ישעיה פרק-יג עם מפרשים רבים

{א} מַשָּׂא בָּבֶל אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ: {ב} עַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס הָרִימוּ קוֹל לָהֶם הָנִיפוּ יָד וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים: {ג} אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי גַּם קָרָאתִי גִבּוֹרַי לְאַפִּי עַלִּיזֵי גַּאֲוָתִי: {ד} קוֹל הָמוֹן בֶּהָרִים דְּמוּת עַם רָב קוֹל שְׁאוֹן מַמְלְכוֹת גּוֹיִם נֶאֱסָפִים יְהוָה צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה: {ה} בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם יְהוָה וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ: (ס) {ו} הֵילִילוּ כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה כְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא: {ז} עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס: {ח} וְנִבְהָלוּ צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן כַּיּוֹלֵדָה יְחִילוּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם: {ט} הִנֵּה יוֹם יְהוָה בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה: {י} כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ אוֹרוֹ: {יא} וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל: {יב} אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר: {יג} עַל כֵּן שָׁמַיִם אַרְגִּיז וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ: {יד} וְהָיָה כִּצְבִי מֻדָּח וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ: {טו} כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר וְכָל הַנִּסְפֶּה יִפּוֹל בֶּחָרֶב: {טז} וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ לְעֵינֵיהֶם יִשַּׁסּוּ בָּתֵּיהֶם וּנְשֵׁיהֶם (תשגלנה) תִּשָּׁכַבְנָה: {יז} הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ: {יח} וּקְשָׁתוֹת נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ עַל בָּנִים לֹא תָחוּס עֵינָם: {יט} וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה: {כ} לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם: {כא} וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם: {כב} וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ:

רש"י על ישעיה פרק-יג

{א} משא בבל . משא פורענות שעל בבל : {ב} על הר נשפה שאו נס . להקבץ על הר שקט ובוטח בשופי שאו נס לגוים והרימו קול לנקבצים שיבואו עליו : הניפו . להם יד . לרחוקים שאין יכולים לשמוע ויראו אות הנפת היד ויבואו בפתחי נדיבי' של שרי בבל : פתחי . כמו בפתחי ותשב בית אביה ( בראשית לא ) הנסתר בבית אביה ומנחם בן סרוק פתר חרבות כמו והמה פתיחות ( תהלים נה ) : {ג} אני צויתי למקודשי . שיבאו ויתחילו להתגרות בם והם פרס ומדי אנשי כורש ודריוש שזמנתים לכך : קראתי גבורי לאפי . לעשות חרון אפי בהם שהם עליזי גאותי שאני מתפאר בהם : {ה} וכלי זעמו . הם גבורי מדי ופרס : לחבל כל הארץ . של בבל : {ו} כשוד . כיום ביזה מאת הקב''ה יבא : {ז} כל ידים . של בבל : {ח} צירים וחבלים . הם לשון יסורי אשה הכורעת לילד שצירי דלתי בטנה מתפרקים להפתח : יחילון . חיל וחלחלה לשון רתת הם : איש אל רעהו יתמהו . בני בבל על הצובאים עליהם כי משונים הם : ופני להבים פניהם . אומר אני שפניהם צהובים ומאויימין מאד או י''ל שהם עם חושבי מחשבות ואת בני בבל ( דימה להם על שם התמהון ) : {ט} וחטאיה . חוטאיה : {י} וכסיליהם . מזלותיהם : יהלו . יאירו וכן בהלו נרו ( איוב כט ) וכן אור כי יהל ( שם לא ) : חשך השמש . מתוך צרתם נדמה להם כאילו חשך השמש : {יא} על תבל . על ארצם : {יב} אוקיר אנוש מפז . בו בלילה אכבד את דניאל מפז כשהביאוהו לקרות מכתב מנא מנא תקל ופרסין ( דניאל ה ) באדין אמר בלטשצר והלבישו ית דניאל ארגונא וגו' : כתם אופיר . קבוצת זהב אופיר : {יג} שמים ארגיז . כל צבאה ירגז ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר ( לקמן יד ) ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים אף כאן תחלה שמים ארגיז ואחר כך ותרעש הארץ ירעשו יושביה לקול מפלתה שיתמהו בדבר : {יד} והיה . יושב בבל : כצבי מודח . ממקומו : {טו} כל הנמצא . בחוץ ידקר : וכל הנספה . על בני העיר להיות נקלט עמהם במצור יפול בחרב כשתלכד העיר , נספה לשון ספות הרוה ( דברים כד ) ספו שנה על שנה ( לקמן כט ) ספו על זבחיכם ( ירמיה ז ) אקוייליי''ר בלע''ז : {טז} ירוטשו . יתבקעו וכן נערים תרטשנה : {יז} הנני מעיר עליהם את מדי . דריוש המדי הרג את בלשאצר וכן הוא אומר ביה בליליא קטיל בלשאצר ( דניאל ה ) ודריוש מדאה קביל מלכותא ( שם ו ) : וזהב לא יחפצו בו . אין חוששי' כי אם להרוג ולהנקם על כל הרעה אשר עשו מלכי בבל לכל העמים : {יח} וקשתות . של בני מדי : נערים . של בבל : תרטשנה . תבקענה בחציהם אשר יורו בקשתותיהם : ופרי בטן . עוללים דקים : {יט} והיתה בבל . שתי פורעניות באו לה בשתי שנים דריוש הרג בלשאצר ומלך שנה ולשנה השנייה נהפכה כמהפכת סדום מן השמים וכן שנינו בסדר עולם ( ירמיה נא ) ובא בשנה השמועה של דריוש ואחריו בשנה השמועה והיתה בבל צבי ממלכות וגו' , שהיתה מצב וראש הממלכות ושהיתה תפארת גאון כשדים עתה והיתה כמהפכת סדום : {כ} ולא יהל שם ערבי . כמו לא יאהל לא יפרוש שם אהל אפי' ערבי שדרכם לישב באהלי' ולהסיע מקניהם ממקום למקו' לא תמצא חן בעיניהם לקבוע שם אהליהם כי אף למרעה צאן לא תהיה ראויה ולא תתמה על לא יהל הנבאר כאילו היתה בו אל''ף כי הרבה מקומות יש שהברת קול האות במקום אות וכן ( איוב לה ) מלפנו מבהמות ארץ כמו מאלפנו וכן ( משלי יז ) שקר מזין על לשון הות כמו שקר מאזין : {כא} ציים . ת''י תמון הם נמיות מרטרינ''ש בלע''ז : אוחים . לא ידעתי מה מין חיה הם , ( אוחים לשון קוצים וחוחים ודרדרים ) : ושעירים . שדים : {כב} וענה איים באלמנותיו . ויגורו חתולי' בארמנותיו : וענה . כמו וענתה שמה ( הושע ב ) ומעונותיו טרפה ( נחום ב ) ויש לפרש עוד וענה לשון עניית קול : ותנים . יענו בהכלי עונג שלהם : וימיה . ימי טובתה לא ימשכו כי כבר הובטחו ישראל ( ירמי' כט ) לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם ואותה פקידה על ידי כורש מלך פרס שיטול המלוכה מבבל אחר דריוש המדי כי שניהם מדי ופרס נתחברו עליהם והתנו ביניהם אי מינן מלכי מנייכו אפרכי :

מלבי"ם על ישעיה פרק-יג

{א} משא. הנבואות שנרשמו בשם משא, משונות בסדרן ובמליצתם מיתר נבואות, שנושא דבריו תמיד במשל ומליצה, ישים דבריו בפי מדברים ונושאים שונים, וברוב בא בם ענין ספורי, מצוייר בגונים משונים, ומעריך דמות הענין אשר קרה בדמיונות ומליצות. עד שירמיה (כג) התמרמר על שאמרו משא ה'. והוא מלשון ישא עליך משל : {ב} נשפה. הר גדול, מלשון נשף על ששם תוקדם ותתאחר זריחת השמש, או על נשיבת הרוח הצח שם, מלשון גם נשף בהם ויבשו, או מענין וילך שפי, הר שקט ובוטח : הניפו. הרמה בגובה. הנפה, מעלה ומוריד מוליך ומביא, כמ''ש חז''ל בהנפת המנחה : פתחי. חסר בי''ת, כמו ימי עניה ומרודיה : {ג} למקדשי. ענין הזמנה, ומובדל מנרדפיו, שגדרו על הפרשת אנשים מעסקיהם לדבר מיוחד, ומזה הקדושה מעניני הגוף. והקדשה המיוחדת לזנות : {ד} דמית. מורה שאינו רואה הדבר עצמו רק דמותו, דמות ארבע חיות, דמות המזבח : שאון, המון. המון מורגל, ושאון הבלתי מורגל, כנזכר לעיל (ה' יד) : {ח} ונבהלו. בהלה נרדף עם הפחד, ועם המהירות, וגדרו התרגש פתאום מאיזה דבר, עד שאובד סדרו הטבעי והעצה וישוב הדעת : צירים וחבלים. שניהם מורגלים בעברי אצל יולדה, צירים מורה התפתחות צירי דלתות הרחם, מלשון הדלת תסוב על צירה. וחבלים המכאובות שתסבול אח''כ, וחיל הוא הרעדה והרתת שי''ל ע''י הלידה ומכאוביה : יתמהו. התמהון נבדל מרעיו, מתפלא, משתאה, שאלה יהיה בשכל, ותמהון אבדון ההרגשה והלב ועומד כאיש נדהם, אכה כל סוס בתמהון, ויתמהו האנשים איש אל רעהו : {ט} ועברה וחרון אף. העברה נבדלת מיתר לשונות הבאים על הקצף, במה שעברה משתתפת עם פעל עבר שמורה שעובר גבול איזה דבר, ומציין מי שברוב כעסו מלא קצף בכלל, בין על מי שחטא כנגדו בין על מי שלא חטא כנגדו, כמו שבארתי בפי' התורה דברים (ג' כו) בפסוק ויתעבר ה' בי למענכם, ובכל מקומות שנזכר שם עברה בתנ''ך : {י} יהלו אורם, יגיה. ההבדל בין אור, נוגה, הלל, אור הוא דבר המאיר מצד עצמו כמו השמש ואור הנר, ונוגה, בא רק על דבר שאין לו אור מצד עצמו רק מקבלו מזולתו, ככדור הירח, המקבל אורו מן השמש, ומשתתף עם הוראה השנית שיש לפעל זה מענין הוצאה. הגו סגים מכסף, על שנדמה כאילו מוציא נצוצי האור מהגשם המאיר אליו. ושם הלל, יהלו, מורה על דבר שאינו נותן אור לאחרים רק מבריק ומתנוצץ בעצמו אבל אינו מאיר, ויבואר זה כ''א במקומו : {יא} גאון, וגאוה. הגאוה הוא רק בעצם המתגאה, שמתנשא ברוחו לדמות א''ע יותר ממה שהוא. והגאון הוא חוץ לעצם המתגאה, המעלות שבעבורם יתגאו, כמו עושר גבורה חכמה מופלגת : זדים, עריצים. אינם נרדפים, זדים, שם החוטאים בזדון. ועריצים, שם הגבורים התקיפים : {יב} אנוש. מורה אדם קטן בכ''מ כמו שהעירותי בכ''מ שנזכר שם זה, אבל אדם גדול מאנוש במעלה, וכן כתם אופיר יקר מפז : {יד} מדח, ואין מקבץ. מודח מציין חוץ למקומו, וע''כ בא אצלו פעל השבה בכ''מ (דברים כב א', ש''ב יד ג', ירמיה טז טו, מ' יב, מג ה', יחזקאל לד ד' טז), ולא בא עליו פעל קיבוץ רק כשמדבר מן גלות ישראל שעם הנדיחה נקשר מושג הפיזור והניפוץ מעצמו (דברים ל' ד', ירמיה כג ג', כט יד, לב לז, מיכה ד' ה', צפניה ג' יט), אבל קיבוץ הוא הפך הפיזור והניפוץ כנ''ל (יא יב) : {טו} הנספה. שרשו ספה ושתי הוראות לו, כליה, ויש נספה בלא משפט, תוספת, ספו שנה על שנה, הא' משתתף עם סוף מנע''ו, יחדו יסופו, יבא סופם וקצם. הב', עם יסף מנפ''י. ומתמצעים, במה שמשמשים דבר והפוכו, וענינו פה על הנוסף על אנשי המלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו : {טז} ירטשו. לא נמצא רק על פגר אדם, וענינו העברת הצורה עד שלא יוכרו האיברים : {יז} לא יחשבו, לא יחפצו. בלתי נרדפים, כי יצוייר שיחשב איזה דבר מפני מעלתו, ובכ''ז לא יחפוץ בו, ויצוייר שיחפוץ גם דבר בלתי חשוב : {יח} בנים, פרי בטן. בנים גדולים, פרי בטן קטנים, האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי (מיכה ז' ז'), מצייר שיתן בן הגדול בעד פשע המרד הגדול, והעולל הקטן בעד חטאת השוגג הקטן : ירחמו, תחום עינם. הרחמים, לא יהיה רק מאדם לאדם, במה שיתפעל מצרת חברו, והחסה תהיה גם על בע''ח וכלים, ועינכם אל תחוס על כליכם, אתה חסת על הקיקיון, כי ענינו שחס מלהשחית דבר שיקוה ממנו תועלת או צורך. ובזה תבין דברי הגמ' (ברכות לג) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקים אותו, פליגי בה תרי אמוראי, ח''א מפני שעושה מדותיו של הקב''ה רחמים, וח''א מפני שמטיל קנאה במ''ב, האי דנחית קמי' דרבה ואמר אתה חסת על קן צפור חוס ורחם עלינו, אמר רבה כמה ידע האי גברא לרצוי' למרי', א''ל אביי והא משתקין אותו תנן, ורבה לחדודי לאביי עביד. כי המתפלל הזה שנה דבריו ואמר אתה חסת על קן צפור, ולא אמר אתה רחמת, ולמ''ד הטעם מפני שעושה מדותיו של הקב''ה רחמים, לא היה ראוי להשתיק אותו, ולכן לא השתיקוהו אז, אך הלא להטעם מפני שמטיל קנאה במ''ב, אין הבדל שגם במ''ש אתה חסת על קן צפור, שלא מפני רחמנות צוה המצוה, רק מפני חיסתו שלא יתמעטו בריותיו שיש לעולמו צורך בהם, יש קנאה במ''ב, כאילו אין צורך להעולם רק בקן צפור לא בשאר מינים, ולטעם הזה לא יפה התפלל. ואחר שרבה שבח אותו, השיב לו אביי והא משתקין אותו תנן, והמשנה לא בארה הטעם, ולא היה ראוי לו להתפלל בלשון שיש ספק בהתרת אמירתו, כי לא ידענו איזה משני הטעמים הוא עקר : {כ} תשב, תשכון. פעל שכן המוגבל אל פעל תשב תורה הישיבה הקביעית, והשכינה תורה דרך עראי, ע''ל (יח ג', לב טז). לנצח. דור ודור. בכ''מ שידבר על הזמן בבחינת נצחיותו מראש עד סוף, יאמר לעולם או לנצח, וכשידבר בבחינת שהוא מתחלק במחשבה לימי דורות, יאמר לדור ודור, כמו שהעירותי ע''ז תמיד במקומו. ופה, על הישיבה הקביעיית יצדק לעולם, כי היא נמשכת בלי הפסק, ועל השכינה הארעיית, שהוא מקרה, המתחיל ופוסק בחלק מן הזמן, אומר שלא יקר מקרה זה בשום דור : יהל. מענין אם אראה אור כי יהל (איוב לא כז) : וערבי. מענין ערב ונשף. הלן שם בערב : {כא} ורבצו. פעל רבץ בא תמיד על הבהמות, ופעל שכן בא על העופות לרוב, (בראשית ג' כד, לקמן לד יא, יחזקאל יז כג, לא יג, לב ד', תהלות נה ז', קד יב) : ואוחים. מין קוף בעל זנב : וציים. מלשון ציה, בעל חי שלא ימצא רק במדבר ציה ולא יכנע לעולם : {כב} באלמנותיו. כמו ואלמי החצר (יחזקאל מא טו), חדרים קטנים שלפני הבית. ואיים, חיה הנמצאת באיים רחוקים :

חומת אנך על ישעיה י״ג

י״ג:קצ״ב א׳ משא בבל וכו'. כי הגם דה' ציוה להחריב בה"מ מ"מ הם נענשים מתרי טעמי אחד על שנתגאה נ"נ כי כחו ועוצם ידו עשה ועוד שהי"ל לשוב שלא לעבוד ע"ז מאחר שראו כמה לקו ישראל והגם שהגוים לא קבלו התורה לפחות הי"ל להאמין באל אחד ושלא לעע"ז שאו נס הנראה מרחוק ואח"כ הרימו קול כי יתקרבו וסגי בהנפת יד: י״ג:קצ״ד א׳ אני צויתי למקודשי. אפשר דפירושו השרים של מעלה: ב׳ גם קראתי גבורי. על אנשי המלחמה למטה: י״ג:קצ״ה א׳ ה' צבאות מפקד צבא מלחמה. למעלה בשרים. ורשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין ולכן ה' מדת רחמים מפקד צבא מלחמה: י״ג:ר׳ א׳ הנה יום ה' בא אכזרי. כמו שאמרנו דרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין הקשה. וז"ש הנה יום ה' שהוא מדת רחמים עתה נהפך לדין ולא דין פשוט אלא אכזרי ועברה וחרון אף בכל תוקף הדין: י״ג:ר״ב א׳ ופקדתי על תבל. יש מי שפירש על מלך בבל המושל בכל התבל: י״ג:ר״ג א׳ אוקיר אנוש מפז. בזהר הקדוש פ' וירא דף ק"ז ע"ב ר' אלעזר מוקים להני קראי בזמנא דיוקים קב"ה לכנסת ישראל מעפרא וכו' וכד קב"ה יעביד נוקמין בשאר עמין עע"ז כדין אוקיר אנוש מפז דא מלכא משיחא וכו' ע"ש. ואפשר לרמוז אנו"ש גימטריא משי"ח עם הכולל. ואמר שם דאע"ג דנבואה דא אתמר על בבל בכלא אתמר עיין שם באורך. ויש עוד לרמוז דכשיבא משיח דעליו נאמר אוקיר אנו"ש יתבטל שונא שהוא עמלק אותיות אנוש ויתבטל נחש שהוא גימטריא משיח ב"ב כי"ר: י״ג:ר״ה א׳ כצבי מודח. על שנלחם בארץ צבי: ב׳ וכצאן ואין מקבץ. על אשר שלח ידו בישראל צאן מרעיתו יתברך:

מצודות ציון על ישעיה פרק-יג

{א} משא . כן נקראת הנבואה ע''ש שהיא נשאת בפי האדם : חזה . ראה במראה הנבואה : {ב} נשפה . ענין גבהות כמו אפתח על שפיים נהרות ( לקמן מא ) : פתחי . בפתחי נדיבים , כן יקראו בעלי העושר כי ע''פ רוב המה נדיבי לב : {ג} למקדשי . ענין הזמנה כמו התקדשו למחר ( במדבר יא ) : עליזי . ענין שמחה כמו יעלוז שדי ( תהלים צז ) : {ד} דמות . מלשון דמיון : שאון . המייה : מפקד . ענין מספר ומנין כמו ויפקדם בטלאים ( ש''א יג ) : {ה} לחבל . להשחית כמו וחובל עול ( לעיל י ) : {ו} הלילו . מלשון יללה : כשוד . מלשון שדידה ועושק הנפש וכן מקטב ישוד צהרים ( תהלים צא ) : {ז} תרפינה . מלשון רפיון : {ח} צירים . הם יסורי אשה הכורעת לילד שצירי דלתי בטנה מתפרקין להפתח וכן כי נהפכו עליה ציריה ( ש''א ד ) : וחבלים . גם הוא ענין מכאובי לידה כמו חבלי יולדה ( הושע יג ) : יהילון . מלשון חיל וחלחלה : {י} וכסיליהם . מזלות השמים וכן כסיל וכימה ( איוב ט ) : יהלו . וזהירו כמו בהלו נרו ( שם כט ) : יגיה . ענין הארה כמו וה' יגיה חשכי ( ש''ב כב ) : {יא} ופקדתי . ענין זכרון כמו וה' פקד את שרה ( בראשית כא ) : תבל . כן נקרא הארץ : והשבתי . ענין בטול כמו שבת נוגש ( לקמן יד ) : גאון . ענינו כמו גאוה : זדים . רשעים : עריצים . חזקים כמו כגבור עריץ ( ירמיה כ ) : {יב} אוקיר . מלשון יקר וחשוב : מפז . הוא זהב הטוב : מכתם אופיר . מזהב טוב הבא מאופיר : {יג} ארגיז . ענין רעדה כמו רגזו ואל תחטאו ( תהלים ד ) : בעברת . מלשון עברה וזעם : {טו} ידקר . ענין נעיצה ותחיבת חרב בגוף כמו והביטו אלי את אשר דקרו ( זכריה יב ) : {טז} ירטשו . ענין בקיעה וכן אם על בנים רטשה ( הושע י ) : ישסו . ענין בזה ושלל . תשגלנה . מלשון משגל ומשכב : {יז} מעיר . מלשון התעוררות : {יח} תחוס . ענין חמלה כמו יחוס על דל ( תהלים עב ) : {יט} צבי . ענין הדר ופאר כמו נחלת צבי צבאות גוים ( ירמיה ג ) : גאון . מלשון גאוה : {כ} יהל . כמו יאהל ונפלה האל''ף וכן ולעמשא תמרו ( ש''ב יט ) ומשפטו תאמרו : ירבצו . ענין השכיבה לנוח : {כא} ציים . אוחים , שמות מיני חיות : בנות יענה . שם עוף בת היענה : ושעירים . הם השדים הנראים בדמות שעירים למי שמאמין בהם וכן ושעיר על רעהו יקרא ( לקמן לד ) : ירקדו . ענין קפיצה ודלוג : {כב} וענה . ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וכו' קול רם ( דברים כז ) : איים . שם חיה : באלמנותיו . כמו בארמנותיו או הוא מלשון אולם ותנים מין נחש : עתה . מלשון עת :

מצודות דוד על ישעיה פרק-יג

{א} משא בבל . זו הנבואה על בבל : {ב} על הר נשפה . הרימו נס על הר גבוה שיהא נראה למרחוק וקראו בקול רם לאנשי פרס ומדי : הניפו יד . לרמז להם שימהרו ללכת ויבואו בפתחי נדיבי בבל : {ג} צויתי . הערתי לבם : למקודשי . הם פרס ומדי שזמנתים לכך : לאפי . לעשות בבבל חרון אפי : עליזי גאותי . להיות שמחים בגאותי שהתגאה על בבל על ידם : {ד} קול המון . קול הומיה נשמע בהרים דמות קול עם רב והוא קול שאון ממלכות פרס ומדי הנאספים יחד : מפקד . המקום יצוה לספור אנשי צבא המלחמה כדרך שעושה אוסר המלחמה ר''ל יצליחו במלחמה כאלו המקום יהיה אוסר המלחמה : {ה} מקצה השמים . אמר דרך הפלגה : ה' וכלי זעמו . כאלו יבוא ה' להיות אוסר המלחמה וכלי זעמו עמו והם חיל פרס ומדי : לחבל . להשחית כל ארץ בבל : {ו} הילילו . כאלו לבבל יאמר שיעשו יללה כי קרוב יום הפורעניות הבא מה' לא במקרה : כשוד משדי יבוא . רצה לומר תהיה גדולה וקשה כדרך השוד הבא משדי בעל היכולת : {ז} כל ידים . כל ידי אנשי בבל יהיו רפוים מרוב אימה וכל לבב אנשיהם ימס : {ח} ונבהלו . יהיו בהולים ופחודים : יאחזון . יאחז אותם צירים וחבלים וכאשת לידה יחילון : איש אל רעהו . בני בבל יתמהו זה מול זה על הצובאים עליהם כי יהיו פניהם צהובים כלהבת אש : {ט} אכזרי . היום ההוא יהיה יום אכזרי ויהיה עוד עמו עברה וחרון אף : הארץ . ארץ בבל : וחטאיה . אנשים החוטאים : {י} לא יהלו אורם . מרוב הצרה ידמה להם שאין אורם מזהיר : בצאתו . עם כי אז נרגש ביותר הבהקת אורו : {יא} ופקדתי על תבל רעה . אזכור על ארץ בבל את הרעה שעשו לישראל ואשלם להם גמולם : ועל רשעים . על אנשי בבל אזכיר עונה : {יב} אוקיר . אז אשים בן אנוש יותר יקר מפז כי האויב לא יקח פז מחירו לבל יהרגנו : ואדם וכו' . וכפל הדבר במ''ש : {יג} על כן . בעבור הרעה הבאה על בבל ארגיז צבא השמים : ותרעש הארץ . מחרדת מפלת בבל ירעשו יושבי הארץ ביום בוא עברת ה' וחרון אפו : {יד} והיה וכו' . בבוא הרעה על בבל אז העם הנכרי אשר בבבל יהיה כצבי המודח ממקומו על ידי רודפים שהוא רץ מפניהם בכל כוחו כן אשר בבבל מעם אחר יצאו בחיפזון מתוכה איש אל עמו וכו' ולא ישובו עוד כצאן הנדחה מהעדר ואין מי מקבצם : {טו} כל הנמצא . כי כל הנמצא בתוכה ידקר בחרב ואם הוא מעם נכרי : וכל הנספה . כל הנוסף על בני העיר להיות עמהם יפול בחרב והוא כפל ענין במ''ש : {טז} ועולליהם . קטניהם יתבקעו לעיניהם ואין לאל ידם למחות : ישסו בתיהם . יבוזו וישללו בתיהם ויאנסו נשיהם : {יז} את מדי . לפי שהוא אכזר ביותר לזה הזכיר אותו לבדו : לא יחשבו . לקחת בפדיון נפש : וזהב . ואף זהב לא יחפצו בו : {יח} וקשתות . הקשתות של אנשי פרס ומדי תבקענה את נערי בבל בחיציהם אשר יורו עליהם : ופרי בטן . עוללים דקים : על בנים . ר''ל בנים קטנים : {יט} צבי ממלכות . אשר היא תאר כל הממלכות : תפארת . אשר היא תפארת לבני כשדים אנשיה כי היו מתפארים ומתגאים בה : כמהפכת . בבוא עתה תהיה כמהפכת אשר הפך ה' את סדום וכו' : {כ} לא תשב . לא תהיה מיושבת עד עולם ולא תשכון לא תהיה שכונה מבני אדם עד סוף ימי הדורות וכפל הדבר במ''ש : ולא יהל . אף הערבי השוכן באהלים על פני השדה לא יטה שם אהלו לגודל השממון : לא ירביצו שם . את מקניהם : {כא} ורבצו שם . לגודל השממון ירבצו שם חיות היער : {כב} וענה . כל אחד מהציים תצעק בהארמונות והתנים יצעקו גם המה בהיכליהם שהיו מתענגים בהם ( דרך הציים והתנים לצעוק בתמידות ) : וקרוב . הזמן קרוב לבוא עליה עת הפורעניות ימי שלותה לא יהיו נמשכין לזמן מרובה וכפל הדבר במ''ש לחוזק הענין :

 

מנחת שי על ישעיהו י״ד

י״ד:רע״ז א׳ ומרגזך. המ"ם בחירי"ק. (א"ה כ"כ רד"ק כאן ובשרשים שרש דגש ואילו בשרש עצב לא כתב מאומה ש"מ שהמ"ם מעצבך בצירי ולא כפי מקראות ויניציאה שכתוב בגליון ששניהם בחיריק ע"כ): י״ד:רפ״ה א׳ יצע רמה, מצאתי בס' דקדוק ישן כ"י כלשון הזה ובנפעל נוסף (פירש הפעל) העתיד שלו כמו העבר של פעל חזק (פירוש בנין פעל רק חילוק יש בו שהעבר בנפעל חזק עי"ן הפעל היא דגושה ועי"ן הפעל בנפעל נוסף דעתיד הוא רפויה כמו תחתיך יצע רמה הצד"י רפויה כי היא עתידה והוא"ו היא תמורת היו"ד שהיתה הפ"פ כי היה דינו יוצע מלא וא"ו אלא שחסר ע"פ המסורת ועל עקרו י ויצע ועל מלואו יהויצע ומצינו לקבר אובל על עקרו אויבל ועל מלואו אהויבל אבל יצע לרבים הצד"י דגושה כי הוא שלא הוזכר שם פועלו והיו"ד היא פ"פ וע"כ הצד"י דגושה כי הוא נפעל חזק ע"כ). ובספרים מדוייקים שלפנינו שניהם בדגש והמסורת תבא עליהם יצע ב'. ומכסיך תולעה. כתב הזקן לונזאנו שבס"ס חסר י' וגם אני מצאתי כן בקצת ספרים: י״ד:רצ״ב א׳ שכבו בכבוד. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: י״ד:רצ״ז א׳ וטאטאתיה. כן הוא במדוייקים בב' אלפי"ן ושתי הטיתי"ן בצירי: י״ד:ש״ו א׳ ובה יחסו עניי עמו. כאן סיום קאפיטולי י"ד וסימן ט"ו מתחיל משא מואב וגו':

תרגום יונתן על ישעיהו י״ג

י״ד:רע״ז א׳ ומרגזך. המ"ם בחירי"ק. (א"ה כ"כ רד"ק כאן ובשרשים שרש דגש ואילו בשרש עצב לא כתב מאומה ש"מ שהמ"ם מעצבך בצירי ולא כפי מקראות ויניציאה שכתוב בגליון ששניהם בחיריק ע"כ): י״ד:רפ״ה א׳ יצע רמה, מצאתי בס' דקדוק ישן כ"י כלשון הזה ובנפעל נוסף (פירש הפעל) העתיד שלו כמו העבר של פעל חזק (פירוש בנין פעל רק חילוק יש בו שהעבר בנפעל חזק עי"ן הפעל היא דגושה ועי"ן הפעל בנפעל נוסף דעתיד הוא רפויה כמו תחתיך יצע רמה הצד"י רפויה כי היא עתידה והוא"ו היא תמורת היו"ד שהיתה הפ"פ כי היה דינו יוצע מלא וא"ו אלא שחסר ע"פ המסורת ועל עקרו י ויצע ועל מלואו יהויצע ומצינו לקבר אובל על עקרו אויבל ועל מלואו אהויבל אבל יצע לרבים הצד"י דגושה כי הוא שלא הוזכר שם פועלו והיו"ד היא פ"פ וע"כ הצד"י דגושה כי הוא נפעל חזק ע"כ). ובספרים מדוייקים שלפנינו שניהם בדגש והמסורת תבא עליהם יצע ב'. ומכסיך תולעה. כתב הזקן לונזאנו שבס"ס חסר י' וגם אני מצאתי כן בקצת ספרים: י״ד:רצ״ב א׳ שכבו בכבוד. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: י״ד:רצ״ז א׳ וטאטאתיה. כן הוא במדוייקים בב' אלפי"ן ושתי הטיתי"ן בצירי: י״ד:ש״ו א׳ ובה יחסו עניי עמו. כאן סיום קאפיטולי י"ד וסימן ט"ו מתחיל משא מואב וגו':

מנחת שי על ישעיהו י״ד

י״ד:רע״ז א׳ ומרגזך. המ"ם בחירי"ק. (א"ה כ"כ רד"ק כאן ובשרשים שרש דגש ואילו בשרש עצב לא כתב מאומה ש"מ שהמ"ם מעצבך בצירי ולא כפי מקראות ויניציאה שכתוב בגליון ששניהם בחיריק ע"כ): י״ד:רפ״ה א׳ יצע רמה, מצאתי בס' דקדוק ישן כ"י כלשון הזה ובנפעל נוסף (פירש הפעל) העתיד שלו כמו העבר של פעל חזק (פירוש בנין פעל רק חילוק יש בו שהעבר בנפעל חזק עי"ן הפעל היא דגושה ועי"ן הפעל בנפעל נוסף דעתיד הוא רפויה כמו תחתיך יצע רמה הצד"י רפויה כי היא עתידה והוא"ו היא תמורת היו"ד שהיתה הפ"פ כי היה דינו יוצע מלא וא"ו אלא שחסר ע"פ המסורת ועל עקרו י ויצע ועל מלואו יהויצע ומצינו לקבר אובל על עקרו אויבל ועל מלואו אהויבל אבל יצע לרבים הצד"י דגושה כי הוא שלא הוזכר שם פועלו והיו"ד היא פ"פ וע"כ הצד"י דגושה כי הוא נפעל חזק ע"כ). ובספרים מדוייקים שלפנינו שניהם בדגש והמסורת תבא עליהם יצע ב'. ומכסיך תולעה. כתב הזקן לונזאנו שבס"ס חסר י' וגם אני מצאתי כן בקצת ספרים: י״ד:רצ״ב א׳ שכבו בכבוד. הבי"ת רפויה מכלול דף ק"ח: י״ד:רצ״ז א׳ וטאטאתיה. כן הוא במדוייקים בב' אלפי"ן ושתי הטיתי"ן בצירי: י״ד:ש״ו א׳ ובה יחסו עניי עמו. כאן סיום קאפיטולי י"ד וסימן ט"ו מתחיל משא מואב וגו':

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן