ישעיה פרק-יח עם מפרשים רבים

{א} הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ: {ב} הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי גֹמֶא עַל פְּנֵי מַיִם לְכוּ מַלְאָכִים קַלִּים אֶל גּוֹי מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט אֶל עַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ: {ג} כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ: (ס) {ד} כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי (אשקוטה) אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר: {ה} כִּי לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם פֶּרַח וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז: {ו} יֵעָזְבוּ יַחְדָּו לְעֵיט הָרִים וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְקָץ עָלָיו הָעַיִט וְכָל בֶּהֱמַת הָאָרֶץ עָלָיו תֶּחֱרָף: (ס) {ז} בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַיהוָה צְבָאוֹת עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט וּמֵעַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ אֶל מְקוֹם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת הַר צִיּוֹן: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-יח

{א} הוי ארץ צלצל כנפים . ת''י דאתן לה בספינון מארעא רחיקא וקלעיהון פריסן כנשרא דטאיס בכנפוהי , אני אומר לפי שהן שרוין במזרח והארץ חמה העופות נאספים שם והיא מצולצלת בכנפי עופות ונבואה זו על אוכלוסי גוג ומגוג כענין שנא' ( ביחזקאל לח ) פרס כוש ופוט אתם : {ב} לכו מלאכים קלים . לראות אם אמת הוא שחזרו ישראל למקומ' אשר הוא ה' גוי ממושך וממורט אל עם אשר הוא היה נורא בחזקתו : מן הוא והלאה . מן היום אשר נבחר לעם והלאה : גוי קו קו . שנפרע בו בעונו מדה במדה וניתן למבוסה , ד''א קו קו ל' קיא סחי ומאוס ( איכה ג ) : נהרים . מושלי כוש ונוף : {ג} כל יושבי תבל וגו' . אינכם צריכים לשלוח צירים על כך כי כנשוא נס הרים תראו בהקבץ הגליות וכתקוע שופר תשמעו : {ד} אשקטה . מתשלום שכרו של גוג אפנה מכל עסקי ואביטה במכוני להטיב לו : כחום צח עלי אור . יאיר ויבהיק לו כחם השמש צח על ירק כמו ללקט אורות ( מלכים ב' ד ) . כעב טל . שהקוצרים מתאוים לו להשיב נפש בחם קציר : {ה} כי לפני . בישול קצירו של עמלק ושל גוג טרם תמלא תאותו וסברו שהוא זומם לכלות את אחיו : כתם פרח . שלו ויתקרב להתבשל תבואה במלילותיה ולהיות פגי נצה של גפנה בוסר וגומל נגמל להיות גסים כפול הלבן , הוא בוסר הוא גירוע : וכרת . הכורת את זלזלי הגפן הם הזמורות והשריגים : במזמרות . שרפ''ש בלע''ז : ואת הנטישות . הם עיקרי הגפנים שקורין ציפ''ש בלע''ז : התז . כרת וקצץ כלומ' יהרוג השרים והשליטים של גוג וחיילותיו ועוזריו : {ו} יעזבו יחדו . פגריהם : לעיט הרים . לעוף הרים : וקץ עליו . כל ימות הקיץ : תחרף . כל ימות החורף מכאן אמרו משפט גוג לעתיד לבוא שנים עשר חדש :

מלבי"ם על ישעיה פרק-יח

{א} צלצל כנפים. על רוב האניות אשר בה, או לרוב העופות המתאספים שם כמו שהוא בארצות החמים : {ב} צירים. ההבדל בין ציר ובין מלאך, המלאך רק שליח להגיד דבר למי שנשלח אליו, והציר הוא הסובב ממקום למקום וצריך הוא להחזיר תשובה לשולחיו, ציר נאמן לשולחיו (משלי כה) צריך להחזיר תשובה, וציר בגוים שולח (עובדיה א') סובב מגוי לגוי, ומשתתף עם הדלת תסוב על צירה (משלי כו יד), רגל הדלת הסובב לחוץ ולפנים : גוי, עם. בארתי הבדלם למעלה (א' ד'), ור''ל תקיף מצד קבוצם, ונורא מצד מלכותם : ממשך. מורה המשכת המחנה ברבויה, ומשכת בהר תבור (שופטים ד' ו'), וימשוך האורב (כ' לז) : ומורט. מליצה על גבורתם כי חרבם הוחדה וגם מורטה (יחזקאל כא יד) : קו קו. הראשון פעל והשני שם, שמדדו ארצו וחלקוהו בקו, ובסס כל אחד את חלקו : {ג} ישבי, ושכני. בארתי למעלה (יג כ') ישיבה בקביעות, ושכונה דרך עראי, ותבל, הוא הישוב שם יושבים, ובארץ, שאינו מיושב רק שוכנים : {ד} צח. פעל, חום המיבש : אור. הוא המטר הגדול הסוחף עיין למעלה (ה' ל') וצח הוא יותר מיבש כנ''ל (שם יג) : {ה} פרח, נצה. יש אילנות שהפרח קודם להציץ כמו השקדים ודומיהם, וע''כ תמצא במטה אהרן ויוצא פרח ויצץ ציץ, ומזה המין מדבר פה במליצתו, ויש אילנות שהנץ יוקדם להפרח, וע''כ אמר לקמן (כז) יציץ ופרח ישראל : בסר גמל. גומל של בוסר הם ענבים שלא נתבשלו עדיין, אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה : הזלזלים. לא נמצא לו ריע, ולפי ענינו מבואר שהוא הענפים הזרים שהבריכו במין אחר שזוללים וחומסים ליחות האילן, מלשון זולל וסובא, או שמזילין מיץ האילן, ושד שמנו, מלשון יזל מים מדליו : הנטישות. הענפים מתפשטים ברוחב חוץ מגבולם שצריך לקצצם : {ו} עיט. הוא העוף הדורס : בהמת. י''מ חיות כי הבהמות אין אוכלות בשר, ויתכן שתפס בהמות לפי המשל, שמדבר בהזלזלים וזמורות שזה מאכל בהמות, ודרך העיט לאכול ענפים דקים בקיץ, והבהמות בקיץ תרעינה על נאות דשא רק בחורף אוכלות ענפים דקים ולחים :

חומת אנך על ישעיה י״ח

י״ח:רס״ד א׳ הוי ארץ צלצל כנפים. זה יאמר על האומות הרחוקות הבאות עם גוג ומגוג להלחם בישראל שנאספו לארץ ישראל וירושלם על ידי משיח בן יוסף וקודם שיבא משיח בן דוד יהיה מלחמת גוג ומגוג שיבא עם האומות אשר מעבר לנהרי כוש וישלח גוג שלוחים לשמוע אם אמת הדבר שנאספו ישראל מד' פינות העולם ויתקנאו בהם: י״ח:רס״ה א׳ אל גוי ממושך ומורט. כי עד עתה ישראל היו מבוזים ואחר שמשכם גוי להגלותם בא אחר ומשכם מידו וז"ש ממושך דכמה זמני משכוהו גברי ומורט שכלם הוי בוזזים וממרטים שער"א דגופא רמז ששללו ממונו וחילו: ב׳ אל עם נורא מן הוא והלאה. כי מיום היותו לעם נראו בו נוראות כי כשהיו במלכותם היו בתוקף הצלחה ובגלותם ה' עמם למלטם שלא יכלו וכמה נסים ונפלאות נעשו להם בגלותם: ג׳ גוי קו קו ומבוסה. גוי אשר תמיד מקוה לאלהיו אפילו כשהוא שפל הנה נדר"ס על ידי גוים תמיד הוא מקוה לישועה: י״ח:רס״ו א׳ כל יושבי תבל וכו'. כלומר אינכם צריכים לשלוח שלוחים כי יהיה מפורסם כנשוא נס וכתקוע שופר: י״ח:רס״ז א׳ אשקוטה ואביטה במכוני. אפשר לרמוז דבגאולה העתידה יתגלו ן' שערי בינה וימחו ת' איש דעשו סטרא אוחרא כמו שכתבנו בעניותנו בכמה דוכתי שהגידו להרב הגדול מהר"ר אברהם ז"ל אב"ד דקהל קדוש בריסק בחלום דפי' קדוש הוא דיחוד דו מבטל ק"ש דעשו. וזה רמז אשקוטה גימטריא ת' ועוד מספר אהיה שהוא בבינה. ואפשר לרמוז ואביטה במכוני שהשכינה צריך להקימה וכן מכוני גימטריא אדני בריבוע וא"ש ההי"ב ולפי פשוטו ואביטה במכוני הוא בית המקדש שהוא חרב וצריך לבנותו בני"ן עדי ע"ד ב"ב: ב׳ כחום צח עלי אור וכו'. פי' כמו שצריך המטר והשמש שאם לא היה המטר מה יועיל השמש לצמוח האדמה. וכן היה צורך הגלות לזכך ולטהר ישראל שיהיו אחר היסורין והגלות מוכנים לקבל אור השמש ויגז שלוי"ם שלוה והשקט לעבוד ה'. מפרשים:

מצודות ציון על ישעיה פרק-יח

{א} הוי . הוא ענין קריאה : צלצל . מל' צל : {ב} צירים . שלוחים כמו וציר בגוים שולח ( עובדיה א ) : גומא . מין עץ הקל לשוט על המים וכן תיבת גומא ( שמות ב ) : מלאכים . שלוחים : ממשך . מלשון משיכה . ומורט . ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי ( עזרא ט ) : והלאה . ולהלן : קו . מלשון תקוה : ומבוסה . ענין רמיסה ודריסה כמו יבוס צרינו ( תהלים ס ) : בזאו . בזזו ובא האל''ף במקום אות הכפל וכן ימאסו כמו מים ( שם נ''ח ) ומשפטו ימססו : {ג} נס . כלונס ארוך : {ד} אשקטה . ענין מנוחה : ואביטה . מל' הבטה והשגחה : במכוני . מלשון הכנה : צח . ענין זוהר ובהירות כמו צחו מחלב ( איכה ד ) : אור . ענינו מטר כמו יפיץ ענן אורו ( איוב ל''ז ) : {ה} כתם . ענין השלמה : ובוסר . כן נקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו אבות אכלו בוסר ( ירמיה ל''א ) : גומל . ר''ל תגדל מעט מעט והושאל מלשון הילד הנגמל משדי אמו שמרגילין אותו לאכול מעט מעט : נצה . הוא כענין פרח וגדול ממני וכן נאמר והיא כפורחת עלתה נצה ( בראשית מ' ) : הזלזלים . הם יונקות הגפנים הרכים : במזמרות . שם הכלי שכורתים בו הומורות וכן ומזמרותיכם לרמחים ( יואל ד' ) : הנטישות . כן יקראו הענפים הגדולים המתפשטים אנה ואנה והוא מל' וינטשו בלחי ( שופטים ט''ז ) וכן הסירו נטישותיה ( ירמיה ה ) : הסיר . מלשון הסרה : התז . ענין כריתה וחתוך ובדרז''ל התיז את הראש ( חולין ל ) : {ו} לעיט . שם עוף דורס וכן וירד העיט ( בראשית ט''ו ) : וקץ . מלשון קיץ : תחרף . מלשון חורף : {ז} יובל . יובא : שי . מנחה ודורון כמו יובילו שי למורא ( תהלים ע''ו ) :

מצודות דוד על ישעיה פרק-יח

{א} הוי ארץ . כאלו קורא אליהם ואומר אתה ארץ אשר הצל רב בך מקלעי הספינות הפרושים ככנפי העופות : אשר מעבר . אשר הארץ ההיא יושבת מעבר נהרי כוש : {ב} השולח . אשר ישלח שלוחים דרך הים ללכת בספינות מעצי גומא הקלים לשוט ע''פ המים : לכו . וכה יאמר אתם מלאכים ההולכים בקלות ובמרוצה לכו אל גוי ממשך וכו' וזה יהיה בימי המשיח כשישמעו שחזרו ישראל לארצם ישלחו שלוחיהם אליהם לדעת אם האמת כן הוא : ממשך ומורט . אשר מאז היו נמשכים בידי האומות ומרטו שער ראשם וזקנם במשכם : אל עם נורא . אשר נראה בהם מעשים נוראים : מן הוא והלאה . מן היום אשר היה לעם והלאה : גוי קו קו ומבוסה . בכל זמן גלותם היה מקוה לה' וחוזר ומקוה ועם כי היה נדרס ונרמס ברגלי כשדים : אשר בזאו . אשר העובדי כוכבים בזזו את ארצם ורמסוהו ברגליהם : {ג} כל יושבי תבל . כאלו יאמר להם מה לכם לשלוח ולדעת אם האמת כן הוא הלא כל יושבי תבל בעיניכם תראו החזרת ישראל כאשר יראה נשיאת הנס על ההרים ובאזניכם תשמעו הדבר כאשר ישמע תקיעת השופר : {ד} אשקטה . לפי שנאמר למען ציון וכו' לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה ( לקמן סב ) לזה אמר כשיצא כנוגה צדקה ויגאלו אז אשקטה ואביטה בבית המקדש המכון לשבתו להטיב לה : כחם צח . כמו חום צח וברור שהוא לטובה כשבא על המטר וסמוך לה כי אז תצמח האדמה וכמ''ש מנוגה ממטר דשא מארץ ( ש''ב כג ) : כעב טל . כעב המביא טל בחום הקציר כי בעבור החום שבעת הקציר יתאוו הקוצרים להקר נפשם בקרירות הטל שאינו מזיק לקציר כמו המטר : {ה} כי לפני קציר . לפני בוא עת הקציר : כתם פרח . כשיתם הפרח ויהיה קרוב להתבשל : ובוסר גומל יהיה נצה . ר''ל כשיהיה הנץ בוסר הנגמל מעט מעט עד שיתבשלו הענבים מכל וכל : וכרת . אז יכרות הכורת את יונקות הגפנים הרכים במזמרות ואת הענפים הגדולים יסיר בהכרתה וזה משל על גוג ומגוג לומר כשיהיו קרובים לגמר הצלחתם עד שיכבשו ירושלים ויצא חצי העיר בגולה אז יצא ה' ונלחם בגוים ההם ויאבדם בשצף קצף : {ו} יעזבו יחדו . כולם יחדיו יהיו נעזבים לעופות המצוים בהרים וכו' : וקץ . העופות ישכנו עליהם בימי הקיץ והבהמות בימי החורף ויאכלו מבשרם וישתו מדמה : {ז} יובל שי . יובא דורון את עם ישראל שהיה עם ממשך ומורט ומעם נורא יובא דורון מהעם אשר נראה בהם מעשים נוראים מן היום אשר היה לעם והלאה וכפל הדבר במ''ש : גוי קו קו . אשר בכל ימי גלותם היה מקוה לה' וחוזר ומקוה ועם כי בזזו את ארצו ורמסוהו ברגליהם : אל מקום . ההבאה תהיה אל המקום אשר נקרא שמה שם ה' צבאות והוא הר ציון וכן נאמר והביאו וכו' מנחה לה' וכו' על הר קדשי ( לקמן סו ) :

 

מנחת שי על ישעיהו י״ט

י״ט:שנ״ד א׳ ימשל בם. השי"ן בקמץ לבד: י״ט:שנ״ו א׳ קנה וסוף קמלו. כתב בעל ערוגת הבשם בפ"ג מספרו שהלמ"ד דגושה וכן מצאתי בס"א כ"י אמנם בשאר ספרים רפה: י״ט:שנ״ז א׳ על פי יאור. ליכא למיחש על מאן דמספקא ליה אי כתיב ועל פי בוא"ו דדין הוא חד מן י"ח פסוקי דאית בהון על על וחדה מלה באמצע וסימנהון במלכים ב'וט"ז: ב׳ יבש נדף. במקצת ספרים ייבש בשני יודי"ן: י״ט:שנ״ח א׳ ביאור חכה. עעין מ"ש בזכריה י': י״ט:שנ״ט א׳ וארגים חורי. עיין בשמואל ב' כ"א: י״ט:ש״ס א׳ כל עשי שכר. כל לשון שכירה כתיב סמ"ך בר מן דין כתיב שי"ן: י״ט:שס״ג א׳ נשאו. בשי"ן ימנית מלשון הנחש השיאני: ב׳ התעו את מצרים פנת. במקצת דפוסים אחרונים כתוב והתעו בוא"ו בראשית המלה ואינם אלא טועים אבל והתעו את מצרים בכל מעשהו שבסמוך הוא בוא"ו: י״ט:שס״ז א׳ לחגא. החי"ת בקמץ חטוף מפני דגשות הגימ"ל: י״ט:שס״ח א׳ עיר ההרס. בה"א לא בחי"ת כמו שנמצא באיזה ספר וכן נמנה במסרה גדולה בשטה מן ל"א קריין ה' וכל חד וחד לית דכותיה והכי איתא בשילהי מנחות מאי עיר ההרס כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון ומאי משמע דהאי הרס לישנא דשימשא הוא שנאמר האומר לחרס ולא יזרח וגו' (איוב ל"ט) ע"כ. וכן הוא בתרגום יונתן ורש"י כתב תרגם יונתן לשני פנים וכו' ועיין מ"ש בדברי הימים ב' ל"ג על ויעתר ובסוף יחזקאל על יעבדוהו:

תרגום יונתן על ישעיהו י״ח

י״ט:שנ״ד א׳ ימשל בם. השי"ן בקמץ לבד: י״ט:שנ״ו א׳ קנה וסוף קמלו. כתב בעל ערוגת הבשם בפ"ג מספרו שהלמ"ד דגושה וכן מצאתי בס"א כ"י אמנם בשאר ספרים רפה: י״ט:שנ״ז א׳ על פי יאור. ליכא למיחש על מאן דמספקא ליה אי כתיב ועל פי בוא"ו דדין הוא חד מן י"ח פסוקי דאית בהון על על וחדה מלה באמצע וסימנהון במלכים ב'וט"ז: ב׳ יבש נדף. במקצת ספרים ייבש בשני יודי"ן: י״ט:שנ״ח א׳ ביאור חכה. עעין מ"ש בזכריה י': י״ט:שנ״ט א׳ וארגים חורי. עיין בשמואל ב' כ"א: י״ט:ש״ס א׳ כל עשי שכר. כל לשון שכירה כתיב סמ"ך בר מן דין כתיב שי"ן: י״ט:שס״ג א׳ נשאו. בשי"ן ימנית מלשון הנחש השיאני: ב׳ התעו את מצרים פנת. במקצת דפוסים אחרונים כתוב והתעו בוא"ו בראשית המלה ואינם אלא טועים אבל והתעו את מצרים בכל מעשהו שבסמוך הוא בוא"ו: י״ט:שס״ז א׳ לחגא. החי"ת בקמץ חטוף מפני דגשות הגימ"ל: י״ט:שס״ח א׳ עיר ההרס. בה"א לא בחי"ת כמו שנמצא באיזה ספר וכן נמנה במסרה גדולה בשטה מן ל"א קריין ה' וכל חד וחד לית דכותיה והכי איתא בשילהי מנחות מאי עיר ההרס כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון ומאי משמע דהאי הרס לישנא דשימשא הוא שנאמר האומר לחרס ולא יזרח וגו' (איוב ל"ט) ע"כ. וכן הוא בתרגום יונתן ורש"י כתב תרגם יונתן לשני פנים וכו' ועיין מ"ש בדברי הימים ב' ל"ג על ויעתר ובסוף יחזקאל על יעבדוהו:

מנחת שי על ישעיהו י״ט

י״ט:שנ״ד א׳ ימשל בם. השי"ן בקמץ לבד: י״ט:שנ״ו א׳ קנה וסוף קמלו. כתב בעל ערוגת הבשם בפ"ג מספרו שהלמ"ד דגושה וכן מצאתי בס"א כ"י אמנם בשאר ספרים רפה: י״ט:שנ״ז א׳ על פי יאור. ליכא למיחש על מאן דמספקא ליה אי כתיב ועל פי בוא"ו דדין הוא חד מן י"ח פסוקי דאית בהון על על וחדה מלה באמצע וסימנהון במלכים ב'וט"ז: ב׳ יבש נדף. במקצת ספרים ייבש בשני יודי"ן: י״ט:שנ״ח א׳ ביאור חכה. עעין מ"ש בזכריה י': י״ט:שנ״ט א׳ וארגים חורי. עיין בשמואל ב' כ"א: י״ט:ש״ס א׳ כל עשי שכר. כל לשון שכירה כתיב סמ"ך בר מן דין כתיב שי"ן: י״ט:שס״ג א׳ נשאו. בשי"ן ימנית מלשון הנחש השיאני: ב׳ התעו את מצרים פנת. במקצת דפוסים אחרונים כתוב והתעו בוא"ו בראשית המלה ואינם אלא טועים אבל והתעו את מצרים בכל מעשהו שבסמוך הוא בוא"ו: י״ט:שס״ז א׳ לחגא. החי"ת בקמץ חטוף מפני דגשות הגימ"ל: י״ט:שס״ח א׳ עיר ההרס. בה"א לא בחי"ת כמו שנמצא באיזה ספר וכן נמנה במסרה גדולה בשטה מן ל"א קריין ה' וכל חד וחד לית דכותיה והכי איתא בשילהי מנחות מאי עיר ההרס כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמש דעתידא למיחרב יתאמר היא חדא מנהון ומאי משמע דהאי הרס לישנא דשימשא הוא שנאמר האומר לחרס ולא יזרח וגו' (איוב ל"ט) ע"כ. וכן הוא בתרגום יונתן ורש"י כתב תרגם יונתן לשני פנים וכו' ועיין מ"ש בדברי הימים ב' ל"ג על ויעתר ובסוף יחזקאל על יעבדוהו:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן