים ע''י המלאך המכה בהם ישכיל לדעת שהיתה בעצת ה' אשר יעץ עליו להפילו ביד סנחריב : {יח} שפת כנען . לשון הקדש : ונשבעות וכו' . כי מעתה יאמינו בה' ויקבלוהו לאלוה : עיר ההרס . ר''ל יסכימו ביניהם שאם אחת מהערים ההם תשוב מאחרי המקום שיאמר עליה עיר ההרם ר''ל שיעמדו עליה ויהרסוה : {יט} מזבח וכו' . כי מצרים יקריבו קרבנות לשמים : ומצבה . מזבח מאבן אחת : {כ} לאות ולעד . המזבח יהיה לאות ולעד בארץ מצרים שהמה עובדים לה' ואם יצעקו לה' וכו' ישלח להם מושיע והמושיע יהיה גדול ונכבד והוא יצילם מיד הלוחצים : {כא} ונודע . יהיה ניכר למצרים : וידעו . והמה יתנו לב לדעת : זבח ומנחה . בזבח ובמנחה : ושלמו . את נדרם : {כב} ונגף . כאשר יחטאו לו ינגוף אותם אבל לא תתמיד כי מיד אחר הנגיפה ירפאם ר''ל לא יאריך להם עד שתתמלא סאתם וינגפו מבלי תקומה כי לטובתם יפרע מהם מעט מעט : ושבו . כאשר יעשו תשובה יתרצה להם ויקבל עתר תפלתם וירפאם : {כג} תהיה מסילה . דרך כבושה תהיה מזה לזה כי מרוב אהבה ואחוה ירבו לבוא אלה באלה : את אשור . מצרים יעבדו עבודת המקום עם אשור כי המה יכירו עוד יותר מפלאות ה' כשהכה בהם מלאך ה' : {כד} שלישיה . שלישית תהיה לה באמונת האל , או שתהיה מושלת על מצרים ועל אשור . ברכה . כל השלשה יהיו ברכה בקרב הארץ שתהיה להם ברכה יותר מכל האומות : {כה} אשר ברכו . אשר כל אחד משלשתן ברכו ה' ויאמר ברוך עמי מצרים ר''ל ברוך הוא על ששב להיות עמי להאמין בי : ומעשה ידי . חוזר על מלת ברוך לומר ברוך מעשה ידי אשור ר''ל ברוך הוא על אשר הכיר שמה שעלתה בהם היה מעשה ידי ולא במקרה : ונחלתי ישראל . גם זה חוזר על מלת ברוך לומר ברוך נחלתי ישראל ר''ל ברוך הוא על אשר מעולם הוא נחלתי ומאמין בי :

 

מנחת שי על ישעיהו כ׳

כ׳:שע״ו א׳ סרגון. הסמ"ך בפתח בכל ספרים מדוייקים ובעל רב פעלים כתבו בקמץ רחב על משקל דרכון וכן מצאתי באיזה ספר: כ׳:שע״ט א׳ וחשופי. הפ"א בפתח ובקצת דפוסים בצירי והוא טעות חשוף ומגולה:

תרגום יונתן על ישעיהו י״ט

כ׳:שע״ו א׳ סרגון. הסמ"ך בפתח בכל ספרים מדוייקים ובעל רב פעלים כתבו בקמץ רחב על משקל דרכון וכן מצאתי באיזה ספר: כ׳:שע״ט א׳ וחשופי. הפ"א בפתח ובקצת דפוסים בצירי והוא טעות חשוף ומגולה:

מנחת שי על ישעיהו כ׳

כ׳:שע״ו א׳ סרגון. הסמ"ך בפתח בכל ספרים מדוייקים ובעל רב פעלים כתבו בקמץ רחב על משקל דרכון וכן מצאתי באיזה ספר: כ׳:שע״ט א׳ וחשופי. הפ"א בפתח ובקצת דפוסים בצירי והוא טעות חשוף ומגולה:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן