ישעיה פרק-יא עם מפרשים רבים

{א} וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: {ב} וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה: {ג} וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: {ד} וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: {ה} וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: {ו} וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: {ז} וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: {ח} וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: {ט} לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: (ס) {י} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד: (פ) {יא} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם: {יב} וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: {יג} וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם: {יד} וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹח יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם: {טו} וְהֶחֱרִים יְהוָה אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים: {טז} וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

רש"י על ישעיה פרק-יא

{א} ויצא חוטר מגזע ישי . ואם תאמרו הרי תנחומין לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם : חוטר . שבט מלוכה : ונצר . ל' יונק אילן : ונצר משרשיו יפרה . ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור , ( אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א''מ זקני הרמ''א בהגה''ה בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא ח''ט והלא הוא גם גי' טו''ב , ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר''א את אביו רשב''י ) : {ג} והריחו ביראת ה' . ימלא רוח יראת ה' ובלע''ז איראונמירלו''י : ולא למראה עיניו ישפוט . כי בחכמת הקב''ה בקרבו ידע ויבין מי זכאי ומי חייב : {ד} במישור . לשון נוח ורך : והכה ארץ בשבט פיו . כתרגומו וימחי חייבי ארעא . וברוח שפתיו . ובממלל ספוותיה : {ה} והיה צדק אזור מתניו . ויהון צדיקיא סחור סחור ליה דבקים בו כאזור : {ו} ומרי . שור פטם : {ח} ושעשע . ושחק : על חור פתן . על חור עפר שהנחש מקנן בתוכו קרו''ט בלע''ז , פתן נחש משהזקין נעשה חרש ונקרא פתן שוב אין לו לחש שנאמר ( תהלים נח ) אשר לא ישמע לקול מלחשים : ועל מאורת צפעוני . יונתן תירגם חיזו גלגלי עיני חיוי חורמן , ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים ( בראשי' י''א ) וכן באורים כבדו את ה' ( לקמן כד ) : גמול . תינוק הגמול משדי אמו : ידו הדה . ת''י ידוהי יושיט כמו הד הרים ( יחזקאל ז ) וכמו הידד ( לקמן טו ) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה וה''א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה : {ט} דעה את ה'. לדעת את ה' : {י} לנס עמים . להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו : {יא} שנית . כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש : ומאיי הים . הן איי כתים יונים : {יב} נשא נס . פירקא בלע''ז והיה לאות לקבוץ אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו : {יג} אפרים לא יקנא את יהודה . משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לא יקנאו זה בזה : {יד} ועפו בכתף פלשתים ימה . יעופו וירוצו ישראל שכם אחד על הפלשתים אשר הם במערבה של ארץ ישראל ויכבש את ארצם כמו דרך ירצחו שכמה ( הושע ו ) שכם אחד ( צפניה ג ) וכן ת''י ויתחברון כתף חד למימחי פלישתאי די במערבא : ובני עמון משמעתם . כתרגומו ישתמעון להון , מקבלין מצותם עליהם : {טו} והחרים . ליבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים : על הנהר . נהר פרת לעבור בו גליות אשור : בעים רוחו . אין לו דמיון במקרא ולפי הענין יפתר בחוזק רוחו : לשבעה נחלים . לשבע גזרים לעבור בו שבע גליות האמורות למעלה מאשור וממצרים וגו' , ומאיי הים אינו מאותו צד : והדריך . בתוכו את הגליות : בנעלים . ביבשה : {טז} והיתה מסילה . בתוך המים לשאר עמו :

מלבי"ם על ישעיה פרק-יא

{א} חטר מגזע, ונצר משרשיו. ההבדל בין גזע לשורש, ידוע, השורש תחת הקרקע, והגזע הוא העץ הבולט סמוך לקרקע, כמ''ש אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב יד), ר''ל אילן הנקצץ שהגזע מת לגמרי, והשורש כבר הזקין, ראה כי תפס אצל השורש בארץ בתוך הקרקע, ואצל הגזע בעפר, שהוא על הארץ, וצייר שהגזע מת ונפסק חיותו, לא כן בהשורש, כי במות השורש לא יצמיח עוד. והגדל מן הגזע נקרא חוטר מלשון חטוטרת ובליטה שהוא חזק, אבל הצומח מן השורש נקרא נצר, שצריך לנוצרו כי הוא רך ויונק, כמ''ש ועמד מנצר שרשיה כנו (דניאל יא ז') : {ב} חכמה, ובינה. ידוע שחכמה היא המקובלת, ובינה מה שמוציא מדעתו, ודעת הוא ידיעת האמת הברור אחרי שהשתמש במופתי הבינה עפ''י דרכי החכמה שקבל : {ג} והריחו. הפעיל משורש רוח מענין רוחניות ומלאכיות, ועל ההפך אמר ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח (לקמן לא) : ישפוט, יוכיח. השופט, הוא בין איש לרעו עפ''י חקי הנימוס. והמוכיח, יוכיח במוסר עפ''י חקי השכל כנ''ל (ב' ד'). וצדק, שייך לענין המשפט (כנ''ל א' כ''א). ומישור, לענין התוכחה, שהוא הדרך האמצעי במדות ובהנהגה כמ''ש הרמב''ם בח' פרקיו. וכן הדלים הם ברכוש, ושייך לענין המשפט. וענוים במדות, ושייך לענין התוכחה : {ד} פיו. שפתיו. הפה כולל גם הלשון וכל כלי הדבור. ושפה, מציין רק השפה החיצונית, ה' שפתי תפתח ופי יגיד (תהלות נא יז), בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (שם לג ז'), מצייר כאילו נעשו השמים בהדבור העקרי, וצבאם בהרוח שנשאר בפיו, ולא היה צריך ליחד הדבור בשבילם, וכן לקמן (לד טז) : {ה} צדק, אמונה. צדק בין אדם לחברו, ואמונה נגד המקום בכ''מ כנ''ל (א' כא) : אזור מתניו, אזור חלציו. אזור מתניו הוא החגור העליון שעל בגדיו, מתניכם חגורים, חרבו מצומדת על מתניו, ואזור חלציו הוא החגור שתחת בגדיו, פשוטה ועורה וחגורה על חלצים (לקמן לב), כל גבר ידיו על חלציו כיולדה (ירמיה ל'), וכן תמצא תמיד בנך אשר יצא מחלציך, לא ממתניך : {ו} גדי. ולד הרך היונק בין של פרה ובין של עז ורחל (רש''י משפטים) : ומריא. שור גדול או פטום : {ח} מאורת. הוא הארס שהוא כאש בוער ונקרא תמיד שרף על ששורף הנוגע בו, ויען שלעתיד לא ישרוף ולא ישאר בו רק האורה שיאיר, קראו מאורת : צפעוני, קשה מנחש, (לקמן יד כט, ירמיה ח' יז, משלי כג לב) : יונק, גמול. הבדלם ידוע, ומוסיף שאף הגמול שיש בו דעת לא יירא : הדה. הענין הד הרים שהוא החזרת קול ההד, ופה החזרת היד פעם אחר פעם : {ט} ירעו, ישחיתו. בארתי למעלה (א' ד') המריע יעשה לפעמים להנאתו, והמשחית כונתו רק להשחית שלא לתועלת כלל. ים. הוא החפירה העמוקה שבו המים מתקבצים, והעד ים הנחושת שעשה שלמה : {י} לנס. מרימים אותו לסימן קיבוץ ומלחמה : עמים, גוים. בארתי למעלה (א' ד') עם גדול מגוי, עם יש להם מלכות לא כן גוי, ע''ז מוסיף שגם גוים יכירו אמתת הגואל העתיד : {יב} ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ. ההבדל בין אסף ובין קבץ, פעל אסף מצאנוהו ברוב על כניסת איזה דבר למקום מיוחד, לא על קיבוץ המפוזר שע''ז בא פעל קבץ בכל מקום. ויאסוף אותם אל משמר (בראשית מב טז), ואין איש מאסף אותם הביתה, (שופטים י''ט ט''ו) והוא משתתף בהוראתו עם פעל כנס, לבד שאסף מורה על ההכנסה מן החוץ אל הפנים, ופעל כנס מורה מה שכונסו בבית עצמו אל האוצר או כ''מ משומר, לאסוף ולכנוס (קהלת ב' כו), לאסוף מן החוץ אל הבית ולכנוס אח''כ בבית אל האוצר לבל יוציאנו. ומזה בא פעל אסף על התחבר הדבר אל עצמו. ויאמר הכהן אסוף ידך (ש''א יד כ'), שיאסוף ידיו אל גופו, ואספתו מצרעתו, ואסף המצורע, שהמצורע מחוץ למחנה מושבו ובהרפאו נאסף אל תוך המחנה. ולכן גם בעת ישמש פעל אסף על הקיבוץ, אין כונת הקיבוץ לקבץ נפזרות רק להכניס הנדח בחוץ אל מקום מיוחד, ונאספו שמה כל העדרים, שמה למקום הזה. האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב (בראשית מט א' ב'), ודרשו חז''ל שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה וסבר שיש בלבם מחלוקת, וכן בב''ר שאמר להם הקבצו על המחלוקת, והוציאו זה ממ''ש תחלה האספו, שלא היו מפוזרים שיצטרכו קיבוץ רק שיתקרבו למקום אשר הוא שם, ואח''ז שחשב שיש ביניהם פיזור פנימי ושנאת הלב אמר הקבצו. וידוע כי פעל נפץ ופעל נדח, אינם נרדפים, כי נפץ מורה על פיזור דבר המתאחד, משם הפיצם ה' על פני כל הארץ. ונדח הוא דבר יחידי הנודד ממקומו, ועיין לקמן (יג יד). לפ''ז אסף הוא הפך של נדחי, הנדחים ממקומם יאספם למקומם, וקבץ הוא ההפך מן נפוצות, המפוזרים יקבץ : {יג} יקנא את. שלשה מיני קנאה יש, א) המקנא בזולתו להיות נכבד כמוהו ולא יעורר איבה נקשר עם ב', ותקנא רחל באחותה. ב) המקנא על כבוד זולתו המחולל נקשר עם למ''ד, קנא קנאתי לה'. ג) המקנא בחברו להרע לו נקשר עם את. וההבדל בין קנא את, ובין צרר, כי צורר הוא מפני שנאה או מפני שעשה עמו רעה, וקנא את, הוא שמתקנא על שחושב שחברו מגרע מאתו איזה תועלת או הנאה שמגיע לו, ויקנאו אותו פלשתים, שחשבו שהעושר של יצחק נגרע מאתם, וקנא את אשתו, שחושב שמגרעת ממנו מה שהיא חייבת אליו : {יד} בכתף פשלתים. בצד של פלשתים, כמו אל כתף ים כנרת, אל כתף היבוסי : {טו} בעים. אין לו דמיון ולפי משמעו בחוזק רוחו : בנעלים. לשון נעילה וסגירה, ברזל ונחשת מנעליך, ר''ל יעשה דרך במקום סגירת הנהר, ע''ד ויסך בדלתים ים, וכ' ואשים בריח ודלתים (איוב לט) :

חומת אנך על ישעיה י״א

י״א:קע״ז א׳ ויצא חוטר מגזע ישי. פירוש בזכות ישי דמת בעטיו של נחש. יבא משיח גימטריא נחש לבטלו דבכח ן' שערי בינה שיתגלו יתבטל ן' של נחש ויעשה מ"י שרומז לבינה ויצטרף מי עם חש ונעשה משיח כמ"ש המפרשים ואפשר לרמוז בתיבת ויצא אות ו' שהוא ת"ת ימשך מחכמה הרומז ליו"ד ואז צ"א יהיה זיווג עליון הוי"ה אדנ"י גימטריא צ"א ויבא משיח ויצ"א חטר מגזע ישי שיתמתק גבורה עם הכולל גימטריא חטר. והמשיח מושל בגבורתו ויתוקן יסו"ד גימטריא גז"ע. ונצר משרשיו ונצר אותיות רצון שיתגלה מצח הרצון ונחה עליו וכו' גם ונצר גימטריא משה כי הגואל הראשון הוא הגואל האחרון ובזכות משה רבינו ע"ה תהיה הגאולה העתידה ב"ב כמ"ש בז"ח. משרשיו יפר"ה גימטריא רצה כי במקום צרה יהיה רצה כי רוצה ה' בעמיו יפר"ה ישע: י״א:קע״ט א׳ והריחו ביראת ה'. פי' הרב מהר"ר יהונתן ז"ל דאחר חטא אדה"ר נטלו הקליפות בחינת ריח וזהו תמיהת יצחק אבינו ע"ה ראה ריח בני. ובבא המשיח ב"ב בעת ההיא יהיה הריח בקדושה ומורח ודאין ביראת ה' זהת"ד בקצור נמרץ: י״א:קפ״ה א׳ ולא ירעו ולא ישחיתו. אפשר לא ירעו המקטרגים וסטרא אוחרא למעלה ולכן לא ישחיתו אומות העולם למטה. ונתן טעם כי מלאה הארץ דעה ואמרו רז"ל פ"ק דבתרא אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ ואתיא כי הא דאמרו בתנא דבי אליהו דכל הצרות לכלל ופרט הן בעון ביטול תורה כמ"ש בפשע יעקב כל זאת. וא"ש מ"ש אין פורענות בא אלא בשביל עמי הארץ. וז"ש לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה הארץ דעה ולומדי תורה לשמה וזהו את ה'. ואפשר רמז כי מלאה הארץ דעה הארץ מ' דעה היא הדע"ת בחינת זיווג את ה' את מ' ה' קב"ה כמים לים וכו' רוב החסדים וא"ש ההי"ב. ואפשר לרמוז מלאה הארץ דעה את ר"ת האדם כי אז יתוקן עון אדם הראשון על ידי יתרון דעת את ה' ויבוטל יצה"ר וכל עצמו של אדם לדעת את ה' ולעבדו ולברך שם כבודו ויושפע שפע רב כן יתן לידידו: ב׳ כמים לים מכסים. פירשו הראשונים דבים יש מקומות עמוקים ויש שאינם עמוקים ובחינות בחינות יש והים מכסה הכל ונראה שהכל שוה. כן לעת"ל הת"ח שעסקו בתורה בגלות וטרחו מאד יזכו לתורה הפנימית רזין עילאין. ואשר לא טרח בתורה בגלות יהיה להם ידיעה בתורה בפשטיה ורמזיה ויהיו ת"ח אבל לא יגיעו למדרגת הת"ח שבגלות טרחו מאד בתורה. אך דרך כלל כלם יודעים וז"ש כמים לים מכסים שנראה שהכל שוה אבל באמת יש מקומות עמוקים לא ראי זה כראי זה ומדרגות מדרגות יש. וזהו כי כלם ידעו אותי כמים לים מכסים כי למראית העין רואה שטח שוה מים וזו הנראה כי כלם יודעים ולפום ריהטא נראה ששוו בשעוריהם ולא כן הדבר כי יש כמה מדרגות בידיעה והדמיון עולה יפה כמים לים מכסים:

מצודות ציון על ישעיה פרק-יא

{א} חוטר . ענינו כמו מטה וכן חוטר גאוה ( משלי יד ) ורצה לומר שבט מלוכה . מגזע . משורש ובדרז''ל גזעו מחליף ( תענית כה ) וכן אף בל שורש בארץ גזעם ( לקמן מ ) : ונצר . ענינו כמו כנצר נתעב ( לק' יד ) : יפרה . יעשה פרי : {ג} והריחו . מלשון ריח : יוכיח . ענין ברור דבר : {ד} והוכיח . מלשון תוכחה ומוסר : במישור . מלשון יושר : לענוי . הלמ''ד הוא במקום בעבור כמו פתח פיך לאלם ( משלי לא ) : וברוח . הוא הדבר הבא בהסחת רוח הפה : {ה} אזור . חגורה : מתניו . חלציו פתרון אחד להם : {ו} וגר . ידור : ונמר . שם חיה : ירבץ . ענינו השכיבה לנוח : וכפיר . שם משמות האריה : ומריא . בהמה פטומה וכן וחלב מריאים ( לעיל א ) : נוהג בם . יוליך אותם : {ח} ושעשע . ענין התעסקות לשמוח כמו אני תורתך שעשעתי ( תהלים קיט ) : חור . נקב כמו והנה חור אחד בקיר ( יחזקאל ח ) : פתן . מין נחש רע : מאורת . ענינו בקוע וחריץ כמו באורים כבדו ה' ( לקמן כד ) : צפעוני . מין נחש רע : גמול . תינוק הנעתק מקרוב משדי אמו נקרא גמול כמו ביום הגמל את יצחק ( בראשית כא ) . הדה . ענין הרמת היד להושיט והוא קרוב מלשון הידד השבתי ( לקמן טז ) אשר יאמר על ענין הרמת קול : {י} לנס . הוא כלונס ארוך ובראשו בגד ועשוי להוליכו לפני אנשי החיל וכולם הולכים אחריו : {יא} לקנות . מצינו לשון קנין בלא מחיר ואף אם אין מוכר וכן קונה שמים וארץ ( בראשית יד ) : {יב} ונפצות . ענין פזור : כנפות . קצות : {יג} יצור . מלשון צרה : {יד} ועפו . מלשון עפיפה : בכתף . בצד ועבר : יבוזו . מלשון בזה ושלל : {טו} והחרים . ענין כריתה ואבוד : לשון ים מצרים . הוא הנילוס ולפי שהוא מתדבק אל הים נראה כאלו הוא לשון הים ועל שם שהוא נמשך כלשון נקרא לשון : והניף . ענין הרמה : בעים . ענין חוזק ואין לו דומה : והדריך . מלשון דרך והלוך : {טז} מסלה . דרך סלולה וכבושה :

מצודות דוד על ישעיה פרק-יא

{א} ויצא חוטר . כאומר אל תתמהו מהפלא הגדול הזה כי יבוא זמן שיפליא לעשות עוד יותר מזה כי יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח : ונצר וכו' . כפל הדבר במ''ש : {ב} רוח ה' . רוח נבואה : רוח חכמה וכו' . כל אלה ינוחו עליו ובו ימצאו : {ג} והריחו . לפי שהריח היא הרגשה קלה מאד לכן קורא להרגשה קלה בשם ריח ור''ל במעט הבנה והתבוננות ירגיש ויבחין בבני אדם הטובים המה אם רעים : ביראת ה' . ההרגשה הזאת תהיה לו בעבור היראה מה' : ולא למראה וכו' . בהשפטו בני אדם לא יצטרך לראות הדברים בעיניו ולשמוע באזניו כי בלבבו יבין מדעתו : {ד} ושפט בצדק דלים . יקח משפט הדלים בצדק מן העשירים ולא יהדר פני הגדולים ואת החזקים יוכיח במישור כפי הראוי בעבור ענוי הארץ שלא יגזלום עוד מעתה : והכה ארץ . רשעי הארץ יכה בקללת פיו והרי הוא כשבט המכה : וברוח וכו' . כפל הדבר במ''ש : {ה} והיה צדק וכו' . הצדק והאמונה שיחזיק בהן יהיו לו לחוזק כאדם החגור אזור במתניו שהוא מזורז ומחוזק : {ו} וגר זאב . אף החיות לא יטרפו טרף והזאב ידור יחד עם הכבש ולא יטרפנו . יחדו . ירבצו יחדו ולא ירעדו זה מזה : נוהג בם . ולא יזיקו את הנער : {ז} תרעינה . כל אחת תרעינה במקום מרמה ואף הדוב לא יטרף טרף : יחדו . במקום ילדיהן ולא יחרדו זה מזה : כבקר . כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה : {ח} ושעשע . תינוק היונק יתעסק לשמוח בהושטת ידו על הנקב אשר הפתן יושב שם ולא יזיקנו : ועל מאורת . על הבקע אשר הצפעוני יושב שם : גמול . תינוק הנגמל משדי אמו יושיט שם ידו ולא יוזק : {ט} לא ירעו . הנחשים הרעים לא ירעו עוד ולא ישחיתו את מי : כי מלאה וכו' . ובעבור זה יהיה הטובה הזאת : כמים לים מכסים . מקום המים קרוי ים והמים ממלאים אותו המקום עד שלא יראה הקרקע ואמר כמו שכל היה מכוסה במים כן יהיו כולם מכוסים וממולאים בדעה : {י} שורש ישי . משיח היוצא משורש ישי אשר יהיה עומד ביום ההוא י . ום קבוץ גליות . לנס עמים . הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום : והיתה מנוחתו כבוד . בוחר במנוחה ולא יתגרה במי אבל מנוחת המשיח תהיה לו לכבוד כי כולם יהיו נשמעין אליו : {יא} יוסיף אד' וכו' . כי מאז קנה אותם מבית עבדים מיד מצרים ועתה יוסיף שנית ידו לקנות את הנשארים בגולה אשר לא מתו : מאשור וכו' . חוזר על מלת לקנות לומר לקנות אותם מאשור וכו' : {יב} ונשא נס . ר''ל יעורר לב הפרסיים ולשלוח את ישראל מן הגולה וכאלו נשא להם נס לרמז על הדבר : ואסף . ובזה יאסף נדחי ישראל וכו' : {יג} וסרה קנאת אפרים . לא יתקנאו ביהודה על כי יהיה המשיח ממשפחתם לא כמו שהיה לשעבר בעת נחלק המלכות בימי ירבעם : וצוררי יהודה . הם בני אפרים שזכר וכפל הדבר במ''ש : יכרתו . ר''ל לא יהיו עוד צוררים כי השנאה תכרת ואיכה : אפרים וכו' . ר''ל משיח בן יוסף הבא מאפרים ומשיח בן דוד לא יתקנאו זה בזה ולא יצורו זה לזה : {יד} ועפו . ימהרו כעוף הפורח ללכת בצד פלשתי היושב במערבה של א''י : יחדיו . יהודה ואפרים : משלוח ידם . יהיו משלוח ידם ר''ל ישלחו ידם בהם לבוזזם : משמעתם . יסורו אל משמעתם ר''ל יהיו נשמעים להם לקבל מצותם : {טו} והחרים . יכרית מי נהר מצרים להיות בו דרך לעבור בו גאולים : על הנהר . זה נהר פרת : והכהו . את כל אחד יכה להיות נחלק לשבעה נחלים ויהיה שביל ודרך בין נחל לנחל : והדריך . דרך השבילים ההם ידריך בני הגולה לדרוך בנעלים אשר ברגליהם כי תשוב להיות יבשה : {טז} והיתה מסלה . תהיה דרך סלולה כאלו היה שם דרך מעולם : אשר ישאר . שלא מתו בגולה : מאשור . חוזר על מלת מסלה המסלה בדרך ישר יהיה מאשור : כאשר וכו' . כמו שהיתה מסלה בים סוף ביום עלותו וכו' כן יהיה מסלה בנהר פרת ונהר מצרים :

 

מנחת שי על ישעיהו י״ב

י״ב:רמ״ז א׳ ותנחמני. בספרים מדוייקים הוא"ו במאריך: י״ב:רמ״ח א׳ כי עזי. העי"ן בקמץ חטף מפני דגשות הזי"ן: י״ב:רמ״ט א׳ ממעיני. העין בפתח: י״ב:רנ״א א׳ מידעת. מודעת קרי: י״ב:רנ״ב א׳ יושבת. במקצת ספרים חסר וא"ו ולא נכון לעשות כן כי לא בא במסורת פרשת מצורע וירמיה מ"ח בכלל החסרים:

תרגום יונתן על ישעיהו י״א

י״ב:רמ״ז א׳ ותנחמני. בספרים מדוייקים הוא"ו במאריך: י״ב:רמ״ח א׳ כי עזי. העי"ן בקמץ חטף מפני דגשות הזי"ן: י״ב:רמ״ט א׳ ממעיני. העין בפתח: י״ב:רנ״א א׳ מידעת. מודעת קרי: י״ב:רנ״ב א׳ יושבת. במקצת ספרים חסר וא"ו ולא נכון לעשות כן כי לא בא במסורת פרשת מצורע וירמיה מ"ח בכלל החסרים:

מנחת שי על ישעיהו י״ב

י״ב:רמ״ז א׳ ותנחמני. בספרים מדוייקים הוא"ו במאריך: י״ב:רמ״ח א׳ כי עזי. העי"ן בקמץ חטף מפני דגשות הזי"ן: י״ב:רמ״ט א׳ ממעיני. העין בפתח: י״ב:רנ״א א׳ מידעת. מודעת קרי: י״ב:רנ״ב א׳ יושבת. במקצת ספרים חסר וא"ו ולא נכון לעשות כן כי לא בא במסורת פרשת מצורע וירמיה מ"ח בכלל החסרים:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן