ישעיה פרק-טז עם מפרשים רבים

{א} שִׁלְחוּ כַר מֹשֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר בַּת צִיּוֹן: {ב} וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן: (ס) {ג} (הביאו) הָבִיאִי עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נֹדֵד אַל תְּגַלִּי: {ד} יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד כִּי אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ: (ס) {ה} וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק: {ו} שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו: {ז} לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים: {ח} כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד יַעְזֵר נָגָעוּ תָּעוּ מִדְבָּר שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם: {ט} עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל: {י} וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד הִשְׁבַּתִּי: {יא} עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ: {יב} וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל: {יג} זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מוֹאָב מֵאָז: {יד} וְעַתָּה דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-טז

{א} שלחו כר מושל ארץ . אל תתגאו בגאותכם הלא ידעתם שמושל ארץ שלכם מישע מלך מואב במלכים ( ב' ג' ) היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים שלחו אותו כר המושל שלכם מסלע מדברה אל הר בת ציון : {ב} כעוף נודד . מקינו : קן משולח . כאפרוחים משולחים מקינם שהולכים מטולטלין כן תהיינה בנות מואב למעברות ארנון : {ג} עשי פלילה . הוא לשון ויכוח משפט לבחור לך את הטוב כמו ( איוב לד ) משפט נבחרה לנו : שיתי כליל צלך . שיתי לך צל בצהרים שיחשיך צלך כלילה להסתר בו מפני אויביך : סתרי נדחים . אם יברחו עוד נדחי עמי דרך עליכם בימי נבוכדנצר אל תסגירם אלא תסתירם : {ד} יגורו בך נדחי . בני ישראל הבורחים : הוי סתר למו . כי גם את דעי נפש הנודדים מה היא צרתם : כי אפס המץ . המץ שלך עשרך וכבודך שהיה לך על ידי צאנך ובקרך שאת מוצצת מהם חלב וחמאה : כלה שד . לשון שדים המספיקין חלב כמו ( לקמן ס ) ושד מלכים תינקי : תמו רומס . הבהמות שלך הרומסות בארץ : {ה} והוכן בחסד כסא . כשיבא עליך השבר הזה אז יכון כסא דוד ויגדל שבאותו הפרק יפול סנחרב ע''י חזקיהו ויהיה נכון כסאו בחסד שיעשה כמו שמצינו שהיה גומל חסד שנא' בדברי הימים ( ב ל ) כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפי צאן : וישב עליו וגו' . שופט ודורש משפט ומהיר צדק , ת''י ועביד קשוט : {ו} גא מאד . נתגאה מאד : גאותו וגאונו . שלא כדין הוא כי עיקר גידולי בניו ע''י ממזרות וניאוף הבנות מאביהן : עברתו . עיבורו והריון שלו , ד''א עברתו חמתו ששמר לישראל לא כן גבוריו עשו שהיו כפויי טובה : {ז} ייליל מואב למואב . על מואב : לאשישי קיר חרשת . אל חומות קיר חרשת , אשישי כמו ( ירמיה מ ) נפלו אשיותיה : תהגו אך נכאים . שברים : תהגו . תקוננו : {ח} שדמות . שדות תבואה : גפן שבמה . יש ללמד שחשבון היתה מקום שדות ושבמה מקום כרמים ואם תאמר כל אלה ערי עבר הירדן הם וישראל לקחום מיד סיחון ואימתי חזרו ליד מואב כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי באו המואבים הסמוכים להם וישבו בהם . אמלל . חרב : שרוקיה . נטיעות שורק שלה : עד יעזר נגעו . שדמות הגפן ושורק הנזכרים כאן אינם אלא משל והם מחנות וסיעות בימי העמים האלה וכת''י : עד יעזר נגעו . הלכו בגול' : תעו מדבר . למדבר : שלוחותיה . זמורותיה והם משל גליותיה . נטשו . נפצו כמו ונטשתיך המדברה ( יחזקאל כט ) והנם נטושים ( שמואל א ל ) וינטשו בעמק רפאים ( שם כ''ה ) : {ט} אבכה בבכי יעזר . ת''י כמא דאייתיתי משריין על יעזר כן אייתי קטולין על שבמה ולשון המקרא הנביא אומר כעין קינות יעזר יש לי עליך לקונן את הגפן שבמה . אריוך דמעתי . אתרוה עליך דמעה יש תיבה משמשת כשתי תיבות כמו בני יצאוני ( ירמיה י ) ארץ הנגב נתתני ( יהושע טז ) דברו לשלום ( בראשית לז ) : קיצך . תאנים שמייבשין בקיץ : הידד . קול שודדים ובוזזים : {י} מן הכרמל . הוא מקום יער ושדות תבואה : לא ירועע . ל' תרועת שמחה : הידד השבתי . קול המתאספים להטיל הקורה לעצור הענבים : {יא} יהמו . בקינה : {יב} כי נלאה מואב . להלחם על במות המגדלים : ובא אל מקדשו . אל מקום אשר הם מתקדשים שם ומזדמנים שם להתפלל : {יג} זה הדבר . סוף כלייתו של מואב ביד נבוכדנצר : אשר דבר ה' אל מואב מאז . מימים רבים לפני בא הרעה עליו ניבא לו ישעיה את זאת , ד''א מאז מאת אשר שכר בלק את בלעם : {יד} ועתה דבר ה' . לקרב את הפורענות להם : בשלש שנים כשני שכיר . בשביל שלש שנים שסייעו את סנחרב כשצר על שומרון ועזרוהו בלי בצע כאלו היו לו שכירים לפיכך ונקלה כבוד מואב בין כל שאר המונו של סנחריב ששיטפם בשבי מתוך אותו החיל וילך לו וכן מפורש בסדר עולם שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותם כשצר על שומרון שלש שנים לקיים מה שנאמר שלש שנים כשני שכיר וגו' , ועוד יש לפרש שלש שנים כשני שכיר שלש שנים נגזרו עליכם לאורך זמן אבל מצומצמין יהיו ולא תאחר עוד הפורענות כאשר ידקדק השכיר בשני שכירותו לצמצם : ונקלה כבוד מואב . בעיני כל המון סנחריב הרב : ושאר . פליטה הנשארת למואב : מעט מזער . תהיה : לוא כביר . לשון רוב :

מלבי"ם על ישעיה פרק-טז

{א} כר. רץ במרכבה מרקדה, לכרי ולרצים (מ''ב יא), בכרכרות (לקמן סו) : {ג} פלילה. משפט בדבר גדול וענינים גדולים, מיוחדים לשפיטת הרעיון והמחשבה : {ד} אפס, כלה, תמו. פעל אפס ידבר על העצם הנעדר בבחינת העתה שאינו עוד במציאות, אין ואפס (לקמן מא יב), מאפס ותהו (מ' יז), פעל כלה ידבר על העצם בבחינת שהיה הלוך וחסור עד שנאפס, ומציין התנועה מן היש אל האין, והוראתו השתופיית לעד, מה שמורה גמר ותכלית מעשה, ויכל את הבית, ויכל מלאכתו, מענין כל וכליל, וכמוהו בא על תכלית הכליון עד שנעדר. ופעל תמם, ידבר על העצם הנעדר, בבחינת שהיה תחלה תם ושלם, וכן נעדר מבלי חסרון, למשל ויהי כאשר תמו כל העם לעבור את הירדן (יהושע ג'), עד תום שנת ממכרו (ויקרא כה), עד תום פגריכם (במדבר יד), עד תום כל הדבר (יהושע ד'), בכל אלה המכוון שהיה הדבר בשלמות, לא כן כלו בעשן ימי, כלו בדמעות עיני, וכלה זעם, וכלה אפי, לא נקשר בו תנאי השלמות, רק תנועת ההעדר - כלו תפלות דוד בן ישי (תהלות עב), תמו דברי איוב (איוב יד), דברי איוב היו שלמים שלא היה עוד להוסיף עליהם, אבל תפלות דוד לא תמו כי מי ישלים תהלות ה', רק כלו מצד שלא התפלל עוד. (ועמ''ש בפי' התורה בראשית מז טו יח), ולכן על האויב המוצץ אמר אפס, כי לא כלה ותם, רק חדל מארצם, על השדים שהוא העושר, כלה, לאט לאט, על הרומס שהם בני מואב, תמו, כי עליהם נגזר כליון על כולם וכן התמו בשלמות. שד, שדים, ושוד מלכים תינקי. רמס, הבהמות, כי האדם דורך או הולך, ומן הארץ, מוסב על כולם : {ו} גאותו וגאונו. הבדלם בארתי למעלה (יג יא), הגאון אמת, והגאוה מדומה : בדיו. מחשבותיו, בדיך מתים יחרישו, מושאל מן בדי האילן, כמו סעיף ושרעף, על בדי האילנות והמחשבות : {ז} לאשישי. מבצרים חזקים, וישתתף עם נפלו אשיותיה מנל''ה, כדרך נחי הלמ''ד והכפולים שיתאחדו במובנם : תהגו. ענין הוצאה, הגו סגים מכסף, כאשר הוגה מן המסלה וידוע שכל הפעלים המורים הוצאה והסרה, כשאחריהם למ''ד מורים קירוב, הוציאם אלי, סורה אלי, וכשאחריהם מ''ם מורים ריחוק, הוציאם מעלי, סורו ממני, ודומיהם : נכאים. שרשה נכה, המוכים במלחמה, וזה מצוי בבעלי הה''א שיבא א' תמורתם, מן חלה תחלואי רעב. מן רצה, רצוא ושוב. מן תלה, והיו חייך תלואים. מן שנה, ישנא הכתם הטוב, וכן נכאו מן הארץ (איוב ל' ח') : {ח} שדמות. מקום אילנות או גפנים, והעד מגפן סדום ומשדמות עמורה (דברים לב) : בעלי. עלי נקרא יד המכתש, או כלי שכותשין בו הריפות, אם תכתוש את האויל בעלי (משלי כז יב), ועלי לשון רבים, והב' ב' הכלי : הלמו. הלם יותר מן הכאה, הוראתו שנפרד הדבר מהרכבתו ע''י רוב ההכאה, נמוג וילך והלום (ש''א יד), הכוני בל חליתי (יותר מזה כי) הלמוני ומ''מ בל ידעתי (משלי כג) : שרוקיה. הענפים הדקים הנטוים אחד על חברו כנ''ל (ה' ב') : ושלחותיה. מובדלים מן נטישות, השלוחות מתפשטות לאורך והנטישות לרוחב כמ''ש הרש''פ : {ט} בבכי. מושך אחר : אריוך. שרשו רוה, היו''ד עה''פ והוי''ו לה''פ : קיצך. פירות הקיץ : הידד. נגזר מן הד הרים, בת קול המצלצל מן ההרים, והושאל על קול דורכי הגת שהם רבים, צועקים ונענים, וממנו אל קול מחנות נושקי קרב : נפל. יבא ג''כ על העברת דבר ממקום למקום או מגוף לגוף, ע''ל (ט') ונפל בישראל : {י} שמחה וגיל. שמחה, מורה שמחת הלב על דבר תמידי, והיית אך שמח, והוא הפך העצבות, לב שמח ובעצבות לב (משלי י''ז כ''ב). וגיל, על דבר התחדש לו, מציאה, בשורה טובה וכדומה, ומבואר בספר זה (למעלה ט' ב', לקמן כה ט', כט יט, לה א' ב', סא יד, סה יח יט, סו יד) : {יא} מעי, וקרבי. קרבי, כולל כל חלל הבטן. ומעי, בפרטות על המעים לרוב, וישפך מעיו ארצה (ש''ב כ') יצאו מעיו עם חליו (דה''ב כא) : {יב} נראה. מענין בזיון, לראוה בך (יחזקאל כא), מוראה ונגאלה (צפניה ג') : ונלאה. גדרו פסוקת הכח (כנ''ל ז') : {יד} מעט מזער. מעוטא דמעוטא, וכביר מורה הפלגה, ולרוב בא על החוזק, וכן פה המעט הזה בכמות לא יהיה חזק באיכות :

חומת אנך על ישעיה ט״ז

ט״ז:רל״ט א׳ עשו פלילה. עשי כתיב עשו ק'. וכן כתב הרב מנחת שי ז"ל. אבל בספר דברי אמת כ"י להרב מהר"ש עדני ז"ל כתב שראה ספר כ"י וכתב שם הרב מנחם די לונזאנו ז"ל כלשון הזה אע"ג דבחוץ כתיב עשו ק' בספר קדמון עשו כתיב וקרי וגם במסרה רבתא לא נמנה עם כ"ד מילין דכתיבין יוד בסוף תיבה וקריין ו' שנדפס סימנם בריש ירמיה עכ"ל ז"ל: ט״ז:רמ״א א׳ והוכן בחסד כסא. רש"י ורד"ק פירשו על חזקיהו שיצילהו ה' מסנחריב: ב׳ וישב עליו באמת באהל דוד. אפשר לרמוז כי כל מעייניו ליחד קב"ה ושכינתיה באמת רומז לת"ת לחברו עם אהל דוד מ': ג׳ שופט ודורש משפט ומהיר צדק. פירוש דהיה מעמיק בדין דורש וחוקר המשפט. לא כן בצדקה שהיה נותן מהרה לעניים וזהו ומהיר צדק. מפרשים. ויש לרמוז דמ' נקרא מהיר צדק כי כל מהירות מצדה כמ"ש הרמ"ף ז"ל ולכך צריך למהר הצדקה: ט״ז:רמ״ב א׳ שמענו גאון מואב וכו' לא כן בדיו. יש מי שפירש לא כן בדיו ענפיו רמז לרות שהיתה ממואב והיוצא ממנה וכן נעמה הבאה מעמון אינהו ואבזרייהו לא נהגו כמותן שהם נשמות קדושות לכן מואב לבדו ייליל ולא הם: ט״ז:רמ״ט א׳ זה הדבר אשר דיבר ה' אל מואב מאז. פירוש וישעיה קבל נבואתו עד שלא בא לעולם ומשום שהיה אז בנשמה לבד בלי גוף קבל נבואתו בלשון זה הדבר שהוא מיוחד דוקא למשה רבינו ע"ה אבל בהיותו אז נשמה לבד יכול לקבל בלשון זה הדבר. מפרשים:

מצודות ציון על ישעיה פרק-טז

{א} כר . קבוצת כרים והם הכבשים השמנים : {ב} קן . הוא מדור האפרוחים : משולח . נעזב לרצון עצמו כמו ונער משלח ( משלי כט ) : {ג} פלילה . ענין משפט כמו פקו פלילה ( לקמן כ''ח ) : {ד} יגורו . ידורו : הוי . היה : אפס . הוא כענין כליון : המץ . מל' מציצה : שוד . כמו שודד וכן המבליג שוד ( עמוס ה ) : תמו . מל' תם והשלמה : רומס . ענין דריכת הרגל : {ה} באמת . ענינו דבר המתקיים : {ו} גאון . מלשון גאוה : גא . כמו גאה : ועברתו . מל' עברה וזעם : כן . ענינו כמו אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות ( במדבר כז ) : בדיו . ענין דבר כזב הבדוי מן הלב כמו בדיך מתים יחרישו ( איוב יא ) : {ז} לאשישי . הם היסודות כמו נפלו אשיותיה ( ירמיה נ ) : קיר חרשת . שם מקום . תהגו . ענין המים כמו המצפצפים והמהגים ( לעיל ח ) : נכאים . ענין שבירה כמו נאספו עלי נכים ( תהלים לה ) : {ח} שדמות . שדות תבואה כמו ושדמות לא עשה אוכל ( חבקוק ג ) : אמלל . ענין כריתה כמו ימולל ויבש ( תהלים צ ) : בעלי . ענין אדון ושר כמו אם בעליו עמו ( שמות כב ) . הלמו . ענין שבירה כמו והלמה סיסרא ( שופטים ה ) : שרוקיה . זמורות נבחרים כמו ויטעהו שורק ( לעיל ה ) : נגעו . מלי נגע ור''ל נגפו וכן וינגעו יהושע וכל ישראל ( יהושע ח ) : שלהותיה . ענין התפשטות הענפים וכן שלחיך פרדס רמונים ( ש''ה ד ) : נטשו . ענין פזור והתפשטות כמו וינטשו בלחי ( שופטים טו ) : {ט} אריוך . ענין שביעה כמו כגן רוה ( לקמן נח ) : קיצך . פירות הקיץ . נופל . ענין חניה כמו על פני כל אחיו נפל ( ברא' כה ) : {י} ונאסף . ענין כליון כמו אסוף אסיפם ( ירמיה ח ) : הכרמל . הוא מקום שדות וכרמים כמו והיה מדבר לכרמל ( לקמן ל''ב ) : ירונן . מל' רינה : ירועע . מלשון תרועה : ביקבים . הוא הבור שלפני הגת והיין יורד בו : ידרוך הדורך . הדרך לדרוך ברגל על הענבים להוציא היין : השבתי . ענין בטול כמו שבת נוגש ( לעיל י''ד ) : {יא} מעי . וקרבי . פתרון אחד להם : {יב} נלאה . ענין עייפות כמו המעט מכם הלאות אנשים ( לעיל ו ) : הבמה . ענינו מקום גבוה ורמה כמו במתי עב ( לעיל י''ד ) : מקדשו . מקום המזומן לו : {יד} ונקלה . מל' קלות : ההמון . ענין עם רב ולתוספת ביאור אמר הרב : מזער . ענינו כמו מעט כמו כתר לי זעיר ( איוב ל''ו ) : כביר . ענין רבוי כמו יתן אוכל למכביר ( שם ) :

מצודות דוד על ישעיה פרק-טז

{א} שלחו כר . אמר הנביא אותם הכרים שהייתם רגילים לשלוח מאז למם למלך ישראל כמ''ש ומישע מלך מואב וכו' והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ( מ''ב ג ) ובמות אחאב פשע ואמר הנביא היה לך לשלוח אותם הכרים למלך יהודה אל הר בית ציון שהיה מלך כשר ואם כן עשית לא קרה לך כזאת : מושל ארץ . אתה המושל בארץ מואב היה לך לשלוח הכרים מסלע מדברה היא העיר המלוכה שבמואב : {ב} והיה כעוף נודד . ובעבור שלא כן עשית לכן תהיה ארץ מואב כעוף הנודד ממדורו : קן משולח . כאפרוחי הקן המשולחים ממנה ונעזבים לרצון עצמם והולכים מטולטלים נעים ונדים : תהיינה . כן תהיינה בנות מואב משולחות מפה לפה כי השבאים יעבירו אותן לארנון שהוא גבול מואב לחלקם שמה ביניהם ומשם יעברון בגולה : {ג} הביאי עצה . אמר הנביא היה לך להביא עצה ולעשות משפט בעצמך להצלת ישראל כי אברהם אביהם עשה הרבה להצלת לוט : שיתי . היה לך להשים צלך להיות חשך כחשכת הלילה להסתיר בו את ישראל שהיו בורחים מפני האויב דרך ארצך : בתוך צהרים . שהוא עת תוקף החמימות ר''ל בעת שהיו ישראל בצרה היה לך להסתירם : סתרי נדחים . היה לך להסתיר הנדחים מארצם ולא היה לך לגלות איה הטמין הנודד את עצמו : {ד} יגורו וכו' . אתה מואב הלא הנכון היה אשר נדחי עמי יגורו בארצך ותהיה סתר להם מפני השודד וכפל הדבר פעמים רבות לתפארת המליצה ולגודל התרעומת : כי אפס המץ . ר''ל אם היית מסתירם היו יכולים עתה לחזור למקומם כי עתה אפס המוצץ דמם וכלה השודד אותם והרומס ארצם ספו תמו כי סנחריב ועמו נפלו סביב ירושלים : {ה} והוכן בהסד . המקום הכין כסא המלוכה בירושלים : וישב עליו באמת . המלך היושב על הכסא והוא חזקיה הנה ישב עליו באמת ומתקיים : באהל דוד . בבית המלכות . שופט . לכל הבא למשפט ודורש יחקור מעצמו לעשות משפט העשוקים ואף אם לא יצעקו לפניו : ומהיר צדק . יהיה מהיר וזריז לעשות צדק ומוסב למעלה לומר הואיל ונפל סנחריב והוכן כסא חזקיה אם כן יכולים היו לחזור למקומם אם היית מסתירם : {ו} שמענו . מאמר הנביא בשם האומות שיאמרו הנה מעולם שמענו גאות מואב שהיה מתגאה מאד : גאותו . חוזר על מלת שמענו לומר שמענו גאותו וגאונו וכפל הדבר פעמים רבות לפי רוב הגאוה : ועברתו . גם שמענו עברתו שהיה מתעבר ומתקצף ללא דבר מרוב הגאוה : לא כן בדיו . לא היה אמת הדבר שבדה מלבו כי לפי רוב הגאוה בדה מלבו מה שעלה בדעתו : {ז} לכן . הואיל והתגאה על כולם לא ימצא מי שיצטער בצרתו ורק מואב עצמו ייליל על מואב ולא זולת : כלה ייליל . ר''ל כל היללה ייליל הוא ולא אחר עליו : לאשישי קיר חרשת . על עקירת היסודות של קיר חרשת תהמו אך הנשברים הם אנשי מואב ולא יהמה מי זולתם : {ח} כי שדמות חשבון . השדות של חשבון נכרת והגפנים של שבמה הנה שרי העובדי כוכבים שברו הזמורות היפות שבהם : עד יעזר נגעו . היו מנוגעים ונגפים עד יעזר . תעו מדבר . תעו מדרך הישר לברוח מדברה : שלוחותיה . התפשטות ענפיה פשטו למרחוק ועברו את הים ר''ל הגולים גלו למרחוק : {ט} על כן . אמר הנביא בלשון מואב על כן בענין הבכי שבכיתי על יעזר בזה הענין עצמו אבכה על אבדן גפן שבמה : אריוך וכו' . אתה חשבון ואלעלה ארוה את כל אחת מכם בדמעות עיני ואחז במשל כאלו הוא מטר המרוה את הארץ : על קיצך . על תלישת פירות הקיץ ועל קציר שדך תנה קול הידד והיא קריאת צעקת השוללים הבאים פתאום : {י} ונאסף . מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא יגדל שם מאומה : לא ירונן . לא ישמע שם קול רנה וקול תרועת שמחה : יין ביקבים . להוציא יין להמשיך ביקבים לא ידרוך מי שהיה רגיל לדרוך כי האויב ובלה הכל : הידד השבתי . בטלתי את קול צעקת הידד כי גם היא לשון קריאת צעקת דורכי היין לזרז זה את זה וכן נאמר הידד כדורכים יענה ( ירמיה כה ) : {יא} על כן . בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב : מעי למואב . בני מעי יהמו ככנור על חורבן מואב : וקרבי וכו' . הוא כפל ענין במ''ש : {יב} כי נראה . כאשר יראה מואב אשר הוא נלאה ועיף לעמוד על הבמה להלחם שמה מול האויב : אל מקדשו . לבית העבודת כוכבים שלו להתפלל לפניו לעזור לו : ולא יוכל . עכ''ז לא יוכל להתחזק כי אין בידו לעזור : {יג} מאז . מימים הרבה נגזרה עליו : {יד} ועתה דבר ה' . עתה הוסיף לקבוע זמן : כשני שכיר . ר''ל מצומצמות כשכיר הזה המצמצם בשני שכירתו : ונקלה . כבודו יהיה נקלה ונבזה עם כל ההמון הרב שיש לו כי לא יועילו לו : ושאר . השארית שיהיה לו הנה יהיו מעט מזער לא הרבה ישארו וכפל הדבר להמעיט :

 

מנחת שי על ישעיהו י״ז

י״ז:של״ה א׳ עללות. חלוקים הספרים במילוי וחיסור וא"ו קדמאה ובתראה: י״ז:של״ח א׳ החרש והאמיר. בדפוסים אחרנים הרי"ש בצירי וטעות הוא כי הוא בסגול ומלעיל כמו וחרש מצל (יחזקאל ל״א:ג׳) וכן הוא בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים בסגול: י״ז:של״ט א׳ תטעי. בדגש הטי"ת ובמסורה ב' כרמים ור"ל עוד תטעי כרמים (ירמיה ל"ב) ושניהם דגושים כמ"ש בשרשים בשרש נטע: י״ז:ש״מ א׳ תשגשגי. בדפוסים אחרונים גימ"ל ראשונה דגושה ובספרים כ"י וגם בדפסים ראשונים רפה: ב׳ ביום נחלה. במקצת ספרים החי"ת בשוא לבד ומקצתם בשוא ופתח ובס"א ישן מדוייק נכתב עליו יפה שוא ופתח תחת החי"ת ע"כ וכ"כ רד"ק בשרש חלה: י״ז:שמ״ב א׳ וכגלגל. בספרי ספרד גימ"ל ראשונה רפה ושנייה דגושה:

תרגום יונתן על ישעיהו ט״ז

י״ז:של״ה א׳ עללות. חלוקים הספרים במילוי וחיסור וא"ו קדמאה ובתראה: י״ז:של״ח א׳ החרש והאמיר. בדפוסים אחרנים הרי"ש בצירי וטעות הוא כי הוא בסגול ומלעיל כמו וחרש מצל (יחזקאל ל״א:ג׳) וכן הוא בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים בסגול: י״ז:של״ט א׳ תטעי. בדגש הטי"ת ובמסורה ב' כרמים ור"ל עוד תטעי כרמים (ירמיה ל"ב) ושניהם דגושים כמ"ש בשרשים בשרש נטע: י״ז:ש״מ א׳ תשגשגי. בדפוסים אחרונים גימ"ל ראשונה דגושה ובספרים כ"י וגם בדפסים ראשונים רפה: ב׳ ביום נחלה. במקצת ספרים החי"ת בשוא לבד ומקצתם בשוא ופתח ובס"א ישן מדוייק נכתב עליו יפה שוא ופתח תחת החי"ת ע"כ וכ"כ רד"ק בשרש חלה: י״ז:שמ״ב א׳ וכגלגל. בספרי ספרד גימ"ל ראשונה רפה ושנייה דגושה:

מנחת שי על ישעיהו י״ז

י״ז:של״ה א׳ עללות. חלוקים הספרים במילוי וחיסור וא"ו קדמאה ובתראה: י״ז:של״ח א׳ החרש והאמיר. בדפוסים אחרנים הרי"ש בצירי וטעות הוא כי הוא בסגול ומלעיל כמו וחרש מצל (יחזקאל ל״א:ג׳) וכן הוא בכל ספרים כ"י ודפוסים ישנים בסגול: י״ז:של״ט א׳ תטעי. בדגש הטי"ת ובמסורה ב' כרמים ור"ל עוד תטעי כרמים (ירמיה ל"ב) ושניהם דגושים כמ"ש בשרשים בשרש נטע: י״ז:ש״מ א׳ תשגשגי. בדפוסים אחרונים גימ"ל ראשונה דגושה ובספרים כ"י וגם בדפסים ראשונים רפה: ב׳ ביום נחלה. במקצת ספרים החי"ת בשוא לבד ומקצתם בשוא ופתח ובס"א ישן מדוייק נכתב עליו יפה שוא ופתח תחת החי"ת ע"כ וכ"כ רד"ק בשרש חלה: י״ז:שמ״ב א׳ וכגלגל. בספרי ספרד גימ"ל ראשונה רפה ושנייה דגושה:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן