ישעיה פרק-יז עם מפרשים רבים

{א} מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה: {ב} עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד: {ג} וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם וּמַמְלָכָה מִדַּמֶּשֶׂק וּשְׁאָר אֲרָם כִּכְבוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת: (פ) {ד} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה: {ה} וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים: {ו} וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: {ז} בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עֹשֵׂהוּ וְעֵינָיו אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה: {ח} וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים: (ס) {ט} בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעֻזּוֹ כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיְתָה שְׁמָמָה: {י} כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ: {יא} בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ: (ס) {יב} הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן: {יג} לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה: {יד} לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-יז

{א} מוסר מעיר . לשון הסרה : מעיר . מהיות עיר : מעי . לשון שפלות ועומק כמו מעות ימים : {ב} עזובות ערי ערוער . י''ת לשון חורבן כמו ערער תתערער ופירושו על ערי ארם , ומדרש אגדה מתמיה לפי שערוער מארץ ישראל היתה שנאמר ( במדבר לב ) ואת ערוער , עומד בדמשק ומכריז בערוער אלא שהיו בדמשק שווקים כמנין ימות החמה וכל אחת יש בה עכו''ם ועובדים לה יום אחד בשנה וישראל עשו את כולן קבוץ אחד והיו עובדין את כלם בכל יום לכך הזכיר מפלת ערוער אצל דמשק , ואני מפרשו לפי פשט המקרא על שנתחברו רצין ופקח בן רמליהו יחד והנביא היה מתנבא על מפלת דמשק ואמר הנה דמשק מוסר מעיר ערי ערוער שהיו של פקח כבר היו עזובות שגלו הראובני והגדי כבר והרי תמיד לעדרי צאן הם נתונות ורובצים שם צאן מואב ואין מחריד עוד תהי מלכות פקח הולכת וכלה ותלכד גם שומרון בימי הושע ואז ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק שיהרג רצין : {ג} ככבוד . עשרת השבטים יהיו גם אלו גלו לחלח וחבור ואלו יגלו לקיר שנאמר ויגלה קירה ואת רצין המית ( מלכים ב' טז ) : {ד} ומשמן בשרו ירזה . ועותר יקריה יגלי : {ה} והיה כאסוף קציר קמה . כמו שבעת קצירת קמה אוסף הקוצר צבת הקמה ביד אחת וזרועו השנית שבלים יקצור במגל כן יעקור סנחרב ויגלה הכל ואף לקט הנושר בשעת קציר' ילקט וישאנו כלומ' אף הבורחים לא ימלטו מידו וילקטום ( כמו שמלקט שבלים סא''א ) : בעמק רפאים . הוא הגיא אשר על פני ירושלים בספר יהושע תמצא שעמק רפאים סמוכה לירושלים : {ו} ונשאר בו . חזקיהו וסייעתו שהם תוך ירושלים אנשים מעט כעוללות כרם וכנוקף זית המשאיר שנים שלשה גרגרים : כנוקף זית . קוצץ זיתים ללוקטן מן האילן וכן ונקף בסבכי היער ( לעיל י ) , ורבותינו דרשו ונשאר בו בהמון סנחריב אנשי' מעט כנוקף זית כדאיתא באגדת חלק : בראש אמיר . בראש הענף : בסעיפיה . בענפיה , וכן וכלה סעיפיה ( לקמן כז ) וכן מסעף פארה ( לעיל י ) : {ז} ישעה . יפנה אל עושהו כמו וישע אל הבל ( בראשית ד ) : האדם . צדיקי' שנשארו בם : {ח} לא יראה . לא יחשבו בעיניו : {ט} ערי מעוזו . של ישראל : כעזובת החרש והאמיר . עזובות כיער הזה חריבות מאין אדם : חורש . הוא יער כדמתרגם ביער בחורשא : והאמיר . אף הוא יער מקום אילנות כעזובת ערי האמורי שהניחום חריבות בימי יהושע כחורש והאמיר וברחו להם מפני בני ישראל והיתה ארץ ישראל שממה : {י} על כן תטעי וגו' . על כן כאשר נטעתיך מתחילה נטעתי נטע נעמנים שנים עשר בני יעקב ובהעלות נטעיך לזמורות נתנו זרע שאינו הגון כזמורות זרות שאינם ממין גפן אלא דומים לגפן : תזרענו . תתנו זרעך באותו נטע ועוד י''ל וזמורות זר תזרענו התחתנת בכותים ונתערבו בכם : {יא} ביום נטעך תשגשגי . לשון סכסוך נשתגשגו זמורותיך במיני דשאים וערבובים המקלקלים ענפי הגפן כלומר במקום שנטעתיך לי לכרם שם קילקלת במעשיך הוא שאמר להם ( יחזקאל כ ) ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ונאמר ( שם ) וימרו בי ולא אבו לשמוע וגו' ואף כאן תשגשגי נתערבת בתועבות המצריים : ובבקר זרעך תפריחי . וליום המחרת כשהוצאתיך משם הכנסתיך לארץ גם שם זרעך הרע הפרחת : נד קציר ביום נחלה . גדיש של קציר רע אשר הונח ביום ובלילה : נחלה . אותו קציר הגיע ליום צרה , נד הוא לשון גובה וכן נצבו כמו נד נוזלים ( שמות טו ) וכן כונס כנד ( תהלים לג ) ואין נד ונוד שוים : וכאב אנוש . שנשלמת שכרך : אנוש . נעכר בחולי רע וכן ויאנש ( שמואל ב' יא ) וכן כי אנושה מכותיה ( מיכה א ) , ד''א ובבקר זרעך תפריחי עד שלא בא השרב הפרחתם ודרך הכרם לפרוח בבא השרב והמפריח בבקר אינו הגון זה במדרש רבי תנחומא : {יב} הוי המון עמים רבים . מדה מהלכת על פני כל הדורות שוט שישראל לוקים בו סופו ללקות לפיכך הנביאים הנבאים פורענו' ישראל על ידי האומות סומכין אחריו פורענות האומה שלקה ישראל על ידה : המון עמים . אוכלוסי סנחרב : ישאון . לשון תשואה והומה : {יג} וגער בו . הקב''ה באותו שאון : כמוץ הרים . משל את הרשעים במקולקל שבמינים ובמקולקל שבאותו המין מוץ הרים יבש משל עמקים : וכגלגל . הוא מפריח של קוצים שקורין קרדונ''ש הדומים לאותו שגוררין בהן בגדי צמר ואינן קשין ובהגיע סמוך לסוף הקיץ הם מתנפצין מאליהן והרוח מפזרן ואותו הנפוץ עשוי כמין גלגל עגולה כמין העץ ( ס''א העין ) באמצע וחמש זרועותיו סביב לה : {יד} והנה בלהה . שדים באים על האויב ומבהלין אותו : בטרם בקר איננו . והאויב אין בעולם : זה חלק שוסינו . חלק סנחריב וחלק גוג ומגוג כשיבאו לבזזינו :

מלבי"ם על ישעיה פרק-יז

{א} מעיר. ממין הערים, ועיר פה שם המין כמו עץ פרי, ויהי לי שור וחמור, ר''ל תוסר מן מין הערים והיתה מן מין העיים, ומפלה שם ועי סמוך אליו עי של מפלה, וכ''כ, כי המליצה תדבר על הערים בדבורי זכר ונקבה : {ב} ורבצו. בקביעות (לקמן כז י') : {ג} ושאר ארם. מעומד באתנחתא וכן בארתי : {ד} ידל, ומשמן. כמליצה זאת (למעלה י' טז) עמש''ש : {ה} קציר קמה. סמוך ומצוי הרבה שיבא במשקל הנפרד, וקמה היא שדה מלאה תבואה העומדת להקצר, ולמ''ש בהערה יהיה כאסוף נמשך לשתים. - וזרועו חסר ב' בזרועו, כמו חרב תאכלו (א' כ') כי זרוע, נקבה : {ו} ונשאר. בכונה (למעלה ה' ג') : אמיר. סעיף העליון או המובחר, וה' האמירך היום : בסעפיה. הענפים הדקים נושאי הפירות הנעתקים מן הענף הגדול, רש''פ : {ז} ישעה, יראה, שעיה, פניית כל הגוף. וראה, רק בעין, והנה פעל ראה נקשר עם את בכ''מ, או עם בי''ת עת יכוין איזה דרישה והפלאה בהעצם הנראה, ולא נקשר בשום מקום עם אל ?, ובזה מוכרח מ''ש בפנים, כי העצם הנשגב לא יושג בעין בשר, וראיית העינים פה, הוא ההגבלה שיגביל עיניו נגדו לא נגד אל נכר : {ח} מעשה ידיו, עשו אצבעותיו. בארתי למעלה (ב' ח'), כי מעשה אצבעותיו פורט מה שעשה בעצמו שלא ע''י אמצעי, ושמר פה סדר ההדרגה, מוסיף בגנאי הפסל הלא עשו אותה אצבעותיו בעצמו ויודע שאין בו ממש : {ט} כעזובת. מענין חוזק ובנין, ויעזבו ירושלים עד החומה (נחמיה ג'), וכן אשר עזבו, אשר חזקו בנו ובצרו : החרש. יער, ובחרשים בנה באניות (דה''ב כז) : והאמיר. יער שענפיו גבוהים ומובחרים, כי כמו ששם חורש בא על הענף, חורש מצל (יחזקאל לא), ועל היער, כן יבא שם אמיר על הכלל והפרט. ומלת והיתה מוסב על העזובה, שהיא נקבה יחידה, שלדעת המפרשים צ''ל והיה : {י} שכחת, לא זכרת. לא זכר, הוא רצוני, שאינו רוצה לזכור, ושכח הוא הכרחי, שנשכח מאתו באמת, ולא זכר שר המשקים את יוסף (בפשיעתו) ואח''כ וישכחהו באמת, ולכן על צור מעוזך, שמורה עזר ה' הנלוה עמם בהוה לא שייך שכח, כי האות קיים נגד עינם, רק לא זכרוהו, לא אבו לזכרו. ומצאנו זכור אל תשכח, ושם יהיה הכונה עשה פעולת הזכירה כדי שלא תשכח, ובארוהו חז''ל (מגלה יח) זכור בפיך, (ועי''ז) ואל תשכח בלבך. וכן וזכרתני ולא תשכח את אמתך (ש''א א'), כי הזכירה יציין גם הפעולה, בדרכיך יזכרוך (לקמן סד) : נעמנים. משורש נעים ונעימות, ויל''פ עוד ששרשו עמם, היינו נטע בני עמם, לא נטע זר מעם אחר, ושני הנונ''ן הם נוספים, כנו''ן נפתוח, וזכרון : וזמרת זר תזרענו. זריעה לא נמצא רק על שדה תבואה וזרעוני גנה, לא על העצים שעליהם בא שם נטיעה בכ''מ, ולא נמצא שם זריעה על האילנות רק בעת הרכבת הכלאים שמרכיב זמורה ממין אחד באילן אחר, לא תזרע כרמך כלאים, ויתנהו בשדה זרע (יחזקאל יז) : {יא} תשגשגי. ענין ריבוי, שרשו שגא או שגה, כארז בלבנון ישגא. והוכפל פ''א ועי''ן הפעל וכפילת השורש מורה על הריבוי כמו כרכר חרחר גלגל : תפריחי. פרח, הוא פריחת האילנות בעת הגיע תור גידול הפירות : נד. מגזרת נע ונד, ובא ע''מ פעל כמו כי מת הילד : קציר. מענין תשלח קציריה עד ים, וגדר השם זה, הוא מורה על האילן בכלל חוץ מן השורש, שרשי פתוח עלי מים וטל ילין בקצירי (איוב כט יט), מתחת שרשיו ייבשו וממעל ימל קצירו (שם יח טז), ועשה קציר כמו נטע (יד ט') : נחלה. לדעתי הוא כמו נחלה עבר על נפשנו (תהלות קכד) נחל מים, כי לדעת המפרשים חסר מלת מכה המתואר, והכתוב שאחריו המון מים רבים, מבאר מהו הנחלה : וכאב אנוש. כמו כי אנושה מכותיה, ומשתתף עם אנוש המורה על האנושיות, מכה המוצאה מגדר האנושיות, ככל השרשים המשמשים דבר והפוכו, כמו סקלו מאבן, ובכל תבואתי תשרש : {יב} עמים, לאמים. הבדלם בארתי במק''א באורך, עמים מורה על קבוצים שיש להם ממשלה (כי זה המבדיל בין עם לגוי. שגוי מורה הקיבוץ לבד כנ''ל א' ד'), ולאום מורה על אומה המתאחדת מצד שיש לה דת מיוחדת, ואיזה אמונה אשר תצרפם, לא מצד הממשלה שיש להם מלך אחד רק מצד האמונה שיש להם אמונה אחת, וכן מצאתי ברבה בראשית (פרשה סג) ולאום מלאום יאמץ, ר' חלבו אמר עד כאן קריין סבתא ורעמה וסבתכא, מכאן ואלך יהודין וארמאין עכ''ל, ר''ל שיהיה שינוי דת ביניהם, וע''ל (לד א'), ובזה לאומים כולל יותר מעמים, כי עמים רבים וממלכות שונות יתקבצו תחת דת אחת : המון, ושאון, יהמיון, ישאיון. בארתי הבדלם למעלה (ה' יד, יג ד'). המון היא ההמיה המורגלת. ושאון הוא שאון גדול המרגיש ומתחולל הבלתי מורגל, וע''ל (כב ב') : רבים, כבירים. כבר כתבתי למעלה (טז יד) כי רבים הם הרבים בכמות וכבירים הם העצומים באיכות. ובזה תראה כי בדקדוק יחס אל העמים את ההמון המורגל, ואל לאומים החזקים יחס את השאון הבלתי מורגל וכבירים המורה על העוצם והריבוי באכות : {יג} סופה. גדולה מרוח כידוע, ובזה מוסיף על המשפט הראשון : {יד} בלהה, ראיתי לאחד מן המבארים בפסוק תצעידהו למלך בלהות, מביא בשם הרנה''ו בהבדל בין שם בלהה, לשם בהלה, כי בלהה מציין כתות השדים והמזיקים שהיו מבהילים את המהבילים בין המהבילים הקדמונים, או את לחומי רשף וקטב מרירי, והממונים על השאול והתפתה וכדומה עכ''ד, ולפי הנודע היה עקר שליטתם ופחדם בלילה, כמ''ש מפחד בלילות, בו תרמוש כל חיתו יער, ובהגיע אור הבקר היו מתפזרים ושבו לאפס. עפ''ז ימליץ את מחנה סנחריב שבאו לירושלים בלילה, ואז נפל פחדם על ישראל, ובבקר סר הפחד ושבו לאין ואפס, כבלהות השדים שירבה פחדם בלילה ויסור באור הבקר : חלק שוסינו וגורל לבזזינו. ההבדל בין חלק וגורל, מבואר, חלק הוא הקנין הבא לו ע''י חלוקה, וגורל הוא הקנין שזכה בו ע''י גורל, בחלק לא ישיג רק הדבר המגיע לו אשר יש לו בו שותפות, רק שע''י החלוקה מתברר כי זאת חלקו, ובגורל יזכה גם דבר הבלתי מגיע לו מקודם, שיפול בגורלו חלק גדול, ויותר מכדי חלקו, גם תדע ההבדל בין שוסה ובוזז, הבוזז עקר מגמתו הוא השלל והרכוש והממון, והשוסה עקר מגמתו הוא ההשחתה שרוצה להשחית שלל אויבו, הבוזז לוקח את אשר ביכלתו ליקח ואת המותר יניח, והשוסה יקח את אשר יקח ואת המותר יחרים, ומשתתף עם שסס מן הכפולים, שסוהו כל עוברי דרך (תהלות פה), וע''ל (מב כג) מש''ש, עפ''ז אמר כי שוסיהם, הם אשר כונתם רק להשחיתם ולבלעם, זה חלקם בשלימות, וגם בוזזיהם הם אשר אינם צוררים להם, וכונתם לא היה רק להנאת עצמם, מ''מ הגם שאין זאת חלקם, נפל עונש זה בגורלם, נפל להם גורל יותר מן המגיע להם :

חומת אנך על ישעיה י״ז

י״ז:ר״נ א׳ הנה דמשק מוסר מעיר. אמרו רז"ל כל מקום שנאמר הנה הוא שמחה. ועתה רמז שמחה על מפלת דמשק כי רצין רצה ללכוד ירושלם ויש לשמוח על מפלתו: ב׳ מוסר מעיר והיתה מעי מפלה. אפשר שתשאר זמן כימים שנחרבה שיראו מפולת הבתים וכל הבנינים נופלים והרואה יראה וישום איך כרך גדול היה לחרבה וז"ש והיתה מעי מפלה שיהיה לה הויה זמן מה במפולת: י״ז:רנ״ו א׳ ישעה האדם אל עושהו. אפשר שיקיים מצוות עשה הרומזות לנפש והם בעשיה וזה רמז אל עושה"ו. ועיניו אל קדוש ישראל תראינה שיעסוק בתורה בחינת רוח ויסתכל בתורה ובזה יגרום יחוד הדודים ולהמשיך מחכמה קדש וז"ש קדוש ישראל שיהא נשפע מקדש אל בחינת וי"ו ויהיה קדו"ש: י״ז:רס״ג א׳ לעת ערב והנה בלהה. כי המלאך הכה בהם בלילה. ואפשר לרמוז כי תיבת בלהה גימטריא מ"ב כי כל הנסים נעשים על ידי שם מ"ב כמו שכתבו גורי האר"י זצ"ל: ב׳ זה חלק שוסינו וגורל לבוזזינו. אפשר זה חלק שוסינו השר למעלה כי יפול הנופל וגורל לבוזזינו הם מחנה סנחריב ושריו ושלטניו שנאבדו כלם על ידי המלאך:

מצודות ציון על ישעיה פרק-יז

{א} מעי . תל ודגור כמו לעי השדה ( מיכה א ) : {ג} ונשבת . ענין בטול : ככבוד . העושר נקרא כבוד כמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה ( בראשית ל''א ) : {ו} עוללות . הם הענבים הקטנים הנשארים באילן ואין מי חושש עליהם והוא מלשון עולל ויונק : כנוקף . ענין כריתה כמו ונקף סבכי היער ( לעיל י ) . גרגרים . כן יקראו פירות דקים יחידים : אמיר . הוא נוף העליון וכן כעזובת החורש והאמיר האמור למטה : בסעיפיה . בענפיה כמו בסעפותיו קננו ( יחזקאל לא ) : {ז} ישעה . יפנה כמו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ( בראשית ד ) : על . כמו אל : {ח} והאשרים . הוא אילן הנעבד : והחמנים . צורה מה עשוי לחמה : {ט} מעוזו . ענין חוזק : החורש . ענינו יער בעל סעיפים כמו וחורש מצל ( יחזקאל ל''א ) : והאמיר . הוא הנוף העליון : {י} וצור . ענין חוזק : נעמנים . מל' נעים ויופי : וזמורות . כן נקרא ענף הגפן וכן ויכרתו משם זמורה ( במדבר י''ג ) : {יא} תשגשגי . ענין גדול למעלה למעלה כמו כארז בלבנון ישגה ( תהלים צ''ב ) ונכפלו הפ''א ועין הפעל ויורה על הפלגה וכן לחפר פרות ( לעיל ב' ) שפי' חפירות עמוקות ביותר : נד . מל' נדידה : קציר . ענינו ענף כמו תשלח קציריה ( תהלים פ ) . נחלה . מל' חולי : אנוש . כאוב ביותר וכן אנוש חצי בלי פשע ( איוב ל''ד ) : {יב} המון ושאון . פתרון אחד להם : כבירים . חזקים או מרובים : {יג} כמוץ . הוא פסולת התבואה כמו כמוץ אשר תדפנו רוח ( תהלים א ) : וכגלגל . הוא פרח הקוצים העשוי כגלגל : סופה . רוח סערה : {יד} בלהה . הוא הפוך מן בהלה וכן בלהות היית ( יחזקאל כ''ז ) : שוסינו . ענין בזה ושלל : וגורל . הוא כמו חלק ע''ש שדרך לחלוק ע''פ גורל :

מצודות דוד על ישעיה פרק-יז

{א} מוסר מעיר . יהיה סר מהיות עיר : מעי מפלה . ימלא תלים מן מפולת הבתים : {ב} עזובות . הלא הערים הסמוכות לערוער כבר עזובות המה כי גלו מהם הראובני והגדי : לעדרים . והרי הם נתונות לעדרי צאן והמה רובצים שם ואין מי מחרידם כי שממה המה ואין מי בא שמה : {ג} ונשבת . וכן ונשבת כל ערי מבצר מאפרים וכן יושבת הממלכה מדמשק ולפי שרצין מלך ארם ופקח מלך ישראל התחברו להלחם על ירושלים לכן אמר שהמה שניהם יפלו ביד סנחריב וירושלים תנצל : ושאר ארם . הפליטה הנשארת מארם יהיו ככבוד בני ישראל כי גם כבודם ידל : {ד} ידל כבוד יעקב . יהיה דל ורש כי יוקח עשרו : ומשמן . שמנונית בשרו יהיה רזה וכחוש ר''ל לא ישאירו בידו מאומה : {ה} והיה כאסוף קציר . הדבר יהיה דומה כמו הקוצר אשר בידו האחת אוסף שבלי הקמה ובזרועו השנית יקצרם כן האויב יקבצם ויכלם מן העולם : והיה כמלקט . רצה לומר אף הבורחים לא ימלטו מידו כי ילקטם אחד אחד כהמלקט שבלים בעמק רפאים והוא הגיא הסמוך לירושלים כמ''ש ביהושע והמקום היה רזה וכחוש ומעט תבואה צמח שם אחת הנה ואחת הנה נלקטים אחת אחת : {ו} ונשאר בו עוללות . זה חזקיהו וסיעתו שהיו תוך ירושלים והמה המעט כעוללות הכרם : כנוקף זית . ככורת זתים מן האילן אשר ישארו שנים או שלשה זתים י ידים בראש הנוף העליון לפי שקשה לכרתם שמה : ארבעה חמשה . וישארו ארבעה או חמשה גרגרים בענפים של אותה הזית שהיתה בעלת פרי ר''ל כמו כן מעט ישארו שלא יכבשם סנחריב : {ז} ישעה האדם . יפנה האדם אל ה' שעשה אותו ובו יבטח : ועיניו וכו' . כפל הדבר במ''ש : {ח} אל המזבחות מעשה ידיו . אל המזבחות הנעשים לעכו''ם שהמה מעשה ידיו : ואשר וכו' . לא יסתכל עוד אל העכו''ם אשר עשו אצבעותיו וגם האשרים והחמנים לא יראה עוד : {ט} ערי מעוזו . ערי המבצר שהיו לו למעוז וחוזק : כעזובת החורש והאמיר . עזובות תהיינה מיושביהן כמו היער שהוא עזוב מבני אדם וכמו הנוף העליון מן האילן שלרוב גבהה עזובה היא מאנשים כי אין מי עולה שמה : אשר עזבי . חוזר על מלת כעזובת לומר וכעזובה אשר עזבו הכנענים מפני בני ישראל כי רבים מהכנענים עזבו עריהם והלכו להם מפני בני ישראל בעלותם ממצרים : והיתה שממה . ותהיה ארצם שממה מאין יושב : {י} כי שכחת . בעון אשר שכחת וכו' : וצור מעוזך וכו' . כפל הדבר במ''ש : על כן . על אשר מתחילה נטעת נטעי נעמנים וערבים ועתה תזרע ארצך זמורת זר שאינו ממין הגפנים ר''ל הפכת עבודת האל לעבודת האליל : {יא} ביום נטעך . לכן היית מצלחת בתחילה כי ביום שנטעו אותך נתגדלת למעלה ובבקר שאחריו תוציא פרחי הזרע ר''ל במהירות רב בא לך הגדולה : נד קציר . אבל עתה בהשחיתך דרכך הנה תנוד הענף ממך ביום בוא עליך נחלה ומכאוב אנוש ור''ל ביום בוא האויב יכלה הכל מבלי שארית : {יב} הוי . הנביא מתאונן על רב הבלבול שיעשה סנחריב : המון עמים רבים . הם אוכלוסי סנחריב : כהמות . כהמות הימים יהמו : כשאון וכו' . כפל הדבר במ''ש : {יג} לאומים וכו' . כפל עוד לחזוק הענין : וגער בו . אבל סוף הדבר אשר המקום יגער בו וינוס מפני הקול הבא ממרחק מן השמים ר''ל הנשארים ינוסו מפני הכאת המלאך שהכה במחנה : ורדף . יהיה נרדף כמוץ אשר בהרים הנרדף מפני רוח כי לפי שהמוץ הוא דבר קל והרוח שולט הרבה בהרים נרדף הוא ביותר : וכגלגל וכו' . כפל הדבר במ''ש : {יד} לעת ערב . כי המלאך הכה בהם בלילה במכה המבהיל : איננו . אינו בעולם כמ''ש וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים ( לקמן לז ) : זה חלק . אמר הנביא זהו החלק הנחלק לאשור אשר שסה אותנו : וגורל לבוזזינו . כפל הדבר במ''ש :

 

מנחת שי על ישעיהו י״ח

י״ח:שמ״ז א׳ אשקוטה. כתיב בוא"ו וקרי בלא וא"ו בחטף קמץ והוא חד מן יתירין וא"ו וחטפין קמצין על פי המסורת וסימן במסרה רבתא: ב׳ בחם קציר. בבית: י״ח:שמ״ח א׳ ובסר. הסמ"ך בסגול: ב׳ גמל. המ"ם בצירי ומלרע וטעה מי שכתבו בסגול ומלעיל: ג׳ יהיה נצה. לא מפיק ה"א על פי המסורת וחד מפיק עלתה נצה וזהו אחד מן י"א זוגים חד מפיק ה"א וחד לא מפיק: י״ח:שמ״ט א׳ ולבהמה. הוא"ו במאריך בספרים כ"י:

תרגום יונתן על ישעיהו י״ז

י״ח:שמ״ז א׳ אשקוטה. כתיב בוא"ו וקרי בלא וא"ו בחטף קמץ והוא חד מן יתירין וא"ו וחטפין קמצין על פי המסורת וסימן במסרה רבתא: ב׳ בחם קציר. בבית: י״ח:שמ״ח א׳ ובסר. הסמ"ך בסגול: ב׳ גמל. המ"ם בצירי ומלרע וטעה מי שכתבו בסגול ומלעיל: ג׳ יהיה נצה. לא מפיק ה"א על פי המסורת וחד מפיק עלתה נצה וזהו אחד מן י"א זוגים חד מפיק ה"א וחד לא מפיק: י״ח:שמ״ט א׳ ולבהמה. הוא"ו במאריך בספרים כ"י:

מנחת שי על ישעיהו י״ח

י״ח:שמ״ז א׳ אשקוטה. כתיב בוא"ו וקרי בלא וא"ו בחטף קמץ והוא חד מן יתירין וא"ו וחטפין קמצין על פי המסורת וסימן במסרה רבתא: ב׳ בחם קציר. בבית: י״ח:שמ״ח א׳ ובסר. הסמ"ך בסגול: ב׳ גמל. המ"ם בצירי ומלרע וטעה מי שכתבו בסגול ומלעיל: ג׳ יהיה נצה. לא מפיק ה"א על פי המסורת וחד מפיק עלתה נצה וזהו אחד מן י"א זוגים חד מפיק ה"א וחד לא מפיק: י״ח:שמ״ט א׳ ולבהמה. הוא"ו במאריך בספרים כ"י:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן